ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · פסח ד

ענין יציאת מצרים, ואכילת מצה ואסור חמץ ומצות ארבעה כוסות ושאר ענינים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על-פי המאמר בלקוטי תנינא סימן ב המתחיל, ימי חנכה הם ימי הודאה, בחינת שעשוע עולם הבא, בבחינת כל הקרבנות בטלין חוץ מקרבן תודה וכו', עין שם היטב כל המאמר כלו מראשו לסופו:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וקצור הדברים העולים מן המאמר הקדוש הנ"ל שבחינת תודה, דהינו להודות ולהלל להשם יתברך ולדעת אותו יתברך זה בחינת שעשועי עולם הבא. וזה בחינת הלכות, בחינת כל השונה הלכות בכל יום וכו', כי ההלכות הם שעשוע עולם הבא בחינת תודה הנ"ל. ועל שם זה נקראת התודה בשם הלכה, על-שם תהלוכות הדמים שהולכין כסדר כשיוצאין מהצרה שאז מביאין תודה, כי בתחלה בעת הצרה אזי הדמים שוטפין על הלב וכו'. ואחר כך הדמים הולכין כסדר וזה בחינת הלכה וכו' וזה בחינת הולדה וזה בחינת מלוי הירח, בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה וכו', עין שם. ועל-ידי ההלכות, בחינת תודה, שהם בחינת חסדי דוד, על-ידי זה נתגלה אור האמת ומאיר בהדבור, הינו בארבעה חלקי הדבור על-ידי שלשה שמות, שהם בחינת שלשה קוי האמת, שהם אל אלקים ה', והם בחינת תפלה ותורה ושדוכים, עין שם היטב ענין זה, והם מאירין בארבעה חלקי הדבור, כי יש דבור של צדקה ודבור של תשובה ודבור של עשירים קרובים למלכות בחינת שלשת השריגים ודבור של מלכות, (עין שם כל זה היטב). ועל-ידי שלמות הדבור, שהוא בחינת לשון הקדש שמקשר לשבת על-ידי זה ממשיכין הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל, כי ימי החל הם בחינת עבדות, בבחינת עצבות. ועל-ידי בחינת הנ"ל נמשך הקדשה והשמחה של שבת, שהוא בחינת בן, לששת ימי החל, ועל-ידי זה נתגלה אחדות הפשוט מפעלות משתנות ויודעין שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך, וזאת הבחינה יקרה מאד אפלו אצלו יתברך. וזה בחינת דעו כי ה' הוא האלקים בחינת פעלות משתנות שנכללין באחד הפשוט וכו', (עין שם כל זה היטב היטב):

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פסח, כי זה ידוע שעקר גלות מצרים היה לתקן חטא אדם הראשון שפגם בעץ הדעת טוב ורע, שבשביל זה היה עקר הגלות, ועקר הגלות היה מחמת פגם הדמים שנפגמו על-ידי חטאו ונתערבו הדמים, שהם בחינת ה' מיני דמים טהורים וכו', ועל-ידי חטא אדם הראשון נתערב טוב ורע ונתערבו הדמים ומפגם הדמים היו יונקים פרעה ומצרים וזה היה עקר הגלות, (כמובן בכתבים. ועקר הגאלה היה על-ידי שעשוע עולם הבא, כי משם כל הגאלות, ובפרט גאלת מצרים, כמבאר בזהר ובכתבים שמסטרא דעלמא דאתי נפקי. ועקר הגאלה היה על-ידי בחינת הלכות, שהם הם שעשוע עולם הבא, כי עקר תקון חטא אדם הראשון לברר הטוב מהרע, שבזה תלוי גאלת מצרים הוא על-ידי ההלכות, כי על-ידי שמבררין הפסק הלכה, על-ידי זה נתברר הטוב מהרע, (כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה ובזה היה תלוי עקר גאלתם וזה הוא בעצמו תקון וברור הדמים הנ"ל, כי ההלכות מבררין בין דם לדם, בין דם טמא לדם טהור. ועל-כן נקרא הפסק דין הלכה, שהוא בחינת תהלוכות הדמים שהולכין כסדר כנ"ל, כי עקר תקון וברור הדמים שילכו כסדר הוא על-ידי פסקי דינים שהם נקראים הלכות כנ"ל. ועל-כן עקר גאלת מצרים היה תלוי בבחינת הלכות, שהם שעשוע עולם הבא כנ"ל וזה תקף הנס של יציאת מצרים, כי מאחר שעקר גאלתם היה תלוי בבחינת הלכות ומאחר שאז לא זכו עדין לקבלת התורה, על -כן בודאי לא היו יכלים לברר הפסק הלכה ועל-כן היה נס גדול ונפלא מאד, כי היה הדבר קשה וכבד מאד מאד, מחמת שעדין לא זכו לתורה בחינת הלכות שבזה היה תלוי עקר גאלתם, אך השם יתברך הפליא חסדו עמנו מאד ונתגלה לישראל במצרים, דהינו שהאיר עליהם הארה גדולה ונפלאה, דהינו ההארה של בחינת עלמא דאתי שמשם היתה גאלתם כנ"ל, כי אז בשעת גאלת מצרים נתגלה עליהם השגת אלקותו יתברך שהיא בחינת שעשוע עולם הבא ואז זכו לדעת אותו יתברך ולהודות ולהלל לשמו הגדול יתברך, שזהו עקר שעשוע עולם הבא, כי עקר ההלל נתתקן בשעת יציאת מצרים, כמו שכתוב, "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שבאותו הלילה אמרו שירה והלל ואז זכו להתגלות אלקותו יתברך. שזהו בחינת שעשוע עולם הבא. נמצא, שזכו לבחינת שעשוע עולם הבא אז ועל-ידי זה היתה עקר גאלתם וזה היה עצם הנס, כי באמת לא היו עדין כדאי לגאל, כי עקר הגאלה שהיא על-ידי בחינת עלמא דאתי כנ"ל היה תלוי רק על-ידי בחינת הלכות כנ"ל, כי ההלכות הם עקר התקון של חטא אדם הראשון כנ"ל גם ההלכות הם הם שעשוע עולם הבא שמשם היתה הגאלה והם לא זכו אז לבחינת הלכות, כי עדין לא זכו לתורה כנ"ל. וזה שכתוב, "ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים וכו' ואת ערם ועריה". 'ערם ועריה' זה בחינת ערם בלי לבוש , שהיא בחינת הלכות, שהם בחינת לבושין, בחינת חלוקא דרבנן, כמובא. והם היו אז ערמים מבחינת חלוקא דרבנן, דהינו הלכות:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועקר מרירת הגלות היה שלא היה אפשר להם לברר הפסקי הלכות בבחינת וימררו את חייהם בעבדה קשה-בקשיא, בחמר ובלבנים-בלבון הלכתא, (כמו שאיתא בתקונים, דהינו שלא היה אפשר להם ללבן ההלכות מחמת הקשיות שהיו ממררים את חייהם ומחמת זה היה קשה מאד לצאת משם, כי פרעה היה אוחז בהם בתקף גדול, כי פרעה הוא אחורי הדעת והיה יונק מהמחין ולא הניח את המוחין לצאת ולהתגלות, כמובא בכתבים, הינו שהיה תופס את המחין והדעת ולא הניח את הדעת להתפשט שיוכל לברר וללבן ההלכה כי היה מבלבל את הדעת בקשיות בבחינת וימררו את חייהם-בקשיא כנ"ל, עד שלא היה אפשר ללבן ולברר ההלכה. ומעצם המרירות הנ"ל, דהינו הקשיות הנ"ל שהכביד עליהם מאד, לא היה באפשר להם בשום אפן לברר ההלכות, ובפרט שעדין לא זכו לקבלת התורה, כנ"ל. ועל-כן הפליא השם יתברך חסדו עמנו והאיר על ישראל בחינת ההארה של פסקי ההלכות, דהינו שעשוע עולם הבא כנ"ל, אף -על-פי שהם בעצמם לא בררו ההלכה כנ"ל, ועל-ידי זה הוציאם ממצרים. וזהו בחינת החפזון של יציאת מצרים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת אכילת מצה ואסור חמץ והכל מחמת החפזון, כמו שכתוב, "כי בחפזון יצאת". וכמו שאומרים, מצה זו שאנו אוכלים על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם, שנאמר, "ויאפו את הבצק וכו' כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'". כי באמת אי אפשר לזכות לפסקי הלכות, שהם עקר תקון חטא אדם הראשון והם כלל כל התקונים של כל החטאים, כמו ששמעתי מרבנו זכר צדיק לברכה, וכמבאר במאמריו הקדושים כמה פעמים. והם בחינת שעשוע עולם הבא כנ"ל, אבל בודאי אי אפשר לזכות להלכות כי אם על-ידי יגיעה גדולה, כי צריכים לטרח הרבה לברר וללבן כל הקשיות לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. וזה בחינת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, כי הטרחא והעבודה של ששת ימי החל הם בחינת ברורים כידוע, ועקר הברור על-ידי ההלכות וצריכים לטרח כל ששת ימי החל לברר וללבן ההלכה, שהם בחינת ששה סדרי משנה, שהם כנגד ששת ימי החל, שהם בחינת אסור והתר, טמא וטהור, כשר ופסול, וצריכים כל ששת ימי המעשה לטרח בהלכה לברר ההתר מהאסור וכו' ואז זוכין להלכה ברורה, שהיא בחינת שבת, כי שבת היא בחינת שלום והכרעה, בחינת הלכה ברורה, שהיא שביתה מן הברור, ואי אפשר לזכות לבחינת שבת, שהיא בחינת הלכה פסוקה כי אם מי שטרח בערב שבת, דהינו שטרח בששת ימי החל, בששה סדרי משנה, באסור והתר וכו', וברר ולבן ההתר מהאסור וכו' ואז דיקא זוכין לבחינת שבת, שהוא בחינת שעשוע עולם הבא, בחינת הלכות, אבל בלא טרחא אי אפשר לזכות להלכות, כי מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת. נמצא, שלא היה אפשר לישראל לזכות להלכות שבזה היה תלוי גאלתם כי אם על-ידי טרחות ויגיעות לברר וללבן ההלכה. ואם היה חס ושלום, השם יתברך ממתין עד שיבררו בעצמם ההלכה, לא היו יכלים להגאל משם כלל חס ושלום, כי אז התגבר עליהם הסטרא אחרא, דהינו פרעה ומצרים כל כך, עד שלא היה אפשר להם בשום אפן לזכות על-ידי יגיעות לבחינת הלכות, כי הם כבר סבלו שם מרירות גדול בשביל ההלכות, כמו שכתוב, "וימררו את חייהם" בקשיא כנ"ל, אבל אף-על-פי-כן לא היה אפשר להם לצאת מן המרירות והקשיות ולברר ההלכות מגדל תקף הסטרא אחרא שהתגבר עליהם אז מאד, שעל-ידי זה בלבלו דעתם מאד ולא היו יכולים לצאת מן המרירות והקשיות לברר ההלכה. ועקר מחמת שהיה עדין קדם קבלת התורה ולא נתגלה התורה עדין, אבל השם יתברך הפליא חסדו והאיר עליהם ההארה זו של שעשוע עולם הבא בחינת הלכות אף-על-פי שלא היו כדאי לזה אז, כי לא יכלו לצאת בעצמם מן מרירות הקשיות לברר ההלכה, אף-על-פי-כן האיר להם השם יתברך בחסדו מאליו הארה זו ודעת זה של בחינת הלכה ברורה. שהיא בחינת שעשוע עולם הבא ועל-ידי זה נגאלו ויצאו ממצרים, כי על-ידי זה היתה גאלתם כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת המצות שנתן להם השם יתברך מיד שיתעסקו בהם, דהינו פסח ומילה, זהו בחינת תורה והלכות שהאיר עליהם השם יתברך בחסדו, כי בזה תלוי עקר גאלתם כנ"ל. ועל-כן היו המצות של מיני דם, שהם דם פסח ודם מילה, כי העקר היה לברר בין דם לדם וכו' (כנ"ל וכמובא):

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת החפזון ואכילת מצה ואסור חמץ. וזה בחינת מה שמובא שמחין דגדלות נכנסו קדם מחין דקטנות בליל פסח, כי האכילה היא בחינת ברורים כידוע. וברור הנעשה על-ידי האכילה, זהו בעצמו בחינת הברור של ההלכות, כמובא בתקונים שברור ההלכה מן הקשיות היא בחינת ברור החטה מן מץ ותבן, אבל יש בחינת אכילת חמץ ויש בחינת אכילת מצה, הינו כי חמץ ושאור הוא בחינת מחין דקטנות-דינים, הינו בחינת חמוץ המח מה שצריכים להחמיץ המח הרבה בכמה יגיעות ומרירות קדם שמבררין הפסק הלכה, כי חמץ הוא בחינת מחלוקת, כי חמץ לשון כעס ושנאה, כמו שכתוב, "מכף מעול וחומץ", הינו בחינת כעס ומחלקת, זה בחינת המחלקת שיש בההלכה מחמת הקשיות שיש בהם, אשר בשביל זה צריכים לסבל מרירות ויגיעות קדם שמבררין הפסק הלכה. וזה בחינת חמץ כנ"ל, כי צריכים להחמיץ המח הרבה במרירות הקשיות קדם שמבררין ההלכה כנ"ל. ומצה זה בחינת הלכה פסוקה, בחינת ענג שבת, שהיא הלכה פסוקה שעשוע עולם הבא כנ"ל, בבחינת למען תמצו והתענגתם וכו', בחינת ענג שבת, בחינת שלום (וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר במאמר "שאלו את רבי יוסי בן קיסמא"). כי מצה, הינו שממהרין בחפזון ואין מניחין להחמיץ, הינו שאין מניחין את המח להחמיץ כלל בקשיות וספקות כי אם זוכין להלכה פסוקה מיד, שזה בחינת מצה כנ"ל וזאת הבחינה אי אפשר לזכות בשום פעם, דהינו לזכות להלכה פסוקה קדם חמוץ המח בספקות וקשיות כנ"ל, רק אז בשעת יציאת מצרים זכו לזה כנ"ל, כי השם יתברך דלג עליהם ומהר קדם הקץ, הינו אף-על-פי שעדין לא סבלו המרירות של הקשיות והספקות כל כך שיהיו ראוים לגאלה, דהינו להלכה פסוקה אף-על-פי-כן דלג ומהר קדם הקץ, כי נגלה לפניו יתברך שאם היו מתעכבים עוד במצרים והיו סובלים עוד מרירות הגלות הנ"ל היו נשארים שם, חס ושלום, כי לא היה להם כח לסבל המרירות מגדל עצם הסטרא אחרא שהתגברה עליהם מאד, הינו כי אם היה השם יתברך, כביכול, ממתין עד שיבררו הפסק הלכה על-ידי מרירות הקשיות היו נשארים משקעים שם, כי לא היה להם כח לצאת ממרירות הקשיות והספקות מעצם הסטרא אחרא שהתגברה עליהם ובלבלה דעתם, בפרט פרעה ומצרים שיניקתם מהדעת ותופסין את המחין ואינם מניחים אותם לצאת ולברר ההלכה, כי תופסים אותם על-ידי הספקות והקשיות שמבלבלים דעתם בזה, שזהו מרירות העבודה של פרעה ומצרים שהכביד עליהם מאד כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן חמל השם יתברך עליהם ודלג קדם הקץ והאיר עליהם הארה זו של בחינת הלכות שעשוע עולם הבא קדם הקץ, דהינו שזכו להלכה פסוקה מיד קדם שזכו לברר וללבן ההלכה בעצמו על-ידי קשיות וספקות. וזהו נס גדול מאד כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת החפזון ואסור חמץ, כי מאחר שהם בעצמם לא היה אפשר להם לברר ההלכה על-ידי ברור הקשיות והספקות, על-כן אסור להם לאכל חמץ. וחמץ אסור במשהו, כי אסור לנו בעת ההוא לכנס כלל וכלל בבחינת ספקות ובלבולים וקשיות שיש בהלכה, שזהו בחינת חמץ כי אין לנו עתה כח לברר ההלכה על-ידי קשיות וספקות, ואם יכנסו בזה, חס ושלום, יכולים לשאר שקוע שם, כי אי אפשר אז לצאת משם כנ"ל. ועל-כן אסור חמץ במשהו, כי אנו צריכים עתה רק לאכל מצה שהיא בחינת שלום, בחינת הלכה פסוקה, אבל חמץ אסור במשהו, כי אנו זוכים להלכה פסוקה בלי שום ברור הספקות והקשיות והמחלקת ואסור לנו לכנס כלל בבחינת ספקות וקשיות שהוא בחינת חמץ, כי עכשיו קדם מתן תורה, בפרט בגלות מצרים אי אפשר לנו לברר ההלכה על-ידי קשיות וספקות. ואסור לכנס לשם כלל כי ישתקע שם חס ושלום כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן אסור חמץ במשהו בבל יראה ובל ימצא, כי אין בין חמץ למצה אלא משהו, כי חמוץ המח תלוי במשהו, כי כשרוצים לברח מן הספקות והקשיות צריכים לזהר ממשהו בעלמא, כי תכף כשמתחילין להחמיץ המח באיזה ספק כל שהוא תכף נתבלבל המח מספק לספק עד שנתבלבל דעתו בספקות וקשיות גדולות כמו שמצינו שבתחלה לא היה אלא מחלקת אחת בישראל לסמך ושלא לסמך ואחר כך נתרבה המחלקת בישראל, (כמובא בגמרא). ומאחר שעכשיו אין לנו כח לברר הספקות והקשיות על-כן חמץ אסור במשהו, כי אסור לכנס עכשיו בבחינת חמוץ המח כלל, כי מחמת תקף הסטרא אחרא של פרעה ומצרים תכף כשמתחילין להחמיץ את המח באיזה ספק כל שהוא הם יכולים להתגבר, חס ושלום, לבלבל את המח מספק לספק עד שישאר שקוע שם חס ושלום, כנ"ל. ועל-כן יצאנו בחפזון ממצרים, כי לא יכלו להתמהמה, כי תכף כשהאיר עליהם השם יתברך הארת הגאלה שהיא בחינת שעשוע עולם הבא, בחינת פסקי הלכות הצרכו לצאת מיד בחפזון בלי שום עכוב במצרים, כי צריכים לברח מן הספקות והקשיות שהיא בחינת גלות מצרים מאחר שאין להם כח לבררם ואם יתעכבו שם יכולים לשאר שם שקוע, חס ושלום, כנ"ל. על-כן צריכים לצאת משם מיד לברח מן הספקות והקשיות לזכות תכף לבחינת הלכות ברורות שעשוע עולם הבא שנתגלה עליהם ברחמיו הגדולים יתברך, שזהו בחינת מצה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת מחין דגדלות שקודמין למחין דקטנות, כי מחין דגדלות זה בחינת שהמח גדול שמחמת גדלותו אין לו שום ספק וקשיא בחינת הלכה פסוקה. ומחין דקטנות, הינו מח קטן, שהוא בחינת ספקות וקשיות כמו הקטן שקשה לו כמה ספקות ואינו מבין ההלכה על בריה, אבל תמיד צריכין מקדם לבחינת מחין דקטנות ואחר כך למחין דגדלות, כי צריכין מקדם להסתפק הרבה בהלכה ולהתקשות בה, שזהו בחינת מחין דקטנות ואחר כך מבררין הפסק ההלכה על בריה, שזהו בחינת מחין דגדלות אבל עכשו זוכין מיד לבחינת הלכה פסוקה, שזהו בחינת מחין דגדלות קדם מחין דקטנות, הינו קדם הספקות והקשיות שיש בהלכה קודם שמבררין אותה, כי עכשו זוכים להלכה פסוקה קדם שסובלין מרירות הספקות, שהם מחין דקטנות כנ"ל. ואחר כך כשזוכין לבחינת הלכה פסוקה שעשוע עולם הבא, שהוא בחינת מחין דגדלות, אזי יכולין אחר כך לקבל גם מחין דקטנות, כי כבר נתברר ההלכה על בריה ועכשו אפלו כשמקבלין המחין דקטנות שוב אין שום ספק וקשיא כלל מאחר שכבר זכו להלכה פסוקה. ועל-כן החמץ אסור כל ימי הפסח, כי בעת הזאת של הגאלה אין לנו שום ספק וקשיא כלל, שהיא בחינת חמץ ואסור לנו לכנס בזה כלל כנ"ל. ואפלו כשמקבלין אחר כך המחין דקטנות גם כן אין לנו שום ספק וקשיא כלל בהלכה, מאחר שכבר יודעין ההלכה על בריה על-ידי חסדו יתברך, על-ידי בחינת מחין דגדלות שהאיר עליהם השם יתברך בחסדו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת המרור שאוכלין אחר כך, שהוא זכר לוימררו את חייהם, כמבאר בהגדה, כי עכשיו יש לנו כח להמתיק ולבטל מרירות השעבוד של פרעה ומצרים, שהוא מרירות הקשיות כנ"ל, כי עכשיו כבר נתבטלו כל הקשיות, כי אנו זוכים עכשיו למצה, שהיא בחינת הלכה ברורה כנ"ל. ועל-כן כורכין המצה ומרור ביחד, כי על-ידי המצה, שהיא בחינת הלכה פסוקה נמתק ונתבטל המרור, שהיא מרירות הקשיות, שהיה בהלכה קדם שנתבררה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

]גם יש בזה עוד דברים בגו על-פי מה שמבאר בכונות שהשליך פרעה למטה ונעשה ערפה ואז יש כח לבטלו, עין שם. גם איתא שחרסת הוא בחינת חס רו"ת, עין שם, ואפשר שהמרור שהוא בגימטריא מות, כמבאר שם, הוא מרמז על אשת כסילות, שהיא מר ממות, שהיא בחינת ערפה שמשם עקר התגברות הסטרא אחרא שמבלבלת הדעת בקשיות וספקות ומחלקת. וההמתקה על-ידי חרסת-חס רות בחינת אשה יראת ה', בחינת ראה חיים עם האשה וכו', כי מרות יצא דוד שזכה להלכה פסוקה, כמו שכתוב, "וה' עמו", שהלכה כמותו, שהם בחינת חסדי דוד. ועכשיו כשנפל פרעה למטה ונעשה בחינת ערפה, עכשיו דיקא יש לנו כח להמתיקו ולבטלו למטה, הינו על-פי הנ"ל, כי פרעה מבלבל הדעת בספקות וקשיות ואינו מניח לברר ההלכה כנ"ל. ועל-ידי זה תפס את ישראל בגלות מצרים-וימררו את חייהם-בקשיא וכו' כנ"ל, אבל עכשיו כשהאיר עליהם השם יתברך בחסדו וזכו להלכה פסוקה בחינת מצה. ונתבטל חמוץ המח לגמרי, דהינו שנתבטלו כל הספקות שבהלכה מאחר שיודעים ההלכה ברורה, ועל-כן מאחר שנתבטלו הספקות עכשיו יש לנו כח לבטל ולשבר מרירת הקשיות, כי עכשיו אנו יודעים בברור שהקשיא בטלה ואין כאן ספק כלל מאחר שיודעים ההלכה על בריה. וזהו בחינת אכילת מרור, כי מרירת הקשיות שבא על-ידי בלבול המח בחינת חמץ שהיא יניקת פרעה, זאת המרירות הקשה יש לנו כח לבטלו למטה דיקא, כי למעלה אצל המוחין ששם יניקת פרעה בחינת חמץ, בחינת בלבול הדעת בספקות, שם אין לנו כח עכשיו לברר וללבן הספקות כנ"ל. וזהו אסור חמץ ואפלו במשהו כנ"ל. אבל כשנתבטל החמץ והבלבול הדעת וזוכין למצה, בחינת הלכה פסוקה, אזי תכף המרירות הבא מבלבול הדעת, נתבטל ונמתק ויש לנו כח לשברו ולבטלו, כי אנו יודעים שהקשיא בטלה ומבטלת מאחר שזכו להלכה פסוקה כנ"ל, ושוב אין לנו שום ספק ובלבול הדעת, שהיא בחינת חמץ וממילא נתבטל מרירת הקשיות כנ"ל[:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא, שעקר גאלת מצרים היה על-ידי בחינת הלכות פסוקות וברורות שזכו מן השמים בחסדו יתברך, שהם בחינת שעשוע עולם הבא שמשם נגאלו. ועל-ידי ההלכות, שהם בחינת חסדי דוד, על-ידי זה מאיר האמת על-ידי שלשה קוין, שהם בחינת אל אלקים ה', בחינת תורה ותפלה ושדוכים, כי מתחלה בעת שהיו הדמים שוטפין על הלב הוא פגם האמת בחינת אנשי דמים ישנאו תם וכו'. ועכשיו על-ידי תקון הדמים, בחינת הלכות, מאיר האמת על-ידי שלשה קוין כנ"ל ברבוע הדבור בארבעה חלקי הדבור, שהם וכו' (עין שם כל זה היטב היטב במאמר הנ"ל). וזה בחינת לא איש דברים אנכי גם מתמול גם וכו', כי במצרים היה הדבור בגלות וכו', (עין כל זה שם במאמר הנ"ל):

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שלש מצות וארבעה כוסות, זה בחינת שלשה קוי האמת, בחינת שלש מצות, כהן, לוי, ישראל, בחינת אל אלקים ה' שהם מאירים בארבעה חלקי הדבור, שהם בחינת ארבעה כוסות. שהם מרמזים על עקר הגאלה, כי הם כנגד ארבעה לשונות של גאלה, כי עקר הגאלה הוא שיצא הדבור מהגלות, הינו ארבעה חלקי הדבור הנ"ל, שהם בחינת ארבעה כוסות של יין, כמו שכתוב, "וחכך כיין הטוב דובב שפתי ישנים". כי המצות הם בחינת הלכות כנ"ל, בחינת חסדי דוד כנ"ל. ועל-כן על ידם מאיר האמת בשלשה קוין, שהם בחינת שלש מצות כנגד שלשה קוי האמת שמאיר על-ידי המצות, שהם בחינת הלכות חסדי דוד כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי מצה הראשונה היא הכהן, שהיא בחינת אל כידוע, שהוא בחינת תפלה, (כמבאר היטב בדברי רבנו הנ"ל). כי אל, על -שם הכח ועל-ידי התפלה אנו לוקחין לעצמנו הכח וכו', (עין שם היטב), וזהו בחינת מצה הראשונה שהיא הכהן שעליו מברכין המוציא (ועקר הוא ברכת המוציא לחם מן הארץ, שהיא ראשונה וקודמת לכל הברכות), כי הברכה היא בחינת תפלה, כי עקר התפלה היא ברכות והודאות, כי על-ידי הברכה אנו לוקחין לעצמנו הכח ממנו יתברך, כביכול, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק, "לה' הארץ ומלואה". וכתיב, "והארץ נתן לבני אדם". כאן קדם ברכה, כאן לאחר ברכה. נמצא, שעל-ידי הברכה כל העולם ומלאו שלנו, נמצא שאנו לוקחין כח מעשיו מהשם יתברך אלינו על-ידי הברכה ועקר וראש לכל הברכות היא ברכת המוציא שיש לה קדימה לכל הברכות. נמצא, שמצה ראשונה שמברכין עליה המוציא מרמזת על בחינת אל, בחינת תפלה כנ"ל. גם ברכת המוציא מרמזת על בחינת הלכות הנ"ל, שעל ידם מאיר האמת כנ"ל, שעל-ידי זה נגאלו ממצרים, כי עקר ברכת המוציא לחם מן הארץ זה בחינת שנתברר ונזדכך הלחם, שזהו בחינת ההלכות, כי ברור ההלכות הוא ברור הלחם מן הפסלת מבחינת מץ ותבן, שהם בחינה אחת כנ"ל. ועל-כן יש עשרה מצוות בתבואה ועשרה תבות בהברכה ועשר מיני עבודות קדם שנתברר הלחם. חרישה וזריעה ושאר דברים של עשר עשר שיש בלחם, (כמובא בטור ארח חיים בהלכות בציעת הפת), כי הלחם צריך להתברר בעשרה בחינות ברורים כנגד עשרה מיני דמים הנ"ל שנתערבו על-ידי חטא אדם הראשון, שעקר התקון על -ידי ברור ההלכות, שזהו בעצמו בחינת ברור הלחם והחטה ממץ ותבן כנ"ל, כי מחמת שעקר החטא היה על-ידי האכילה, על-ידי אכילת עץ הדעת, על-כן עקר הברור על -ידי אכילה וכנ"ל. ועקר גמר הברור היא על-ידי הברכה, דהינו ברכת המוציא שקודמת לכל הברכות, כי הלחם היא עקר האכילה. ועל-כן סמכו רבותינו זכרונם לברכה ברכת המוציא על פסוק, "המוציא אתכם מארץ מצרים". ומר מפיק לה מפסוק, "אל מוציאם ממצרים". כי המוציא לחם וכו', דהינו ברור האכילה, זהו בעצמו בחינת יציאת מצרים, שעקר הגאלה היה על-ידי ברור ותקון חטא אדם הראשון, על-ידי בחינת הלכות, שהם בחינת אכילת מצה, בחינת מאכל מברר, כי ברור האכילה וברור ההלכות הם בחינה אחת כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ומצה שניה שהיא הלוי, היא בחינת אלקים סטרא דלוי, כידוע, בחינת תורה שנתנה על-ידי משה שהוא משבט לוי, כמו שכתוב, ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי. ומצה זו היא עקר המצה, כי עליה מברכין על אכילת מצה, כי עקר המצה היא בחינת הלכות, שהיא בחינת תורה, ועל-כן שוברין אותה והיא נקראת "לחם עני" , שמזכיר את העני שנתענו במצרים, כי מצה זו שהיא בחינת תורה והלכות מזכיר את העני שהיה להם במצרים שהיו ממררין את חייהם בקשיות ולא היו יכלים לברר ההלכות כנ"ל. וזהו בחינת מה ששוברין אותה המצה, זהו בחינת התרוץ על הקשיות, כי תרוץ לשון שבירה, כי צריכים לשבר ולפרק ההלכה כדי לבררה ותמיד אנו צריכים יגיעה גדולה ומרירות גדול לזה קדם שמשברין ומתרצין ומבררין ההלכה. ועל שם זה נקרא לחם עני שמזכיר את העני וכו' כנ"ל. ועכשיו אנו משברין אותה בקל, כי עכשיו זוכין לשבר ולתרץ כל הקשיות שבהלכה בלי שום יגיעה, בלי שום ספקות ובלבולים, כי עכשיו זוכים להלכה פסוקה, בחינת מצה כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לחם עני, שעונין עליו דברים הרבה, כי עקר יציאת מצרים היא שיצא הדבור מהגלות כנ"ל ועל-כן מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, ועקר הארת הדבור שנתגלה ויצא מגלות מצרים הוא על-ידי ההלכות וכו' כנ"ל. ועל-כן נקראת המצה פרוסה, שהיא עקר המצה בחינת הלכות כנ"ל, שעליו מברכין על אכילת מצה, ונקראת לחם עני, שעונין עליו דברים הרבה, כי על ידה דיקא נתגלה הדבור כנ"ל, כי ההלכות הם בחינת מצה פרוסה, לחם עני, חסדי דוד, כידוע:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ומצה שלישית הוא הישראל, הוא בחינת שם הויה ברוך הוא כידוע , בחינת שדוכים, כי עמה עושין כרך, שכורכין מצה ומרור חסדים וגבורות, שזה בחינת שדוכים וזווגים כידוע, והם מאירים ברבוע הדבור בארבעה חלקי הדבור, שהם בחינת ארבע כוסות כנ"ל, כי יש דבור של צדקה זה בחינת כוס ראשון שאומרים עליו הקדוש, כי צדקה רחמי בחינת אב הרחמן, שהוא בחינת קדש כידוע. (וכן מרמז בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר). שצדקה מרמזת במקום גבה מאד בבחינת זקן דקדשה, שזה בחינת אב הרחמן, סבא קדישא, שיניקתו מבחינת זקן דקדשה כידוע:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ויש דבור של תשובה, זהו בחינת הכוס השני שאומרים עליו ההגדה, דהינו ספור הנס של גלות מצרים ועקר הגאלה היתה על-ידי בחינת עולם הבא כנ"ל, שהיא בחינת תשובה כידוע:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ויש דבור של עשירים קרובים למלכות, בחינת שלשת השריגים וכו', זה בחינת כוס שלישי שאומרים עליו ברכת המזון, שהוא שלשה ברכות, בחינת שלשת השריגים הנ"ל, כי ברכת המזון היא בחינת דבור של עשירות, כי היא ברכה הנאמרת על השבע, בחינת עשירות, (כמובא בזהר הקדוש), כי שכור אסור להתפלל, אבל מתר בברכת המזון, כי זאת הברכה נאמרת על השבע, עין שם, הינו בחינת שבע ועשירות, בחינת דבור של עשירות ושבע, בחינת שלשת השריגים, שזהו בחינת שלשה ברכות של ברכת המזון כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ויש דבור של מלכות פה, זה בחינת כוס רביעי שאומרים עליו ההלל, שהוא בחינת מלכות, (כמבאר בכתבים), שבחינת הלל הוא במלכות. ועל-ידי שלמות הדבור, שהיא בחינת לשון הקדש, על-ידי זה ממשיכין הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל. ששת ימי החל הם בחינת עבד, ושבת הוא בחינת בן נייחא וכו', (עין שם במאמר הנ"ל). וזה בחינת עבדו את ה' בשמחה וכו', עין שם. וזהו בחינת החרות של גאלת מצרים, כי יצאנו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, כי השמחה היא החרות, (כמבאר במקום אחר), כי עבדות הוא בחינת עצבות הנ"ל ושמחה היא בחינת חרות ועל-כן על-ידי בחינה הנ"ל, שעל-ידי זה זוכין להמשיך השמחה של שבת לבחינת עבדות, על-ידי זה יוצאים מעבדות לחרות:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-ידי שממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החל, שזה בחינת שיוצאין מעבדות לחרות כנ"ל, על-ידי זה נתגלה אחדות הפשוט יתברך שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך וזה יקר מאד וכו', (עין שם היטב במאמר הנ"ל). זה בחינת דעו כי ה' הוא האלקים וכו', עין שם. וזה עקר גאלת מצרים שאז היה שדוד המערכות ונתגלה אחדותו יתברך, שהוא יתברך מושל בכל, וכל הנהגות המערכות והטבע שהם פעלות משתנות-כי זה הדבר מחיב קרירות וזה הפך וכיוצא ואז נתגלה בשעת יציאת מצרים שהכל נמשך ממנו יתברך על-ידי הנסים והמופתים שעשה השם יתברך אז ושדד טבע המערכות, שעל -ידי זה נתגלה שכל הפעלות משתנות הבאים על-ידי טבעי המערכות, כלם נמשכים מאחד הפשוט יתברך ובידו לשנותם כרצונו ואז נתגלה כי ה' הוא האלקים, שזהו בחינת הנ"ל, בחינת פעלות משתנות שנמשכין מאחד הפשוט יתברך, (כמבאר שם במאמר הנ"ל). כי עקר הגאלה היתה בבחינה זו שיתגלה כי ה' הוא האלקים, כי פרעה אמר, מי ה' כו', כי כפר בשם ה', כי אחיזתו היה בשם אלקים, כמובא. ואלקים בגימטריא הטבע שהיא פעלות משתנות ופרעה כפר בעקר ורצה להפריד חס ושלום, בין ה' לאלקים, כי לא היה מאמין שפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך, אבל על-ידי גאלת מצרים על-ידי המופתים הנוראים שעשה השם יתברך ושדד המערכות, על-ידי זה נתגלה שכל הפעלות משתנות הבאים על-ידי המערכות כלם נמשכים מאחד הפשוט יתברך ועל-ידי זה נתגלה כי ה' הוא האלקים, כמו שאמר יתרו, "עתה ידעתי כי ה' הוא האלקים". וכמו שכתוב במתן תורה, "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו'". כי זה עקר יציאת מצרים שנתגלה כי ה' הוא האלקים, שזה בחינת התגלות אחדות הפשוט מפעלות משתנות, שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך, כי ה' הוא האלקים ה' אחד ושמו אחד ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום