ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · פסח ז
התאמת הקריאה
על-פי התורה ואלה המשפטים אמונה בלקוטי הראשון סימן ז בדף ח ע"ב, עין שם כל התורה מרישא לסיפא:
וזהו בחינת פסח ויציאת מצרים, כי עקר גלות מצרים היה על פגם ארץ ישראל שהוא בחינת פגם האמונה והתפלה והנסים על-ידי שאמר אברהם, "במה אדע?" ובזה פגם בבחינת ארץ ישראל, שהיא בחינת אמונה וכו' (וכמבאר כל זה היטב שם בהתורה הנ"ל). ועכשיו בפסח הוא יציאת מצרים זמן הגאלה והנסים אשר עשה עמנו השם יתברך נסים ונפלאות ומופתים נוראים ועצומים והוציאנו ממצרים כדי להביאנו לארץ ישראל, כמבאר בכמה פסוקים. וכמו שכתוב, "ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו אל הארץ אשר נשבע לאבותינו". וכן בכמה פסוקים ובכל התורה שעקר יציאת מצרים היה לבוא לארץ ישראל. והכל בשביל האמונה הקדושה כדי לזכות לאמונה שלמה, שזהו עקר הכל. וזה עקר עבודת האדם כל ימי חייו. ובשביל זה בא האדם לעולם הזה כדי לזכות לאמונה, כדי להכיר אותו יתברך, שזהו התכלית מכל התכליתין. וכל עקר יציאת מצרים ומתן תורה וכל האותות והמופתים הנוראים אשר עשה השם יתברך עם אבותינו ועמנו מיום יציאת מצרים עד היום הזה בכל דור ודור, הכל בשביל לפרסם אלקותו לידע ולהודיע ולהודע שהוא השליט, הוא היוצר, הוא הבורא יתברך ויתעלה שמו לנצח, כדי שנזכה לאמונה שלמה באמת:
והנה מבאר בהתורה הנ"ל שאי אפשר לזכות לאמונה כי אם על-ידי אמת, כמו שכתוב, "והיה צדק אזור מתניו ואמונה אזור חלציו". והקשה בזהר, הינו צדק, הינו אמונה, אלא צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה. נמצא, שעקר האמונה היא על-ידי אמת. וכבר בארנו הדברים קצת. ועוד לאלקי מלין לבאר יותר בחסדי ה', כי באמת עקר האמונה הוא במה שאין השכל מבין, כי במה שהשכל מבין אינו נקרא אמונה, מאחר שמבין הדבר מדעתו. ואם כן מאחר שאינו מבין הדבר איך יבוא לאמונה. ועל-כן עקר האמונה הוא על-ידי אמת. כי ראוי להבר דעת מי שיש לו מח בקדקדו ורוצה בתקון נפשו והצלחתו האמתית להסתכל על האמת היטב היטב בעין האמת בלי נצחון וקנטור, כי על-ידי נצחון יכולין להפך כל מיני אמת לשקר, חס ושלום. וכל הלשונות שאומרים באמת יכולין להפך מהפך אל הפך עד אין קץ ותכלית. ואף-על-פי-כן האמת הוא אחד:
על-כן צריך כל אחד מי שרוצה לחוס על עצמו ועל נפש בניו ובנותיו ועל כל הדורות העתידין לצאת ממנו עד סוף כל הדורות לבל יטעה את עצמו חס ושלום, כי כל אחד אינו מטעה כי אם את עצמו ודבר אלקינו יקום לעולם, כי קושטא קאי ושקרא לא קאי. וכמו שכתוב, "שפת אמת תכון לעד". 'כוננת' לא כתיב, אלא 'תכון', שהאמת עתיד להתקים, כי בימות המשיח ולעתיד לבא יתקים האמת. ואז ידעו בין צדיק לרשע וכו'. ואף-על-פי שגם השקר כשמתלבש באמת אומר כך. עד שאי אפשר להבחין כלל בשום אפן (כי אם על-ידי צעקה ושועה הרבה להשם יתברך) אף-על-פי-כן לעתיד בודאי ידעו האמת וסוף כל סוף יתודע האמת לאמתו היכן הוא. והכלל, שכשהאדם רוצה לזכות לאמונה שלמה בהשם יתברך ובצדיקי האמת ובאנשים כשרים באמת, צריך לו להסתכל על האמת לאמתו ולא יטעה את עצמו כלל רק יסתכל על האמת באמת ואז בודאי יזכה לאמונה שלמה, כי אף-על-פי שלא יזכה להבין הדבר היטב בדעתו, אף-על-פי כן אם יסתכל על האמת לאמתו יזכה להבין בדעתו שראוי לו להאמין. למשל, בעקר האמונה הקדושה להאמין בהשם יתברך ובתורתו הנתונה על-ידי משה רבנו עליו השלום, בכתב ובעל פה ובהשגחתו הפרטיות וכו', אף-על-פי שיש כמה דעות זרות ונפסדות של המחקרים והאפיקורסים עד שכמה מגדולים בני ישראל נתפסו בהם, עד שנמצא בספרי המפרשים שנדפסים אצל המקראות הגדולות שפתיחת פי האתון היה במראה, רחמנא לצלן, רחמנא לשיזבן, מהאי דעתא שבשתא, שהיא כפירה גמורה ואין אפיקורסות גדול מזה, רחמנא לצלן, וקצתם אומרים דעות זרות של כפירות של שטות והבל על שאר המופתים הנוראים, כמובא בספריהם, אשרי מי שזוכה לבלי להסתכל בהם כלל, אבל אף-על-פי-כן מי שרוצה להסתכל על האמת לאמתו כפי המקבל בידינו מדור לדור, יבין וידע באמת שכל הנסין והמופתים היו בגשמיות, כמבאר בהתורה הקדושה ובנביאים ובכתובים ובתלמוד בבלי וירושלמי ומדרשים:
כי השם יתברך הוציאם ממצרים בנסים נפלאים בגשמיות שנעשה מהמים דם למצרים ולישראל היה מים וכיוצא בזה בשאר המכות, וקרע לנו את הים והעבירנו בתוכו בחרבה והמצרים רדפו אחריהם ונשקעו בו בפקדתו ובגזרתו יתברך והיה עשר נסים נוראים על הים, כמבאר במדרשים ובגמרא. וכן שאר הנסים הנוראים לכל האותות והמופתים והמורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, שהוריד את המן ארבעים שנה רצופים, הנשמע כזאת או הנראה כמוהו?! כמו שכתוב, "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך הנהיה כדבר הזה הנשמע כמוהו השמע עם וכו'". וכן המופתים הנוראים אשר היה אחרי כן בכל דור ודור בימי יהושע שהעמיד החמה בעולם עד שנתפרסם שמעו בכל העולם ושאר הנסים והנפלאות המבארים בספרי המקרא ובדברי רבותינו זכרונם לברכה. והצלת חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש ודניאל מגוב אריות ומפלת המן שנתהפך מהפך אל הפך, שבתחלה הרג אשתו מפני אוהבו המן ואחר כך נתהפך מהפך אל הפך, שהרג המן מפני אסתר. ומרדכי נתעלה ונתגדל במקומו וכו', כמו שכתוב, "ונהפך הוא וכו'", וכיוצא בזה שאר הנסים הנוראים שעשה השם יתברך לאבותינו ולנו בנגלה ובנסתר, אף-על-פי שיש אפיקורסים המכחישים בהם בדרכי שטות והבל, אבל מי שרוצה להסתכל על האמת לאמתו יראה בעיניו כי הבל יפצה פיהם ואין צריכים לדחותם, כי השקר והשטות נופל ממילא והאמת עד לעצמו. וראוי לנו להודות מאד להשם יתברך כל ימי חיינו אשר הבדילנו מן התועים האלה ונתן לנו תורת אמת והאיר עינינו להסתכל על האמת, עד שזכינו להאמין בה' ובמשה עבדו עד היום הזה. וכמו כן עכשיו בענין המחלקת והקטגוריא שבין הצדיקים והיראים עד שאין אחד יודע היכן האמת. אם ירצה האדם להסתכל על האמת לאמתו ולא יטעה את עצמו, בודאי יזכה לידע האמת ויבא לאמונה שלמה, כי אמונה תלויה באמת כנ"ל, הינו כשרוצה לזכות לאמונה שלמה צריך לו להסתכל רק על האמת ולהיות חפץ באמת תמיד ולבלי להוציא שום דבר שקר מפיו ולבלי לרמות את חברו ומכל שכן שלא להטעות את עצמו, רק יסתכל על האמת לאמתו ואז יבין שבודאי ראוי לו להאמין בהשם יתברך ובהצדיקים אמתיים, אף-על-פי שיש לו כמה קשיות ובלבולים שאינו יכול לתרצם, אבל אף-על-פי-כן יבין מרחוק שראוי לו להאמין (בהשם יתברך), כי יבין שהאמת הוא כך שגם בימינו היו הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה, בעל מופת גדול ונורא מאד. אף-על-פי שיש הרבה כופרים שמתלוצצים משבחי הבעל שם טוב זכר צדיק לברכה, עד שכמה אנשים כשרים וצדיקים נתפסו ברשת שלהם וחולקים על מה שהדפיסו ספר שבחי הבעל שם טוב זכרונו לברכה. וקצת אומרים שהמופתים אמת, אבל לא היה ראוי להדפיסם, ובמחילה מכבודם הגדול, גם הם שגו בזה, כי עקר פחדם של הכשרים שאומרים שלא היו צריכים להדפיסם הוא מחמת לצנות הכופרים והמתנגדים, אבל בשביל זה אין ראוי למנע האמת מהחפץ באמת, ויאבדו הם ואלף כיוצא בהם ודבר אחד מדברי תורה אל יתבטל, כי באמת רב הדברים הנדפסים בשבחי הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה, רבם ככלם מספרים כל העולם מכבר והמופתים הנוראים של הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה מפרסמים בכל העולם ובפרט בין יראי השם וחושבי שמו. וכבר ספר צדיק גדול אחד מגדולי תלמידיו ואמר בפרוש בבית הכנסת ברבים בשעת הדרשה שבאם לא נמצא שבחי האר"י זכרונו לברכה יותר ממה שנדפסו, ראינו אנחנו מרבנו יותר מזה, כמפרסם זה הספור. והכלל, שעקר הוא האמת להסתכל על האמת לאמתו כנ"ל ועל-ידי זה יזכה לאמונה שלמה כנ"ל:
אבל מבאר בהתורה הנ"ל שאי אפשר לזכות לאמת כי אם על-ידי שמקבלין כל העצות מצדיקי הדור, כי עצות שלהם הם בחינת כלה זרע אמת, כי כליות יועצות והכליות הם כלי ההולדה ששם נתבשל הזרע היורד מהמח וכמו כן שם נתבשל ונגמר העצה היורדת מהמח להכליות היועצות, ועל-כן כשמקבלין עצה מהאדם כאלו מקבלין ממנו זרע והוא בחינת נשואין. והכל לפי מה שהוא אדם, כי כשמקבלין עצות מהצדיק הוא בחינת נשואין בקדשה וזוכין על-ידי זה לאמת, כי עצות הצדיק הם בחינת כלה זרע אמת ולהפך להפך כשמקבלין עצות מהרשעים המתנגדים החולקים על הצדיק הוא בחינת נשואין דקלפה, בחינת הנחש השיאני וכו', (עין שם כל זה היטב). ומבאר שם שעל-ידי מצות ציצית האדם נצל מעצת הנחש, מעצת הרשעים מבחינת נאוף וזוכה לעצת הצדיקים. וזה בחינת בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, כי ציצית הם בחינת עינים, בחינת מציץ מן החרכים וכו' ועל-ידי זה זוכין לבחינת בן פרת, שהוא בחינת נשואין דקדשה וכו' הינו לקבל עצת הצדיקים שעל-ידי זה זוכין לאמונה ועל-ידי זה תבא הגאלה, בחינת תבואי תשורי מראש אמנה וכו', (עין שם כל זה היטב):
וזה בחינת מצה ומרור וחרסת וארבע כוסות של יין, כי מבאר בכתבים ענין תקף הנס של פסח. וכן נמשך הארת תקף הנס הנורא הזה בכל שנה ושנה בכל פסח ופסח. והענין בקצור, שאז היו המצרים, שהם הקלפות, נאחזין בהם מאד מאד עד שאם היו האור והמחין יורד להם בהדרגה כסדר כמו שיורד בכל השנה כסדר בהדרגה, לא היה אפשר להם לצאת בשום אפן, כי היו נאחזין הקלפות בהם ביותר, על -כן עשה השם יתברך עמהם נס נפלא ונורא שהאיר אור גדול ונורא מאד פתאם בפעם אחת שלא בהדרגה ושלא כסדר, כי בליל פסח בתחלת הלילה יורדין בפעם אחת כל המחין דגדלות ראשון וגדלות שני וקטנות ראשון ושני שלא בהדרגה ושלא כסדר. מה שאין כן בכל השנה, שאין מקבלין המחין בלילה כי אם ביום וגם ביום צריכין לקבלם בהדרגה כסדר. ועכשיו חמל עלינו השם יתברך חמלה גדולה ומאיר עלינו כל המחין בלילה בפעם אחת שלא בהדרגה וסדר, ועל-ידי זה דיקא אנו נגאלין, כי על-ידי האור הגדול הזה נתבטלין הקלפות ואנו יוצאין מגלות מצרים וכו', עין שם:
וזה בחינת מה שכתוב בהתורה הנ"ל, כי אי אפשר לצאת מגלות מצרים וכן מכל הגליות שמכנין בשם מצרים, כמובא כי אם על-ידי אמונה כנ"ל, שעקר הגלות היה על פגם האמונה ועקר הגאלה תהיה רק על-ידי תקון האמונה, ולאמונה אי אפשר לזכות כי אם על-ידי אמת, ואמת אי אפשר לקבל כי אם על-ידי עצת הצדיקים שמקבלים מהם, שהם בחינת כלו זרע אמת, שהם בחינת תרי"ג עטין דאוריתא להכניע ולבטל עצת הרשעים המתנגדים אל האמת, שהם בחינת עצת הנחש הקדמוני וכו' כנ"ל ועכשיו בעת שצריכין לצאת מגלות מצרים עדין לא קבלו תרי"ג עטין דאוריתא, כי עדין היה קדם מתן תורה ואם היה השם יתברך רוצה להמתין שלא יזכו לאור האמת עד שיקבלו תחלה כל העצות הקדושים, שהם תרי"ג עטין דאוריתא, חס ושלום היו נשקעים שם, כי לא היה אפשר להם לקבל העצות בהדרגה שם, מחמת שהיו נאחזים בהם טמאת מצרים מאד, שהם בחינת עצת הנחש, שהם כנגד העצות הקדושים, כי ידוע שגלות מצרים היה על חטא אדם הראשון, שעל-ידי זה נמשך זהמת הנחש הם העצות רעות של העובדי כוכבים והאפיקורסים והרשעים וכן כל מיני עצות שאינן טובות של כל החולקים על נקדת האמת, כלם נמשכין ונשתלשלין משם מבחינת עצת הנחש הקדמוני, שהוא בחינת זהמת הנחש, שזהו עקר בחינת גלות מצרים שהיה על חטא אדם הראשון, כמובא. ומחמת תקף הגלות מצרים לא היה באפשר להאיר עליהם שום עצה כי אם היו מגלין להם עטין דאוריתא שם, חס ושלום היו נפגמים גם העצות הקדושות על-ידי עצות הנחש, שזהו בחינת טמאת מצרים שהיה נאחז בהם אז מאד. ואם כן מהיכן יזכו לגאלה מאחר שאין יכולין לקבל העצות הקדושות של משה רבנו אם כן אין יכולין לזכות לאמת, וכשאין אמת אין זוכין לאמונה. ואם כן איך יגאלו ויצאו ממצרים, כי אי אפשר להגאל כי אם על-ידי אמונה כנ"ל. על-כן הפליא השם יתברך חסדו עמנו והאיר עלינו אור גדול ונורא מאד שלא בהדרגה, דהינו שהשם יתברך חמל עלינו והאיר עלינו אור האמת קדם שזכינו לקבל העצות הקדושים, שהם תרי"ג עטין דאוריתא שקבלנו במעמד הר סיני. ועל-ידי זה זכינו לאמונה גדולה ועל-ידי זה היתה הגאלה ממצרים, כי בשעת יציאת מצרים זכו לאמונה שלמה וגדולה מאד, כמבאר בכמה פסוקים, כמו שכתוב, "לכתך אחרי במדבר וכו'". וכמו שפרש רש"י, כדאי הם והאמונה שהאמינו בי ויצאו וכו', כי לא אמרו איך נצא למדבר בלי שום צדה לדרך וכו' וכמובא. נמצא, שזכו אז לאמונה גדולה מאד ועל-ידי זה היתה עקר הגאלה, כי עקר הגאלה על-ידי אמונה כנ"ל ולאמונה הגדולה הזאת זכו על-ידי גדל אור האמת שהאיר עליהם השם יתברך בחסדו שלא בהדרגה, דהינו שזכו לעצם האמת קדם שקבלו העצות הקדושות שהם תרי"ג עטין דאוריתא. וזהו בחינת המחין הגדולים והנוראים שהאיר עליהם השם יתברך שלא בהדרגה בשעת יציאת מצרים, הינו בחינת אור האמת שהאיר עליהם שלא בהדרגה, הינו קדם שקבלו העצות הקדושות כנ"ל:
כי אמת הוא כולל כל מיני מחין שבעולם, כי עקר תכלית גדלות המחין הוא האמת. וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר שעקר שלמות המח וכל החדושין דאוריתא הוא רק כשהוא באמת, כמבאר בהשיחה הקדושה הנדפסת בלקוטי תנינא המתחיל, גדל יקרת המחשבה נודע לי עתה וכו', עין שם, שעקר הוא האמת. כי עקר שלמות המח דקדשה הוא האמת, כי בודאי אין זה נקרא מח וחכמה כשמתחכם בחכמתו להפך האמת, כי חכמות חיצוניות אף-על -פי שלפעמים באים על איזה חכמה בענין העולם הזה, אבל מאחר שעל-ידי חכמתם הם מתרחקים מן עצם האמת, דהינו מהשם יתברך ברוך הוא, על-כן אין חכמתם נחשבת בשם חכמה כלל, כמו שכתוב, "הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם". וכן כל מיני חכמות של בני אדם שעל-ידי אלו החכמות נתרחקים חס ושלום, מהשם יתברך אינם נקראים חכמות כלל. ועקר החכמה והמח הוא כשזוכין על-ידי זה החכמה להתקרב להשם יתברך ולתורתו ולעבודתו באמת. וכל מה שמתקרבין אל האמת יותר נקרא מחין דגדלות יותר, שזהו בחינת בן חמש למקרא בן עשר שנים למשנה בן ט"ו וכו', שמבאר בכונות של פסח, שהם כלל כל המחין דקטנות וגדלות ראשון ושני, שמרמז במשנה זאת, עין שם. וכל אלו המחין כלולים באמת, כי בן חמש שנים למקרא. ואז זוכין לקבל מח אמתי על-ידי מקרא, שהוא מח של אמת, כי כל המחין כלולין בהתורה, שהיא בחינת אמת, כמו שכתוב, "תורת אמת וכו'". אבל מחמת שאין התינוק יכול לקבל אז כי אם המקרא כפשוטו, על-כן נקרא עדין מחין דקטנות מחמת שאינו יודע עדין עצם האמת הנעלם במקרא, שהוא כל דיני מצוות התורה הנעלמים בהמקרא, כי ממקרא עדין אין יכולין להורות שום דין ואין יודעים עדין איך לקים שום מצוה, כי כל מצות תפלין נאמר בתורה פסוק אחד, "והיה-לאות על ידיך וכו'". ואין יודעין איך לכתבן ולהניחן וכל פרטי הדינים עד שלומדים תורה שבעל פה. וכן בשאר המצוות, ועל-כן כשהתינוק לומד מקרא אף-על-פי שהוא מח אמתי, אבל מחמת שעדין עצם האמת נעלם שם, על-כן נקרא מחין דקטנות ואחר כך נתגדל המח יותר וזוכה למשנה, ושם מבאר האמת יותר, כי שם מבארין דיני התורה, אבל מחמת שגם ממשנה אי אפשר להורות דין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על-כן אין המח נגדל בשלמות, כי עדין לא זכה להשיג האמת בשלמות ואחר כך כשזוכה לגמרא ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולומד גמרא ופוסקים וזוכה לידע כל דין ממצוות התורה באמת, זהו בחינת מחין דגדלות באמת ועקר הגדלות המחין הוא מה שזוכה לידע אמתת הדין על מכונו, אבל גם במחין גדלות יש כמה בחינות, כי אפלו כשיודעים אמתת הדין והמצוה, עדין צריכין להשיג ולידע איך לזכות לעבד את ה' באמת לקים כל המצוות באמת כרצונו יתברך, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה, ועל זה צריכין להתיגע כל ימיו עד שיזכה לעבודת ה' באמת. ועל-ידי זה זוכה להכיר אותו יתברך שהוא עצם האמת, שזהו עקר התכלית, כמו שכתוב, "אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וכו'":
ועל-כן ראוי לנו לבכות ולצעק יום ולילה נבטוש רישא בכותלא דביתא. בת עמי חגרי שק התפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים. על גדל השבר והצרה הגדולה הנשמעת בעולם, אשר עדין לא היתה כזאת, אשר נתחברות בכמה מקומות כמה כתות רשעים גמורים מפרסמים, ועשו לעצמן חברת חנוך נערים ללמד בני ישראל הקטנים חכמות חיצוניות ולשונות העובדי כוכבים. והם מטמאים הבל פיהם הקדוש ועוקרים אותם בחייהם מקטנותם מהשם יתברך ומן התורה, כי מרגילים אותם בדרכי העובדי כוכבים ובמלבושיהם מנעוריהם והם צודים נפשות יקרות לפורחות לגיהנם, אוי לנו כי שדדנו, אוי לנו על שברנו, אוי ואבוי, ואם אמרתי אספרה כמו אפס קצה מעצם הצרה הזאת יכלו המון יריעות, כי אין רעה גדולה מזו, כאשר נראה בחוש שכל אלו הנערים שנתגדלו על-פי הדרכים הרעים האלו הם אפיקורסים מפרסמים והם גרועים ממשמדים, ומחללים שבת בפרהסיא ומתלוצצים מכל התורה כלה. וביותר מתורה שבעל פה מדברי התלמוד ואגדות רבותינו זכרונם לברכה עד שאסור לחזר ולהעלות על הכתב ומכל שכן בעל פה, דבריהם הרעים והמרים, אשר הן הן האפיקורסים הגמורים שהזכירו רבותינו זכרונם לברכה, כי רבותינו זכרונם לברכה אמרו שאפלו הכופר בדבר אחד מדברי חכמינו זכרונם לברכה נקרא אפיקורוס, מכל שכן שהם כופרים ברב דברי רבותינו זכרונם לברכה ובכל התורה כלה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מהו שילמד אדם את בנו חכמה יונית? והשיבו, ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה. וכמבאר באלשיך ובשל"ה ובשאר ספרים גדל האסור ללמד חכמות חיצוניות ולשונות, רחמנא לצלן, מלבד מה שמבטלין הבל פה הקדוש של תינוקות של בית רבן שיעסקו בדברים חיצוניים שאסור לעסק בהם. ואי אפשר להתוכח ולטען עמהם על דרכיהם, כי מהפכים דברי אלקים חיים ומוצאין להם סברות הפוכות של שטות והבל, שצריכין, חס ושלום, להרגיל את התינוק בדרכים נבוכים הרעים הללו, בדרכים רעים אשר לא נשמעו מעולם. וכל דרכם והנהגותם הוא רק להמשיך את התינוק בדרכי העובדי כוכבים מנעוריו אשר התורה הקדושה הזהירנו להתרחק מהם ומדרכיהם, כמו שכתוב, "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם". וכמו שכתוב, "ובחקתיהם לא תלכו". וכמבאר בשלחן ערוך יורה דעה סימן קעח, שצריך להיות מבדל מהם במלבושיו ובמעשיו וכו'. ואין צרך להאריך ולבאר עצם הצרה הגדולה הזאת אשר כמוהו לא נהיתה, אשר על זה התנבאו כל נביאיו שיהיה בסוף הימים צרה אשר כמוהו לא נהיתה, כמו שכתוב, "והיתה עת צרה ליעקב אשר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף וכו'". אשרי מי שזוכה בימים האלה להתרחק את עצמו ואת בניו מהם. ואם אין בידינו למנעם בעוונותינו הרבים, על כל פנים החיוב על כל אחד מאנשי ישראל הכשרים להזהיר את בניו ואת בני בניו לדורות שיתרחקו בכל מיני התרחקות מדרכים אלו. ושלא לתן את בניו לחדר שלומדים בו אחד מהבנים אלו ההולכים בדרכים אלו הרעים הנ"ל, אף-על-פי שאצל זה המלמד אין עוסקים בלמוד הרע הזה רק לומדים אצלו תורה הקדושה גמרא ופוסקים, רק שקצת תלמידים לומדים במקום אחר אלו הענינים, אף-על-פי-כן אסור להתחבר עמהם כלל שלא ימשיכו את בניו חס ושלום, לדרכם הרעה ולסברותיהם המרות שלא יכניסו בו חס ושלום, איזה תאוה ללמד ספריהם הרעים, רחמנא לצלן, והשם יתברך ירחם על כלליות ישראל וימהר גאלתנו ויביא לנו את משיח צדקנו במהרה בימינו. אז יתגלה האמת, כמו שכתוב, "אמת מארץ תצמח וכו'":
נחזר לעניננו, שעקר כל המחין כלולין באמת כנ"ל. וזהו עצם הנס של פסח שמאיר עלינו אז עצם האמת שכולל כל המחין קדם שזוכין לקבל העצות הקדושות, שהם בחינת תרי"ג עטין דאוריתא כנ"ל. ועל-כן צריכין לאכל מצה אז וחמץ אסור לנו לגמרי במשהו בבל יראה ובל ימצא, כי מבאר בכתבים שמצה הוא בחינת מחין דגדלות דאבא, שהוא חכמה, שהם מחין גדולים ונוראים מאד, הינו שעכשיו אנו ממשיכין עצם האמת, שהוא אור מהחכמה בעצמו, שהוא אור העליון הגדול והנורא המאיר עלינו עתה בפסח שלא בהדרגה, כי קדם שזכינו להמשיך טפי מח הנמשכין מחכמה למטה במקום הכליות יועצות ששם נעשין עצות הקדושות בחינת תרי"ג עטין דאוריתא, שתמיד אי אפשר לקבל שום מח שהוא בחינת אמת כנ"ל כי אם על-ידי אלו העצות כנ"ל, אבל עכשיו מאיר עלינו עצם המח, שהוא אור החכמה בעצמו, שהוא בחינת עצם האמת, כי החכמה העליונה האמתיות הוא בחינת עצם האמת, כי זה עקר הגדלות המח מה שזוכין לפנימיות עצם האמת ביותר, אבל תמיד בכל השנה אי אפשר לקבל שום מח, שהוא בחינת אמת כי אם על-ידי העצות הקדושות שהם בעצמן נמשכין מן האמת, על ידם אנו זוכין לאור עצם האמת, אבל עכשיו בליל פסח מאיר עלינו אור האמת בעצמו, שהוא אור חכמה עלאה קדם שנמשך למטה להתלבש בבחינת עצות, כי עדין לא זכינו לקבל תרי"ג עטין דאוריתא, שעל ידם זוכין לאמת, ואף-על-פי-כן זכינו שהאיר עלינו אור האמת הגדול בעצם ועל-ידי זה דיקא זכינו לאמונה שלמה, שעל-ידי זה גאלנו השם יתברך מגלות מצרים וזהו בחינת מצה שהוא מחין דגדלות דאבא, שהוא חכמה עלאה, שהוא בחינת אור עצם האמת:
ועל-כן צריכין לשמרה מחמץ, כי אנו צריכין למהר לאפותה מיד קדם שנתחמץ, כי עכשיו אין אנו יכולין להמתין עד חמוץ העסה חס ושלום, שלא יתאחז שם זהמת הנחש, שהם עצות הרעות הנמשכות מאכילת עץ הדעת טוב ורע, בחינת הנחש השיאני ואכל, כי ידוע שהאכילה היא בחינת דעת, כי מח ודעת האדם נמשך כפי אכילתו, שהוא חיות אדם. (וכמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר). ועל-כן אחר מתן תורה שזכינו לקבל תרי"ג עטין דאוריתא אז החמץ מתר, כי על-ידי העצות הקדושות נמתק החמץ, כי העצות הקדושות הם על-ידי ישוב הדעת, כי בכל מקום שיש עצה אינו בחפזון ובהלה, רק צריכין לישב דעתו היטב לחשב מחשבות לשות עצות בנפשו איך להתנהג באפן שיזכה אל אמתת התכלית שבשביל זה נברא בזה העולם השפל המלא מכאובות וכו'. וזהו בחינת חמוץ המח דקדשה, שבזה כלול כל מה שמעינים בעיון גדול בכל דברי התורה כדי לברר הדין הקדוש על בריו או מי שמעין באמת כדי לחדש חדושין דאוריתא אמתיים כפי בחינתו או מי שחושב מחשבות איך לזכות לעצה אמתית איך להנצל מהבלי עולם הזה ולזכות לעבודת ה' באמת, שכל זה הוא בחינת עצות קדושות, שהם בחינת חמוץ המח דקדשה, כי העצה הוא טפי המח שנמשכה מן המח ונתבשלה בכליות היועצות, שזהו בחינת טפי הזרע הנמשכין מן המח ונתבשלין גם כן בכליות, שהם כלי ההולדה, (כמבאר בהתורה הנ"ל). והתבשלות טפי המח בכליות בשביל להוליד הולדה דקדשה או להוליד עצה קדושה, זה בחינת חמץ ושאור דקדשה, שהם מחמיצין את העסה שתהיה מטעמת יותר לאכילה, אבל צריכין לשמר מאד מאד את אלו טפי המח שלא יתחמצו, חס ושלום, כי אם בקדשה גדולה בעת הצרך לבד בשביל הולדה קדושה או בשביל עצה קדושה, כי כשאין משמרין את המח היטב בקל יוכל להחמיץ חס ושלום, בהרהורים רעים בתאוות רעות עד שחס ושלום, יוכל לפגם בטפי המח, רחמנא לצלן, ועל-כן נקרא היצר הרע שאור שבעסה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ומי מעכב שאור שבעסה. כי כל היצר הרע הוא בחינת חמוץ המח שמחמיץ את המח במחשבות רעות והרהורים רעים ובתאוות רעות, שעל-ידי זה נפגמין חס ושלום, טפי המח ומזה באין כל הפגמים וכל העברות, רחמנא לצלן, ואין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמד כנגדו כי אם על-ידי התורה הקדושה שכלולה מתרי"ג עטין דאוריתא, שהוא בחינת חמוץ המח דקדשה כנ"ל. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, ועל-כן בשבועות שאז הוא מתן תורה שזכינו לקבל תרי"ג עטין דאוריתא, על-כן מצוה להביא שתי הלחם מחמץ דיקא, כי אז נמתק החמץ על-ידי תרי"ג עטין דאוריתא ואז נמתק הדין בשרשו, כי דיקא על-ידי חמץ מכניע זהמת הנחש, בחינת הנחש השיאני, שהוא עצת הנחש, שהם חמוץ המח דסטרא אחרא כנ"ל, כי עכשיו בשבועות נמתק החמץ, כי עכשיו כל כח של חמוץ העסה נמשך מחמוץ המח דקדשה, שהוא תרי"ג עטין דאוריתא, דהינו העיון וחמוץ המח בתורה ובעבודת ה' באמת כדי לידע אמתת רצונו יתברך כל אחד לפי מדרגתו, אבל עכשיו בפסח קדם מתן תורה שאז עדין לא זכינו לקבל תרי"ג עטין דאוריתא ואי אפשר להמתין עד שיקבלו העצות בהדרגה כסדר, שלא יתאחזו בהם הקלפות, שהם עצת הנחש שהיו נאחזים בהם כנ"ל, על-כן אסור לאכל החמץ כלל, כי עכשיו אור המחין העליונים מאירים בעצמן קדם שבאו לידי חמוץ להתבשל בכליות בבחינת עצות כנ"ל. ועל-כן עתה אין החמץ יונק מן הקדשה כלל, אדרבא, בפסח נמשך כל החמץ מבחינת הנחש השיאני מעצת הנחש מזהמת הנחש, שהם עקר חמץ ושאור דסטרא אחרא, כי עכשיו עדין אי אפשר להמשיך אור האמת על-ידי בחינת חמוץ המח דקדשה, שהוא בחינת עצות קדושות, כי עכשיו עדין אי אפשר לקבל שום עצה קדושה מחמת תקף אחיזת הזהמא שהיא עצת הנחש כנ"ל, רק אנו צריכין לקבל אור האמת בעצמו קדם שנחמץ ונתלבש בבחינת עצות. וזהו בחינת מצה כנ"ל, כי מתקף הגלות אי אפשר להמתין כלל עד שיתלבש האמת בבחינת העצות, כי תכף שיהיו נעשין עצות יתאחזו בהם אחיזת הזהמא שהיא עצת הנחש ויהפך כל העצות מהפך אל הפך, על-כן אנו צריכים לצאת בחפזון על-ידי עצם אור האמת, שזהו בחינת מצה כנ"ל. וכמו שאנו אומרים, מצה זו שאנו אוכלין על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם, שנאמר, "ויאפו את וכו' ולא יכלו להתמהמה'". הינו כנ"ל, שלא היה אפשר להם להגאל מתקף הגלות כי אם בחפזון על-ידי התגלות אלקות שהוא עצם האמת שנתגלה עליהם קדם חמוץ העסה שהוא בחינת קדם התבשלות העצה, כי לא יכלו להתמהמה עד שתגמר העצה להתבשל שלא יתאחזו בהם הקלפות, שהם עצת הנחש, שזה היה עקר הגלות שנמשך מחטא אדם הראשון מבחינת הנחש השיאני כנ"ל:
וזהו בחינת מרור שאנו אוכלין על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, כמו שכתוב, "וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים וכו'". כי מרור הוא בחינת ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים ידיה, טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה, שהיא בחינת עצת הנחש הקדמוני שהביא מיתה לעולם שמשם נמשכין כל העצות רעות שבעולם של כל מיני כתות המרחקים מעבודת ה' באמת. וזהו בחינת כל המצודים וחרמים ורשתות ומכמורות מה שהיצר הרע פורש על האדם בכל יום, כמו שכתוב, "רשת הכינו לפעמים". וכמו שכתוב, "בארח זו אהלך טמנו פח לי". כי הוא מבלבל את האדם בכל עת בעצות רעות כדי לרחקו מהשם יתברך. וזהו עקר המרירות מה שצריך כל אדם לסבל קדם שיזכה לעבודת ה' באמת, כי אין מרירות גדול מזה כשאינו יודע לשית עצות בנפשו איך להתנהג, ובפרט ועקר בעבודת ה' אשר זה עקר התכלית והסוף של האדם וכל אחד יודע שאין שום תכלית בעולם כי אם לאחז בעבודת ה' כל ימי חייו:
אבל זעירין אנון שיודעים עצות אמתיות איך לסור ולשוב מני חשך. ואין יודעים לשות עצות בנפשו איך להתנהג באפן שיזכה להיות איש כשר באמת. וכמו שצעק על זה דוד המלך, עליו השלום, "עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יומם וכו'". וזה ידוע מאד למי שרוצה לחוס על חייו ולכנס בעבודת ה' שצריך לסבל מרירות גדול קדם שזוכה לעצה אמתית כראוי לו באמת לפי בחינתו. ובאמת אי אפשר לקבל שום עצה כי אם מצדיקי הדור האמתיים, (כמבאר בהתורה הנ"ל), אבל הבעל דבר הניח עצמו גם על זה ובלבל את העולם והכניס מחלקת גדול בין הצדיקים עד שאין שום אחד יודע האמת למי להתקרב, עד אשר, חס ושלום, אבדה עצה מבני ישראל עם סגלה החפצים לשוב אליו יתברך, אבל באמת השם יתברך חומל עלינו בכל דור ובכל יום ויום ושולח לנו ומאיר עלינו אור האמת בעצם, שזהו בחינת יציאת מצרים, בחינת מצה כנ"ל. ועל-ידי זה אנו זוכין לאמונה ומתקרבין אליו יתברך ונגאלין מן הגלות בכלל ובפרט. ועל-ידי אור האמת הזה נמתק ונתבטל מרירת העצה של עצת הנחש וזוכין אחר כך לקבל עצה שלמה דקדשה. וזה בחינת אכילת מרור להמתיק ולבטל מרירת עצת הנחש, שהוא מר ממות, שעל-ידי זה אין יכולין לשית עצות בנפשו, שזהו המרירות קשה על האדם מן הכל. ועל-ידי בחינת מצה, בחינת אור עצם האמת שנתגלה בשעת יציאת מצרים וכן בכל דור ודור, על-ידי זה נגאלין וזוכין אחר כך לבטל עצות רעות שאינן אמתיות הנמשכין מעצת הנחש ולקבל עצות קדושות, שהם בחינת תרי"ג עטין דאוריתא שמקבלין בשבועות אחר שזכינו לגאלה בפסח על-ידי עצם אור האמת וכאשר יבאר עוד לקמן:
וזה הענין של יציאת מצרים נעשה בכל דור ודור ובכל אדם ובכל זמן, כי בכל עת שהאדם משקע, חס ושלום, בגלות הנפש כל אחד כפי שנתפס בעוונותיו ובתאוותיו, רחמנא לצלן, ויש לפעמים שהאדם משקע בגלות הנפש כל כך עד שאי אפשר לגלות לו שום עצה קדושה איך לצאת מן החשך והגלות, כי כל מה שיתנו לו איזה עצות יבואו החולקים על האמת ויקלקלו אותה על-ידי עצות רעות שלהם הנמשכין מעצת הנחש כנ"ל, אבל כשהשם יתברך רוצה לחמל עליו ולגאלו ולהנטותו לתחיה להכניס בו התעוררות לתשובה לבל יהיה נדחה חס ושלום, אז השם יתברך מאיר בדעתו עצם האמת קדם שמגלה לו העצות הקדושות ועל-ידי עצם האמת זוכה לאמונה. ועל-ידי זה נתקרב להצדיק האמת ולאנשים כשרים באמת ואחר כך הם מורים לו את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה על-פי עצות התורה כפי אשר הורו לנו חכמינו זכרונם לברכה, כי אחר יציאת מצרים שאז זכו לעצם אור האמת, אבל לא היה האור כי אם לפי שעה, כמבאר בכונות, רק אחר כך זוכין על-ידי הספירה להמשיך אור העצות בהדרגה ובמדה עד שזוכין בשבועות לקבל תרי"ג עטין דאוריתא וכאשר יבאר עוד מזה, בעזרת השם יתברך:
וזהו בחינת מרור זה שאנו אוכלין על וכו', כמו שכתוב, "וימררו את חייהם בעבדה קשה וכו'". כל זה הוא בחינת העצה שאין יכולין לשית עצות בנפשו על-ידי בלבול עצת הנחש, שהם כל הספקות והבלבולים וכל עצת רשעים הנמשך משם וכמו שכתבו בזהר הקדוש, "וימררו את חייהם בעבודה קשה"-בקשיא. בחמר-בחומרא דהלכתא ובלבון שמעתתא וכו'. וכל זה הוא בחינת מרירות העצה שנמשך מבחינת חטא אדם הראשון מבחינת הנחש השיאני, שעל-ידי זה קשין כמה קשיות בהלכה וקשה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא שכל זה הוא בחינת שאין יודעים העצה על מכונה, כי כל התורה וההלכות בכלל הם בחינת עצות, כמו שכתוב, "לי עצה ותושיה". בחינת תרי"ג עטין דאוריתא וכשאין יכולין לברר הדין למשל שאין יודעין איזה דין של תפלין בשלמות, זהו בחינת שאין יכולין לברר העצה הזאת שהוא מצות תפלין בשלמות. נמצא, שכל הקשיות והחמרות של ההלכות הם בחינת מרירות העצה שצריכין לסבל מרירת גדול קדם שמבררין העצה, שהיא בחינת ברור ההלכה, ברור דיני ומצוות התורה. וכמו כן כל העצות בפרטי פרטיות שצריך כל אחד ואחד בעבודת ה' שכלם כוללין בתרי"ג עטין דאוריתא. כשאין האדם זוכה לידע ברור העצה בשלמות, זהו בחינת וימררו את חייהם בעבדה קשה-בקשיא. בחמר וכו'-בלבון שמעתתא וכו' כי הכל אחד כנ"ל. ועל-כן פתח דוד המלך, עליו השלום, את ספרו בשבח מי שזוכה להנצל מעצות רעות האלו של הרשעים והחולקים על האמת, כמו שכתוב, "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו'". הרי שהשבח הראשון שבספרו שמשבח את הצדיקים הכשרים הוא מה שזכו לבלי לילך בעצת רשעים המרחקים מן האמת, כי זהו העקר להנצל מעצתם הרעות, שהם עצת הנחש, שעל-ידי זה זוכין לקבל עצות קדושות של צדיקי אמת, שהם בחינת תרי"ג עטין דאוריתא, שעל-ידי זה זוכין לאמת ואמונה, שעל-ידי זה עקר הגאלה וכו' כנ"ל:
וזה בחינת חרסת שהם זכר לטיט, כי מבאר בהתורה הנ"ל שעל-ידי ציצית, שהם תקון הברית, נצולין מעצת הנחש וזוכין לעצות דקדשה וכו'. וזהו בחינת וקימי, כי חמרי חיורי, בחינת חותם של טיט וכו', עין שם. ועכשיו בשעת יציאת מצרים עדין לא זכו לאור הציצית מחמת שלא קבלו עדין מצוות התורה. ועל-כן בשעת גלות מצרים מררו את חייהם בחמר ובלבנים, שזהו בחינת הפך הציצית, שהם בחינת חמרי חיורי, בחינת חותם של טיט, שהיא ציצית של לבן כנ"ל. ועכשיו עושים זכר לטיט את החרסת שהם מרמזים על אור הציצית שאנו עתידים לקבל בשבועות, שהם עקר קיום התורה כנ"ל, כי חרסת הוא אותיות חס רות, (כמבאר בכונות. רות היא בחינת ציצית כמו שכתוב ברות, "ופרשת כנפיך אל אמתך". כי רות יצא ממנה דוד, שהוא מלכות-משיח, שהוא עקר שלמות מלכות דקדשה, שהיא בחינת ציצית, שהם מחי המלכות דקדשה, שהוא בחינת אמונה, שעל-ידי זה עקר הגאלה שתהיה על-ידי משיח בן דוד. וזהו ח"ס, זהו בחינת ל"ב חוטין כפולים שבציצית שעולים ס"ד וד' ציצית בעצמן הכל עולה ס"ח, שהוא בגימטריא חיים, שהם המחין של רות, שהיא בחינת מלכות דוד כנ"ל. ועל-ידי אלו החרסת שממתיקין ומבטלין הטיט של מצרים, שהוא בחינת וימררו את חייהם וכו' בחמר ובלבנים כנ"ל, כי ממשיכין על ידם אור הציצית כנ"ל, על-ידי זה ממתיקין את המרור, שהוא מרירת העצה שנמתקת על-ידי אור הציצית שמבטלת עצת הנחש, שהוא בחינת ארס המרור וזוכין לעצת צדיקים לעצות קדושות הנמשכין מתרי"ג עטין דאוריתא כנ"ל:
וזה בחינת ארבע כוסות של יין בפסח כנגד ארבע לשונות של גאלה, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, זה בחינת ארבע בחינות המבארים בהתורה הנ"ל, שכלם בחינת אמונה, שהם אמונה ותפלה ונסים וארץ ישראל, שמבאר שם שכלם בחינה אחת, וכנגד ארבע בחינות אלו צריכין לשתות ארבע כוסות. ועל-כן על כוס ראשון מקדשין קדשת היום שהוא הקדוש, זה בחינת עצם האמונה, שהיא עקר הקדשה, כי עקר שבח קדשת היום הוא על-ידי אמונה שכלולה מכל הקדשות, כמו שכתוב, "ועם קדושים נאמן", כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה "חותם בתוך חותם", שאמונה היא כלליות הקדשה. וכוס שני הוא בחינת נסים, כי על כוס שני מספרים כל עקר הנס של יציאת מצרים וכל תקף הנסים של העשר מכות וכו'. נמצא, שעקר התגלות הנסים מגלין על כוס שני, כי הוא כנגד בחינת נסים. וכוס שלישי מברכין עליו ברכת המזון, שהוא לברך להשם יתברך על ארץ ישראל שנתן לנו, כמו שכתוב, "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך". וכוס רביעי הוא בחינת תפלה, כי על כוס רביעי גומרין את ההלל והלל הגדול ונשמת, שהם כלל כל התשבחות וההודאות והברכות, שזהו בחינת תפלה:
נמצא, שהארבע כוסות הם כנגד ארבע בחינות שכלולים באמונה כנ"ל ובשביל זה מברכין אותם על היין, כי היין מרים את הדעת למעלה ממדרגתו, ועל-כן היין כלול משני בחינות להטיב או להרע, חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה זכה-נעשה ראש. לא זכה-נעשה רש, זכה-משמחו, לא זכה-משממו. ועל-כן אי אפשר לשתות יין כי אם בקדשה גדולה כשזוכה לתקן הברית שהיא בחינת יוסף בחינת ציצית שעל-ידי זה זוכין לעצות קדושות ולאמת ואמונה כנ"ל, ואז יכול לזכות על-ידי היין שיתרומם מחו בקדשה ויכול אז להתלהב יותר להשם יתברך ולהתעורר יותר לעבודת השם יתברך, כי מחמת שנתרומם מחו ונתרחב דעתו יכול לעלות לשרש הדעת שהוא בחינת שרש התורה והמצוות ששם הוא למעלה מכל מצות התורה וכל המצוות מקבלין חיות והארה משם וכשעולה לשם נתלהב ביותר ונתחזק ביותר לקים מצוות התורה. מחמת שממשיך על עצמו אור שרש המצוות, שעל-ידי זה נתחזקין אצלו קיום המצוות ביותר. אבל להפך, חס ושלום, כשאין זוכה לבחינות הנ"ל ואין אמונתו שלמה עדין, אזי על-ידי שתית היין והשכרות יכול לקלקל מאד, כמו שכתוב, יתן בכוס עינו יתהלך במשרים, שכל הדרכים דומות עליו כמישור, כי מחמת שנתרומם מחו למעלה מכלי המחין שלו, על-כן אינו רואה עוד לפי בחינתו כל האזהרות של המצות של משה רבנו, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה שעל-ידי שכרות שוכח כל האזהרות של משה. כי משה רבנו מלבש בכל אחד מישראל בכל אבר אבר והוא מזכיר את כל אבר ואבר את המצוה השיכה לאותה אבר, ועל-ידי השכרות מפשיט את הדעת עד שאינו שומע כל אלו האזהרות עד שכל הדרכים דומות עליו כמישור:
ועל-כן בפסח שאז נתגלה אור האמת בעצמו שהוא למעלה ממדרגות המחין קדם שקבלו לבושי המחין שהם העצות הקדושות, ועל-כן אז חיוב לשתות יין ארבע כוסות, כי עכשיו על-ידי היין דיקא נתרומם המח ומקבלין אור האמת בעצמו, שעל-ידי זה נשלמת האמונה בכל ארבע בחינותיו שהם בחינת ארבע כוסות כנ"ל, כי עכשיו אנו זוכין לקבל אור האמת שהוא אור המחין בעצמן למעלה ממדרגת כלי המחין שלנו והשם יתברך חומל עלינו ונותן לנו כח לקבל הארה הזאת בקדשה, שעל-ידי זה עקר הגאלה כנ"ל. ועל-כן צריכין דיקא לשתות יין שהוא בחינת הרמת המח למעלה ממדרגתו כנ"ל, ובאלו הארבע כוסות של יין שהם בחינת אמונה אנו מרמזין תקון הארבע ציצית שעל ידם עקר תקון האמונה כנ"ל, כי ארבע כוסות כנגד ארבע ציצית שהם בחינת עינים בחינת בן פרת עלי עין. כי יין בחינת עין כמו שכתוב חכלילי עינים מיין וכו'. ובזה מתקנים פגם של נח ששתה מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. שתקונו היה על-ידי בחינת ציצית כמבאר בהתורה הנ"ל על פסוק ויקח שם ויפת את השמלה-דא ציצית וכו', ועל-ידי זה וערות אביהם לא ראו, בחינת תקון הברית הפך חם וכו', נמצא שעל-ידי השמלה בחינת ציצית תקנו פגם היין והשכרות של נח. שהוא בעצמו בחינת פגם החטא של אדם הראשון, בחינת הנחש השיאני (כמובן בתקונים ובספרים). כי נח סבר שכבר יכול לשתות היין בקדשה לרומם המח למעלה מכליו בקדשה. אבל באמת אז עדין לא נתתקן חטאו ולא זכה וכו', ועל-כן בא לידי פגם על-ידי זה, ועקר התקון על-ידי ציצית שהם קיום כל התורה שעל ידם זוכין לקבל תרי"ג עטין דאוריתא ולבטל עצת הנחש וכו' כנ"ל, וזה זוכין בשבועות כנ"ל, אבל עכשיו בפסח אין זוכין עדין לאור הציצית ולתרי"ג עטין וכו'. רק שהשם יתברך האיר עלינו המחין למעלה ממדרגתנו ונתן לנו כח לקבלם כדי להגאל, ועל-כן עכשיו חובה עלינו לשתות יין דוקא ארבע כוסות. כי דוקא על-ידי היין מתקנין הפגם של נח שהוא בחינת חטא אדם הראשון, כי עכשיו זמן הגאלה בחינת תקון הברית כי בזכות אבותינו שהם בחינת שמירת הברית ובזכות יוסף הצדיק שעמד בנסיון ושמר את הברית יגאלנו, ועל-ידי זה יש לנו כח לשתות היין בקדשה, ועל-ידי זה עקר התקון וזוכין על-ידי זה דיקא לקבל אור האמת שעל-ידי זה נשלם האמונה שהיא בחינת ארבע כוסות של גאלה כנ"ל, כי הגאלה על-ידי אמונה כנ"ל:
וזהו בחינת מה שמברכין ביום הראשון של פסח טל, כי הטל אינו נעצר, כי הגשמים יורדין בזכות אמונה (כמבאר בהתורה הנ"ל), וכשהאמונה נפגמת, חס ושלום, שזהו בחינת עבודה זרה, אזי נעצר המטר חס ושלום, כמו שכתוב, וסרתם ועבדתם וכו' ועצר את השמים וכו', אבל טל הוא בחינת אור האמת שיורד מלמעלה לעורר ישנים ולהקיץ נרדמים, כי בחינת פסח ויציאת מצרים הוא בכל אדם ובכל זמן בכל שנה ושנה, וגם בכל יום ויום יש בו בחינת פסח ויציאת מצרים, ועל-כן צריכין להזכיר יציאת מצרים בכל יום, כמו שכתוב, למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, כי כל ההרהור וההתעוררות העליון הבא מלמעלה על כל אדם בכל יום ויום זהו בחינת ההארה של יציאת מצרים שהוא הארה עליונה שלא בהדרגה קדם אתערותא דלתתא כראוי, כי זה הדבר נעשה בכל דור ובכל שנה ובכל יום בכלל ובפרט, כי השם יתברך מסבב עם האדם בכמה סבות להחזירו בתשובה לזכותו לחיי עולם הנצחי, והכלל מה שהשם יתברך שולח על האדם מתחלה התעוררות עד שמתחיל להתעורר בתשובה ולילך בדרכי ה', זהו בחינת יציאת מצרים שבא ההארה מלמעלה שלא בהדרגה בלי התעוררות תחתון כראוי, וכל זה כדי שיצא מגלותו הקשה, אבל אחר כך כשמתחיל לילך בדרכי ה', אחר כך נוטלין ממנו ההארה הזאת ומניחין אותו שילך בעצמו בהדרגה כסדר מיום אל יום, וצריך אחר כך התחזקות מחדש. ועל-כן אין תקף כתחלת החסידות, מחמת שאז מתלהב בהתלהבות גדול מחמת אור התעוררות העליון שבא עליו. אבל העקר הוא שאחר כך כשנסתלק ממנו זה האור העליון ומניחין אותו שילך מעצמו שאז יתגבר להתחזק בעבודתו יתברך מיום אל יום בהדרגה כסדר (וכמובא המשל בשם הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה, כמו תינוק כשמתחיל לילך שבתחלה מוליכין אותו ואחר כך מניחין אותו שילך מעצמו) שזהו ענין פסח וספירת העמר שבתחלה בא האור מלמעלה, ואחר כך נסתלק וצריך לו לילך מעצמו בהדרגה עד שיזכה לקבל הקדשה שהוא בחינת קבלת התורה בשבועות:
וגם ביום אחד בעצמו נעשה זאת. כי בכל יום ויום באין הרהורי תשובה אפלו לרשעים גמורים, ואלו הרהורי תשובה והתעוררות עליון הבא מלמעלה בכל יום ויום זהו בחינת הכרוז העליון דכריז בכל יומא (כמו שכתוב בזהר הקדוש וכמובא). וכל זה היא הארת יציאת מצרים שבא ההארה מלמעלה, ומי שזוכה להמשיך עצמו לאור האמת יכול לזכות לתשובה על-ידי זה, וזהו בחינת טל שאינו נעצר לעולם, כי טל הוא בחינת שלש אותיות ראשונות של השם במלוי שעולין טל כידוע, שהם אותיות יק"ו שכלם כלולים בהו' של השם שהוא בחינת אמת כידוע, כי אמת כלול משלש, ראש, תוך, סוף. שהם בחינת אלו הג' אותיות (כמובן בספרים), נמצא שטל הוא בחינת הארת האמת, ועל-כן אנו ממשיכין זה הטל ביום ראשון של פסח שאז מאיר הארה העליונה בלי התעוררות תחתון כדי להוציא ישראל מגלות נפשם ממ"ט שערי טמאה למ"ט שערי קדשה, ועל-כן אנו ממשיכין הארה זאת על-ידי בחינת הטל שהוא בחינת אור האמת כנ"ל. כי אף-על-פי שאחר יום ראשון של פסח נסתלק ההארה הגדולה הזאת, אבל אף-על-פי-כן הרשימה נשאר, ומהרשימה הזאת יורד הטל בכל יום שהוא נמשך מבחינת הארה העליונה היורדת בכל יום לעורר רשעים בתשובה שזהו בחינת טל של תחיה להחיות מתים ברחמים רבים דהינו הרשעים שבחייהם קרויים מתים שהשם יתברך מחיה אותם על-ידי בחינת טל שהוא בחינת התעוררות עליון והרהורי תשובה היורד עליהם בכל יום עד שסוף כל סוף צריכין לחזר בתשובה בגלגול זה או בגלגול אחר. כי השם יתברך יגמר את שלו כרצונו בודאי וידו על העליונה לעולם. וגם כל אלו ההרהורי תשובה אינם נאבדים שום אחד מהם על-ידי שאינם זוכין עדין לשוב בתשובה שלמה ואפלו אם אחר כך מתגבר עליהם הבעל דבר ונופלים למטה יותר ויותר, אף-על-פי-כן כל מה שנתעורר מתחלה לפעמים איזה מעט דמעט אינו נאבד לעולם. וסוף כל סוף יהיה לו תקון על-ידי זה על-ידי התקבצות ההרהורי תשובה שהיה לו לפעמים בימי חייו על-ידי החסד עליון של השם יתברך שהאיר עליו בכל יום טל של תחית המתים להנטותו לתחיה בבחינת יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וכו', ועל-כן קבעו ברכת טל בתחית המתים וכו' וזה הטל מבטל זהמת הנחש בחינת הנחש השיאני שמשם נמשכין כל הל"ט מלאכות כידוע כי טל הפך ל"ט מלאכות כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה (בסימן יא):
ועל-כן מזכירין טל ביום הראשון של פסח, כי כל זה נמשך מההארה הגדולה שנמשכה בפסח בשעת יציאת מצרים וכנ"ל, ועקר ההארה של פסח הוא כדי לזכות לאמונה, אף-על-פי שלא זכינו עדין לתרי"ג עטין דאוריתא שקיומם על-ידי ציצית, אף-על-פי-כן מאיר עלינו השם יתברך אור האמת בחסדו, אבל אחר כך אנו זוכין לקבל האמת על-ידי תרי"ג עטין דאוריתא בהדרגה עד שזוכין בשבועות לקבלת התורה שקיומה על-ידי ציצית כנ"ל, וזהו בחינת טל כנגד ט"ל כריכות שבציצית שעל ידם עקר קיום תרי"ג עטין דאוריתא, ועכשיו כל זה כלול בהארה העליונה הבאה מלמעלה בשעת יציאת מצרים שהוא בחינת טל. וזהו בחינת המן שהיה יורד עם הטל והיה מנח בין הטל כבקפסא, כמו שפרש רש"י, כי המן הוא בחינת מצה כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, עגה שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן, כי הוא לחם היורד מן השמים בלי עשית התחתונים כלל, שכל זה נמשך מהרשימה של ההארה העליונה שנתגלה בשעת יציאת מצרים שהוא בחינת מצה כנ"ל, שמשם בחינת המן שהוא מבטל זהמת הנחש בחינת בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם, שהוא הפרנסה הבאה ביגיעה גדולה על-ידי ל"ט מלאכות, כי המן היה יורד מלמעלה בלי שום יגיעה ומלאכה כלל, ועל-כן המן יורד עם הטל כי הם בבחינת אחת כנ"ל:
ועל-כן גדעון כשרצה לראות אות ונס מהשם יתברך ביום הנפת העמר, היה מנסה על-ידי הטל על גזת הצמר, גזת הצמר מרמז על ציצית הבאים מצמר שעל ידם עקר קיום התורה שמתחילין להכין עצמנו לקבלה ביום הנפת העמר. והטל הוא בחינת ההארה של פסח כנ"ל. ועל-ידי בחינות אלו שהם בחינת טל ובחינת ציצית, על-ידי זה עקר הגאלה מכל הגליות שכלם מכנים בשם גלות מצרים, ועל-כן כשרצה גדעון לגאל את ישראל מצרתם נסה על-ידי הטל על הגזה וכנ"ל:
וזה בחינת קריעת ים סוף, כי עקר קריעת ים סוף היה על -ידי אמונה, כמו שפרש רש"י על פסוק, "מה תצעק אלי" וכו', כדאי הם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרע להם את הים, כי אמונה בעצמה הוא בחינת קריעת ים סוף, בחינת הפך ים ליבשה. כי עקר האמונה השלמה הוא לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת ולסמך על האמונה לבד שקבלנו מאבותינו הקדושים ובזה ינצל מכל מיני קשיות וחקירות ומבוכות כי אין לו שום מבוכה וקשיא בעולם שיבלבל אותו מאחר שמסלק דעתו כאלו אין לו שום שכל כלל וסומך רק על אמונה לבד, כי באמת דעתנו אין ואפס ממש כנגד דעת אבותינו הקדושים אברהם יצחק יעקב ומשה וכו' וכל הצדיקים שבכל דור ודור מאז ועד עתה. וצריכין אנו לסמך רק עליהם אשר הורישו לנו אמונה הקדושה אשר היא חיינו וארך ימינו ולבטל דעתנו לגמרי ולסמך רק על האמונה אשר נטעו בנו בחסדי ה'. וישראל קדושים על-ידי שזכו אז לזה שבטלו דעתם לגמרי וסמכו רק על אמונה שעל-ידי זה זכו אחר כך לקבלת התורה כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה על פסוק, עם נבל ולא חכם עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו, שסלקו דעתם לגמרי ובטלו שכלם מכל וכל וסמכו רק על האמונה, כמו שכתוב, ויאמינו בה' ובמשה עבדו, על-ידי זה זכו אז לקריעת ים סוף, כי קריעת ים סוף בחינת הפך ים ליבשה הוא ממש בחינה זו שמסלקין מימי הדעת לגמרי וסומכין רק על האמונה שהיא בחינת יבשה וארץ, בחינת שכן ארץ ורעה אמונה, שזהו בחינת בריאת העולם, בחינת יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה , כי הדעת הוא בחינת מים, כמו שכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. אבל ישראל עם קדוש אין משתמשין עם הדעת כי אם כשהדעת בקדשה ובטהרה שיכולין לזכות על ידו לאמונה יתרה, כי הם ממשיכין כל מיני דעת ושכל לתוך בחינת אמונה שזה עקר הקדשה, ועל-ידי זה עקר קיום העולם שעומד על אמונה, כמו שכתוב וכל מעשהו באמונה, וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, עד שבא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה:
וזהו בחינת יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, שכל מימי הדעת ימשכו אל מקום אחד. 'אל מקום אחד' דיקא, בחינת שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שצריכין להמשיך כל מימי הדעת שנמצא בעולם אל מקום אחד להמשיך כל הדעת לתוך אמונת אחדותו יתברך שזהו כלל כל כונות קריאת שמע, שעקר הכונה הוא כפשוטו להאמין ביחודו ואחדותו שהוא יתברך אדון יחיד מנהיג ומושל ומשגיח, ובזה כלולין כל הכונות, שהם להמשיך כל המחין על-ידי קריאת שמע וליחד קדשא בריך הוא ושכינתה וכו', (כמבאר בכונות), הינו שצריכין להמשיך כל מיני דעת ומחין לתוך אמונת אחדותו יתברך. ועל-ידי זה 'ותראה היבשה', שעל-ידי זה נתגלה האמונה, שהיא בחינת ארץ, כי מתחלה היה העולם מים במים ואז היה העולם תהו ובהו, כמו שכתוב, "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים", כי כל זמן שלא נתגלה ונמשכה האמונה מחמת רבוי הדעת שהוא בחינת רבוי המימי התהומות אז היה עדין תהו ובהו וחשך על פני תהום, כי עקר יניקת הכפירות הוא מרבוי הדעת ולא היה עקר קיום העולם כי אם על -ידי ורוח אלקים-דא רוחו של משיח, שהיתה מרחפת על פני המים, כי עקר בחינת משיח הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב, "ואמונתי וחסדי עמו וכו'", כי הוא יגלה ויכניס האמונה בשלמות בכל באי עולם, כמו שכתוב, "כי אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה לקרא בשם ה' וכו'", וכיוצא בזה בפסוקים רבים:
ועל-כן רוחו של משיח, שהיא בחינת אמונה, היתה מרחפת על פני המים, כי הוא מקים העולם תמיד, אפלו בעת שרוצים לשלט רבוי המים שמהם אחיזת המים הזדונים, שהם הכפירות והאפיקורסית השולטין ונמשכין בעולם שרוצים להחריב את העולם, חס ושלום, ולהחזיר כל העולם לתהו ובהו, כי חס ושלום חס ושלום, אם היתה מתקימת דעתם הרעה בודאי היה נחרב העולם, כי אין העולם מתקים אלא על-ידי אמונה. אבל השם יתברך מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תשיה, כי הוא יתברך מקים העולם בעת שמתגברין דעות האפיקורסית בעולם על-ידי בחינת ורוח אלקים-דא רוחו של משיח, המרחפת על פני המים. כמו שהיה מקים העולם בתחלתו בעת שהיה תהו ובהו וכו' על-ידי זה, כי כל הקשיות והכפירות של כל אחד, הוא מחמת רבוי אור לפי בחינתו, כי לפי כלי מחו ותבונתו זאת הקשיא והחקירה הוא למעלה מדעתו ועל-כן אם אינו מסלק דעתו ואינו סומך על אמונה לבד הוא בא לידי כפירה גמורה ואפלו אם ימצא חכם דקדשה שיתרץ קשיתו יכול הוא או אחר להקשות קשיא אחרת יותר גדולה, שזאת הקשיא נמשכת מרבוי דעת יותר וכן למעלה מעלה, כי עקר הקשיות והמבוכות והכפירות נמשכין מבחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים, הינו כנ"ל שאור הדעת מרבה מכלי מחו ותבונתו. ועל -כן עקר התקון הוא על-ידי משיח שיבא במהרה בימינו, כי משיח עולה נשמתו ודעתו עד בחינת עתיק, כמו שכתוב, "עד עתיק יומיא מטה וכו'". ובחינת עתיק הוא למעלה מכל השכליות והדעת שבעולם. ועל-כן אצל משיח אין שיך שום רבוי דעת כלל, כי כל רבוי אור הדעת שנחשב אצל הגדול שבגדולים לרבוי דעת הוא אצל משיח דבר פשוט, כי הוא יכול לבלע כל מימי הדעת שבעולם. ועל-כן הוא מרחף על פני המים, כי הוא עולה על כל מיני מימי הדעת שבעולם, כי הוא בבחינת עתיק שעולה למעלה מן הכל. ועתיק הוא בחינת ראש אמונה, בחינת האמונה העליונה מן הכל, כי הוא בחינת האמונה שלמעלה מכל מיני דעת שבעולם:
ועל-כן הוא יגלה האמונה בשלמות בעולם. וגם בכל דור ודור מיום בריאת העולם ועד עכשיו ומכאן ולהבא עקר המשכת האמונה הקדושה הוא מבחינת רוחו של משיח, שהוא בחינת עקר בחינת ראש אמונה, שהוא למעלה מכל מימי הדעת, בחינת ורוח אלקים מרחפת על פני המים, שזה מקים העולם אפלו כשמתגברין האפיקורסים שאז נאמר, "והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו'". כי הוא ממשיך האמונה שעולה למעלה מכל דעתם ומבטל דעתם ומהפך ים ליבשה, כי הוא ממשיך אמונה בעולם עד שכל אחד יודע ומבין מרחוק על-ידי שמסתכל על האמת שצריך לסלק דעתו לגמרי ולסמך על אמונת אבותינו לבד ולילך רק בדרך שדרכו בו אבותינו מעולם וזהו בחינת קריעת ים סוף, כי ישראל על-ידי שזכו לאמונה כזו שסלקו דעתם, שהוא בחינת מים וסמכו על אמונה לבד, שהוא בחינת ארץ כנ"ל, על-ידי זה זכו שנעשה להם הנס גם בגשמיות שנתהפך מים ליבשה כי המים ברחו מפניהם ונתהפכו ליבשה בזכות שגם הם מסלקים תמיד מימי הדעת בפני האמונה, שהיא בחינת יבשה וארץ כנ"ל:
וזה שכתוב בזהר הקדוש, מה תצעק אלי? בעתיקא תליא מילתא, כי עתיקא הוא בחינת משיח כנ"ל, שהוא בחינת ראש אמונה, שעל-ידי זה נמשכה האמונה למטה לסלק המים הזדונים, שהם הדעות הרעות של הכופרים, להפך ליבשה בגשמיות וברוחניות, שזהו בחינת קריעת ים סוף כנ"ל ועל-כן היה קריעת ים סוף בזכות יוסף הצדיק, כמו שכתוב, "הים ראה וינס"-ויצא החוצה, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר אמונה זוכין על-ידי יוסף, שהוא בחינת שמירת הברית, בחינת ציצית, שעל-ידי זה זוכין להמשיך ולקבל עצת הצדיקים שעל-ידי זה זוכין לאמונה כנ"ל. ועל-כן באמת איתא במדרש, שקריעת ים סוף היה בזכות מצות ציצית, כי על-ידי מצות ציצית, בחינת יוסף, זוכין לאמונה, שעל-ידי זה היה קריאת ים סוף כנ"ל. ועל-כן אחר שביעי של פסח אחר קריעת ים סוף התר החמץ, כי כל זמן שלא נמשכה האמונה בשלמות אסור להחמיץ מחו אפלו בקדשה כדי שלא יתאחזו בו הקלפות כנ"ל, אבל אחר קריעת ים סוף שאז זכו לאמונה בשלמות על-ידי שהמשיכו אז האמונה השלמה מבחינת עתיק דעתיקין, מבחינת אורו של משיח, מבחינת ראש אמונה. ועל-כן זכו אז לשירה, בחינת תבואי תשורי ראש אמנה, 'תשורי' דיקא בחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה, כי עקר השירה כשזוכין לאמונה שלמה שמשם כל השירות והנגונים ועל-כן על-ידי האמונה השלמה שזכו אז ביתר שאת, על-ידי זה התר החמץ אחר כך, כי עכשיו אנו יכולין לאכל החמץ בקדשה לבלי להחמיץ המח כי אם במתר לנו במה שהרשנו להתבונן, דהינו בדיני ומצוות התורה וכו', אבל במפלא מאתנו לא נדרש ולא נחמיץ את מחנו במה שאסור לנו, כי כבר יש לנו כח לשמר חמוץ המח שיהיה רק בקדשה ולא יצא מן הגבול, על-ידי גדל האמונה בשלמות שזכינו לקבל בקריעת ים סוף, שזכינו לבא לבחינה זו שבעת שמתגברים המים הזדונים, שהם הדעות זרות אז אנו מסלקין דעתנו לגמרי עד שברחו המים מפנינו בגשמיות על-ידי זה. על -כן אין אנו מתיראין עוד מן החמץ, כי אנו יכולין להחמיץ מחנו בקדשה במה שהרשנו, כי תכף כשיעלה על דעתנו איזה דעה זרה, חס ושלום, נסלק דעתנו לגמרי בפני האמונה, שזהו בחינת קריעת ים סוף כנ"ל:
וזהו סוד מה שכתוב בזהר הקדוש ובכונות על סוד קריאת שמע בההוא מלה, לא תשאל ולא תנסה את ה', שהוא סוד מחין דקטנות שאז אי אפשר להמשיך היחוד כי אם על-ידי עתיקא, עין שם. הינו, כי אז בשעת קריעת ים סוף היו ישראל נתונים בצרה גדולה בגשמיות ורוחניות, כמבאר הרבה בדברי רבותינו זכרונם לברכה. ועקר כל הצרות נמשכין מבחינת מחין דקטנות, שהם בחינת דינים, שמשם אחיזת הקלפות המצירין לישראל, חס ושלום, ועקר הקלפות הם הכפירות הנאחזים במחין דקטנות ביותר, כי מחמת שהמח בקטנות יותר אזי כל חקירה וקשיא גדולה מדעתו מאד עד שאינו יכול לישבה אף-על-פי שבאמת הקשיא הזאת היא שטות גדול למי שיש לו מח גדול באמת, אבל מחמת קטנות מחו נדמה לו לקשיא גדולה. ולא זו אף זו, שמחמת שמחו יונק ממחין דקטנות על-ידי זה מתגרין בו הקלפות, חס ושלום, עד שיש לו תאוה גדולה לחקר ולכנס בחקירות והוא עושה מהפך אל הפך, כי לפי קטנות מחו היה ראוי לו לברח אפלו מחקירה קלה שבקלות ולא די שאינו מכיר את מקומו, אף גם הוא רוצה לכנס בחקירות גדולות שאפלו גדולים ממנו אינם יכולים לכנס לשם. ומזה באים כל הכפירות והמבוכות של כל המחקרים, מחמת שאינם מכירים את מקומם ונדמה להם שיש להם מח גדול על-ידי שבאים על כמה חכמות והמצאות בעניני העולם, אבל אינם יודעים שכל אלו החכמות נמשכין רק ממחין דקטנות ועדין לא התחילו ליגע כלל בשום מח הנמשך ממחין דגדלות והם רוצין לכנס בחקירות גדולות, כי כך טבע המחין דקטנות, כי מי שיש לו מח גדול הוא יודע ומבין ומשיג באמת שאי אפשר להבין דרכי ה' וממשיך על עצמו אמונה אמתית, אבל מחמת קטנות המחין ששם נאחזין הקלפות, שהם בחינת כפירות, על-ידי זה נדמה להם שהם חכמים ונכנסים בחקירות עד שנופלים במבוכות גדולות שכל הצרות נמשכין משם, כי כל הצרות נמשכין רק מבחינת הקלפות שהם הכפירות הנאחזין במחין דקטנות כנ"ל. וזה היה בחינת כל הצרות שהיו לישראל בשעת קריעת ים סוף שהיו נתונין אז בצרה גדולה, כמו שכתוב, "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה וכו' הראיני את מראיך"-למי את פונה בעת צרה. ועקר הנס של קריעת ים סוף היה על-ידי שזכו אז לסלק דעתם לגמרי רק לצעק אל ה' ולהתחזק באמונה לבד וקפצו לתוך הים על סמך אמונה לבד ועל-ידי זה סלקו מהם אחיזת הקלפות, שהם הכפירות, שהם בחינת המים הזדונים הנאחזים במחין דקטנות, כי המשיכו עליהם אור האמונה הקדושה מעתיק דעתיקין, שזה עקר בחינת קריעת ים סוף כנ"ל. וזהו בההוא מלה לא תשאל ולא תנסה, כי עקר סוד קריעת ים סוף הוא לברח מחקירות ומבוכות שאסור לכנס בהם שהם נמשכין ממחין דקטנות שצריכין רק לברח מהם בבחינת וינס משה מפניו, כי הם זהמת הנחש. וישראל על-ידי שבורחין ממבוכות אלו ומתחזקין באמונה לבד, על-ידי זה זוכין להפך ים ליבשה, שזהו בחינת קריעת ים סוף כנ"ל:
וזהו בחינת ספירת העמר, כי עמר שעורים הוא מאכל בהמה, שזהו בחינת ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך, הינו בחינת אמונה שמסלקין דעתם ומשימין עצמן כבהמה וסומכין על אמונה לבד. ואז מתחילין לספר הימים והשבועות לעמר, להמשיך כל המדות שהם בחינת ימים, שהם בחינת שכליים קדושים, בחינת ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה. ועכשיו אנו ממשיכין כל הימים והמדות שהם כל החכמות לתוך האמונה, שהוא בחינת עמר שעורים, כי אנו סופרין ומונין כל הימים לעמר שממשיכין הכל אל האמונה כנ"ל, שעל-ידי זה זוכין אחר כך לקבלת התורה, כי עקר קבלת התורה על-ידי אמונה, כי באמת ההתחלה מאמונה והסוף הוא אמונה והתוך הוא אמונה, כי עקר האמונה זוכין על-ידי תרי"ג עטין דאוריתא, שהוא בחינת קבלת התורה, שהם בחינת עצת הצדיקים אמתיים כנ"ל, אבל אי אפשר לבא לעצת צדיקים מחמת שמבלבלין אותם עצת הרשעים הנמשכין מעצת הנחש הקדמוני ואי אפשר להכניעם כי אם על-ידי מצות ציצית, שהוא בחינת שמירת הברית, בחינת יוסף כנ"ל. ובאמת ציצית בעצמן הם בבחינת אמונה כידוע, הינו שעל-ידי מצות ציצית אנו זוכין להמשיך אור האמונה משרשה מבחינת עתיק דעתיקין שמשם נמשכין אור הציצית, כי ציצית נמשכין מבחינת עתיק, כמו שכתוב, ועד עתיק יומיא מטה לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא". שהוא בחינת ציצית של צמר כידוע , שזה בחינת מה שנתעטף הקדוש ברוך הוא בטלית לבן וסדר י"ג מדות של רחמים הנמשכין מעתיק, כי הטלית והציצית נמשכין משם מבחינת עתיק, מבחינת תליסר מכילין דרחמי, שזהו בחינת מה שמתעטפין בטלית בשבת במנחה בעת שאומרין ואני תפלתי לך ה' עת רצון, כי עת רצון הוא בחינת רעוא דרעוין, שהוא י"ג מכילין דרחמי הנמשכין מעתיק כידוע, ועל-כן על-ידי מצות ציצית דיקא שנמשכין מעתיק על ידם זוכין לקבל תרי"ג עטין דאוריתא, שעל-ידי זה זוכין לאמונה שלמה, כי הציצית ממשיכין אור האמונה משרשה מבחינת עתיק דעתיקין והיא נמשכת מדרגא לדרגא ומעולם לעולם, הכל בחינת אמונה כדי להחיות האמונה הקדושה שבכל עולם ועולם. עד שנמשכה האמונה גם למטה לגלות אמונתו אפלו במדור הקלפות לקים ומלכותו בכל משלה . ועל-כן הציצית הם שמירה, כי הם מבטלין כח הקלפות שלא יזיקו בעולם על-ידי שמגלין להם האמונה הקדושה ועל-כן הם ארבע ציצית כנגד ארבע בחינות עתיק שבארבע עולמות שמשם נמשך האמונה בכל עולם ועולם, כי העתיק שבין עולם לעולם הוא בחינת האמונה שבעולם העליון שנעשה בעולם שלמטה ממנו, בחינת עתיק, שעל ידו נמשכין כל האורות והשכליים שבעולם שלמטה ממנו עד בחינת האמונה שבאותו העולם. כי האמונה היא ההתחלה והסוף של כל העולמות והשכליים וכלם מקבלין משרש האמונה שהוא בחינת עתיק דעתיקין ומשם נמשכין הציצית בשרשן כנ"ל ועל-כן הציצית מחיין את כל בחינת נצוצי אמונה הנשרש בכל אחד מישראל ועל-ידי זה יש לו כח לקבל עצות הצדיקים האמתיים ונצל מעצת רשעים שלזה בעצמו צריכין אמונה להאמין בעצת צדיקים ולדחות עצת רשעים, אבל לזה זוכין על-ידי מצות ציצית כנ"ל, שעל-ידי זה מחיה שרש אמונתו הנשרש בו עד שיש לו כח לקבל עצת הצדיקים בחינת תרי"ג עטין דאוריתא ועל-ידי אלו העצות הקדושות זוכה לקבל בחינת זרע אמת ואז על-ידי האמת זוכה אחר כך לאמונה בשלמות יותר ויותר, שעל-ידי זה תבא הגאלה כנ"ל ועכשיו בספירה שאנו צריכים לקבל את התורה תרי"ג עטין דאוריתא בשבועות ועדין אין לנו אור הציצית לזכות על ידם לקבל עצות קדושות כנ"ל, כי אור הציצית אין נמשך בשלמות כי אם בשבועות שאז עולין עד עתיק כידוע, ששם תליסר מכילין דרחמי, שהם בחינת שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, שמקבלין בשבועות שמשם נמשכין הציצית כנ"ל. אבל בחסדו הגדול השם יתברך ממשיך עלינו אור מעתיקא קדישא על-ידי ספירת העמר, על-ידי שאנו מסלקין דעתנו ועושין עצמנו כבהמה, שזהו בחינת עמר שעורים ואנו סופרין וממשיכין כל הדעת והשכליות לתוך בחינת אמונה ועל-ידי זה אנו זוכין לקבל ולהמשיך אור הציצית בכל ימי הספירה עד שזוכין לקבלם בשבועות ועל-ידי זה זוכין לקבלת התורה כנ"ל. וזה שעושין ל"ג בעמר יום טוב, כי אחר שזכינו לספר ל"ב ימים כנגד ל"ב חוטין שבציצית אז נמתק הדין שמשם אחיזת הכפירות ואז נמשך עלינו ביותר אור של שבועות, שהוא אור עתיקא, שהוא בחינת תליסר בתקוני דיקנא, בחינת ציצית כנ"ל. ועל-כן אז נסתלק רבי שמעון בר יוחאי זכרונו לברכה, כי הוא גלה ותקן בחינת תליסר בתקוני דיקנא שגלה בהאדרא קדישא, שהם בחינת ציצית כנ"ל ועל-כן כשהתחיל לגלות האדרא אתעטף רבי שמעון, 'אתעטף' דיקא, כי שם בחינת ציצית כנ"ל וזה נמשך בל"ג בעמר כנ"ל:
וזה שציצית קדם לתפלין, כי תפלין הוא בחינת מחין, הינו בחינת כלליות התורה, בחינת כלליות תרי"ג עטין דאוריתא, שהם בחינת כלו זרע אמת, בחינת מחין שכלולין בתפלין, שהם כלליות התורה, כמו שכתוב, "למען תהיה תורת ה' בפיך". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, הוקשה כל התורה לתפלין, אבל אי אפשר לקבל כלליות המחין, כלליות תרי"ג עטין, שהם התפלין כי אם על-ידי הציצית שעל ידם דיקא יכולין לקבל העצות הקדושות, שהם המחין הקדושים. ועל-כן צריכין להתעטף בציצית תחלה, כי אי אפשר לקבל את העצות הקדושות, שהם בחינת מחין תפלין כי אם על-ידי הציצית כנ"ל. ועל-כן אפלו בשבת שאין מניחין תפלין, אבל ציצית נוהג גם בשבת. ולכאורה הדבר תמוה אם קדשת היום של שבת ויום טוב גדול כל כך עד שאסור להניח בהם אפלו תפלין, כי הם עצמן אות, כי עצומו של יום הקדוש ממשיך עלינו כל המחין הקדושים אם כן היה ראוי מכל שכן לפטור מציצית שקדשתן קטנה מתפלין?! אך באמת על פי הנ"ל מבאר היטב, כי תפלין הם המחין בחינת העצות קדושות, שהוא בחינת כלליות התורה וזה אנו ממשיכין בשבת ויום טוב על-ידי עצומו של יום הקדוש, אבל אור הציצית שעל ידו קיום התורה, כי על ידו יכולין לקבל אור העצות כנ"ל, זה צריכין להמשיך גם בשבת ויום טוב כדי שיהיה לנו כח לקבל העצות קדושות, כי אין בנו כח לקבל העצות קדושות, שהם המחין, כי אם על-ידי מצות ציצית כנ"ל. וזה בחינת עמר שעורים, בחינת ושער ראשה כעמר נקא, בחינת אור הציצית שממשיכין על-ידי עמר שעורים כנ"ל:
נמצא, שעקר יציאת מצרים הוא לצאת מזהמת הנחש מבחינת הנחש השיאני, שעל-ידי זה היה עקר גלות מצרים כידוע, ועקר יציאת מצרים הוא לצאת מזהמא זאת של הנחש השיאני, הינו לזכות להנצל מעצת הרשעים והחולקים המונעים מנקדת האמת אשר דרכו בו אבותינו הקדושים מעולם ומהפכים דברי אלקים חיים מהפך אל הפך ואומרים לטוב רע ולרע טוב ושמים מתוק למר ומר למתוק שנזכה לצאת ולהמלט מהם ולזכות לעצות קדושות שהם נמשכין מתרי"ג עטין דאוריתא, שהיא בחינת קבלת התורה בשבועות, שעל-ידי זה זוכין לאמונה שלמה, שעל-ידי זה תהיה הגאלה. וזהו בחינת יציאת מצרים שבכל דור ודור ובכל שנה ושנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים וכו'. כי רבים נשקעים בגלות נפשם ותאותם על-ידי זהמת הנחש שנאחז בהם שהם העצות שאינן טובות של החולקים על האמת וכל זה זוכין על-ידי מצות ציצית כנ"ל, ועל-כן באמת כתיב בציצית, "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי וכו'". כי על-ידי ציצית זוכין לקבל התרי"ג עטין דאוריתא שמהם נמשכין כל העצות קדושות של צדיקי אמת כנ"ל. וזהו בחינת יציאת מצרים ואיתא שמצרים הוא אותיות 'מצר ים', שהיו כל המחין בגלות ובמצר, כי מצר הוא אותיות צמר כידוע, כמובא בכונות על פסוק מן המצר וכו', הינו שעל-ידי ציצית של צמר זוכין לצאת מגלות מצרים ומעצות רעות וזוכין לעצות קדושות, שהיא בחינת קבלת התורה בשבועות כנ"ל: