ליקוטי הלכות · יורה דעה א · תולעים ד

ענין תולעים שאסורם דיקא כשהם שורצים על הארץ, דהינו התולעים הגדלים במחבר לקרקע, או בתלוש ופרשו, שאז הם אסורים משום שרץ השורץ על הארץ, אבל בתלוש ולא פרשו מתרים

העתקת הקטע עם מראה המקום

תחלה נבאר קצת ההתנוצצת שמתנוצץ בדעתי איזה רמזים בהמעשה נוראה של השבעה הבטלירש בהמעשה של יום הששי שבא זה בלא ידים והתפאר את עצמו בעצם נפלאות כחו בידיו, עין שם כל המעשה, מענין הבת מלך שתפסה המלך וראה בחלום שתהרגהו, וחשב עליה מה לעשות לה וכו'. ועל-ידי-זה נתקלקלה האהבה ביניהם וברחה מפניו לתוך הפלטין של מים שיש לו עשר חומות של מים, והוא רדף אחריה עם כל חילותיו וזרק לה כל העשרה חצים והגיעו אליה, והיא ברחה לתוך העשר חומות של מים הנ"ל ונשארה חלשות וזה שבלא ידים רופא אותה, כי יש לו כח כזה בידיו שיכול להוציא כל העשרה מיני חצים, ויכול לכנס בתוך כל החומות של המים וכו', ויודע כל העשרה מיני דפיקין, ויכול לנגן כל העשרה מיני נגינה שהם רפואתה וכו'. עין שם כל זה היטב):

העתקת הקטע עם מראה המקום

וסוד מעשה זו נעלם מכל העולמות, אך אף-על-פי-כן יש לנו רשות לכל אחד ואחד לחפש ולבקש בה איזה רמזים מה שנוכל למצא כאשר הבנתי מדבריו הנ"ל. והענין כי הבת מלך היא בחינת נשמות ישראל שנקראת בת מלך בחינת שמעי בת וראי, בחינת כל כבודה בת מלך פנימה. ותפסה המלך, זה יצר הרע, בחינת מלך זקן וכסיל. וראה בחלום שתהרגהו, כי הוא בעצמו רואה ומבין שסוף כל סוף יתגברו נשמות ישראל עליו ויהרגוהו ויעבירוהו מן העולם בבחינת ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ. וזה בחינת שחיטת המלאך המות שהוא היצר הרע בחינת זובח תודה, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה סנהדרין מג עמוד ב), זה הזובח את יצרו וכו'. וחשב עליה מחשבות רעות מה לעשות לה ועל-ידי-זה נתקלקלה האהבה שביניהם וברחה מלפניו, הינו כי היצר הרע אפלו כשנפש הישראלי כבושה תחתיו מחמת שרואה שבסוף תתגבר עליו וכו'. על-ידי-זה הוא מתחיל לחשב מחשבות על הנפש מה לעשות לה, ועל-ידי-זה נתקלקלה האהבה שביניהם, כי בתחלה היה קצת אהבה והתקשרות בין נפש הישראלי ובין היצר הרע, כי מעצם גלותה שנכבשה בידו שכחה מעלתה עד שהיה לה קצת אהבה והתחברות עמו, אבל מחמת שהנפש ראתה והבינה שהוא חושב מחשבות עליה ורוצה לכלותה לגמרי, חס ושלום, על-ידי-זה התחילה להתגבר כנגדו ולחשב מחשבות כנגדו איך להמלט ממנו ונתקלקלה האהבה וההתחברות שביניהם עד שברחה מפניו. בבחינת ויברח יעקב שהוא כלליות נפשות ישראל כמו שנתבאר לעיל במקום אחר, בחינת כי ברח העם. וכמו שאמר דוד המלך, עליו השלום, מי יתן לי אבר כיונה וכו' אחישה מפלט לי וכו'. ולקח המלך כל חילותיו ורדף אחריה, שקבץ היצר הרע כל חילותיו ורדף אחר נפש הישראלי, כי כשרואה שהנפש רוצה להמלט ממנו ובורחת מלפניו אזי הוא מקבץ כל חילותיו ורודף אחריה, כי כל מה שהנפש מתגברת כנגדו הוא מתגבר כנגדה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. והשיגה אצל המבצר של מים שיש שם עשר חומות של מים וכו'. והיא ברחה לתוך המבצר הזה, ועברה ונכנסה לתוך כל העשר חומות של מים עד שבאתה לפנים וכו'. מים זה בחינת הדעת והתורה שנקראין מים, כמו שנאמר, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", וכמו שנאמר, "הוי כל צמא לכו למים". ושם הם עשר חומות של מים, זה בחינת כלל התורה שכלולה מעשרת הדברות שהם בחינת עשר מדרגות של נבואה. כמו שמבאר בהתורה תקעו ג בלקוטי תנינא סימן ח). ואי אפשר לכנס למימי הדעת לדעת את ה', כי אם על-ידי התורה שהוא בחינת חומות ומחצות בתוך מימי הדעת השוטפים כים, שכל מי שנכנס בהם נטבע בהם, כי מחמת רבוי הדעת אי אפשר לקבלו. ואי אפשר לכנס לדעת את ה' מחמת בחינת רבוי אור, כי רבוי השמן גורם כבוי הנר, כידוע כי אם על-ידי כח התורה שיסודה אמונה בחינת כל מצותיך אמונה. ואמונה נקרא "חומה", כמו שנאמר, "אני חומה וכו'". ופרש רש"י, חזקה באמונתה כחומה. ומי שהוא בכלל קבלת התורה, שיודע מעצמו, או קבל מרבותיו דרכי השערים של אלו החומות של מים שהם דרכי התורה, הוא יכול לכנס בהם, לכל העשר חומות עד לפני ולפנים. אבל מי שאינו יודע דרכי התורה ונכנס לתוך ים החכמה והדעת בלא התורה, הוא נטבע ונשקע שם עדי אבד, שהם בחינת כל המחקרים חכמי הטבע שהם בחינת מלכות הרשעה שנכנסו לתוך ים הדעת בלא התורה ונטבעו בתוך הכפירות ונאבדו משני עולמות על-ידי-זה. ונפש הישראלי הנ"ל ברחה לתוך כל העשרה חומות הנ"ל עד שנכנסה לפני ולפנים, דהינו שברחה מהיצר הרע לתוך התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אם פגע בך מנול זה, משכהו לבית המדרש וכו'. והוא צוה לירות אותה בכל העשרה מיני חצים. זה בחינת עצם ההתגברות וההתגרות שהוא מתגרה ביותר בתלמידי חכמים העוסקים בתורה שעליהם מתגברים המצולות ים ביותר, כידוע, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהוא מניח כל העולם ואינו מתגרה אלא בישראל. ולא עוד אלא שמניח כל ישראל ואינו מתגרה אלא בתלמידי חכמים, כמו שכתוב, "כי הגדיל לעשות", שפשט ידו בגדולים. וזהו בחינת כל העשרה מיני חצים שזרק להבת מלך שברחה לתוך החומות של מים, הינו שזרק בה כל מיני ארסיים רעים שיש לו, והתגבר בכל כחותיו בכל בחינת העשרה כתרין דמסאבותא כנגד הנפש של התלמיד חכם הבורחת לתוך התורה. והיא ברחה לתוך כל העשרה חומות של מים שהוא התורה כנ"ל, ונפלה חלשות מחמת החצים הארסיים רעים שזרק בה והוא רופא אותה, הינו זה שבלא ידים שהיה לו כח נפלא בידו. ועקר רפואתה על-ידי עשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה, כמו שנאמר, "עלי עשור ועלי נבל כי שמחתני ה' בפעליך", כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה ), כי עקר החצים, שהם התגברות הסטרא אחרא הוא על-ידי עצבות בחינת ונחש עפר לחמו, עפר הוא בחינת עצבות ועצלות, כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה בסימן קפט לקוטי חלק א), כי עקר התגברות היצר הרע הוא בפגם הברית, חס ושלום, כי עקרא דיצרא בישא לגלאה ערין וכו', כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה. ועקר תאות המשגל ופגם הברית הוא על-ידי עצבות. כמו ששמעתי מרבנו, זכרונו לברכה וכמובא בדבריו כמה פעמים. ועל-כן הקלפה שמתגברת בפגם הברית נקראת לילית על שם היללה והעצבות. ועל-כן תקן רבנו זכרונו לברכה, עשרה מזמורי תהלים לתקון הברית שהם בחינת עשרה מיני נגינה בחינת שמחה, כי עקר פגם הברית הוא על-ידי עצבות, בחינת ויתעצב אל לבו. הנאמר בדור המבול שפגמו בברית והשחיתו את דרכם על הארץ. ולהפך תקון הברית הוא על-ידי שמחה בחינת עשרה מיני נגינה. וכן כתב רבנו זכרונו לברכה, במקום אחר בסימן כד לקוטי חלק א); שעקר גלות השכינה הוא עצבות וכו' וכן בכמה מקומות. על-כן עקר רפואת הבת מלך בחינת נפש הישראלי הוא עשרה מיני נגינה, בחינת שמחה כנ"ל. וצריך לידע כל העשרה מיני דפיקין וזה יודע על-ידי שיש לו כח בידיו לתן חכמה לכל הממנים שבעולם. כמו שכתב שם בהמעשה הנ"ל, עין שם). כי הוא צריך לידע החולאת והנפילה של כל אחד ואחד. וזה בחינת ידיעת הדפק של הבת מלך בחינת נפשות ישראל. וזה בחינת קח לך את יהושע איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו. סמיכה בידים זה בחינת כח הנ"ל לתן חכמה בידיו. וזה איש אשר רוח בו, שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד שיודע הרוח הדפק של כל אחד, שיודע בהדפיקין שהם בחינת רוח את כל החסרונות והחולאת שלהם ואיך לעסק ברפואתם, להמשיך להם תקון השמחה מבחינת עשרה מיני נגינה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ודברי רבנו, זכרונו לברכה, בפרט המעשה הזאת, הם בכלליות ובפרטיות בכל הבחינות, כי בכלליות בת מלך הוא בחינת מלכות דקדשה שהוא שרש כל הנפשות, שרש כל העולמות, שכלם נבראו בשביל לגלות מלכותו על-ידי האדם השפל הזה דיקא, ולקחה המלך זה מלכות הרשעה שנמשך מסיגי מלכי קדמאין דמיתו ואתרבו ונשארו רפ"ח מאתים ושמונים ושמונה) ניצוצין, ומהם יניקת הקלפות בחינת מלכות הרשעה שרוצה להתגבר בכל פעם על מלכות דקדשה לקח המלכות דקדשה בחינת בת מלך לעצמו להעלים מלכותו יתברך מן העולם. והיא ברחה לתוך המים זה בחינת והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו', שזה בחינת עלמין דחריבין שמהם התגברות מלכות הרשעה, התגברות העשרה מיני חצים. 'ורוח אלקים', דא רוחו של משיח; מלכות דקדשה שהיא מלכות משיח, שאז תתגלה מלכותו יתברך לעין כל. 'מרחפת על פני המים', בחינת העשרה חומות של מים שלשם ברחה מלכות דקדשה, מלכות משיח. וזהו מרחפת כמי שנחלה ונחלש כמעט שיגוע, חס ושלום, רק רוחו מרחפת. ומים זה סוד אור מ"ה החדש, שהוא עולם התקון, כי מים בבחינת מ"ה כפי שרש הארבעה יסודות, כי ידוע בכתבי האר"י ז"ל, שיש בחינת ט'נ'ת'א טעמים, נקדות, תגין, אותיות) והם בחינת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והם אבי"ע אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ומשם נשתלשלו הארבעה יסודות, אש, רוח, מים, עפר שהם בחינת דומם, צומח, חי, מדבר. ועקר השבירה היתה בבחינת ב"ן. והתקון היה על-ידי מ"ה אור החדש. נמצא, שהשבירה היתה בבחינת עפר שהוא בחינת עשיה, ששם עקר אחיזת הקלפות, בחינת ונחש עפר לחמו. והתקון היה על-ידי בחינת מים שהוא בבחינת מ"ה, כי שרש אש רוח מים עפר הם בחינת ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ו. נמצא, שעפר בחינת ב"ן ששם היתה השבירה, ומים בחינת מ"ה שמשם התקון. ועל-כן מים מטהרין מכל הטמאות ואי אפשר לכנס לשום קדשה כי אם על-ידי טהרה וטבילה במים. כמו הכהנים בעבודתן וטהרת אשה לבעלה וטהרת כלל ישראל כשנכנסו לברית במתן תורה, וטהרת הגר כשנכנס לדת ישראל שכלם טהרתם במים. כי מים הם מבחינת אור מ"ה שהוא בחינת התקון שמשם עקר הטהרה, אבל מחמת שמלכות הרשעה התגבר כנגד מלכות דקדשה, אף-על-פי שברחה לתוך המים, כי זרק אחריה כל העשרה מיני חצים, כי גם לאחר התקון עדין לא נתתקן בשלמות ונשארו רפ"ח ניצוצין בין הקלפות, ומשם כל התגברות הקלפות ומשם נמשכין העשרה מיני חצים שהם בחינת עשר כתרין דמסאבותא שכלם נמשכין מסיגים הנ"ל, שמתגברים גם אחר התחלת התקון על-ידי הניצוצות שנשארו ביניהם ומחמת זה המים עלולים לקבל טמאה, כי הטמאה כרוכה ביותר אחר המים, כי כשמתחיל איזה תקון כל זמן שלא נגמר בשלמות הם מתגברים וכרוכים שם ביותר כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה, שכשרואה שהאחד מתגבר, אזי הוא מתגבר ומתחזק כנגדו ביותר כמבאר במקום אחר):

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת קריעת ים סוף, בחינת והמים להם חומה שנמשך מבחינת העשר חומות הנ"ל, כי כלל ישראל הם בחינת בת מלך הנ"ל מלכות דקדשה שכלולה מנפשות ישראל. ולקחה המלך הנ"ל בחינת פרעה מלך מצרים. וכחו מהשר שלו שהוא הס"ם, הסמ"ך מ"ם) שהוא שר של מצרים כמובא.וזה סוד מה שנלקחה שרה לבית פרעה ולבית אבימלך; שכל זה היה מרמז על גלות מצרים, כי כל זה הוא בחינת לקיחת הבת מלך הנ"ל למלך הנ"ל. ומלכות הרשעה ראה שלבסוף תקום עליו ותהרגהו, בחינת וינגע ה' את פרעה ואת ביתו על דבר שרה וכו', וכתיב, "ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת וכו'". וכן אחר כך כשרצה לתפס כלל ישראל בגלות, כתיב, "הבה נתחכמה לו פן ירבה וכו' ונלחם בנו ועלה מן הארץ", כי מלכות הרשעה רואים מרחוק שסופם להכרית, על-כן חושבים מחשבות מה לעשות בהבת מלך, שהם כלל ישראל, עד שלבסוף ברחה ממנו בחינת ויגד למלך מצרים כי ברח העם, ובאו והגידו לו שהיא נמצאת אצל המבצר של מים. והלך המלך וחילו לתפשה, בחינת ויאסר פרעה את רכבו ואת עמו לקח עמו וכו' וישיגו אותם חונים על הים. והיא ברחה לתוך המים ונכנסה לתוך כל העשר חומות כי נפתחו להם כל החומות של מים בחינת והמים להם חומה. ועל-ידי-זה עברו הים בשלום בחינת ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. ופרעה וחילו שרדפו אחריהם נטבעו בתוך הים. והוא זרק אחריה כל העשר חצים זה בחינת ויסע מלאך האלקים וכו' וילך מאחריהם. ופרש רש"י, שקבלו כל החצים ואבני בלסטראות של המצרים ואף-על-פי שמלאך האלקים, שהיא השכינה, קבלה החצים ועל-ידי-זה נצלו ישראל ועברו הים בשלום, אף-על-פי-כן הארס של החצים של המצרים הגיעו לישראל והזיק להם, כי המלחמה היתה גדולה למעלה ולמטה ברוחניות ובגשמיות, כמובא. וכמו שנאמר שמות יד, י), "והנה מצרים נוסע אחריהם", שראו שר של מצרים נוסע אחריהם לעזר. וכשראה השר, שהוא הס"ם, שישראל בורחים לתוך הים והים נבקע מפניהם והמים להם חומה, אז זרק להם החצים שהתגבר עליהם וזרק בהם ארס חציו, שהם דעות זרות של כפירות ועבודה זרה, שזהו בחינת וימרו על ים בים סוף, שאמרו כשם שאנו עולין מצד זה וכו', וכמו שנאמר, "ועבר בים צרה", שגם אז נמצאו בישראל איזה כפירות, שנזרק בהם איזה דעות רעות שנמשך מבחינת החצים שזרק אחריהם. ומזה בא כל הנסיונות שנסו אבותינו את הקדוש ברוך הוא; בעגל ומרגלים וכו'. והם עשרה נסיונות שנמשכו מהעשרה חצים שזרק אחריהם לתוך העשר חומות של מים הנ"ל ועדין לא נתרפאנו מהם. ומזה באים כל החולאת של כנסת ישראל בגלותה, שצועקת, "סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני". בחינת וידוע חלי, בחינת מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה וכו', שכל אלו החולאת נמשכין מהעשרה מיני חצים שהם כלל כל הכחות של הקלפות וחילות היצר הרע שזורקין ארס חציהם לנפשות ישראל, שמשם באין כל הכפירות והספקות והבלבולים והמניעות והתאוות רעות וכל המסכים והמפסיקים והמעכבים מלהתקרב לה' יתברך. הן כל אחד ואחד בפרטיות הן בכלליות ישראל מה שהגלות מתארך כל כך, הכל נמשך מבחינת העשרה מיני חצים הנ"ל, בחינת כי חציך נחתו בי וכו', שצועק דוד המלך, עליו השלום, שהוא בחינת מלכות דקדשה בת מלך הנ"ל, בחינת כלליות נפשות ישראל. וזה בחינת איכה ג, יב) דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ, שנאמר על כלל גלות ישראל, וזה בחינת כוננו חצם על יתר לירות במו אפל לישרי לב. ולא היה אפשר להבת מלך לסבל צער כאב החצים שנמשחו בארסיים רעים ומרים מאד מאד, בפרט זמן רב כזה. אך ה' יתברך הקדים לה רפואה למכה מה שעזר לה לברח לתוך העשר חומות של מים שהם התורה, כי התורה היא עקר החיים והרפואה, כי תורת ה' תמימה משיבת נפש, מדרכי מיתה לדרכי חיים, כי כנסת ישראל שברחה לתוך מימי התורה, על-ידי-זה יש לה כח לסבל על מרירות הגלות שהוא בחינת מרירות החצים. ואם לא היתה בורחת לתוך התורה לא היה לה כח לסבל כלל, אבל על-ידי התורה, אף-על-פי שהגיע אליה החצים גם לשם כנ"ל, אף-על-פי-כן לעת עתה יש לה כח לסבל על כל פנים על-ידי כח התורה שהוא עקר החיות בחינת כי היא חיך, וה' יתברך נותן ליעף כח ונותן לה כח לסבל מרירות החצים על-ידי כח התורה, עד שסוף כל סוף יבוא הרופא האמת שהוא זה שיש לו כח בידיו וירפא אותה בשלמות כנ"ל. וזה בחינת שירת הים שנמשך מבחינת העשרה מיני נגינה הנ"ל: וזהו שמות טו, א) אז ישיר משה. 'שר' לא נאמר, אלא 'ישיר', מכאן שעתיד משה לשיר לעתיד לבא. כי אף-על-פי שאמרו אז שירה עדין לא זכו להמשיך כל העשרה מיני נגינה בשלמות, לגמר רפואת הבת מלך בשלמות, רק שהמשיכו קדשה והארה מעשרה מיני נגינה שמשם זכו לשירת הים, אבל עקר השיר בשלמות יהיה רק לעתיד כשיבוא משיח שהוא משה בעצמו, כי מה שהיה הוא שיהיה קהלת א, ט) כידוע, בחינת אז ישיר משה. 'אז' דיקא ישיר משה בשלמות כל העשרה מיני נגינה, שאז יגמר רפואתה של הבת מלך שהוא בחינת השכינה וכנסת ישראל, כי אז יתער שיר חדש בחינת מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, שהוא בחינת שיר של נפלאות, שיר פשוט כפול, משלש ומרבע שיתער לעתיד. ועל-כן סימו, "ה' ימלך לעולם ועד", לשון עתיד, כי התגלות מלכותו, שזהו בחינת רפואת הבת מלך, שהיא מלכות דקדשה יהיה לעתיד שתתגלה מלכותו לעין כל בחינת והיה ה' למלך על כל הארץ. ואז יהיה השמחה והחדוה בשלמות בכל העולמות על-ידי שיתעוררו כל העשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה כנ"ל. וזה בחינת תהלים צז, א) ה' מלך תגל הארץ, בחינת ישמחו השמים ותגל הארץ, ויאמרו בגויים ה' מלך. ואז יתקים זמרו אלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו כי מלך כל הארץ אלקים וכו', כי עקר התגלות מלכותו יתברך בחינת רפואת הבת מלך הנ"ל הוא על-ידי זמרה ונגינה בחינת עשרה מיני נגינה הנ"ל, בחינת הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו שירו לו שיר חדש וכו'. וכן הרבה פסוקים שמבאר בהם התגלות מלכותו יתברך על-ידי שיר ונגון וזמרה, שכל זה הוא בחינת עשרה מיני נגינה, שהם רפואת הבת מלך, שהוא בחינת התגלות מלכות דקדשה, דהינו לידע כי לה' המלוכה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה כשתדקדק בדברי המעשה הנ"ל תמצא שדבר רבנו, זכרונו לברכה, מארבעה דברים וכל אחד ואחד מהארבעה כלול מעשרה, והם, א. עשרה מיני חצים. ב. עשרה מיני חומות של מים, שהם עשרה מיני צדקה. ג. עשרה מיני דפיקין, שהם עשרה קבין חכמה. ד. עשרה מיני נגינה שהם בחינת עשרה מיני חומות. עין שם כל זה המעשה הנ"ל). ודעת לנבון נקל, שהם מרמזים על בחינת הארבעה עולמות אבי"ע אצילות, בריאה, יצירה, עשיה) וכל הבחינות של הארבעה הבאתי לעיל, שהם בחינות ט'נ'ת'א, שהם, טעמים, נקדות, תגין, אותיות, שהם בחינת ארבעה שמות ע"ב וכו' הנ"ל, שהם שרש הארבעה עולמות אבי"ע, אצילות, בריאה, יצירה עשיה, שהם בחינת הארבעה יסודות, אש, רוח, מים, עפר, שהם דומם, צומח, חי, מדבר כמבאר בכתבים וכנ"ל). וזה ידוע שכל אחד בפרטיות מהארבעה דברים הנ"ל; כל אחד ואחד כלול מעשר ספירות כידוע, כי עשיה בחינת אותיות בחינת שם ב"ן, שמשם יסוד העפר בבחינת דומם כלול מעשר וכן יצירה בחינת מ"ה, תגין וכו' וכן כלם. וזה בחינת הארבעה בחינות של עשר עשר המבארים במעשה הנ"ל, כי עשרה מיני חצים הם בעשיה, כי שם בעשיה עקר אחיזת הקלפות והסטרא אחרא כידוע שמהם כל החצים המצרים להשכינה וכנסת ישראל בחינת מלכות דקדשה, בחינת בת מלך הנ"ל. עשרה מיני חומות של מים זה בחינת יצירה, שהוא בבחינת מ"ה, שהוא בחינת יסוד המים וכו' וכמבאר לעיל). עשרה מיני דפיקין זה בחינת בריאה שהוא בבחינת ס"ג, בחינת נקדות וכו' כנ"ל, כי העשרה מיני דפיקין הם בבחינת נקדות, כמו שאיתא בתקונים; ולזמנין דפיק וכו' כמו צירי וכו'. ולזמנין כמו שבא, או קמץ וכו', עין שם. עשרה מיני נגינה זה בחינת אצילות שהוא בבחינת טעמים וכו' כנ"ל, כי טעמים הם בחינת עשרה מיני נגינה, בחינת נגינת הטעמים. נמצא, שארבע בחינות של המעשה הנ"ל הם הארבע בחינות טנת"א, בחינת ארבעה שמות הנ"ל וכו', הכוללים כל העולמות. ומכלם צריכין להמשיך כל התקונים הכלולים בהם, הכל כדי לרפאות את הבת מלכה להצילה ממלך זקן וכו', ממלכות הרשעה, כי עקר כל ההשתלשלות העולמות מראש ועד סוף הכל היה בשביל המלכות, בשביל לגלות מלכותו, כידוע:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא, שעשיה בחינת עפר שם עקר אחיזת החצים הנ"ל, שהם בחינת התגברות הקלפות והסטרא אחרא, ועל-כן כל מה שסמוך יותר לארץ נאחז בו הזהמא ביותר. ועל-כן התולעים השורצים על הארץ שסמוכים לארץ ביותר מכל הבעלי חיים, כי שורצים ורומשים על הארץ ממש, ועל-כן כלם אסורים שאין בהם שום מין המתר באכילה, כי כלם אסורים משום שרץ השורץ על הארץ, 'השורץ על הארץ' דיקא, כי שם אחיזת הסטרא אחרא ביותר, בחינת ונחש עפר לחמו, בחינת ועפר תאכל כל ימי חייך. ועל-כן משם כל העשרה מיני חצים הנ"ל כנ"ל ועל-כן כלם אסורים, אבל התולעים שבתלוש כל זמן שלא פרשו, שאינם בכלל השורץ על הארץ; על-כן הם מתרים, כי עקר האסור של התולעים הוא מחמת ששורצים על הארץ, ששם עקר אחיזת הסטרא אחרא, בחינת החצים הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פרשת קרבן התמיד שאומרים בבקר שהוא לטהר ולתקן עולם העשיה כידוע, והעקר להכניע הקלפה שנקרא "תולע", על-ידי בחינת עולת תמיד כמו שמובא בכונות) כי שם בעשיה עקר אחיזת בחינת תולע הנ"ל, שהוא קלפה קשה מאד שמשם נשתלשלין כל התולעים שהם שורצים על הארץ, שהם תקף זהמת העשיה שהכנעתם על-ידי הקרבנות, בחינת קרבן התמיד, בחינת עולת תמיד כנ"ל, כי הקרבנות גבהים מאד ויש להם כח לטהר תקף זהמת העשיה כמבאר בכתבים). כי מבאר בהמעשה הנ"ל שזה היה לו כח כזה בידיו, שכשזורק חץ הוא יכול להחזירה וכו'. ועל-ידי-זה היה לו כח לרפאות את הבת מלכה וכו', עין שם. ולכאורה קשה למה הזכיר בהתפארותו זריקת החצים שזורק חץ ומחזירה, לא היה לו להזכיר כי אם מה שיכול להחזיר ולהוציא החצים, שזה עקר המעשה, שעל-ידי-זה הוא רופא את הבת מלכה, כי מוציא ממנה את כל החצים שזרק בה המלך הנ"ל, אבל מה התועלת מזריקת החצים, שמזכיר שיכול לזרק חצים ולהחזירם?! הלא טוב יותר שלא יזרק אותם כלל! אך גם בחינת זריקת החצים צריכים בשביל הרפואה, וזה סוד המתקת הדינים בשרשן. ועל-כן אי אפשר להוציא החצים שזרק בה המלך הנ"ל, כי אם על-ידי שהוא יזרק בה חצים ויחזירם, ועל-ידי-זה ממילא יוציא ויבטל כל החצים הרעים שזרק בה המלך הנ"ל, כי החצים של מלכות הרשעה הנ"ל, שהם התגברות הקלפות, כלם נמשכין מתקף הדינים כידוע ואי אפשר להוציאם ולבטלם, כי אם על-ידי המתקת הדינים, והדינים אי אפשר להמתיק כי אם בשרשן כנ"ל. ועל-כן זה הבעל כח הנ"ל שעוסק ברפואת הבת מלך הנ"ל אי אפשר לו לרפאותה כי אם על-ידי שהוא יזרק לה חצים שהם בחינת שרש הדינים. אבל אלו החצים בחינת דינים אינם מזיקים לה, אדרבא, על-ידי-זה דיקא הוא ממתיק כל הדינים בשרשן ומוציא ממנה כל החצים שנזרקו לה ורופא אותה. וזה בחינת שחיטת הקרבנות שמטהרין העשיה ששם אחיזת העשרה מיני חצים רעים הנ"ל, כי חרב וסכין של שחיטה הוא בחינת תקף הדין שמשם נשתלשל אחיזת הסטרא אחרא, שהם בחינת החצים הנ"ל, שהם בחינת חרבו של עשו, בחינת ועל חרבך תחיה. ועשו נקרא על שם עשיה, כי הוא תקף זהמת העשיה, כי חרב וחצים הם בחינה אחת, כמו שנאמר משלי כה), "מפיץ וחרב וחץ שנון וכו'". וכן בקדשה אצל ה' יתברך כתיב, "אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי". ופרש רש"י, בשר ודם זורק חץ ואינו יכול להחזירה, אבל הקדוש ברוך הוא זורק חץ ומחזירה. ורבנו, זכרונו לברכה, הביא שם זה הפסוק לענין המעשה הנ"ל, עין שם. נמצא, שחרב וחץ הם בחינה אחת, הינו שעל-ידי שחיטת הקרבנות בחרב וסכין שהם בחינת חצים בחינת תקף הדין דקדשה כנ"ל, על-ידי-זה מוציאין מהבהמה כל החצים דסטרא אחרא שהם כל התערבות הרע, שהוא תקף רוח הבהמיות, שנאחז בה. ועל-ידי החרב של שחיטה ממתיקין הדינים בשרשם ומוציאים ממנה כל הרע, ומבררין רוח האדם מרוח הבהמה הטוב מהרע על-ידי בחינת זריקת החצים והחזרתן הנ"ל, שזהו בחינת השחיטה כנ"ל. ועל-כן עקר השחיטה בהולכה והבאה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שעור סכין, כדי שיוליך ויביא, כי עקר השחיטה בבחינת הולכה והבאה, בחינת זריקת החצים והחזרתן שהוא בחינת המתקת הדינים בשרשן כנ"ל: וזה בחינת מה שאמר רבנו, זכרונו לברכה, בהתורה תקעו תוכחה סימן ח, לקוטי תנינא) מענין הבעל כח שמתפלל בכונה תפלה בבחינת דין, ועל-ידי-זה דיקא הוא מוציא מהסטרא אחרא כל מה שבלעה מהקדשה, על-ידי שהיה התפלה בבחינת דין וכו'. עין שם, הינו כנ"ל, כי כשהתפלה בבחינת דין, על-ידי שנתקלקל הרחמנות והתגבר תאות נאוף וכו', אזי הסטרא אחרא בולעת את התפלה. וכשהסטרא אחרא מתגברת זה בחינת החצים הנ"ל שנזרקו להשכינה, כביכול, ואזי צריך זה הבעל כח להתפלל דיקא תפלה בבחינת דין שמשם יניקת הסטרא אחרא ועל-כן זאת התפלה הוא גם כן בחינת חצים, אבל דיקא על-ידי זאת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, הוא חוזר ומוציא כל החצים מהשכינה מבת המלך הנ"ל, כי דיקא על-ידי זאת התפלה בבחינת דין של הבעל כח הוא מכניע ומבטל הסטרא אחרא ומוציא בלעה מפיה, שעל-ידי-זה יוצאין ונתבטלין החצים שזרקה להבת מלך, שכל זה הוא בחינת המתקת הדינים בשרשן וכנ"ל. ועין במקום אחר מבאר שזה בחינת שחיטה, שהוא בבחינת התפלה, בבחינת דין של הבעל כח, הינו כנ"ל ועין עוד מזה לקמן, אם ירצה ה'):

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת דגים וחגבים אין טעונין שחיטה ולמדו רבותינו זכרונם לברכה מפסוק, "וכל נפש חיה הרומשת במים וכו' ולכל נפש השורצת וכו'"; שחגבים אתקשו לדגים, ועל-כן אין טעונין שחיטה. כי ענין המבצר של מים הנ"ל במעשה הנ"ל יש לרמז שזה סוד החכמה והשכל שיש בחלל הפנוי שנתהוה על-ידי הצמצום כידוע, ובתחלה צריך שתעין היטב בהתורה בא אל פרעה בסימן סד, לקוטי חלק א).ועין עוד מה שמצאתי מכתב יד רבנו, זכרונו לברכה בעצמו שכתב התורה הנ"ל בלשונו הקדוש בעצמו. וזה בחינת המבצר של מים הנ"ל, כי מבאר שם בהמעשה הנ"ל בזה הלשון, כי יש מבצר של מים ושם הם עשר חומות זו לפנים מזו וכלן של מים, וגם הקרקע שהולכין עליה שם בתוך המבצר הוא גם כן של מים. וכן יש שם אילנות ופרות הכל של מים. ויפי המבצר וגדל החדוש של זה המבצר אין צריכין לספר, כי בודאי הוא חדוש נפלא מאד, מאחר שהוא מבצר של מים. ולכנס בתוך זה המבצר אי אפשר, כי יהיה נטבע במים מי שיכנס בו, מאחר שהוא כלו של מים. והבת מלכה הנ"ל ברחה לשם וכו', עין שם. וכל זה יש לרמז שהוא סוד חלל הפנוי שצמצם אורו משם, שעל-ידי-זה נדמה שאין שם אור החכמה והשכל, ועל-כן באמת אי אפשר למצא שם אלקותו על-ידי שום חכמה ושכל, אבל באמת גם בהחלל הפנוי בעצמו יש אורו יתברך שהוא חכמה ושכל, רק שזה השכל הנעלם והנסתר בבחינת הצמצום של החלל הפנוי אי אפשר להשיג ולהבין עתה עד לעתיד לבא שיתגלה שהחלל הפנוי הוא כההוא קמצא דלבושיה מניה וביה, שזהו בחינת וענתה בי צדקתי ביום מחר וכו'. בחינת צדק לבשתי וכו' עין שם כל זה היטב). נמצא, שבאמת גם הצמצום בעצמו שהוא החלל הפנוי גם הוא בחכמה נעשה כמו כל הבריאה בעצמה שנעשית בחכמה בחינת כלם בחכמה עשית, רק שאי אפשר להבין בזה העולם זה השכל איך באמת יש גם להחלל הפנוי אורו יתברך שהוא אור החכמה. ואף-על-פי-כן הוא פנוי כדי שיהיה מקום להבריאה. זה הדבר אי אפשר להשיג עתה בשכל אנושי בשום אפן עד לעתיד כמבאר שם היטב, עין שם): וזהו בחינת העשר חומות של מים הנ"ל, כי מים הוא בחינת חכמה ושכל, בחינת ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ושם בבחינת המים, הינו בבחינת החכמה והשכל האמת שיתגלה לעתיד, שם מבצר של מים שהם עשר חומות של מים וכו', שהם בנינים נפלאים ונוראים וגן ופרות וכו'. והכל של מים. וזה אי אפשר להבין בשכלנו כלל איך בונין בנינים מהמים בעצמן, אך זהו בעצמו בחינה הנ"ל, בחינת חלל הפנוי הנ"ל, שבאמת יש בו שכל והכל נתהוה מן השכל שהוא בחינת מים, דהינו שכל הבריאה וכל הצמצום של הבריאה שהוא חלל הפנוי; הכל נתהוה בחסדו יתברך, שהוא בחינת מים, רק שאי אפשר להבין זאת. וזהו בחינת המבצר של מים הנ"ל שיש בו עשר חומות וכו' וכלן של מים, כי מים בחינת השכל הנ"ל. ועשר חומות מרמזין על כלל הבריאה שנברא בעשרה מאמרות, שהם בחינת עשרה תקונין, בחינת עשר ספירות, וכל אלו העשרה תקונין, עשר ספירות, עשרה מאמרות, שהם כלל כל הבריאה. לא היה באפשר להוציאם ולגלותם כי אם על-ידי הצמצום של חלל הפנוי, כי אם לא כן, לא היה מקום להבריאה כנ"ל. ואף-על-פי-כן באמת לאמתו גם שם בהחלל הפנוי בעצמו יש שכל ודעת. נמצא, שאינו פנוי רק שאי אפשר להבין זאת כנ"ל. נמצא, שכל הבריאה כלה וכל הצמצום של החלל הפנוי, הכל נתהוה מן המים בעצמן שהם בחינת השכל, אך שאי אפשר להבין זאת בשכל. ועל-כן באמת זה המבצר של מים הוא חדוש נפלא ואין שום אדם שיוכל לכנס בו כי יהיה נטבע במים שאין להם סוף, כי בודאי אין מי שיוכל לכנס בתוך החלל הפנוי הנ"ל, לחקר בזה השכל כי יהיה נטבע שם, כי על זה נאמר, "כל באיה לא ישובון". כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל). ועל-כן גם הבריאה בגשמיות, הכל נתהוה מן המים, כי ה' יתברך ברא המים תחלה לכל הבריאה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מתחלה היה העולם מים במים, ואחר כך ברא כל הבריאה כלה מן המים, כמו שנאמר, "יקוו המים וכו' ותראה היבשה וכו'". נמצא, שהעפר בעצמו נתהוה מן המים ואחר כך ברא מן העפר כל תולדות הארץ. נמצא שהכל נתהוה מן המים, כי הארץ והעפר בעצמו נתהוה מן המים כנ"ל, וכמו שנאמר, "לרקע הארץ על המים". וכל זה מרמז שהכל נתהוה ונשתלשל מבחינת העשר חומות של מים הנ"ל שהם שרש כל הבריאה כלה שנתהוה בחכמה בתוך הצמצום, שצמצם אור חכמתו לצדדין והחכמה הוא בחינת מים כנ"ל. ובאמת גם הצמצום בעצמו הוא ממים, כי גם בהצמצום נעלם ונסתר חכמה ושכל, רק שאי אפשר להשיגו. נמצא שהכל מן המים, שכל הבנינים שהם כלל הבריאה עם כל הצמצומים הכל ממים, כי הכל מן החכמה והשכל רק שאי אפשר להשיג זאת, כי אסור לחקר בבחינת חלל הפנוי כנ"ל: ועל-כן בזה העולם הגשמי עקר הבריאה הוא על יסוד העפר הגשמי, כי האדם הבעל בחירה שהוא העקר, שבשבילו נברא הכל הוא נברא על הארץ דיקא, כי הכרח לצמצם המים עד שיהיו נעשים עפר גשמי כדי שיוכל האדם וכל הנבראים להתקים עליו, כי במים אי אפשר להאדם לכנס, כי שם הוא סוד השכל של הצמצום הנ"ל, שלא יתגלה עד לעתיד שיתקים, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", 'כמים לים מכסים' דיקא, הינו שהדעת יתגלה ממש כמו המים המכסים את הים שיש בהם בחינת עשר חומות של מים שהם נמשכין מסוד השכל של הצמצום של חלל הפנוי כנ"ל. ולעתיד יתגלה זה הדעת, כי ידעו את ה' בשכל נפלא שאף-על-פי שצמצם אורו לצדדין כדי שיהיה מקום לבריאה, אף-על-פי-כן לית אתר פנוי מניה והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכו', כי ישיגו השכל של החלל הפנוי, וכל הדעת הזה יתמלא הארץ כמים לים מכסים דיקא, הינו שידעו שכל זה הוא כמו המים המכסים על הים שיש שם עשר חומות שעד הנה לא נתגלו בעולם ואז ישיגו אותן העשר חומות. וכמו השגות אלו העשר חומות שהם בחינת מים המכסים על הים, כמו כן יזכו לדעת את ה', כי הכל בחינה אחת כנ"ל, כי כל זמן שאין נתגלה השכל של החלל הפנוי אי אפשר לדעת את ה' בשלמות. ועל-כן עתה עקר חיותנו הוא האמונה שמכניסין בנו הצדיקים האמתיים שהם מקבלין הארת הדעת משם מהשכל שיתגלה לעתיד, אבל לעתיד יתגלה זה הדעת והשכל איך גם בהחלל הפנוי נעלם אורו יתברך, ואז יתישבו כל הקשיות והספקות והבלבולים שקשה על ה' יתברך, אפלו הקשיות שנמשכין מהחלל הפנוי כמבאר בהתורה בא אל פרעה הנ"ל, עין שם היטב): ועל-כן מדקדק היטב הפסוק, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים דיקא, כי הדעת הוא ממש בבחינת המים על הים שהם סוד העשר חומות של מים שהם סוד השכל של החלל הפנוי שיתגלה לעתיד כנ"ל. וכל העשרה מיני חצים הנ"ל נמשכין מבחינת שבירת כלים שמשם נתהוו הקלפות שהם בחינת כל החצים הנ"ל. ועקר השבירה היה בבחינת שם ב"ן שהוא בחינת עפר. ומים הוא בחינת שם מ"ה החדש שמשם התקון כנ"ל, ועל-כן שם העשר חומות של מים שהם סוד השכל של החלל הפנוי שיתגלה לעתיד שהוא בחינת התקון, כי עקר השבירה היתה מחמת גדל ההעלם, שנתעלם סוד השכל של הצמצום שמשם תקף הדין ועל-ידי-זה התגברו הדינים שהם בחינת הסיגים שהיו בהכלים ועל-ידי-זה לא יכלו לסבל האור, כי היה רב מכחם. ועל-ידי-זה נשברו ומשם נתהוו הקלפות, אבל לעתיד שיתגלה השכל של הצמצום של החלל הפנוי יתתקן השבירה לגמרי ויתבטל כל הקלפות. נמצא, שגם הקשיות הנמשכין מרבוי אור, משבירת כלים, גם הם עקר כחם ויניקתם הוא מבחינת חלל הפנוי, הינו מהקשיות הנמשכין מחלל הפנוי שאי אפשר לישבן. כי עקר התהוות הקלפות שנעשו מהשבירה, עקר התהוותם וכחם מהתחלת הצמצום שהוא שרש הדין והבן כל זה היטב). ועין היטב בכתבי האר"י ותמצא הדברים מבארים אם עיני שכל לך. וכן רואין בחוש בענין הקשיות שכלם תלויים ונסבכים זה בזה, שגם הקשיות שאפשר לישבן הנמשכין מהקלפות שנתהוו מהשבירה גם הם נשרשים ונסבכים בהקשיות של החלל הפנוי שאי אפשר לישבן, ועל-כן אסור לכנס בחקירות כלל, כי אפלו הקשיות שאפשר לישבן יכול כהרף עין לכנס מהם להקשיות שאי אפשר לישבן, כי הכל תלוי זה בזה, כי גם הקלפות שנתהוו מהשבירה עקר שרשם וכחם מתחלת הצמצום של החלל הפנוי כנ"ל. כי אם לא היה נעלם סוד הצמצום, לא היה שום התהוות הקלפות כלל כנ"ל. ועל-כן לעתיד שיתגלה סוד השכל של הצמצום באמת יתבטלו הקלפות לגמרי ויתקים בלע המות לנצח ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ וכנ"ל. וזה בחינת שם מ"ה החדש שהוא בחינת עולם התקון הנמשך מבחינת עתיק, שעקר שלמות התקון יהיה נשלם רק לעתיד, אבל אף-על-פי שכבר התחיל התקון בשעת התהוות הבריאה כמובן בכתבים, שזהו בחינת סוד שם מ"ה החדש שהמשיך לתקן הכלים ומשם נתהוה כל האצילות וכל הבריאה כלה, אך אף-על-פי-כן עדין נשארו כמה ניצוצין בהקלפות בשביל הבחירה שלא ישלמו להתברר עד ביאת המשיח: ומחמת אלו הניצוצות שלא נתבררו עדין שהם בחינת שברי כלים שלא נתתקנו עדין בשביל הבחירה מחמת שבהם לא האיר עדין בשלמות השכל של החלל הפנוי שזה עקר התקון כנ"ל. מחמת זה יש עדין אחיזת הקלפות שהם הקשיות והכפירות של כל המחקרים, שמשם עקר כח היצר הרע כמבאר אצלנו כמה פעמים) ומשם כל העשרה מיני חצים הנ"ל שנמשכין משבירת כלים שלא נתבררו עדין כנ"ל. ועל-כן אף-על-פי שברחה הבת מלך לתוך עשר חומות של מים שהם בחינת התקון כנ"ל, אף-על-פי-כן הגיע אליה לשם כל העשרה מיני חצים שיש להם כח מהדינים שלא נתבררו עדין כנ"ל. ובזה אנו עוסקין כל ימינו לברר הטוב מהרע, לברר ולתקן שארי הניצוצות הנ"ל, כדי להוציא החצים מהבת מלך ולרפאותה, כי כל אחד לפי עוונותיו, חס ושלום, כן נותן כח בשברי כלים ומתגברים החצים בהשכינה כביכול, חס ושלום, בבחינת כי חציך נחתו בי, בחינת דרך קשתו ויצבני כמטרה לחץ, הנאמר בעת הגלות שהיה על-ידי עוונות ישראל. ועל זה נאמר, "והוא מחלל מפשעינו מדכא מעונותינו וכו' איש מכאובות וידוע חלי", הנאמר על נשמת משיח דסביל מרעין ומכתשין, שהוא מלכות דקדשה בחינת בת מלך הנ"ל שסובלת כאבים וענויים וכו' מעשרה מיני חצים הנ"ל. וכן להפך כל אחד כפי תשובתו וכפי מעשיו הטובים כן הוא מוסיף כח בהצדיק העוסק ברפואת הבת מלך להוציא ממנה כל החצים ולרפאותה. וכל זמן הגלות נאמר על השכינה וכנסת ישראל, "כי גדול כים שברך מי ירפא לך". וכתיב, "הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם, כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי", וכתיב, "כל ראש לחלי וכל לבב דוי מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה וכו'", הכל מחצים הנ"ל. ולעתיד יתקים, "מחצתי ואני ארפא"; במה שמוחץ הוא רופא. בבחינת ותאחז במשפט ידי, הנאמר שם בענין שהוא מה שזורק חץ ומחזירה, שעל-ידי-זה הוא רופא הבת מלך כנ"ל, שזהו בחינת המתקת הדינים בשרשן כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל התורה והמצוות, הכל בשביל לברר הניצוצות שנשארו משברי כלים כידוע, שעל-ידי-זה מוציאין החצים מהבת מלך כנ"ל. וזהו בחינת שחיטה שהוא בחינת המתקת הדינים בשרשן כנ"ל, שזהו בחינת מה שהבעל כח הנ"ל זורק חץ ומחזירה כנ"ל. ועקר המתקת הדינים בשרשן הוא על-ידי בחינה הנ"ל, הינו על-ידי שממשיכין הארה מעולם התקון, מהשכל של סוד הצמצום שתתגלה לעתיד, שעל-ידי-זה נמתקין כל הדינים בשרשן. כי עקר כל הדינים שרשן מתחלת הצמצום כידוע שמשם נשתלשלו ונתהוו כל הדינים עד שלפעמים נתהוו מהם דינים קשים על-ידי התגברות הקלפות שנתהוו משברי כלים. וכשרוצים להמתיק הדינים אי אפשר להמתיקם כי אם בשרשם, דהינו שצריכין לעלות לשרש הדין שנמשך מתחלת הצמצום של חלל הפנוי ומי שיכול לכנס לשם, כגון, צדיקי הדור הגדולים במעלה שהם בבחינת משה, הם יכולים להמתיק כל הדינים בשרשם, כי עקר כח הדינים הוא ממה שנעלם השכל של חלל הפנוי, כי עקר כל הדינים הוא מהסתרת הדעת, כי הדעת בחינת רחמים, והסתרת הדעת בחינת דינים כמו שמבאר בדברי רבנו, זכרונו לברכה, כמה פעמים ).ועקר כל הסתרת הדעת שבעולם נמשך מהסתרת הדעת שבחלל הפנוי ומשם אחיזת כל הדינים והקלפות והקשיות. ועל-כן מי שיכול לכנס לתחלת הצמצום של החלל הפנוי ויודע ומשיג שגם שם נעלם ונסתר ה' יתברך וממשיך הארה מהדעת והתקון שיתגלה לעתיד, על-ידי-זה ממילא נתבטלין ונמתקין כל הדינים שהיו יונקים מזה הצמצום וההסתרה, מאחר שנתגלה שגם שם נמצא ה' יתברך וזהו בחינת המתקת הדינים בשרשן, הינו על-ידי תחלת הצמצום שהוא שרש כל הדינים על-ידי שיודע שגם שם נעלם ה' יתברך, שעל-ידי-זה נתתקן הכל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא, שעקר בחינת השחיטה הוא בחינת המתקת הדינים בשרשן, שממשיכין ומעוררין שרש הדין שהוא תחלת הצמצום, שזהו בחינת החרב והסכין של שחיטה. ומאחר שאנו מקימין מצות ה' יתברך בחרב הזה ושוחטין כאשר צונו, נמצא שאנו מגלין שגם בתקף הדין בבחינת חרב וסכין גם שם נעלם ונסתר חכמתו ורחמנותו, כי באמת לאמתו השחיטה היא רחמנות גדול על הבעל חי, כי הוא עקר תקונו לנצח. ועל-כן על-ידי מצות שחיטה אנו ממתיקין הדינים בשרשן ומבררין הטוב מהרע רוח האדם מרוח הבהמה, שהוא בחינת העדר הדעת, בחינת סיגי הדינים; מבררין אותן וממתיקין ומתקנים אותם על-ידי הסכין של שחיטה בבחינת המתקת הדינים בשרשן כנ"ל. ועל-כן דגים וחגבים אין טעונין שחיטה, כי דגים וחגבים שרשם מבחינת התקון שיתגלה לעתיד, על-כן אין טעונין שחיטה, כי דגים גדלים במים ששם הם בחינת העשר חומות של מים שהם בחינת התקון שיתגלה לעתיד כנ"ל. ועל-כן הצדיקים נמשלו לדגים, כי הצדיקים הם בחינת משיח כמו שבאר רבנו, זכרונו לברכה, במקום אחר ). בחינת עולם התקון שממשיכין בכל דור תקונים נפלאים מבחינת התקון שיתגלה לעתיד שהוא בחינת העשר חומות של מים כנ"ל. ועקר קיום החומות של מים הם בזכות וכח מצות צדקה כמבאר בהמעשה הנ"ל). ועל-כן סימני דגים; סנפיר וקשקשת ועקר הוא קשקשת, כי כל מה שיש לו קשקשת וכו', כי קשקשת בחינת צדקה, בחינת וילבש צדקה כשריון, בחינת שריון קשקשים, כמבאר היטב לעיל בהלכות דגים, עין שם ). כי צדקה הוא בחינת השכל של החלל הפנוי שיתגלה לעתיד שהוא כההוא קמצא דלבושיה מניה וביה, בחינת וענתה בי צדקתי וכו'. בחינת צדק לבשתי וכו' וכמבאר היטב בהתורה בא אל פרעה, עין שם. ועל-כן צדקה הוא בבחינת החומות של מים שהם בחינת התקון שיתגלה לעתיד, שזהו בחינת צדקה כנ"ל. וכן מבאר לעיל בהלכות דגים, שצדקה היא בחינת מים, עין שם היטב, כי שיך לכאן, כי צדקה בחינת העשר חומות של מים, בחינת עולם התקון שהוא השכל של החלל הפנוי שיתגלה לעתיד, שהוא בחינת צדקה, בחינת צדק לבשתי וכו' כנ"ל. ועל-כן גם חגבים נמשלו לדגים ופטורים משחיטה, כי גם חגבים הם מבחינת התקון שיתגלה לעתיד שהצמצום הוא כההוא קמצא דלבושיה מניה וביה כמבאר בהתורה בא הנ"ל), שזהו בחינת הנני מביא מחר ארבה בגבלך. ועל-כן חגבים אתקשו לדגים ופטורים משחיטה, כי שרשם מבחינת התקון שיתגלה לעתיד, על-כן בודאי אין טעונין שחיטה, כי עקר השחיטה הוא בבחינת המתקת הדינים בשרשם להמשיך התקון מהשכל שיתגלה לעתיד בתחלת הצמצום וכו' כנ"ל. ומאחר שדגים וחגבים הם בעצמן נמשכו מבחינה זאת, על-כן אין טעונין שחיטה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שכתב שם רבנו זכרונו לברכה, בהמעשה הנ"ל, שהחומות של מים עומדין על-ידי הרוחות, עין שם. וכן עקר רפואת הבת מלך על-ידי העשרה מיני נגינה שזוכה להם זה שיכול לעשות בידו משקל לכל העשרה מיני רוחות, ועין שם, כי החומות של מים שהם בחינת השכל של החלל הפנוי זה אי אפשר להשיג כי אם על-ידי בחינת נגינה כמבאר היטב בהתורה בא הנ"ל), שעקר התקון על-ידי נגינה, שזהו בחינת אז ישיר משה, בחינת תבואי תשורי מראש אמנה וכו' עין שם כל זה היטב): כי באמת כל הארבע בחינות המבארים בהמעשה הנ"ל שהם ארבע בחינות טנת"א טעמים, נקדות, תגין אותיות) וכו', הכל תלוי זה בזה ועולין ונתתקנין זה על-ידי-זה כמובן בהמעשה הנ"ל שברחה מהחצים לתוך החומות מים, והחומות של מים בעצמן עומדים על-ידי הרוחות שהם בחינת רוח הדפק ורוח נגינה, כי רוח הנגינה מחיה רוח הדפק כמו שמבאר בלקוטי תנינא ), כי גם הארבע בחינות טנת"א, הכל תלוי זה בזה ונמשך זה בזה, ועקר תכלית שלמות התקון על-ידי בחינת טעמים, שהוא בחינת נגינת הטעמים, שהוא שרש הכל והוא תקון הכל כמובן בכתבי האר"י ז"ל ובהמעשה הנ"ל), והבן כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום