ליקוטי הלכות · יורה דעה א · רבית ה
התאמת הקריאה
חמר אסור רבית שהפליגו בו רבותינו זכרונם לברכה, מאד עד שאמרו שנחשב כאלו כופר בכל התורה וכופר ביציאת מצרים וכו'
כי עקר כח היצר הרע נמשך מרבוי השנויים, כי בשרש הכל שם הכל אחד ואין שם שום שנוי, חס ושלום, ושם כלו טוב ואין שם שום רע והתנגדות כלל. ועקר אחיזת הרע שמשם כח היצר הרע, שמשם כל ההתנגדות, הוא נמשך רק מבחינת רבוי, ששם יש שנויים וכמבאר בהתורה אמר רבי עקיבא סימן נא, לקוטי חלק א), כשתגיע לאבני שיש טהור וכו', עין שם היטב מה שמבאר שם, כי קדם הבריאה היה הכל אחד שהוא בחינת כלו טוב כלו קדש וכו'. ותכף שיצאה הבריאה מכח אל הפעל ונתהוו בחינת שנים, דהינו קדם הבריאה ואחר הבריאה אזי נתהוה תכף שרש אחיזת השקר, אף-על-פי שלא היה עדין, חס ושלום, שום רע ושקר, רק מאחר שהיה שני בחינות, נתהוה מיד הבחינה שמשם משתלשל אחיזת השקר שהוא הרע, שהוא הטמאה, שמשם כל כח היצר הרע ומשם כל ההתנגדות, כי באחד אין שיך התנגדות וכו', עין שם. ומשם כל כח הבחירה, עין שם, אבל גם אחר הבריאה אף-על-פי שכבר נתהוה שרש אחיזת השקר שהוא הרע שמשם כח הבחירה, כי משם כח היצר הרע כנ"ל, אף-על-פי-כן הכל היה בהעלם גדול מאד ועדין לא היה כח להשקר, שהוא היצר הרע, להוציא שקרו מכח אל הפעל עד אשר נתרבו השנויים יותר ויותר. ומחמת שעקר הבריאה היתה רק בשביל האדם, כי הכל נברא רק בשבילו לבד, מחמת שרק האדם יש לו כח הבחירה, כי אין שום נברא בעולם שיהיה לו כח הבחירה כי אם האדם, כי המלאך הוא קדוש וטהור אבל אין לו בחירה ולהפך בהמות וחיות וכו' הם חסרי דעת ומגשמים מאד ואין להם בחירה ועקר הבחירה אצל האדם ועל-כן בשבילו נברא הכל, כי הבחירה היא החדוש והפלא הגדול מכל יצירת מעשה בראשית, כמובא בספרים ובדברינו כמה פעמים. ומחמת שעקר הבחירה היא אצל האדם שבשבילו נברא הכל ועקר הבחירה על-ידי שיש יצר טוב ויצר רע, על-כן לא היה כח להיצר הרע לגלות שקרו להסית ולהדיח את האדם עד שהתחיל הרבוי והשנוי במין בני אדם, דהינו שנתהוו שנים שהוא כשנבראה חוה ונעשו שנים ואז היה שני דעות, אז דיקא היה לו כח להסית, כי עקר אחיזתו מרבוי ושנוי דעות והעקר כשנתרבו בני אדם שאצלם עקר הבחירה וכנ"ל, וכמו שנאמר, "עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו להם חשבנות רבים" וכמו שפרש רש"י שם; שתכף שנעשו שנים, שנקראו "המה" בקשו חשבנות רבים לסור מאחרי המקום וחטאו נגדו בעץ הדעת טוב ורע וכו', כי באמת נשמת האדם גדולה וגבה מאד ולא היה כח להיצר הרע בכל תחבולותיו להחטיאו כי אם על-ידי שמתלבש תחלה בהאשה שדעתה קלה ואחר כך היא הסיתה אותו, כי האשה נלקחה על-ידי תרדמה ושנה שהיא בחינת הסתלקות הדעת שמשם עקר אחיזת הזמן, כי בהשכל האמתי משיגין שאין שום זמן כלל וכו', כמו שמבאר על פסוק תהלים ב, ז), "אני היום ילדתיך וכו'", עין שם. ועקר אחיזת השנויים הוא בהזמן, ששם כל השנויים, כמו שנאמר, "בתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים וכו'". וכנראה בחוש רבוי השנויים, שעל-ידי הזמנים קור וחם, קיץ וחרף, יום ולילה וכו'. ואפלו ביום אחד יש שנויים רבים, וכמובא בדברנו מה שנאמר בעץ חיים בתחלתו, שאין יום דומה לחברו ואין רגע דומה לחברתה וכו'. ומשם נמשכין כל המארעות של האדם, כל מה שעובר עליו, כי ה' יתברך משגיח ברחמיו ומנהיג עולמו בחסד ומשנה עתים בתבונתו ומחליף את הזמנים, שעל-ידי-זה עובר בעולם בכלל ובפרט כל המארעות לטוב, או להפך, חס ושלום, ועל כל אדם בפרטיות עובר מה שעובר כפי השגחתו יתברך. וכמו כן נשתנה דעתו מחברו כפי טבעו ושרשו וכפי מה שעובר עליו, והעקר הוא הבחירה, כי האדם צריך לכון דעתו בכל יום ובכל עת ובכל שעה ובכל מה שעובר עליו להאמין באמת שהכל לטובתו, כי הכל רמזים מה' יתברך להשיבו אליו באמת, כמו שמבאר במקום אחר. ומי שמכון דעתו לה' יתברך ובכל מה שעובר עליו, הוא מקשר ומקרב עצמו לה' יתברך בין בטיבו בין בעקו, כמו שנאמר, "בה' אהלל דבר, באלקים אהלל דבר". וכמו שנאמר, "ואני תמיד איחל וכו'", הוא מבטל כל אחיזת היצר הרע והסטרא אחרא שנאחז בהשנויים, כי הוא כולל כל השנויים בה' יתברך, ששם כלא חד כנ"ל. ואם היו כל בני אדם מתנהגים כך לכלל הכל באחד, בודאי היה הכל באהבה ושלום ואחדות, והיה כל העולם מתקן בתכלית התקון, כי זה יקר מן הכל, כמו שנאמר, "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבא, זה כלל גדול בתורה, כי באמת אף-על-פי שדעת כל אדם משנה מחברו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אף-על-פי-כן צריך כל אחד לאהב את חברו כנפשו ולידע שהכל אחד, כי כל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט. וה' יתברך ברא כל אחד בדעה משנה מחברו דיקא, כדי שכל אחד בשנוי דעתו יכלל באחדות עם חברו, ולא יבואו לידי קנאה ושנאה וקטטה, חס ושלום, על-ידי שנוי דעתם, רק יאהבו זה את זה ויקימו את התורה והמצוות יחד ויכללו כלם כאחד, שזה יקר מאד אצל ה' יתברך כשפעלות משתנות נכללין באחד הפשוט, כמו שמבאר בהתורה ימי חנכה בלקוטי תנינא סימן ב, עין שם, אבל מרבוי השנויים משם אחיזת היצר הרע כנ"ל, עד שמסיתו למה שמסיתו. ועקר התחלתו היה כשנבראה חוה ונעשו שני בני אדם, כי מחמת שחוה היא נלקחה מתרדמה, מהסתלקות הדעת, ששם עקר אחיזת הזמן כנ"ל, שמשם כל השנויים כנ"ל, על-כן היה לו כח להסיתה ביותר ותכף שהסית אותה היה לו כח על ידה דיקא להסית את האדם בעצמו, אף-על-פי שהוא גבה מאד ולא היה לו כח בשום אפן להסיתו בעצמו לעבר על דברי ה' לאכל מעץ הדעת, אבל על ידה החטיאו כנ"ל וכן בכל דור ודור, כי אחר כך שיצאו כל הדורות מחוה וכל מה שנתרבו בני אדם ביותר יש כח להיצר הרע ביותר להחטיא את האדם אפלו הגדול במעלה והעקר על-ידי בני אדם שמתלבש את עצמו בבני אדם שאינם בעלי כח כל כך, ומחטיאם, ואחר כך על ידם יכול להחטיא, חס ושלום, אפלו את הגדולים ביותר כמו שאמר אדוננו, מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, שבני אדם הם מונעים גדולים מאד וכו'. וכן אמר; שהאדם יש לו כח להכשיל את חברו יותר מהיצר הרע וכו', עין שם. ועל-כן כל כח היצר הרע ביותר הוא על-ידי מחלקת, כמו שמבאר בהתורה "ויסב" וכו', וכמו שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה, בעצם גנות המחלקת, שעל-ידי-זה נחרב בית שני וכו', ועדין לא חזרנו לארצנו על-ידי-זה, הינו כנ"ל: וזה בחינת הבדלה במוצאי שבת. ועל-ידי-זה דיקא ממשיכין קדשת שבת לששת ימי החל, על-ידי שמבדילין בין קדש לחל, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, דהינו שמבדילין בין אמת של שבת ובין אמת של ששת ימי המעשה שהוא בחינת הבדלה בין קדם הבריאה לאחר הבריאה שנברא בששת ימי המעשה, כי תכף אחר הבריאה נעשה רשם על השקר, אבל אז היה עדין אחר הבריאה גם כן בבחינת אמת רק, אף-על-פי-כן היה תכף רשם על השקר, הינו בחינת האמת השני הנ"ל, שצריך ברור, שאחיזת השקר ממנו בחינת כל שקר שאין בו אמת בתחלתו וכו', 'בתחלתו', הינו שיונק מתחלת הבריאה שהיה עדין אמת, אך משם נשתלשל אחיזה להשקר מחמת שהאמת עדין לא נתברר עדין לאמתו ועל-כן עקר התקון על-ידי הבדלה, שצריכין לידע להבדיל בין אמת של שבת לאמת של ששת ימי החל שהוא בחינת הבדלה בין קדם הבריאה לאחר הבריאה. וזהו בעצמו בחינת הבדלה בין הצדיק האמת לשאר העולם, אף-על-פי שהם גם כן אנשי אמת, אבל האמת שלהם צריך זכוך עדין, כי הצדיק האמת הוא בחינת שבת דכלהו יומא. ועקר התקון על-ידי הבדלה דיקא, על-ידי שיודעין שיש הבדל גדול ביניהם ואי אפשר להשיג האמת של הצדיק בדעתו רק על-ידי אמונה, ועל-ידי-זה מתחזק, על-ידי האמת שיש בו באמונה שלמה, שזה עקר תקון האמת של כל העולם להתחזק על-ידי האמת באמונה שלמה, כי על-ידי האמת שבלב כל אחד יכול להבין שצריך להתחזק באמונה, כי אי אפשר להבין ולתרץ כל הקשיות שעל הצדיק האמת, כמו שאי אפשר להבין הקשיות שעל ה' יתברך וכמו שמבאר במקום אחר סימן נה לקוטי תנינא): וזהו בחינת פן יהרסו אל ה' לראות. וזה בחינת והבדילה הפרכת לכם וכו'. וזה בחינת וזר לא יקרב אליכם, כי בכל מקום שיש קדשה יותר, שם מאיר האמת יותר, אבל זה האמת אי אפשר לזר להשיג. וצריך לעמד מרחוק ולהאמין בזה האמת, אבל לא שיקרב אליו לתפסו ולהשיגו. ודיקא על-ידי-זה ממשיכין קדשת שבת לימי החל, על-ידי שמבדילין ביניהם. וכן על-ידי-זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה שהוא בחינת כלליות ששת ימי המעשה שבהם נברא כל הבריאה שנכלל בקדם הבריאה שהוא בחינת שבת, כי זה עקר האמת כשיודע האמת שאי אפשר להשיג בדעתו עצם האמת כנ"ל: