ליקוטי הלכות · יורה דעה א · נדה א
התאמת הקריאה
על-פי מה שמבאר במאמר "מישרא דסכינא" בסימן ל הנ"ל בהלכות גלוח הלכה א, שלפעמים המלכות נופלת ונעשה התגברות הארבע מלכיות, חס ושלום, שכלולים במלכות עמלק, וצריך לקצרה ולחתכה משם ולהעלותה אל אור הפנים המאיר בשלש רגלים, שהם בחינת בינה לבא. והקצירה היא על-ידי חסד, והתגלות החסד על-ידי תוכחה בבחינת יהלמני צדיק חסד ויוכיחני, עין שם היטב. נמצא, שעקר קלקול בחינת המלכות, חס ושלום, הוא כשאין תוכחה, כי אז אין החסד מתגלה, ואזי אין יכולין לחתכה ולהבדילה מן הארבע מלכיות כנ"ל, עין שם במאמר הנ"ל. ואזי כשהארבע מלכיות יונקים מן המלכות, חס ושלום, אזי הוא בחינת דם נדות שמשם יניקתם, כי כלליות הארבע מלכיות הוא עמלק, כמו שמבאר שם. והוא זרע עשו שנקרא "אדמוני", מחמת שהוא מלא דם, כי עשו היה שואב כל הדם נדות בבטן אמו כמובא. וזה שמובא בדברי רבנו במקום אחר במאמר החותמות בסימן כב, שעל-ידי קלקול התוכחה שהוא בחינת חותם הרגלין, נעשה דם נדות, חס ושלום, הינו כנ"ל, כי עקר בנין המלכות הוא על-ידי בחינת הרגלין, כידוע שזה בחינת תוכחה, כי המוכיחים הם בבחינת רגלין, כמובא בדברי רבנו שם, עין שם:
ואחר כך כשנפסק הדם, צריכה לספר שבעה נקיים ואחר כך טבילה במקוה. זה בחינת הבא לטהר מסיעין לו אומרים לו המתן, כי אף שפסקה מלראות ואין יונקים ממנה כל כך, עם כל זאת עדין אינה ראויה לשוב למקומה, להתיחד עם בעלה, עד שתמתין ותספר שבעה נקיים, כי אחר התחלת התשובה, דהינו עזיבת החטא שהוא בחינת הפסקת הדם נדות, עדין אי אפשר להתקרב תכף לה' יתברך, עד אשר יצטרף ויתלבן וישמר עצמו מן החטא כמה ימים, כדי שעל-ידי-זה יגרש ממנו הסטרא אחרא שהיתה נאחזת ותתפרד ממנו. ואז היא ראויה לטהרה גמורה ולזכות לשוב למקומו, כי תחלת ההתקרבות היא התרחקות, וצריך לסבל צער של אלו היסורין של ההתרחקות שצריך לקבל עליו בתחלת התשובה. וזה בחינת קבלת התוכחה שהיא בדרך בזיון, דהינו מה שמוכיחין ומיסרין אותו בבזיונות והתרחקות כנ"ל, ובזאת התוכחה נתגלה החסד, כמו שמבאר שם. וזה שכתוב, "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכו'". כי התוכחה והיסורין הם אהבה, שהוא בחינת חסד שמלבש בהתוכחה הנ"ל, ועל-כן הם שבעה נקיים, כי שם מלבש החסד, שהוא כלול משבעה, כי חסד הוא יומא דאזל עם כלהי יומין כמו שנאמר בזהר הקדוש בראשית מו, בלק קצא). ועל-ידי השבעה נקיים, שהיא רחוקה מבעלה, שהוא בחינת תוכחה, שם מתגלה החסד שכלול מז כנ"ל. ועל ידו נקצרת ונבדלת מן הסטרא אחרא שהם בחינת הארבע מלכיות הנ"ל שאחיזתם בבחינת השבעה מדות, שהם בחינת ימים, ששם אחיזת הסטרא אחרא, שהוא בחינת ימי רע, אבל למעלה משבעה ימים אין להם אחיזה, כי שם כלו טוב:
ואחר כך טובלת במקוה מים, והמקוה היא בבחינת עלמא דאתי, שהיא בחינת בינה, כי בעלמא דאתי כתיב, "כי תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". שהיא בחינת מקוה. וכמו שמבאר לעיל בהלכות מליחה הלכה א ובהלכות טבילת כלים הלכה א, עין שם. הינו, שעל-ידי השבעה נקיים, שהם בבחינת התגלות החסד שכלול משבע יומין, על-ידי-זה נקצרת מן הארבע מלכיות כנ"ל, ואזי נכנסת במקוה, שהיא בחינת בינה לבא, שעל-ידי-זה עולה אל האור הפנים כמובא במאמר הנ"ל, שעל-ידי בחינת בינה לבא, עולה אל אור הפנים, עין שם. וכן איתא, שעל-ידי המקוה זוכין לאור הפנים: וכן תקוני המלכות הנ"ל מרמז במקוה עצמה, כי מימי המקוה הם בחינת מימי החסדים, שעל ידם נקצרת מן הסטרא אחרא כנ"ל. והמים צריכין להיות על הארץ דיקא, כי הארץ הוא בחינת רגלין, כמו שכתוב ישעיה סו), "והארץ הדם רגלי", שהוא בחינת תוכחה כנ"ל, ששם מתגלה החסד, שהם מימי המקוה כנ"ל. וצריכה שתהיה מתכסה ומתעלמת בתוך המקוה בבחינת עלמא דאתי ששם מתכסים ונתעלמים כל הדברים בבחינת עין לא ראתה וכו'. וכמובא לעיל בהלכות הנ"ל. ועל-ידי-זה מקבלין אור הפנים, על-ידי בחינת בינה שהוא בחינת המקוה כנ"ל, כי המקוה הוא בחינת חסד עליון ודעת גדול, כמובא במקום אחר בסימן נו והדעת הוא אור הפנים, כמו שכתוב, "חכמת אדם תאיר פניו":
ועל-כן שעור המקוה ארבעים סאה זה בחינת בינה, כמו שאמרו אבות פרק ה), בן ארבעים לבינה. ועל-כן שעור מדתה אמה על אמה ברום שלש אמות. ואז דיקא יש בה כח להעלות הנדה מטמאה לטהרה, כי עקר תקונה ועליתה על-ידי בחינת רגלין כנ"ל, שזה בחינת תוכחה כנ"ל, שמשם עקר בנינה. וזה בחינת שלש רגלים, שאז עליתה אל אור הפנים. ועל-כן נקראו על שם רגלים, כי עקר עליתה על-ידי בחינת הרגלין כנ"ל. וזה בחינת שלש רגלים, כי כלליות הרגלין הם בחינת שלש, בחינת נצח, הוד, יסוד, דהינו על-ידי מה שעולין לרגל בהליכת רגליהם, אזי על-ידי הליכת הרגלין בעצמה, עולה לבחינת הרגלין, שזה בחינת תוכחה, כי על-ידי עליה לרגל, היה התעוררות גדול לעבודת ה' יתברך, כי היה מעוררין זה לזה דרך הליכתם. כמו שמצינו באלקנה שכתוב אצלו, "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, בדרך שהיה עולה בשנה זו לא היה עולה בשנה אחרת, כדי לעורר העולם ולהוכיחם לעלות לרגל, ועל-ידי-זה שהיו הולכין לעלות לרגל, שזה בחינת תוכחה כנ"ל, על-ידי-זה מתגלה החסד כנ"ל. וזה בחינת שיר השירים ז), "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב". שפרש רש"י על עליתם לרגל ברגליהם, וזהו 'בת נדיב', שעל-ידי-זה מתגלה החסד שהוא בחינת אברהם שנקרא "נדיב". וזהו בת נדיב, שעל ידי זה עולה המלכות, על-ידי החסד לאברהם, ואז הוא בבחינת בת נדיב, בבחינת בת היתה לו לאברהם אבינו, כמו שמבאר שם. ועל-ידי-זה היו עולין לראות את פני ה', שזה בחינת עליתה אל אור הפנים כנ"ל. וזה בחינת שעור המקוה אמה על אמה ברום שלש אמות. זה בחינת שלש רגלים שמשם עקר התחלת עליתה כנ"ל. וזהו בחינת אמה על אמה, זה בחינת צדיק יסוד עולם שהוא כלול מכל התלת רגלין והוא נקרא בשם אמה, כמו שאמר רבנו, נרו יאיר, בסימן סג), שהוא בחינת אמה בת ששה טפחים, עין שם, ועקר תקונה על ידו, כמו שכתוב, "יהלמני צדיק חסד ויוכיחני". כי עקר התוכחה, שהוא בחינת רגלין, שעל ידו נתתקנת, הוא על-ידי בחינת הצדיק שהוא כלול מכל השלש רגלין כנ"ל. גם ברום שלש אמות מרמז על שלש עליות שצריכה לעלות, כי תחלת תקונה על-ידי תוכחה שהוא בחינת רגלין. וזה בחינת שעולה אל נצח, הוד, יסוד. ושם נתגלה החסד. וזה בחינת שעולה אל חסד, גבורה, תפארת, ועל-ידי-זה עולה אל אור הפנים. וזה בחינת שעולה אל חכמה, בינה, דעת, שהוא אור הפנים:
ואלקנה שהיה נזהר מאד לקים מצות עליה לרגל כתקונה כנ"ל, והיה מוכיח את ישראל כנ"ל, על-כן זכה להוליד בן שהוא התחיל לעלות המלכות, כי שמואל התחיל לעלות המלכות, כי הוא זכה למשח מלכים הראשונים של ישראל, דהינו שאול ודוד, ועל-כן עקר מלכות שאול היה תלוי במחית עמלק, כי שאול המלך שהיה מלך הראשון של ישראל וממנו התחילה עלית המלכות אל הקדשה, על-כן הכרח למחות זכר עמלק, שהוא כלול מארבע מלכיות כנ"ל. ומחמת שלא נזהר בזה והשאיר את אגג מלך עמלק, על-כן נפסקה מלכותו, כי עקר קיום המלכות על-ידי מחית עמלק כנ"ל. וזה שאמר שמואל, "אתי שלח ה' למשחך למלך על ישראל ועתה לך והכיתה את עמלק והחרמתה אותו וכו'". כי זה תלוי בזה, מאחר שנמשחת למלך על ישראל, על-כן אתה צריך למחות זכר עמלק כנ"ל. ועל-כן נצטוה שאול בתחלת מלכותו, "שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך", כי מחמת שהיה המלך הראשון והיתה אז עלית המלכות בתחלתו, על-כן הצרך להמתין שבעה ימים בבחינת שבעה נקיים כנ"ל, ומחמת שלא נזהר בזה, על-כן מאז התחילה מלכותו לפסק. וזה שדקדקו רבותינו זכרונם לברכה ואמרו; שנפסקה מלכותו על שעבר על דברי נביא, 'על דברי נביא' דיקא, כי המלך מזהר ביותר לקים דברי נביא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בפרשת המלך שמזהר שלא יעבר אפלו על מצות הנביא, כי עקר קיום המלכות תלוי בנביאים שהם בחינת רגלין, שמשם בנין המלכות כנ"ל:
ועל-כן צריכה הכלה לספר שבעה נקיים, אף-על-פי שלא ראתה, כי מחמת שאז תחלת עליתה, כי קדם שנשאת אין לה שלמות ואז יש להם יניקה ממנה, כמובא במאמר "גזלה" בסימן סט על ענין קדשה, עין שם. ועל-כן קדם הנשואין, שאז מתחיל תקונה ועליתה, צריכה למנות שבעה נקיים, כמו הנדה כנ"ל. ואז מקבלת שבע ברכות ונכנסת לחפה, כי השבע ברכות הם בחינת חסד שכלול משבע כנ"ל. ועל ידם נקצרת מהם ועולה אל אור הפנים, על-ידי החפה, שהיא בחינת בינה, עלמא דאתי, כמו שאמרו, לעתיד כל צדיק נכוה מחפתו וכו'. וכמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, במאמר "בהעלתך וכו"' בסימן כא), עין שם. שעל-ידי החפה מקבלת אור הפנים בשבעת ימי המשתה, עין שם, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כלה בלא ברכה אסורה כנדה כנ"ל, כי כל זמן שאינה מקבלת השבע ברכות אינה נקצרת ונבדלת מהם כנ"ל. ועל-כן היא בבחינת נדה כנ"ל: וזה ששערו רבותינו זכרונם לברכה שעור כתם בשערות, דהינו שלשים ושש שערות, כי המלכות הוא בבחינת שערות, כמו שמבאר שם. והשעור הוא שלש על שלש עדשות וכל אחת ארבע שערות, עין בשלחן ערוך, כי המלכות כלולה מג על ג שהם תשע ספירות, כי היא עשירית וכלולה מכלם. והיא בחינת ד שכלולה מד עולמות, כמו שמבאר שם. ובכל עולם כלולה מט הנ"ל. ועל-כן הם שלשים ושש שערות, כי את זה לעמת זה עשה האלקים קהלת ז, יד) כידוע: וסתם וסת למד יום, דהינו בכל חדש, כי היא בבחינת לבנה שהיא בחינת המלכות שמתמעטת בכל חדש. ועל-כן אסור לחדש הלבנה קדם שיעברו עליו שבעה ימים בבחינת שבעה נקיים הנ"ל, כי מעוט הירח הוא בחינת שליטתם, כי עקר כחם על-ידי מעוט ופגם הירח כידוע. וכשמתחלת להתמלאות זה בחינת טהרתה, כמובא, שהיא מתחדשת ומטהרת כאשה לבעלה. ועל-כן צריכין להמתין ז בבחינת שבעה נקיים כנ"ל: