ליקוטי הלכות · יורה דעה א · מקואות א
התאמת הקריאה
על-פי המאמר "כי תצא למלחמה" וכו' בלקוטי תנינא בסימן פב, עין שם כל המאמר בקצור כתיב, "אחור וקדם צרתני" זה בחינת כסדר ושלא כסדר. 'קדם' הוא בחינת כסדר, בחינת א"ב כסדר. 'ואחור' הוא בחינת תשר"ק, שלא כסדר. וזה בחינת אדם וחוה כסדר ושלא כסדר הויה במלוי אלפין גימטריא מה אד"ם. וחוה היא בחינת מלכות וכו'. וזה שאנו רואים שלפעמים הולך לאדם שלא כסדר, כי שלמות כל הדברים אינו אלא כשהם מקשרים ומיחדים בו יתברך, כי השלמות והמלוי הוא החיות, כי איבר שנסתלק ממנו החיות אזי נקרא "חסרון", והחיות הוא המחין והשכל, כמו שכתוב, "החכמה תחיה וכו'" 'והחכמה' היא בחינת מה כ"ח מ"ה וכו'. נמצא, זאת הבחינת מלכות חוה כשהיא מקשרת לאדם, לבחינת מ"ה, הינו להקדוש ברוך הוא, אזי יש לה שלמות וכו'. וזהו, "לה' הארץ ומלואה". כשהארץ, הינו בחינת חוה מלכות מקשרת לה', אזי הוא במלואו ובשלמות. ומי שמסלק בחינת חוה מלכות לעצמו שאומר, אנא אמלך, בזה הוא מחלק ומפריד אותה מהקדוש ברוך הוא, אזי אינה בשלמות, כי עקר חיותה מ"ה, הינו השכל וכנ"ל, וכשהוא מחלק את מלכות לעצמו אזי הולך לו שלא כסדר, כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר, הינו מלכות חוה תשר"ק. וכשזאת הבחינת חוה מקשרת להאדם, הינו להקדוש ברוך הוא, אזי הולך לו כסדר, כי באתר דאית דכר, נוקביה לא אדכר תמן. נמצא, בחינת חוה שלא כסדר, נתבטלים על-ידי האדם כסדר, ובחינת כסדר נקרא יו"ד וכו'. וכשמחלק את הד לעצמו וכו', אזי נעשית לו שלא כסדר דו"י וכו'. יעשה תשובה וישפיל את עצמו ויהיה בחינת מ"ה וכו'. ואזי נחזר חוה לבחינת אדם, לבחינת מ"ה ונעשה כסדר, הינו אחור וקדם וכו'. ועקר התשובה הוא בחדש אלול, בארבעים יום שעלה משה לקבל לוחות אחרונות ועשה דרך כבושה לתשובה וכו', כי משה קשר עצמו אפלו לפחות שבישראל וכו'. גם בכל עליה ועליה מצא שם ה' יתברך. וזה בחינת חיריק וסגול וכו', בחינת ושכותי כפי וכו' וראית את אחרי וכו' וכו', עין שם כל המאמר והבן היטב, כי עמק מאד מאד:
וזה בחינת מקוה שמטהרת מכל הטמאות, כי כל מיני טמאות, ובפרט טמאת נדה נמשכת מזהמת הנחש על-ידי חטא אדם הראשון, שעל-ידי-זה המשיך הטמאה בעולם ועקר החטא היה מה שהמשיך בחינת חוה מלכות לעצמו ולא קשרה לה' יתברך, ואמר אנא אמלך, כי זה היה עקר עצת הנחש, כמו שכתוב, "והייתם כאלקים וכו'", דהינו שהסית אותה שאם יאכלו מעץ הדעת יהיו כאלקים, כמו שפרש רש"י, בוראי עולמות כמותו. וזה בחינת אנא אמלך, כי הם שמעו לעצתו הרעה כדי שיוכלו להיות כאלקים, דהינו שהם בעצמם יוכלו לברא עולמות ולמלך ולשלט בחינת אנא אמלך, כי אלקים הוא לשון שררה ומלכות כידוע, ובשביל זה הלך הנחש לחוה תחלה, מחמת שחוה היא בבחינת שלא כסדר כנ"ל, על-כן היה נאחז בה ביותר להסיתה לחלק בחינת מלכות שלא כסדר לעצמה, דהינו להפרידה מה' יתברך ואחר כך הסיתה את האדם גם כן עד שאכל גם כן והפריד עצמו מה' יתברך מבחינת כסדר, ונפל לבחינת שלא כסדר, מחמת שרצה להיות כאלקים, למלך בעצמו, בחינת אנא אמלך, בחינת והייתם כאלקים כנ"ל, ומחמת שנפלו אז לבחינת שלא כסדר ונסתלק חיותם מהם בחינת כי ביום אכלך ממנו מות תמות, מחמת זה נמשכין כל הטמאות הבאין מזהמת הנחש שהטיל בחוה, כי החיות מה' יתברך הוא הקדשה, כי חכמה שהוא חיות נקרא "קדש" כידוע, וכשנסתלק החיות שהוא החכמה, שהוא הקדשה נמשכה הטמאה במקומה ועל-כן נתקללה אז בדם נדות, שהוא התגברות הטמאה שעל-ידי-זה נפרדת מבעלה ונפרד בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר, חוה מאדם, כי היא גרמה לעצמה זאת על-ידי שאמרה אנא אמלך והפרידה בחינת שלא כסדר לעצמה על-כן אי אפשר להטהר מן הטמאה אלא על-ידי מימי המקוה שהם בחינת מימי הדעת, בחינת כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ובזה שנכנס האדם לתוך המקוה ונתעלם ונתכסה בה, בזה הוא מבטל עצמו בבחינת מ"ה, בבחינת אין, כאלו אינו בעולם כלל ונכלל בבחינת מה שהוא בחינת אדם בחינת חכמה שהיא בחינת מימי המקוה שהם בחינת חכמה ודעת כנ"ל, כי המים הם בבחינת קדם כסדר, כי המים קדמו לעולם והתחלת סדר הבריאה היה מהמים. נמצא, שהמים הם בבחינת קדם, כסדר, כי הם קדמו לעולם, והתחלת סדר הבריאה שהוא בחינת א"ב כסדר התחילה מהם. ועל-כן כשנכנס לתוך המים ונתעלם ונתכסה במים, שהוא נכלל ונתבטל לבחינת מה, בחינת חכמה, בחינת קדם, בחינת כסדר ונתבטלין כל הטמאות הנמשכין מבחינת שלא כסדר מבחינת אנא אמלך לבחינת כסדר, לבחינת חכמה, לבחינת קדש, ועל-כן על-ידי המקוה נטהרין מכל מיני טמאות שבעולם, כי כל מיני טמאות נמשכין מבחינת שלא כסדר שהוא בחינת הסתלקות חיות הקדשה וכו' כנ"ל. ועל-ידי טבילת המקוה נכלל ונתבטל שלא כסדר לבחינת כסדר שהם מי המקוה כנ"ל. ועל-כן על-ידי-זה עולין מטמאה לטהרה וכנ"ל:
וזה בחינת ארבעים סאה של מקוה כנגד ארבעים יום של קבלת לוחות אחרונות שאז עשה משה רבנו דרך כבושה לתשובה להחזיר ולהשיב בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר, שזהו עקר בחינת התשובה כמובן במאמר הנ"ל. וזה שמובא בזהר הקדוש שתשובה היא תשוב ה להשיב ה תתאה למקומה, הינו להחזיר הה תתאה שהוא בחינת מלכות חוה שלא כסדר להחזירה ולהשיבה למקומה לבחינת ג אותיות ראשונות שהם א"ב כסדר כידוע, ועל-כן אין מי המקוה מטהרין אלא כשהם בארץ דיקא, כי עקר המקוה היא בבחינת מ"ה, בחינת שפלות כנ"ל, ועל-כן צריכין להיות בתוך הארץ דיקא שהוא בחינת שפלות, כי אין המים יורדין אלא אל הנמוך, דהינו מי שהוא שפל וענו, כי המים הם בחינת הדעת כנ"ל, שעקר הדעת נמשך מבחינת מ"ה שהוא בחינת שפלות על-כן אין יורדין אלא אל הנמוך וזהו שהמשילו רבותינו זכרונם לברכה את התורה, שהוא הדעת, אל המים לענין שפלות, ואמרו מה מים אין יורדין אלא אל הנמוך אף דברי תורה וכו' כנ"ל, כי באמת הכל אחד, כי המים שהם בחינת הדעת, בחינת התורה אין יורדין והולכין אלא אל הנמוך, דהינו למי שהוא שפל בעיניו בבחינת מ"ה, כי עקר הדעת הוא בחינת מ"ה כנ"ל. וזה בחינת לה' הארץ ומלואה, המובא במאמר הנ"ל 'לה' הארץ' דיקא, הינו מי שמשים עצמו כעפר וארץ, הוא דיקא מקשר לה', שהוא בחינת מ"ה, אדם, דעת כנ"ל. ואז הוא במלואה ובשלמות וכו', כמבאר שם במאמר הנ"ל. וזהו בחינת מלא כל הארץ כבודו, 'מלא כל הארץ' דיקא, מי שהוא כארץ ועפר, הוא דיקא מלא מכבודו יתברך בבחינת אשכן את דכא וכו', כי כשיש לו גדלות, חס ושלום, אין ה' יתברך עמו, כי אין אני והוא יכולין לדור כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה סוטה ד). ועל-כן אין מי המקוה מטהרין אלא בארץ דיקא, כי עקר טהרתן על-ידי בחינת מ"ה שהוא בחינת שפלות, בחינת ארץ כנ"ל:
ועל-כן צריך שתהא הוית המקוה בידי שמים ולא בידי אדם, כי כל מעשה ה' יתברך הם בבחינת כסדר, וכל מעשה התחתונים הם בבחינת שלא כסדר, כי כל העולמות כנגד ה' יתברך הם בבחינת שלא כסדר נגדו יתברך, ומחמת שעל-ידי המקוה צריכין לבטל בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר, על-כן צריכין שתהיה הוית המקוה בידי שמים דיקא, שהוא בחינת כסדר, כדי שיהיה לה כח לטהר, דהינו לבטל על-ידי המקוה בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר כנ"ל:
ועל-כן מי מעין חשובים יותר ממקוה על-ידי מי גשמים, כי הגשמים היורדים משמים לארץ מחמת שעברו באוירא דהאי עלמא, שהוא בחינת שלא כסדר, ועל-כן אף-על-פי שכשנופלים על הארץ לתוך המקוה החפורה בארץ שהם בבחינת כסדר מחמת שירדו למקום הנמוך לבחינת שפלות מ"ה כנ"ל, אף-על-פי-כן מי מעין חשובים יותר מהם, כי הם נובעים ויוצאים ממקורן מבאר מים חיים ממקור הדעת וסמוכים לארץ ממקורו ולא שלט בהם אוירא דעלמא, על-כן הם מקשרים יותר בבחינת כסדר, כי המים הכנוסים בכח בעפר הארץ אשר בכל מקום שחופרין ומוצאין מים, אלו המים הם בחינת המשכת חיות אלקות שהוא בחינת הדעת המחיה את הארץ וכל אשר בה. וזהו בחינת לה' הארץ ומלואה, כי המים ממלאין ומשלימין ומחיין את הארץ וכל אשר עליה כי המים הם בחינת המשכת חיותו יתברך כנ"ל, ועל-כן באר מים חיים יקר מאד, כי בכל מקום שמוצאין באר מים חיים, על-ידי-זה נפתח באר למעלה ונתגלה אלקותו יתברך על-ידי-זה כמובא בכתבים, כי מימי הבורות שנתגלין בתוך הארץ הם בחינת המשכת חיותו יתברך כנ"ל, וכשנתגלה באר, נתגלה, כביכול, חיותו יתברך, שהוא יתברך מחיה את כלם. ועל-כן האבות הראשונים שהתחילו לגלות אלקותו יתברך בעולם, היו עוסקים תמיד בחפירות בארות, כי הם התחילו לגלות אלקותו יתברך בעולם, על-כן חפרו בארות שהם בחינת התגלות אלקותו יתברך שהוא מחיה את כלם כנ"ל. ועל-כן התגברו הפלשתים לסתם את הבארות, כמו שנאמר, "וכל הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר וכו'". כי רצו לקלקל התקונים של התגלות אלקותו יתברך שהמשיך אברהם אבינו בעולם על-ידי חפירות הבארות ויצחק חזק וחפרן, וכמו שנאמר, "וישב יצחק ויחפר את הבארות וכו'". ועל-כן עקר התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים הוא על-ידי טבילת מקוה, כי כל מי שרוצה לצאת מטמאה לטהרה צריך לטבל במקוה. וכן ישראל קדם מתן תורה הכרחו לטבילה במקוה, שזהו בחינת המקוה של שבועות. וכן גר שבא להתגיר ורוצה לכנס לקדשת ישראל צריך לטבל במקוה, כי עקר התקרבות ישראל לה' יתברך הוא בחינת הנ"ל, לחבר ולקרב בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר שהוא בחינת התחברות כנסת ישראל עם דודה, בחינת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים. וזה נעשה על-ידי טבילת מקוה שעל-ידי-זה נתעלמין ונתכסין מחיזו דהאי עלמא לגמרי ונכללים באין סוף בבחינת מ"ה, בבחינת חכמה, בבחינת אדם כסדר, ועל-כן המקוה מציל מכל הצרות, כמו שאמר רבנו, זכרונו לברכה, במקום אחר בחינת מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה, כי כל הצרות, חס ושלום, נמשכין מבחינת שלא כסדר, שעל-ידי-זה הולך לו שלא כסדר ויש לו איזה צער, חס ושלום, ועל-ידי טבילת מקוה, שעל-ידי-זה נחזר בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר, על-ידי-זה נתבטלין כל הצרות, כי נתבטל בחינת שלא כסדר ונכלל בתוך בחינת כסדר ונעשה הכל כסדר כנ"ל. וזהו מקוה ישראל ה', כי המקוה הוא בחינת כסדר, שהוא בחינת ה, בחינת הוי"ה במלוי אלפין כנ"ל, ועל-ידי-זה מושיעו בעת צרה כנ"ל: וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק זה, מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל, כי הכל אחד, כי מי המקוה הם בחינת מי הדעת, שהם בחינת המשכת חיות הקדוש ברוך הוא, כביכול, בחינת כסדר, שעל-ידי-זה עקר הטהרה, כי נעשה הכל כסדר כנ"ל אמן ואמן: