ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · כבוד אב ואם ג
התאמת הקריאה
על-פי המאמר "תקעו" וכו' "להמשיך שלום בעולם", עין שם בספר הראשון בסימן יד: והכלל, שצריכין להעלות הכבוד לשרשו שהוא היראה וכו'. ועקר הכבוד הוא לעשות בעלי תשובה וגרים, שזהו עקר כבודו יתברך ואי אפשר לקרב בעלי תשובה וגרים כי אם על-ידי התורה, כי התלמיד חכם כשעוסק בתורה שהוא ששים רבוא אותיות, הוא מעורר שרשי נשמות ישראל שעלו במחשבה תחלה, שהם ששים רבוא נשמות כנגד ששים רבוא אותיות התורה וכלם משרשים באותיות התורה הקדושה. ועל-ידי-זה שהתלמיד חכם מעורר שרש נשמתם, על-ידי-זה מתנוצצין הנשמות זה לזה. ועל-ידי-זה מגיע הארה גם להפושעי ישראל וחוזר בתשובה. ועל-ידי-זה נולדין גם נשמות גרים וכו'. ואלו הבעלי תשובה וגרים הם בחינת פלגא, כי צריכין יגיעות רבות ויש להם מניעות רבות קדם שמפשיטין הבגדים הצואים שהם מונעין אותו מהקדשה מאד וכו'. אבל נשמות של בני התלמיד חכם האמתי שזכה לעורר שרשי נשמות במחשבה תחלה, הם נשמות בהירות וזכות וכו' וכו', עין שם כל זה היטב. וכשמעלה את הכבוד צריך להחזירו לשרשו שהוא היראה. ועל-כן צריך לכבד יראי ה' בבחינת ואת יראי ה' יכבד, כי שם שרש הכבוד כנ"ל. ועכשו הכבוד בגלות כי יש להם כל הכבוד וכו' ולעתיד כשיחזר הכבוד אל הקדשה לישראל אז יתקים, והארץ האירה מכבודו וכו', עין שם כל זה כל זה היטב:
וזה בחינת מצות כבוד אב ואם שהקישן המקום לכבודו. כי כל המניעות מהדברים שבקדשה שיש לכל אחד מישראל הוא רק על-ידי הבגדים הצואים שהלביש על-ידי עונותיו שהם מונעין אותו מן הקדשה מאד מאד כמבאר במאמר הנ"ל. ואלו הבגדים הצואים אף-על-פי שנעשו על-ידי עונותיו, אף-על-פי-כן נמשכין גם כן מצד ההולדה, מחמת שלא נתקדשו אביו ואמו בשעת תשמיש שעל-ידי-זה נמשך עליו אחיזת הבגדים הצואים, כי איתא שאביו ואמו נותנין להבן לבוש לנשמתו, שעל-ידי-זה עושה כל עבודתו בזה העולם. וכשלא נתקדשו אביו ואמו כראוי אזי נאחז בהלבוש בחינת בגדים צואים שהם מונעין אותו מהקדשה, בבחינת הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי תהלים נא). וזהו מרמז במאמר הנ"ל שבני התלמידי חכמים נשמתם בהירות וזכות מחמת שהמשיכו נשמה בהירה וזכה, אבל בני עמי הארץ נשמתם פגומה על-ידי שלא נתקדשו אביהם ואמם כראוי. וצריך כל אחד לסבל יגיעות גדולות עד שיפשיט מעצמו הבגדים הצואים ולהלביש את עצמו בבגדים נקיים. וזהו בעצמו בחינת מה שמבאר שם במאמר הנ"ל, שעקר הכבוד הוא כשהרחוקים מה' יתברך חוזרין בתשובה וכו' כנ"ל, כי בודאי כשהרחוקים חוזרין בתשובה ואזי הם מפשיטין מעצמן בגדים הצואים ומלבישין את עצמן בכסות נקיה בודאי נתגדל הכבוד מאד, כי הבגדים הם בחינת כבוד בבחינת וכבדתו, 'כבדהו' בכסות נקיה, כמבאר שם במאמר הנ"ל. כי רבי יוחנן קרא למאנה מכבדותא בבא קמא צא). וזה בחינת כבוד אב ואם, כי כל אחד צריך לתן כבוד לאביו ואמו. ועל-ידי-זה שנותן להם כבוד, על-ידי-זה נמשכין עליו לבושי כבוד ומפשיט מעצמו בגדים הצואים ונתלבש במלבושי כבוד לנשמתו בבחינת כי מכבדי אכבד. כמו שאמרו רבותינו ז"ל, איזהו מכבד המכבד את הבריות, שנאמר, כי מכבדי אכבד. נמצא, כשנותן כבוד לאביו ואמו. אזי נמשך עליו מהם כבוד בבחינת כי מכבדי אכבד, ובזה תלוי כל התורה כלה ותקון כל המעשים טובים כשזוכה להמשיך לעצמו כבוד מאביו ואמו, הינו בחינת מלבושי כבוד לנשמתו, שבזה מפשיט מעצמו הבגדים הצואים ומלביש את עצמו במלבושי כבוד. ועל-כן אף-על-פי שהאדם מחיב לכבד את כל אחד מישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, איזהו מכבד וכו', אף-על-פי-כן עקר הכבוד צריך לתן לאביו ואמו, כדי להמשיך מהם על-ידי-זה לבושי כבוד כנ"ל, כי בהם תלוי עקר לבושי כבוד שצריך לקבל מהם, כי כל תקוני מעשיו תלויים כפי המלבושים לנשמתו שזוכה לקבל בכל עת מאביו ואמו, כי לבושי נשמתו מקבלין תמיד חיות מאביו ואמו, כי שם שרשו. ועל-כן צריך לכבדן כדי שיהיו הלבושין בבחינת לבושי כבוד, בבחינת כי מכבדי אכבד כנ"ל. גם על-ידי שנותן כבוד לאביו ואמו על-ידי-זה מחזיר את הכבוד לשרשו שהוא היראה, כי שם אצל אב ואם הוא שרש היראה, כי אב ואם הם בחינת שתי אותיות ראשונות של שם הויה שהם יה כידוע, ויה הוא בחינת יראה כמו שכתוב, כי ביה ה' צור עולמים, ותרגומו, דחילו ה'. כי עקר היראה הוא בבחינת הולדה, בבחינת ברית, בבחינת בראשית ברית אש, ירא בשת, כי תמן תליא יראה, כמו שכתוב אצל יוסף שהיה שומר הברית, את האלקים אני ירא. ועל-כן אביו ואמו שזכו להולידו, ומאחר שזכו להולדה דקדשה מזווגם, על-כן זווגם הוא בבחינת שמירת הברית שהוא בחינת יראה כנ"ל. ועל-כן הזהירה תורה, איש אמו ואביו תיראו. כי שם מקום היראה ועל-כן צריך לכבדן כדי להעלות הכבוד ולהחזירו לשרשו שהוא יראה כנ"ל: ועל-כן הקישן המקום לכבודו, כי כל כבוד המקום תלוי בכבוד אב ואם. שעל-ידי-זה מעלה את הכבוד לשרשו ומלביש את נשמתו בלבושי כבוד, שבזה תלוי כל תקון מעשיו הטובים שהם עקר כבודו יתברך וכנ"ל:
ועל-כן אין שום מצוה נדחה מפני כבוד אב ואם, כמו שכתוב, איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי עקר מצות כבוד אב ואם הוא רק בשביל קיום התורה שיזכה על-ידי-זה להמשיך לבושי כבוד לנשמתו שעל-ידי-זה יזכה לקים את התורה כנ"ל, אבל לא לדחות דבר מדברי תורה חס ושלום, ועל-כן בודאי אין צריך לקים דברי אביו כשמונעו מדבר שבקדשה, כי עקר כבוד אביו ואמו הוא רק לקים על-ידי-זה דברי התורה כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל, כלכם חיבים בכבודי, הינו כנ"ל שעקר כבוד אב ואם הוא בשביל כבוד ה' יתברך, אבל לא לעבר על דברי תורה, חס ושלום. וזהו, כלכם חיבים בכבודי, כי כבוד ה' יתברך דוחה הכל, כי גם עקר מצות כבוד אב ואם הוא בשביל כבודו יתברך כנ"ל:
ועל-כן תלמוד תורה גדול מכבוד אב ואם מגלה טז). כי עקר כבוד אב ואם הוא להמשיך לבושין לנשמתו בחינת לבושי כבוד כנ"ל. ועקר קדשת הנשמה נמשך מהתורה ששם שרשה כנ"ל. ועל-כן עקר התעוררות התשובה הוא רק על-ידי עסק התורה שהוא שרש הנשמות, שעל-ידי-זה זוכין לתשובה שזהו כבודו יתברך. ועל-כן בודאי עסק תורה גדול מכבוד אב ואם, כי עקר הקדשה והכבוד של הנשמה נמשך רק מתלמוד תורה, כי שם בהתורה הוא עקר שרש נשמותינו במחשבה תחלה דקדשא בריך הוא כנ"ל. ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל, אין כבוד אלא תורה, כי שם עקר הכבוד כנ"ל. וזהו שכתב בזהר הקדוש, כבד את אביך ואת אמך ליקרא לון בעובדין טבין. כי עקר כבוד אב ואם הוא בשביל מעשים טובים, כי על-ידי-זה זוכין למלבושי כבוד לנפשו שעל-ידי-זה זוכה למעשים טובים כנ"ל:
ועל-כן קים עשו הרשע כבוד אב ואם קצת. כי ידוע שאצל עשו היו נשמות קדושות הרבה, כמו שכתוב, כי ציד בפיו כמובא בכתבים. ועל-כן יצאו ממנו אחר כך גרים הרבה. ואלו הניצוצות של נשמות הגרים שיצאו ממנו אחר כך, עקר תקונם שיוכלו לצאת ממנו היה על-ידי בחינת כסות נקיה, כמובן במאמר הנ"ל על פסוק 'וכבדתו', כבדהו בכסות נקיה. 'כסות נקיה' דא כנפי מצוה וכו', שהוא בחינת גרים וכו', עין שם. וכבר מבאר שהכסות נקיה, הינו לבושי כבוד להנפש, נמשך על-ידי כבוד אב ואם, על-כן מחמת שהיו בעשו ניצוצי נשמות הגרים, על-כן התגברו אלו הניצוצות לקים מצוה זו דיקא, הינו מצות כבוד אב, כדי להמשיך על הניצוצות איזה בחינה מכסות נקיה כדי שיהיה אפשר להם להזדכך לצאת, ועל-כן התגברו לקים מצות כבוד דיקא. וזהו שמובא בספרים שאריכת הגלות הוא מחמת שקים עשו קצת מצות כבוד, הינו כנ"ל, כי אמרו רבותינו ז"ל, לא נגלו ישראל בין האמות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים. נמצא, שאריכות הגלות הוא בשביל לברר ולהוציא מעשו נשמות הגרים. והכל עולה בקנה אחד. והינו הך מה שצריכין להיות בגלות בשביל הכבוד אב שקים, כי כלא חד, כי על-ידי שקים קצת מצות כבוד, על-כן זכו הניצוצות שיתבררו כנ"ל. ועל-כן צריכין לסבל גלות כדי לברר הניצוצות הללו להוציא הכבוד, הינו ניצוצות הנ"ל מזילותא דגלותא. ובזה בעצמו שאנו סובלין גלות אצלו, בזה נותנין ומסלקין לו שכר מצות כבוד שלו. נמצא, כי הכל אחד, כי ישרים דרכי ה'. וכשישתלמו להתברר ניצוצי נשמות הגרים אז יצאו כל ניצוצי הקדשה ממנו, ואז ממילא יסלק לו כל שכר כבוד אב שלו שהיה רק על-ידי ניצוצי נשמות הגרים כנ"ל. ואז יחזר הכבוד לשרשו אל הקדשה ויקים, ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. ואז יתקים, והארץ האירה מכבודו אמן ואמן: