ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · כבוד רבו ותלמיד חכם ג
התאמת הקריאה
כבוד רבו וקימה והדור בפני תלמיד חכם:
על-פי התורה "תקעו תוכחה" בלקוטי תנינא בסימן ח), עין שם באות ה ז ח. מבאר שם שעל-ידי הכבוד נמשך התפשטות הנבואה, ועל-ידי הנבואה נתברר המדמה, ועל-ידי ברור המדמה זוכין לאמונה שלמה. ובשביל זה צריכין לחפש ולבקש מאד אחרי מנהיג צדיק אמתי להתקרב אליו, כי כל מנהיג יש לו בחינת רוח נבואה, ואפלו עתה שבטלה הנבואה אף-על-פי-כן יש לכל מנהיג איזה בחינת רוח הקדש שהוא בחינת נבואה שעל-ידי-זה ברור המדמה, שעל-ידי-זה עקר קיום האמונה שזה עקר הכל וכו', עין שם כל זה היטב:
נמצא, שעקר ההתקרבות להרב האמת הוא בשביל לזכות לאמונה, שזהו העקר שזוכין על-ידי רוח הקדש של רבו, שעל-ידי-זה נתברר המדמה, שעל-ידי-זה זוכין לאמונה כנ"ל. וזה הרוח הקדש בחינת רוח נבואה, מקבל הרב על-ידי הכבוד שנתגלה כנ"ל. ובשביל זה מחיבים בכבוד רבו לנהג כבוד גדול ברבו, כי כבודם הוא כבוד ה' יתברך. ועל-ידי הכבוד שמכבד את רבו, על-ידי-זה נגדל ונתרבה בחינת המשכת רוח הקדש רוח נבואה של רבו שנמשך מכבוד כנ"ל. ועל-ידי-זה נתברר המדמה וזוכה לאמונה שזה העקר מה שצריך לקבל מרבו כנ"ל. וזה מה שכתב אדמו"ר ז"ל בלקוטי א סימן קכו) שמצינו שבכל מקום ששבחו החבריא את רבי שמעון בר יוחאי אמר להם עוד תורה, עין שם. כי על-ידי ששבחו אותו והגדילו כבודו, על-ידי-זה נתרבה ונתגדל הרוח הקדש שלו. ועל-ידי-זה אמר להם עוד תורה על-ידי רוח קדשו שנתגדל ביותר על-ידי הכבוד כנ"ל:
וזה בחינת רבוי השירות והתשבחות לה' יתברך שאנו צריכין לומר בכל יום, כאשר תקנו לנו חכמינו ז"ל לומר פסוקי דזמרה וכו' בכל יום. כי מבאר בהתורה הנ"ל שכל התארים והשבחים שאנו משבחין אותו יתברך, כלם הם בבחינת המדמה, עין שם בסוף היטב. וכל אחד כפי מה שזוכה לברור המדמה, כן זוכה יותר לסדר כראוי תארים ושבחים לה' יתברך. וברור המדמה נמשך מרוח הקדש שנמשך על-ידי הכבוד כנ"ל. נמצא, שעל-ידי השבחים והתארים בעצמן שמסדרין לה' יתברך, על-ידי-זה בעצמו יכולין לשבח ולפאר אותו יתברך עוד יותר ויותר, כי השבחים והתארים, שהם ברור המדמה, הם בעצמן הגדלת כבודו יתברך. כי על-ידי השבחים והתארים אנו מגדלין כבודו יתברך. ועל-ידי הגדלת כבודו יתברך, על-ידי-זה נמשך רוח הקדש שעל-ידי-זה ברור המדמה כנ"ל, שעל-ידי ברור המדמה אנו יכולין לשבח ולפאר אותו כנ"ל. נמצא, שעל-ידי השבחים בעצמן, שהם מברור המדמה, שהם בחינת הגדלת כבודו יתברך, על-ידי-זה בעצמו אנו יכולין לשבח ולפאר אותו יתברך יותר ויותר כנ"ל. וזה בחינת הללויה הללויה, שצריכין לשלשולי הללויה בתר הללויה כמו שמובא בטור ארח חיים), הינו כנ"ל, שכל מה שמהללין אותו יתברך ואומרים הללויה, על-ידי-זה בעצמו יכולין לומר עוד הללויה. וזה בחינת שירו לו זמרו לו. וכן, זמרו אלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו וכו'. וכן הרבה שנאמרו השבחים בלשון כפול, כי כל מה שמשוררין ומזמרין ומשבחין אותו יתברך, על-ידי-זה בעצמו יכולין לשבח אותו עוד יותר ויותר כנ"ל: וזה בחינת מזמור לדוד, לדוד מזמור. ואמרו רבותינו ז"ל שלפעמים שורה רוח הקדש על דוד ואחר כך אומר שירה, ולפעמים אומר שירה ואחר כך שורה רוח הקדש עליו, הינו כנ"ל. כי הא בהא תליא, לפעמים על-ידי השירה שאומר שהוא הגדלת כבודו יתברך על-ידי-זה נמשך רוח הקדש עליו, כי עקר הרוח הקדש נמשך על-ידי הכבוד כנ"ל. וכן להפך לפעמים שורה עליו רוח הקדש ואחר כך אומר שירה, כי על-ידי רוח הקדש נתברר המדמה, שעל-ידי-זה דיקא יכולין לומר שירה, דהינו לסדר שבחים ותארים לה' יתברך שנמשך מברור המדמה, שנמשך מהרוח הקדש רוח נבואה שעל-ידי-זה עקר ברור המדמה כנ"ל. נמצא, שהא בהא תליא. ועל-כן לפעמים שורה רוח הקדש תחלה ולפעמים להפך וכנ"ל:
וזה בחינת מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, כי עקר זקנה ושיבה נמשך משרש הזקנה של מעלה שמשם עקר הנבואה שהוא ברור המדמה, שהוא בחינת מתן תורה, שהוא עקר שלמות הנבואה העליונה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ואז נדמה להם ה' יתברך כזקן מלא רחמים. נמצא, שבחינת זקן בשרשו הוא בחינת שרש הנבואה. ומשם עקר הזקנה ושיבה של כל הזקנים דקדשה, כי עקר הזקנה והשיבה הוא בשביל ברור המדמה, בשביל שיגלה אמונה הקדושה בעולם, שבשביל זה מאריך ה' יתברך ימי האדם כדי שיזכה ברב ימיו להמשיך על עצמו הארה מבחינת רוח נבואה, מבחינת זקן מלא רחמים שמשם שרש הזקנה, כדי שיזכה לברור המדמה כדי שיגלה אמונה הקדושה בעולם. בבחינת וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבא גבורתך. ועל-כן עד אברהם לא הוה זקנה, כי הוא הראשון שגלה אלקותו בעולם. וזה בחינת ובמושב זקנים יהללוהו, כי הזקנים הם בבחינת ברור המדמה שעל-ידי-זה עקר שלמות ההלולים והשבחים לה' יתברך וכנ"ל. וזה בחינת שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, בחינת מזקנים אתבונן. כי עקר הזקנה מה שה' יתברך מאריך ימי האדם הוא כדי שיתברר המדמה ברב הימים יותר ויותר כדי שיזכה להודיע אמתת האמונה הקדושה בעולם כנ"ל. ועל-כן מחמת שאברהם היה הראשון שעסק בזה לגלות האמונה הקדושה בעולם, על-כן ממנו התחילה הזקנה כנ"ל, כי עקר הזקנה הוא רק בשביל זה כנ"ל, כי שערות הזקנה נמשכין מבחינה גבה מאד מאד ששם שרש התורה, כי תליסר תקוני דיקנא הם בחינת שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם שהם כלל התורה. ועל-כן בשעת מתן תורה נדמה כזקן כנ"ל. וכלל התורה היא בחינת כלל כל מדרגות הנבואה, בחינת פנים בפנים דבר ה' עמכם. 'דבר ה'' זו נבואה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל-ידי נבואה הוא ברור המדמה שעל-ידי-זה זוכין לאמונה. שבשביל זה עקר הזקנה והשיבה כנ"ל: ועל-כן מחיבים לכבד זקן ושיבה, כי עקר הוא הכבוד, כי על-ידי הכבוד שנותנין להם על-ידי-זה נתגדל בחינת הרוח נבואה רוח הקדש, שעל-ידי-זה ברור המדמה שהוא תקון האמונה שזהו עקר כנ"ל. כי עקר הוא האמונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל מכות כד), בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה. נמצא, שעל-ידי הכבוד שנותן לזקן ושיבה, על-ידי-זה ממשיך על עצמו שרש קדשת הזקנה והשיבה שלמעלה, שהוא בחינת רוח נבואה שעל-ידי-זה זוכין לאמונה כנ"ל. כי עקר בחינת רוח נבואה, שהוא קדשת הזקנה ושיבה, נמשכת על-ידי הכבוד כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת כבוד רבו כנ"ל:
וזהו, מפני שיבה תקום וכו' ויראת מאלקיך. כי על-ידי הכבוד שנותן לזקן ושיבה, על-ידי-זה נמשך בחינת רוח נבואה שעל-ידי-זה עקר תקון האמונה כנ"ל. ועל-ידי אמונה זוכין לבחינות הנאמרים שם בסוף התורה הנ"ל. עד שזוכין להקול המשקה את הגן שעל ידו גדלים כל הריחות והיראות, עין שם. וזהו שנסמך, 'ויראת מאלקיך' אחר 'מפני שיבה תקום' וכו'. כי על-ידי הכבוד וההדור שמכבד את הזקן ושיבה שעל-ידי-זה זוכין לאמונה כנ"ל, על-ידי-זה זוכין ליראה כנ"ל:
וזה בחינת חנכה, שהוא בחינת חנכת הבית המקדש, שאנו ממשיכין עלינו על-ידי מצות חנכה בחינת קדשת הבית המקדש. והכל בשביל לגלות האמונה הקדושה בעולם שזהו העקר כנ"ל, כי עקר שלמות האמונה זוכין רק בזמן שבית המקדש קים, ששם כלליות כל הקדשות שעל-ידי-זה זוכין לאמונה שלמה שהיא עקר הקדשה, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר בסימן כב). וזה בחינת מקדש ה' כוננו ידיך. ידים הם בחינת אמונה, בחינת ויהי ידיו אמונה. כי עקר האמונה בשלמות שרשה בבית המקדש, ומשם מאירה האמונה בכל העולם כלו, כי עקר האמונה הוא על-ידי ברור המדמה שזוכין על-ידי רוח נבואה רוח הקדש כנ"ל. ועקר הנבואה ורוח הקדש הוא בבית המקדש, ששם השכינה שורה ומשם מקבלין כל הנביאים נבואתם ורוח קדשם, כמו שכתוב, וישמע את הקול וכו' מבין שני הכרבים וכו'. וכן מבאר בהתורה הנ"ל על מאמר רבותינו ז"ל, אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני וכו'. מבאר שם שהבית המקדש הוא בחינת תפלה הנזכר שם, שעל-ידי-זה נתגלה הכבוד, שזהו בחינת ההיכל וכו' שעל-ידי-זה נמשך הנבואה וכו', עין שם. וזהו עקר מרירת צרותינו של חרבן בית המקדש שנחרב בעונותינו, מה שעל-ידי חרבן בית מקדשנו נפגמה האמונה ונתגברו הכופרים והאפיקורסים בעולם בעונותינו הרבים. ועקר חרבן בית המקדש היה על-ידי נביאי השקר שהתגברו כנגד הנביאי אמת עד שפגמו בכבוד נביאי אמת, כמו שכתוב, ויהיו מלעבים במלאכי האלקים ומתעתעים בנביאיו וכו' ועל-ידי-זה נפגם אמונתם. כי כמו שעל-ידי נביאי האמת עקר ברור האמונה, כמו כן על-ידי נביאי השקר הוא פגם האמונה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל-ידי-זה גרמו להחריב את הבית המקדש וירושלים ולהגלות את ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, לא גלו ישראל אלא על שפסקו מהם אנשי אמנה. אבל ה' יתברך ברחמיו בעבדותנו לא עזבונו אלקינו, ויט עלינו חסד בכל ימי הגלות המר הזה ושם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו. כי אף-על-פי שנחרב בית מקדשנו ופסקה הנבואה והחזון מישראל שעל-ידי-זה עקר תקון האמונה כנ"ל, אף-על-פי-כן באהבתו ובחמלתו הגדולה הוא חומל עלינו בכל דור ושולח לנו צדיקים אמתיים שיש להם בחינת רוח הקדש. ואלו הצדיקים הם מבררים לנו המדמה וממשיכים אמונה הקדושה בעולם, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וזהו בחינת תקף הנס הנפלא והנורא של חנכה הקדוש, כי מלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתך וכו'. והעקר שרצו להתגבר כנגד האמונה הקדושה שהיא יסוד וכלל כל התורה הקדושה, כי אמרו, כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. ועל-כן רצו להחריב את הבית המקדש, מחמת שמשם עקר המשכת האמונה הקדושה כנ"ל, על-כן רצו להחריבו כדי לפגם האמונה חס ושלום כי סברו שכשיחרב הבית המקדש אין עוד תקוה חס ושלום, להמשיך אמונה הקדושה בעולם, אבל ה' יתברך עמד לנו בעת צרותינו והפר עצתם ונתהפך מהפך אל הפך, כי נתן כח בהצדיקים אמתיים שבאותו הדור, שהם, מתתיהו כהן גדול ובניו שיתחזקו ויעמדו כנגדם ונצחו אותם והפילום וחזרו עבודת בית המקדש למקומו. ובנפלאותיו ונוראותיו יתברך העצומים אשר הוא יתברך חושב מחשבות בתקון כל הדורות, כמו שכתוב, מחשבות לבו לדור ודור, הפליא חסדו עמנו אז שנתהפך מהפך אל הפך, שאדרבא, על-ידי תקף הנס הזה שנצחו את היונים מתתיהו ובניו, זכו להמשיך תקון נפלא ונורא לכל הדורות עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. כי ה' יתברך אשר יודע עתידות ראה אז שבנין בית שני לא יתקים ובהכרח שיחרב ואפלו בימי בית שני לא היתה גאלה שלמה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל כי חסרו כמה דברים וכו', על-כן הפליא ה' יתברך חסדו ונפלאותיו על-ידי הצדיקים שבאותו הדור שתקנו לנו תקון נפלא ונורא לדורות. וזה בחינת נר חנכה שתקנו לנו, שזכו להודיע לנו ולהאיר לנו שאפלו אחר חרבן בית המקדש לא אבדה תקותנו מה' יתברך, כי אין דור יתום ואף-על-פי שנחרב בית מקדשנו אף-על-פי-כן מאירין בנו הצדיקים שבכל דור שלמות האמונה, שזהו בחינת נר חנכה שאנו זוכין בכל שנה להמשיך עלינו אור הצדיקים האמתיים בעלי רוח הקדש, שעל-ידי-זה אנו זוכין לאמונה שלמה גם עתה, כי הצדיק נקרא אור, כמו שכתוב, אור זרע לצדיק. כי נר חנכה הוא בחינת נרות המנורה שהיה בבית המקדש, שעל ידם נתגלה שהשכינה שורה בישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, זה נר המערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. ועל-כן מצות הדלקת נרות המנורה היא בלילה, כי לילה הוא בחינת המדמה, שהוא בחינת שנת לילה שאז הסתלקות הדעת ונשאר רק המדמה. ואז צריכין לתקן ולברר את מדמה שעל-ידי-זה עקר תקון האמונה כנ"ל. ועקר התקון על-ידי השראת השכינה על הצדיקים שמקבלין רוח נבואה, רוח הקדש מהשכינה השורה עליהם, ועל-ידי-זה מבררין המדמה, שעל-ידי-זה עקר תקון האמונה כנ"ל. ועל-כן היו צריכין להדליק נרות המנורה בכל לילה דיקא, כי אור נרות המנורה הם בחינת אור הצדיק, בחינת אור הנבואה ורוח הקדש השורה על הצדיק כנ"ל. שעל-ידי-זה עקר ברור המדמה שהוא בחינת לילה, שעל-ידי-זה עקר תקון האמונה שצריכין להשתדל בתקונה בלילה דיקא בבחינת ואמונתך בלילות. וזה בחינת נר חנכה שמצותה בלילה משתשקע החמה כדי להמשיך על-ידי-זה אור הצדיק האמת כדי לברר המדמה והאמונה שתקונה בלילה דיקא כנ"ל, כי אנו זוכין להמשיך תקון האמונה גם עתה שאין הבית המקדש קים על-ידי הצדיקים אמתיים שבכל דור. שמהם עקר המשכת האור של נר חנכה. ועל-כן נקרא חנכה בחינת חנכת הבית המקדש, כי על-ידי נר חנכה אנו ממשיכין עלינו קדשת הבית המקדש, שהוא בחינת רוח נבואה תקון האמונה כנ"ל:
וזה בחינת ההלל של חנכה. ועקר קביעות ימי חנכה היה להודות ולהלל וכו', כמו שאומרים, וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל וכו'. כי על-ידי נר חנכה, שהוא בחינת אור הצדיק שעל-ידי-זה נתברר המדמה וזוכין לאמונה, על-ידי-זה יכולין לומר שירות ותשבחות והלולים הרבה לה' יתברך, כמבאר בהתורה הנ"ל, שעקר שלמות התארים והשבחים לה' יתברך הוא על-ידי ברור המדמה כנ"ל:
הכלל, שמצות נר חנכה הוא להמשיך אור הצדיק האמת, שהוא אור התורה שכלולה מכל המדרגות של נבואה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, שעל-ידי-זה מבררין המדמה, שעל-ידי-זה עקר תקון האמונה, כי זה מבאר בספרים שאור נרות המנורה הטהורה, שהם בחינת נר חנכה, הם בחינת אור התורה, בחינת כי נר מצוה ותורה אור, הינו, כנ"ל כי התורה כלולה מכל המדרגות של נבואה, בחינת פנים בפנים דבר ה' עמכם, דבר ה' זו נבואה, שעל-ידי-זה עקר ברור המדמה שעל-ידי-זה זוכין לאמונה שלמה, דהינו אמונת חדוש העולם שזה העקר, וזה אנו ממשיכין על-ידי נר חנכה, שהוא בחינת נרות המנורה, שהם בחינת אור התורה כנ"ל: וזה שנסמך פסוק בהעלתך את הנרת לפסוק, ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מבין שני הכרבים וכו'. הינו כנ"ל, כי זה הפסוק מדבר מנבואת משה שקבל מבין שני הכרבים. ועל-כן נסמך מיד פסוק בהעלתך שהוא מצות הדלקת נרות המנורה, כי עקר מצות הדלקת נרות המנורה היה בשביל זה כדי להמשיך אור הצדיק שהוא אור הנבואה לכל העולם כדי לגלות ולהאיר האמונה הקדושה בעולם, שזהו בחינת נר חנכה כנ"ל:
וזה בחינת פרשת הנשיאים שנסמך לשם. שאנו קורין אלו הפרשיות בחנכה, להורות לבני ישראל שעקר תקונם על-ידי התקרבות לצדיקי הדור האמתיים שהם בחינת נשיאי ישראל שהם מבררין המדמה שעל-ידי-זה עקר תקון האמונה כנ"ל, שזהו בחינת קרבנות הנשיאים שהקריבו בחנכת המזבח, כי עקר המשכן והבית המקדש הוא רק בשביל לגלות האמונה הקדושה בעולם כנ"ל. והעקר על-ידי הרוח נבואה שמקבלין משם שעל-ידי-זה נתברר המדמה שעל-ידי-זה נתתקן האמונה כנ"ל. וזה בחינת כל הקרבנות שהיו במשכן ובבית המקדש, כי הבהמות הם בחינת המדמה כידוע, ועל-ידי הקרבנות שמביאין מהבהמות על-ידי-זה מבררין המדמה. ועל-כן בחנכת המשכן הביאו הנשיאים בתחלה קרבנות הרבה לחנכו, להורות שעקר התקון על ידם שהם בחינת צדיקי הדור שהם מקבלין בחינת רוח הקדש, רוח נבואה ממשה רבם. ועל-ידי-זה יש להם כח לברר המדמה, שזהו בחינת הקרבנות שהביאו אז, שהם בחינת ברור המדמה. ועל-כן נסמך מיד אחר "זאת חנכת המזבח" פסוק, ובבא משה וכו' כנ"ל. כי כל קרבנם היה בשביל ברור המדמה שזוכין לזה על-ידי רוח נבואה שמקבל משה רבם מבין שני הכרבים, שמשם מקבלין כל נשיאי ישראל רוח נבואתם כל אחד לפי בחינתו. שעל-ידי-זה עקר ברור המדמה שהוא תקון האמונה, שזה עקר בחינת המשכן שנבנה רק בשביל זה כנ"ל. ועל-כן הכרחו הם לחנכו, כי עקר התקון על ידם, כי הם בחינת צדיקי הדור, שעקר תקון המשכת האמונה לעולם על ידם וכנ"ל. ועל-כן נסמך אחר כך פרשת הדלקת נרות המנורה שהיא 'בהעלתך את הנרת', כי כל זאת הוא בחינת נרות המנורה כדי להאיר הארת הצדיקים שהוא הארת הנבואה, שהוא בחינת אור התורה לכל העולם כלו כדי לברר המדמה, כדי להמשיך אמונה שלמה בעולם כנ"ל:
ועקר כונתנו בהדלקת נר חנכה צריך שיהיה שנכון להמשיך עלינו על-ידי-זה אור הצדיקי אמת כדי שנזכה על-ידי-זה לחפשם ולבקשם עד שנזכה למצאם ולהתקרב אליהם באמת, כי מבאר שם בהתורה הנ"ל גדל האזהרה שהזהיר אדמו"ר ז"ל לחפש ולבקש מאד מאד את הצדיק האמת כדי לזכות לאמונה שלמה שהוא העקר. אבל איך נזכה לזה בעצמו שנשתדל בענין זה לבקש ולחפש את הצדיק האמת עד שנזכה למצאו. ולזה אנו צריכין להמשיך עלינו אור הצדיק בעצמו שהוא בעצמו מאיר לנו ומעורר אותנו שנשתדל לבקשו ולמצאו. וזה אנו צריכין לכון בהדלקת נר חנכה שנזכה על-ידי קדשת מצוה זאת שנמשיך עלינו אור הצדיק, ועל-ידי-זה נזכה לחפשו ולבקשו עד שנמצא אותו, כי חפוש הוא בנר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל פסחים ח) ולמדו מפסוק, נר ה' נשמת אדם חפש וכו'. הינו על-ידי נר מצוה של חנכה הקדוש, שהוא אור הצדיק בעצמו, על-ידי-זה נזכה לחפשו ולבקשו בכל כחנו עד שנמצא אותו. שעל-ידי-זה נזכה לאמונה שלמה ויתגדל ויתקדש שמו הגדול יתברך בעולם. כאשר נתקדש שמו יתברך בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו וכו', על-ידי הצדיקים האמתיים שבאותו הדור שחזרו והמשיכו בחינת תקון האמונה ותקנו לנו נר חנכה, דהינו שתקנו לנו תקון הזה שיהיה לנו כח בכל הדורות בכל ימי הגלות הזה להמשיך עלינו אור הצדיק, שהוא אור קדשת הבית המקדש, על-ידי הדלקת נר הקדוש הזה של חנכה כמו על-ידי הדלקת הנרות של המנורה הטהורה שבבית המקדש, הדלקת נר הקדוש הזה של חנכה כמו על-ידי הדלקת הנרות של המנורה הטהורה שבבית המקדש וכנ"ל:
וזה בחינת ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה. שתלתה התורה הקטרת הקטרת בהדלקת הנרות, כי על-ידי הדלקת הנרות ממשיכין אור הנבואה, שעל-ידי-זה נתברר המדמה וזוכין לאמונה, שעל-ידי-זה זוכין לכל הבחינות הנאמרים שם בהתורה הנ"ל, עד שזוכין לקול הנגון המשקה את הגן שעל-ידי-זה גדלים כל הריחות וכו', עין שם. ועל-כן תלתה התורה קטרת בנרות, כי קטרת, שהוא בחינת ריחות הנ"ל, שהם חיות הנשמה וכו', זה זוכין על-ידי האמונה שזוכין על-ידי רוח נבואה שהוא בחינת נרות המנורה כנ"ל. וזה בחינת שמן וקטרת ישמח לב, כי עקר השמחה על-ידי-זה, כי על-ידי-זה זוכין לקול הנגון הנ"ל שמשם כל השמחות, כמו שכתוב, עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' בפעלך וכו', עין שם בהתורה הנ"ל ותבין כל זה:
וזה בחינת כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. 'תוכחות מוסר' דיקא. כי על-ידי נר מצוה ותורה אור בחינת אור הצדיק, בחינת נבואה, על-ידי-זה זוכין לאמונה וכו', עד שזוכין לקול הנגון הנ"ל, שעל-ידי-זה דיקא יכולין להוכיח את ישראל בתוכחה של משה, שעל-ידי-זה הוסיף ונתן בהם ריח טוב וכו', כמבאר היטב שם בהתורה הנ"ל. ועל-פי זאת מקשר היטב מאד פסוק זה, כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, כי דיקא על-ידי נר מצוה ותורה אור, בחינת נבואה, זוכין לבחינת תוכחות מוסר, דהינו להוכיח את ישראל כראוי כנ"ל. וזהו, ודרך חיים תוכחות מוסר, כי התוכחה של המוכיח שאינו ראוי בודאי אינה דרך חיים, כי אדרבא, על-ידי תוכחתם שאינה טובה מחליש נשמתם ומפסיק החיות והשפע מהם וכו', ועל-כן תוכחתם היא בחינת דרכי מות חס ושלום, שעל זה נאמר, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, שלא יפגם בהתוכחה, שעל-ידי-זה מעורר ומנשא עליו חס ושלום, הריח רע של החטאים שהם סטרא דמותא, בחינת שבת נה) אין מיתה בלא חטא, בחינת ולא ישאו עליו חטא ומתו וכו'. אבל תוכחה הנ"ל, בחינת תוכחה של משה, שהוא על-ידי בחינת קול הנ"ל שזוכין על-ידי בחינת נר מצוה ותורה אור, שנמשך על-ידי שזוכין להתקרב לצדיקים אמתיים כנ"ל, זאת התוכחה היא בחינת דרך חיים תוכחות מוסר, כי על-ידי תוכחה זאת הוא מוסיף ונותן ריח טוב בהנשמות שזה עקר חיותם, כי חיות הנשמה היא רק מהריח שגדל על-ידי קול הנ"ל שנמשך על-ידי רוח נבואה, שהוא בחינת התורה, שזהו בחינת נר מצוה ותורה אור, בחינת נר חנכה כנ"ל:
וזה בחינת נר חנכה סמוך לפתח, כי הפתח היא בחינת אמונה שהיא הפתח והשער שדרך בו נכנסין אל הקדשה, בבחינת פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים, כי אי אפשר לכנס אל הקדשה להכיר את ה' יתברך כי אם על-ידי אמונה שהיא בחינת פתח ושער, שהיא בחינת מלכות שנקראת זאת שעליה נאמר, בזאת יבא אהרן אל הקדש. דלית רשו לנביא וחוזה למיעל אלא בה וכו', כמבאר בתקונים כמה פעמים באריכות. והיא בחינת זה השער לה' צדיקים יבאו בו, ועל-כן מדליקין נר חנכה סמוך לפתח, כי נר חנכה הוא בחינת אור הצדיק, אור הנבואה שמדליקין ומאירין זה האור הקדוש סמוך לפתח, שהיא בחינת אמונה כדי לברר ולתקן האמונה בשלמות, כי עקר תקון האמונה היא על-ידי רוח נבואה, שהוא אור הצדיק, שזהו בחינת נר חנכה כנ"ל. וזה שאיתא בכונות שחנכה הוא בנצח והוד, כי נצח והוד משם עקר יניקת הנביאים כידוע:
נמצא, שעקר נר חנכה הוא כדי לתקן את האמונה בשלמות על-ידי בחינת רוח נבואה שמקבלין מהצדיקים בכל דור ודור אפלו עתה גם עתה כנ"ל. ועקר האמונה הוא להאמין בחדוש העולם, שזה אי אפשר להבין בשכל בשום אפן כי אם באמונה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל-כן היה כל העולם כלו תלוי עד ששה בסיון שבו קבלו ישראל את התורה, שהיא כלל הנבואה שעל-ידי-זה נתקים העולם, הינו שאמונת חדוש העולם היה תלוי עד קבלת התורה שהיא בחינת נבואה, כי עקר אמונת חדוש העולם הוא על-ידי נבואה שהוא ברור המדמה וכו', כמו שמבאר שם. וזה בחינת נר חנכה כנ"ל. ועל-כן נקרא חנכה שהוא לשון התחלה והתחדשות, הינו שעל-ידי מצות נר חנכה זוכין להאמין בההתחלה והתחדשות הראשון, דהינו בחדוש העולם שה' יתברך ברא עולמו יש מאין המחלט, שזה עקר האמונה שזוכין על-ידי נר חנכה כנ"ל. וזה בחינת חנכת הבית, בחינת בית דבראשית, כי העולם דומה לבית כמובא, הינו כנ"ל להאמין שהעולם שהיא בחינת בי"ת, הוא מחדש, שזהו בחינת בית דבראשית, בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ועל-כן אנו ממשיכין עלינו אמונה זאת על-ידי אור הנר של מצוה, כי על-ידי-זה אנו ממשיכין עלינו הארה מאור הגנוז משבעת ימי בראשית שהיה האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, הינו מקצה ועד קצה, הינו שבאור הגנוז היו יכולין להסתכל ולהשיג מקצה הראשון עד קצה האחרון, דהינו עד חדוש העולם של לעתיד, כי הא בהא תליא, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. אך ה' יתברך ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, כי ראה שהרשעים במעשיהם הרעים יקלקלו חס ושלום, גם זה האור והדעת, ואז לא היה אפשר להתתקן חס ושלום, על-כן עמד וגנזו לצדיקים, שאין מי שישיג מזה האור הגנוז כי אם הצדיקים שמקבלין רוח קדשם משם, והם מאירין בכל העולם אור האמונה להאמין בחדוש העולם באמונה לבד, כי עכשו שנגנז האור אי אפשר להשיג חדוש העולם בדעת כי אם באמונה לבד שמקבלין מהצדיקים שזוכין לינק מאור הגנוז משבעת ימי בראשית כנ"ל. ועל-כן המאמר הראשון באתגליא היה, ויאמר אלקים יהי אור. כי קדם לזה לא נזכר ויאמר, כי בראשית הוא מאמר סתום, כמבאר במקום אחר). כי התחלת וראשית הבריאה הוא סתום ונעלם מאד. ועל-כן נאמר תכף אחר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, נאמר מיד, והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו', כי אז תכף אחר הבריאה היה החשך שכסה פני תהום, שנמשך מהעלמת הידיעה שנתעלם אור הידיעה לידע התחלת וחדוש העולם, כי הידיעה והעדר הידיעה הם בחינת אור וחשך, כמו שכתוב, כי יש יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור מן החשך. אך תכף, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכו', הינו שהאיר ה' יתברך האור בעולם שהוא אור הגנוז הנ"ל, שעל-ידי-זה היה האדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, הינו מקצה ועד קצה, הינו שהיה משיג חדוש העולם של תחלת הבריאה עד חדוש העולם של לעתיד, אך ה' יתברך ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו עמד וגנזו לצדיקים וכו' כנ"ל. ועל-כן עכשו אי אפשר לראות ולהשיג בהדעת חדוש העולם כי אם על-ידי אמונה שמקבלין מהצדיקים שיונקין מאור הגנוז כנ"ל. וזה אנו זוכין על-ידי אור הנר הקדוש של חנכה, כי משם אנו מדליקין הנר חנכה מבחינת אור הגנוז לצדיקים הנ"ל. שעל-ידי-זה זוכין לאמונה בחדוש העולם ועל-ידי-זה נזכה לחדוש העולם של לעתיד, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וכמו שבאור הגנוז הנ"ל היו יכולין להביט ולהשיג בדעת חדוש העולם יש מאין המחלט של תחלת הבריאה עד חדוש העולם של לעתיד, כמו כן אנו זוכין עתה לידע זאת על-ידי האמונה השלמה שאנו מקבלין משם על-ידי הצדיקים שזהו בחינת נר חנכה כנ"ל. ועל-כן מדליקין נר חנכה שמונה ימים להורות שאנו זוכין לאמונת חדוש העולם שנברא בשבעת ימי בראשית שהוא חדוש העולם של תחלת הבריאה, ואנו חזקים באמונה זאת באמת עד שנזכה לחדוש העולם של לעתיד שהוא בחינת יום השמיני כידוע. וזהו בחינת שמונת ימי חנכה שמדליקין וממשיכין האור הנ"ל מקצה ועד קצה להאמין בחדוש העולם של כלל הבריאה שכלול בשבעת ימים שבעת ימי הבנין, בחינת שבעת ימי בראשית עד שנזכה על-ידי-זה לחדוש העולם של לעתיד שהוא בחינת יום השמיני וכנזכר לעיל. כי יום השמיני הוא בבחינת בינה כידוע ובינה היא בחינת עלמא דאתי כידוע, הינו כנזכר לעיל:
וזה שכתוב, באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר וכו'. שהזכירה התורה את העדות שהם הלוחות אצל נרות המנורה, להורות שזהו עקר מצות הדלקת הנרות כדי להמשיך אור העדות שהם הלוחות שהיו בהם העשרת הדברות שהם כלל הנבואה כנ"ל כדי להמשיך אור הנבואה כדי לברר המדמה שהוא בחינת לילה, שאז צריכין לעסק בהדלקת הנרות הנ"ל כדי שיתברר המדמה בכל הלילה כנ"ל. וזה שדקדקה התורה, מערב עד בקר, כי אז עקר ברור המדמה כנזכר לעיל כדי לזכות לתקון האמונה שצריכין לתקנה בלילה בבחינת ואמונתך בלילות כנ"ל:
ועל-כן הם שלשים ושש נרות בכל שמונת ימי חנכה כנגד לו צדיקים שבכל דור המסתכלים באספקלריא המאירה, כי זה עקר נר חנכה כדי להמשיך אור הצדיקים האמתיים בעלי רוח הקדש המסתכלים באספקלריא המאירה כדי לזכות על-ידי-זה לאמונה שלמה כנ"ל, אמן:
וזה שאיתא בתקונים שחנכה בחינת חנ"ו כ"ה, כה אתון דיחודא וכו', הינו בחינת אמונה, כי זה עקר בחינת חנכה כנ"ל:
וזה בחינת נר חנכה אסור להשתמש לאורה, שאסור להתקרב להצדיק בשביל שמושי חל כנהוג עכשו בעונותינו הרבים, רק עקר ההתקרבות יהיה בשביל ה' יתברך כדי לזכות לאמונה שלמה כנ"ל:
ועל-כן קורין פרשת ויהי מקץ בחנכה או לפעמים פרשת וישב, כי פרשיות אלו מדברים מיוסף הצדיק שכל גדלתו היה על-ידי פתרון חלומות, כי הצדיק האמת הוא בחינת יוסף שנקרא צדיק כידוע, ועל-כן כל גדלתו היה על-ידי החלומות שחלם ועל-ידי הפתרון שפתר חלום פרעה והשרים, כי החלומות הם על-ידי המדמה, והצדיק בחינת יוסף זוכה לבחינת רוח נבואה רוח הקדש שעל-ידי-זה זוכה לברר המדמה, ועל-ידי-זה זוכה לחלומות צודקים ולפתר כל החלומות שכל זאת הוא בחינת ברור המדמה. וזה שאמר פרעה כשראה שיוסף ידע לפתר חלומו, אמר, הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. 'רוח אלקים' דיקא, בחינת רוח נבואה רוח הקדש, שעל-ידי-זה ברור המדמה שהוא בחינת פתרון חלומות כנ"ל. ועל-כן קורין פרשיות אלו בחנכה, כי עקר בחינת נר חנכה הוא להמשיך אור הצדיק על-ידי נר חנכה כדי שנזכה לבקשו ולמצאו, כדי שיברר לנו המדמה, שעל-ידי-זה נזכה לאמונת חדוש העולם, שכל זה הוא בחינת גדלת יוסף הצדיק, שהוא בחינת הצדיק האמת שבכל דור כנ"ל:
וזה שחלם יוסף, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, הינו בחינת אמונת חדוש העולם שהוא בטול הטבע וכמבאר שם בהתורה הנ"ל, שעל-ידי אמונת חדוש העולם זוכין לחדוש העולם של לעתיד שאז יתנהג העולם בבחינת ארץ ישראל על-ידי השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע, שזהו בחינת והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, שכל הנהגת הכוכבים ומזלות, דהינו הנהגת הטבע נכנעים ומשתחוים לי, כי כלם בטלים להצדיק האמת שמגלה ההשגחה בעולם ומבטל הנהגת הטבע וכנ"ל:
וזה בחינת חלום פרעה שראה שבע פרות טובות ושבע רעות וכו', ותבלענה הפרות הרעות את שבע הפרות הטבות ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע וכו'. שפתרונו על שבע שני השבע ושבעת ימי הרעב, שהם בחינת טוב ורע שהרע מתגבר על הטוב עד שאין נכר הטוב וכו', כמובן בדברי אדמו"ר ז"ל במקום אחר בסימן נד). כי הצדיקים שבדור הם בחינת שבעה קני המנורה כמובן בזהר שאמרו לרבי שמעון בר יוחאי, אנת הוא דנהרית לשביעאה וכו'. כי כל הצדיקים כלולים בשבעה רועים שהם בחינת שבעה קני המנורה, שזהו בחינת שבע שני השבע, שהם בחינת טוב. ועל-כן נקראים בשם שבע שני השבע, בחינת צדיק אכל לשבע נפשו, כי על-ידי הצדיקים זוכין לאמונה, שעל-ידי-זה זוכין לכל הבחינות המבארים שם עד שזוכין להכניע מזונא דגופא ולהגביר מזונא דנשמתא, שהוא בחינת ה' רעי לא אחסר, שזהו בחינת צדיק אכל לשבע נפשו, בחינת שבע שני השבע. אבל יש כנגדם הרועים והמנהיגים של שקר, בחינת נביאי שקר שעל ידם בלבול המדמה, שהם בחינת שבע שני הרעב, שזהו בחינת מזונא דגופא ששם עקר הרעבון, בחינת ובטן רשעים תחסר. והרע מתגבר על הטוב חס ושלום, עד שאין נכר כלל מעלת הטוב מחמת הרע שחופה ומכסה עליו בבחינת ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה וכו', ששבע פרות הרעות בחינת הרע, בחינת נביאי השקר, דהינו הרועים והמנהיגים של שקר מסתירים ומכסים אור הצדיקים האמתיים עד שאין נכרים כלל ואין רואין אותם כלל כאלו אינם בעולם חס ושלום, והתקון על-ידי הצדיק הגדול בחינת יוסף שהוא רואה ויודע את כל זאת ועוסק לתקן כל זאת לגלות אור האמת בעולם. ועל-כן אמר, יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע ויקבצו את כל אכל השנים הטבות וכו'. הינו שהוא מצוה שיעשו פקידים וממנים שיקבצו את כל הטוב שמתגלה על-ידי הצדיקים אמתיים שהם בחינת שבע שני השבע, כי התורה הקדושה שהם מגלים נקרא בשם אכל, כמו שכתוב, לכו לחמו בלחמי. וכמו שכתוב, לכו שברו ואכלו וכו'. הינו שיקבצו את כל הטוב שהוא התורה שמגלין הצדיקים האמתיים שיהיה האכל לפקדון וכו', שיפרנסו עצמן ישראל בהתורה שלהם בעת התגברות בחינת שבע שני הרעב חס ושלום, שהוא בחינת המנהיגים של שקר כנ"ל. כי בכל עת וזמן שאין יודעין מהצדיקים האמתיים שבאותו הדור, צריכין לפרנס ולהחיות את עצמם בהתורה שגלו לנו הצדיקים האמתיים שלפנינו. וצריכין אנו לילך בדרכיהם עד שירחם ה' יתברך עלינו ויגלה לנו את הצדיקי אמת שבדור הזה שיש להם בחינת רוח נבואה רוח הקדש, שיש להם כח לברר המדמה ולגלות האמונה בעולם. וכמובא בדברינו על פסוק, אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך וכו', דהינו שאם אין יודעין כנסת ישראל שנקראין היפה בנשים, אם אין יודעין למי להתקרב, צריכין לעת עתה לילך בעקבי הצאן, דהינו בדרכי אבותינו הקדושים אשר מעולם, כמו שפרש רש"י שם על פסוק זה, הסתכלי בדרכי אבותיך הראשונים וכו', עין שם. עין כל זה בהלכות ברכות הריח). וזהו וחמש את ארץ מצרים, 'וחמש' זה בחינת ה דהששי, בחינת חמשה חמשי תורה שהם כלל הנבואה שממשיכין הצדיקים שעל-ידי-זה מבררין המדמה שהוא בחינת פרעה ומצרים, כמובא במקום אחר בסימן נד). הינו שעקר האכל והטוב שנמשך על-ידי בחינת שבע שני השבע, שהם בחינת הצדיקים האמתיים, הוא בחינת רוח נבואה, שהוא בחינת כלל התורה, בחינת חמשה חמשי תורה, בחינת ה דהששי. שעל-ידי-זה נתגלה אמונת חדוש העולם כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. שבשביל זה היה העולם תלוי עד ששי בסיון וכו' שזהו בחינת ה דהששי, עין שם:
וזה בחינת שנים עשר אחים אנחנו וכו'. ופרש רש"י, ובשביל האחד שחסר נתפזרנו בכל שערי העיר לבקשו. זה בחינת התקון שמתקנים כלל ישראל הכלולים בשנים עשר שבטים שמתקנים הפגם שפגמו תחלה בכבוד הצדיק שהוא בחינת יוסף, כי עכשו הם חוזרים בתשובה על זה ומתפזרים בכל השערים לחפש ולבקש את הצדיק בחינת יוסף, והתורה מלמדת אותנו בכל דור ודור שצריכין לשוטט ולבקש ולחפש מאד מאד בכל מיני חפוש במסירות נפש לזכות למצא את הצדיק האמת שהוא בחינת יוסף. שזהו בחינת מה שהשנים עשר שבטים, שהם כלל ישראל, נתפזרו בכל השערים לחפש את יוסף הצדיק. ובזה תקנו מה שפגמו בכבודו תחלה וזכו באמת למצאו, שעל-ידי-זה היה עקר קיומם בארץ מצרים עד שזכו לצאת משם ולקבל את התורה על-ידי-זה, כי עקר יציאת מצרים היה בכח יוסף הצדיק, כמו שכתוב, ויקח משה את עצמות יוסף עמו, כמו שאיתא בזהר. כי עקר יציאת מצרים וקבלת התורה, שהוא בחינת ברור המדמה, זה זוכין על-ידי הצדיק, שהוא בחינת יוסף, שעל ידו מבררין המדמה וזוכין להכניע פרעה ומצרים, שהם בחינת הרע שבמדמה, ולצאת מהם לחרות, וזוכין בכל פעם להמשיך רוח נבואה יותר שעל-ידי-זה נתברר המדמה בשלמות, שזהו בחינת יציאת מצרים וקבלת התורה שיצאו מהרע שבמדמה וזכו לקבלת התורה שהוא בחינת רוח נבואה שאז נתברר המדמה בשלמות. על-כן באמת אז דיקא נזדככו מזהמת מצרים כידוע, כי עקר ברור המדמה הוא על-ידי רוח נבואה שהוא קבלת התורה כנ"ל. וכל זה זוכין על-ידי בחינת יוסף, שהוא בחינת הצדיק האמת שבדור על-ידי שזכו שנים עשר שבטי י"ה שהם כלל ישראל לשוטט בכל השערים לחפשו ולבקשו במסירת נפש להרג או להרג, כמו שפרש רש"י שם עד שזכו למצאו. שעל-ידי-זה זכו לכל התקונים הנ"ל לדורות, כמו שכתוב, למחיה שלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפלטה גדולה. כי עקר החיות והשארית והקיום של כל ישראל וכל העולמות התלויים בהם הכל על-ידי הצדיק האמת בחינת יוסף שזכו ישראל לבקשו עד שמצאו אותו כנ"ל. וכמו כן אנו צריכין בכל דור ודור לבקש ולחפש בכל כחנו במסירת נפש את הצדיק האמת עד שנזכה למצאו ולהתקרב אליו ואז נזכה לאמונה שלמה שעל-ידי-זה תבא הגאלה, כמו שכתוב, תבואי תשורי מראש אמנה. 'תשורי' דיקא. בחינת קול השיר והנגון הנורא הנזכר בהתורה הנ"ל שזוכין על-ידי שמקבלין מהצדיק האמת, אשרי הזוכה לזה, אשרי המחכה לזה, אשרי המבלה כל ימיו להתגעגע ולהשתוקק ולכסף לזה: הלכה ד בהלכות כבוד אב ג:
הלכה ה בהלכות שבועות ב: