ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · תלמוד תורה ג

אסור ללמד בשכר, שנאמר, ואתי צוה ה' וכו'. מה אני בחנם, אף אתה בחנם. ועל תורה שבכתב מתר לקבל שכר במקום שנהגו לטל, אבל על תורה שבעל פה אסור לטל בכל מקום. עין בשלחן ערוך הענין שיש חלוק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה לענין קבלת שכר:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על-פי המאמר "תהלה לדוד ארוממך אלקי המלך" וכו' בסימן יב לקוטי חלק א, עין שם כל המאמר מראשו לסופו: והכלל, כי מחמת שהצדיק האמת שחדש זאת התורה היה מכרח לפל לאיזה שגיאה דקה כחוט השערה לבחינת שמאלה בשעת אמירת תורתו כדי שעל-ידי בחינת שמאלה יקבל שפע ופרנסה לעולם ולהמשיך להם עשר וכבוד, מחמת זה יש בתורתו בחינת צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם, דהינו שיש בה משמעות טוב ומשמעות להפך, כי המשמעות להפך נמשך על-ידי מה שהיה הצדיק מכרח לפל כחוט השערה לבחינת שמאלה כדי להמשיך פרנסה, כי עקר הפרנסה משמאלה כנ"ל. ומחמת זה הלומדים שאינם הגונים אינם רואים בלמוד תורתו כי אם המשמעות להפך בחינת ופשעים יכשלו בם ותורתם הוא רק להתיהר ולקנטר. ועל-כן הם חולקים על הצדיקים, כי מחמש אינו נקרא למדן. ועקר הלמדן הוא מתורה שבעל פה, כי מהתורה שבעל פה נעשה אצלו פה לדבר על הצדיק עתק וכו', כי הצדיק האמת כשלומד התורה שחדש התנא או צדיק אחר. אזי נעשה בחינת נשיקין, בחינת אתדבקות רוחא ברוחא, כי שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא, כמו שכתוב, צדיקים ירשו ארץ וכו', עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן אסור לקבל שכר על למוד התורה, כי צריך לעמל בתורה ביגיעה גדולה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אדם כי ימות באהל. אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה. וכמו שכתוב, אם בחקתי תלכו. על מנת שתהיו עמלים בתורה, 'עמלים' דיקא ועקר העמל והיגיעה שצריכין לעמל ולהתיגע הרבה בתורה הוא רק בשביל לברר עסק התורה שיהיה הלמוד לשמה לעשות נחת רוח ליוצרו יתברך ולא יהיה למודו, חס ושלום, בשביל תועלת עצמו להתיהר ולקנטר חס ושלום, ולא יעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדם לחפר בה וכו' אבות פרק ד) ועקר היגיעה והעמל בשעת הלמוד הוא רק בתורה שבעל פה, כי בלמוד חמש אין צריכין להתיגע כל כך. ועקר היגיעה והעמל הוא רק בתורה שבעל פה וזהו מחמת שבתורה שבעל פה שחדש התנא או איזה צדיק בהכרח יש בה בחינת שמאלה שהיה מכרח התנא לפל בשעת אמירת תורתו לאיזה שגיאה דקה כדי להמשיך פרנסה כנ"ל, אשר משם נמשך בחינת משמעות של ופשעים יכשלו בם כנ"ל. ומחמת זה כל מי שרוצה לעסק בתורה באמת ולזכות לכתרה של תורה לזכות על-ידי התורה לחיי עולם להתדבק בקונו אשר זה תכלית עסק התורה הקדושה הוא צריך להתיגע מאד בעסק התורה שבעל פה לברר ולהכניע בחינת אחיזת ופשעים יכשלו בם, דהינו המחשבות של גסות ופניות והערמימיות שרודף אחרי מחשבתו ורוצים להטות לבבו מן האמת חס ושלום, לעסק בתורה בשביל כבוד וגסות בשביל שיתקרי רבי, בשביל שיהיה רב באיזה קהלה או מורה הוראה או להיות מפרסם ולומר תורה בסעדה שלישית ולהנהיג העולם ולהרבות כבודו כנהוג עכשו וכיוצא באלה הפניות והשטותים הרבים והבלבולים שיש להלומדים בשעת עוסקם בתורה שבעל פה. וכל זה נמשך משגיאה דקה שהיה להצדיק בשעת התגלות תורתו שהיה מכרח לפל בה בשביל להמשיך פרנסה לעולם כנ"ל. ועל-כן צריכין יגיעה גדולה, דהינו לשוב בתשובה שלמה על כל מעשיו הרעים ולהתאמץ בכל עז להכניע ולהשפיל כל אלו המחשבות רעות ולבקש מה' יתברך שיזכה שיהיה למודו להשכינה, דהינו שיעסק בהתורה בשביל ה' יתברך לבד שצונו לעסק בתורה ולעשות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו וזהו עקר היגיעה והעמל בתורה שבעל פה, כי באמת גם היגיעה והעמל של הלומדים שעמלים בתורה לברר הסגיא וההלכה על מכונה ולאסוקי שמעתתא אלבא דהלכתא גם זה נמשך רק מזה מבחינת השגיאה הנ"ל שהוא בחינת שמאלה שמשם אחיזת ופשעים יכשלו בם, שמשם אחיזת הקלפות שהם מץ ותבן החופין על ההלכה שמשם נמשכין כל הקשיות וכל הכבדות וכל החמרות שבהלכה שקשה להבינה על מכונה ולהוציא הדין לאמתו, כי כל זה נמשך מהם שהם בחינת מץ ותבן שבהלכה, כמובן בתקונים וברעיא מהימנא בכמה מקומות ועקר חיותם וכחם נמשך רק על-ידי השגיאה דקה של הצדיק שהיה מכרח לפל בה בשביל פרנסה כנ"ל. ועל-כן צריך כל אחד לעמל ולהתיגע בתורה להכניע ולהשפיל ולגרש מץ ותבן מן ההלכה שהם אחיזת הקלפות שהם המחשבות של גסות ופניות ואז זוכה להלכה ברורה ולאסוקי שמעתתא אלבא דהלכתא, כי כשעוסק לשמה בשביל ה' יתברך אזי ה' עמו ואזי הלכה כמותו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל וה' עמו שהלכה כמותו, כי כל הקשיות והחמרות נמשכין רק מחמת שבכל דור ודור בגלות המר הזה מתגבר הסטרא אחרא ביותר ומכניס פניות וגסות יותר בלב ומחמת זה אין הלכה ומשנה ברורה בשום מקום, כי בתחלה בדורות הראשונים לא היה שום מחלקת רק משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו את רבן כל צרכן על-ידי-זה נתרבו המחלקת בישראל ובכל פעם נתרבה המחלקת ביותר, כי הצדיק שמחדש התורה הוא צריך בהכרח לפל לאיזה שגיאה דקה בשביל להמשיך פרנסה לעולם, אבל צריך שיהיה השגיאה דק מן הדק רק בצמצום גדול לצרך ההכרח לבד, אבל בכל דור ודור נתמעטין הלבבות עד שלפעמים באין לידי שגיאה יותר עד שבכל פעם נתרבה המחלקת על-ידי-זה. ובתחלה שעדין לא נתאחזה הסטרא אחרא כל כך באותה השגיאה, כי אף-על-פי-כן היה עוסקם בתורה בקדשה גדולה, על-כן לא נעשה מפגם השגיאה כי אם רבוי המחלקת בהתורה עצמה שהוא מחלקת שבקדשה, אבל עכשו בעונותינו הרבים נתאחזו מאד עד שנעשה מחלקת גמור בין הצדיקים וקטגוריא בין תלמידי חכמים וצדיקים אשר לא היתה כזאת. וכל זה נמשך משם מבחינת השגיאה הדקה של הצדיק שחדש התורה וכו' כנ"ל. שנתאחזו בזה עד שבאו לידי למוד שלא לשמה לגמרי להתיהר ולקנטר ועל-ידי-זה נתרבה המחלקת מאד וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל, אלמלא לא הכה משה בצור לא הוי טרחי רבנן בשמעתתא וכו', כמובא. כי הצור הוא בחינת תורה שבעל פה, כמובא. והכאת משה בצור זה בחינת שמאלה, שהוא בחינת הכאה, בחינת דינים וגבורות כידוע, ומחמת שמשה רבנו היה מכרח לפל לבחינת שמאלה בשביל פרנסה שהוא בחינת להשקות העדה ובעירם להמשיך להם פרנסה ומחמת שדורו ערערו עליו אז על ידם בא לידי טעות והכה את הסלע במטהו פעמים, דהינו שהתגבר ביותר בחינת שמאלה, כי ה' יתברך אמר לו, ודברתם אל הסלע, כי לא היה צריך לעורר בחינת שמאלה חס ושלום, בעבדא ממש, רק לדבר בנחת אל הסלע, שהוא תורה שבעל פה ואף-על-פי שצריך להמשיך מים ושפע של פרנסה זה היה נמשך על-ידי בחינת שמאלה דק מן הדק. ומחמת שמשה רבנו היה קדוש בתכלית הקדשה וכל כונתו היה לשם ה' לבד, על-כן סבר שאי אפשר לו בשום אפן לפל לבחינת שמאלה בשביל פרנסה כי אם על-ידי הכאה ממש כמו שהיה בפעם הראשון שצוהו ה' יתברך, והכית בצור וכו'. ובאמת לא כך היה רצון ה' יתברך עכשו, כי, אדרבה, בפעם הראשון, הינו בתחלת התגלות התורה היה באמת ההכרח להכות בצור כדי לעורר בחינת הכאה שהוא בחינת שמאלה כדי להמשיך מים לעדה, דהינו פרנסה, אבל אחר כך שכבר נתעורר בחינת שמאלה כשצריכין לפרנסה צריכין דיקא להמתיק בחינת שמאלה ולאכללא שמאלא בימינה ואז דיקא ממשיכין פרנסה. ועל-כן על-ידי הכאת משה בצור נמשכין כל הקשיות והחמרות שבהלכה, כי כלם נמשכין מבחינת השגיאה של הצדיק שהוא בחינת הכאת משה בצור, שהוא בחינת שמאלה שמכרח הצדיק האמת, שהוא בחינת משה לפל לשם בשביל פרנסה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף פסחים קיח ) כי קריעת ים סוף היא בחינת לעשות דרך בים החכמה לגלות החכמה והתורה בעולם ולהנצל שלא יטבע במים הזידונים שהם הקלפות והמחשבות השוטפין על המח ומבלבלין דעתו בפניות וגסות כנ"ל, שזה זכו ישראל ביציאתם ממצרים עד שזכו שגם בגשמיות נבקע הים בפניהם ועברו בים ביבשה, כי הכל אחד כמו שזכו ברוחניות כן זכו גם בגשמיות. ועל-כן ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא וגם זכו לבזה גדולה מאד, כי זכו אז להתגלות החכמה מאד ולפרנסה ועשירות גדול. ומחמת זה היה עליהם קטרוג גדול, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. ולכאורה תמוה איך שיך לומר על ישראל אז הללו עובדי עבודה זרה, הלא כבר נטהרו מעבודה זרה קדם יציאתם ממצרים?! כמו שכתוב, משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מעבודה זרה וכו'. אבל על-פי הנ"ל כי ישראל לא היו יכולים לעבר הים ביבשה כי אם כשיזכו גם לבחינת קריעת ים סוף ברוחניות שהוא לבקע ים החכמה ולזכות להשגת התורה. וכשצריכין לבקע ים החכמה ולהשיג בתורה צריכין לעשות שם שני דרכים שהם בחינת ימין ושמאל שיש בהתורה כדי להמשיך פרנסה. ובשביל זה בהכרח צריכין לפל לאיזה שגיאה דקה שהוא בחינת שמאלה. ותכף כשנוטין אפלו כחוט השערה לשמאל זהו בחינת עבודה זרה חס ושלום, כמו שכתוב, וסרתם ועבדתם אלקים אחרים, שתכף כשסרין מאחרי ה' כחוט השערה, זהו בחינת עבודה זרה, כמובא בשם הבעל שם טוב ז"ל. ותכף באין המים הזידונים חס ושלום, ורוצין לשטף חס ושלום כי הם רוצין להתאחז בהשגיאה הדקה לגמרי ושיהיה למודו רק לשמאל חס ושלום, על-כן אז צריכין זכות גדול לעבר הים בשלום, אבל ה' יתברך יודע תעלומות ויודע שכל פנימיות כונתם באמת הוא רק לשמו יתברך רק שהכרחו לפל כחוט השערה לשמאלה בשביל פרנסה לבד, על-כן התגבר ימין על שמאל ונתעורר זכות אברהם, שהוא ימין שעקד את יצחק בנו בחינת שמאל. ועל-ידי-זה עברו את הים בשלום וזכו לעבר בים על-ידי בחינת שני הגשרים שצריכין לעבר עליהם את הים, שהם בחינת ימין ושמאל, שהם בחינת תרי גשרי דדונג המבארים בסוף המאמר הנ"ל, כי ישראל זכו אז להתגלות התורה ולעשירות גדול. ועל-כן קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, כי אי אפשר לו לזכות לפרנסה כי אם על-ידי בחינת שמאלה. ועל זה צריך יגיעה גדולה. וקשה לו מאד לעבר דרך בחינת שמאלה בשלום שלא יכשל שם, כי בהכרח שיפל לבחינת שמאלה בשביל פרנסה, אבל צריך לסבל יגיעה גדולה שלא יפל לשם לגמרי חס ושלום, רק כחוט השערה בשביל ההכרח לבד, שזהו בחינת תרי גשרי דדונג שור מהאי להאי ומהאי להאי, כמבאר שם בסוף המאמר הנ"ל. ועל-כן קשין מזונותיו כקריעת ים סוף, כי זהו בחינת קריעת ים סוף כנ"ל, כי המצרים רדפו אחר בני ישראל. ועקר גלות פרעה ומצרים היה שהיה הדבור בגלות כמובא. ובשביל זה היה משה כבד פה, הינו הדבור של תורה שבעל פה היה בגלות פרעה ומצרים שהם פגם הדבור שהם בחינת המתנגדים החולקים על הצדיקים האמתיים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז. והשכינה שהיא התורה שבעל פה, שהוא בחינת כנסת ישראל, היא בגלות אצלם עד שאפלו כשבחינת משה שהוא כלליות התורה נכנס אצל פרעה שהוא אותיות הערף. פגם הדבור הפך הדבור שהוא בחינת הלמדן העוקם פיו על הצדיק האמת. וכשמשה נכנס אצלו, הינו שהתורה מעוררת אותו לתשובה ואומרת לו לשלח את ישראל מהגלות, הינו שישוב לה' ויוציא את כנסת ישראל, שהוא השכינה, שהוא תורה שבעל פה, מהגלות שבפיו ויקום השכינה מעפרה וילמד לשמה ויחזר התורה שבעל פה והשכינה וכנסת ישראל למקומם, אזי הלמדן פונה ערף מן האמת ממשמעות הטוב ואומר, מי ה' אשר אשמע בקלו לא ידעתי את ה'. כי הוא אינו רוצה לראות בהתורה משמעות הטוב שהוא התגלות ה' ואומר לא ידעתי את ה'. ואינו רואה בהתורה כי אם המשמעות להפך ולומד רק בשביל הנאת גופו בשביל לגדל כבודו, להראות חדותו לרבים שהוא למדן מפלג ובקי בש"ס ופוסקים וכו' כנ"ל: ועל-כן אין הלכה ברורה בשום מקום. שזה נמשך רק מגלות מצרים הנ"ל. בחינת וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה וכו', כמובא בתקונים תקון יג דף כח), 'בעבודה קשה', בקשיא. 'בחמר', דא קל וחמר. 'ובלבנים', בלבון הלכתא וכו', כי אלו היגיעות של הקשיות והחמרות שבהלכה נמשך מגלות מצרים הנ"ל: ועקר הגלות של מצרים הוא נמשך מחמת הפרנסה, דהינו מחמת שהצדיק מכרח לפל לבחינת שמאלה בשביל פרנסה כנ"ל. שמשם נמשך אחיזתם עד שרוצים להתגבר בבחינת שמאלה שיהיה העסק בתורה להתיהר ולקנטר וצריכין לסבל מרירות לברר זאת לברר ההלכה ממחשבות רעות הללו. ואז דיקא זוכין לפרנסה בחינת ואחרי כן יצאו ברכש גדול. כי באמת אף-על-פי שהפרנסה נמשך מבחינת שמאלה אף-על-פי-כן אי אפשר להמשיך הפרנסה כי אם כשנכלל שמאל בימין. שמשם נמשכין כל ההשפעות מכלליות שמאלה בימינא כידוע, כי כשנופל חס ושלום, לבחינת שמאל לגמרי בודאי לא יהיה לו פרנסה כלל, כי משמאל אחיזת הסטרא אחרא, שהוא אלקים אחרים שעל ידם נתעכב השפע, כמו שכתוב, וסרתם ועבדתם אלקים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו'. כי אין צריך לפל לבחינת שמאל רק לציר השפע שם, כי שם נצטיר השפע העליונה שאין בה שום ציור. נצטירת שם לבחינת עשירות ופרנסה, אבל אחר כך צריך תכף לחזר לימין ולכלל שמאל בימין כדי שיוכל להמשיך העשירות והפרנסה לעולם, כי עקר הפרנסה על-ידי ימין, שהוא בחינת חסד, כמו שכתוב, תהלים קלו) נתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל, בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא כי אם במזלא תליא מלתא. ואיתא בזהר הקדוש, דהינו במזל העליון שהוא בחינת עתיקא שם תלויים המזונות. ולכאורה קשה הלא עקר המזונות והפרנסה הוא משמאל, בחינת משמאלה עשר וכבוד כנ"ל. ואיך אמר כאן שהמזונות ממזל העליון, שהוא עתיקא, הלא שם אין שום שמאל כלל. וכמו שאיתא בזהר הקדוש האי עתיקא כלא ימינא לית שמאל ולית עשר תמן. ואיך אמר כאן שהמזונות והעשירות משם דיקא? אך אמת עקר שרש השפע של עשירות ופרנסה הוא רק שם בבחינת עתיקא שהוא מזלא, אבל שם בשרשו אין שיך לקרותו בשם עשירות, כי שם כלא ימין ושם השפע הקדשה כלא חד ואין בה שום ציור. ושם גם השפע של עשירות הוא רק תורה אור צח ומצחצח. ולמטה כשנמשך השפע אזי כשנמשך השפע לימין ולשמאל אזי נצטיר השפע בשמאל לעשירות ופרנסה. ומחמת זה צריך הצדיק לפל לבחינת שמאל בשביל פרנסה, אבל תכף כשיפל לבחינת שמאל תוכל הסטרא אחרא להתגבר ויתאחזו בו חס ושלום, ואזי זה וזה לא יתקים בידו, כי הוא המסית הוא המקטרג וכו', כי אחר כך ישללו הם בעצמם השפע ממנו ולא ישאר בידו מאומה. בבחינת וסרתם וכו'. ועצר את השמים וכו' בבחינת קהלת א) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש, דהינו חליפי התורה, כמו שפרש רש"י שם, הינו כשאינו עוסק לשמה. וכונתו בתורה בשביל הנאת עצמו כאשר בא כן ילך ומאומה לא ישא בעמלו ומה יתרון לו שיעמל לרוח, כי העמל שעמל בתורה שלא לשמה לא די שלא זכה לכתרה של תורה. גם לפרנסה לא זכה וכל ימיו כעס ומכאובים, כי נשאר הפרנסה אצלם חס ושלום, ומאומה לא ישא בעמלו כנ"ל. ואם יעסק בתורה רק לשמה בלי שום שגיאה אפלו דקה מן הדקה גם כן לא יהיה לו פרנסה, כי עקר הפרנסה משמאלה. ועל-כן באמת קשה מאד להשיג פרנסה בבחינת קשין מזונותיו כקריעת ים סוף כנ"ל. ועל-כן אי אפשר להשיג ולהמשיך פרנסה דקדשה לעולם. כי אם כשהוא צדיק גדול כל כך עד שיכול לעלות עד עתיקא קדישא, שהוא בחינת המזל העליון ששם שרש כל ההשפעות כנ"ל. ושם כלא ימינא ואין שם שום חלוק בין ימין לשמאל וזה הצדיק שזוכה לבחינה זו הוא יכול להכלל שמאלא בימין, כי אף-על-פי שהוא נופל לשמאל הוא יודע שבאמת גם השמאל הוא ימין, כי הוא יודע שרש ימין ושמאל בשרשם שהוא עתיקא. ששם כלא חד כלא ימינא. ושם עקר שרש ההשפעה. ועל-כן זה הצדיק אינו יורד לשמאל כי אם לציר השפע שם לעשירות, אבל אחר כך תכף הוא חוזר משמאל לימין וכולל שמאל בימין וממשיך תורה ופרנסה לעולם בקדשה גדולה, כי הוא מוציא כל העשירות משמאל לימין. בבחינת ואחרי כן יצאו ברכש גדול. וכמו שכתוב, אם בחקתי תלכו. על מנת שתהיו עמלים בתורה. 'עמלים' דיקא כנ"ל לעמל לברר ולגרש אחיזת הקלפות הנאחזין בשמאל מן העסק התורה וכו' כנ"ל, אזי 'ונתתי גשמיכם בעתם', כי עקר הפרנסה על-ידי-זה כנ"ל: וזהו שנאמר בקריעת ים סוף, מה תצעק אלי. ואיתא בזהר הקדוש, בעתיקא תליא מלתא, הינו שאי אפשר לזכות לקריעת ים סוף, דהינו לעבר ים החכמה בשלום ולהמשיך פרנסה. בחינת קשין מזונותיו וכו' ולהנצל מן המים הזידונים שהם הקלפות והפניות כי אם על-ידי בחינת עתיקא שהוא כלא ימינא. שעל-ידי-זה נכלל שמאל בימין, שעל-ידי-זה זוכין לפרנסה דקדשה שהוא בחינת קריעת ים סוף כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכו'. כי בכל דור ודור זה הצדיק שעוסק בתורה צריך לדבק עצמו בהצדיק שגלה זאת התורה שהוא בחינת נשיקין, בחינת אתדבקות רוחא ברוחא, שזהו בחינת מה שלקח משה, שהוא בחינת הצדיק הדור, את עצמות יוסף, שהוא בחינת הצדיק העליון כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל, חכם לב יקח מצות. שכל ישראל עסקו בבזה ומשה עסק בעצמות יוסף, כי משה עסק בעצמות יוסף זה בחינת אתדבקות רוחא ברוחא, התקשרות הצדיק התחתון שבזה העולם בהצדיק העליון שהוא הצדיק שכבר נסתלק כנ"ל. ואז המשיך משה גם השפע של פרנסה על-ידי בחינת שמאלה כנ"ל. ועל-ידי-זה עסקו כל ישראל בבזה, דהינו שזכו גם לשפע של עשירות על-ידי משה וכנ"ל, כי על-ידי שנזדככו ישראל בגלות מצרים, שזהו בחינת מה שנופל הצדיק לפה של הלמדן שהוא מכון גדול מאת ה' יתברך כמבאר שם. והצדיק מעלה השכינה מגלות על-ידי-זה ומהפך הצרופים רעים להלכות כנ"ל, שזה בחינת עלית ישראל, שהוא התורה שבעל פה, מגלות מצרים, מגלות הדבור, הינו מגלות שבפה הלמדן. ואזי כשהצדיק נזדכך שם בפיו וזוכה לעלות משם בשלום בבחינת יציאת מצרים כנ"ל. אז זוכה גם לשפע של עשירות, בחינת ואחרי כן יצאו ברכש גדול, כי הצדיק המתיק בחינת שמאלה וזכה לברר ולזכך בחינת שמאלה מהקלפות שנאחזו בהם שמשם באו הדבורים רעים של המתנגדים הוא המתיק כל זאת והפך הצרופים לטוב והמתיק בחינת שמאל ונכלל בימין שעל-ידי-זה נמשך הפרנסה כנ"ל, בחינת ואחרי כן יצאו ברכש גדול כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן אסור ללמד תורה בשכר ועקר האסור בתורה שבעל פה כדי שלא יתאחז בחינת שמאלה חס ושלום, שעקר אחיזתה בתורה שבעל פה כנ"ל, כי כשעוסק בתורה בשכר, הינו בשביל ממון בזה יתאחזו חס ושלום החיצונים, הנאחזים בבחינת בשמאלה עשר וכבוד כנ"ל. כי אף-על-פי שבהכרח לפל קצת מעט לבחינת שמאלה הוא רק דק מן הדק, אבל כשיעסק בשביל ממון ממש לקבל שכר על הלמוד בזה יתאחזו מאד חס ושלום, וזה וזה לא יתקים בידו כנ"ל, על-כן צריך ללמד רק בחנם והפרנסה ממילא תבא. על-ידי הצדיק הדור האמתי שזוכה להמשיך הפרנסה ממזל העליון. ובוקע ימא דאוריתא לפני ישראל. וישראל עם קדוש צריכין להאמין בהצדיק האמת, בבחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו, הנאמר בקריעת ים סוף. ועל-ידי-זה זכו להתגלות התורה ולפרנסה, כי בודאי לאו כל אדם זוכה לשתי שלחנות, כי קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כנ"ל. ואיך יזכה אדם בכחו לקריעת ים סוף, על-כן אנו צריכין רק לסמך על צדיקי הדור האמתיים להאמין בהם, כי הם בחינת משה, כי כל צדיק הדור הוא בחינת משה. ועל-ידי האמונה לבד יכולין לזכות לתורה ולפרנסה שהוא בחינת קריעת ים סוף, כי עקר בחינת קריעת ים סוף לכלל ישראל היה על-ידי האמונה, כמו שכתוב, מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, כמו שפרש רש"י שם. כי אין הים עומד בפניהם, כי כדאי הם והאמונה שהאמינו בי לבקע הים בפניהם, כי על-ידי האמונה בה' ובהצדיק האמת יכולין לזכות לתורה ולפרנסה ממזל העליון אף-על-פי שאינו זוכה לזה בכחו, אף-על-פי-כן יכול הצדיק האמת להמשיך לו כל אלו ההשפעות על-ידי האמונה הגדולה שיש לישראל בה' ובצדיקי אמת בחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו כנ"ל, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל, לעולם יעסק בתורה אפלו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. כי בהכרח צריך שיהיה לו איזה פניה דקה בחינת שלא לשמה בשביל להמשיך פרנסה לעולם, אבל אחר כך תכף חוזר ללשמה, בחינת שור מהאי להאי כנ"ל. וזהו שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי אחר כך בודאי חוזר מיד ללשמה כנ"ל. ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל, הלומד תורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שליתו על פניו, כי בודאי זה שעוסק שלא לשמה ממש. בשביל שיתקרי רבי להתיהר ולקנטר בודאי נוח לו שלא נברא, כי אינו רואה רק המשמעות להפך של בחינת ופשעים יכשלו בם, רק אם עקר כונתו בעוסקו בתורה הוא בשביל ה' יתברך רק שבאים עליו פניות של שלא לשמה, על זה אמרו רבותינו ז"ל, לעולם יעסק אדם בתורה אפלו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. כי זה יחזר בודאי מבחינת שלא לשמה לבחינת לשמה על-ידי כח הצדיק האמת שהוא דולג וקופץ תמיד בעת תורתו מבחינת שלא לשמה לבחינת לשמה, בחינת שור מהאי להאי כנ"ל, שזהו בחינת שמתוך שלא לשמה בא לשמה כנ"ל: הלכה ד בהלכות שבועות הלכה ב אות לג:

העתקת הקטע עם מראה המקום