ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · מזוזה ד

על-פי מה שמבאר בסוף ספר לקוטי מוהר"ן הנדפס אצל המעשיות בדף טו ראוי לאדם להרגיל את עצמו להיות בעולם הבא וכו', עין שם מענין הש"י עולמות שהם שעשוע עולם הבא שהאדם צריך להזכיר את עצמו בהם כדי להמשיך ולהשמיט את עצמו מתאות עולם הזה והבליו ואלו הש"י עולמות נבנין ממחלקת, דהינו על-ידי שהצדיק דן את הכל לכף זכות אפלו החולקים עליו ועושה שלום בין המחלקת שהוא בחינת חלקי אבנים וכו'. ובונה מהם בתים בבחינת שלום בית. ומהבתים נעשין עולם עד שנעשין ש"י עולמות בחינת להנחיל אוהבי י"ש, עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועתה מובן סמיכות המשנה היטב. אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש-ברוך-הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכו'. אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקדוש-ברוך-הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. כי הינו הך, כי הש"י עולמות של כל צדיק נעשין מבחינת שלום, דהינו על-ידי שמכריע ודן הכל לכף זכות ועושה שלום בין המחלקת כנ"ל. ועל-כן סמך התנא שני המאמרים אלו זה לזה מענין הש"י עולמות ומענין מעלת השלום, כי הם בחינה אחת, כי הש"י עולמות נעשין מהשלום וההכרעה שבין המחלקת כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מזוזה שקובעין בפתח הבית כדי לזכר את עצמו בהעולם הבא שלא לשכח את ה' יתברך, כי זה עקר מצות מזוזה כדי לזכר בה' יתברך כמו שכתוב, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שזה עקר בחינת זכרון עולם הבא, כי עקר העולם הבא הוא שאז יכירו וידעו את אחדותו יתברך, כמו שכתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו'. וכתיב, כי כולם ידעו אותי וכו'. שזה עקר שעשוע עולם הבא. וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר בלקוטי תנינא סימן ב). וזכרון זה לזכר בה' יתברך, שהוא זכרון העולם הבא צריכין לזהר לשמרו ביותר כשבונין בית, כי זה שבונה בית הוא כאלו שוכח חס ושלום בעולם הבא, ועושה לעצמו קביעות דירה בזה העולם הכלה ועובר, כי בודאי אם יעמיק מחשבתו באמת בקביעות חיי עולם הבא. ובמהירות פריחת העולם הזה העובר כצל עובר וכענן כלה וכו' בודאי אין שגעון גדול מזה כשרוצה לבנות לעצמו בית על רגע קלה כזאת אשר מוכן לעבר מכאן בלי ספק חיש קל מהרה. ועל-כן באמת צוה יהונדב בן רכב לבניו שישבו באהלים ולא יבנו בתים וכו'. כי מי שבונה ביתו בלא דעת ושוכח בהעולם הבא הוא בודאי גרוע ממשגע. ועל זה נאמר, הוי בנה ביתו בלא צדק ועליותיו וכו'. האומר אבנה לי בית מדות וכו'. וכתיב, בנה כעש ביתו וכו'. וכתיב, הבנים חרבות למו ובתים יתעתדו לגלים וכו' וכן הרבה. על-כן בכניסת הבית צריכין לזהר מאד לזכר תכף בהעולם הבא ששם עקר הבית ושם עקר הקביעות. ומה שבונה לו בית בזה העולם הוא גם כן רק בשביל העולם הבא כדי שיוכל לעבד בביתו את ה' יתברך בעסק תורה ותפלה והכנסת אורחים וכבוד שבת וכו'. כי צריך כל אחד לכון בבנין ביתו שיהיה ביתו בית תורה, בית תפלה, בית ועד לחכמים, בית פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתו ואז ביתו בית ה'. ועל זה נאמר, בחכמה יבנה בית וכו'. ואז בודאי מצוה גדולה שיבנה לו בית לשם ה'. ועל-כן צריכין לקבע מזוזה כדי לזכר תכף בכניסת הבית ביחוד ה' יתברך, שזהו בחינת זכרון העולם הבא ואז דיקא הבית ראוי להבנות ולהתקים, כי אינו שוכח חס ושלום, בהעולם הבא ועושה לעצמו קביעות בית בעולם הזה העובר חס ושלום, רק, אדרבא, הוא בונה ביתו בשביל זכרון העולם הבא דיקא שהוא יחוד שמו יתברך וכנ"ל. ואזי ביתו נבנה על-ידי הצדיקים המקימין את העולם שהם עוסקין לבנות בתים הרבה עד שנעשין מהם ש"י עולמות שהם בונין אלו הבתים של הש"י עולמות ממחלקת, הינו מהשלום שעושה בין המחלקת בבחינת שלום בית וכו' כנ"ל. ומשם נבנה ביתו, כי עקר בנין הבית בשביל שלום, כי בחוץ הוא בחינת מחלקת, כי כל אחד נחלק לעצמו, כי הם מפזרים ומפרדים ואינם מקבצים יחד, אבל בבית שם הקבוץ והאספה יחד בבחינת שלום ואחדות בחינת שלום בית:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שם שד"י שבמזוזה. אותיות ש"י. ד', ש"י, שהם בחינת הש"י עולמות שהם שעשוע עולם הבא שצריכין שמשם יהיה בנין הבית כנ"ל. ד' היא בחינת ד' דאחד שהוא בחינת שלום ואחדות שנעשה מהמחלקת שהוא גם כן בחינת ד', בחינת ד' רוחות בחינת, כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם. ומשם בנין הש"י עולמות על-ידי שעושין שלום ואחדות בין המחלקת וכוללין ומיחדין כל הד רוחות בבחינת ד' דאחד שמאמינין שכל הד רוחות העולם וכל החלוקי דעות שבהם כלם שבים אל מקום אחד למקור אחדותו יתברך שהוא בחינת ד' דאחד, כי המחלקת הוא בחינת ד' רוחות העולם שכל אחד נמשך לצדו זה לימין וזה לשמאל, זה למזרח וכו'. ובאמת שרש המחלקת הוא כלו אחדות, כי שרש כל המחלקת בקדשה הוא מחלקת התנאים והאמוראים שזה אוסר וזה מתיר וכו', כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר. ושרש מחלקת התנאים והצדיקים נמשך מבחינת תחלת הצמצום של חלל הפנוי שאי אפשר להשיגו, כמבאר כל זה היטב בהתורה בא אל פרעה בסימן סד), עין שם היטב. מבאר שם שהמחלקת שבין הצדיקים הוא בחינת חלל הפנוי, כי אור נשמתם הקדושה של הצדיקים הוא בחינת אור האין סוף ברוך הוא. וכל מה שהצדיקים מדברים הם בוראים עולמות, כי הם שתפים להקדוש-ברוך-הוא במעשה בראשית, כמו שכתוב, מה אנא עבדי שמיא וארעא וכו'. ואם היו כל הצדיקים אחד היה האור אין סוף ולא היה מקום לבריאת העולם, על-כן בהכרח שימשך כל אחד ואחד לצדו, שזהו בחינת מחלקת שיש ביניהם חלוקי דעות וכל אחד נמשך לצדו, שזהו בחינת המשכת האור אין סוף לצדדין ועל-ידי-זה נעשה בחינת חלל הפנוי ואז יש מקום להבריאה, דהינו בריאת העולמות שבוראין הצדיקים בכל דור כנ"ל. וזה בחינת כל ימי גדלתי בין החכמים וכו', עין שם היטב. וזה המחלקת הקדוש שבין הצדיקים הוא באמת שלום ושלוה בחינת אלו ואלו ד'ברי א'לקים ח'יים אותיות אח"ד, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר, כי באמת כלו אחד רק שאי אפשר להשיג זאת בשכל אנושי בשום אפן, כי בחינת חלל הפנוי אי אפשר להשיג כמו שמבאר שם, עין שם. אבל כשמשתלשל מזה המחלקת למטה נופל לפעמים ונעשה מחלקת גמור חס ושלום, והצדיק שמטה כלפי חסד ודן את הכל לכף זכות ועושה שלום בין המחלקת ובונה מהם ש"י עולמות כנ"ל, זה הצדיק מעלה כל המחלקת שבעולם לשרשו לבחינת המחלקת של החלל הפנוי שהוא באמת כלו אחד כנ"ל. וזה שמבאר שם שהוא דן אותם לכף זכות שכונתם לשם שמים, כי לא היה העולם יכול לסבל אור של הצדיק שאורו גדול מאד להעולם לסבלו, הינו כנ"ל שבהכרח שיהיה קצת מחלקת וחלוקי דעות בין החכמים כי אם לאו לא היו יכולים לקבל אור הצדיק שגדול מאד מאד ואי אפשר להעולם לסבלו והיה בבחינת אין סוף, אבל על-ידי המחלקת נמשך האור לצדדין ואז יש מקום לבריאה וכו' כנ"ל. ועל-ידי-זה שהצדיק דן את הכל לכף זכות ומעלה כל המחלקת לשרשו לבחינת המחלקת של חלל הפנוי ויודע ומאמין שבאמת זה המחלקת כלו אחד כנ"ל. ועל-ידי-זה עושה שלום בין כל המחלקת על-ידי-זה הוא בונה הש"י עולמות שהם שעשוע עולם הבא: כי עקר הש"י עולמות שהם קבול השכר של הצדיקים בעולם הבא הם בחינת השגות אלקות שישיגו אלקותו ואחדותו יתברך בהשגות נפלאות כאלה שמהם יהיו נבנין בחינת בתים והיכלות ברוחניות עליון שהם בחינת ש"י עולמות אשרי הזוכין להם וכל ההשגות אי אפשר להשיג כי אם על-ידי הצמצום של חלל הפנוי כי אם לא היה הצמצום היה הכל אין סוף ולא היה מקום לבריאה ולא היה שיך קבול שכר ולא היה שום השגה וידיעה להצדיקים ממנו יתברך, כי שם בבחינת הצמצום הנ"ל, שם עקר שרש הבחירה, כי עקר יניקת הדינים שמהם יניקת כל היצר הרע הוא משם כידוע. ומי שזוכה לשבר את היצר הרע וממתיק את שרש הדינים זוכה להפך הצמצום לחסד נפלא שזוכה על-ידי הצמצום הזה דיקא להשיג כל ההשגות שאי אפשר להשיגם כי אם על-ידי שיש צמצומים כידוע. ואז בונה על-ידי-זה דיקא כל ההיכלות והבתים אשר עליהם נאמר, אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך וכו', בחינת אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ה' וכו' לחזות בנעם ה' וכו', בחינת מה ידידות משכנותיך ה' צבאות וכו'. והוא מרבה לבנות בתים והיכלות וחצרות ופלטין קדושים ונוראים כאלו עד שבונה הש"י עולמות כנ"ל: ועתה מובן היטב מה שמבאר שם שהש"י עולמות נבנין ממחלקת, כי דיקא על-ידי שיש מחלקת שזה נמשך בשרשו מחלל הפנוי והוא מעלה כל המחלקת לשם וכולל הכל בתכלית האחדות והשלום על-ידי שהוא דן את הכל לכף זכות. על-ידי-זה הוא בונה בודאי ש"י עולמות שהם קבול השכר של עולם הבא שהם ההיכלות והבתים של השגות אלקותו יתברך כנ"ל, כי עקר בנינם על-ידי הצמצום הנ"ל דיקא שהוא שרש המחלקת שזכה להמתיק ולהעלות הכל לשרשו וכנ"ל. וכן מבאר שם בהתורה בא אל פרעה, שהשגת בחינת הצמצום של חלל הפנוי זהו בעצמו קבול השכר של הצדיקים לעתיד לבא, כמו שמבאר שם, עין שם, הינו כנ"ל. כי הצדיקים יזכו לעתיד להשיג סוד הצמצום הזה. ואזי יהיה נעשה להם מהצמצום הזה כל ההיכלות והבתים שלהם בחינת ש"י עולמות שהוא קבול השכר שלהם לעתיד, אשרי להם. וכל זה מרמז בשם שד"י שמרמז על קבול השכר, כמו שכתוב באברהם, אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. ופרש רש"י, אני הוא שיש די באלקותי לכל בריה, לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה ולפטרון וכו'. וזהו בחינת שיש די. 'ד"י' דיקא, כי די הוא בחינת הצמצום, כמבאר בהתורה תקעו ב' בלקוטי תנינא בסימן ה), עין שם. כי עקר קבול השכר הוא דיקא על-ידי שיש די וצמצום בהמח בהשגות אלקותו כל אחד כפי ערכו כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת אותיות שד"י ש"י ד'. ש"י בחינת הש"י עולמות. ד' הוא בחינת ד' דאחד שממתיק ומיחד וכולל באחד כל הארבע רוחות שהם בחינת המחלקת של תחלת הצמצום שצריכין להמתיקו על-ידי אמונת היחוד שמאמינין שכל הארבע רוחות וכל הצמצומים וכל המחלקת וחלוקי דעות הנמשך מהם הכל נמשך מהאחד יחיד ומיחד יתברך שמו. ועל-ידי-זה בעצמו נבנין הש"י עולמות שהם בחינת עולם הבא כנ"ל וזה אותיות שד"י כנ"ל. ועל-כן כותבין שם זה במזוזה, כי זה עקר תקון הבית על-ידי המזוזה שיהיה בבחינת שלום בית שיהיה בבחינת הבתים של הש"י עולמות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שמע והיה אם שמוע שהם קבלת על מלכות שמים וקבלת על מצות, כי משתי בחינות אלו נבנין הש"י עולמות, כי עקר בנין הש"י עולמות הם מאור השכל והצמצום שעל-ידי שתי בחינות אלו דיקא כשמתיחדים יחד בתכלית האחדות על ידם כל ההשגות שהם בחינת ש"י עולמות כנ"ל. וזה בחינת שמע והיה אם שמוע, כי שמע הוא קבלת יחודו יתברך שמאמינין בו יתברך שהוא אחד יחיד ומיחד וכל הפרשה של שמע נאמרה בלשון יחיד שמרמז על עצם אור השכל האמת שהוא כלו אחד, אבל והיה אם שמוע נאמרה בלשון רבים. זה מרמז על הצמצומים של השכל ששם מתחיל בחינת חלוקי דעות, כי כל אחד מקבל השכל של השגת אלקותו יתברך כפום מה דמשער בלבה. וזהו, והיה אם שמוע תשמעו וכו'. 'שמוע' זה בחינת עצם השכל בחינת שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שזה בחינת שרש עצם השכל. 'תשמעו' לשון רבים, הינו שתשמעו ותקבלו אור השכל האמת הזה כל אחד כפי צמצומיו שבדעתו כפום מה דמשער בלבה וכן הולך כל סדר הפרשה הזאת בלשון רבים, לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם וכו'. ועל-כן בפרשה זאת דיקא הוא מזהיר, השמרו לכם פן יפתה לבבכם אחר העבודה זרה שהוא בחינת מחלקת, בחינת חלק לבם. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, תמה אני אם לא יהיה הבית הזה עבודה זרה, מחמת שהיה שם מחלקת, כמובא זה בדברי אדמו"ר ז"ל בסימן רנא). כי כשבא השכל לתוך הצמצומים שאז בהכרח שיתחלק לארבע רוחות שישיג כל אחד כפום מה דמשער בלבה שמזה נמשך שרש המחלקת, על-כן שם צריכין לזהר מאד ממחלקת גמור חס ושלום, שהוא בחינת עבודה זרה. וזה, 'ושמתם את דברי אלה על לבבכם' וכו', שתשימו דברי אלה שאני מזהיר אתכם על אמונת יחודו יתברך וקבלת מצותיו, תשימו על לבבכם שכל אחד כפי השעור שבלבו יקבל דברי אלה, הינו אף-על-פי שהשעור שבלב כל אחד משנה ומחלק מחברו, אף-על-פי-כן אל תסורו חס ושלום, על-ידי-זה לצד אחר חלילה לצד מחלקת גמור ועבודה זרה חס ושלום, רק תקבלו ותשימו דברי אלה על לבבכם, דהינו לחזר תמיד למקור האחדות לידע ולהאמין שכל השנוי דעות וכל המחלקת וכל הצמצומים כלם שבים אל מקום אחד, כי הכל נמשך ממנו יתברך וכנ"ל: ועל-כן לענין קביעות המזוזה סים בלשון יחיד, כמו שכתוב, וכתבתם על מזוזות ביתך וכו'. כי בית הוא כנפיא דכלא, כי זה עקר תקון הבית על-ידי המזוזה שעל-ידי-זה הבית בבחינת שלום בית, בחינת קבוץ ואסיפת כל הדעות המחלקות יחד שכלם יכללו בבחינת אחדות ושלום וכנ"ל. וזה בחינת יהי ביתך בית ועד לחכמים, בית ועד זה בחינת מה שהחכמים מתקבצין ומתאספין לאיזה בית בשביל לעין בתקון המדינה וכיוצא שהדרך שכל אחד אומר דעתו כפי שכלו ואחר כך מכריעין בין דעות כלם ומתקנים תקנות שזה עקר שם בית הועד ובבחינה זאת צריך שיהיה בית כל אחד מישראל שיהיה ביתו בית ועד לחכמים, דהינו שבביתו יהיה נמשך השלום בין החכמים החולקים בדעתם שהכל בשביל תקון העולם לנצח ובבחינת זאת יהיה בנין ביתו שהוא בחינת ההכרעה והשלום בין המחלקת שנמשך שרשו מחלל הפנוי על-ידי שמאמינין שבאמת הכל אחד וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו, למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ. כי פסוק זה עקרו מדבר על שכר עולם הבא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, לתת לכם אין כתיב, אלא לתת להם. מכאן לתחית המתים מן התורה. וזה, על האדמה. הוא אדמת קדש ארץ החיים. וזהו, כימי השמים על הארץ, זה בחינת הש"י עולמות שזוכין הצדיקים לעתיד לבא שהם נבנין ונעשין על-ידי השכל והצמצום שהם בחינת שמים וארץ, שמים הוא בחינת השכל וארץ בחינת הצמצום, כמובן במקום אחר, ומשניהם יחד דיקא נבנה כל עולם ועולם מהש"י עולמות, כי מבחינה אחת לבד אי אפשר שיהיה נבנה עולם רק משניהם יחד, משמים וארץ מבחינת שכל וצמצום נבנה עולם עד שנעשין ש"י עולמות שהם קבול השכר לצדיקים לעתיד לבא וזה הפסוק הוא הסיום של שתי הפרשיות שבמזוזה, כי עקר בחינת מזוזה הוא להמשיך ולזכר בחינת עולם הבא הש"י עולמות שהם בחינת שמים וארץ כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, בראשית 'ראש בית' כמו שאיתא בתקוני זהר, ראש הוא בחינת השכל שבראש. בית הם בחינת מחצות בחינת הצמצומים ומשני בחינות אלו ברא אלקים את השמים ואת הארץ שהם כלליות כל העולמות שכלם כלולים בבחינת שמים וארץ בחינת שכל וצמצום שהם בחינת נשמה וגוף אורות וכלים, כי שמים בחינת נשמה. וארץ בחינת גוף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל יקרא אל השמים מעל, זה הנשמה ואל הארץ וכו' זה הגוף והנשמה הוא השכל, כמו שכתוב, 'ונשמת שדי תבינם', כמו שכתב אדמו"ר ז"ל, והגוף הוא בחינת הצמצום שמשם נמשכין כל הגשמיות עד שנעשו גופים גשמיים ואפלו כל העולמות העליונים והגבוהים ורוחניים מאד כלם כלולים מאורות וכלים שהם בחינת נשמה וגוף שנמשכין מבחינת אור השכל וצמצומים העליונים שנמשכין מתחלת הצמצום של בחינת החלל הפנוי כמובן כל זה בכתבי האר"י ז"ל. נמצא, ששמים וארץ הם בחינת נשמה וגוף אורות וכלים שנמשכין מבחינת בראשית ראש בית, שכל וצמצום שמהם נבנין כל העולמות ברוחניות וגשמיות. וזה בחינת את השמים לרבות תולדותיהן ואת הארץ לרבות תולדותיה, תולדת השמים והארץ הם בחינת כלליות כל העולמות כלם שכלולים בשמים וארץ כנ"ל שנמשכין מבחינת בראשית ראש בית כנ"ל. וזהו, למען ירבו ימיכם וכו', הינו ליום שכלו ארך שהוא עולם הבא, כמו שפרשו רבותינו ז"ל בכל מקום. על האדמה אשר נשבע ה', הינו אדמת הקדש שהיא ארץ החיים, שהוא בחינת הש"י עולמות שיירשו הצדיקים בעולם הבא. וזהו, אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם. מכאן, לתחית המתים וכו', הינו לעולם הבא שהוא אחר התחיה. וזהו, כימי השמים על הארץ, הינו כפי הימים והמדות שזכה להאיר ולהמשיך משמים על הארץ, הינו כפי מה שקדש וטהר כל אחד את עצמו וזכה לעסק בתורתו ובעבודתו יתברך שעל-ידי-זה המשיך אור השכל אל הצמצומים עד שהמתיק כל הצמצומים והמחלקת וכללם באחדות, שזהו בחינת כלליות שמים וארץ שמהם נבנין כל העולמות כנ"ל וכמו כן יזכה כל אחד לאריכות ימים לעולם שכלו ארך על האדמה, הינו שיזכה לעולם הבא שהוא בחינת הש"י עולמות שנבנין על-ידי-זה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן כל הקבוצים והאספות של בני העולם נקראים בשם בית, כמו שכתוב, בית יעקב, בית ישראל, בית אהרן וכו', וכן הרבה, כי בית בחינת קבוץ ואספה, בחינת אחדות ושלום להפך כל המחלקת לשלום כנ"ל שבשביל זה צריכין לקבע מזוזה בבית כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

מזוזה הלכה ה בהלכות ספר תורה הלכה ד אות יד:

העתקת הקטע עם מראה המקום