ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · ערלה ד

ענין שלש שני ערלה ובשנה הרביעית צריכין להעלות הפרות לירושלים וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

על-פי התורה תקעו ממשלה בלקוטי תנינא סימן א) והכלל לעניננו כי איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים וכו'. אך צריכין לשמר את עצמו מאד מקנאת המלאכים שלא ידחפו אותו חס ושלום והעצה לזה להחזיק את עצמו בשרשי נשמות ישראל שהם חצובות מתחת כסא הכבוד שהוא בחינת חוה אם כל חי שזהו בחינת ויבן ה' אלקים את הצלע וכו'. אך צריכין להכיר את המפרסמים שבהם כלולים כל הנשמות, כי יש כמה מפרסמים של שקר שעקר גדלתם רק על-ידי עזות כי עזות מלכותא בלא תגא. וזה זוכין על-ידי בנין ירושלים שהוא בחינת שלמות היראה התלויה בלב וכו' ולזה צריכין לשבר שלשה התאות שהם מפסידין היראה שבלב שהם תאות ממון ותאות משגל ותאות אכילה ולזכות לצאת מאלו התאות הוא על-ידי קבלת שלש רגלים כראוי וכו', עין שם. ואז זוכין ליראה שהוא בחינת בנין ירושלים. ועל-ידי-זה זוכין לתפלה שהיא דבר ה' וכו' וכו'. שעל-ידי-זה זוכין לאחז בשרשי הנשמות ואז יהיה קיום להממשלה שלו על המלאכים וכו'. ואזי יכולין לעשות ראש השנה וכו', עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שלש שני ערלה שהוא לתקן חטא עץ הדעת טוב ורע, כמרמז בדברי רבותינו ז"ל שאמרו, מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון וכו' שהרי בניך ממתינים שלש שנים וכו', כמבאר במדרש. כי אדם הראשון נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים וכן הוי לה שהיה לו ממשלה על המלאכים קדם החטא כמבאר בזהר ובמדרשים מעצם הגדלה והממשלה על המלאכים שהיה לאדם הראשון קדם החטא. כמו שאמרו רבותינו ז"ל שהיו המלאכים צולין לו בשר ומסננין לו יין וכו'. ומחמת זה בעצמו נתקנאו בו המלאכים מאד עד שנתגרה בו הס"מ וכו', כמבאר שם במקומות, כי ה' יתברך ידע מזה שיתקנאו בו המלאכים על-כן רמז לו שיאחז בשרשי הנשמות שהם בחינת חוה אם כל חי שזהו בחינת ויבן ה' אלקים את הצלע וכו' הנאמר באדם הראשון כי חוה היא אם כל חי שהיתה כלולה מכל הנשמות אך היה צריך לזהר מאד שלא להתאחז בהנשמות של המפרסמים של שקר שהם רק על-ידי עזות כנ"ל. כי גם אז היו במציאות שרשם, כי הם מבחינת התשע מאות ושבעים וארבע דורות שהיו קדם בריאת העולם שהן הן עזי פנים שבדור ואנון רישי עמא, כמובא בזהר הקדוש. ומחמת שאדם הראשון היה צריך לשמר את עצמו מהם על-כן צוה עליו ה' יתברך מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וכו', כי עצי הגן הם בחינת נשמות קדושות, כי כל נשמתין מאילנא רברבא נפקין, כמו שאיתא בזהר הקדוש. כי כל עצי הגן עדן יונקים ומקבלים מבחינות עץ החיים אשר בתוך הגן שהוא כלול מכל הנשמות החצובות מכסא הכבוד, כי עץ החיים עומד תחת כסא הכבוד שדרך שם יורדין ועולין כל הנשמות כשצריכין לבא לזה העולם משם. וכן להפך כשצריכין לחזר ולעלות מזה העולם למקומם ושרשם שכלם צריכין לירד ולעלות דרך עץ החיים כידוע. אך יש עץ הדעת בתוך הגן שהוא בחינת שרש הנשמות של המפרסמים של שקר, שהם בחינת העזי פנים שבדור, שהם בחינת עץ הדעת טוב ורע, כי הם מערבבים מטוב ורע, כי בודאי כל מפרסם של שקר בהכרח שיהיה בו איזה טוב, כי בלא זה לא היה לו כח להמשיך נפשות ישראל אחריו, כי מטבע נפשות של ישראל להמשיך את עצמן רק אל הטוב. ועל-כן בודאי אי אפשר שיהיה מפרסם של שקר כי אם כשיש בו מעט טוב בבחינת כל שקר שאין בו אמת בתחלתו אינו מתקים וכו'. רק שהרע והשקר שבו מרבה מן הטוב שזהו בחינת עץ הדעת טוב ורע ועל-ידי-זה נצטוה אדם הראשון, 'ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו' כדי שלא יתאחז ויתקשר בשרשי הנשמות של המפרסמים של שקר שהם בחינת העזי פנים אשר קמטו בלא עת. אבל הס"מ התגרה בו והסיתו לעבר על מצוה זאת בעצמה לאכל מעץ הדעת ועל-ידי-זה לא היה לו כח לעמד בממשלתו על המלאכים ודחפו והפילו אותו בחינת כי ביום אכלך ממנו מות תמות. מאן דנחית מדרגה קרי בה וימת, כמו שאיתא בזהר הקדוש נשא דף קלה ע"ב) כי על-ידי פגם אכילת עץ הדעת פגם בכל השלש תאות הנ"ל שצריכין לשברם כדי שידע להכיר את שרשי הנשמות של העזי פנים וכו' שהם, תאות ממון ומשגל ואכילה כנ"ל בהתורה הנ"ל והוא פגם בכלן על-ידי אכילת עץ הדעת וזה שכתוב 'ותרא האשה כי טוב העץ למאכל', זה תאות אכילה 'וכי תאוה היא לעינים' זה בחינת תאות משגל שתלויה בעינים, כמו שכתוב, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו' 'ונחמד העץ', זה בחינת תאות ממון שנאמר עליו לא תחמד. ומאחר שפגם באלו השלש תאות בודאי לא היה לו עוד כח לעמד בממשלתו וכו' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שלש שני ערלה שכשנוטעין עץ מאכל צריכין להמתין שלש שני ערלה. שלש שנים דיקא כנגד שלש תאות הנ"ל כדי לשבר ולבטל שלש תאות הנ"ל כדי לשמר את האילן שלא יינק מבחינת עץ הדעת טוב ורע חס ושלום מבחינות שרשי נשמות של המפרסמים של שקר רק תהיה יניקתו מבחינת עץ החיים אשר בתוך הגן וכו'. וזהו ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה', שצריכין להעלות הפרות לירושלים, הינו כנ"ל. שאחר שזוכין להכניע שלש תאות הנ"ל שהם בחינת שלש שני ערלה כנ"ל אחר כך זוכין לבחינות בנין ירושלים שהוא יראה שלם התלויה בלב כנ"ל. ועל-כן צריכין אחר השלש שני ערלה להעלות הפרות לירושלים שהוא בחינת יראה שלם שזוכין על-ידי שמכניעין שלש תאות הנ"ל על-ידי שנזהרין מלאכל הפרות בשלש שני ערלה וכנ"ל. ועל-ידי בחינת בנין ירושלים זוכין לתפלה כנ"ל בהתורה הנ"ל. וזהו ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. 'קדש הלולים' דיקא בחינת תפלה שהוא שבחים והלולים לה' שזוכין על-ידי בחינות בנין ירושלים שזוכין על-ידי שמכניעין שלשה תאות הנ"ל. שזהו בחינת אסור אכילת הפרות שלש שני ערלה ונטע רבעי להעלות הפרות בשנה הרביעית לירושלים וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואז יכולין לעשות ראש השנה כמבאר בהתורה הנ"ל. וזה בחינות התקיעות שסימנם קש"ת שהם בחינת האבות אברהם יצחק ויעקב כמובא, כי שלש אבות הם בחינת שלשה רגלים, כי פסח נגד אברהם וכו', הינו שעל-ידי התקיעות תקיעה שברים תרועה בחינת קש"ת בחינת תלת אבהן על-ידי-זה מעוררין כח השלש רגלים שעל-ידי-זה מכניעין שלש תאות הנ"ל. שעל-ידי-זה זוכין ליראה. בחינת היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, שזהו בחינת ראש השנה שאז נמשך יראה גדולה בחינת ובכן תן פחדך וכו' ואימתך וכו'. ועל-ידי-זה זוכין לתפלה, כי עקר בנין התפלה הוא בראש השנה כמובן בכונות, ועל-ידי התפלה שהיא דבר ה' בחינת בדבר ה' שמים נעשו, זוכין שיפל ויתבטל העזות של העזי פנים וכו'. ואז יכול להתקשר בשרשי נשמות הקדושים שעל-ידי-זה יכולין לעשות ראש השנה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. נמצא שעקר בחינת ראש השנה נתהוה על-ידי התקיעות שהם בחינת שלש רגלים שהם מכניעין השלש תאות הנ"ל. שעל-ידי-זה זוכין לכל הבחינות המבארין שם עד שזוכין לעשות ראש השנה ועל-כן נקרא ראש השנה יום תרועה, כי עקר בחינת ראש השנה נתהוה על-ידי השלש קולות של השופר שהם בחינת שלש רגלים וכו' כנ"ל. וכל זה הוא תקון חטא אדם הראשון שנברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים ופגם בזה וכו' כנ"ל. כי כל חטאו היה בראש השנה שאז נברא והיה צריך אז להמשיך כל התקונים הנ"ל. שעל-ידי-זה היה זוכה לבחינת קדשת ראש השנה ואז היה נתתקן כל הנ"ל והוא פגם בזה באותו היום על-כן כל תקוננו עתה הוא על-ידי ראש השנה שאנו צריכין להתקבץ הרבה נפשות בראש השנה אל צדיקי אמת שהם שרשי נפשות ישראל באמת שהם יכולין לעשות ראש השנה שעל-ידי-זה נתתקן הכל אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי עקר הראש וההתחלה של כל התקונים הוא על-ידי ראש השנה ראש דיקא, כי ראש השנה הוא יום ראשון לתשובה, הינו התחלת התשובה, כי אז הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה. כי באמת התחלת התשובה והתקון קשה וכבד מאד, כי קשה מאד לידע ולמצא הראש וההתחלה, כי על-פי רב כל התקונים והעצות כל אחד תלוי בחברו ומחמת זה קשה למצא הראש וההתחלה למשל בהתורה הזאת מבאר שצריכין לבא להתכלית שתתקים ממשלתו על המלאכים. ולזה צריכין לקבל שלש רגלים כראוי שעל-ידי-זה משברין שלש תאות הנ"ל שעל-ידי-זה זוכין ליראה שבלב שעל-ידי-זה נברא מלאך שמשפיע נבואה וכו'. שעל-ידי-זה זוכין לתפלה וכו' וכו' שעל-ידי-זה נופל העזות של העזי פנים וכו' ואז יכול להתקשר בשרשי נשמות שהם בחינת כסא הכבוד שעל-ידי-זה מתקים ממשלתו וכו' ואז יכול לעשות ראש השנה וכו', עין שם. נמצא שכפי בנין התורה הקדושה הזאת, עקר ההתחלה משלש רגלים שעל-ידי-זה שמקבלין השלש רגלים כראוי זוכין לשבר השלש תאות הנ"ל עד שזוכין לכל הבחינות הנ"ל. ובאמת בודאי מי שזוכה להתגבר לילך בדרך הזה שמתגבר לקבל השלש רגלים כראוי וממשיך עליו הדעת בשלש רגלים ומשבר על-ידי-זה כל השלש תאות עד שזוכה לכל הנ"ל בודאי אשרי לו, אבל בעונותינו הרבים אבדה העצה מאתנו, כי גם העצה בעצמה קשה וכבד עלינו לקים, כי אין אנו יודעין איך זוכין לקבל השלש רגלים כראוי באפן שנחדש את מחנו ודעתנו בכל רגל ורגל עד שנזכה על-ידי קדשת השלש רגלים לשבר ולבטל כל השלש תאות הנ"ל. ועל-כן עדין לא זכינו לשבר כל השלש תאות הנ"ל כראוי ומחמת זה אנו רחוקים מכל התקונים הנ"ל וגם מחמת זה בעצמו שרחוקים משבירת השלש רגלים כראוי, כי הא בהא תליא, כי כפי המבאר כאן בהתורה הזאת שהשלש רגלים משברין ומבטלין השלש תאות הנ"ל. נמצא ששלש התאות הנ"ל הם ההפך מקדשת השלש רגלים על-כן בודאי כל זמן שלא בטל השלש תאות אלו הוא רחוק מקדשת השלש רגלים כי אלו השלש תאות הם ההפך מקדשת השלש רגלים כנ"ל. ועל-כן קשה וכבד למצא הראש וההתחלה וכן הוא ברב העצות והתקונים שקשה וכבד למצא הראש וההתחלה מחמת שעל-פי רב כל אחד תלוי בחברו ואין יודעין מהיכן הראש וההתחלה וכמבאר בדברי אדמו"ר ז"ל מזה במקום אחר. ועל-כן עקר הראש וההתחלה של כל התקונים שבעולם הוא על-ידי ראש השנה. ועל-כן נקרא ראש השנה ראש דיקא, כי משם עקר הראש וההתחלה לכנס לעבודת ה', כי הוא יום הראשון לעשרת ימי תשובה, הינו ראשית התשובה והתקון:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי מה שקשה למצא הדרך לשוב לה' יתברך זה מחמת חטא אדם הראשון ומחמת רבוי עונותינו שעל-ידי-זה נתבלבלו כל המקומות והדרכים עד שקשה למצא הדרך לשוב אליו יתברך, כי עקר התשובה הוא לשוב הדבר למקום שנטל משם בבחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן כמו שמבאר בסימן לה) אבל מרבוי עונותינו קשה לנו מאד למצא מקומנו לידע איך לשוב אל המקום אשר נחצבנו משם. וזה ששאל הקדוש-ברוך-הוא את איוב על שהרהר אחר מדותיו יתברך, איפה היית ביסדי ארץ ודרשו רבותינו ז"ל איפה שלך היכן היתה באדם הראשון, כי אדם הראשון היה כלול מכל הנשמות ושאל אותו הקדוש-ברוך-הוא אם יודע היכן היה מקומו בקומתו של אדם הראשון וכמובא מזה בכתבי האר"י ז"ל באריכות בספר הגלגולים, עין שם. הינו ששאל אותו הקדוש-ברוך-הוא אם כבר זכה לתשובה שלמה לשוב אל מקומו שנטל משם ומאחר שעדין אינו יודע את מקומו בקומתו של אדם הראשון בודאי לא זכה עדין לתשובה שלמה לשוב למקומו שנטל משם מאחר שעדין אינו יודע את מקומו ומחמת זה עובר עליו כל מה שעובר, כי כל מה שה' יתברך מסבב עם האדם הכל לטובתו כדי להשיבו לדרך הישר וה' יתברך מסבב עמו בכמה סבות כפי מה שהוא יתברך יודע את מקום כל אחד ואחד שכמו כן הוא צריך לגלגל עמו בגלגולים אלו בסבות אלו ומחמת שאין מי שידע מקום כל אחד ואחד מתחלה ועד סוף, על-כן אי אפשר להבין דרכיו יתברך ומחמת זה קשה מאד למצא הראש וההתחלה לתשובה מחמת שאין מי שידע את מקומו מחמת שמחטא אדם הראשון נשרו איבריו ונפלו ממנו כמה נשמות ונתבלבל מקומם מאד וכמו כן על-ידי החטאים של כל אחד ואחד, על-כן עקר תקון התשובה אי אפשר להתחיל כי אם על-ידי הצדיקים אמתיים שהם אוחזים בכסא הכבוד, דהינו בשרשי נשמות ישראל שהם יכולים לעשות ראש השנה, כי הם בבחינת מקומו של עולם ויודעים מקום כל אחד ואחד מתחלה ועד סוף והם יודעים לעשות ראש השנה שהוא יומא דדינא לדון את כל אחד לכף זכות כמבאר בהתורה הזאת שם, כי מחמת שהם יודעים שרשי כל הנשמות והם בבחינת מקומו של עולם והם יודעים מקום כל אחד ואחד מתחלה ועד סוף הם יודעים לדון הכל לכף זכות ולעשות ראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, דהינו התחלת התשובה, כי הם מוצאים זכות לכל אחד לפי מקומו שיודעים אפלו אם הוא הגרוע שבגרועים ומכניסים אותו לכף זכות באמת: כי זה עקר הזכות שמוצאים עליו כדי להנטותו לתחיה להכניסו באמת לכף זכות להחזירו בתשובה שלמה באמת, כי חוץ מזה הכל הבל ואין שום זכות וטובה בעולם כי אם כשעל-ידי הזכות הזה יזכה לאיזה טובה אמתית ונצחית לבא לתכלית האמתי. ועל-כן בודאי מה שהצדיקים שיכולים לעשות ראש השנה דנים הכל לכף זכות לפי מקום כל אחד העקר הוא מה שעל-ידי-זה מכניסים אותם באמת לכף זכות ומכניסים בהם הרהורי תשובה וזה שאנו רואין בחוש שבראש השנה ועשרת ימי תשובה מגיע על כל אחד מישראל איזה הרהור תשובה והכל צועקים לה' יתברך מעמק הלב. ומאין בא זאת? כל זה נמשך רק מהצדיקים האמתיים שיכולין לעשות ראש השנה על-ידי שהם יודעים מקום כל אחד ואחד כנ"ל שעל-ידי-זה דנים הכל לכף זכות ומכניסין את הכל באמת בכף זכות ומכניסים בהם הרהורי תשובה ומודיעים להם ומאירים להם בדעתם שרש העצה והראש וההתחלה לכנס בדרכי התשובה שהעקר הוא לצעק אל ה' תמיד מעמק הלב שזה עקר בחינת ראש השנה ועשרת ימי תשובה והעקר הוא ראש השנה שהוא הראש וההתחלה שאז מתחילין הכל בהתחלה האמתית שהוא לצעק אל ה' מעמק הלב. בחינת ממעמקים קראתיך ה' מעמקי עמקים, וכל זה נמשך על כל אחד מישראל מגדולי הצדיקים שיודעים מקום כל אחד ואחד שהם דנים הכל לכף זכות והם עושין ראש השנה כנ"ל. ומשם עקר התחלת התשובה לכל אחד מישראל ועל-כן צריכין לנסע לצדיקים אמתיים על ראש השנה, כי מהם עקר קדשת ראש השנה. כי אפלו הרחוקים מהם שאין נוסעין אליהם כלם מקבלים מהם קדשת ראש השנה שהוא התעוררות התשובה וכנ"ל אבל בודאי כל מי שמתקרבים אליהם ונוסעים אליהם על ראש השנה בודאי הם עקר המקבלים קדשת ראש השנה שנמשך רק מהצדיקים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא שעקר הראש וההתחלה הוא מראש השנה כנ"ל. ועקר ההתחלה הוא מה שבראש השנה מתחילין הכל לצעק מעמק הלב לה' יתברך בחינת ממעמקים קראתיך ה'. וזאת ההתחלה נמשכת על כל השנה כלה על כל מי שבא לשוב באיזה עת שהוא שעקר התחלתו מבחינת ראש השנה, הינו מבחינת ממעמקים קראתיך. הינו לצעק לה' יתברך הדרך לתשובה ויאיר עיניו לידע מהיכן להתחיל לשוב אליו יתברך: וזה בחינת כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. כסא כבוד זה בחינת שרשי נשמות ישראל שזה בחינת מקומו של עולם כנ"ל ששם השרש של כל הראשית וההתחלה של כל אחד. כי שם מקום כל אחד ואחד. וזהו 'מרום מראשון', הינו שהכסא כבוד שרשי נשמות ישראל בחינת מקומו של עולם הוא מרום מראשון שהוא מרומם מראשון והתחלה של כל אחד שהוא בחינת מקום של כל אחד ואחד, כי כל התחלות והראשית של כל אחד, דהינו כל המקומות של כל אחד ואחד הכל כלול שם, כי הוא בחינת מקומו של עולם ואין העולם מקומו. נמצא שהוא מרומם מכל הראשית וההתחלה של כל אחד שהוא מקום כל אחד, כי כל המקומות כלולים בו והוא למעלה מכל המקומות שהם בחינת הראשית של כל אחד כנ"ל. וזהו מקום מקדשנו שעל-ידי-זה בחינת כסא כבוד, בחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל על-ידי-זה יכולים לקדש מקום כל אחד ואחד על-ידי שיודעין מקום כל אחד ואחד מהיכן הוא נמשך שעל-ידי-זה יכולים לדונו לכף זכות ולמצא לו פתח לתשובה להאיר לו המקום והדרך שישוב על ידו לה' יתברך. וזהו מקום מקדשנו שעל-ידי-זה יכולין לקדש ולטהר מקום כל אחד ואחד על שיודעין את מקומו שעל-ידי-זה דנים אותו לכף זכות ומחזירים אותו בתשובה שלמה כפי מקומו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובשביל זה נוסעין על קברי צדיקים בראש השנה, כי במקום מנוחת הצדיקים שם כלולים כל המקומות של כל אחד ואחד, כי במקום מנוחתו שם נמשך קדשת הכסא כבוד שהוא נחלתם, כמו שכתוב, וכסא כבוד ינחילם. ועל-כן שם הוא בחינת מקומו של עולם ויכול כל אחד למצא שם את מקומו ולשוב לה' יתברך. וזה בחינת 'וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון', הינו במקום קבורת הצדיק שהוא בחינת משה בחינת שם חלקת מחקק ספון שם יכול כל אחד לראות הראשית שלו, הינו בחינת ההתחלה והראשית שהוא צריך להתחיל לשוב לה' יתברך. מחמת ששם כל המקומות של כל אחד שהם בחינת ההתחלה והראשית של כל אחד. וזהו 'ויתא ראשי עם', הינו כי הצדיק בחינת משה זוכה להיות בבחינת מקומו של עולם על-ידי שהתקשר עצמו לשרשי נשמות ישראל שכלולים בה ראשי עם, כי כל הנשמות נחלקים תחת הראשים והמנהיגים, כמבאר בתחלת התורה הזאת. וזהו, 'צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל', צדקת ה', הינו שהצדיק עושה צדקת ה', הינו שהוא עוסק להצדיק את כל באי עולם ולדון את הכל לכף זכות כמו ה' יתברך בעצמו שהוא עושה עמנו צדקה וחסד ודן אותנו לכף זכות תמיד מחמת שהוא יתברך מקומו של עולם ויודע מקום כל אחד ואחד כנ"ל, כמו כן הצדיק שאוחז בשרשי נשמות הוא גם כן עושה צדקת ה' שמצדיק את הכל לכף זכות כמו ה' יתברך כנ"ל. וזהו, ומשפטיו עם ישראל שזה הצדיק יכול לעשות ראש השנה לשפט ולדון את כל ישראל. כי הוא יודע לדון את הכל לכף זכות מחמת שהוא בבחינת מקומו של עולם וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו תקעו בחדש שופר וכו' עדות ביהוסף שמו, ודרשו רבותינו ז"ל, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים ועקר יציאת מצרים היה בזכות יוסף בבחינת ויקח משה את עצמות יוסף עמו. וכל השלש רגלים כלם הם זכר ליציאת מצרים. נמצא שגם עקר קדשת השלש רגלים נמשך מבחינת ראש השנה שאז יצא יוסף מבית האסורים שעל-ידי-זה יצאו ממצרים וזכינו לקדשת השלש רגלים. כי עקר בחינת קדוש החדש שהוא תקון פגימת הלבנה שעל-ידי-זה קדשת כל הרגלים, כמו שכתוב, עשה ירח למועדים. הוא על-ידי קדשת ראש השנה שהוא בראש חדש שאז אומר ה' יתברך בעצמו הביאו עלי כפרה וכו'. כמבאר בהתורה הזאת. ואז על-ידי שישראל עושין תשובה על-ידי-זה כביכול מביאין כפרה וסליחה עליו, יתברך כי באתערותא דלתתא אתער לעלא. כמו שכתוב, באלקים נעשה חיל, כי העבודה צרך גבה והא בהא תליא. כמו שעקר התחלת תשובתנו בראש השנה הוא על-ידי מה שה' יתברך רחם עלינו וקבע לנו ראש השנה בראש חדש שאז הוא יתברך בעצמו מבקש כפרה שעל-ידי-זה יש לנו פתחון פה לבא לפניו וכו', כמו שמבאר שם. כמו כן על-ידי-זה בעצמו שאנו זוכין אז בראש השנה לתשובה, על-ידי-זה בעצמו אנו מביאין עליו יתברך כפרה, כי העקר תלוי בתשובתנו. וזה עקר בקשת ה' יתברך מישראל, הביאו עלי כפרה. שאנו בני ישראל, אנו דיקא צריכין להביא עליו כפרה על שמעט את הירח שמשם כל הפגמים, כי הכל תלוי בנו, כי אין חבוש מתיר את עצמו וכו', כמובא בתקונים. ועל-כן על-ידי התשובה שאנו עושין בראש השנה על-ידי-זה מביאין עליו כפרה יתברך. ועל-ידי-זה נתמלא פגימת הלבנה שזהו בחינת קדוש החדש שמשם כל הרגלים. נמצא שעקר בחינת קדוש החדש שהוא תקון פגימת הלבנה הוא על-ידי ראש השנה. ועל-כן כל יציאת מצרים שהוא בחינת קדשת השלש רגלים בחינת קדוש החדש, בחינת החדש הזה לכם ראש חדשים שהיא מצוה ראשונה שנצטוה משה בעת יציאת מצרים כל תקון זה נמשך מראש השנה, הינו כי גם אז האיר עליהם בהעלם גדול קדשת ראש השנה בזכות יוסף שיצא בראש השנה מבית האסורים בחינת עדות ביהוסף שמו. ובשביל זה נתקשה משה על קדוש החדש. מחמת שקדוש החדש הוא בחינת מלוי פגימת הלבנה שזה בחינת שרש התשובה בחינת הביאו עלי כפרה והתחלת התשובה קשה מאד כנ"ל. על-כן נתקשה משה בזה מאד עד שגלה לו ה' יתברך סוד קדוש החדש שהוא שרש התשובה שמתחיל מראש השנה שבו יצא יוסף שעל-ידי-זה היה עקר יציאת מצרים שהוא בחינת קדוש החדש, בחינת קדשת השלש רגלים כנ"ל: ועל-כן קבע התנא דיני קדוש החדש במסכת ראש השנה. כי עקר בחינת קדוש החדש הוא על-ידי ראש השנה שקבע אותו ה' יתברך ברחמיו העצומים בראש חדש שהוא חסד גדול ועליון מאד וכנ"ל: ועל-כן גם עקר יציאת מצרים היה על-ידי רבוי הצעקות והזעקות שצעקו בני ישראל אל ה'. כמו שכתוב, ונצעק אל ה' אלקינו וירא את ענינו וכו'. וכתיב, ויאנחו בני ישראל וכו' ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים וכו'. הינו כי עקר יציאת מצרים הוא על-ידי בחינת ראש השנה שעקרו הוא בחינת קולות בחינת ממעמקים קראתיך ה', בחינת קול שופר שהוא בחינת מן המצר קראתי י"ה וכו'. כי עקר יציאת מצרים היה על-ידי יוסף שיצא בראש השנה מבית האסורים כנ"ל. כי גם יוסף יצא בראש השנה על-ידי צעקתו לה' יתברך, כמו שכתוב שם אחר פסוקי תקעו הנ"ל, בצרה קראת ואחלצך וכו'. הינו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה בראש השנה כל עסקנו לבנות ולתקן בחינת מלכות, כמבאר בכונות. הינו כי אז עוסקין להעלות ולתקן את התפלה שהיא דבר ה' לגאלה ולפדותה מן הגלות וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל ועל-ידי-זה אנו זוכין שימשך עלינו קדשת ראש השנה שהוא בחינת אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, שזה זוכין על-ידי תפלה בשלמות. שעל-ידי-זה יכולין להתקשר לשרשי נשמות שהם בחינת כסא הכבוד וכו', בחינת מקומו של עולם שעל-ידי-זה יודעין לדון את הכל לכף זכות, שזהו בחינת קדשת ראש השנה וכו', כמבאר שם היטב, עין שם. והכל נעשה על-ידי הצדיק האמת כנ"ל, כי זה הצדיק האמת שכבר שבר כל התאות וכו' עד שזכה לכל התקונים הנ"ל עד שזכה שיש לו כח לעשות ראש השנה הוא ממשיך עלינו כל אחד מישראל המקרבים אליו קדשת ראש השנה, דהינו שהוא דן אותנו לכף זכות ומכניס אותנו באמת לכף זכות עד שמגיע על כל אחד הרהור תשובה. ומתחיל לצעק לה' יתברך מעמק הלב ומשם מתחיל לכנס בדרכי התשובה ולהמשיך כל התקונים הנ"ל עד שנזכה גם אנחנו לאחז בשרשי הנשמות ולעשות ראש השנה כנ"ל. והנה כלל התקונים הנ"ל הם לקבל שלש רגלים כדי לשבר שלש תאות הנ"ל. וזה אנו ממשיכין על-ידי השופר על-ידי התקיעות שסימנם קש"ת בחינת תלת אבהן שהם בחינת שלש רגלים כנ"ל. ועל-ידי-זה זוכין ליראה שזהו בחינת שופר בחינת היתקע שופר בעיר וכו'. ועל-ידי-זה זוכין לנבואה, הינו בחינת מתן תורה שנתנה בקול שופר שמזכירין בראש השנה, כי עקר שלמות רוח נבואה זכינו בשעת קבלת התורה, כמו שכתוב, פנים בפנים דבר ה' עמכם. 'דבר ה'', זו נבואה, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר . ועל-ידי נבואה זוכין לשלמות התפלה. וזה עקר בחינת ראש השנה לבנות התפלה שהיא בחינת מלכות כידוע. ועקר שלמות התפלה היא שכל שיח השדה יחזרו ויתנו כחם לתוך התפלה. בבחינת ויצא יצחק לשוח בשדה וכו' שזהו בחינת התנוצצות משיח וכו', כמבאר שם היטב, עין שם. וזה כל עסקנו בראש השנה, כי אז עוסקין להתפלל על צמיחת קרן משיח שזהו עקר מלכות דקדשה שאנו צריכין לגלות בראש השנה. כמו שאנו מתפללין, וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך וכו' ותמלך אתה ה' לבדך וכו' מלך על כל העולם כלו וכו' המלך הקדוש המלך המשפט וכו'. כי הכל אחד כי שלמות התפלה הוא בחינת מלכות דקדשה כנ"ל. ועקר מלכות דקדשה היא מלכות משיח שאז יתגלה מלכותו יתברך לעין כל, כי אז יתקים, והיה ה' למלך על כל הארץ וכו'. ועקר שלמות התפלה שהיא בחינת התנוצצות משיח שהוא מלכות דקדשה היא כשהתפלה נשלמת וכלולה מכל שיח השדה כנ"ל. וזה צריכין בראש השנה שאז נברא אדם הראשון. והיה צריך להתפלל ולהעלות ולהוציא כל שיח השדה, כמו שכתוב, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו' כי לא המטיר ה' אלקים וגו' ואדם אין וכו'. ופרש רש"י, עד שבא אדם והכיר בטובת הגשמים והתפלל עליהם וכו', כי עמדו על פתח קרקע עד שבא אדם וכו'. נמצא שכל שיח השדה לא יצאו בארץ עד שבא אדם ביום שנברא שהוא ראש השנה והתפלל עליהם וירד המט"ר ואז יצאו ואז נתגלה שכל שיח השדה כל כחם וגדילתם ויציאתם לעולם הוא רק על-ידי תפלה. והם מחיבים להחזיר כל כחם לתוך התפלה שהיא דבר ה' שהוא שרשם, אבל אדם הראשון היה צריך להתפלל עוד להשלים תקון העולמות בשלמות. ואז היו עולים ונכללים כל שיח השדה בתוך תפלתו בתכלית השלמות בבחינת התנוצצות משיח, כי הוא היה צריך אז להמשיך התקון של משיח כידוע. אבל על-ידי שפגם בעץ הדעת ולא התפלל תפלתו כראוי, על-ידי-זה נפגם הכל ואנו צריכין בכל ראש השנה לתקן זאת כמובן בכונות, על-כן עקר שלמות התפלה בראש השנה הוא בבחינה הנ"ל שיעלו כל שיח השדה ויכלל כל כחם בתוך התפלה, שזהו בחינת התנוצצות משיח שצריכין להמשיך בראש השנה כנ"ל. ואנו עוסקין בתקון זה בכל עשרת ימי תשובה לתקן התפלה בבחינה זאת שכל שיח השדה יתנו כחם בתוך התפלה שעל-ידי-זה נתבטלין כל הרפואות, כי כל הרפואות נמשכין לתוך כל מה שאוכלין ושותין. בבחינת וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך וכו', עין שם כל זה היטב. וזה בחינת מה שמצוה לאכל בערב יום כפור, כי מבאר בכונות שבערב יום כפור נשלם הנסירה, עין שם, הינו שאז נגמר בנין המלכות שהיא בנין התפלה כנ"ל. ועקר שלמות התפלה הוא שכל שיח השדה יתנו כחם לתוך התפלה עד שיתבטלו כל הרפואות של הדאקטורים, כי נוכל להמשיך כל הכחות של הרפואות לתוך כל מה שנאכל ונשתה. וכשזוכין לזה אזי בודאי האכילה מצוה גדולה, כי אז האכילה בשלמות גדול מאחר שנמשך לתוך אכילתו חיות משרשו העליון מבחינת דבר ה'. וכל הכחות והחיות של כל שיח השדה כלולים במה שאוכל שבחינה זאת נמשכת מהתנוצצות משיח. ואזי בודאי מאיר אור גדול וקדשה גדולה באכילתו משרשו מבחינת דבר ה'. ועל-כן אז בודאי אכילתו היא מצוה גדולה. ועל-כן בערב יום כפור שאז נשלם בנין התפלה בבחינה זאת בבחינת התנוצצות משיח שאז נמשך מן השרש מבחינת דבר ה' כל הכחות והחיות של כל שיח השדה לתוך אכילתו על-כן אז מצוה גדולה לאכל וכנ"ל: ואז זוכין ביום הכפור לשלמות התפלה בתכלית השלמות, דהינו שאז אנו נזונין מקולות התפלה לבד בלי התלבשות בשום דבר, כי בערב יום כפור זכינו שעל-ידי התפלה יהיה נמשך כל החיות של כל שיח השדה לתוך מה שאוכל ושותה. שאז האכילה בודאי בשלמות גדול ובקדשה גדולה, אבל עכשו ביום כפור זוכין להיות נזון מקולות התפלה לבד ואין צריכין שיתלבש כחות וחיות התפלה בשום דבר:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת סכה שעושין לאחר ראש השנה ויום הכפור, כי ראש השנה ויום כפור וסכות כלם בבחינות כסא הכבוד שהקדוש-ברוך-הוא יושב עליו בימים האלו כדי לדון אותנו לכף זכות מחמת שכסא הכבוד הוא בבחינת מקומו של עולם שעל-ידי-זה יודע את מקומנו של כל אחד ואחד ועל-ידי-זה הוא דן אותנו לכף זכות בחסד וברחמים גדולים ונפלאים מאד בבחינת אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, כמובא שם בהתורה הנ"ל. כי הדין והמשפט של ראש השנה נמשך עד סוף סכות שאז ביום האחרון של סכות שהוא הושענא רבא אז הוא גמר החתימה לטובה כידוע ועל-כן בכל אלו הימים נכון ומתקן כסאו לישב עליו למשפט כדי לדון ולשפט אותנו ברחמים על-ידי בחינות כסא כבוד שהוא בחינת מקומו של עולם כנ"ל. וזה שגלה אדמו"ר ז"ל בספורו נוראות מהמעשה של הכסא המובא אצלנו שאמר שראה אז על הכסא ראש השנה. ראש השנה כמו שהוא ראש השנה בשרשו העליון וכן יום כפור סכות ואחר כך גלה נוראות. שזהו כרסיה שביבין די נור וכו' כרסי"ה ראשי תבות ראש השנה יום כפור סכות. ראה והבט נפלאות ה' נמצא שראש השנה יום כפור סכות כלם שרשם בבחינת כרסיה, בחינת כסא הכבוד בחינת נכון כסאך מאז הנאמר על ימים אלו והכל כדי לדון אותנו לכף זכות וכו' כנ"ל. וזהו בחינת סכה שעושין אחר ראש השנה יום כפור בזה מראה לנו ה' יתברך עצם חבתו ואהבתו אלינו ישראל עם קרובו ומגלה לנו שדן אותנו בראש השנה לכף זכות בחסד ורחמים גדולים לפי מקומו של כל אחד כי הוא מקומו של עולם וכו' כנ"ל. וזהו בחינת סכה שאמרה תורה שכל אחד יצא ממקומו ודירתו ויכנס בסכה שהוא בחינת כסא הכבוד, בחינת מקומו של עולם, כי סכה היא בחינת אמא דמסככא על בנין, בחינת אם לבינה, בחינת אם כל חי שרשי הנשמות שהיא בחינת כסא הכבוד, בחינת מקומו של עולם שעל-ידי בחינה זאת נתעורר הרחמנות של ה' יתברך לדון אותנו בראש השנה ברחמים גדולים ועל-כן עכשו בחג הסכות צוה עלינו שכלנו נצא ממקומנו ונכנס לסכה ששרשו בחינת מקומו של עולם כנ"ל להורות לגלות לעין כל שהוא מעלה ומכניס אותנו לבחינת שרשנו, בחינת מקומו של עולם שעל-ידי-זה דן אותנו לכף זכות בחסד גדול ונפלא כנ"ל. כי כבר מבאר לעיל שעקר החסד מה שה' יתברך דן אותנו לכף זכות לפי מקום של כל אחד הוא מה שעל-ידי-זה ה' יתברך מכניס אותנו באמת לכף זכות ומחזיר אותנו בתשובה שלמה שרק זה הוא עקר הטוב והחסד אמתי שה' יתברך עושה עמנו תמיד ובפרט ביותר באלו הימים הנוראים ששרשן ראש השנה וכנ"ל. הינו כי כל אחד נתעה על-ידי עונותיו ותאותיו למקום שנתעה בבחינת תעיתי כשה אבד וכו' עד שאינו יודע לשוב למקומו שמחמת זה הוא רחוק מתשובה, כי עקר התשובה לשוב למקומו שנטל משם בבחינות זרקא וכו' כנ"ל. וה' יתברך חומל עלינו בראש השנה ומצא לכל אחד ואחד את מקומו ומטה כלפי חסד לראות זכות לכל אחד שמקומו גרם לו מה שעשה. ועל-ידי-זה מכניס אותו באמת לכף זכות ומראה לו משרש מקומו מבחינות מקומו של עולם עד שידע הדרך לשוב למקומו ושרשו העליון שזה עקר התשובה וכנ"ל. ועל-כן עכשו בסכות ה' יתברך מראה לנו זאת האהבה והחסד שעשה עמנו בראש השנה על-ידי מצות סכה הקדושה שצונו לצאת מבתינו ומקומנו ולכנס בסכה להורות שאין אנו עכשו כלל על מקומנו הראשון שגרם לנו מה שגרם כל אחד לפי מעשיו כי עכשו אנו יושבין בסכה שהוא בחינת כסא הכבוד, בחינת מקומו של עולם ששם שרש מקומנו של כל אחד שזה עקר התשובה עקר החסד של ראש השנה שנתגלה עתה לעין כל על-ידי יציאתנו ממקומנו לכנס לסכה שהיא בחינת אם כל חי וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן מסככין בפסלת דיקא. כמו שאמרו רבותינו ז"ל בפסלת גרן ויקב הכתוב מדבר. בזה מראה לנו ה' יתברך שהוא דן אותנו לכף זכות לפי מקומו של כל אחד כנ"ל, כי הפסלת של התבואה זה בחינת מקום התבואה למשל חטה הגדלה מן הארץ אנו רואין שאין החטה בעצמה יוצאה כהויתה מן הארץ. רק בתחלה יוצא הקש והשבלת שהוא פסלת התבואה ומן הקש יוצא החטה וכל חיות ויניקת החטה הוא דרך השבלת והקש. וכן פרות הגדלים על האילן שאין יוצא מן הקרקע כי אם העץ של האילן שהוא עץ גמור וממנו יוצאין ענפים ומהענפים שרביטין ועלים שהם גם כן עץ ופסלת גמור ומהם דיקא גדל הפרי וכל יניקתו וחיותו דרך השרביטין והענפים והאילן שהם עץ גמור נמצא שכל מקום הפרי וחיותו וגדולו הוא דרך הפסלת וכן האדם נוצר מטפה סרוחה וגדל במעי אמו ויונק כל חיותו דרך הטבור שמקשר בו באמו ודיקא על-ידי מקומו אלו נמשך עליו החיות והנשמה ממקור העליון והנורא ממקום שנחצבו משם נשמות ישראל דלית מחשבה תפיסא תמן כלל וזה באמת נפלאות תמים דעים, כמו שכתוב, אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך וכו'. כי ה' יתברך ברא כל הדברים בבחינת קלפה ופרי והקלפה היא מקום הפרי, כי כל הפרות והתבואות מקומם בהקלפות שלהם שהם הפסלת כנראה בחוש וכנ"ל. וזה מחמת הסיגים והפסלת של מלכין קדמאין וכו' שנמשך מהדין של תחלת הצמצום שהוא עקר המקום של כל העולם, כי כשעלה ברצונו יתברך לברא את העולם לא היה מקום לבריאה וצמצם האור לצדדין שהוא שרש הדין ועל-ידי-זה נתהוה מקום לבריאה ולשם המשיך אור האין סוף בדרך קו ועל-ידי-זה נתהוו כל העולמות וכו', כמבאר כל זה בעץ חיים בתחלתו ומובא בדברינו כמה פעמים. נמצא שקדם התהוות הבריאה וכמו כן בכל הדברים שבעולם קדם שבאין לעולם יש בחינה זאת שההכרח שיהיה איזה בחינת צמצום קדם שנמשך האור והחיות של אותו הדבר שעל-ידי-זה הוא נברא ויוצא לעולם ומחמת שהצמצום הוא שרש הדין שמשם עקר אחיזת הסטרא אחרא והקלפות. ועל-כן היה צריך אדם הראשון לברר הכל על-ידי תפלתו והוא פגם בזה על-ידי חטא עץ הדעת טוב ורע מאז נתקללה האדמה ונגזר עליו, ואכלת את עשב השדה בזעת אפך תאכל לחם. דהינו שכל הדברים יצאו מלבשים בפסלת וקלפות והקלפה קדמה לפרי תמיד וזה כל עבודתנו כל ימינו לברר כל הדברים מהקלפות והפסלת שקדמו להם ומחמת שהקלפה נתאחזה בהפרי מאד וקדמה לה, על-כן באמת קשה הברור מאד ומחמת זה רבים נכשלים בזה העולם ונופלים למקום שנופלים רחמנא לצלן רק הצדיקים האמתיים גבורי כח שהם מתגברים על יצרם הם מבררים הכל ולא זו אף זו שהם בתקף צדקתם מעוררים רחמי ה' יתברך עלינו שיחוס עלינו ולא ידון אותנו כמעשינו רק יסתכל על מקומנו על מקום של כל אחד ואחד דרך איזה מקומות הוא נמשך לזה העולם, כי המקום של כל אחד הוא בחינת הקלפה והפסלת שקדמה לפרי כנ"ל. ועל-ידי-זה הוא מרחם עלינו ודן אותנו לכף זכות כנ"ל. וזה שכתוב, ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי כי יצר לב האדם רע מנעריו. ודרשו רבותינו ז"ל משננער לצאת ממעי אמו. משננער לצאת ממעי אמו דיקא, הינו כי מקומו גרם לו לחטא מחמת שיצא ממקום מטנף כזה. וכמו שאמר דוד, הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי. זה שמסככין בפסלת דיקא, כי הפסלת הוא בחינת מקום של כל אחד. שעל-ידי-זה הוא דן אותנו לכף זכות בחסד גדול לפי מקומו של כל אחד, כי הוא יתברך מקומו של עולם שכל זה הוא בחינת סכה כנ"ל ואזי כשה' יתברך דן אותנו לכף זכות על-ידי מקומו של כל אחד שהוא הפסלת שגרם לו לחטא. נמצא שנתהפכין העונות לזכיות. וזה בחינת ירידה תכלית העליה, כי דיקא על-ידי הקלפה והפסלת שקדמה לפרי שמשם כל העונות רחמנא לצלן, על-ידי-זה דיקא הוא יתברך מרחם עלינו ודן אותנו לכף זכות כנ"ל. על-כן נעשה מהפסלת דיקא סכך קדוש שהוא עקר הסכה, כי עקר הסכה לזכות לדון אותנו בבחינת מקומו של עולם, בבחינת כסא הכבוד אם כל חי זה נעשה על-ידי הפסלת דיקא שהוא הקלפה הקודמת לפרי שהוא בחינת מקום כל אחד על-ידי שהוא יתברך מסתכל על מקום כל אחד ודן אותנו לכף זכות ומהפך העונות לזכיות וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת בריתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא בחינת והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו'. 'ורוח אלקים', דא רוחו של משיח. 'מרחפת על פני המים' ופרש רש"י, כסא הכבוד עומד ומרחף באויר וכו', הינו כנ"ל. כי החשך שקדם לאור זה בחינת קלפה הקודמת לפרי שמשם נמשך שבתחלה הארץ היתה תהו ובהו וחשך שמשם כל הגליות והממשלה של האמות העולם שקדמו למלכות משיח שיבא במהרה בימינו וכמו שדרשו רבותינו ז"ל במדרש פסוק זה והארץ היתה תהו וכו' על הארבע מלכיות) וזה בחינת ורוח אלקים מרחפת וכו' שהוא בחינת כסא הכבוד בחינת רוחו של משיח שכלול מכל הנשמות, הינו שעקר התקון על-ידי רוחו של משיח שאוחז בכסא הכבוד שרשי הנשמות בחינת מקומו של עולם שעל-ידי-זה הוא יתברך דן אותנו לכף זכות ומהפך חשך לאור, עונות לזכיות כנ"ל: וזה שאמרו רבותינו ז"ל שבת עז עב), מאי טעמא עזי מסגן ברישא והדר אמרי כבריתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא. עזי זה בחינת ממשלת העכו"ם שנקראים שעירים ועזים. כמו שכתוב, והצפיר והשעיר מלך יון. וכמו שכתוב, הן עשו אחי איש שעיר. אמרי זה בחינת ישראל שנמשלו לכבשים, כמו שפרש רש"י. הינו מאי טעמא ממשלת העכו"ם קודמת לממשלתנו והשיב, כבריתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא. כי כל בריאת העולם הוא בבחינה זאת שהצמצום שהוא עקר כלל המקום קדם לכלל העולם. ומשם נמשך שהחשך קדם לאור והקלפה קודמת לפרי כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו, כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' אלקים יצמיח צדקה נגד כל הגוים. ועתה על-פי הנ"ל מבאר הפסוק היטב. הינו כארץ תוציא צמחה וכגנה וכו' כמו הצמחים והזרעים הגדלים בארץ שכלם יוצאים דרך הפסלת שקדם להם, כי הקלפה קדמה לפרי כנ"ל שזהו הזכות שה' יתברך מוצא עלינו כנ"ל. כן ה' אלקים יצמיח צדקה וכו', 'כן' דיקא, כי דיקא על-ידי-זה יצמיח צדקה וחסד עלינו מחמת שהוא יודע יצרנו ומקומו של כל אחד ואחד וכו' כנ"ל. וזהו שסים, יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים. נגד כל הגוים דיקא, כי הגויים שהיינו ביניהם בגלות במקומותם במושבותם הם גרמו לנו כל החטאים, כמו שכתוב, ויתערבו בגוים וכו'. ועל-ידי-זה הוא יתברך ירחם עלינו מחמת שיודע מקומנו של כל אחד ואחד וכו' וכנ"ל: וזהו, באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי . ופרש רש"י שמרב האהבה אכל העץ עם הפרי, הינו כנ"ל. שמרב אהבתו לישראל הוא מהפך העץ והפסלת לפרי, דהינו בחינת מחילת עונות התהפכות העונות לזכיות מחמת שיודע מקומו של כל אחד שהפסלת שקדם לפרי גרם לו מה שגרם שזהו בחינה מה שמסככין בפסלת גרן ויקב. בפסלת דיקא וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא שסכה בבחינת כסא הכבוד כנ"ל. וזהו, מאחז פני כסה. פרש עליו עננו. עננו זה בחינת ענני כבוד שהם בחינת סכה שהיא בבחינת כסא הכבוד, בחינת מאחז פני כסה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת הושענא רבה שאז הוא גמר החותם. ואז הוא גמר התקון שהתחלנו בראש השנה. הינו שבראש השנה רחם עלינו ה' יתברך ודן אותנו לכף זכות לפי מקומנו, כי הוא יודע יצרו של כל אחד לפי מקומו, כי הוא יתברך מקומו של עולם כנ"ל. ועל-ידי-זה הכניס אותנו באמת לכף זכות והכניס בנו דרך לתשובה, דהינו לצעק לה' יתברך מעמקא דלבא בחינת ממעמקים קראתיך י"י שמתחילין בראש השנה וכנ"ל. ועכשו בהושענא רבה בסוף סכות אנו זוכין כל ישראל לבחינה זאת לקים, אל תדין את חבריך עד שתגיע למקומו, רק לדון את הכל לכף זכות ולקים, אל תהי בז לכל אדם יהיה מי שיהיה, כי בסכות זכינו כלנו לישב בסכה שהוא בחינת כסא הכבוד מקומו של עולם. ועל-ידי-זה האיר עלינו על כל אחד מישראל הארה מבחינת מקומו של עולם לידע לדון את הכל לכף זכות אפלו פושעי ישראל הגרוע שבגרועים עד שנזכה להכניס כלם לכף זכות ולהאיר בהם ההארה של ראש השנה, דהינו שתמיד ימצאו פתח ודרך לתשובה בכל מקום שהם בכל עת וזמן. ועקר הפתח והדרך הוא לצעק תמיד מעמקא דלבא לה' יתברך יהיה איך שיהיה. ולא יתיאש עצמו מן הצעקה לעולם כאשר הזהירנו על זה אדמו"ר ז"ל פעמים אין מספר בכמה וכמה מיני לשונות. וזה בחינת מה שמרבין לצעק בהושענא רבה כמה וכמה פעמים הושענא הושענא וכו'. וכן נעורין כל הלילה וגומרין כל ספר תהלים שהוא מלא צעקות וזעקות ושועות ותחנות ובקשות ותפלות לה' יתברך בכמה וכמה מיני לשונות ומליצות קדושות הנאמרות בראש השנה הקדוש הכוללים כל באי עולם עד אשר לא נמצא שום רשע ובעל עברה בעולם שלא יוכל למצא את עצמו בספר תהלים הכולל כל באי עולם בכל הדורות ובכל המדרגות שבעולם מראש ועד סוף עד תכלית הירידה שאין ירידה אחריו רחמנא לצלן לכלם הוא מעורר בצעקותיו ותפלותיו לשוב לה' יתברך. וכמו שמבאר אדמו"ר ז"ל בלקוטי תנינא בסימן עג) שתהלים מסגל לתשובה. ובהושענא רבה שאז הוא סוף ימי הסכות ואז הוא בחינת דוד כידוע, על-כן אנו ממשיכין תקון הנפלא הזה שיזכה כל אחד מישראל על-ידי קדשת ראש השנה ויום הכפורים ועל-ידי שקים מצות סכה וארבעה מינים שכלם הם בבחינת כסא הכבוד מקומו של עולם, בחינת כרסי"ה שביבין די נור וכו' כנ"ל שעל-ידי-זה נזכה לדון את הכל לכף זכות ולהכניס דרכי התשובה בכל אחד מישראל, דהינו לומר תהלים ולצעק לה' יתברך תמיד יהיה איך שיהיה וכמו כן צריכין לדון גם את עצמו לכף זכות אף-על-פי שהוא יודע מכאובי נפשו ורבוי פשעיו כי עצמו מספר וכו' רחמנא לצלן, אף-על-פי-כן צריך לקים גם בעצמו אל תדין עד שתגיע למקומך כמו שצריכין לקים בחברו אל תדין וכו' כנ"ל, כי בודאי גם מקום עצמו אינו יודע, כי בודאי אינו יודע מאיזה מקום נמשך וכל מה שעברו עליו בכל הגלגולים ומאיזה מקום נמשכין עליו היצרין רעים והמחשבות רעות שלו וכו' וכו'. על-כן אסור ליאש את עצמו לעולם כאשר הזהירנו אדמו"ר ז"ל כמה פעמים בלי שעור, כי צריכין לקים גם בעצמו אל תהי בז לכל אדם שלא לעבר על אסור שפיכות דמים חס ושלום, כמבאר שם בהתורה הנ"ל שהאסור אל תהי בז לכל אדם הוא אסור שפיכות דמים, עין שם: על-כן גם לבזות את עצמו ביותר עד שיוכל לפל על-ידי-זה חס ושלום, הוא בודאי אסור חמור, כי הוא אסור שפיכות דמים שאסור גם בעצמו, כמו שכתוב, שופך דם האדם וכו'. ואך את דמכם לנפשתיכם. ודרשו רבותינו ז"ל ומובא בפרוש רש"י, לרבות השופך דם עצמו, כי צריכין לדון את עצמו לכף זכות, כמבאר בהתורה אזמרה לאלקי בעודי בסימן רפב) כי מי יודע את מקומו והעקר שלא יתיאש את עצמו מן הצעקה לעולם, שזהו בחינת הושענא רבה שזוכין לזה על-ידי שנכנסנו לסכה שזכינו כלנו בני ישראל לבחינת מקומו של עולם שעל-ידי-זה זוכין לדון את הכל לכף זכות אפלו את עצמו וכנ"ל. וזהו בחינת בההוא יומא וישב יצחק ויחפר את בארת המים וכו', דהינו שבראש השנה היה בחינת חפירות בארות מים ועכשו בהושענא רבה חוזרין וחופרין הבארות מים, כמבאר בזהר הקדוש צו דף לב) הינו כי בארות מים זה בחינת קולות וצעקות לה' יתברך, בחינת שפכי כמים לבך נכח פני ה', בחינת שבעה קולות שאמר דוד על המים שנמשכין ביום זה, כמובא, הינו שכל התקונים שגומרים ביום זה הוא בחינת קולות לצעק ולהתחנן לפני ה' יתברך תמיד מעמק הלב בבחינת שפכי כמים לבך נכח פני ה', שזהו בחינת ספר תהלים שגומרין אז שעל-ידי-זה נזכה כלנו לשוב אליו יתברך כנ"ל. ועל-כן עוסקין אז עם ערבי נחל שמרמז על פושעי ישראל כמובא לקים, אל תהיה בז לכל אדם, כי אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו שזה עקר התקון שהתחיל בראש השנה ונגמר בהושענא רבה כנ"ל. וזה בחינת משנה תורה שאומרים אז בליל הושענא רבה, כי כל ספר משנה תורה הם דברי תוכחות שמוכיח משה את ישראל בתוכחה של חסד להראות להם חסדי ה' וטובו וצדקתו לעולם שכמה הכעיסו לפניו בכמה מקומות. ואף-על-פי-כן עדין חבתו ורחמיו עליהם, כמו שכתוב, ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך וכו'. ופרש רש"י, אף-על-פי שעשיתם כל זאת עודנו רחמיו וחבתו עליכם מכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם ליראה וגומר, עין שם ואין יראה אלא תפלה, כמו שכתוב, אשה יראת ד' היא תתהלל. כמו שמבאר אדמו"ר ז"ל כמה פעמים, הינו שמשה מוכיח ומזהיר את ישראל לדורות שאחרי כל מה שחוטאין לפניו חס ושלום אין הקדוש-ברוך-הוא שואל מהם כי אם ליראה שהוא תפלה, דהינו להתפלל ולצעק אליו יתברך תמיד. וכמו שכתוב, וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. וזה שבתחלת דבריו של משה הזכיר כל המקומות שהכעיסו לפניו, כמו שכתוב, אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה וכו'. ופרש רש"י שמנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפניו וכו', הינו כי התוכחה של משה היה תוכחה של חסד, כמו שמבאר בהתורה תקעו תוכחה בלקוטי תנינא סימן ח), עין שם שאמר משה תוכחתו באפן שלא יעורר חס ושלום על-ידי תוכחתו הריח רע של המעשים רעים שעשו ויחליש אותם חס ושלום על-ידי-זה רק, אדרבא, על-ידי תוכחתו יחזק אותם ויוסיף ויתן בהם ריח טוב וכו', כמו שמבאר שם. ועל-כן הזכיר כל המקומות שהכעיסו לפניו. 'כל המקומות' דיקא, כי בזה הזכיר להם זכות וחסד, כי הוא קים אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, כי הוא זכה לאחז בכסא הכבוד, בחינת מאחז פני כסה וכו' שעל-ידי-זה היה בבחינת מקומו של עולם. ועל-כן ידע שכל אלו המקומות שהכעיסו בהם לפני המקום ברוך הוא המקומות בעצמן גרמו להם לחטא, כי עברו במדבר מקום נחש שרף ועקרב וצמאון וכו' שהם מקום תקף הקלפות והסטרא אחרא כידוע והיה צריכים ללחם על קלפות קשות ועצומות שהיו במקומות כאלו. וזה גרם להם שכמה פעמים לא יכלו לעמד בנסיון ונכשלו במה שנכשלו. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק, וישב ישראל בשטים וכו' שהמקום גרם להם לחטא, כמו שאיתא בזהר הקדוש. נמצא שבזה שהזכיר את המקומות דיקא שהכעיסו לפניו בזה המציא להם זכות בחינת הזכות של ראש השנה שהוא אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו וכו' כנ"ל. וכן סובב והולך כל ספר דברים על קטב זה להזכיר את ישראל כל מה שהכעיסו לפניו ואף-על-פי-כן לא יתיאשו עצמן מן הרחמים לעולם, כי רחמיו לא כלים כאשר ראו בעיניהם שאף-על-פי שעשו את העגל, אף-על-פי-כן לא מנע רחמיו מהם. וכן אחר שאר החטאים היטיב עמהם בחסדו עד שהם מוכנים עתה לכנס לארץ ישראל. על-כן ידעו לדורות שבכל מה שיעבר עליהם עד ביאת משיח בכלל. ובפרט על כל אחד ואחד יהיה איך שיהיה לעולם אל יתיאשו עצמן מן הרחמים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אפלו חרב חדה מנחת על צוארו של אדם אל ימנע את עצמו מן הרחמים. ואמרו, יפה צעקה לאדם בין קדם גזר דין בין לאחר גזר דין. וזה שספר תפלותיו איך התפלל והתחנן לפני ה' יתברך. כמו שכתוב, ואתנפל לפני ה' וכו' ואמר וכו'. הכל כדי להורות בני ישראל שיתחזקו בתפלה וצעקה לה' יתברך תמיד, כי רחמיו אינם כלים לעולם. וזה בחינת שירת האזינו שכולל כל מה שעבר על ישראל וכל מה שעתיד לעבר עליהם בכלליות ובפרטיות עד הסוף ואחרי כל אלה סוף כל סוף לא יטש ה' את עמו, כמו שכתוב בסוף, כי ידין ה' עמו כי יראה כי אזלת יד וכו'. וזה שהתחיל בתחלת דבריו כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו, הינו שאמר משה לישראל, ממני תראו וכן תעשו, כי דעו כי אנכי כל מה שזכיתי בזה העולם הכל היה על-ידי שקראתי תמיד אל ה' בחינת כי שם ה' אקרא. וכמו כן מהרו עשו כמוני והבו גדל לאלקינו. שתקראו גם כן אל ה' יתברך תמיד כמוני שזהו עקר גדלתו וכבודו, כמו שכתוב, וקראני אני ביום צרה אחלצך ותכבדני כנ"ל. וכעין שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק זה, כי שם ה' אקרא, אתם, הבו גדל לאלקינו וכו', שתענו אחרי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הינו כנ"ל. שכמו שאני קורא לה' יתברך תמיד, כמו כן תעשו לעולם ועד. וזהו בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ששם כבוד מלכותו מברך לעולם ועד אפלו אחרי כל החטאים והכעסים שמכעיס כל אחד לפניו בכל דור ודור, כי ימין ה' רוממה לעולם, וכמו שכתוב, ואתה מרום לעולם ה'. וכמו שכתוב שם בהשירה, שחת לו לא. ותרגם אונקלוס, לא לה. כי אליו יתברך אין מגיע שום פגם, כמו שכתוב, אני ה' לא שניתי. ועל-כן תמיד יכולין להתקרב אליו כמו ששמעתי מפי אדמו"ר ז"ל שאמר שאפלו בשאול תחתיות יכולין להיות סמוכין אליו יתברך. וזהו בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כנ"ל. ועל-כן הזהיר להם משה על זה בתחלת השירה, כי זה עקר כונתו בהשירה הקדושה הזאת שכוללת הכל שאמר עליה, וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו. וכל כונתו שיתחזקו תמיד בה' יתברך. ויבטחו ברחמיו ויצעקו ויתפללו אליו יתברך תמיד כמו שנהג הוא כל ימי חייו בחינת כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו כנ"ל. וזה שהקדים תחלה והזהיר להם שיאזינו דבריו היטב, כמו שכתוב, האזינו השמים וכו' יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי וכו'. הינו שהזהיר שדבריו יכנסו באזניהם כמו מטר וטל שיורדין טפות מים בארץ ואחר כך צומח מהם צמחים נפלאים, כמו כן דבריו יכנסו בלבם כטל וכמטר ויצמחו בלבם ויעשו פרות טובים, כי דברים אלו להתחזק בה' יתברך תמיד צריכין להאזין היטב היטב ולהבין דבר מתוך דבר להבין היטב רמיזותיו של הצדיק עד היכן עד היכן צריכין להתחזק לעולם. וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום, אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני אל תהיה כסוס כפרד אין הבין וכו'. כי מתחלה ספר דוד צרותיו ואמר שמעצם צרותיו הוא מכרח לשאג כל היום, כמו שכתוב, כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום כי יומם ולילה תכבד עלי ידך וכו' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה. ודרשו רבותינו ז"ל מדרש שוחר טוב תהלים קמ), אתה רנן לפני ואני אפלט אותך. נמצא שבאלו הפסוקים מזכיר איך צריכין להתחזק בתפלה ובשאגה לה' יתברך תמיד כדי להנצל משטף מים רבים השוטפים בעולם הזה הרוצים לכלות את האדם חס ושלום משני העולמות רחמנא לצלן. ועל-ידי-זה סים, אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני, שאני מרמז לך בעיני שאל תסתכל על שום דחיה שרוצין לדחות אותך יהיה מי שיהיה הן המחשבות שבאין עליך בעצמך הן הדחיות הנמשכין מאחרים וכו' על כלם אל תסתכל רק תבין דברי שאני מורה לך הדרך ומרמז לך בעיני שתמיד תתחזק בצעקה ושאגה לה' יתברך וכנ"ל. וזהו שאמר משה רבנו, יערף כמטר לקחי תזל וכו'. שדבורים האלה צריכים לצמח ולעשות פרות בלבך כטל וכמטר לקימם תמיד בכל מה שעובר על האדם כל ימי חייו ומה הם הדברים כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו שתקראו תמיד אל ה' יתברך לעולם ועד כמוני כנ"ל. ועל-כן קורין ספר משנה תורה בליל הושענא רבה כי זה עקר בחינת הושענא רבה להמשיך דרך זה על כל אחד לצעק תמיד אל ה' כנ"ל: שיך לעיל: וזה, תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו ויצעקו אל ה' וכו'. שכשאדם נתרחק ממקומו ואזי הוא תועה במדבר ואינו יודע הדרך לשוב למקומו בחינת עיר מושב לא מצאו אזי עקר העצה ויצעקו אל ה'. שזהו עקר בחינות ההתחלה שנמשך על כל אחד מישראל בראש השנה בחינת ממעמקים קראתיך י"י וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נחזר לענין שלש שני ערלה ונטע רבעי הנ"ל. ובשביל זה צריכין להמתין באילן שנוטעין שלש שנים דיקא, כי על-פי הנ"ל מבאר שעקר התקון הוא ראש השנה כנ"ל. על-כן אי אפשר לגרש הקלפות הנאחזות באילן בעת נטיעתו שיניקתם משלש תאות הנ"ל. אי אפשר לגרשם כי אם בשלש שנים דיקא שיש בהם שלשה ראש השנה שאז עקרו נמשך גם כן בראש השנה כנ"ל. ועל-כן אף-על-פי שבשנה אחת יש שלש רגלים שהם מבטלין שלש תאות הנ"ל אף-על-פי-כן צריכין שלש שנים דיקא דהינו שלשה ראשי שנים, כי זה ידוע שכל מדה כלולה מכל המדות בין בקדשה בין בהפך. ועל-כן השלש רגלים שבהם נמשכין שלשה מחין לבטל שלש מדות הנ"ל. כל רגל, דהינו כל מח כלול מכל השלש כידוע וכן להפך כל השלש מדות רעות הנ"ל. כל אחת כלולה מכל השלש ובשביל זה גם כן קשה וכבד התקון מאד, כי אי אפשר להתחיל ולגמר התקון בפעם אחת מחמת שכל מדה כלולה מהשאר למשל בענין המבאר לעיל שתקון תאות ממון הוא על-ידי המח והדעת הנמשך עלינו בפסח ותקון תאות המשגל על-ידי שבועות וכו' קשה לתקן בפסח בשלמות תאות ממון מחמת שתאות ממון קשורה וכלולה בתאות המשגל כנ"ל וכמבאר במקום אחר ותקון תאות המשגל עדין לא נמשך הדעת של שבועות לתקנו כראוי. וכן בשארי המדות ומחמת כל זה עקר ההתחלה והתקון הוא על-ידי ראש השנה שאז מאירין עלינו הצדיקים הארת התשובה משרשה כנ"ל. ועקר הארה הוא שנזכה להתעורר כל אחד ממקומו אשר הוא שם לצעק ולזעק ולשאג לה' יתברך מעמק הלב שזה העקר ובלא זה אי אפשר להתחיל ולתקן שום דבר מרבוי הכבדות והמניעות והבלבולים וכו' וכנ"ל. אבל אי אפשר לתקן בשלמות כי אם השלש שנים שיש בהם שלש פעמים שלש רגלים מחמת שכל מדה כלולה משלש והם תלת כלולין מתלת, על-כן צריכין להמתין שלש שני ערלה, שלש שנים דיקא וכנ"ל. והעקר התקון על-ידי ראש השנה וכנ"ל. ועל-כן עקר השנה לענין נטיעת ערלה נחשבת מראש השנה, כמבאר בגמרא ופוסקים. וזה בחינת התקיעות שהם משלשין בכל הבחינות, כמו שכתוב במשנה סדר תקיעות שלש של שלש שלש, כי התקיעות הם בחינת תקון הקולות שמעוררין ממעמקים, בחינת מן המצר קראתי יה, דהינו שעל-ידי התקיעות ממשיכין על ישראל הארת התשובה שיזכו תמיד לצעק לה' יתברך מעמקי עמקי לבם מכל מקום שהם שזה עקר התקון כנ"ל. ועל-כן הם שלש של שלש שלש, כי על-ידי הקולות והצעקות זוכין להמשיך התקונים הנ"ל של שלש רגלים שהם מתקנים שלש תאות הנ"ל שבהם תלוי הכל כנ"ל. ומחמת שגם השלש מדות הנ"ל הם שלש כלולין משלש כנ"ל, על-כן התקיעות הם שלש של שלש שלש וכנ"ל ועל-כן אנו תוקעין כמה וכמה קולות כמה פעמים שלש שלש. כי כן הדבר שצריכין להרבות בצעקות ושועות לה' יתברך כל ימי חייו ולא יתיגע לעולם. כמו שהזהיר רבנו ז"ל לבל נתיאש מן הצעקה לעולם, כי התקון של כל דבר אי אפשר שיהיה נעשה בפעם אחד ובפרט מי שקלקל כמו שקלקל בודאי צריך להתמהמה הרבה בתקונו בבחינת הבא לטהר מסיעין לו אומרים לו המתן: וכמו שאיתא בכתבים לענין תקון חטא אדם הראשון שמחמת גדל חטאו אי אפשר לתקן ביום אחד כי אם מראש השנה עד שמיני עצרת וגם בכל הזמן הזה אין מתקנין בשלמות כי אם בכל שנה מעט מעט עד זמן בלע המות לנצח, עין שם. מכל שכן עתה שכל אחד הוסיף חטאין וקלקולין על חטא אדם הראשון מה שהוסיף על-כן בודאי אי אפשר לתקן בפעם אחד רק מעט מעט. וזה ידוע שהיצר הרע וחילותיו אורבים לאדם תמיד ותכף שמתחיל להתעורר לה' יתברך באיזה צעקה ושועה וכיוצא אזי הוא מתעורר להתגבר ולהתגרה בו ביותר מחמת שרואה שזה האדם רוצה לברח ממנו. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. ומחמת שהאדם עדין בקטנות גדול, כי עדין לא נתעורר לה' יתברך כי אם מעט ולא התחיל תקונו כי אם פחות מחוט השערה וגם על-ידי-זה מתגרה הבעל דבר כנגדו בהתגברות גדול לקלקל חס ושלום. על-כן קשה מאד לעמד כנגדו. ומחמת זה רבים רחוקים מתשובה, כי באמת רב בני ישראל ככלם מתעוררים בהרהורי תשובה בכל פעם, כי אפלו פושעי ישראל מלאים חרטה, אך מגדל ההתגרות וההתגברות של הבעל דבר שמתגרה כנגדו בכל פעם כנ"ל רבים נופלים מיד וקצתם לאחר איזה זמן רחמנא לצלן. על-כן עקר התקנה רק לצעק אל ה' יתברך תמיד וזה בחינת שבכל הקולות של שופר תוקעין תקיעה בראש ותקיעה בסוף, כי עקר הקול הנאמר בתורה הוא תרועה, אך רבותינו ז"ל קבלו שכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, כי קול תקיעה שהוא קול פשוט זה בחינת מה שבתחלת התקון שקשה ההתחלה מאד כנ"ל. צריכין רק לצעק קול פשוט לה' יתברך מעמקי עמקי הלב, כי עדין אין יודעין שום עצה ותחבולה איך לצאת ממכמרת היצר הרע ואין יודעין אפלו הדרך איך לבקש ה' יתברך. רק צריכין לצעק קול פשוט מעמקי הלב בבחינת ממעמקים קראתיך ה' ואזי על-ידי קול צעקתו הפשוטה שהוא בחינות תקיעה ה' יתברך מעורר רחמיו עליו ומתחיל להאיר בדעתו הארת התקון ומרמז לו סדר תפלה, דהינו שיצעק לה' יתברך שיאיר עליו הארת השלשה מחין שהם בחינת שלש רגלים שבהם תלוי עקר התקון כנ"ל. וזה בחינת קול תרועה שהוא קולות משלשים שהם מרמזים על התלת מחין שלש רגלים, הינו שעכשו אנו צועקין לה' יתברך שיאיר עלינו התקון של שלש רגלים וכו' כנ"ל וה' יתברך שומע קול תרועותינו וצעקתנו ברחמים. ותכף מתחיל להאיר עלינו איזה התחלת התקון משם. ואזי תכף את זה לעמת זה מתגרה הבעל דבר לקלקל חס ושלום, נקדת התחלת התקון הזה. ואזי צריכין תכף לתקע עוד תקיעה פשוטה לאחריה, כי תכף אחר התנוצצות איזה נקדה מהתחלת התקון צריכין תכף ומיד לחזר ולצעק קול חזק ופשוט מעמק הלב שהיא תקיעה פשוטה לאחריה כדי להסיר השטן שלא יקלקל חס ושלום, נקדת התקון שהתחלנו. וזה בחינת 'והסר שטן מלפנינו ומאחרינו', שצריכין לצעק מאד לה' יתברך שיסיר השטן מלפני התקון ומאחרי התקון וכנ"ל וזה בחינת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, כי אין בידינו להסירו ולגרשו כי אם על-ידי צעקה ושועה פשוטה מעמק הלב לה' יתברך כנ"ל. ואחר כך צריכין לחזר להתחיל להמשיך עוד איזה נקדה של התחלת התקון וצריכין לחזר ולתקע פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה וכן כל פעם. כי בכל פעם צריכין לצעק קולות פשוטים לפני התחלת איזה נקדה מהתקון ולאחריו מגדל ההתגרות שמתגרה בכל פעם כנ"ל, כי אין לנו כח לעמד כנגדו כי אם לתפס אמנות אבותינו לצעק לה' יתברך תמיד:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינה מה שנסתפקו רבותינו ז"ל בקול התרועה אם הוא מה שאנו קורין שברים אם הוא מה שקורין תרועה. והתקינו לצאת כל הספקות לתקע כלם וכו', כי מבאר בהתורה הנ"ל בתחלה שהתקון הוא על-ידי שלש רגלים שעל-ידי-זה מתקנין שלש תאות הנ"ל שהם תאות ממון ומשגל ואכילה ועל-ידי-זה זוכין ליראה ולנבואה ולתפלה בשלמות וכו' ואחר כך כתב שם אבל יש שלש עבודות שהם מפסידין עבודת התפלה שהם בחינת עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וכו', עין שם. מובן שם שאי אפשר להמשיך תקון התפלה על-ידי השלש רגלים שמתקנים שלש תאות הנ"ל כי אם כשמשברים ומבטלים שלש עבודות הנ"ל שהם עבודה זרה וכו': והנה לכאורה קשה שתאות משגל חושב שתי פעמים, כי בתחלה מזכיר תקון תאוה זאת בשלש תאות הנ"ל שמתקנים על-ידי שלש רגלים שהם תאות ממון ומשגל ואכילה. ואחר כך חוזר וחושב אותה בשלש עבודות רעות הנ"ל שהם, עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים כנ"ל. אך הנראה הוא שיש חלוק בין שלש עבודות הנ"ל לשלש תאות הנ"ל, כי שלש עבודות הנ"ל שהם בחינת עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים צריכים לשברם ולבטלם לגמרי בתכלית, אבל שלש מדות הנ"ל שהם תאות ממון ומשגל ואכילה צריכין תקון על-ידי השלשה מחין, דהינו שכל מדה מאלו השלש צריכין לתקן להכניע ולבטל כל הרע שבו ולברר הטוב שבו כי יש בהם טוב ורע, כי בקדשה צריכין כל אלו הדברים ואי אפשר להיות בלעדם כגון ממון שתאות ממון הוא בודאי מדה רעה מאד וכמבאר בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים. אבל אף-על-פי-כן בקדשה בודאי צריכין הממון וכמבאר בדבריו ז"ל מעלת ממון דקדשה. וכן משגל בשביל קיום העולם בקדשה ובטהרה כראוי הוא בודאי מצוה גדולה, כי הוא מצוה ראשונה בתורה. וכן אכילה בודאי אי אפשר להתקים בלא אכילה. ומחיב האדם לאכל בקדשה בשביל קיום נפשו, כמו שכתוב, צדיק אכל לשבע נפשו. ובפרט בשבתות וימים טובים. נמצא שכל אלו השלש מדות צריכין ברור ותקון, דהינו להכניע הרע שבהם לגמרי ולברר רק הטוב להתנהג בהם בקדשה ובטהרה כרצונו יתברך, אבל שלש עבודות הנ"ל שהם בחינת עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים צריכין לשברם ולבטלם לגמרי בתכלית השבירה והבטול, כי עבודה זרה ואפלו פגם אמונה שהיא בחינת עבודה זרה בודאי צריכין לשבר ולבטל לגמרי שלא ישאר בנו חס ושלום שום שמץ עבודה זרה, דהינו שלא ישאר באדם שום נדנוד פגם אמונה חס ושלום, וכן גלוי עריות בודאי אסור לגמרי, כי גלוי עריות נקרא באסור. ובזה אין שום טוב ובודאי צריכין לשבר לגמרי שלא ישאר בו שום צד הרהור כלל. וכן שפיכות דמים ואפלו בזוי אנשים שנקרא שפיכות דמים, כמבאר שם, בודאי אסור לגמרי, כי אסור לבזות שום אדם שבעולם, כמו שאמרו, אל תהי בז לכל אדם. נמצא שאלו השלש עבודות צריכין לשבר ולבטל לגמרי ולא ישאר מהם שום זכר כלל, אבל שלש מדות הנ"ל שהם ממון ומשגל ואכילה שם מדבר מקדשת אלו התאות אפלו בהתר. אף-על-פי שצריכין התגברות גדול וקדשה גדולה לשבר כל אלו התאות בהתר, כמו שאמרו, קדש עצמך במתר לך. אף-על-פי-כן בודאי בהכרח שישתמש באלו השלש מדות בקדשה בשביל קיום העולם כנ"ל. ועל-כן הזכיר תאות משגל שתי פעמים בין השלש עבודות ובין השלש מדות הנ"ל כי יש חלוק ביניהם כנ"ל. ועל-כן כאן בתקון השלש מדות מדבר בתאות המשגל שצריכין לתקן גם אחיזת התאוה שיש בו מהיניקה וכו', עין שם. וזה בודאי תכלית הקדשה שצריכין לקדש עצמו כל כך עד שיגרש ממנו גם אחיזת התאוה הנאחז בו מחמת היניקה, כי כאן באלו השלש מדות מדבר מתכלית הקדשה גם בהתר שצריכין להתקדש מאד באלו השלש מדות אפלו בהתר ואל ישתמש בהם לצרך עצמו ותאותיו כלל כי אם מה שמכרח לעבודת הבורא יתברך בקדשה ובטהרה גדולה כרצונו יתברך כנ"ל. ויש לרמז שזהו הספק שנסתפקו רבותינו ז"ל על התרועה אם קול שנקרא שברים וכו', כי שברים הוא גם כן קול משלש. ומרמז על שלש עבודות הנ"ל שצריכין לשברם ולבטלם לגמרי. ועל-כן נקרא שברים לשון שבירה כנ"ל, אבל תרועה משלשת מרמז על תקון שלש מדות הנ"ל שיש בהם טוב ורע. ועל-כן נקראת תרועה שהיא לשון שבירה, כמו שכתוב, תרועם בשבט ברזל. וגם הוא לשון רעות והתחברות כמו שכתוב, ותרועת מלך בו. כי באלו השלש מדות יש בהם בחינת שמאל דוחה וימין מקרבת, כי יש בהם טוב ורע וצריכין לשבר ולגרש הרע מהם ולברר הטוב. להתנהג עם הטוב שבהם בקדשה גדולה. ועל-כן נקרא הקול תרועה שכולל שתי הלשונות כנ"ל. ונסתפקו אם עקר התקון בראש השנה צריכין להתחיל לשבר שלש עבודות הנ"ל שזהו בחינת קול משלש של שברים או אם צריכין להמשיך התקון של שלש מדות הנ"ל שזהו בחינת תרועה כנ"ל ופסקו לעשות שניהם ואחר כך כל אחד בפני עצמו. ובכל פעם פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, כי גם בענין זה אין יודעין מהיכן ההתחלה וצריכין לצעק בכל פה קול פשוט מעמק הלב לפניה ולאחריה בכל פעם שמתחילין להמשיך איזה נקדה והתנוצצות התקון כדי להמשיך הארת כל התקונים המבארים בתורה הנ"ל מעט מעט בראש השנה כדי לזכות בכל השנה לתשובה שלמה לתקן הכל בשלמות כראוי כל דבר במועדו ובזמנו, כי עקר ההתחלה בראש השנה. ומראש השנה נמשך החיות והתקון לכל השנה כלה ועל-כן נקרא ראש השנה. ראש דיקא, כי יש שלש קומות, עולם, שנה, נפש. וכמו שבקומת נפש שהוא קומת האדם עקר חיות האדם תלוי בהראש ששם המחין שמחיין כל קומת הגוף כידוע לחכמי הנתוח שחיות כל הגוף עד צפרני הרגל, הכל נמשך מהמח ששם עקר משכן הנשמה המחיה את הגוף כל אבר ואבר, כפי חיותו, כמו כן ממש נקרא יום הקדוש והנורא הזה ראש השנה, 'ראש' דיקא, דהינו שבו עקר המח והחיות של כל השנה, כי בו מתחילין כל התקונים והוא מחיה את כל ימות השנה כמו הראש שבאדם שמחיה כל הגוף ואין שום הרגשה וחיות בשום אבר בלא החיות הנמשך לו מהראש והמח כידוע, כמו כן אין חיות ותקון בכל ימות השנה כי אם על-ידי ראש השנה, 'ראש' דיקא שמחיה את כל הקומה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכשנדקדק בדברי אדמו"ר ז"ל. נמצא שגם השלש מדות הנ"ל ושלש עבודות הנ"ל תלויים זה בזה. כי שלש מדות הם, תאות ממון ומשגל ואכילה. והשלש עבודות, הם עבודה זרה, דהינו פגם אמונה, וגלוי עריות ושפיכות דמים, דהינו אל תהי בז לכל אדם. ואלו השלש תלויים באלו השלש, כי תאות ממון ועבודה זרה הם בחינה אחת כמבאר בסימן כג בהתורה 'צוית צדק' שכל העבודה זרות תחובים בממון וכו', עין שם. ומשגל וגלוי עריות בודאי הם בחינה אחת. וכן תאות האכילה ואל תהי בז לכל אדם הם בחינה אחת, כי פגם תאות אכילה הוא פגם הכבוד, כמו שכתוב בהתורה ויבן ה' אלקים את הצלע וכו'. בסימן סז) וזהו בחינת אל תהי בז לכל אדם שלא לפגם בכבוד. כי כל אחד מישראל יש לו חלק בכבוד דקדשה שהוא כבוד ה' יתברך. ועל-כן אסור לבזות אחד מהם רק לכבד כל אחד ואחד ואז זוכה לכבוד בחינת כי מכבדי אכבד, הינו בחינת תקון הכבוד דקדשה. נמצא ששלש מדות הנ"ל ושלש עבודות הנ"ל תלויים זה בזה ואי אפשר לתקן אחד בלא חברו, כי אי אפשר לתקן בשלמות תאות ממון כל זמן שלא שבר ובטל העבודה זרה בשלמות שהוא פגם אמונה. וכן להפך אי אפשר לזכות לאמונה שלמה כל זמן שלא בטל תאות ממון, כי העקר שלמות האמונה בממון. וכן אי אפשר לקדש את עצמו בתאות המשגל בהתר כראוי כל זמן שיש בו איזה נדנוד של גלוי עריות, דהינו שיש לו עדין איזה הרהורים רעים. וכן להפך שבודאי קשה לו להנצל לגמרי מהרהורי אסור כל זמן שלא קדש את עצמו בהתר כראוי. וכן בתאות אכילה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והכלל שכל התורה והמצות הם בבחינת קומת אדם כידוע. וכמו שבקומת אדם כל אבר תלוי בחברו וכל קומת האדם הכל קשור ומהדק אחד בחברו בכמה דרכים ונתיבות וקשרים על-ידי הגידים והעורקים ומרוצת הדמים ותנועות האויר שהוא הרוח החיוני שצריכין לקבל בכל פעם לכל האברים וכו' וכו', כמו כן ממש הוא בכל התורה והמצות וכל המדות טובים ורעים שהכל קשור ומהדק בחברו בכמה וכמה דרכים ונתיבות בלי שעור. ואם בחכמת הנתוח והרפואות קשה לידע החכמה על בריה. ואפלו כל החכמים שחוקרים בזה מימות עולם נלאו לעמד על הדבר על בריה כידוע המבוכות שיש בהם מה שהאחרונים סתרו דעות הראשונים ברב הענינים. וגם הם עדין הם נבוכים בענין מרוצת הדמים ובכמה דברים, מכל שכן וכל שכן בקומת התורה והמצות שקשה לדעת ולהבין היטב מהיכן ההתחלה והתקון של כל אחד ואחד לפי מקומו ושרשו בתורה ובקומת אדם הראשון וכפי מה שעבר עליו בכל הגלגולים וכפי מה שעבר בזה הגוף וכל מה שנעשה עמו בכל יום ויום ועל זה נאמר, לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. ועל-כן אי אפשר להתחיל שום התחלה ותקון כי אם על-ידי הצדיק האמת שכבר עמד בנסיון ושבר כל התאות לגמרי וזכה למה שזכה שהוא מאיר וממשיך על כל אחד הארת התשובה משרשה והעקר על-ידי ראש השנה שהיא בחינת הראש המחיה את כל הקומה כנ"ל. והעקר הוא בחינת 'ממעמקים קראתיך י"י', דהינו מה שהצדיק מוצא מקום כל אחד ואחד ודן אותו לכף זכות לפי מקומו ומכניס אותו באמת לכף זכות עד שנתעורר לתשובה, דהינו לצעק לזעק לה' יתברך בקול חזק מעמק הלב שזה העקר כאשר רואין בחוש שבימי ראש השנה ויום הכפור כל ישראל צועקין לה' יתברך מעמק הלב וזה נמשך מהצדיקים אמתיים שהם יודעים לעשות ראש השנה כנ"ל. ועל-ידי-זה זוכין להמשיך כל התקונים לכל השנה כלה שכלה תלויה בראש השנה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת נטע רבעי שצריכין להעלותו לירושלים לאכלו שם, כי אחר שעברו שלש שני ערלה, שהם בחינת השלש תאות הנ"ל ושלש עבודות הנ"ל. ועל-ידי שהמתינו השלש שני ערלה נתבטלו מהאילן הקלפות היונקים מהם ואז צריכין להעלות הפרות לירושלים ולאכלם שם, כי על-ידי בטול השלש עבודות ותקון השלש תאות הנ"ל, על-ידי-זה זוכין לעבודת התפלה בשלמות, דהינו שיעלו כל שיח השדה ויחזרו ויתנו כחם לתוך התפלה שהוא דבר ה', שהוא בחינת המלוה הגדול וכו' ואז נתבטלין כל הרפואות, כי כל הכחות של כל העשבים חוזרים לתוך התפלה ומשם ממשיכין הכח של כל הרפואות לתוך כל מה שאוכלין ושותין בבחינות וברך את לחמך ואת מימיך והסירתי מחלה מקרבך וכו'. וזה בחינת התנוצצות משיח וכו', דהינו כשהתפלה בשלמות הזה שכל שיח השדה חוזרים כחם לתוך התפלה בבחינות ויצא יצחק לשוח בשדה, זה בחינות התנוצצות משיח וכו', עין שם כל זה היטב. וזה בחינת אכילת הפרות בירושלים של נטע רבעי ומעשר שני, כי ירושלים שהיא מקום התפלה, כי שם הבית המקדש שהוא בית תפלה, כי שם מקום היראה כנ"ל. על-כן לשם צריכין להעלות הפרות ולאכלם שם. ועל-ידי-זה מעלין הכח של הפרות לתוך התפלה שהוא בחינת ירושלים. ועל-ידי-זה נשלמת התפלה בתכלית השלמות על-ידי שעולין שיח השדה ונכללין בתוך התפלה, שזהו בחינת התנוצצות משיח כנ"ל, כי בזה שמעלין פרות נטע רבעי לירושלים, על-ידי-זה נתתקן האילן שמעתה כל פרות האילן שיגדלו בזה האילן תמיד יעלו כל כחותם לתוך התפלה שזה עקר תקון העולם כמובן בתורה הנ"ל, כי זה בחינת התנוצצות משיח וכן בזה שמעלין התבואה והפרות של מעשר שני לירושלים על-ידי-זה נתתקנין כל התבואה והפרות שיחזרו ויעלו כל כחותם לתוך התפלה שהוא בחינת ירושלים, כי אסור לנו לאכל תבואה ופרות כי אם כשמתקנים אותם בתקון הנ"ל שתמיד יחזרו כל כחותם למקור חיותם שהוא בתפלה שהיא דבר ה' שזהו בחינת שלמות התפלה בחינת התנוצצות משיח שעל-ידי-זה זוכין שתתקים הממשלה על המלאכים, שזהו תקון כל העולמות שנבראו בשביל האדם שיזכה לזה כמו שמבאר שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שהתורה מבטיחה כמה פעמים שכשנעבד אותו יתברך באמת יתן לנו המטר בעתו והארץ תתן את יבולה, כמו שכתוב, והיה אם שמע תשמעו וכו' ונתתי מטר ארצכם בעתו ולהפך השמרו לכם וכו' ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה וכן בפסוק, אם בחקתי ובכמה מקומות, כי עקר ההבטחה על ענין הנ"ל. שיתן המט"ר שמגדל כל הצמחים שמשנים זה מזה במראה טעם ריח, שהוא ראשי תבות מט"ר שעקר הוא הריח שכלם צריכים לחזר ולתת כחם לשרשם שהיא בתפלה שתהיה כלולה מכל שיח השדה בבחינת ויצא יצחק לשוח בשדה ראשי תבות יבו"ל, כמבאר בהתורה הנ"ל ובסימן יא, עין שם וזה בודאי הבטחה גדולה שהארץ תתן יבולה שיחזרו כל כחם לתוך התפלה שהוא תקון כל העולמות בחינת התנוצצות משיח כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת אכילת מן, בחינת לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן, כי אז בימי משה כשיצאו ממצרים על-ידי רבוי הצעקות שצעקו אליו יתברך ואז זכו לקבל קדשת השלש רגלים הם כלם זכר ליציאת מצרים ואז היתה התפלה בשלמות גדול עד שזכו להמשיך כל כחות האכילה ושתיה לתוך בריאה חדשה שברא ה' יתברך אז שהוא הבאר והמן, כי גם עתה כשזוכין לתפלה בשלמות נמשכין כל הכחות של כל הפרות והצמחים לתוך הלחם ומים שאוכל ושותה שעל-ידי-זה אין צריכין שום רפואה כנ"ל, אבל עתה הוא רק בהעלם ואין רואין זאת בעינים. אבל אז בגדל כחו של משה ודורו זכו לשלמות התפלה כזה עד שהכל ראו בעיניהם שהמשיכו כחות כל המאכלים ומשקאות לתוך מאכל ומשקה חדשה שהם, המן והבאר שהיו משתנים לכל הטעמים שבעולם, כי היה בהם כל הכחות של כל הפרות והמאכלים שבעולם על-ידי שכלם החזירו כל כחם לתפלה ומשם המשיכו כל הכחות לתוך המן והבאר וכנ"ל, כי משה זכה לאחז בכסא הכבוד בבחינת מאחז פני כסה כדי להנצל מקנאת המלאכים, על-כן בודאי זכה לשלמות התפלה הנ"ל שכל כחות המאכלים יעלו לתוך דבורי התפלה שעל-ידי-זה זוכין לאחז בשרשי הנשמות שהם בחינת כסא הכבוד ומעצם השלמות שזכו אז על-כן זכו שגלה ה' יתברך לעין כל שזכו לזה על-ידי המן והבאר שנתן להם שהיה בהם כל הטעמים, כי היו כלולים מכל הכחות של כל המאכלים וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וכו'. כי כבר מבאר לעיל בענין שלש שני ערלה שצריכין שלש שנים דיקא להכניע שלש תאות ושלש עבודות הנ"ל, כי הם תלת כלולין מתלת וכו' כנ"ל ועל-כן אחר כל שלש שנים חיבין בבעור להוציא מביתו כל מתנות כהנה ולויה ומעשר שני וכו', כי כל המתנות שנותנין לכהן וללוי מן התבואה ומעשר שני הכל כדי לתקן את התבואה והפרות בתקון הנ"ל שיוכלו להעלות ולהכניס כל כחותם וחיותם לתוך התפלה כנ"ל, כי על-ידי שנותנין מתנות כהנה ולויה מן התבואה והפרות בזה מגלין שה' יתברך ברא הכל בדבורו ואנו נותנין לו חלקו ועל-ידי-זה עולין כל כחות התבואה והפרות לשרשם שהוא דבר ה' שהוא התפלה שעל-ידי-זה נברא, שזהו עקר שלמות התפלה כנ"ל, על-כן חיבין בבעור לאחר שלש שנים דיקא, כי דיקא אחר שלש שנים נשלמת התפלה ביותר מחמת שנתבטל השלש עבודות ונתתקנו השלש תאות בשלש השנים וכנ"ל ואז התפלה בשלמות הנ"ל שעולין כל שיח השדה ונכללין בתוך התפלה וכו' כנ"ל. ועל-כן אז חיבין בבעור, כי אז הזמן להעלות כל הפרות של מעשר שני לירושלים ולתן כל המתנות כהנה ולויה לבעליהם. כדי שיתתקנו הפרות והתבואה להעלות כל כחותם לשרשם לתוך התפלה, כי אז הוא זמן שלמות התפלה ביותר מחמת שעברו השלש שנים וכנ"ל. וזהו בחינת מצות ודוי מעשר שצריכין להתודות בפה דיקא ולומר, בערתי הקדש וכו', כי הודוי היא בחינת תפלה, כי עקר מצות בעור כדי להעלות כל כחות הפרות והתבואה לתוך התפלה שזהו בחינות הודוי שמתפללין אז, השקיפה וכו'. וזהו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה וכו', הינו שאנו מתפללין עשינו מה שעלינו עשה מה שעליך, כמו שפרש רש"י שם, הינו כמו שאנחנו עשינו מה שעלינו והעלינו כל כחות התבואה לשרשם לתוך דבר ה' על-ידי שקימנו מצות כל המתנות מן התבואה וכנ"ל, כמו כן עשה מה שעליך וברך את עמך ישראל ואת האדמה וכו', הינו שתמשיך ברכה מן השמים, דהינו שימשכו כל הכחות של כל הפרות ושל כל הרפואות לתוך כל מה שנאכל ונשתה, שזהו עקר הברכה בבחינות וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שיכולין לחלל פרות נטע רבעי ומעשר שני על כסף ולהעלות הכסף לירושלים לאכלו שם בקדשת מעשר שני, כי עקר עלית פרות הנ"ל לירושלים הוא כדי להעלות כל כחות הפרות לשרשם שהוא דבר ה', שהוא התפלה כדי שנוכל להמשיך כל כחות הצמחים לתוך כל מה שנאכל ונשתה כנ"ל. ועל-כן יכולין לחלל הפרות על כסף ולהעלות הכסף לירושלים לקנות שם פרות אחרים בעד הכסף ולאכלם בקדשת אלו הפרות, כי אנו יכולים להעלות כחות הפרות לשרשם ששם כלולים כל הכחות ושם בודאי יכולין להמשיך כח וחיות וקדשת אלו הפרות לתוך פרות אחרים, כי זה עקר בחינת העלאת פרות מעשר שני ונטע רבעי לירושלים כדי להעלות כחות הפרות לתוך התפלה כדי שנוכל להמשיך כל הכחות לתוך כל מה שנאכל כנ"ל. ומחמת זה בודאי יכולין לחלל כח וקדשת אלו הפרות להמשיכן לפרות אחרים, כי בהשרש הכל אחד וכנ"ל. ועל-כן עקר החלול על-ידי כסף דיקא, כמו שכתוב, ונתת בכסף וכו'. כי הכסף יענה את הכל, כאשר רואין בחוש שבעד הכסף יכולין לקנות כל מיני פרות שבעולם וכל החפצים. נמצא, שהכסף כלול מכל הכחות של כל הדברים, כי הכל יכולין לקנות בעד הכסף וזה מחמת שגם בשרשו הכסף גבה מאד, כי שרש הממון בקדשה גבה מאד כידוע בדברי אדמו"ר ז"ל, כי הממון בשרשו למעלה הוא בחינת גונין עלאין שהם שרש כל ההשפעות, כי על-ידי התפלה שהוא דבר ה' נמשכין ונתגלין הגונין בבחינת בדבר ה' שמים נעשו. שמים, הם בחינת גונין עלאין, כמובא במקום אחר. ומאלו הגונין נמשכין כל ההשפעות וכל הכחות של כל הדברים ואלו הגונין הם בחינת הממון כנ"ל ומחמת שהממון בשרשו כלול מכל הכחות על-כן גם למטה הוא כלול מהכל, כי יכולין לקנות בעד הממון כל מה שרוצין בבחינת הכסף יענה את הכל ומחמת זה עקר חלול פרות מעשר שני ונטע רבעי על-ידי הכסף דיקא, כי הכסף כלול מכל הכחות, כי הוא תחלת ההשפעה הנמשכת מדבר ה' שבתחלה נתצמצם השפע בבחינת כסף שיש שם ציור להשפע, אבל עדין כלול שם כל הכחות יחד. ואחר כך נמשך השפע והכח לכל עשב ועשב ולכל דבר כראוי לו ועל-כן על-ידי הכסף דיקא יכולין לחלל הפרות להחליף הכח והקדשה של אלו הפרות להמשיכם לפרות אחרים, כי כסף דיקא יש לו כח הזה מחמת ששם כלולים כל הכחות כנ"ל. ועל-כן כשהכחות והחיות נמשך ונשתלשל מדבר ה' להמלאכים ולהכוכבים וכו' עד שנמשכין למטה נקרא בשם הלואה כמו שאיתא, כל כוכביא לווין דא מן דא סהרא לוית מן שמשא וכו' כמבאר כל זה בהתורה הנ"ל ובשביל זה נקראת התפלה שהיא דבר ה' המלוה הגדול, שזהו בחינת "וצבא "השמים "לך "משתחוים ראשי תבות מלו"ה וכו', עין שם, כי סתם הלואה בכסף, כמו שכתוב, אם כסף תלוה וכו'. כי המשכת הכחות משרשם למטה הם בחינת כסף שהוא כלול מכל הכחות כנ"ל, כי למעלה כל הכחות כלולים ביחד. ועל-כן נתהוה מהם למעלה בחינת ההשפעה של כסף שכלול מהכל בחינת הכסף יענה את הכל. ושפע הזאת בחינת כסף לווין ומקבלין צבא מעלה זה מזה בבחינת כל כוכביא לווין דא מן דא עד שיורד למטה מטה וכל מה שבא למטה נתחלקין הכחות לכל דבר כראוי לו: וזה בחינת וילקט יוסף את כל הכסף וכו'. וזה בחינת בזת מצרים ובזת הים, בחינת ואחרי כן יצאו ברכש גדול, שלא רצה הקדוש-ברוך-הוא להוציאם ממצרים עד שישאלו איש מאת רעהו וכו' כלי כסף וכו' הכל בשביל ברור הניצוצות הקדושים שמבררים אותם ביותר על-ידי ממון ועשירות דקדשה. כשמעלין את הממון והעשירות מהסטרא אחרא אל הקדשה, כי בהממון כלולין כל הכחות של כל הדברים כנ"ל, כי מצרים מלאה גלולים ועבודה זרה ולא היו מאמינים בהשגחת ה' יתברך רק אמר, לי יאורי ואני עשיתיני, כי שם לא היה יורד המט"ר ומחמת זה התגברו הכפירות שם ביותר ועל-כן שם קשה להעלות הכחות והחיות של כל התבואה והצמחים לתוך התפלה מחמת שאין המטר יורד שם, כמובן בהתורה הנ"ל שעקר בחינה זאת להעלות כל כחות שיח השדה לתוך התפלה הוא מחמת שגדלים על-ידי המט"ר וכו', עין שם. ועל-כן באמת במצרים אין שום מקום תפלה, כמו שמבאר רבנו ז"ל בסימן ז). כמו שכתוב, כצאתי את העיר אפרש את כפי וכו'. ועל-כן סבב ה' יתברך בנפלאותיו הנוראות שכל הארץ יבאו מצרימה אל יוסף לשבר תבואה ממצרים ושיאסף יוסף על-ידי-זה כל הכסף וכו'. ואחר כך העלו ישראל כל הכסף הזה לארץ ישראל ועל-ידי-זה העלו כל כחות התבואה והצמחים לירושלים שהוא בחינת תפלה. ובזה תקנו כל הניצוצות הקדושים שהיו בהם, כי הכל נתתקן על-ידי-זה, כי זה ממש בחינת חלול פרות מעשר שני על כסף והכסף אוכלין בירושלים, כמו כן הוא בחינת הכסף והעשירות שהעלו ישראל ממצרים לארץ ישראל וזה מחמת שהכסף כלול מהכל ועל-כן על ידו יכולין לחלל כל כחות וקדשת הפרות ולהעלות הכל לירושלים שהוא בחינת תפלה שהוא שרש הכל וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום