ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · ערלה ה

וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וכו' שלש שנים יהיו לכם ערלים כו' ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה' ובשנה החמישית וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

על-פי התורה להמשיך שלום בסימן יד, עין שם כל התורה. ומבאר שם שאין אדם זוכה לתורה כי אם על-ידי שפלות וכו' שישבר גאותו מארבע בחינות שפלות, כי צריך אדם להקטין את עצמו לפני גדולים ממנו ולפני בני אדם כערכו ולפני קטנים ממנו ולפעמים שהוא בעצמו קטן שבקטנים וצריך להקטין את עצמו כנגד מדרגת עצמו וידמה בעיניו שהוא למטה ממדרגתו בבחינת שבו איש תחתיו וכו', עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שלש שני ערלה ונטע רבעי. כי איתא ששלש שני ערלה הם כנגד השלש קלפות הטמאות לגמרי ונטע רבעי הוא כנגד בחינת נגה שהוא מערב טוב ורע. ואלו הארבע קלפות צריך כל אדם לבטלם ולשברם, כי זה עקר הנסיון ובחירה של האדם לעמד כנגד כל המדות רעות הנמשכין מאלו הארבע קלפות הקודמין לפרי ועל-ידי-זה יזכה לפרי. וכלל כל המדות רעות כלולים בגאות שהוא עבודה זרה, שהוא ההפך מהתורה שעקרה ענוה, בחינת אין, כי כלל כל התורה הוא לבטל עצמו בתכלית הבטול עד שיהיה נכלל באין סוף וגאות הוא ההפך מזה. כי גאות כלול מכל הארבע קלפות הנ"ל שצריכין לשברם על-ידי ארבע בחינות שפלות הנ"ל, דהינו להיות שפל וקטן כנגד גדולים ובינונים וקטנים שהם שלש בחינות ועוד צריך להקטין ולבטל את עצמו עד שיהיה שפל בעיניו למטה ממדרגת עצמו בבחינת שבו איש תחתיו כנ"ל. ואלו הארבע בחינות הם כנגד הארבע קלפות הנ"ל, כי מי שיש לו איזה גאות למעלה ממדרגתו שרוצה להדמות עצמו לגדולים או לבינונים או אפלו לקטנים ובאמת הוא קטן מכלם, כי הוא קטן שבקטנים. ומחמת גאותו הוא גדול בעיניו למעלה ממדרגתו. זהו בחינת שלש קלפות הטמאות לגמרי שהם ענן גדול ואש מתלקחת ורוח סערה שכלם בחינת גאות וגדלות, רעש ומחלקת שרוצה להתגאות בשלש בחינות הגבוהים ממנו שהם בחינת גדולים ובינונים וקטנים וזהו בחינת עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס. שבאמת הוא קטן מכל השלש בחינות הנ"ל והוא מתגאה בעיניו ומתדמה עצמו כנגדם. ועל-כן הוא בחינת שלש קלפות הטמאות לגמרי הנ"ל. אבל מי שמשבר אלו השלש בחינות גאוה הנ"ל. רק שעדין אינו קטן ממדרגת עצמו זהו בחינת קלפות נגה שהוא מערב טוב ורע. ולפעמים נכלל בטוב ולפעמים להפך, כי לפעמים מחמת שאינו קטן נגד מדרגת עצמו הוא נופל לגאות גמור למעלה ממדרגתו שזהו בחינה שנגה נכלל ברע וכנ"ל. ולפעמים מרגיש שפלותו עד שהוא קטן בעיניו למטה ממדרגתו ואז נכלל בטוב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שלש שני ערלה ונטע רבעי, כי כשנוטעין אילן אסור לאכל מפרותיו עד שישבר ויבטל ממנו הקלפות הקודמין לפרי שהם הארבע קלפות הנ"ל שכלולים בגאות כנ"ל, כי האילן צריך ברור זה ביותר מחמת שתחלת חטא אדם הראשון היה על-ידי האילן שהוא עץ הדעת טוב ורע. וכל חטאו היה על-ידי גאות שהכניס בהם הנחש הקדמוני שאמר להם, והייתם כאלקים, שרצו להתגאות ולעלות ולהדמות עצמו לעליון, כי האילן בטבעו גדול וגבה בקומתו מאד, שזהו בחינת גאות וגבהות בחינת כי כגבה ארזים גבהו. ועל-כן צריך ברור גדול לבטל מפרותיו בחינת אחיזת הגאות שהוא בחינת כלל כל המדות רעות כנ"ל. ועל-כן הזהירנו, וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים וכו'. שלא לאכל מפרותיו שלש שנים כדי לבטל שלש קלפות הטמאות לגמרי שהם בחינת שלש בחינת גאות הנ"ל. ובשנה הרביעית צריך להעלות הפרות לירושלים, כי ירושלים בחינת יראה שלם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, הינו בחינת שלמות היראה ששם עקר השלמות שזה זוכין על-ידי ענוה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי ירושלים עיר מלוכה של ישראל שהוא מלכות דקדשה ועקר הגדלה והמלכות דקדשה הוא בחינת ענוה ושפלות אמתי, כמו שמבאר אדמו"ר ז"ל בהתורה באר חפרוה שרים לקוטי תנינא בסימן עב) בבחינת במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו. ועל-כן על-ידי שמעלין הפרות לשם זוכין לבטל ולברר קלפות נגה עד שיזכה לבחינה הרביעית של שפלות הנ"ל, דהינו שיהיה שפל וענו תחת מדרגתו שזה עקר השפלות בחינת השפלות של משה רבנו עליו השלום שאמר, ונחנו מה. וזה שכתוב בירושלים לעתיד וראמה וישבה תחתיה וכו' זה בחינה הנ"ל, בחינת במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו. וזהו, 'וראמה' שכל מה שתגבה ותרום ותתנשא למעלה יותר, 'וישבה תחתיה'. כמו כן תשב תחתיה שתהיה בבחינת שבו איש תחתיו, שכל היושבים שם יזכו לשפלות האמתי להקטין עצמם ממדרגת עצמם. ועל-כן היה בירושלים מעט מחזיק את המרבה, כי מעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים. כל זה מחמת שפלות ובטול בחינת אין שעל-ידי-זה הוא בחינת מעט מחזיק את המרבה. כי ענוה בחינת אין ואפס הוא בבחינת בלתי גבול ויכול להחזיק הכל. ועל-כן מחמת שירושלים הוא בבחינת ענוה ושפלות שזה עקר קדשתה, כי עקר הקדשה הוא ענוה ושפלות, על-כן לשם צריכין להעלות הפרות בשנה הרביעית כדי לברר הפרות מקלפה הרביעית הנ"ל ולזכות לענוה אמתית בבחינת שבו איש תחתיו הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו ובשנה החמישית תאכלו את פריו. כי כשזוכין לבטל עצמו ולשבר גאותו בארבע בחינות הנ"ל שהוא בחינת שבירת ובטול הארבע קלפות הנ"ל שבהם כלולים כל המדות רעות כידוע. אזי הוא זוכה להכלל בארבע אותיות השם שהם שרש הארבע יסודות, אש, רוח, מים, עפר, שהם בחינת דומם, צומח, חי, מדבר שסביבם הם הארבע קלפות הנ"ל שצריכין לשברם עד שיברר כל הארבעה יסודות עד שיהיה נכלל בארבע אותיות השם ברוך הוא ואז כשהוא קטן בעיניו למטה מארבע בחינות הנ"ל אזי הוא נכלל בבחינת קצו של יו"ד שהוא למעלה מהכל כידוע ששם אין שום אחיזת הרע כלל. ואז מתר לאכל הפרות בכל מקום, כמו שכתוב, ובשנה החמישית תאכלו את פריו. שנה החמישית זהו כנגד בחינות קצו של יו"ד, שהוא בחינת יסוד הפשוט, בחינת צדיק יסוד עולם שהוא שרש וחיות של כל הארבעה יסודות. ואז יכולין לאכל הפרות בכל מקום, כי כבר נתבטל הרע על-ידי שקימו מצות ערלה ולא אכלו מהפרות שלש שנים ואחר כך נטע רבעי שהעלו הפרות לירושלים. וזהו, ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. כי אז כשזוכין לבטל הגאות לגמרי ולבא לתכלית הענוה אז נמשך עליו ברכה ותוספות שפע ורב טוב בבחינת מאן דהוא זעיר הוא רב. וזהו בחינת להוסיף לכם תבואתו. 'להוסיף' זה בחינת יוסף, בחינת צדיק יסוד עולם שממנו כל ההשפעות והברכות כידוע בחינת 'ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ', שכל עם הארץ שהם כל בני אדם שבעולם כלם יונקים חיותם ומקבלים השפעתם רק מהצדיק שהוא בחינת יוסף שהוא בחינת יסוד החמשי, שהוא בבחינת קצו של יו"ד, שהוא החיות הנעלם בכל הארבעה יסודות שאין זוכין לזה כי אם על-ידי תכלית הענוה והשפלות בכל הארבע בחינות כנ"ל. והא בהא תליא, כי כל אחד כפי מה שמבטל עצמו ומרגיש שפלותו באמת, כמו כן הוא זוכה להתקרב להצדיק האמתי שכבר זכה לתכלית הענוה בכל הבחינות בבחינות מ"ה לגמרי שזה עקר מעלת וגדלת הצדיק האמתי, כי ענוה גדולה מכלם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וכן כל מה שמתקרב יותר להצדיק ונכלל בו, כמו כן הוא זוכה יותר לבחינת ענוה באמת שזה כל תקונו, כי עקר התרחקות כל אדם מה' יתברך ומצדיקי אמת ומהתורה שהם כל חיותו העקר הוא מחמת גאות וכבוד שנמשך מבחינת ערלה הנ"ל וצריך כל אדם להשתדל לבטל ממנו כל הבחינות גאות כנ"ל ואז יזכה לבחינות ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו וכו' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת קריעת ים סוף על-ידי מטה משה, כי פרעה בחינת גאות שאמר מי ה' וכו' לי יאורי ואני עשיתיני. ועל-כן הגאלה היתה על-ידי משה שהיה ענו מאד מכל האדם ואמר ונחנו מה, בחינת תכלית השפלות בכל הבחינות כנ"ל. ועל-כן עקר גמר הגאלה היה קריעת ים סוף שהפך ים ליבשה, כי עקר הענוה הוא בבחינת עפר שישים עצמו כעפר והמים הם למעלה מהעפר שהם כנגד הצומח שהוא למעלה מהדומם. ושם מתחיל הגאות שהוא בחינת המון ורעש גלי הים שרועשין ומתנשאים עצמם, כמו שכתוב, ותרומם גליו. שזהו בחינת גאות. וכמו שכתוב, אתה מושל בגאות הים בשוא גליו וכו'. אבל ה' יתברך שם חול גבול לים שהוא בחינת יסוד העפר שמשבר גאותם בכל פעם ואינם יכולים להתנשאות ולצאת מגבולם, כמו שכתוב, והמו גליו וכו'. ועל-כן אז ביציאת מצרים שרדף פרעה אחריהם שהוא בחינת גאות. על-כן היה הנס על-ידי קריעת ים סוף שהראה להם ה' יתברך על-ידי משה שיכול להפך ים ליבשה שיהיה נעשה יבשה בחינת ארץ ועפר, בחינת ענוה ממים רבים כאלה ששם אחיזת הגאות, הינו שישראל שהם בבחינת ענוה, כמו שכתוב, כי אתם המעט מכל העמים, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, כי הם כלולים במשה שהיה ענו מאד, על-כן הים ברבוי מימיו והמון גליו בורח ונבקע מפניהם ונתהפך ליבשה וארץ בחינת שפלות. ופרעה וחילו, שהם בבחינת גאות, נטבעו בתוכו וישוב עמלם בראשם 'כי תמותת רשע רעה', כי גאותם בעצמם הטביע אותם. ועל-כן התחיל השירה, אשירה לה' כי גאה גאה. וכמו שתרגם אונקלוס, ארי אתגאי על גיותניא. כי עקר קריעת ים סוף היה בחינת שבירת הגאות וכנ"ל. ועל-כן סים, ה' ימלך לעולם ועד, בחינת מלכות דקדשה, בחינת ה' מלך גאות לבש שהוא משבר ומבטל כל הגאות שבעולם, כי מלכותו וגאותו יתברך הוא תכלית הענוה בבחינת במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת 'חמשה עשר בשבט' שהוא ראש השנה לאילנות לענין דיני ערלה ונטע רבעי, כי שנים עשר חדשי השנה הם כנגד שנים עשר שבטי יה. ונקראים בשם שבטים, כי הם בחינת שבטים וענפים היוצאים מהאילן הקדוש שהוא בחינת יעקב שהוא גופא דאילנא, כי כל נשמתין מאילנא רברבא נפקין. ואלו השנים עשר שבטים כלולים בארבעה מחנות השכינה שהם בחינת ארבעה דגלים. וכנגדם הם ארבע תקופות השנה וכל אלו הארבע בחינות יוצאים מארבע אותיות השם שמשם נמשכין הארבעה מחין ומשם הארבעה יסודות שהם בחינת תלת גונין דעינא ובת עין וכנגדם בקלפה הם בחינת ארבע קלפות שהם בחינת שלש קלפות הטמאות ונגה שהם בחינת שלש שני ערלה ונטע רבעי כנ"ל. וכמו שבקדשה יש בחינת תלת גונין דעינא ובת עין ועקר הוא נקדת הבת עין שמשם כל ההסתכלות והידיעה בעיני השכל על-ידי התלת גונין המאירין לשם, כמו כן להפך את זה לעמת זה גם בקלפה עקר אחיזת כל הקלפות על-ידי בחינת נגה שהוא כנגד בחינות בת עין שמשם כל יניקתם כידוע ובכל ארבע תקופות השנה צריכים לברר הטוב מהרע ולשבר הארבע קלפות הנ"ל שהם כנגדם. והנה הארבע תקופות הם מתחילין מניסן. נמצא שתקופת טבת היא התקופה הרביעית שהוא כנגד בחינת בת עין הנ"ל. ששם עקר הברור כנ"ל והתקופה היא שלשה חדשים שהם, טבת, שבט, אדר. נמצא שחמשה עשר בשבט הוא נקדת אמצעית התקופה. שזהו בחינת נקדת הבת עין ועל-כן אז היא ראש השנה לאילנות. ששם עקר הברור מהגאות שכולל כל המדות רעות כנ"ל. כי עקר הברור בבחינת נקדת בת עין הנ"ל שהם בחינת המדרגה הרביעית של שפלות הנ"ל, שהוא שיהיה שפל וענו למטה ממדרגת עצמו עד שיהיה בבחינת מה ואז נכלל בבת עין דקדשה שהיא בחינת הנקדה האמתיות דקדשה שדרך שם נכלל במקום שנכלל למעלה למעלה, כי עקר העליה וכלליות למעלה למעלה באור האין סוף הוא על-ידי ענוה ושפלות והעקר כשמגיע לבחינת שפלות הרביעית הנ"ל שהוא תכלית הענוה בחינת שפלות של משה רבנו שהוא בחינת הצדיק האמת וכנ"ל. שזה זוכין על-ידי שהעלו הפרות לירושלים ששם תכלית הענוה כנ"ל, כי שם הבית המקדש ששם נקדת האבן שתיה שמשם יוצא גידין לכל הארצות, כמו שפרש רש"י על פסוק ונטעתי בהם עץ כל פרי, עין שם. כי נקדת האבן שתיה הוא בחינת תכלית הענוה והשפלות, כי השפלות הוא בחינת עפר ועקר קדשת העפר הוא בארץ ישראל וירושלים והעקר בבית המקדש בנקדת האבן שתיה ששם שער השמים, כי אי אפשר לעלות לשמים שהוא למעלה מעלה כי אם על-ידי ענוה ושפלות, כי בגשמיות בודאי אי אפשר לעלות למעלה אפלו פרסה אחת מכל שכן לשמים אבל על-ידי ענוה ושפלות שהוא בחינת אין יכול לעלות לשמים ולמעלה מעלה: וזהו בחינת והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה כשהוא מצב ארצה בבחינת ענוה ושפלות שהוא בחינת ארץ ועפר ממש אז דיקא 'וראשו מגיע השמימה' שיכול לעלות למעלה מעלה וכנ"ל. וזהו בחינת ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו ששם עלו שבטים וכו'. כי עקר עלית שבטי יה היא בירושלים דיקא ששם יכולים לעלות לירושלים של מעלה מחמת ששם זוכין לבחינת שפלות אמתי הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פדיון פרות נטע רבעי בכסף שיכולין לפדותם בכסף ולהעלות הכסף לירושלים כדין מעשר שני, שנאמר בו, ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל מפסוק קדש הלולים לה'. כי עקר שבירת הגאות הוא בכסף וממון שהוא עשירות, שהוא בחינת מלכות, כי עקר הממשלה והגדלה הוא אצל העשיר, כי הכל צריכין אליו ועל-כן הוא צריך לזהר ביותר מגאות ועל-כן הזהירה התורה על הגאות אצל רבוי עשירות דיקא, כמו שכתוב, השמר לך וכו'. וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך וכו' וזכרת את ה' אלקיך וכו'. כי עקר הגאות וההתנשאות הוא בענין הממון והחפצים של אדם וכנראה בחוש שמקטן ועד גדול רבם אובדים עולמם על-ידי תאות ממון והעקר על-ידי הגאות והכבוד על-ידי שכל אחד רוצה להתנהג למעלה ממה שיש לו. הקטנים והנמוכים הם חפצים במלבושי כבוד שהם גבוהים ממנו הרבה לפי פרנסתו והבינונים חפצים עוד בגדים יקרים יותר ושאר חפצים וכלי הבית נאים והעשירים רודפים אחר כלי כסף ותכשיטין וכו' שהם דברים שאין להם שעור, כי יש דברים הרבה מרבים הבל וכל מה שיש לו ממון וחפצים יותר מתרומם לבו יותר עד שמתגאה בעשרו כאלו כל העולם והחפצים וכו' הכל מגיע לו עד שהרבה אובדים שני עולמות על-ידי-זה כידוע כל זה. ועל-כן הזהירה התורה על המלך שלא ירבה לו כסף וזהב לבלתי רום לבבו מאחיו, כי עקר אחיזת הגאות ביותר הוא בממון כנ"ל, כי עקר בטול הגאות הוא על-ידי הצדיק שזוכה לבחינת מה באמת, דהינו בחינה הרביעית הנ"ל שהוא בחינת שבו איש תחתיו. שהוא שפל וענו למטה ממדרגתו כנ"ל. כי כל זמן שאינו מגיע למדרגה זאת להחזיק עצמו למטה ממדרגתו הקטנה אף-על-פי שכבר שבר הגדלות בשלש בחינות הקודמים ואינו יוצא ממקומו כנ"ל. עדין יכול להיות חוזר ונעור הגאות בקרבו, כי עקר יניקת השלש קלפות הטמאות שהם בחינת שלש מדרגות של גאות הגמור הוא מבחינת נגה שהוא בחינה הרביעית כידוע ועל-כן כל זמן שלא שבר הבחינה הרביעית הנ"ל להיות שפל למטה ממדרגתו עדין יכול להיות הגאות חוזר ונעור חס ושלום ועל-כן באמת עקר שבירת הגאות שהוא כלל הכל הוא על-ידי הצדיק האמת שכבר זכה לבחינת בטול בתכלית באמת בכל הארבע בחינות הנ"ל ובאמת הא בהא תליא, כי כל אחד כפי מה שמשתדל לבטל עצמו ולהרגיש שפלותו בפשיטות להרגיש כאב עונותיו ופגמיו ועצם רחוקו מה' יתברך והתורה וכו', כמו כן זוכה לקרב עצמו לצדיק האמת, כי בודאי מי שמרגיש שפלותו ופחיתותו וירצה לחוס על נפשו להנצל ממיתה עולמית ומיסורי עולם ולזכות לחיים נצחיים בודאי לא יסתכל על שום מניעה שרבם ככלם מחמת כבוד שמתירא שילעיגו עליו ויבזוהו וכו'. ואפלו שארי מיני מניעות מאשתו וחותנו ואביו וכו' כלם מתבטלים לגמרי אצל מי שמרגיש מעט משפלותו ופחיתותו ורואה ומבין בעצמו אפן מעמדו ומצבו בזה העולם ולהיכן נתעה במעשיו וכו'. ובודאי ישתדל בכל כחו לקרב עצמו למי שיוכל לעסק ברפואתו ועל-ידי-זה יתקרב אל האמת, דהינו לצדיק האמת וכל מה שמתקרב יותר להצדיק האמת כמו כן מרגיש שפלותו יותר, כי עקר בטול הגאות הוא על-ידי הצדיק שזכה לבחינת מה באמת כנ"ל. וכמו שמבאר במקום אחר בהתורה ואלה המשפטים לקוטי א סימן י וכו'). נמצא שעקר בטול הגאות הוא כשזוכין לבחינה הרביעית הנ"ל שהוא בחינת בת עין שהוא בחינת ברור קלפת נגה כנ"ל ועל-כן עקר בטול הגאות הוא בממון, כי ממון ועשירות הוא בבחינת בת עין הנ"ל שכלולה מכל הגונין, כי ממון ועשירות בחינת מלכות שהוא בחינת בת עין דכל גונין אתחזין בה כידוע ועל-כן הכסף יענה את הכל. שכל החפצים וכל מיני סחורות וכל הדברים שבעולם יכולין לקנות על-ידי הכסף, כי הכסף והממון הוא בבחינת בת עין שכלול מכל הגונין, כי כל החפצים שבעולם נמשכין מהגונין עלאין שהם בחינת המדות וכלם כלולים בבת עין שהוא בחינת עשירות ומלכות ועל-כן שם בהממון עקר הנסיון של הגאות והכבוד שכולל כל המדות כי הוא בבחינת בת עין שהוא כנגד בחינת נגה ששם עקר הנסיון והבחירה וכנ"ל ועל-כן יכולין להחליף הפרות של נטע רבעי על הכסף דיקא ולהוליך הכסף לירושלים, כי קדשת הפרות נחלף על הכסף, כי שם בכסף כל החליפין והקנינים שבעולם מחמת שהכסף כלול מהכל, כי הוא בבחינת בת עין כנ"ל: כי עקר הגאות בבחינת עינים, כמו שכתוב, רום עינים ומי שמשבר כל הארבע בחינות גאות הנ"ל ומבטל עצמו בתכלית הבטול זוכה להסתכל בעיניו למעלה למעלה לחזות בנעם ה' כי אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא ולהסתכל למעלה כי אם על-ידי תכלית הבטול וכנ"ל והעקר כשזוכה לקדשת בחינת הבת עין בשלמות שמשם עקר ההסתכלות, דהינו על-ידי שמשבר הגאות בכל הארבע בחינות הנ"ל וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום