ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · כלאי בגדים ד

לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדלים תעשה לך וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

על-פי מה שכתב אדמו"ר ז"ל על פסוק וארח צדיקים כאור נגה וכו' בסימן קלג, עין שם: והכלל כי אור הצדיק והתורה גדול מאד אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים כנגד העולם ומהראוי היה שלא תוכל העולם להעלים ולהסתיר אור הגדול הזה מאחר שהעולם קטן מאד מאד כנגד האור הגדול הזה. אך מחמת שהעולם עומד בסמוך לפני העינים על-ידי-זה העולם חוצץ וסותם בפני העינים מלראות אור הגדול של התורה והצדיקים. אבל מי שהוא חכם מעט ומטה עיניו קצת מן העולם תכף יוכל להאיר לו אור הנפלא של התורה והצדיקים ויראה שכל העולם כאפס ואין כנגד אור הנפלא הזה כי אין כח בהעולם הקטן הזה לחצץ בפני האור הגדול והנורא הזה כי אם מחמת שעומד בסמוך לפני העינים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת אסור שעטנז שאסור ללבש צמר ופשתים יחדו. וכל אחד בפני עצמו שרי ללבש רק צמר ופשתים ביחד אסור, כי הלבושין הם דברים גבוהים ויקרים מאד, כמובן בספרים, בפרט בדברי אדמו"ר ז"ל. כי כל האורות הגבוהים העליונים אי אפשר לקבל כי אם דרך כמה לבושין שהם עקר תקון העולמות כידוע ויש כמה וכמה בחינות בלבושין, כי יש לבושין ולבושין על לבושין וכו' וכו', כי גם האורות העליונים הם בחינת לבושין כנגד האור הגבה מהם וכן לעלא ולעלא עד אין סוף, כי עקר עצם האור הוא אור האין סוף דלית מחשבה תפיסא בה כלל כי אם על-ידי שברחמיו צמצם את עצמו והלביש את עצמו בכמה תקונים ולבושין ולבושין על לבושין כדי שנוכל כלנו לידע ממנו יתברך. ועל-כן אפלו הנשמות הקדושות שהם עצם האור בערכנו הם גם כן בחינת לבושין לגבי האורות הגבוהים מהם כמו שאיתא לבושין תקינת להון דמניהו פרחין נשמתין לבני נשא וכו'. וכל הלבושין שהם תקון העולמות כלם נתתקנין ונמשכין רק על-ידי הצדיקים האמתיים שהם עקר קיום ויסוד כל העולמות שזה כל עסקם ועבודתם לתקן לבושין דמלכא להמשיך תקונים להלביש האור העליון בכמה צמצומים ולבושין באפן שנזכה כלנו לקבל האורות העליונים כדי שנדע ונאמין בו יתברך, כי זה כל עבודתם להכניס בעולם ידיעת אמתת אלקותו יתברך למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד שזה אי אפשר כי אם על-ידי שממשיכין האור העליון ומלבישין אותו בכמה לבושין כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת בגדי צמר ופשתים שהם עקר כלל הלבושין, כי כל מקום שנאמר בהתורה בגד סתם אינו אלא צמר ופשתים כדתנא דברי רבי ישמעאל, כי לבושי צמר זה בחינת אור הצדיק שממשיך אותו דרך לבושין כדי לגלות רחמנותו וטובו יתברך בעולם שזהו בחינת צמר ששרשו נמשך מבחינת תקוני דיקנא כידוע בחינת מן המצ"ר קראתי אותיות צמ"ר, כמבאר בכתבים, הינו כי הצדיקים כל עסקם לקרב כל העולם אפלו הרחוקים מאד לקרב כלם לה' יתברך, כי זה עקר גדלתו וכבודו יתברך וכל כחם לקרב רחוקים מאד הוא על-ידי שהם זוכים להכיר גדל טובו ורחמיו וטובו יתברך לכל ומודיעים לכל שיש לכלם תקוה להתקרב אליו יתברך כי עדין רחמיו וטובו עליהם, כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם, וזה בחינת תליסר תקוני דיקנא. שהם בחינת שלש עשרה מדות של רחמים כידוע. וזה בחינת צמר שהם בחינת תקוני דיקנא כנ"ל, הינו שהצדיקים ממשיכין אור הגבה מאד שהוא בחינת שלש עשרה מדות של רחמים שבהם כלול כל דרכי רחמיו וטובו לעולם על הכל ומעצם השגתם הם יודעין להלביש זה האור הנפלא והנורא מאד בבחינת לבושין כדי להכניס הדעת גם בהרחוקים מאד כדי לקרב כלם לה' יתברך כנ"ל. ואלו הלבושין הם בחינת לבושי צמר שנמשכין משם כנ"ל. וזה בחינת לשון של זהורית שהיה מלבין העונות ביום הכפורים. כמו שכתוב, אם יהיו חטאיכם וכו' ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו. כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי צמר נמשך מאור העליון הנ"ל שממשיכין הצדיקים ששם כלו רחמים. וכל העונות נתהפכין שם לזכיות כנ"ל. וזה בחינת כבשים ללבושך שהוא בחינת סודות התורה אורות עליונים שממשיכין אותם על-ידי הלבושין בבחינת צמר כבשים. וכמו שדרשו רבותינו ז"ל חגיגה יג), דברים שהם כבשונו של עולם יהיה תחת לבושיך בבחינת ולמכסה עתיק וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל פסחים קיט) ומי שזוכה להתקרב לצדיקים כאלו שיש להם זה הכח הנ"ל בודאי יזכה לכל טוב לנצח, אשרי לו. ואפלו אם קלקל מאד מאד אף-על-פי-כן הכל יתתקן בודאי על-ידי צדיקים האלו שיש להם כח לתקן כל מיני קלקולים וחטאים ועונות ופשעים שבעולם, כי הצדיקים יכולים לכפר עונות עמו, שכתוב, ואיש חכם יכפרנה. כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים, כי הם ממשיכים אורות עליונים כאלה דרך לבושין נפלאים כאלה שעל-ידי-זה נתתקן הכל וכנ"ל, אבל גם אור הצדיק הזה אי אפשר לקבל בעצמו, כי אף-על-פי שהוא מכסה ומלביש אורו הגדול בכמה לבושין נפלאים כנ"ל, אף-על-פי-כן עדין אין העולם כדאי לקבל אורו. ומחמת זה נמצאים מונעים ומעכבים ומכסים המבדילים מלקבל אור הצדיק הזה. והם כל עסקי העולם הזה והמחלקת שהם מונעים מלהתקרב להצדיק. כי אם מי שמתגבר לשבר כל המניעות המעכבים. וזה טובה גדולה. כי אם לא היו אלו המסכים והמניעות לא היה העולם יכל לסבל אורו כלל כנ"ל. אבל עתה שהעולם הזה חוצץ ומפסיק מלהתקרב להצדיק האמת. אזי מי שזוכה לשבר המניעות ולהתקרב אליו נעשה על-ידי-זה לבושין וכלים ועל-ידי-זה דיקא יכול לקבל אורו הגדול. כמובא במקום אחר, שעל-ידי שבירת המניעות נעשים כלים ולבושים לקבל האור. וכל מי שמשבר מניעות רבות ביותר יש לו כלים ולבושין רבים יותר לקבל האור. ומי שאינו מתגבר לשבר המניעות של העולם הזה אזי העולם הזה עומד בפני עיניו וחוצץ מלראות אור הצדיק. וגם זה טובה, כי על-ידי-זה אין הכל רואין אור הצדיק, כי בודאי מי שאינו כדאי, דהינו שלא שבר מניעות העולם הזה בודאי אין צריך לראות אור הצדיק, כי היה מסמא עיניו כי רבוי האור אין יכולין לקבל. וכמו שמבאר רבנו ז"ל. בסימן קיד) על פסוק המכסה שמים בעבים וכו' שהוא טובה להצדיק מה שחולקין עליו וכו'. וכן על פסוק, צופה רשע לצדיק וכו'. בסימן רח) כי מעט המחלקת היא טובה שלא יתפרסם יותר מהצרך וכו', עין שם. כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופשעים וכו'. כי אלו המתקרבין להצדיק טובה לפניהם מה שהיה מניעות מזה העולם, כי דיקא על-ידי-זה היו יכולים לקבל אור הצדיק. ואלו שאין מתגברין לשבר המניעות ואין יכולין לקבל אורו, כי העולם חוצץ בפניהם גם זה לטובה כדי שלא יתפרסם הצדיק יותר מדאי. נמצא כי דרכי ה' ישרים, כי הכל לטובה רק שהפושעים נכשלים בעצמן, כי לעצמן מגיע מכשול שאינם זוכין להתקרב להצדיק אבל להעולם הוא טוב כנ"ל. ובאמת גם בהרחוקים יש חלוקים רבים, כי יש שאינו יכול לקבל אור הצדיק מחמת שאינו מתגבר לשבר המניעות אבל אף-על-פי-כן אינו חולק עליו, אבל יש שמחמת גשמיות העולם שעומד בפניהם הם חולקים על הצדיק. וגם זה בחינת צדיקים ילכו ופשעים יכשלו, כי אלו החולקים הם בחינת פושעים יכשלו, כי רק הם נכשלים על-ידי חציצת העולם הזה שהתגבר כנגדם כל כך עד שנכשלו לגמרי וחלקו עליו, אבל אלו שאינם חולקים על כל פנים נחשבים צדיקים נגדם והם בחינת צדיקים ילכו, כי אצלם טובה מה שנעלם מהם אור הצדיק, כי מאחר שאינם זוכים לשבר המניעות ואין להם כלים לקבל האור יראו אור הצדיק יסמא את עינים מרבוי האור, והיו נעשים מתנגדים וחולקים לגמרי:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת בגדי צמר ובגדי פשתים, כי בגדי צמר זה בחינת אור הצדיק, דהינו מה שהצדיק ממשיך אור גדול בעולם ממקום שממשיך דרך לבושין נפלאים שזהו בחינת בגדי צמר כנ"ל. שהם נמשכין מבחינת תקוני דיקנא שזהו בחינת אור הצדיק כנ"ל. ובגדי פשתים זה בחינת הארץ המפסקת מלראות אור הצדיק שהם בחינת כלל כל המניעות והמסכים והמפסיקים והמעכבים מלהתקרב ומלראות אור הצדיק שזהו בחינת פשתים שהוא בחינת דינים וגבורות, כמו שכתוב, והאיש גבריאל לבוש בדים. ומבחינת דינים וגבורות משם נמשכין כל המונעים והמעכבים שבאים מחמת גשמיות הארץ כל אשר עליה. כי כל הגשמיות נמשכין מבחינת דינים שהם בחינת צמצומים שמשם כל הגשמיות שמהם כל המעכבים והמונעים. אבל באמת גם זה צריכין מאד, כי הכל לטובה כנ"ל. ועל-כן אסור לחבר צמר ופשתים יחד בהמלבושים, כי כל זמן שהפשתים שהוא בחינת הגשמיות המעכב וכו' הוא רחוק מהצמר שהוא בחינת אור הצדיק. אינו יכול להסתיר ולהעלים אור הצדיק כל כך אבל כשמקרבים ומחברים הפשתים להצמר אזי עומד הגשמיות בפני העינים ומעכב ביותר מלראות אור הצדיק עד שנתעלם ממנו לגמרי חס ושלום וכמבאר לעיל. שעקר העלמת אור הצדיק הוא מחמת שגשמיות העולם הזה עומד בפני העינים בסמוך וחוצץ מלראות אור הצדיק וכו כנ"ל. ועל-כן צריכין להרחיק הפשתים מהצמר בהמלבושים כדי שלא יתפשטו המונעים שהם בחינת פשתים בפני אור הצדיק שהוא אור העינים שמשם בחינת צמר כנ"ל, כי עקר אור העינים נמשך מאור הצדיק שהוא עקר האור המאיר בכל העולמות וממנו מקבלין העינים וכל בעלי האור להאיר. וכמובן במקום אחר בהתורה בראשית לעיני כל ישראל בלקוטי תנינא סימן סז) שעקר אור העינים הוא מהצדיק וכו', עין שם. ועל-כן נקראים הצדיקים עיני העדה, כי הם עקר אור העינים כנ"ל. ועקר האור הוא הדעת, כמו שכתוב, כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. וכמו שכתוב, ותפקחנה עיני שניהם. ופרש רש"י על שם החכמה נאמר. ועקר אור העינים והדעת לא נתן באדם כי אם שיראה ויסתכל בעיניו ובדעתו לה' יתברך ולהצדיקים ובהתורה ומצות שמהם נמשך עקר אור העינים והדעת שלו, כדי שיוכל לראות אורם הנפלא, כמו שכתוב, עיניך לנכח יביטו וכו'. אבל ה' יתברך נתן בחירה לאדם ועקר הבחירה תלוי בעינים, כמו שכתוב, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו', ודרשו רבותינו ז"ל, העין רואה והלב חומד. כי גם חמדת הלב הוא בחינת עינים, דהינו עיני הדעת והמחשבה שבלב שרואה הדבר בלבו וחומד אותו חס ושלום. ובשביל הבחירה העמיד ה' יתברך לפני העינים גשמיות העולם שהם כל עסקי העולם הזה. ואז יש בחירה להאדם אם רוצה מטה עיניו מגשמיות העולם הזה ואז רואה בעיניו אור הגדול והנפלא והנערב של הצדיקים והתורה שמהם כל האור כנ"ל. אבל אם אינו רוצה להטות עיניו ודעתו ומחשבתו מגשמיות העולם הזה. אזי גשמיות העולם הזה עומד בפני עיניו וחוצץ בפניו מלראות אור הגדול של הצדיק והתורה כנ"ל. וזה בחינת אסור שעטנז שלא לחבר בהמלבושים צמר ופשתים יחד שלא יתפשט גשמיות העולם שהם כלל כל המונעים, שהם בחינת פשתן כנ"ל. שלא יתפשטו בפני אור העינים חס ושלום. שנמשכין מאור הצדיק שממשיך בעולם שהוא בחינת צמר כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן בציצית ובגדי כהנה מתר כלאים, כי מגדל קדשת אלו הבגדים של ציצית ובגדי כהנה. אין כח להפשתים להסתיר ולהעלים אור הצדיק, אדרבא, הפשתים נזדכך בזכוך גדול עד שנעשים ממנו דיקא כלים נפלאים לקבל על ידם אור הגדול של הצדיק וכמבאר לעיל שמי שזוכה אזי המניעות הם טובה גדולה לפניו, כי דיקא על-ידי-זה יש לו כלים לקבל האור הנפלא שלא היה אפשר לקבלו בלא זה כנ"ל, כי ציצית הם בחינת אור הצדיק שהוא עקר אור העינים, בחינת וראיתם אתו וזכרתם וכו'. כי ציצית לשון ראיה והסתכלות בחינת מציץ מן החרכים. וזה שאומרים קדם עטיפת ציצית, י"י אלקי גדלת מאד וכו' עטה אור כשלמה. כי עקר אור העליון שהוא אור ה' יתברך והצדיקים והתורה נמשך על-ידי לבושין דיקא. בחינת עטה אור כשלמה שזהו בחינת מצות ציצית שהיא מצוה ראשונה שמקימין באור היום, כי ציצית תלויים בבגדים והם תקון כל הבגדים, הינו שהם מתקנין ומזככין את הבגדים והלבושין שלא יעלימו את האור, אדרבא, על-ידי הלבושין דיקא יקבלו את האור בהדרגה ובמדה כראוי וכנ"ל: וכן איתא במדרש שעקר האור של שבעת ימי בראשית נמשך מבחינת לבושיו יתברך. כמובא במדרש רבה, ששאל רבי שמעון בן יהוצדק את רבי שמואל בר נחמני מהיכן נבראת האורה? אמר לו, מלמד שנתעטף בה הקדוש-ברוך-הוא כשלמה והבריק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. אמר לו בלחישה. אמר לו, מקרא מלא הוא עטה אור כשלמה וכו', הינו כנ"ל שעקר האור נמשך על-ידי בחינת לבושין כנ"ל: וזה שאנו אומרים קדם עטיפת ציצית י"י אלקי גדלת מאד, הינו כי אתה י"י גדלת מאד ומעצם גדלתך לא היה לנו כח לסבל הודך הגדול והנורא מאד אך ברחמיך הרבים צמצמת והלבשת האור כדי שנוכל לקבלו. וזהו, הוד והדר לבשת. שהלבשת בלבושין וכסויים את הוד והדרת אור העליון כדי שנוכל לקבלו כנ"ל. וברחמיך הנפלאים אתה ממשיך האור בהדרגה ובמדה כפי ערך הלבושין כדי שלא יהיה האור גדול ומרבה מכח הלבושין והכלים שגורם שבירה חס ושלום כידוע. וזהו, עטה אור כשלמה, 'כשלמה' דיקא, הינו כפי השלמה שהוא הלבוש כן הוא ממשיך האור. וזהו, נוטה שמים כיריעה. 'שמים' הוא בחינת אור הצדיק שנקרא שמים על שם שזוכה ליראה ואהבה בשלמות שנקראים שמים אש ומים, כמובא במקום אחר, וזהו, נוטה שמים כיריעה, הינו גם כן כנ"ל. שהוא נוטה וממשיך אור הצדיק בעולם כיריעה הינו כמו היריעה שהוא בחינת מחצות המפסיקות שעל ידם עקר הכלים לקבל אור הצדיק וכפי היריעות ומחצות שהם בחינת לבושין כן הוא נוטה ומותח אור הצדיק שנקרא שמים כנ"ל: ובזה תלוי עקר הבחירה של האדם כי צדיק ה' בכל דרכיו. וכל ארחות ה' חסד ואמת, וברא הכל בחכמה באפן שיהיה להאדם בחירה שמי שרוצה יכול על-ידי אלו המחצות והמסכים לקבל על ידם דיקא אור הצדיק בבחינת לבושין וכנ"ל. אבל אם אינו רוצה אזי המחצות חוצצים בפני עיניו ואינו רואה כלל אור הצדיק וכנ"ל. וגם זה לטובה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום