ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · בכור בהמה טהורה ד

על-פי מה שמבאר רבנו ז"ל שעקר השלמות הוא היראה, כמו שכתוב, מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה וכו'. וכמו שכתוב, סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא כי היא שלמות כל הדברים. ויש שני מיני יראות יש מי שהוא ירא מה' מגדלתו ורוממותו בגין דאיהו רב ושליט יתברך שמו. ויש יראה למטה ממנה הינו שבא ליראה על-ידי יראות תחתונות על-ידי שירא מחיה או משר וכו' על-ידי-זה הוא נזכר ובא ליראה ה'. ויראה הראשונה שהיא על-ידי התבוננות השכל בגדלתו ורוממותו יתברך הוא בחינה אחת כי היראה היא בחינת מלכות כמו שכתוב, אלמלא מוראה של מלכות וכו'. והיראה השניה שהיא באה מדברים תחתונים היא בחינת א"ד ועל-ידי היראה הזאת נמשך השפעות בעולם וכו' וכשנמשך השפע צריך לעשות כלי וכו'. וזה אותיות אד"ם וכו'. וזה אדם יראה לעינים על-ידי יראה לעינים, הינו היראה התחתונה וכו' על-ידי-זה נעשה בחינת אד"ם, אבל על-ידי יראה העליונה וכו' על ידה אשתלים שמא דקדשא בריך הוא וזה וה' יראה ללבב וכו', עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה הכלל שעקר השלמות הוא יראה כנ"ל, כי כל עקר השגות אלקות וידיעת הבורא יתברך אינו נתפס במח ולב כי אם על-ידי היראה שהוא עקר ההשארה והקיום של הדעת והחכמה הקדושה בבחינת כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקימת וכו'. כי זה ידוע שה' יתברך מרומם ומנשא למעלה מכל החכמות והמחשבות עד שאי אפשר לתפסו בשום מחשבה וידיעה כלל, כמו שכתב אליהו, לית מחשבה תפיסא בך כלל. רק בחסדו הגדול חמל עלינו ונתן בנו כח לקבל פחדו ומוראו ואימתו עלינו ורק על-ידי-זה אנו יודעין ממנו יתברך. וזה בחינת ראשית חכמה יראת ד', וכתיב, יראת ד' ראשית דעת, כי עקר הדעת והחכמה שהיא לידע ממנו יתברך שרק זה נקרא דעת וחכמה, כמו שכתוב, אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי. וכתיב וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכו'. ועקר זה הדעת והחכמה לידע ממנו יתברך אי אפשר לקבל כי אם על-ידי היראה כי ידיעת והשגת אלקותו יתברך אין נמשך על האדם כי אם בבחינת והחיות רצוא ושוב, דהינו על-ידי הרשימו שנשאר מהבטול אל האין סוף, כי בטול הוא למעלה מהמחשבה, אך אחר כך כששב מהבטול נשאר רשימו מזריחת התנוצצות אורו יתברך. ועל-ידי הזריחה של הרשימו הזאת נופל פחד ויראה ואימה גדולה על האדם וזאת היראה הוא עקר ההשארה והקיום שנשאר ונתפס בלב האדם מזריחת התנוצצות אורו הקדוש יתברך כמו מלך גדול ואדיר שעובר במדינה שנופל יראה ופחד ואימה גדולה על כל מי שעובר לפניו אף-על-פי שאינו רואה אותו בחינת אימת מלכות, כי עקר המלכות היא בחינת יראה ואימה שאף-על-פי שהמלך יושב על כסא מלכותו בחדרי חדרים רחוק מאד מאד מבני מדינתו, אף-על-פי-כן פחדו ואימתו על כל בני מדינתו בחינת מוראה של מלכות. כמו כן להבדיל אלף אלפי ורבי רבבות הבדלות ה' יתברך ברוך הוא הוא מרומם ומנשא ורחוק מאד מכל המחשבות והידיעות שבעולם ואין נתפס במח כי אם פחדו ויראתו ואימתו הגדולה שהיא בחינת מלכות, כי כל ידיעתנו ממנו יתברך הוא רק בבחינת מלכות שאנו יודעין ומאמינים שהוא יתברך מלך מנהיג ומושל שזהו בחינת יראה בחינת מוראה של מלכות כנ"ל. וזהו בחינת פחד קראני ורעדה ורב עצמתי הפחיד ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי וכו' שנאמר על רוח נבואה מה' יתברך שעוברת על פניו, דהינו בחינת התנוצצות הרשימו מזריחת אורו יתברך שמשם כל הנבואה כמבאר במקום אחר בהלכות ראש השנה על-פי התורה 'ויאמר בעז אל רות') ועל-ידי-זה פחד קראני ורעדה וכו', כי משם עקר הפחד והיראה ממנו יתברך שהוא עקר הקיום וההשארה של זריחת אורו יתברך כנ"ל. ועל-כן עקר השלמות היא היראה וכל מה שממשיך על עצמו יראה יותר יכול לתפס בדעתו יותר זריחת התנוצצות אורו יתברך. ועל-כן בראש השנה שאנו מבקשין לגלות מלכותו יתברך בעולם על-כן אנו מתחילין, ובכן תן פחדך ה' אלקינו וכו' ואימתך על כל מה שבראת וייראוך כל המעשים וכו'. כי עקר המלכות היא היראה שהיא עקר השלמות והיא עקר הקיום וההשארה שנשאר ונתפס בלב האדם מזריחת אורו יתברך שנשאר מהרשימו של הבטול כנ"ל. והבן היטב כי דבר זה אי אפשר לבאר בכתב ולא בעל פה כי אם לכל חד כפום מה דמשער בלבה. וזה בחינת האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ. האירו ברקיו זה התנוצצות זריחת הרשימו הקדושה מהבטול אל האין סוף שהיא מאירה כברקים בבחינת וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו על-ידי-זה, ראתה ותחל הארץ, דהינו יראה, כי מהרשימו של הבטול נופל יראה גדולה והיא עקר ההשארה מהבטול וכנ"ל. וזהו בחינת יראת ה' היא אוצרו, כי היראה היא בחינת אוצר ממש שאוצרת וכונסת בתוכה כל טוב אמתי ונצחי כל גנזיא דמלכא שהם ידיעת והשגות אלקותו יתברך, כי אין נתפס שום השגה בלב האדם כי אם על-ידי היראה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל עקר בריאת העולם היה בשביל לגלות יראתו ומלכותו, כמו שכתוב, בראשית ברא אלקים וכו'. בראשית בחינת יראה כמו שאיתא בתקונים, בראשית ירא בשת. כי היראה היא בחינת מלכות שבשביל זה היה כל הבריאה היא בחינת מלכות שבשביל זה היה כל הבריאה כדי לגלות מלכותו בעולם. וכל הנסים והנפלאות והאותות נוראות שעשה ה' יתברך במצרים ועל הים וכו' הכל היה כדי לגלות יראתו ומלכותו כמו שכתוב, למען תדע כי לה' הארץ. וכתיב, למען ספר שמי בכל הארץ. ושם היא בחינת יראה, כמו שכתוב, ליראה את ה' הנכבד והנורא הזה וכו'. וכתיב, וייראו גוים את שם ה' וכו'. וכתיב, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ופרעה כשלא רצה להכניע את עצמו ולקבל על יראתו על-ידי האותות והמופתים כתיב בה, ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון את ה'. ובישראל כתיב, וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה': כי כל המכות והיסורין שהביא הקדוש-ברוך-הוא על המצרים הכל היה מבחינת יראות הנפולות שמשם כל הצרות והדינים רחמנא לצלן, וה' יתברך שולח על האדם פחדים של יסורים ומכות וכיוצא כדי שיתבונן על-ידי-זה אליו יתברך כדי שיעלה כל היראות הנפולות לשרשן, דהינו ליראה אותו יתברך, כמו שכתוב, הכרתי גוים נשמו פנותם... אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר וכו'. והמצרים שהיו קשי ערף ולא רצו להכניע עצמן ליראתו יתברך על-כן הביא עליהם ה' יתברך בכל פעם מכות משנות כדי לעוררם בכל פעם שידעו מי המכה אותם וייראו ממנו וישלחו את ישראל והם הקשו ערפם והכבידו לבם ולא רצו להודות על האמת והביא עליהם על-ידי-זה בכל פעם עוד מכות רבות וגדולות, אבל לישראל היה טובה גדולה כל זה, כי על-ידי כל מכה ומכה שהביא ה' יתברך על המצרים וישראל נצלו ממנה הכירו בכל פעם אותו יתברך ביותר וקבלו עליהם על יראתו ומלכותו, כמו שכתוב, וירא ישראל וכו' וייראו העם את ה':

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן בכל המכות שהביא על פרעה ומצרים לא נכנעו אליו ולא רצו לשלח את ישראל עד שהביא עליהם מכות בכורות, כי אז הכרחו להודות בעל כרחם על האמת שהכל מאתו יתברך, כי עקר ההולדה על-ידי היראה, כמו שכתוב, רעדה אחזתם שם חיל כיולדה. כמו שמבאר רבנו ז"ל במקום אחר. ועקר היא הולדה הראשונה שאז עקר המשכת היראה ומשם עקר החבלי הלדה, בפרט בלדה ראשונה בחינת צרה כמבכירה, כי בזה העולם מחמת חטא אדם הראשון על-פי רב מתלבשת היראה בדינים ויסורים רחמנא לצלן. ועל-כן על-ידי מכות בכורות שראו שה' יתברך מבחין ויודע כל ההולדות עד שמבחין בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אז נפל עליהם פחדו ואימתו בעל כרחם והכרחו לשלח את ישראל. וכל זה מחמת שעל-ידי מכת בכורות נמשך עליהם היראה בעל כרחם מחמת שעקר היראה נתגלה על-ידי הולדה וכנ"ל. ועל-כן אז נתקדשו בכורות שהם זכר ליציאת מצרים, כמו שכתוב, והיה כי ישאלך בנך וכו' ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים וכו' ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור וכו' על-כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכו'. וזה בחינת בכור בהמה טהורה שצריכין לתן הבכור לכהן לקרבן, כי צריכין להעלות כל היראות הנפולות לשרשן ליראה מלפניו יתברך לבד כנ"ל. וזה בחינה שמעלין מבהמה לאדם, כי עקר עלית היראות הנפולות הוא על-ידי הדעת שידע שהכל ממנו יתברך שלא יתלה שום דבר בטבע ובמקרה חס ושלום, רק כל מה שיעבר עליו יאמין וידע כי הכל ממנו יתברך לבד וישוב אליו ליראה מלפניו יתברך וכמו שמבאר רבנו ז"ל במקום אחר בהתורה 'אור הגנוז' בסימן טו) שעקר עלית היראה אל הדעת. והדעת הוא גדר האדם, כי כל זמן שאינו מעלה היראה לשרשה ויש לו יראות הנפולות, דהינו שמתירא מגוף הדבר בעצמו שמפחידו כגון מחיה רעה ולסטים ומכות ויסורין רחמנא לצלן הוא כמו בהמה ממש, כי גם בהמה יש לה כל אלו היראות והפחדים כידוע בחוש שגם הבהמה מתיראת ומפחדת מחיות רעות ומהכאות וכיוצא. ואם כן מה יתרון לאדם מן הבהמה ועקר ההבדל בין אדם לבהמה הוא שהאדם יש לו דעת לידע ולהבחין שיש אדון מנהיג מושל ומשגיח יתברך שמו שמאתו הכל והוא שלח על האדם כל אלו הפחדים כדי שישוב אליו יתברך כמו שכתוב ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון וכו'. ועל-כן צריכין להביא הבכור בהמה לקרבן כדי להעלות היראה לשרשה להעלותה מבחינת בהמה לבחינת אדם שזה עקר בחינת הקרבן כמבאר במקומות אחרים, כי בבחינת בכור שם עקר בחינת היראה כנ"ל ושם עקר בחינת הדעת כי נקרא בכור וראשית שהיא בחינת דעת, כי עקר עלית היראה על-ידי הדעת כנ"ל, על-כן צריכין לתנו לכהן להקריבו לקרבן כדי להעלותו מבחינת בהמה לאדם שהוא הדעת, דהינו להעלות כל היראות הנפולות שהם בחינת בהמה להעלותו אל הדעת שהוא בחינת אדם כנ"ל. ועל-כן צריכין לתנו לכהן, כי הכהן בבחינת דעת, כמו שכתוב, כי שפתי כהן ישמרו דעת. ועל-כן זוכה הכהן לשלמות היראה, כמו שכתוב שם, בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני וכו'. ועל-כן צריכין להביא הבכור וכן כל הקרבנות לבית המקדש כי שם מקום היראה והדעת. כמו שכתוב, מה נורא המקום הזה. וגם בית המקדש בחינת דעת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל ברכות לג), כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו. כי שם עקר עלית היראה אל הדעת שזהו בחינת כל הקרבנות כנ"ל. וזה שמבאר שם בהתורה הנ"ל שעל-ידי שמעלה היראות התחתונות נעשה בחינת אד"ם, הינו כנ"ל, כי עולה מבחינת בהמה לאדם כנ"ל, כי אף-על-פי שעקר השלמות היא היראה העליונה שהיא על-ידי התבוננות הלב בגדלתו ורוממותו יתברך. אף-על-פי-כן בודאי אי אפשר בתחלה לבא תכף ליראה עלאה הזאת וצריכין לראות על כל פנים שלא יהיה לו יראות נפולות וכל דבר שמפחידו ידע ויבין שהכל מאתו יתברך וישוב אליו יתברך ויעלה כל היראות לשרשן ליראה מלפניו יתברך ואחר כך יזכה לילך מדרגא לדרגא ולהתחזק בכל פעם ביראה גדולה יותר עד שיזכה ליראה עלאה, דהינו שלא יצטרך עוד להתעורר ליראה על-ידי דברים תחתונים שנתלבשה ונפלה בהם היראה מלמעלה רק יתעורר ליראתו הגדולה מהשכלת לבו לבד ברוממותו וגדלתו יתברך:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי עקר השלמות היא היראה. וזה עקר מתן תורה שנתנה בקולות וברקים וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם וכו'. שנפל אז עליהם אימה ויראה עצומה. וכמו שכתוב, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. אך אף-על-פי-כן התגרה בהם הבעל דבר אחר כך עד שהחטיאם בעגל שרצו למשך עליהם יראה רעה מאד יראה דסטרא אחרא, כי העבודה זרה נקראת יראה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, יראה יש במקום פלוני וכן הרבה והתקון היה בארבעים ימים האחרונים שהיו ימי רצון שהם מאלול עד יום הכפורים, שהם ימי יראה, כי נקראים ימים הנוראים. ועקר התקון בראש השנה, שהוא ראשון לעשרה ימים האחרונים של הארבעים יום שהם עשרת ימי תשובה, כי בראש השנה ממשיכין יראה גדולה ועצומה על-ידי השופר בחינת אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. כי אז הוא פחד יצחק ועל-כן מתחילין אז, ובכן תן פחדך ואימתך וייראוך וכו'. כי עקר התקון על-ידי היראה, הינו שבראש השנה הוא התנוצצות משיח שהוא עקר מלכות דקדשה שממשיכין וממליכין בראש השנה בחינת וצמיחת קרן לדוד עבדך וכו' ומשיח הוא עצם היראה עלאה מאד מאד. כמו שכתוב, והריחו ביראת ה'. כי ימשיך יראה עלאה ונפלאה מאד בעולם עד שכלם יקימו את התורה ולא יפרו את בריתו לעולם, כמבאר בכמה פסוקים. ואז יתקים בשלמות, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ועתה אנו ממשיכין עלינו הארה מיראה עלאה זאת בראש השנה על-ידי כח הצדיקים שאנו נוסעין אליהם, ובפרט על-ידי הצדיקים שוכני עפר שאנו משתטחין על קברם בערב ראש השנה, כי כל צדיק אמתי בחינת משה משיח. והוא ממשיך עלינו עתה בכל דור יראה עלאה ונפלאה כזאת שנזכה מעתה כלנו להתחזק בה' יתברך ולבלי לפרד ממנו חס ושלום בשום אפן בעולם. ודרך זה התחיל משה רבנו עליו השלום להמשיך בארבעים ימים האחרונים. והעקר מראש השנה עד יום הכפורים שהם גמר הארבעים יום האחרונים. ועל-כן בספר דברים בפרשת עקב אחר שספר מענין הארבעים ימים האחרונים. כמו שכתוב, בפסוק בעת ההוא אמר ה' אלי פסל לך וכו' ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום וכו'. תכף אחר פרשה זאת אמר, ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה וכו'. כי בארבעים ימים האחרונים פעל זאת שהמשיך יראה נפלאה והעקר בראש השנה ויום הכפורים שאומרים אז, ובכן תן פחדך וכו' ויראה עלאה ונפלאה הזאת ממשיכין הצדיקים עלינו בכל דור. ועקר התקון בשלמות יהיה על-ידי משיח שנאמר בו, והריחו ביראת ה' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואנו מקדימין עתה להמשיך עלינו יראה עלאה דעלאה וכו' הזאת בארבע פרשיות ופורים שמקדימין אותם קדם פסח, כי פורים וארבע פרשיות הם הכנה לפסח שהוא יציאת מצרים שעקרו היה בשביל לקבל את התורה. כמו שכתוב, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו'. כי פרשת שקלים הם בשביל קרבנות והקמת המשכן שכל זה בחינת יראה, כמו שכתוב, מה נורא המקום הזה. וכמבאר לעיל שכל הקרבנות כדי לעלות מבהמה לאדם שהוא בחינת דעת, בחינת יראה, עין שם. וזה בחינת מאה אדנים שנעשו מהשקלים שהם בחינת מאה ברכות כמובא. בחינת כלל התפלות והברכות שכלולים במאה ברכות שהם בחינת יראה, בחינת יראת ד' היא תתהלל. ועל-כן למדו אותם רבותינו ז"ל מפסוק מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה אל תאמר מ"ה אלא מאה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל מנחות מג) ופרשת זכור הוא מחית עמלק שהוא כופר ואינו מאמין שהכל מה' יתברך. ורוצה לסלק היראה חס ושלום ולהמשיך היראות הנפולות חס ושלום שמשם כל הגליות, כי עמלק מעולם רצועה מרדות לישראל. והוא מיראם ומפחידם תמיד ביראות הנפולות וכל התגברותו חס ושלום כשרואה שישראל נופלים חס ושלום מיראה דקדשה, כמו שכתוב, ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים. וצריכין אנו לזכר מעשה עמלק כדי להשמר ממנו כדי להכרית זכרו בכל דור. ולהמשיך עלינו יראה עלאה וכו' הנ"ל בחינת כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק וכו'. כי שם בכסא הכבוד שם מקור היראה בחינת מורא מלכות שהכל מתפחדין ומתיראין מפני כסא מלכות. וכמו שכתוב, צדק ומשפט מכון כסאו אש לפניו וכו'. וה' יתברך הרים ידו בכסאו שלא יהיה שמו וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק והודיע שאין היראה בשלמות עד שימחה זכרו של עמלק. כי עקר שלמות השם והכסא הוא על-ידי היראה, כמובן בהתורה הנ"ל שדיקא על-ידי היראה אשתלים שמא דקדשא בריך הוא:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פורים שרצה המן להגביר יראות הנפולות מאד וצוה לכרע ולהשתחוות לפניו כאלו אין שום יראה עלאה חס ושלום, רק רצה שיתיראו ממי שיש לו גדלה והתנשאות בזה העולם ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, כי אמר שהוא מזרע בנימין שלא השתחוה לעשו, ועל-כן אין לו כח להפחידו ביראות הנפולות ועקר כח המן היה על-ידי שהשתחוו לצלם שהיא עקר היראה הרעה והנפולה מאד. כי עבודה זרה נקראת בלשון רבותינו ז"ל יראה כנ"ל. הינו יראה דסטרא אחרא. וכן מפני שנהנו מסעדה של אותו רשע שהוא גם כן פגם היראה, כמבאר בהתורה רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה וכו' בלקוטי תנינא סימן עז), עין שם שעקר היראה נמשכת בשעת האכילה דקדשה. ולהפך על-ידי אכילת אסור בודאי נפגם היראה מאד חס ושלום וסבר המן שהיראה נפלה כל כך עד שיש לו כח להגביר היראות הנפולות מאד שמשם תקף כל הדינים רחמנא לצלן כידוע ועל-כן רצה להשמיד להרג ולאבד מגדל תקף הדינים על-ידי התגברות היראות הנפולות אז כנ"ל. וסבר שאין מי שיוכל להעלות יראות נפולות כאלה ולהמתיק ולבטל דינים חזקים וקשים כאלה, אבל ה' יתברך חמל על עמו ושלח לפניהם את מרדכי ואסתר שזכו ליראה עלאה מאד מאד. עד שהיה להם כח להמשיך בצעקתם ותעניתם היראה עלאה דעלאה שימשיך משיח בעולם שהיא בחינת ריח, בחינת והריחו ביראת ה' שזהו בחינת מרדכי ואסתר שנקראים על שם הריח הנפלא מאד מאד בחינת מר דרור בשמים ראש שהוא ראש לכל הריחות והבשמים של שמן המשחה. ועקר הריח הטוב הוא בחינת יראה, בחינת והריחו ביראת ד'. וכמובן בהתורה תקעו תוכחה בלקוטי תנינא סימן ח) וכן אסתר נקראת הדסה על שם הריח הטוב בחינת אשה יראת ה'. ועל-כן בשמן המשחה נתקדשו כל מעשה המשכן וכליו והכהנים ומלכים ובגדי כהנה, כי כל הקדשות הם בחינת יראה, בחינת יראו את ה' קדושיו, כי כל מעשה המשכן הכל היה בשביל להמשיך יראה גדולה הנ"ל ומגדל עצם היראה עלאה ונפלאה שזכה מרדכי היה לו כח לבטל ולשבר ולעקר קלפת המן עמלק בכל דור ודור, דהינו לבטל בכל דור בכל אדם ובכל זמן תקף היראות הנפולות. ולהמשיך על כל אחד מישראל הארה נפלאה מהיראה עלאה דעלאה הנ"ל. שעל-ידי היראה הזאת יבא משיח והכל ישובו לה' מכל מקום שהם, כי יראה זאת נמשכת בשכל עליון כזה ממקום קדוש ועליון ונורא ונשגב כזה עד שאי אפשר לקלקלה חס ושלום בשום אפן בעולם. וזהו נפלאות ההארה העצומה שמארת בפורים. מה שאין כן בשום זמן, כמבאר בכונות פורים, עין שם בפרי עץ חיים, עין שם, הינו שנמשך אז הארת חכמה ושכל עליון כזה עד שהיראה בשלמות עליון ונפלא כזה עד שהיא מאירה בכל אדם שבעולם בכל דרגא כי היראה תלויה בדעת כנ"ל. וזהו הכנה לפסח שהוא ראש לרגלים שהם ימי יראה כמו שמבאר במקום אחר, הינו לקבלת התורה שזהו עקר יציאת מצרים, כי הדר קבלוה בימי אחשורוש, כמו שכתוב, קימו וקבלו וכו'. והכל על-ידי תקף היראה העליונה מאד שנמשכת מבחינת משיח שהיא בחינת הארת מרדכי שנמשך בפורים שעל-ידי-זה עקר קיום התורה שלא יפרו עוד את התורה לעולם בחינת ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כנ"ל. וזה גדל עצם השמחה של פורים בחינת וגילו ברעדה כי כל מה שהיראה גדולה יותר ונמשכת מדעת עליון יותר השמחה גדולה ביותר. וזה בחינת קריאת המגלה שהיא בחינת קריאת התורה, שהיא בחינת יראה, כי צריכין לעמד בשעת הקריאה באימה ויראה ורתת וזיע כמו בשעת מתן תורה כמובא בכל הספרים. ועכשו ממשיכין היראה בשכל עליון מאד מאד על-ידי קריאת המגלה שהיא פרסומי נסא שמפרסם שאין להתירא משום אדם ומשום דבר שבעולם כי אם מה' יתברך לבדו. כמו שראינו בחוש בתקף הנס הנורא הזה על-ידי מפלת המן וגדלת מרדכי. וזה בחינת ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם, 'פחד מרדכי' דיקא בחינת יראה עלאה הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן מלכה אסתר על מאה עשרים ושבע מדינות כנגד מאה עשרים ושבע שנה של שרה אמנו. כי שרה בחינת מלכות ששרה על כל העולם כלו כמו שאמרו רבותינו ז"ל ברכות יג) בחינת מוראה של מלכות, כי ממנה נולד יצחק שהוא פחד יצחק שקורין לדתו בראש השנה כדי להמשיך יראה גדולה הנ"ל, כמו שכתוב, וה' פקד את שרה וכו'. ועל-כן חיתה מאה עשרים ושבע שנה מאה שנה כנגד מאה ברכות הנ"ל שהם מאה אדנים הנ"ל שהם בחינת מאה שערים של יצחק כידוע וכל המאה ברכות שהם כלליות כל התפלות נמשכין מהדבור, כי עקר הברכות והתפלות בדבור דיקא, כי הדבור בחינת יראה כמו שמבאר במקום אחר והדבור כלול מעשרים ושבע אותיות ועל-כן חיתה מאה עשרים ושבע שנה בחינת מא"ה ברכות שנמשכין מהדבור שהוא בחינת עשרים ושבע אותיות שמהם כל הדבורים. וזהו בחינת מאה עשרים ושבע מדינות שמלכה אסתר שהיא הדסה שהיא אשה יראת ד' היא תתהלל וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן מספרת המגלה בתחלה מגדל עצם העשירות והגדלה של מלכות אחשורוש, כמו שכתוב, בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו וכו'. כי הם רצו להגביר יראות הנפולות שהוא לירא ממלכות הרשעה חס ושלום שמראה עצם תקף גדלתם כדי להתירא מפניהם לבד ולשכח ביראת ה' חס ושלום, אבל ישראל עם קדוש לא די שאינם נופלים על-ידי-זה מיראת ה', אדרבא, על-ידי-זה דיקא מתחזקים יותר ויותר ביראת ה' מאד מאד, כי בכח הצדיקים הגדולים יש להם כח להעלות כל היראות הנפולות מכל המקומות שנפלו לשם אפלו אם נפלו וירדו כמו שירדו כמו עכשו בתקף הגלות הזה שכל הממשלה והגדלה להעכו"ם והרשעים והכל מתיראים מפני גדלתם וישראל נבזים ושפלים ונתונים למרמס אף-על-פי-כן אין אנו נופלים בדעתנו מחמת זה כלל, אדרבא, אנו מתחזקים על-ידי-זה ביראה עלאה ליראה מפני ה' יתברך מפני הדר כבוד מלכותו יתברך, כי אנו יודעין שכל כבודם וגדלתם ופחדם ומוראם הכל נשתלשל ממנו יתברך ואנו צריכין לירא ולפחד רק ממי שנתן להם כל הגדלה והיראה והפחד הזה ואנו מעלין הכל לה' יתברך ועל-כן מצוה עלינו לספר בגדלת מלכות אחשורוש שהוא מלכות הרשעה לידע ולהבחין מזה אלף אלפי ורבי רבבות קל וחמר גדלת מלכותו של יוצר בראשית יתברך שהוא מלכות משיח שיבא במהרה בימינו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, לעולם ירוץ אדם אפלו לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין וכו'. וזה בחינת ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל תתערב. שהכתוב מזהיר שצריכין לירא את ה'. וגם את המלך צריכין לירא, כי ה' יתברך נתן לו גדלה ואסור למרד במלכות ובודאי צריכין להתירא ממנו, כי מלבש בו יראה מלמעלה שנפלה אצלו, אבל צריכין לידע שמה שמתיראין מלפניו אין אנו מתיראין כי אם מה' יתברך שמסר לו זה הכח והיראה וזהו, ועם שונים אל תתערב שאותם שמשנים האמת ואומרים להתירא ממנו בעצמו אל תתערב, כי זה כפירה גדולה, כי צריכין לירא רק מה' יתברך שנתן לו זאת הממשלה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פרשת פרה אדמה שהוא תקף היראה והדינים, הינו על-ידי הפרה אדמה תמימה נמתקין הדינים שהם סטרא דמותא ונמשך יראה עלאה שהיא בחינת חיים, בחינת יראת ה' תוסיף ימים. ועל-כן צריכה להיות אדמה תמימה, כי באתר דתשכח יראה תשכח שלמותא כמה דאת אמר כי אין מחסור ליראיו כמו שאיתא בזהר הקדוש יתרו דף עט). ועל-כן מעשיה בחוץ כדי להעלות כל היראות הנפולות שבעולם שנפלו למקום שנפלו שהם בחינות סטרא דמותא וכלם מעלים וממתיקים ומבטלים ומטהרים טמאת מת על-ידי מצות פרה אדמה שמעשיה בחוץ דיקא, כי פרה אדמה הוא שכל נפלא ועליון מאד מאד הנ"ל שמשם היראה עלאה דעלאה הנ"ל. שעליה נאמר, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. כי זה השכל שמשם היראה הגבוהה הנ"ל לא ישיג כי אם משיח וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פרשת החדש, כי היראה בחינת מלכות, שהיא בחינת לבנה ונקראת ד' על שם דלית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מהשכל שהוא יו"ד וכו' ונעשה אחד כמבאר בתחלת התורה הנ"ל והיו"ד שהיא השכל היא בחינת חמה שמאירה ללבנה שהיא בחינת ד', בחינת מלכות, בחינת יראה וכשהיראה חס ושלום נופלת ומתגברין חס ושלום יראות הנפולות זה בחינת פגימת הלבנה ועל-ידי מצות קדוש החדש ממלאין פגימת הלבנה. ואז נתקים, היה אור הלבנה כאור החמה וכו'. ועל-כן לא נמסר כי אם לגדולים כי הוא חכמתכם ובינתכם, כי צריכין לזה צדיק וחכם גדול להמשיך השכל העליון הנ"ל שמשם היראה עלאה דעלאה הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן הם ארבע פרשיות כנגד בחינת היראה שנקראת ד' כנ"ל וזה בחינת ארבע פרשיות של תפלין בחינת יראה, כמו שכתוב, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך:

העתקת הקטע עם מראה המקום

אין לו להקדוש-ברוך-הוא בעולמו אלא אוצר של יראת שמים הם הצדיקים הגדולים שהם יראי ה' באמת שהם האוצר של יראת שמים וכל מי שנטפל להם ולתלמידיהם ולתלמידי תלמידיהון וכו' על כלם נמשך יראה אמתית הנמשכת מיראה גבה מאד הנ"ל: העתק מהראשי פרקים ועל-כן אינו מסדר יפה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

אדר סוף החדשים בחינת יראה שנקראת סוף דבר, כי יראה מלכות היא בסוף ובראש בחינת סוף מעשה במחשבה תחלה, כי מתחלה ועד סוף עקר השלמות על-ידי היראה. ואפלו מי שנפל מאד חס ושלום אפלו אם נפל לעברות חס ושלום צריך לו גם כן שיהיה לו יראה גדולה מה' יתברך להתחזק את עצמו בכל נקדה ונקדה שיוכל למלט נפשו מרע ולמשך את עצמו לאיזה טוב. ואל יפטר את עצמו מאחר שכבר נפל כל כך. אם כן התר לו הכל חס ושלום חלילה לא תהא כזאת בישראל, כי אין חשך ואין צלמות להסתר שם כל פועלי און, כי גם בשאול תחתיות ומתחתיו צריכין לירא את ה' מאד מאד, כי בכל מקומות ממשלתו וזה בחינת אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר וכו' אל תרשע הרבה וכו' טוב אשר תאחז בזה וכו' כי ירא אלקים יצא את כלם, הינו שעל-ידי היראה כל אחד יצא ידי חובתו הן בצדיק גדול הן אפלו מי שעשה מה שעשה, כי הכל צריכין לירא את ה'. ועל-ידי-זה ישובו אל ה', כי עקר היא היראה בחינת כי ירא אלקים יצא את כלם כנ"ל. ועקר היראה היא יראת הענש כמו שמבאר רבנו ז"ל, כי יראת הענש היא עקר עלית יראות הנפולות מאחר שיודע ומאמין שכל הענשים שהוא מתפחד מהם הם ממנו יתברך לבד ומתירא ממנו יתברך. נמצא שמעלה היראות הנפולות שמהם כל הענשין לשרשן מאחר שמאמין שהכל ממנו יתברך לבד. ובזה ממתיקין הכל וזוכין לשוב אל ה' עד שיזכה ליראה עלאה הנ"ל שבאה על-ידי התבוננות הלב בגדלתו ורוממותו יתברך: וזה גדל השמחה של פורים בחינת סלו לרכב בערבות ביה קדש שמו ועלזו לפניו. כי יראת ה' אפלו יראת הענש הוא שמחה ומוספת ימים, כמובן בדברי רבנו ז"ל בשיחה ההיא של יראת הענש שהיא העקר:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו. ולוא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלקינו וכו' ירמיה ה) הינו שהפסוק מוכיח את בני ישראל הנופלים מאד ומחמת נפילתם הם סרים וממרים יותר כמו שכתוב שם, סרו וילכו. וכל זה מחמת שנדמה להם שכבר נתרחקו כל כך עד שאפס תקוה וכאלו כבר התר להם חס ושלום חס ושלום. כאלו במקומם אין שם עוד יראה מה' יתברך על-כן מוכיח אותם ואומר להם האותי לא תיראו אם וכו' אשר שמתי חול גבול לים והמו גליו וכו'. הינו שאפלו לשאון המית הגלים שהם בחינת התגברות תקף הסטרא אחרא והקלפות הוא יתברך נותן גבול שאינם יכולים לעבר גבול כמו כן יש גבול אצל כל אדם בכל מקום שהוא וכמו שאמר רבנו ז"ל שבכל מקום יש ישר, כי אפלו בתקף הסטרא אחרא יש ימין ושמאל וכו', עין שם והבן היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי המן הפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר וכו' שרצה להפילם מיום ליום ומחדש לחדש עד שיפלו לגמרי חס ושלום עד להשמיד להרג ולאבד חס ושלום, כי כך דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה מעט וכו', בחינת עברה גוררת עברה, בחינת משכי העון בחבלי השוא וכו', ובאמת לפי דרכו של יצר הרע עם אנשים כאלה שאינם מתגברים כנגדו בנעוריהם בודאי היה אפס תקוה חס ושלום ולרב העולם, כמו שכתוב, מפנק מנער עבדו וכו'. אבל ה' יתברך חומל על עמו ישראל בכל דור ודור וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. וכמו שכתוב, מחשבות לבו לדר ודר והוא שולח סיוע מלעלא בדרכים נפלאים על-ידי צדיקי הדור הגדולים האמתיים. וזה בחינת מרדכי שהרגיש תכף כונת הסטרא אחרא שהוא בחינת המן, בחינת ומרדכי ידע את כל אשר נעשה שידע כונתם עד הסוף והוא מתחיל תכף לעוררם לתשובה ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. ועקר צעקתו שהוא מודיע לאסתר שהיא בחינת כלל ישראל שעדין לא תתיאש מן הרחמים ותבא לפני המלך איך שהיא רחוקה ממנו שלא נקראת אליו זה שלשים יום שהם כלל החדש שצריכין ישראל להקביל פני אביהם שבשמים על כל פנים פעם אחת בחדש, אבל לפעמים נתרחקין כל כך עד שאין זוכין לבא לפניו אפלו פעם אחת בחדש בחינת ואני לא נקראתי וכו'. אף-על-פי-כן צריכין להקיש על דלתי רחמים אולי יחוס אולי ירחם וכמו שאחר כך הודה אסתר למרדכי ואמרה, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת. ודרשו רבותינו ז"ל שלא כדת של תורה, כי אני יודע בעצמי שעל-פי דת של תורה בודאי איני ראוי לבא לפני המלך להתפלל לפניו כפי מה שאני יודע חטאתי ועונותי, אך אף-על-פי-כן אבא לפניו שלא כדת וכאשר אבדתי אבדתי, הינו אם חס ושלום אינו לרצון תפלותי והתבודדותי עתה לפניו מרבוי קלקולי כאשר 'אבדתי' על-ידי מעשי הרעים, 'אבדתי' ויעשה ה' יתברך עמי מה שירצה אני תמיד איחל ואצעק לה' יתברך אולי ירחם. ואז חמל ה' יתברך על מרדכי ועמו, ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב. זה סוד ההארה וההתקרבות מה' יתברך שמגיע לפעמים להאדם הנמוך מאד שאף-על-פי-כן ה' יתברך שולח לו התקרבות מרחוק בסוד הושטת שרביט הזהב שנמשך בנס אמות הרבה כמו שדרשו רבותינו ז"ל. ועל-ידי-זה נפל המן מפלה גדולה בלי שעור ומרדכי נתעלה ונתגדל בתכלית הגדלה וזכה להמשיך הארה הזאת בכל שנה ושנה שאפלו בתקף הגלות הזה אף-על-פי שמלכות העכו"ם מושלים עלינו שהם מבחינת יראות הנפולות מאד, אף-על-פי-כן יהיה נמשך עלינו הארת מרדכי שהוא הארת היראה עלאה מאד שנדע כל אחד שאין להתירא כי אם ממנו יתברך לבד. וזהו עקר הנס של פורים שהוא גדול ביותר מכל הנסים אפלו של יציאת מצרים וכו', כמובא כי אז ביציאת מצרים נכנע פרעה שהוא מלכות הרשעה, דהינו שבטלו אז יראה הנפולה שינק ממנה פרעה וכו', אבל בימי אחשורוש שהיתה מלכות הרשעה קימת ואף-על-פי-כן זכו ליראה נפלאה כזאת ולנס כזה. זהו חדוש נפלא ונורא ביותר ועל-ידי תקף הנס הזה אנו קימים עתה בגלות המר הזה. שגם בתקף ממשלתם ופחדם בגשמיות וברוחניות מה שהיצר הרע וחילותיו תופסין כמה בני אדם בגלות כמו שתופסין רחמנא לצלן ואף-על-פי-כן גם שם אנו יודעין שאין להתירא משום פחד בעולם כי אם ממנו יתברך לבד עד שאנו באים לשמחה גדולה ועצומה על-ידי-זה בחינת שמחת פורים וכל זה רק על-ידי כח מרדכי ואסתר שהוא בחינת התנוצצות משיח שממשיך גם עתה יראה נפלאה כזאת שיוכל כל אחד גם במקומו וכו' לזכר את ה' ולהתירא מלפניו יתברך לבד. וזה בחינת גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני, שאיני מתירא משום רע אפלו בגיא צלמות כי אם ממך לבד, וזהו נחמתי ושמחתי כי שבטך וכו' המה ינחמוני, כי גם יראת הענש מה' יתברך, שהוא בחינת שבטך, הוא שמחה מאחר שיודע שהכל ממנו יתברך ובודאי ירחם עלי ויתהפך הכל לטובה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת סוד הושטת שרביט הזהב, כי שרביט הוא בחינת שבט מלכות, שהוא בחינת דינים, בחינת מורא מלכות, אבל הוא שרביט של זהב, כי ידוע שזהב הוא שרש הדינים שהם גבוהים מאד והם יקרים מכסף שהוא חסד גדול, הינו שבהשרש עליון הדין יקר. מחסד, כי הדין והיראה הוא חסד נפלא ועל ידו דיקא נמתקין כל הדינים בבחינת המתקת הדינים בשרשן. שזהו בחינת שלש עשרה מדות של רחמים שהם בחינת שערות דדיקנא דאנון קשין לאכפיא דינין כידוע בזהר ובכתבים וזה בחינת סוד הושטת שרביט הזהב שהוא התקרבות נפלא שממשיך דעת והארה נפלאה על האדם הרחוק מאד, כי מאיר עליו מדעת עליון מאד שהוא בחינת יראה עלאה דעלאה הנ"ל עד שיזכה זה הרחוק מאד גם כן ליראה עם דעת, דהינו שעל-ידי היראה יתקרב לה' יתברך ולא יתרחק חס ושלום על-ידי-זה יותר: כי יש בני אדם הרבה כשמעינים בספרי מוסר שמדברים מעצם מרירת הענשים של גיהנם וכו' הם מתפחדים מאד, אבל הבעל דבר מתגרה בהם ומפילם על-ידי-זה לעצבות גדול יותר מבתחלה עד שלפעמים נופלים על-ידי-זה יותר חס ושלום ויש שנופלים חס ושלום כל כך עד שבאים לכפירות חס ושלום וכל זה מחמת שאין להם דעת מצדיקי אמת להחיות את עצמן ונדמה להם שכבר נשקעו בדרכיהם כל כך חס ושלום עד שאי אפשר להם לשוב עוד ועל-כן כל מה שרואין יראות ענשים נופלים בעיני עצמן יותר ויותר. וזה בחינת מלחמת עמלק כאשר יבאר לקמן, אבל ה' יתברך חומל על עמו ושולח עלינו הארה על-ידי צדיקי הדור מבחינת היראה של משיח שימשיך היראה בשכל עליון כל כך עד שתגיע היראה לטובה אפלו להגרוע שבגרועים שאפלו הרחוק מאד מאד יהיה לו דעת אמתי להבחין האמת שגם הוא יש לו תקוה כי רחמיו יתברך רבים מאד מאד. ועל-כן בודאי לא יפל על-ידי יראת הענש, אדרבא, מיראת הענש יחזק את עצמו למצא בעצמו נקדות טובות ולשמח את עצמו במה שהוא מזרע ישראל על כל פנים ולהמשיך על עצמו חיות ושמחה על-פי כל הדרכים והעצות שהזהירנו רבנו ז"ל, כמבאר בספריו הקדושים. נמצא שדיקא על-ידי יראת הענש יבא לשמחה גדולה, כי יראת הענש תכריחהו לקים דברי הצדיקים אמתיים שמזהירים מאד מאד את הגרוע שבגרועים שיחזק את עצמו בשמחה תמיד על-פי דרכי עצותיהם הקדושות וזהו תקף השמחה של פורים מחמת שאז נמשך היראה משכל עליון הנ"ל כנ"ל. וזהו בחינת הושטת שרביט הזהב שהיא בחינת התקרבות על-ידי היראה עלאה מאד שהיא בחינת שרביט הזהב כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מלחמת עמלק, כי עמלק עקר התגברותו בעת שישראל נופלים מהיראה חס ושלום בחינת ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים ואז רוצה להפחיד את ישראל ביראה רעה חס ושלום ומלחמתו הוא למעלה ולמטה כמו שאיתא בזהר הקדוש, דהינו שבא במלחמה על ישראל בגשמיות וגם מכניס כפירות בלב כדי שלא יוכלו להעלות היראות הנפולות לשרשן, כי יראות הנפולות הם בחינת דינים שמהם משתלשל אחיזת הקלפות והסטרא אחרא ומי שזוכה להבחין האמת שכל היראות הנפולות הכל מה' יתברך ומעלה הכל לשרשו להתירא רק מה' יתברך שממנו הכל. אזי, אדרבא, מגיע לו טובה גדולה על-ידי אלו היראות הנפולות, כי על-ידי-זה חוזר לה' יתברך, אבל מחמת שאלו היראות הנפולות הם בחינת דינים שמהם אחיזת הסטרא אחרא לפעמים מתגברת הסטרא אחרא עד שמעקמת לב האדם ונופל רק לעצבות על-ידי היראות הנפולות ואינו חוזר לה' יתברך ולפעמים מתגבר עליו כל כך עד שבא לידי כפירות חס ושלום וזה עקר מלחמת עמלק שמפחיד את האדם בחילותיו בתקף ממשלתו של מלכותו הרשעה אבל על-ידי-זה היה יכל להגיע טובה, כי על-ידי-זה ישובו אל ה' בחינת בצר לי אקרא ה', אבל הוא מתגבר להכניס כפירות בלב לתלות הכל בטבע חס ושלום כדי שלא ישובו לה' חס ושלום ועל-ידי-זה מתגבר יותר ויותר וכן חוזרת חלילה חס ושלום. וזה בחינת ויזנב בך כל הנחשלים וכו' ולא ירא אלקים, שעקר התגברותו על אותן שאינם יראים אלקים, דהינו שאינם מעלים היראות הנפולות לה' יתברך וזה גם כן ממנו בעצמו מחמת הכפירות שהכניס בלבם ועל-כן הכנעתו על-ידי משה שהוא הדעת בחינת והיה כאשר ירים משה ידו, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומעלין היראות לשרשן וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת עצם השמחה של פורים בחינת וגילו ברעדה, בחינת ביה שמו ועלזו לפניו. בחינת גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וכו' תערך לפני שלחן וכו' כוסי רויה בחינת השכרות של פורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, בין העבודה מחמת יראת הענש שהוא בחינת ארור המן שמתירא מהארורים שבתורה רחמנא לצלן, בין העבודה מחמת אהבה ודבקות שהוא בחינת ברוך מרדכי. כי גם מיראת הענש הוא שמח וטוב לב מאחר שמאמין שהכל מה' יתברך לבד והכל לטובה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי יש שמחמת יראת הענש נופל לעצבות חס ושלום ולפעמים לכפירות חס ושלום כמצוי באנשים רבים כשיושבין על ספרי מוסר שמדברין מעצם הענשים הם באין לעצבות חס ושלום וכו' ונופלים יותר חס ושלום וכו'. וזה היה כונת המן להפיל את ישראל חס ושלום, אבל מרדכי הוא בחינת שכל עליון ונורא כל כך שיכול להכניס יראת הענש עד שיבאו לידי שמחה עצומה על-ידי גדל העצות שנותן לכל אחד בעמק נפילתו שיוכל למצא את ה' יתברך עד שיהיה בשמחה וזה עקר תקנתו. ועל-כן בסוף התוכחה שהיא יראת הענש כתיב, תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה וכו'. והבן היטב כי זה העקר שלא יפל על-ידי יראת הענש רק מפחד הענש יתחזק לקים דברי הצדיקים אמתיים שמזהירין את הגרוע שבגרועים להיות בשמחה בהנקדות טובות שמוצא בעצמו עדין כמבאר על פסוק אזמרה וכו' וכו' בסימן רפב). וזה בחינת תקף השמחה של פורים שנמשך משכל עליון ונורא שמתגלה בפורים שמשם באה יראה נפלאה שעל-ידי-זה בא שמחה גדולה, כי בכל הימים קדושים נמשך יראה גדולה כפי קדשת היום, כי שבת שקדוש מכל הימים אז מאירה היראה מאד בבחינת ירא שבת, הינו שאז היראה עם דעת, כי בימי החל לפעמים היראה עם כסילות בבחינת הלא יראתך כסלתך, כמבאר בלקוטי תנינא סימן יז. וכן כל הימים טובים הם ימי יראה, כמבאר בסימן קלה, הינו כי בשבת ויום טוב אז מאירין מחין גדולים מאד ואזי היראה עם דעת גדול שזהו עקר השלמות כנ"ל. וזהו בחינת שמחת שבת ויום טוב, כי כשהיראה עם דעת נמשך על ידה שמחה רבה בחינת וגילו ברעדה. וכן להפך על-ידי השמחה נמשך החרות של שבת ויום טוב שעל-ידי-זה הדעת בשלמות שעל-ידי-זה עולה היראה, כמבאר בסימן י"ז הנ"ל. ובפורים אז נמשך דעת גדול ונפלא כל כך שמאיר למטה בבחינת מלכות ומתפשט אור הגדול והנורא הזה בחינת חכמה עלאה עד תכלית העשיה כמבאר בכתבים. ועל-ידי-זה היראה, שהיא בחינת מלכות, מאירה בדעת עליון ונפלא מאד, שהיא בחינת היראה של משיח, בחינת והריחו ביראת ד'. שזהו בחינת מרדכי, בחינת בשמים ראש מר דרור כנ"ל. שהיראה מאירה ומריחה בריח נפלא ונורא מאד עד שמגיע ריח הטוב של היראה עלאה מאד הנ"ל אפלו להרחוקים מאד מאד להחיותם ולהשיבם לה' יתברך, כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ורפואות יקרים ביותר. כמו עכשו בסוף הגלות שאין לנו שום חיות ותקוה כי אם על-ידי היראה עלאה מצדיקים גבוהים ונשגבים מאד מאד שמושיטים לכל הרחוקים הארה וריח טוב מיראה עלאה דעלאה הנ"ל. בבחינת לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על-כן עלמות אהבוך, שהם בחינת הרחוקים מאד, בחינת גרים ובעלי תשובה כמו שפרש רש"י שם, בא יתרו ונתגיר, באה רחב ונתגירה, עין שם. וזה בחינת סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. ופרש רש"י רפדו רפידתי סביבותי התפוחים לריח טוב כדרך החולים, כי חולה אני לאהבתו, הינו כנ"ל. שבעצם חלישותנו בגלות המר הזה עקר חיותנו על-ידי הריח הטוב שהוא בחינת הארת היראה עלאה מאד הנ"ל שנמשך מצדיקים גבוהים מאד כנ"ל שזהו בחינת מרדכי כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת תפלין שהם מחין גבוהים מאד והם בחינת יראה, כמו שכתוב, וראו כל עמי הארץ וכו'. הינו כנ"ל בחינת יראה עם דעת שזהו עקר השלמות. וזהו בחינת השמחה של תפלין כנ"ל. וזהו, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, אלו תפלין כמו שאמרו רבותינו ז"ל מגלה טז) שכל האורה והשמחה והששון של פורים הוא בבחינת ויקר בבחינת תפלין שהוא יראה עם דעת גדול מאד שזהו בחינת עצם השמחה של פורים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. ומובן בכונות שאיש הוא בחינה גבה ורעהו הוא בחינה נמוכה מאד ממנו. אך כשיורד הבחינה גבה שנקראת איש בעולם למדרגה התחתונה אזי נקרא גם הבחינה ומדרגה תחתונה רעהו של האיש הנ"ל שהוא הבחינה הגבוהה שזהו בחינת שלף איש נעלו ונתן לרעהו, עין שם, הינו שבפורים נמשך הארה נפלאה וחסד נפלא מאד עד שכל המדרגות הגבוהות מאירין במדרגות הנמוכות מאד כאלו הם שוין בבחינת איש ורעהו. שזהו בחינת וישאלו איש לרעהו לשלום הנאמר במשה ויתרו, ואמרו רבותינו ז"ל, מי הקרוי איש? זה משה. וכמה היה רחוקים זה מזה!! משה קבל התורה מפי הגבורה ויתרו נתגיר ממקום רחוק וטמא מאד כי לא הניח עבודה זרה שלא עבדה, בפרט בעת שבא למשה שעדין לא נתגיר רק שרצה להתגיר. ואף-על-פי-כן קוראם איש ורעהו, כי כך דרכו של הצדיק הגבה מאד שהוא בחינת משה שהוא מוריד את עצמו ומקרב את עצמו כל כך למי שיש לו איזה רצון להתקרב אל האמת הוא מקרב את עצמו אליו כל כך כאלו היה חברו ממש כאלו הם איש ורעהו. וזה סוד משלוח מנות איש לרעהו, כי המנות של פורים שהם מיני מאכל וסעדה של פורים הם בבחינת יראה, כי עקר היראה מתגלה בעת האכילה כנ"ל. שזהו גדל מעלת סעדת פורים שיקרה מאד מחמת שאז מאירה יראה נפלאה מאד. ועקר המשכת היראה היא בעת האכילה והסעדה בבחינת לעת האכל גשי הלם, כמובא בלקוטי תנינא. ואלו המאכלים של פורים הקדוש שהם בבחינת יראה ודעת נפלא. ועל-כן נקראים מנות, בחינת מן שאכלו ישראל במדבר שהיה דעת נפלא, בחינת יראה קדושה, בחינת לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. ועל-כן הזהרו במן מאד שיהיה להם בטחון ואל יותירו ממנו עד בקר, כי חסרון הבטחון הוא פגם היראה בחינת יראה נפולה שדואג ומתירא מה יאכל למחר. אבל הירא מה' בוטח בו יתברך ואינו דואג כלל על יום המחרת. בבחינת יראו את ה' קדשיו כי אין מחסור ליראיו. וכן כתוב בספר הא"ב שיראה ובטחון הם בחינה אחת, עין שם. נמצא שאכילת המן, שהוא בחינת בטחון, הוא בחינת יראה, וזהו בחינת מאכלים של פורים שנקראו מנות בחינת מן, בחינת יראה בטחון כנ"ל. ואלו המנות צריכין לשלח איש לרעהו כדי להמשיך ולהאיר על-ידי-זה הארת פורים שכל המדרגות הגבוהות מאד ישלחו הארת היראה עלאה הנ"ל של פורים לכל המדרגות הנמוכות מאד, כי עתה מגדל השמחה כאלו הכל שוין ונקראים איש ורעהו כנ"ל: וזה בחינת ומתנות לאביונים וכל הפושט יד לטל נותנין לו ואין מדקדקין כלל, הינו כי יש בחינות שהם נמוכין כל כך כל כך שאפלו בפורים אי אפשר לקרותם בשם רעהו מעצם רחוקם וירידתם ביותר מאד מאד. גם עליהם צריכין לרחם ולהשפיע עליהם היראה עלאה הנ"ל בבחינת ומתנות לאביונים. שאז כל הפושט יד לטל נותנין. כל מי שרוצה לקבל יראה מאירין עליו מהארת פורים שהוא הארת היראה עלאה מאד שמאירה בריח טוב ונפלא לכל המדרגות הנמוכות מאד מאד כנ"ל, כי עקר העניות הוא מהדעת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל נדרים מא), אין עני אלא מן הדעת. ועל-כן העני הוא בבחינת יראות הנפולות ביותר, כי הכל מושלין עליו והוא מתירא מן הכל, כי העשיר הוא בבחינת מלכות נגדו. ועל-כן הכתוב מזהיר, אל תירא כי יעשיר איש. כי מטבע העולם להתיראות מן העשיר, שהוא בבחינת מלכות, בחינת מורא מלכות. והעני הוא נרדף ומתירא מהכל. וזה עקר מצות צדקה וגמילות חסדים שצריכין לרחם מאד על העני לתן לו צדקה בסבר פנים יפות ולבלי להפחידו ושלא לצעק עליו ושלא לנגשו וכו', כמבאר בתורה ובדברי רבותינו ז"ל. הינו כדי שלא להגביר עליו חס ושלום היראות הנפולות שמתגברין עליו חס ושלום. רק, אדרבא, צריכין לרחם עליו ולהעלותו ולהוציאו משם על-ידי הצדקה שנותנין לו בפנים יפות, אבל תמיד צריכין לראות למי לתן, כי יש רשעים שאסור לרחם עליהם, אבל בפורים מגדל ההארה של יראה עלאה מאד הנ"ל כל הפושט יד לטל נותנין לו, כי אז יכולין להאיר על הכל יראה עלאה הנ"ל. וזהו בחינת השכרות של פורים, כי אז צריכין שתהיה השתיה מרבה מאכילה כמובא בכונות, כי יין בחינת גבורות קדושות, בחינת יראה עלאה הנ"ל שהוא עקר השיר והשמחה בחינת אין אומרים שיר אלא על היין המשמח אלקים ואנשים, כי יין יש בו שתי בחינות זכה, נעשה ראש. לא זכה, נעשה רש. רש, הינו עניות ואביונות בחינת עני מן הדעת, בחינת יראות הנפולות כנ"ל, אבל זכה, נעשה ראש בחינות מחין ודעת גדול שהוא בחינת יראה עלאה הנ"ל שהוא עקר בחינת יין, בחינת כוס של ברכה, שהוא בחינת מלכות, בחינת מורא מלכות. ועל-כן בפורים שמאירה יראה נפלאה מאד כנ"ל מצוה להרבות בשתית יין המשמח שהוא בחינת יראה עלאה הנ"ל. וזהו עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ואיתא בכונות כדי שיוכל להשפיע איזה הארה גם להניצוץ שבקלפות וכו', עין שם, הינו כנ"ל, כי בפורים מאירין היראה נפלאה לכל הניצוצות הרחוקים מאד מאד אפלו המנחים בעמקי עמקי הקלפות גם להם שולחין ריח הטוב והנפלא של היראה עלאה הנ"ל כדי להחיות ולהשיב אותם גם כן כי הוא יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח כידוע:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שקלים שעל ידם עקר הנס של פורים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך. כי שקלים בחינת צדקה שבהם נאמר, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, בחינת ורש לא שמע גערה הנאמר על השקלים, כמו שאיתא רש"י שם, הינו הפך היראות הנפולות שהעשיר מתגאה על העני ומפחידו וגוער בו, אבל על-ידי מצות שקלים מעלין ומתקנין בחינת העניות, בחינת היראות הנפולות בבחינת ורש לא שמע גערה, כי שקלים הם לצרך המשכן וקרבנות צבור שעל ידם עקר עלית היראה לשרשה, כי במשכן ובית המקדש עקר היראה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאמרו רבותינו ז"ל שמרדכי שאל לינוקא, פסק לי פסוקך. אמר לו, אל תירא מפחד פתאם וכו', הינו כנ"ל. כי עקר הנס של פורים בחינת הארת מרדכי הוא לבטל היראה רעה להעלות כל היראות הנפולות לשרשן כנ"ל. שזהו בחינת אל תירא מפחד פתאם שאין צריכין להתירא משום פחד כי אם מה' יתברך לבד כנ"ל. בבחינת הנה קל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ותרגומו דחילו. ויהי לי לישועה, הינו כי יראת ה' היא ישועתי, כי על-ידי יראת ה' נתבטלין כל הפחדים שהם יראות הנפולין כי מעלין כל היראות לשרשן וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאמרו רבותינו ז"ל, מפני מה אין קורין הלל בפורים? וכו' אכתי עבדי אחשורוש אנן דבר אחר קריאתה זהו הלילא שני הטעמים אחד וזה תלוי בזה, כי זה עקר הנס הנפלא של פורים שאף-על-פי שעדין לא נתבטל מלכות הרשעה, שהוא בחינת מלכות אחשורוש ואכתי עבדי אחשורוש אנן אף-על-פי-כן חמל עלינו ה' יתברך בעצם נוראותיו ועשה לנו נס נורא כזה שגדול מכל הנסים שבזה אנו רואין עצם חסדו וחמלתו עדין עלינו בכל דור אפלו בגלות הארך הזה שאף-על-פי שמלכי עכו"ם מושלים עלינו אף-על-פי-כן מלכותו בכל משלה והוא יתברך מושל בכל וגם עתה ישועתו וחסדו עלינו וממשיך ומאיר עלינו יראה נפלאה על-ידי הצדיקים הגדולים וכנ"ל. שזהו בחינת ההבטחה ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים וכו'. ועל-כן אין קורין הלל בפורים, כי הלל הוא בחינת בטול מלכות הרשעה בחינת הללו עבדי ה'. ולא עבדי פרעה. וזה אין שיך בפורים, כי אכתי עבדי אחשורוש אנן, כי מלכות הרשעה שהיא מלכות אחשורוש לא נתבטל אז, אבל באמת זהו עקר תקף הנס וכנ"ל ועל-ידי-זה עקר קיום שלנו בגלות הזה בבחינת ואף גם זאת בהיותם וכנ"ל. וכל הקדשות של פסח ושלש רגלים שהם בחינת בטול מלכות הרשעה, בחינת עבדי ה' ולא עבדי פרעה, כל קדשה זאת לא היינו יכולים להמשיך עלינו עתה בגלות הזה שמלכי העכו"ם מושלים עלינו כי אם דיקא על-ידי תקף הנס של פורים שמגלה לנו שגם עתה בגלות הזה מלכותו בכל משלה ועל-כן אנו יכולים להמשיך עלינו קדשת פסח שהוא יציאת מצרים וכן קדשת שאר הרגלים שכלם הם זכר ליציאת מצרים. ועל-כן פורים הכנה לפסח, כמו שמבאר בסימן ע"ד בלקוטי תנינא. וזהו דבר אחר קריאתה, זהו הלילא. הינו כי קריאת המגלה הוא עקר ההלל, כי כל ההלל שאנו אומרים בכל הימים טובים לא היה לנו כח להמשיך קדשת ההארה והמחין של הימים טובים שזהו בחינת הלל שהוא מחין גמורים כידוע כי אם על-ידי קריאת המגלה שמפרסם שגם בעבדותנו לא עזבונו אלקינו וגם עתה מלכותו בכל משלה ועל-כן מתר בעשית מלאכה, כי אז ממשיכין הקדשה שהיא היראה אפלו בעת העבדות שזהו עקר התקון וזה עקר הנס של פורים. ועל-ידי-זה תהיה עקר הגאלה שלמה של משיח במהרה בימינו על-ידי שאנו ממשיכין מלכותו ויראתו עלינו אפלו בעבדותנו אפלו בעצם גלותנו בגשמיות ורוחניות ועל-כן כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים שהיה נס נפלא ונורא מאד, אבל גאלה האחרונה תהיה גדולה מיציאת מצרים כפלי כפלים אלפים ורבבות פעמים עד שתהיה יציאת מצרים טפלה לה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ועל-כן לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את ישראל וכו'. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, לא שתעקר יציאת מצרים וכו', אלא וכו'. אבל הנס של פורים הוא בבחינת גאלה האחרונה שאנו זוכין להמשיך עלינו יראתו הגדולה גם בתקף הגלות הזה שזה אי אפשר להמשיך כי אם על-ידי בחינת הארה גדולה מגאלה אחרונה מבחינת משיח וכנ"ל ועל-כן כל קדשת התורה והמצות שקבלנו ביציאת מצרים שזהו בחינת פסח ושלש רגלים לא היה אפשר לנו להמשיך עלינו עתה כי אם על-ידי תקף הנס של פורים וכנ"ל ועל-כן באמת קימו וקבלו אז את התורה מחדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, הדר קבלוה בימי אחשורוש כדי שנזכה לקים את התורה גם עתה בימי הגלות שכל הקיום הוא רק על-ידי הנס של פורים וכנ"ל וזהו קריאתה, זהו הלילא שכל ההלל שבעולם, שהוא בחינת קדשת הרגלים, הכל על-ידי קריאת המגלה שמפרסם תקף הנס של פורים וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועתה יש לפרש המדרש פליאה והוא מכילתא הובא בספר מאמר מרדכי. וזה לשונו, בשעה שאמר הקדוש-ברוך-הוא בגפו יבא בגפו יצא אמרו לפניו מלאכי השרת, רבונו של עולם, אם כן למה צוית למחות את זכר עמלק ואם תאמר כדין הוא למה אדם הראשון בא על כל בהמה וחיה ועוף? ואם תאמר כדין הוא למה צוית להביא את הבכורים? עד כאן לשון המדרש והוא פליאה עצומה ונשגבה מאד מאד: אך על-פי הנ"ל נוכל לבארו על נכון בחסדי ה'. כי זה כלל גדול ומבאר לעיל, כי ה' יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. ואפלו הניצוצות שבעמקי עמקי הקלפות שנפלו לשם על-ידי מעשיהם הרעים ה' יתברך חושב מחשבות עליהם להאיר עליהם הארה וריח טוב מיראה עלאה הנ"ל כדי להשיבם אל הקדשה שזהו בחינת הארת מרדכי וכו' כנ"ל. ועמלק הוא זהמת הנחש שנמשך על-ידי חטא אדם הראשון שהוא בחינת עבדות, בחינת שלשים ותשע קללות שנתקללו אז שהם בחינת ארורה האדמה וכו' בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם וכו', שזהו בחינת יגיעת וטרחת וטרדת הפרנסה שהוא בחינת עבדות שזהו מחמת חסרון בטחון, שזהו בחינת יראה נפולה שמתירא ודואג מה יאכל למחר וכו' כנ"ל. שזהו בחינת עמלק שהוא עקר העבדות, כי הוא מזרע עשו שנאמר, ורב יעבד וכו' ואת אחיך תעבד וכו'. נמצא שעבדות הוא יראה נפולה בחינת זהמת הנחש, בחינת עמלק. וזה ששאלו המלאכים, בשעה שאמר הקדוש-ברוך-הוא בגפו יבא בגפו יצא, אם כן למה צוית למחות זכר עמלק? הינו כי בזה הפסוק בגפו יבא וכו' אנו רואין עצם רבוי רחמנותו יתברך אפלו על הנופלים לעבדות גמור, כי זה שמכר את עצמו לעבד גמור פגם מאד מאד ונמשך מאד אחר זהמת הנחש שהוא בחינת עבדות כנ"ל, כי מכר את עצמו לעבד גמור וכמבאר בדברי רבותינו ז"ל מגדל הפגם של העבד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים וכו' והלך וקנה אדון לעצמו וכו'. כי עקר יציאת מצרים לתקן חטא אדם הראשון כידוע לצאת מבחינת עבדות, שהוא זהמת הנחש, לבחינת חרות, שהוא בחינת קבלת על תורה, שהוא עקר החרות, כמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק חרות על הלחת, אל תאמר חרות אלא חרות וכו'. כי כל אדם כל מה שמקבל עליו ביותר על הפרנסה הוא נמשך ביותר אחר אחיזת זהמת הנחש חס ושלום. והכל כפי נפילתו ליגיעות ועבדות וטרחות העולם הזה. ועל-כן הזהירו רבותינו ז"ל, הוי ממעט בעסק ועסק בתורה, עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. ועל-כן זה שמכר את עצמו לעבד גמור רחמנא לצלן. הוא נמשך מאד לתקף זהמת הנחש ממש מאחר שמכר את עצמו לעבד גמור. ופגם בכל התורה כלה שתלויה ביציאת מצרים שיצאנו מעבדות לחרות, כמו שכתוב, אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וכו'. וזה מכר את עצמו לעבד גמור ומגדל ירידתו שירד מאד התירה התורה לאדונו שימסר לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים. והוא לכאורה תמוה נשגבה איך התר בן ישראל בשפחה שהוא עון חמור מאד מאד. כמו שהאריכו רבותינו ז"ל בעצם העון בלי שעור רחמנא לצלן ואמרו שאברהם אבינו מוציא כל ישראל מהגיהנם חוץ מהבא על הנכרית וכו' רחמנא לצלן. אך בזה אנו רואין עצם ירידתו ונפילתו של זה הנמכר לעבד. שירד כל כך לעבדות גמור עד שהותר בשפחה להוליד עבדים כנענים לאדוניו, כמו שכתוב, כי משנה שכר שכיר עבדך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ואם כן שירד כל כך לעבדות שהוא זהמת הנחש יראה נפולה ורעה מאד עד שהותר בשפחה שהיא עקר בחינת היראה רעה ונפולה מאד, כי שמירת הברית היא יראה קדושה, כי שם עקר היראה והבושה שצריכין להתירא ולהתביש מאדון כל הארץ שלא לפגם אפלו בהתר חס ושלום, מכל שכן וכל שכן באיזה נדנוד אסור חס ושלום. וזהו בחינת בראשי"ת ברית אש, בראשי"ת ירא בשת, כי שם עקר היראה, כמבאר בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות. וזה בחינת יוסף שהיה שומר הברית, שנאמר בו, את האלקים אני ירא וכו'. ומי שזוכה לזווגו בקדשה ובטהרה על-ידי-זה עקר היראה, כי בת ישראל הכשרה נקראת אשה יראת ה' שעל-ידי-זה עקר היראה ולהפך רחמנא לצלן. בפרט פגם נדה שפחה גויה זונה שהם עקר החציפות ההפך ממש מאשה יראת ה' בודאי נופל לתקף היראה רעה מאד שהיא סטרא דמותא בחינת אימת מות, בחינת רגליה ירדות מות רחמנא לצלן ואף-על-פי שירד כל כך זה העבד אם כן יאמר האומר שהוא כבר הפקר גמור ואין לו שום תקוה עוד לא כן הוא, כי אנו רואין רחמנותו יתברך העצום והמרבה בלי שעור שגם בהעבד יש כמה וכמה דינים ואזהרות שהזהירה התורה לרחם עליו הרבה ושלא להפקירו לגמרי חס ושלום. וזה אנו רואין במה שהזהירה התורה אם בגפו יבא בגפו יצא. ואמרו רבותינו ז"ל ומובא בפרוש רש"י שאם אין לו אשה אסור למסר לו שפחה כנענית. רק אם בעל אשה הוא עליו נאמר, אם אדוניו יתן לו אשה שהאדון מתר למסר לו שפחה כנענית. ולכאורה הדבר תמוה מאד ואפכא מסתברא. אך באמת דרכיו יתברך נשגבים מאד. ומה שנוכל למצא בהם איזה דברי טעם על-פי דברי רבותינו ז"ל אנו מחיבים להתיגע ולמצא אף-על-פי שאי אפשר לבא עד תכונתם, הינו כי אף-על-פי שנפל לעבדות גמור עד שהותר לו שפחה, אף-על-פי-כן ה' יתברך חושב גם עליו לבל יהיה נדחה לגמרי חס ושלום. על-כן לא התר לו שפחה כי אם כשיש לו אשה כשרה בת ישראל. שאז אפלו אם ישא שפחה יש לו תקוה להתתקן מאחר שכבר נתחבר בקדשה על-ידי בת זוגו הכשרה שהיא מסטרא דאשה יראת ד', כי זה ידוע שעקר התקון של הרחוקים הוא על-ידי הבנים שמולידים בכשרות מבת ישראל. ועל-כן אף-על-פי שישא שפחה יש לו תקוה, כי כבר יש לו קשר וחבור ביראת ה' על-ידי זווגו בת ישראל שהיא מבחינת אשה יראת ה' כנ"ל, אבל אם בגפו יבא בגפו יצא, דהינו שאם אין לו אשה בת ישראל בגפו יצא אסור למסר לו שפחה, כי היה נאבד לגמרי. מאחר שעדין לא זכה לבחינת אשה יראת ה' שהיא בת ישראל אם היה נושא שפחה שהיא ההפך ממש היה נאבד לגמרי, על-כן אם בגפו יבא בגפו יצא ואסור למסר לו שפחה אף-על-פי שנפל לעבדות שהוא זהמת הנחש בחינת עמלק וכנ"ל: ועל-כן שאלו המלאכים, בשעה שאמר הקדוש-ברוך-הוא אם בגפו יבא בגפו יצא. אם כן למה צוית למחות את זכר עמלק, כי הלא אנו רואין רחמנותך אפלו על הנופל לעבדות גמור שהוא זהמת הנחש בחינת עמלק ואף-על-פי-כן גם שם מגיעין רחמנותך. ואתה חושב מחשבות לבל יהיה נדחה גם הוא וכנ"ל. אם כן למה צוית למחות זכר עמלק. למחות זכר לגמרי היה לך למצא לו תקון גם כן ואם תאמר כדין הוא כי עמלק גרוע יותר מהעבד, כי עמלק הוא זהמת הנחש ביותר עקר תאות הבהמיות ממש, כי העמלקים היה מדמין עצמן לבהמה, כמו שפרש רש"י בשמואל על פסוק, משור עד שה, עין שם, כי הם בחינת בהמה ממש שהם פגם הדעת, בחינת יראה רעה כנ"ל. אם כן למה בא אדם הראשון על כל בהמה וחיה ועוף? ובזה אנו רואין שגם הניצוצות שבבהמות חיה ועוף יהיה להם תקון ועל-כן סבב הוא יתברך שקדם שנתן דעת באדם הראשון יבא על כל בהמה וחיה ועוף כדי להעלות הניצוצות גם משם. ואם כן אנו רואין שגם הניצוצות שבבהמה חיה ועוף ממש חושב ה' יתברך עליהם מחשבות שיתבררו והדרא קשיא לדוכתא למה צוית למחות זכר עמלק היה לך לתקנו גם כן וכנ"ל ואם תאמר כדין הוא, כי זה שבא אדם הראשון על כל בהמה וכו' זה היה קדם שאכל מעץ הדעת קדם שנמשך זהמת הנחש בעולם, כי זה היה קדם שנזדוגה לו חוה,. ומכל שכן שהיה קדם אכילת עץ הדעת טוב ורע, אבל עמלק הוא מזהמת הנחש ממש שנמשך אחר החטא ואי אפשר לו להתתקן, אם כן למה צוית להביא את הבכורים? כי הבכורים מביאין מפרי האדמה לתקן חטא אדם הראשון שפגם בעץ הדעת טוב ורע והבכורים הם חדוש נפלא, כי כתיב, כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אתם. ופרש רש"י, מה יש לך להביא מן השאור ומן הדבש וכו' ובכורים מן הדבש וכו'? כי דבש מרמז על תאות העולם הזה שנדמה למתיקות הדבש בתחלה ואחריתה מרה כלענה וכו' ועקר כל התאות הם תאות המשגל שהוא רע הכולל, כי דב"ש גימטריה אש"ה, כמובא, ושם צריכין להתגבר ביותר לשבר התאוה להסתכל על הסוף, כי אחריתה מרה כלענה רחמנא לצלן. ועל-כן שמשון כשהלך לשא אשה מבנות פלשתים מצא דבש בגוית האריה ושאל החידה מעז יצא מתוק מה עז מארי ומה מתוק מדבש. כי היה צריך לברר ולתקן מתיקות הדבש שנמשך מתקף הגבורות בבחינת מה עז מארי ומה מתוק מדבש ושם עקר המלחמה להיות גבור כובש את יצרו. ועל-כן צותה התורה שלא להקריב דבש על המזבח, כי המתיקות של בחינת דבש אינו ראוי לקרבן כי משם כל התאות רחמנא לצלן שהם בחינת זהמת הנחש. ואף-על-פי-כן קרבן ראשית שהוא בכורים מביאין מן הדבש כנ"ל, כי בכורים הם תקון גדול כל כך לחטא אדם הראשון עד שיכולין לתקן גם במתיקות הדבש ששם עקר אחיזת זהמת הנחש כנ"ל, כי בכורים מביאין בשבועות שהוא זמן מתן תורתנו שנקרא וביום הבכורים. ובשעת מתן תורה פסקה זהמת הנחש, כי זכו אז ליראה עלאה והעלו כל היראות הנפולות שהם בחינת דינים שמשם אחיזת זהמת הנחש כנ"ל. ועל-כן אז יכולין לברר ולהעלות ולתקן גם מתיקות הדבש שמשם עקר חטא אדם הראשון עקר זהמת הנחש שהיא בחינת עמלק. וזה שמקשה אם תאמר כדין הוא שאי אפשר לתקן בחינת עמלק שהוא עקר זהמת הנחש שנמשך אחר החטא אם כן למה צוית להביא את הבכורים שבזה אנו רואין שגם עקר אחיזת זהמת הנחש יכולין לתקן עד שיעלה גם הדבש לבית המקדש. ואם כן גם עמלק היה לך לתקנו ולמה צוית למחות זכרו? נמצא שמבאר קשר המדרש היטב, אבל בודאי ישרים דרכי ה' רק שאי אפשר לנו להבינם, כי זה עקר דרכי ה' שאי אפשר להבינם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן כשמביאין את הבכורים צריכין להתודות ולהזכיר חסדי ה' ונפלאותיו עלינו עם סגלה שבחר בנו מכל העמים וכו'. וזה שאומרים בודוי בכורים ארמי אבד אבי וירד מצרימה. ודרשו רבותינו ז"ל לבן בקש לעקר את הכל לבן הוא בלעם שהוא בחינת עמלק כידוע שהם עקר זהמת הנחש. שרוצים לעקר את ישראל לגמרי חס ושלום להתגבר על כל אחד בתאות רעות מאד הנמשכין מזהמת הנחש ולעקרו לגמרי חס ושלום חס ושלום, אבל ה' לא יעזבנו בידו והקדים לרחם עלינו על-ידי שנתן לנו את התורה שמתקנת הכל. וזהו בחינת בכורים שהם תקון לחטא אדם הראשון לגרש ולבער זהמת הנחש בחינת לבן ועמלק מישראל שאחיזתם בבחינת מתיקות הדבש כנ"ל, כי על-ידי בכורים הבאין מהדבש מתקנין זאת כנ"ל ועל-כן צריכין להזכיר בודוי בכורים ארמי אבד אבי שהוא לבן בחינת עמלק שהם עקר זהמת הנחש. כי על-ידי בכורים מתקנים כל זה וזוכין לעקר ולמחות זכר עמלק בחינת לבן הארמי ולזכות לקדשת ישראל קדשת התורה שקבלנו בשבועות שהוא יום הבכורים וכנ"ל: שיך לעיל: לענין מה שכתבנו שם שצריכין לזהר מאד שיקבל היראה לחיים ולא למות וכו', כי לפעמים על-ידי שהאדם רואה דברי מוסר בספרי יראים או ששומע תוכחה ומוסר מאיזה איש חשוב הוא נופל בדעתו יותר ויותר מחמת ששומע גדל ענש החטא ועד כמה וכמה מגיע הפגם של נדנוד עברה ואפלו של תאות שאינם אסור גמור וכו' והוא יודע בנפשו שפגם הרבה מאד, מכל שכן מי יודע בנפשו שפגם וחטא בעברות ממש רחמנא לצלן, ובפרט שיש אנשים שחטאו הרבה מאד רחמנא לצלן ואזי יכול להיות שכל מה שרואים או שומעים מוסר יותר יפלו בדעתם יותר וכנ"ל. וזהו בחינת יראה רעה שצריכין לברח ממנה מאד, כי צריכין לקבל יראת ה' רק לחיים ולא למות חס ושלום, דהינו לקרב את עצמו לה' יתברך על-ידי היראה והמוסר ולא להתרחק חס ושלום. ועתה האיר ה' עיני ומצאתי מפרש בפסוק ענין זה במשלי י"ט וזה לשון הפסוק, חדל בני לשמע מוסר לשגות מאמרי דעת. והמקרא תמוה לכאורה. ועל-כן באמת רש"י ז"ל נדחק בפרושו וכתב מקרא קצר הוא וכו', אבל עתה מבאר היטב פרוש המקרא כפשוטו שהפסוק מזהיר את האדם שימנע ויחדל את עצמו מלשמע מוסר ותוכחה המזיקים לו הגורמים לו לשגות מאמרי דעת, דהינו כנ"ל שעל-ידי המוסר והתוכחה יפל בדעתו יותר עד שחס ושלום ישגה מאמרי דעת על-ידי-זה. צריך לחדל ולמנע עצמו מזה, כי צריכין לקבל תורה ומוסר רק לחיים ולא למות וכנ"ל אחר כך מצאתי בספר מצודות דוד שמפרש המקרא מעין זה, עין שם: וכבר אמרתי בזה דברי צחות לכמה בני הנעורים הרוצים להתקרב לה' יתברך ועל-פי רב נופלים בדעתם על-ידי ענין הנ"ל מחמת ששומעים או רואים בספרים קדושים כמה הם מחמירים מאד על פגם כל שהוא ואמרתי להם תדעו שכל מה שכתוב בספר ראשית חכמה הקדוש ובשאר ספרי מוסר עניני קדשה וטהרה גדולה אין הכונה שאתם לא תהיו אנשים כשרים רק הכונה כדי שתהיו אנשים כשרים, הינו שכונתם לקרב ולא לרחק שמזהירים את ישראל שיתרחקו אפלו מפגם כל שהוא, כי בודאי כך ראוי שיתנהג איש הישראלי לפי עצם קדשתו משרשו, אבל אף-על-פי-כן אין כונתם חס ושלום שמי שלא עמד בזה ופגם מה שפגם חס ושלום שיתרחק ויפל בדעתו עוד יותר חס ושלום, כי כבר הזהירנו שלמה המלך עליו השלום אל תרשע הרבה כמו שאמרו רבותינו ז"ל מי שאכל שום וריחו נודף יחזר ויאכל שום וכו'. וכבר מבאר בדברי אדמו"ר ז"ל כמה תורות וכמה שיחות יקרות גדולות ונוראות על זה. איך צריך האדם להחיות את עצמו ולחזק את עצמו בכל עת תמיד יהיה איך שיהיה. והכלל שבכל דברי תורה בכל דבור ודבור ובכל ענין וענין יש בו בחינת צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם בחינת זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות. ועל-כן צריכין לזהר מאד שלא לקבל היראה והמוסר לרעה חס ושלום רק לטובה שמעצם היראה יחזק את עצמו לקים דברי רבנו ז"ל שהזהירנו להאמין בחסדו וטובו יתברך שאינו נפסק לעולם ולחזק את עצמו בכל עת מחדש בכל מה שיוכל, כמבאר בדברינו כמה שיחות קדושות ונוראות בענין זה, פוק עין, ותשכח, אשריך אם תאחז בהם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאיתא בזהר הקדוש שפורים הוא בבחינת יום כפורים, עין שם, הינו כנ"ל, כי בחינת פורים שממשיכין יראה עלאה מאד הנ"ל שהתחיל משה להמשיך בארבעים ימים האחרונים שנשלמו ביום כפורים, כי עקר גמר התקון של ארבעים ימים האחרונים היה בעשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום כפורים שהם ימים הנוראים שאז ממשיכין היראה עלאה מאד הנ"ל שהוא בחינת משיח בחינת והריחו ביראת ד' בחינת מרדכי בשמים ראש מר דרור וכו' שמגדל עצם הריח הקדוש של היראה עלאה הזאת מגיע ריח היראה הקדושה אפלו על כל הרחוקים מאד מאד, כי הריח יכול להגיע למרחוק מאד ולהחיות ולהשיב נפשות חלושות מאד מאד שאי אפשר להחיותם בשום מאכל ומשקה כי אם בריחות נפלאים יכולים להחיות ולהשיב גם נפשות כאלו ועקר הריח דקדשה היא היראה עלאה מאד הנ"ל. וזהו שאנו מבקשין בראש השנה ויום הכפורים, ובכן תן פחדך י"י על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וכו'. על כל מעשיך דיקא על כל מה שבראת דיקא, הינו שיהיה נמשך פחדו ואימתו ויראתו על כל המעשים והברואים שלכלם יגיע ריח היראה עד שכלם יראו את ה' בבחינת יראו מה' כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל, ויראה נפלאה זאת של ראש השנה ויום הכפורים אנו מתחילין להמשיך עלינו קדם פסח שהוא ראש לרגלים התחלת קבלת התורה בשבועות שהיה ביראה ואימה גדולה ועכשו אנו מקדימין להמשיך יראה נפלאה מאד בפורים וארבע פרשיות שקדם פסח, אבל זאת היראה נפלאה של פורים נמשכת עלינו בשכל נפלא מאד מהצדיקים הגבוהים מאד מאד עד שהיראה נעלמת מאד ואין נכר ונראה כי אם עצם הפלגת השמחה של היראה, כי זה עקר שלמות התקון של היראה כשנזהרין שלא לבא על-ידי היראה והפחד לעצבות חס ושלום שלא יפל על-ידי-זה יותר חס ושלום. רק על-ידי היראה יתחזק בשמחה גדולה בה' להיות בטוח בחסדיו המרבים שהכל יתתקן ויתהפך לטובה וכנ"ל: נמצא שבאמת פורים וראש השנה ויום הכפורים הם בחינה אחת להמשיך יראה עלאה מאד הנ"ל שהיא עצם השמחה כנ"ל רק שבראש השנה עקר ההתגלות הוא היראה וגם אז צריכין לשמח כמו שכתוב בראש השנה, אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות, בחינת משלוח מנות בחינת שמחת פורים ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם, כי זה עקר האזהרה שהזהיר אותם אז נחמיה כשראה שנפל עליהם יראה ופחד גדול כשקראו לפניהם את התורה מחמת שראו בעצמן שעברו מאד אז כמעט על כל התורה, כי נכשלו אז בנשים נכריות על-כן אמר להם שאף-על-פי שעשו מה שעשו ועכשו נפל עליהם יראה ונתעוררו לתשובה יהיו נזהרין מאד מאד מעצבות בחינת ואל תעצבו שלא יבאו על-ידי היראה והפחד לעצבות חס ושלום כי חדות ה' היא מעזכם, כי ה' יתברך מחזק אותנו בשמחה וחדוה בכל מקום שאנחנו שם וכמו שאמר רבנו ז"ל שאפלו אם האדם הוא כמו שהוא תכף שמעורר לשוב לה' יתברך תכף הוא עברה גדולה כשיש לו עצבות חס ושלום. ועל-כן גם בראש השנה ויום הכפורים צריכין להתחזק להיות בשמחה כנ"ל. וכן בפורים שאז עקר ההתגלות היא השמחה נפלאה ועצומה של היראה בחינת וגילו ברעדה בחינת ביה שמו ועלזו לפניו, אבל בודאי גם בפורים צריכין יראה גדולה שהיא עקר הארת מרדכי בשמים ראש וכו' כנ"ל. רק שעקר ההתגלות בפורים היא עצם השמחה שזה עקר הנס הנפלא והנורא וההארה עצומה של פורים שאינה נמצאת בשום זמן אפלו בשבת ויום טוב, הינו מה שנמשך על-ידי היראה הנפלאה שמחה רבה ועצומה עד שכל אחד במקומו ישמח בה' וברחמיו המרבים מאד מאד שזה נמשך מחכמה ושכל עליון מאד מאד שמאיר בפורים למטה בבחינת רגליו עד תכלית העשיה כידוע: שיך לעיל להלכות בכור בהמה טהורה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת בכור תם ובכור בעל מום. קדשת בכור בעל מום זה בחינת יראה תתאה הנ"ל, בחינת אדם יראה לעינים וקדשת התם זה בחינת וה' יראה ללבב. כי יראה זאת עקר השלמות בחינת תם בלי מום. וזה, לא תעבד בבכר שורך ולא תגז. עבודה בחינת כסילות שטו העם, בחינת יראות נפולות שבששת ימי החל, כי שבת בחינת ירא בשת שאז עולין היראות ואז ניחא וכו', וכן שערות תקף הדינים שצריכין לגזזן ולעשות מהם מלבושים וציצית וכו' אבל בבכור הכל קדוש, כי כבר עלה לבחינת יראה דקדשה. ועל-כן אסור בגזה ועבודה, חסר) :

העתקת הקטע עם מראה המקום