ליקוטי הלכות · חושן משפט א · דינים ב
התאמת הקריאה
דיני ממונות בשלשה:
ענין דינים על פי מה שכתב רבנו זכר צדיק לברכה במאמר המתחיל תהמת יכסימו בסימן ט לקוטי א, על פסוק, "צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה וכו'": והכלל היוצא משם שכאשר האדם עומד להתפלל. ואזי החשך והקלפות מסבבין אותו ומבלבלין אותו, אזי עקר העצה והתקנה לזה לראות שידבר דבור אמת. והאמת הוא אור ה' יתברך בעצמו, כביכול. ועל ידי זה מאיר לו ה' יתברך בעצמו שהוא עצם האמת, כביכול, ואזי רואה הפתחים. איך לצאת מהחשך המסבב אותו וכו', עין שם ענין זה היטב. כי הוא כלל גדול מאד בעבודת הבורא יתברך בכל מקום שהוא, כמבאר שם בדברי רבנו עוד במקום אחר סימן קיב מענין זה היטב. ותפלה הוא בחינת אמונה וכו', עין שם:
והנה אלו השני בעלי דינים הבאים לדין ומכחישין זה את זה ואחד מהם טוען שקר בודאי. והוא בחינת פגם אמונה, כי היה צריך לעשות משא ומתן באמונה, כמו שאמרו (שבת ל"א), נשאת ונתת באמונה. וזה מכחיש בעמיתו וטוען שקר ואין לו נאמנות נמצא בשעה שבאים לדין הוא בחינת פגם אמונה. וצריך לתקן ולברר האמונה. ולברר האמת עם מי, אך אי אפשר לבשר ודם לידע עם מי האמת, כי השקר מחפה על האמת, כי קשה להכיר בין הטוען אמת להטוען שקר. ומה יעשה הדין להוציא הדין לאמתו. העצה והתקנה לזה הוא ענין הנ"ל הנאמר אצל תפלה שהיא גם כן בחינת אמונה, דהינו שצריך הדין לראות שידבר דבור אמת, דהינו שהמשפט שהוא רוצה לפסק על הבעלי דינים יהיה באמת בלי שום הטיה לשום צד, כמו שכתוב, "לא תטה משפט" וכמו שהזהירה התורה וחכמינו זכרונם לברכה על זה כמה פעמים, כי זה העקר. ועל ידי שהדין נזהר בזה מאד וכל דבריו הם רק באמת, כפי מה שנראה לעיני שכלו האמת על פי דין תורתנו הקדושה, או על פי שכלו אם רואה שהוא דין מרמה, כמבאר בשלחן ערוך. ואזי כשכל דבריו הם רק באמת ואינו נוטה לשום צד, אזי נתקים, "אלקים נצב בעדת אל בקרב וכו'". כי אזי ה' יתברך עומד שם בעדת הדינים הכשרים אשר דבריהם באמת, כי אמת הוא אור ה' יתברך בעצמו, כביכול. ועקר השתוקקות של ה' יתברך אינו אלא אל האמת. ואזי הדבור אמת שהוא אור ה' יתברך כביכול, מאיר להדין. ואזי זוכה לראות האמת עם מי מהבעלי דינים, וזוכה שיתברר לו הדין לאמתו, כי הדבור אמת של הדין מאיר ומגלה האמת מתוך החשך והשקר של שכנגדו שטוען שקר. וזה בחינת הדן דין אמת לאמתו, שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, שדקדקו המפרשים, תבת לאמתו, אך על פי הנ"ל מדקדק היטב. לאמתו דיקא, כי בודאי יכול להיות שהדין ידין דין אמת על פי התורה לפי טענתם, ואף על פי כן יחיב את הזכאי על פי האמת, אבל באמת כשהדין נזהר מאד שיהיה כל דבריו באמת בלי שום הטיה כנ"ל, אזי מאיר לו האמת שהוא אור ה' יתברך בעצמו, כביכול, וזוכה לראות האמת לאמתו, כי נתגלה האור מתוך החשך על ידי הדבור האמת שהוא בחינת אור ה' יתברך בעצמו, כביכול, כנ"ל והבן היטב. וזהו בחינת הדן דין אמת לאמתו, 'לאמתו' דיקא כנ"ל:
וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר, "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". והתם כתיב, "וכל העם נצב עליך וכו'". כי איתא שם בדברי רבנו הנ"ל, שעל ידי דבור האמת הנ"ל, שעל ידי זה זוכה להתפלל, על ידי זה מקים כל השלשה עולמות שהם עולם השפל וכו'. ועל כן הדין שדן דין אמת לאמתו כנ"ל, שהוא גם כן תקון האמונה, שהוא בחינת תפלה כנ"ל, הוא מקים גם כן כל השלשה עולמות כנ"ל. ועל כן נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית כנ"ל. וזה בחינת שלשה דינים כי הם שלשה דינים כנגד בחינת שלשה קוי האמת, כי אמת כלול מתלת בחינות, ראש, תוך, סוף כידוע, בחינת יעקב שכלול משלשה אבות שהוא בחינת אמת והוא בחינת משפט, כמובא במקום אחר בסימן ב. וזהו בחינת שלשה דינים, כי עקר תקון המשפט תלוי באמת שעל ידי זה נתגלה האמת לאמתו, דהינו שזוכין על ידי שדבריהם באמת שיתגלה מי טוען אמת ומי טוען שקר, כי האמת מאיר וכו' כנ"ל. גם השלשה דינים שהם כנגד שלשת קוי האמת מרמזים שהם מקימים השלשה עולמות המבארים במאמר הנ"ל שעקר קיומם על ידי תקון האמונה בחינת תפלה שנעשה על ידי האמת, שזהו גם כן בחינת דין אמת לאמתו, שהוא גם כן בחינת תקון האמונה כנ"ל:
וזה שכתוב, "ושחד לא תקח. כי השחד יעור וכו'". 'יעור' דיקא, כי עקר תקון המשפט הוא שהאמת מאיר לו ורואה איך לגלות האמת מתוך החשך, אבל כשלוקח שחד נמצא שאין לו אמת. ואפלו אם אינו רוצה להטות המשפט, אף על פי כן מאחר שקבל שחד, על כל פנים אין לו אמת. ומאחר שאין לו אמת אזי נשאר עור, כמבאר שם בדברי רבנו הנ"ל, כי אי אפשר לראות כי אם על ידי האמת שהיא בחינת אור כנ"ל,:
ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין דנין בלילה רק ביום. כי יום ולילה הם בחינת אמת ואמונה כידוע. ועקר אחיזת השקר והסטרא אחרא הוא בבחינת לילה שהוא בחינת אמונה. ועל כן בלילה האמונה בקטנות ונגדלת באור היום בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך, כמובא במקום אחר (סימן לה). כי עקר תקון האמונה הוא על ידי אמת, כמו שכתב רבנו במאמר הנ"ל, צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה, עין שם. ועל כן המשפט ביום שהוא בחינת אמת, שעל ידי מעלין ומתקנין האמונה כנ"ל. ואזי נעשה יחוד אמת ואמונה, שהם בחינת ערב ובקר, בחינת ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. וזה נעשה על ידי דין אמת שנאמר בו גם כן, "וכל העם נצב עליך מערב עד בקר" כנ"ל. כי עקר המשפט והדין הוא לתקן האמונה הנפולה שנפגמה אצל אלו הבעלי דינים, כי אחד מהם בודאי אינו נושא ונותן באמונה. ועל ידי הדין אמת מעלין ומתקנין האמונה כנ"ל בבחינת צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה. ונעשה יחוד אמת ואמונה ערב ובקר כנ"ל. ועל כן עקר המשפט ביום, כמו שכתוב, "ודינו לבקר משפט", כי אז מאיר האמת, שעל ידי זה נתתקן ונגדל האמונה בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך. וזה בחינת ושפטו את העם משפט צדק, זה בחינת צדק כד אתחברת באמת וכו', כי משפט זה בחינת אמת, כמו שכתוב, "משפטי ה' אמת", כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה. וזהו משפט צדק. בחינת צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה, כי זה עקר ישיבת הדינים לתקן האמונה על ידי האמת שיתחבר צדק ומשפט, אמת ואמונה כנ"ל:
וזה בחינת מה שנקרא הדין הכשר "אלקים". כמו שכתוב כמה פעמים בתורה, "עד האלקים יבא דבר שניהם" וכיוצא בזה בכמה מקומות. כי הדין שדן דין אמת וכל דבריו באמת מתלבש בו אור ה' יתברך בעצמו, כביכול, כנ"ל וכמבאר היטב במאמר הנ"ל. ועל כן הדין בעצמו נקרא "אלקים", כי נתלבש בו אור ה' יתברך, כביכול, על ידי האמת שהוא אורו יתברך בעצמו, כביכול, כנ"ל:
ועל כן עקר הדינים מן התורה הוא רק סמוכים בארץ ישראל, כי ארץ ישראל היא בחינת אמונה, כמבאר במאמר הנ"ל. ועקר הדינים הוא בשביל תקון האמונה כנ"ל:
וזה בחינת אין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה. פרוטה מרמז על אמונה בחינת תפלה, כמבאר במאמר הנ"ל על מאמר רבותינו זכרונם לברכה, ופריטא שפותיה. ועל כן פרוטה הוא שעור ממון בכל מקום, כי עקר האמונה תלויה בממון, כמו שכתוב, "ואמונה מאד". 'מאד' זה ממון, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר סימן כג. ועל כן כשיש בממון שוה פרוטה אזי יש לו אחיזה בבחינת אמונה תפלה שהיא גם כן בחינת פריטא שפותיה כנ"ל. ואזי הוא ממון חשוב לכל דבר. ומי שגוזל את חברו ממון כזה או מכחיש בו ממון כזה, דהינו שעור פרוטה, אזי פוגם באמונה. ואזי צריכין הבית דין להזקק לדין זה כדי לתקן ולהעלות האמונה כנ"ל ברוך ה' לעולם אמן: זה הדרוש כפול לקמן בסגנון אחר קצת ושם יתבאר באריכות: