ליקוטי הלכות · חושן משפט א · דינים ה
התאמת הקריאה
על פי מה שמבאר בהתורה "תקעו אמונה" בסימן ה בלקוטי תנינא באות יא, שיש שבאה המקרה על ידי רבנים ודינים שאינם כשרים שפוגמין בכסאות למשפט שעל ידי זה נופלין אהבות מהמרכבה וכו' וזה נמשך על ידי פגם התפלין, על ידי שמעלין בחינת טפת עשו וישמעאל אל המח וכו'.:
ועל כן אי אפשר לדון ביחידי, כי לברר המשפט קשה וכבד מאד. וכמו שאמר שלמה, "כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה". ואפלו משה רבנו אמר, "לא אוכל לבדי שאת אתכם". כי המשפט נפל מאד על ידי חטא אדם הראשון ועל ידי חטאי הדורות הקודמים שפגמו במשפט מאד, כי זה שאחד מכחיש ממון חברו ורוצה לגע בממון חברו שלא כדין זה בחינת פגם המשפט, בחינת עושה עשר ולא במשפט. ועל ידי זה נמשך פגם הברית שבא על ידי פגם המשפט כנ"ל בהתורה הנ"ל, כי פגם גזלת ממון חברו שהוא בחינת פגם המשפט שנוטל ממון חברו שלא במשפט ופגם הברית הם תלויים זה בזה, כמובן בכמה מקומות בדבריו זכרונו לברכה, ובפרט בהתורה "גזלה" (סימן סט), כמו שמבאר שם על דברי רבותינו זכרונם לברכה, כל היורד לאמנות חברו כאלו בא על אשתו וכו', עין שם. וזה שכתוב בדור המבול, "כי השחית כל בשר את דרכו וכו'". שהוא פגם הברית ותכף בסמוך. כתיב, "קץ כל בשר וכו' כי מלאה הארץ חמס וכו'". ופרש רש"י, לא נחתם דינם אלא על הגזל, כי הא בהא תליא, כי על ידי רבוי הגזל שהוא פגם המשפט ובפרט שהדינים פגמו אז במשפט מאד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין דיני סדום, על כן התגברה תאוה זאת בחינת כי השחית וכו'. ועל כן היה עקר גמר דינם על הגזל שהוא פגם המשפט אף על פי שבתחלה דבר רק מפגם הברית, כמו שכתוב בפרשה הקודמת, "וירא ה'". וכן בפרשה זאת: "וירא ה' את הארץ והנה נשחתה וכו'". שנראה שעקר רעתם היה זאת שזה היה רע בעיניו יתברך ביותר, אך אף על פי כן לא נחתם דינם אלא על הגזל שהוא פגם המשפט, כי כשמתגבר פגם הברית על ידי פגם המשפט, אז קשה מאד מאד לתקן, כמובא שם בהתורה הנ"ל. ועל כן דיקא על ידי הגזל שהוא פגם המשפט, נחתם גזר דינם על הנאוף, כי הא בהא תליא כנ"ל, כי כשבא נאוף על ידי פגם המשפט אז קשה מאד לתקן, על כן על ידי זה דיקא נחתם גזר דינם וכנ"ל. וזה ידוע בכתבי האר"י ז"ל שגלות מצרים היה לתקן חטא דור המבול. ועל כן כשראה משה איש מצרי מכה וכו'. ואחר כך שני אנשים עברים נצים וכו'. אמר, "אכן נודע הדבר". מה שישראל בגלות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו מחמת שראה שעדין פוגמין במשפט, כי המחלקת והמריבה הפך המשפט שהוא בחינת שלום, כמו שכתוב, "אמת ומשפט שלום שפטו וכו'". על כן אמר, "אכן נודע הדבר". שישראל נתונים בגלות כל כך, כי זה מחמת פגם המשפט שקשה מאד לברר:
כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שעקר פגם המשפט שעל ידי זה בא פגם הברית הוא על ידי שמעלין בחינת טפת עשו וישמעאל אל המח וכו' ומחמת זה קשה וכבד מאד להעלות ולברר המשפט ועל כן אסור לדון ביחידי וצריכין שלשה דינים, כי אלו הדינים צריכין לברר ולהעלות המשפט מנפילתו שנפל על ידי שאחד מאלו הבעלי דינים רוצה לגזל את חברו שזהו בחינת פגם המשפט כנ"ל, שעל ידי זה בא מקרה לילה, עין שם. וכשיבררו המשפט ויעלו ויחזרו הממון למקומו למי שהוא שלו באמת, בזה יעלו ויבררו פגם הניצוצות שנפלו על ידי פגם המקרה יעלו אותם אל המח, שזה בחינת תקון התפלין שנמשך על ידי שמעלין מבחינת החתים בשרו שבא על ידי חרב הגאוה לבחינת פתוחי חותם וכו', אבל צריכין לזהר שלא להעלות יותר מדאי כדי שלא להעלות אל המח, חס ושלום, בחינת טפת עשו וישמעאל שעקר פגם המשפט בא על ידי זה, שעל ידי זה חוזר ומתגבר ביותר תאוה הנ"ל כנ"ל, על כן אי אפשר לאחד להעלות ולברר המשפט כראוי וצריכין לפחות שלשה כדי שאחד יהיה נוטה לימין ואחד לשמאל ואחד יכריע, כי צריכין דיקא שאחד יטה לשמאל כדי לדחות בחינת טפת עשו וישמעאל על ידי זה, בבחינת שמאל דוחה. ואחד נוטה לימין, זה בחינת ימין מקרבת, שמקרב ומעלה מה שצריכין לקרב ולהעלות ולברר ואז יבוא השלישי ויכריע מה שצריכין לברר ולהעלות ומה שצריכין לדחות ואז דיקא יצא המשפט כתקונו, אבל אחד אי אפשר לו לדון, כי צריך לענין ברור המשפט כמו שני הפכים שהוא להעלות מהחתים בשרו לבחינת פתוחי חותם, בחינת תפלין ולדחות בחינת טפת עשו וישמעאל שלא לפגם המשפט על ידם כנ"ל. על כן בהכרח שישבו שנים שיש בהם דעות הפוכות זה נוטה לימין וזה לשמאל שעל ידי זה נעשין שני בחינות הנ"ל, בחינת שמאל דוחה וימין מקרבת כנ"ל. ואז השלישי מכריע ויוצא המשפט לאור כראוי ועין בהתורה הנ"ל היטב והבן:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיראה הדין כאלו גיהנם פתוחה מתחתיו וחרב בין ירכותיו. ולמדו מפסוק "הנה מטתו שלשלמה וכו' כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה וכו' מפחד בלילות וכו'". 'גיהנם פתוחה מתחתיו', זה בחינת המשפט שנפל עד התהום תחתיות, שהוא בחינת הגיהנם בבחינת משפטיך תהום רבה שזה נמשך על ידי שמעלין אל המח טפת עשו וישמעאל כנ"ל שהדין צריך לתקן זאת להעלות המשפט משם. 'וחרב מנחת בין ירכותיו', זה בחינת מה שצריך לברר חרב הגאוה ולהעלות מבחינת החתים לבחינת חותם דקדשה שכל זה צריך הדין לתקן, כי פגם הברית ופגם הגזלה שהוא פגם המשפט, תלויים זה בזה כנ"ל וכל זה למדו רבותינו זכרונם לברכה מפסוק 'הנה מטתו שלשלמה וכו'', בחינת מטה שלמה, בחינת תקון הברית, בחינת יעקב שהוא בחינת חוט המשלש, בחינת כלליות השלשה דינים שהם בבחינת תלת אבהן הכלולים ביעקב המכריע, בחינת משפט וצדקה ביעקב וכו', כי הוא היה נקי לגמרי מפגם טפת עשו וישמעאל ועל כן עקר תקון המשפט שהוא שלמות תקון הברית על ידו. וזה הפסוק, "הנה מטתו שלשלמה וכו' מפחד בלילות" נסמך לפסוק, "אפריון וכו' מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה וכו'", שהוא בחינת קשר המרכבה, שהוא עקר תקון הברית, תקון המשפט, על כן נסמכו זה לזה, עין בהתורה הנ"ל ותבין:
ועקר אריכת הגלות על ידי פגם המשפט שעל ידי זה נמשך ביותר פגם הברית שקשה מאד לתקן, כמובן בהתורה הנ"ל. וכמו שכתוב, "ההפכים ללענה משפט". וכתיב, "ראשיה בשחד ישפטו וכו'" וכן בהרבה פסוקים. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שמשה אמר, "איכה אשא לבדי וכו'". ישעיה אמר, "איכה היתה לזונה וכו'". וירמיה אמר, "איכה ישבה וכו'". כי משה אמר, "איכה אשא לבדי טרחכם וכו'" לענין תקון המשפט שגם עליו קשה וכבד זה הדבר מאד לברר המשפט שעל זה אמר, "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם הבו לכם אנשים וכו'". שכל זה מדבר לענין תקון המשפט, כי משה ראה כמה קשה וכבד תקון המשפט, על כן אמר שגם הוא אינו יכול לבררו בעצמו ועל זה אמר, "איכה אשא לבדי וכו'" וכנ"ל, כי קשה מאד לדון ביחידי וכנ"ל ואחר כך בדורו של ישעיה נתקלקל המשפט מאד ועל זה צעק, "איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט וכו'". כי עקר הקלקול שנעשית לזונה בחינת פגם הברית הוא על ידי קלקול המשפט, על ידי שבתחלה היתה מלאתי משפט וכו', ועתה מרצחים, דהינו קלקול המשפט, כי הא בהא תליא כנ"ל. ועל ידי זה התגברה הסטרא אחרא עד שנחרב הבית המקדש ועל זה צעק ירמיה, "איכה ישבה וכו'". כי עקר החרבן בא על ידי פגם המשפט שהוא פגם הברית שקשה לתקן מאד מאד כנ"ל. ועקר התקון נגמר רק על ידי משיח שנאמר בו, "ושפט בצדק דלים וכו' ישפט עניי עם וכו'". וכן בהרבה פסוקים שמדבר מעצם תקון המשפט שיהיה על ידי משיח ואז יתקים "ציון במשפט תפדה", כי עקר הגאלה תהיה על ידי תקון המשפט שעל ידי זה עקר תקון הברית וכנ"ל: