ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · אבדה ומציאה ב

ענין השבת אבדה קדם יאוש דיקא:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על פי המאמר 'ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד' וכו' (סימן וא"ו), עין שם ענין תשובה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואיתא שם שעל ידי תשובה נעשה בחינת אלף, כי הבעל תשובה צריך להיות בקי בהלכה בקי ברצוא בקי בשוב, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, אסק שמים זה בחינת נקדה העליונה שעל האלף שהיא בחינת כסא דמתכסיא לעלא מגג שבאלף בחינת במפלא ממך אל תדרש וכו'. ואציעה שאול הנך, זה בחינת נקדה התחתונה, כי עקר התשובה על ידי דמימה ושתיקה בחינת דום לה' והתחולל לו. ועל ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת נקדה התחתונה. ועל ידי התשובה שהוא בחינת כתר נעשה בחינת נקדה העליונה. ועל ידי הבושה שמתביש כששומע בזיונו ושותק שזה עקר התשובה כנ"ל, על ידי זאת הבושה נעשה הוא"ו שבתוך האלף שהיא בחינת רקיע כלליות הגונין, כי על ידי הבושה נשתנה פניו לכמה גונין וכו', עין שם כל זה היטב (כי כאן נכתב שלא כסדר קצת):

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכלל הענין כלול בתמונת אלף שהוא נקדה העליונה ונקדה התחתונה ווא"ו והוא בחינת שלש מצות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ. להכרית זרעו של עמלק זה בחינת נקדה התחתונה בחינת יהושע, ולבנות בית הבחירה זה בחינת נקדה העליונה בחינת משה דעת ולמנות מלך זה בחינת וא"ו שבתוך האלף כי שלש מצות אלו הם בחינת התשובה עין שם כל זה בסוף המאמר הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת השבת האבדה שהוא בחינת תשובה ממש, בחינת השב תשיבם לאחיך, בחינת תשובה, כי בחינת האבדה זה בחינת ואציעה שאול ששם כל הנדחים והנאבדים. ועקר השבת האבדה הוא דוקא קדם יאוש זה בחינת ואציעה שאול הנך, כי אסור ליאש עצמו חס ושלום, אף אם תעה כשה אובד, כי אין שום יאוש בעולם כלל. וזה עקר התשובה כשאינו מיאש עצמו בשום אפן בעולם כלל אף אם נפל למקום שנפל אף על פי כן צריך שידע כי מלא כל הארץ כבודו ולקים ואציעה שאול הנך ולבלי ליאש עצמו כלל וזה עקר התשובה. וזה בחינת השבת אבדה שהוא קדם יאוש דיקא, זה בחינת ואציעה שאול הנך, בחינת נקדה התחתונה, שאף על פי שאבד אבדתו אינו מיאש עצמו ומצפה שימצאנו, כי באמת אין שום אבדה בעולם. וזה שזוכה למצא את האבדה צריך לקים לא תראה שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת וכו' לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם. 'לא תוכל להתעלם' דיקא, זה בחינת נקדה העליונה דמתכסיא ומתעלמת לעלא וכו'. וצריך לרחם על בעל האבדה לבלי להעלים עין, להתעלם ולהתכסות חס ושלום, כי עקר תקון התשובה הוא בבחינת שלש נקדות הנ"ל, דהינו לזכות שיאיר הנקדה העליונה בנקדה התחתונה ועל ידי זה יתתקנו כל החטאים וישובו כל האבדות והנדחים למקומן, כי עקר פגם החטא חס ושלום, הוא שעל ידי החטא נסתלק האור למעלה למעלה ונתעלם חס ושלום, ואזי מתגברים חס ושלום החיצונים באותו הדבר שפגם בו חס ושלום, דהינו במעט האור והניצוצות שנשארו שם כידוע ואזי אותו הדבר בבחינת אבדה ונדח עד ירחם מן השמים. וכשזוכין לתשובה עקר התקון שישוב ויאיר ויתגלה האור שנתעלם למעלה ויאיר האור העליון שהיא בחינת נקדה העליונה בנקדה התחתונה ועל ידי זה מתחברים ועולין כל הניצוצות הנאבדין ושבים כלם אל הקדשה למקומן. וזהו בחינת השבת אבדה, כי זה שרואה את המציאה הוא בבחינת נקדה העליונה, שהוא בחינת משה דעת, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. כי עינים על שם החכמה נאמר, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות. ועל כן כשרואה את האבדה אסור לו להעלים עין ממנה, כמו שכתוב, לא תוכל להתעלם, כי זה עקר התקון שבחינת נקדה העליונה לא תתעלם ותתכסה לעלא חס ושלום. ועל ידי שהוא מקים מצוה זו, לא תוכל להתעלם, על ידי זה גם למעלה מאירה הנקדה העליונה בנקדה התחתונה, כי המוצא את האבדה שזכה שתגיע לידו האבדה של חברו הוא בבחינת נקדה העליונה לגבי חברו וכנ"ל. ובעל האבדה הוא בבחינת נקדה התחתונה, שהוא בחינת ואציעה שאול הנך, כי שם כל האבדות והנדחים כנ"ל. וצריך שלא ייאש עצמו, שזהו בחינת ואציעה שאול הנך כנ"ל. וכשהמוצא את האבדה אינו מעלים עין מן האבדה ומגביה אותה ומשיבה להאובדה, אזי מאיר בחינת הנקדה העליונה בבחינת נקדה התחתונה, שזהו בחינת תשובה, בחינת השב תשיבם לאחיך כנ"ל. ווא"ו שבתוך האלף זה בחינת האבדה עצמה שהוא ממונו של אדם והממון הוא בחינת כלליות הגונין, כמבאר בדברי רבנו במקום אחר שהממון של ישראל הוא בחינת גונין עלאין שכלולין בו, עין שם במקום אחר, וזה בחינת וא"ו שבתוך האלף שהוא בחינת רקיע כלליות הגונין, בחינת גוף האבדה שהוא ממונו שבו כלולין גונין עלאין כנ"ל. גם ממון הוא בחינת ואו בחינת ווי העמודים, כמובא במקום אחר, וזה בחינת שלש מצות הנ"ל, להכרית זרעו של עמלק וכו', כי עמלק היה רודף את מחנה דן ומחנה דן, הוא מאסף לכל המחנות דקדשה ופרש רש"י שכל מי שהיה אובד דבר היו הם מגביהין וכו'. נמצא שמחנה דן היו משיבין כל האבדות, כי הם בחינת מאסף לכל המחנות דקדשה. שכל מה שנאבד ויוצא ונדח מן הקדשה הם מגביהין ומשיבין למקומו ושרשו. ועמלק היה רודף את מחנה דן דיקא, כי הוא רוצה חס ושלום שישארו אצלו חס ושלום כל האבדות כי הוא מתגבר על בחינת האבדות דיקא כמו שכתוב, ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, שהם אותן שהיה הענן פולטן, שהם בחינת נאבדים ונדחים מן הקדשה. ועל כן נצטוינו להכרית זרעו של עמלק, ואזי מתגבר מחנה דן ויכולים להגביה ולהשיב כל האבדות וכנ"ל. נמצא שכריתות זרעו של עמלק הוא בחינת השבת האבדה, כי על ידי זה מתגבר מחנה דן שהיו משיבים כל האבדות כנ"ל. ולבנות בית הבחירה זה בחינת הדעת, בחינת משה, בחינת נקדה העליונה כנ"ל, הינו בחינת הרואה את המציאה ואינו מעלים עין ממנה וכו' כנ"ל, שזהו בחינת הארת נקדה העליונה בחינת בנין בית המקדש, כי עקר בנין בית המקדש הוא בבחינה זו להשרות שכינתו בתוכנו, כמו שכתובף ושכנתי בתוך בני ישראל וכו' ולא אעלים עיני מהם, כי על ידי הבית המקדש וכליו נמשך, כביכול, אלקותו יתברך שהוא נעלם ונכסה מעין כל, ועל ידי הבית המקדש וכליו נתגלה אלקותו יתברך, שזהו בחינת הארת נקדה העליונה וכו'. ועל כן שם נתכפרין כל החטאים, כי שם כל התשובות והתקונים, כי זה עקר תקון התשובה כשמאירה נקדה העליונה בנקדה התחתונה, שזהו בחינת התגלות אלקותו יתברך ואין נתעלם ונתכסה אור הדעת לגמרי חס ושלום וכנ"ל. ולמנות מלך זה בחינת עשירות מלכות, שזהו בחינת גוף האבדה שהוא ממונו בחינת עשירות מלכות, שהוא בחינת וא"ו שבתוך האלף וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

גם עקר בחינת השבת אבדה בחינת תשובה תלוי בהמלך ישראל שהוא מנהיג הדור שהוא בחינת ואו כנ"ל שהוא ממשיך אור נקדה העליונה לנקדה התחתונה, כי הוא צריך להשיב כל האבדות, כמו שכתוב ביחזקאל שהוכיח את הרועים והמנהיגים, את האבדת לא בקשתם וכו', כי הוא צריך לבקש אחר כל האבדות כנ"ל. ועל כן דוד המלך עליו השלום, נעשה מלך אחר שהיה רועה את הצאן ושומרם מאבדות על ידי זה זכה להיות מלך, כמו שכתוב (תהלים עח), מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב וכו', כי עקר בחינת המלך הוא להשיב אבדות ונדחים כנ"ל. ועל כן תחלת התגלות מלכות ישראל נעשה על ידי מציאת אבדה, כמו שכתוב בשאול המלך הראשון, ולאתנות האבדות לך כו' אל תשם את לבך להם כי נמצאו ולמי כל חמדת ישראל וכו'. כי למנות מלך הוא בבחינת השבת האבדה, כי הוא מבקש אחרי כל האבדות ומחזירם כנ"ל, כי הוא ממשיך אור נקדה העליונה לנקדה התחתונה כנ"ל ועל כן נצטוה שאול המלך מיד להכרית זרעו של עמלק וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פורים בחינת מרדכי ואסתר, כי המן עמלק בקש לאבד את כל היהודים, כי עקר הכנעת עמלק הוא על ידי מלכות דקדשה, דהינו מלך ישראל שנצטוה להכרית זרעו כנ"ל. אבל על ידי מלכות של אמות העולם הוא מתגבר חס ושלום ועל כן היו אז ישראל בסכנה גדולה אשר לא היתה כזאת, כי עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל. אך תמיד היה רוצה להתגבר בעת שהיו ישראל מלכים, דהינו בימי משה רבנו שהיו ישראל במעלה עליונה והיו מתגברים נגדו וכן בימי שאול המלך התגברו ישראל עליו והכניעו אותו. אך עכשו רצה להתגבר בימי מלכות הרשעה בימי אחשורוש מלך עכו"ם ועל כן התגברותו אז היה בתקף גדול אשר לא היתה כזאת, כי לא די שלא היה מלך ישראל להכניעו אף גם להפך התגבר ביותר על ידי מלך עכו"ם ועל כן היה מתגבר מאד ורצה לאבד וכו'. ועל כן הפיל פור בירח שמת בו משה, שהוא בחינת נקדה העליונה, כי כשנקדה העליונה מאירה בנקדה התחתונה אזי נכרת זרעו של עמלק וכנ"ל. ועל כן רצה להתגבר חס ושלום בעת שנסתלק משה, שזהו בחינת התעלמות נקדה העליונה חס ושלום. ועשה ה' יתברך עמנו נסים ונפלאות על ידי מרדכי ואסתר שהם בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה. ואסתר, שהוא בחינת נקדה התחתונה, נלקחה אל המלך אחשורוש, זה בחינת ואציעה שאול הנך, בחינת ומלכותו בכל משלה שבחינת אסתר בחינת נקדה התחתונה נכנסת ומסתתרת אפלו במלכות הרשעה בבחינת ואציעה שאול הנך, להכניעם ולהשפילם, כי אסתר הצדקת היתה מוצאת אותו יתברך ומתדבקת בו יתברך אפלו כשנלקחה אליו וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבשעה שנכנסה לביתו שהיה מלא גלולים נסתלקה הימנה שכינה והיתה צועקת אלי אלי למה עזבתני וכו'. ועל ידי זה בעצמו מוצאה אותו יתברך גם שם בבחינת ואציעה שאול הנך, כי במקומות הללו כשמבקשים ומחפשים אחריו יתברך על ידי זה בעצמו מתדבקים בו יותר, כמובא במקום אחר. ועל כן על ידי אסתר שנלקחה אל המלך אחשורוש, שזהו בחינת ואציעה שאול הנך על ידי זה נכרת המן עמלק, כי עקר כריתות זרעו של עמלק הוא על ידי בחינת נקדה התחתונה בחינת ואציעה שאול הנך כנ"ל. ומרדכי ישב בשער המלך (אסתר ב). והיה משגיח עליה, כמו שפרש רש"י, המזרזה והמרמזה וכו', הינו כי מרדכי, שהוא נקדה העליונה, לא היה מעלים עין ממנה והיה מאיר נקדה העליונה בנקדה התחתונה. וזה בחינת אין אסתר מגדת וכו' (שם) זה בחינת דמימה ושתיקה, בחינת דום לה' וכו', כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל, שזהו בחינת נקדה התחתונה, כי קדם התקון אסור לדבר, כי הדבור הוא מקשר כל העולמות ומקשר וממשיך אור נקדה העליונה לנקדה התחתונה כידוע ועל כן קדם התקון אסור לדבר שלא להמשיך להם חס ושלום, עוד אור יותר חס ושלום, ועל כן צריכים לדם ולשתק בחינת דום לה', בחינת אין אסתר מגדת, בחינת נאלמתי דומיה החשיתי וכו' (תהלים לט). וזה בחינת מה שאמרה אסתר (שם ד), וכאשר אבדתי אבדתי, בחינת אבדה כנ"ל. ועל כן מתחלה בטלו בני המן את בנין בית המקדש שהוא בחינת הארת נקדה העליונה בנקדה התחתונה וכנ"ל. ועל ידי מרדכי ואסתר בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה נכרת זרעו של עמלק ונתוספו גרים, כמו שכתוב (אסתר ח), ורבים מעמי הארץ מתיהדים, שזהו בחינת השבת אבדה, כי הגרים הם מבחינת הטוב שנפל ונאבד ביניהם עד שזוכין שישוב האבדה למקומה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שלש מצות של פורים, שמחה ומשתה וכו' ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. שמחה ומשתה, זה בחינת נקדה העליונה ששם מקור השמחה והחדוה, בחינת בתי גואי שאין שם עצבות רק עז וחדוה ושמחה וזה בחינת משתה בחינת שכרות של פורים שצריך להשתכר עד דלא ידע וכו'. כי צריך לשמח ולהשתכר בפורים עד שיעלה לבחינת נקדה העליונה ששם הוא בחינת דלא ידע, בחינת במפלא ממך אל תדרש, במכסה ממך אל תחקר וכו'. משלח מנות איש לרעהו זה בחינת הוא"ו כלליות הגונין בחינת ישראל אשר בך אתפאר שהם כלולים מגונין סגיאין, וצריכים בפורים לכלל זה בזה ולשלח מנות איש לרעהו כדי שיכללו זה בזה ואזי הגון שיש בכל אחד מישראל נכלל בחברו ונכללין הגונין זה בזה בחינת הוא"ו כלליות הגונין כנ"ל. ומתנות לאביונים זה בחינת נקדה התחתונה שהוא בחינת עני ואביון, וצריך להאיר בה על ידי מתנות לאביונים צדקה כידוע. וקריאת המגלה שהוא בחינת אמתה של תורה, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה זה כלל כל השלש בחינות הנ"ל, כי התורה כלולה מכלם ועל ידי הדבור שמספרים הנס בקריאת המגלה על ידי זה נתקשרים ונכללים כל הבחינות הנ"ל, כי הדבור מקשר נקדה העליונה בנקדה התחתונה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי התורה כלולה מכל השלש נקדות הנ"ל, כי התורה כלולה מבחינת משה ויהושע שהם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה כידוע וזה בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה. וזה בחינת משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע (אבות פרק א), כי נקדה העליונה מאירה בנקדה התחתונה והתורה בעצמה היא בחינת וא"ו, כמובא במקום אחר , כי הלוחות ארכן וא"ו וכו'. וזה בחינת זאת התורה אדם, כי לית אדם בלא אלף, הינו שלש נקדות הנ"ל, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. וזה בחינת החרש ואאלפך חכמה, כי על ידי הדמימה והשתיקה בחינת דום לה', בחינת אין אסתר מגדת, על ידי זה עקר התשובה ומאיר נקדה העליונה בחינת חכמה ודעת ונשלם בחינת אלף כנ"ל. וזהו, החרש ואאלפך חכמה, והמגלה היא בחינת תורה, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק דברי שלום ואמת וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת שלש ברכות שמברכין על המגלה, 'אשר קדשנו במצותיו', זה בחינת חכמה שנקרא קדש כידוע, זה בחינת נקדה העליונה. 'שעשה נסים', זה בחינת וא"ו, כי נסים הם בחינת וא"ו. וזה לשון נס כלונס בחינת וא"ו. 'שהחינו' וכו' לזמן הזה, זה בחינת נקדה התחתונה ששם סדר הזמנים, כי הוא כלולה מכל העשרים ושמונה עתים כידוע:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום