ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · אפוטרופוס
התאמת הקריאה
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במשנה אפוטרופוס שמנהו אבי יתומים לא ישבע מנהו בית דין ישבע. כי כבר מבאר ענין הירשה ששיך לבנים כי הולדת הבנים נמשך על ידי ממון דקדשה של התומכי אוריתא שמשם כל הממון שבעולם וכנ"ל. כי עקר החיוב להשאיר בנים הוא רק בשביל זה כדי שהבנים שנולדו על ידי ההלכות שנולדו על ידי תומכי אוריתא שמשם כל ההולדות שבעולם כנ"ל ימשיכו כל התקונים הנמשכין על ידי ההלכות שהם בחינת תודה הודאה שהוא להאיר האמת בעולם ולהשלים הדבור עד שיזכו לגלות אחדות הפשוט מתוך רבוי פעלות משתנות שהם הבנים של זרע ישראל שנתרבו בעולם שכל מה שמתרבין ביותר זרע ישראל שמתרבין בהם שנוי הדעות מאד כנ"ל וכשכלם נכללים בדעה אחת ומיחדים שמו יתברך על ידי זה מתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעלות משנות הרבה מאד שזה עקר יקרת קדשת הגדלת כבודו יתברך וכנ"ל. וזה בחינת מה שהבנים אומרים קדיש אחר מיתת אביהם ואמם כי זה האדם שנפטר כל תכליתו שיזכה לחלק עולם הבא. ועקר שעשוע עולם הבא הוא תודה הודאה כנ"ל שעל ידי זה נמשך קדשת שבת קדש שהוא בחינת עולם הבא שעל ידי זה מתגלה אחדות הפשוט וכו' שבשביל כל זה בא האדם לזה העולם, ועל כן אחר מותו שצריך לבוא לזה לבחינת שעשוע עולם הבא שהוא להודות ולהלל לשמו יתברך כנ"ל על כן אומרים הבנים אחריו קדיש שאינו תפלה על המת רק שבח והודאה נפלאה ונוראה לה' יתברך כמובא. כי קדיש כולל כל מיני שבחים וברכות הודאות וכו' כי הוא שבח נפלא ונורא מאד דתבר כל גזיזין דפרזלא כמובא בזהר הקדוש וכמו שאומרים, יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם וכו' בריך הוא לעלא מן כל ברכתא ושירתא תשבחתא וכו'. ועל כן אומרים קדיש אחר כל הברכות והודאות וכן אחר כל הלכות שלומדין כי הוא עמוד שבין עולם לעולם כמובא. כי קדיש כולל כל ההודאות והשירות והתשבחות ומעלה כלם לשרשם העליון לעלא ולעלא עד אין סוף. ועל כן זה הנפטר שכל תקונו שיתקבץ חלקי הטוב שבו כפי מה שזכה לעשות טוב בעולם שכל התכלית הוא הודאה שהוא שעשוע עולם הבא שצריך עתה לבוא לזה שיהיה לו איזה חלק בשעשוע עולם הבא שהוא הודאה כנ"ל על כן בניו אומרים אחריו קדיש שהוא כלליות כל ההודאות ושירות והתשבחות וכו' ומעלה כלם כנ"ל. ועל כן על ידי זה דיקא הבנים מזכים את אביהם לעולם הבא כי שבח והודאה, זה כל שעשוע עולם הבא כנ"ל:
ועל כן העקר שהבנים דיקא יאמרו קדיש כי עקר תקונו על ידי בניו דיקא שזכה להוליד בעולם ולהרבות זרע ישראל שכלם עוסקים כל ימיהם בהודאות וברכות. כי כל אחד מישראל אומר בכל יום ברכות והודאות הרבה כאשר תקנו לנו חכמינו זכרונם לברכה לומר ברכות והודאות על כל דבר שבעולם ובפרט בבקר ובערב בעת התפלה כי הודאה הוא כל שעשוע עולם הבא כנ"ל ועל ידי זה נתתקן כל התקונים הנ"ל עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מרבוי פעלות משתנות שזה נעשה על ידי רבוי הבנים שזכה להוליד על ידי תודה הלכה וכנ"ל. על כן הבנים דיקא אומרים קדיש שהוא כלליות כל ההודאות כדי להעלות כל הברכות והודאות שזכה זה הנפטר לעסק בהם בחייו. כי עקר התקון על ידי הבנים שנולדו על ידי זה שעל ידם דיקא מתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך רבוי פעלות משתנות שזה עקר גמר שלמות התקון וכנ"ל. ועל כן צריך כל אחד בחייו קדם שמסתלק מן העולם לצוות לבניו ולסדר סדר חלקת נכסיו וממונו לבניו. כי עקר שרש הממון ותקונו הוא כפי מה שזכה לתמך תלמידי חכמים אמתיים שעל ידם נולדו הלכות שמשם כל הולדות הבנים כנ"ל וכל אחד מישראל יש לו חלק בזה כפי בחינתו. ועל כן צריך לסדר לפי בחינתו סדר חלקת ממונו לבניו אחריו שיקבל כל אחד חלקו כראוי כפי שרש חלקו למעלה בהתומכי אוריתא שמולידים הלכות שמשם כל הולדתו שעל ידי זה כל תקון הנפטר. כי תודה הלכה ותומכי אוריתא ותולדות הבנים הכל בחינה אחת כמו שמבאר בהתורה הנ"ל והכל תלוי זה בזה. וזה כל תכלית ותקון הנפטר לעולם הבא כנ"ל שעל ידי כל זה מתגלה אחדות הפשוט וכו' כנ"ל. ועל כן צריך למנות אפוטרופוס בעצמו בחייו כי האפוטרופוס הממנה על היתומים שהוא בחינת אבי יתומים צריך שיתמנה מפי אבי הבנים בעצמו כדי שיסדר נחלתו כפי דעת האב בעצמו כפי מה שהמשיך על עצמו בחינת תודה הודאה הלכה כפי מה שזכה בממונו להיות בכלל תומכי אוריתא שזה כל תקון הממון שמשם הולדות הבנים וכו' כנ"ל:
ועל כן אפוטרופוס שמנה אבי יתומים לא ישבע כי אינו חשוד על השקר כי מאיר בו האמת בודאי כמבאר שם בהתורה הנ"ל שעל ידי תודה הלכה מאיר האמת וכו'. ועל כן מאחר שהבעל נחלה בעצמו מנהו לאפוטרופוס מאיר בו בודאי האמת בענין זה כי מאחר שהנפטר בעל הנחלה בעצמו מנהו לאפוטרופוס כפי דעתו כפי בחינתו כפי מה שזכה לברר ממונו להיות לו חלק בהתומכי אוריתא שזה עקר תקון הנחלה והממון שמשם כל הבנים וכנ"ל, על כן בודאי כפי בחינתו מאיר האמת וכו'. כי על ידי בחינת תודה הלכה בחינת תומכי אוריתא בחינת תולדות הבנים על ידי כל זה מאיר האמת בבחינת תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וכו'. ועל כן אין זה האפוטרופוס חשוד על שקר ונאמן בלא שבועה כלל מאחר שהאבי הבנים בעצמו מנהו כפי בחינתו כפי חלקו בשעשוע עולם הבא שהוא בחינת תומכי אוריתא וכו' כנ"ל. אבל אם לא זכה למנות אפוטרופוס בעצמו, למסר בעצמו להאפוטרופוס סדר נחלתו כפי בחינתו וכו' כנ"ל ואזי הבית דין צריכים להיות אבי יתומים ולמנות האפוטרופוס כי רק הבית דין יש להם כח לזה כי הבית דין מאירין האמת כי אצלם כל ההלכות של כל דיני ומשפטי התורה שעל ידי זה מאיר האמת כנ"ל כי זה עקר הבית דין שידעו כל ההלכות וישפטו משפטי אמת וצדק ועל כן צריכין הבית דין שיהיו שלשה בחינת שלשה קוי האמת הנ"ל. אבל הבית דין אין יכולין לברר האמת של כל אחד כי אם על ידי השבועה כמו שכתוב ונקרב בעל הבית אל האלהים לשבועה. כי תכף כשבאים לדון זהו מחמת שיש הכחשה ביניהם וכל ההכחשות נמשך משטיפת הדמים הנ"ל מבחינת אנשי דמים ישנאו תם כמובא שם בהתורה הנ"ל עין שם. שכל זה הוא בחינת פגם תודה הלכה פגם הממון דקדשה שהוא בבחינת תומכי אוריתא להוליד הלכות כי הוא מכחיש בעמיתו שהוא ההפך מכל זה, על כן אין הבית דין יכולין לברר כי אם על ידי השבועה כי שבועה בחינת התקשרות כמובא בחינת הארת שלשת קוי האמת ברבוע הדבור שהוא בחינת שבעת ימי בראשית כמובא במקום אחר שזה בחינת שבועה לשון שבעה בחינת התקשרות ימי החל ליום השביעי שהוא שבת שהוא ברית עולם ביני ובין בני ישראל וכו'. כי שבת שמא דקדשא בריך הוא בחינת אוריתא שמא דקדשא בריך הוא שזהו בחינת השבועה שהוא בשם ובנקיטת חפץ שהוא התורה. כי כשיש הכחשה שהוא פגם האמת אי אפשר להבית דין להאיר האמת כי אם על ידי השבועה שכולל כל תקוני האמת שהוא הארת שלשת קוי האמת ברבוע הדבור וכו'. ועל כן מאחר שלא זכה הנפטר למנות אפוטרופוס בעצמו ולא האיר בעצמו בחינת האמת שזכה לברר כפי חלקו, בתודה הלכה בבחינת תומכי אוריתא כנ"ל, עד שהצרכו הבית דין להכניס עצמן למנות אפוטרופוס. על כן הוא צריך שבועה. כי כשאין האמת מברר בשלמות והבית דין צריכים לבררו אין יכולים לבררו כי אם על ידי השבועה וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. כי עקר הצואה שצריך האדם לצוות את בניו ואת ביתו אחריו הוא שישמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, צדקה ומשפט דיקא דהינו שיתנו צדקה לתלמידי חכמים אמתיים שמולידים הלכות שהם משפטי התורה. וזה בחינת צדקה ומשפט הינו צדקה לתלמידי חכמים אמתיים שעל ידם נולדים ונתגלים משפטי הלכות התורה שזה עקר תקון הממון של זה הנפטר שהתיגע בו בימי חייו, שכל תקונו כשיבוא הממון לתלמידי חכמים אמתיים שיהיו נולדים מהם הלכות שהם בחינת תודה הודאה שעשוע עולם הבא שלזה צריך לכנס עתה שיהיה לו חלק בשעשוע עולם הבא וכנ"ל:
וזה אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם וכו' (זכריה ח). כי הדינים צריכים לשפט אמת כדי לזכות על ידי זה לשלום שיכללו הכל בדעה אחת שעל ידי זה מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכו' כנ"ל. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית כמו שכתוב, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכו'. כי כתיב יום אחד ולא יום ראשון להורות שהקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו הינו להורות שכל השנויים שבבריאה שהם בחינת ויהי ערב ויהי בקר שכולל כל השנויים שבעולם, כי השנוי שבין יום ללילה בין האור לחשך הוא השנוי הגדול שבכל השנויים וכמו שאומרים בברכת קריאת שמע ובתבונה משנה עתים ובזה כלול כל השנויים הרבים שבכל יום ויום עד אין חקר והכל נברא ומתקים בשביל שיתגלה אחדות הפשוט מתוך רבוי פעלות משתנות דיקא כנ"ל. וזהו ויהי ערב ויהי בקר שהם כלל כל השנויים, יום אחד בחינת שהיה יחיד בעולמו הינו לגלות אחדותו יתברך שהיחיד קדמון ברא הכל וכל הפעלות משתנות נמשכין מיחודו יתברך. ועל כן הדין הדן דין אמת לאמתו זוכה לזה שנעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית כמו שכתוב ויהי ערב וכו' יום אחד כי על ידי האמת מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שזהו בחינת ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכנ"ל:
כלל הדברים שהאדם צריך להרגיל את עצמו להודות ולהלל לה' יתברך תמיד בכל מה שעובר עליו כמו שכתוב, בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בין בטובו בין בעקו חס ושלום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וזהו עצה טובה ונפלאה שאפלו כשהאדם נתרחק מה' יתברך כמו שנתרחק וגם בעסקי עולם הזה צר לו מאד בפרנסה ובנים וכו' כאשר מצוי ברב העולם (כמבאר במקום אחר). צריך אז דיקא לבקש ולמצא הרחבה בתוך מצוקות הצרה וגם לזכר את עצמו את כל הטובות ונפלאות שכבר עשה ה' יתברך עמו, והעקר מה שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים וכו'. ולזכר את עצמו שלא ישאר ממנו ומשום אדם כלום רק מה שחטף בזה העולם איזה טוב מקדשת ישראל ורק זה חלקו מכל עמלו. ועל כן צריך כל אחד אפלו הגרוע שבגרועים לשמח בזה מאד וימלא פיו תהלתו וכו' כל היום להודות ולהלל ולשבח וכו' את יוצר בראשית שלא עשנו וכו' שלא שם חלקנו כהם וכו'. ומאחר שיהיה רגיל בזה בודאי יחטף בכל יום ללמד איזה הלכות התורה שהם דעתו יתברך שעל ידי זה יודעין אותו יתברך ונכללין בו יתברך ועל ידי זה בעצמו יצא מכל הצרות וכנ"ל ועל ידי זה יתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכו' ועל ידי זה עקר בטול הצרה וכו' וכן חוזר חלילה לטובה. עד שסוף כל סוף בודאי יזכה לתכליתו הטוב שהוא שעשוע עולם הבא שהוא להודות ולהלל אותו יתברך לעולמי עד ולנצח נצחים. והעקר לזה הוא אהבת חברים ושלום שיהיה לו אהבה ושלום גדול עם כל ישראל ובפרט עם ההולכים בדרך זה ויהיה בכלל תומכי אוריתא בין בממונו בין בגופו שיחזיק בכל כחו את התלמידי חכמים העוסקים בדרך זה שהם מולידים הלכות. ועל ידי זה יזכה להוליד בנים הגונים עוסקים בתורה וכו' וכו' כמבאר לעיל שתודה הלכה ותומכי אוריתא והולדות הבנים הכל בחינה אחת ותלויים זה בזה וצריך להתחיל מכל נקדה ונקדה טובה שבהם עד שיזכה למה שיזכה אשרי לו:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר ה' על עזבם את תורתי וכו' ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה ופרשו שם שלא ברכו בתורה תחלה. והדברים תמוהים כאשר התפלאו על זה כל המפרשים ובפרט מה שאמרו שם דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו עד שפרשו הקדוש ברוך הוא בעצמו והוא פלאי מה קול הרעש הזה מי לא ידע כל זה שחרבן בית המקדש היה על שעברו על התורה והלא כל התורה מלאה מזה. כי כבר התרה אותם משה רבנו עליו השלום בעצמו אם בחקתי תלכו וכו' ואם לא תשמעו וכו' וכן במקומות הרבה אין מספר אמר להם שאם יעברו על התורה יאבדו מעל הארץ וכו'. וכן כל הנביאים התרו בהם על זה ומה זה שעתה נשאל לכלם על מה אבדה הארץ ולא יכלו לפרשו עד שה' יתברך בעצמו פרשו על עזבם את תורתי וכו' והעקר שלא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה שנראה שזה העון שלא ברכו בתורה תחלה גדול מהכל והוא פלא. אך עקר הדבר שה' יתברך שאל לחכמים ולנביאים שיבינו היטב זאת ויגידו על מה אבדה הארץ באפן שיגיע לנו טובה מזה שנבין על ידי זה עצות טובות איך לזכות להתחיל לתקן הקלקולים שגרמו לנו חרבן בית המקדש. וזה עקר חמרות ועמקות השאלה ששאל ה' יתברך לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו כי מה דהוה הוה ומאי נפקא מנה אם נחרב על ידי מה שנחרב הלא כבר נחרב. אך עקר מה שחתר ה' יתברך לשאל לחכמים ולנביאים שיבינו את זאת ויגידו על מה אבדה הארץ הוא שיפרשו הדבר היטב באפן שנבין מזה עצות איך לצאת מהקלקולים שגרמו חרבן בית המקדש ועל כן לא יכלו לפרשו כי זה עמק מאד מאד עמק עמק מי ימצאנו. עד שפרשו הקדוש ברוך הוא בעצמו על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה הינו שאף על פי שכבר עברו על עברות חמורות מאד עבודה זרה וכו' אף על פי כן בפנימיות לבם היה לבם עדין בוער לה' יתברך כי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים ונהרות לא ישטפוה. ועל כן היו צריכים להתגבר על כל פנים לחטף איזה הלכות ללמד על כל פנים מעט בכל יום. והם עזבו את תורתי לגמרי ולא עוד אלא ולא שמעו בקולי, שמיעה בלבא תליא הינו שעל כל פנים היו מחיבים לשמע ולדבק עצמם בקול ה' הקורא בקול גדול בלב האדם בכל יום ויום ובכל עת שישוב האדם אליו. וצריך כל אדם להטות לבו לשמע בקול ה' שעל כל פנים יהיה לו רצונות חזקים וכסופים גדולים לה' יתברך שזה יקר מאד כמו שמבאר במקום אחר. והעקר ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה כי בודאי לא נפלו בפעם אחד לנפילות כאלה לעבר על דת לגמרי ולפרק על כמו שהיה אז בעת החרבן, ובודאי בתחלה עסקו בתורה קצת רק שלא ברכו בתורה תחלה דהינו שלא נתנו לבם לשמח בהתורה, ולברך ולהודות ולהלל לה' יתברך בכל עת על החסד הנפלא והנורא הזה שעשה עמנו אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו חמדה גנוזה אשר היא חיינו וכו' וזה כל תקותנו לנצח. וכמו שמבאר במפרשים שזה עקר ברכת התורה לשמח בכל עז בנעימת חלקנו וגורלנו ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שברכת התורה צריכין לזהר בה מאד הינו כל ענין הנ"ל שבארנו למעלה שצריך כל אחד אפלו אם נפל ונתרחק כמו שהוא, אף על פי כן הוא דיקא צריך להיות רגיל בתודה והודאה להודות על מעט דמעט הנקדות טובות שיש בו עדין וכו'. ועל ידי זה יזכה לצאת מכל הצרות ולהתקרב לה' יתברך וכו' כנ"ל. וזהו ולא הלכו בה כי זהו הלוך ודרך נפלא מאד להתקרב ולהרים עצמו לה' יתברך מכל מיני נפילות וירידות שבעולם עד אין קץ ותכלית. ואם היו הולכים בדרך זה בודאי לא היו נופלים כל כך ולא היו להם צרות כאלה. ועתה כל תקותנו לשוב לארצנו ולבית מקדשנו הוא על ידי זה כי לית מלתא דא תליא אלא בתיובתא. אבל קשה מאד לשוב כי הבעל דבר אורב מאד מאד ומתפשט לארך ולרחב והכל חפצים ליראה את שמך ואף על פי כן רבם רחוקים מאד מדרכי התשובה. והעקר מחמת שאינם משימים אל לב לשמח במעט הטוב שבהם כי העצבות ומרה שחורה מזקת ביותר מהכל וכמו שכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב שעקר החרבן וכל הצרות רחמנא לצלן כלם מחמת שלא עבדוהו יתברך בשמחה, וכמובא בכתבי האר"י ז"ל הינו כנ"ל והבן מאד. ועל כן הכרח ה' יתברך לפרשו כדי לרמז לנו עתה בכל דור ודור רמזי עצות איך להתקרב עתה לה' יתברך מכל מקום שהוא לתקן הקלקולים שעל ידם היה החרבן עד שנזכה לגאלה שלמה בקרוב. ועל כן נקרא הליכה כל הנ"ל כי הוא תקון הרגלין כנ"ל בחינת הליכות עולם שעל ידי זה התקרבות הגאלה בחינת ועמדו רגליו וכו' וכנ"ל כי הוא הלוך ודרך נפלא לכל אדם שבעולם וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת מלאכת המשכן שנצטוו אחר חטא העגל שהיה על ידי רבוי הזהב שעל ידי זה הסיתו והדיחו אותם הערב רב להפריד הפעלות משתנות חס ושלום מאחד הפשוט שזה עקר חטא עבודה זרה. והתקון היה על ידי המשכן שהוא בחינת הבית המקדש בחינת כסא כבוד מרום מראשון בחינת מכון לשבתך וכו' המובא לעיל. וזה בחינת שקלים כי תשא את ראש בני ישראל וכו' שיכללו כלם יחד על ידי המנין ולא יגרם המנין בחינת פרוד חס ושלום שהוא סטרא דמותא בחינת ולא יהיה בהם נגף וזה על ידי שיתנו כפר נפשם בחינת תומכי אוריתא וכו'. כי הערב רב פגמו בהממון שעל ידי רבוי הממון חלקו על משה ולא די שלא רצו להיות בכלל תומכי אוריתא אף גם הפכו מהפך אל הפך שנקהלו על אהרן לעשות להם עבודה זרה מהממון. כי כמו כשזוכין שיהיה הממון בקדשה שעקרו על ידי שנותן ממונו להתלמידי חכמים, להיות בכלל תומכי אוריתא שעל ידי זה נולדין הלכות וכו' על ידי זה נמשך התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות כנ"ל כמו כן להפך כשפוגמין בהממון ורצים אחר הממון רק בשביל תאות עצמן, אף גם חולקים על התלמידי חכמים אמתיים העוסקים להוליד הלכות, אז מפרידין הפעלות משתנות וגורמין כפירות בעולם שזה בחינת פגם הערב רב שהיה על ידי רבוי הממון כמו שכתוב ודי זהב שעל ידי זה עשו עבודה זרה וכפרו בה' והפרידו בדעתם הפעלות משתנות מאחדות הפשוט, שזה היו כל עניני העבודה זרה שבדורות הקודמים. מחמת שאי אפשר להבין בדעת איך כל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט, על ידי זה באו לכפירות עד שעשו עבודה זרה והיה להם הרבה חכמות של שקר בזה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכן הכפירות המצויים עתה בעונותינו הרבים על ידי המחקרים והחולקים על צדיקי אמת העוסקים בחכמות חיצוניות הכל נמשך מזה מבחינת חטא העגל שעדין לא הטהרנו ממנו וכל הפקידות באים על ידי זה כמו שכתוב, וביום פקדי וכו' ה' יתברך ישמר ויציל מעתה. ועל כן התקון לזה שקלים שנותנין לנדבת המשכן שנעשו מהם האדנים שכל המשכן הוקם עליהם ששם במשכן נולדו ונתגלו כל הלכות התורה כמו שפרש רש"י שמיום שהוקם המשכן לא נדבר עם משה כל ההלכות של התורה כי אם באהל מועד. ועל כן השקלים שמהם נעשים האדנים שעליהם עמד המשכן הם בבחינת תומכי אוריתא שעל ידי ההלכות שנולדין משם וכן הברכות וההודאות שהיו במשכן, על ידי כל זה נעשו כל התקונים הנ"ל עד שנתגלה משם אחדות הפשוט כמו שכתוב: ונועדתי לך שם וכו' בחינת והיה המשכן אחד ועל כן נצטוו למנותן על ידי השקלים. כי משה נתקשה על זה מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמובא בפיוט של פרשת שקלים כי איך ימנה את ישראל שהם למעלה מהמנין, כי כל קדשת ישראל להכלל בתכלית האחדות הפשוט כי כלם כאיש אחד וכנ"ל וכמו שכתוב אשר לא יספר וכו'. אך ה' יתברך צוה למנותם דיקא על ידי השקלים כי על ידי השקלים שהם בחינת תומכי אוריתא שעל ידי זה נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שזה יקר מאד אצל ה' יתברך, כשנתגלה אחדות הפשוט למטה בזה העולם מתוך פעלות משתנות דיקא, וכל מה שמתרבין הפעלות משתנות שהם רבוי השנוי דעות, כשנכללין יחד בדעה אחת להאמין באחד הפשוט הוא יקר ביותר ויותר אצלו יתברך וכנ"ל. על כן על ידי נתינת השקלים צריכין למנותם דיקא כי המנין בחינת רבוי ושנוי. גם צריכין למנות במספר שמות להזכיר את כל אחד בשמו שהוא כפי שנוי שכלו ודעתו. ועל ידי רבוי השנויים יכול לשלט הנגף חס ושלום שהוא סטרא דמותא שאחיזתה מעלמא דפרודא מרבוי השנויים, אבל על ידי השקלים וכו' שעל ידי זה נתגלה אחדות הפשוט מתוך רבוי פעלות משתנות דיקא וכו'. על ידי זה נעשה דיקא תקון גדול על ידי המנין שהוא בחינת התגלות רבוי השנויים כי דיקא על ידי זה נתגדל ונתעלה כבודו יתברך על ידי שנתגלה אחדות הפשוט יתברך על ידי רבוי השנויים דיקא וכנ"ל על ידי שכלם מודים לדעה אחת ונותנים שקלים לנדבת המשכן ששם התגלות אלקותו וכו' וכנ"ל:
ועל כן נצטוו לתת מחצית השקל דיקא להורות שכל אחד מישראל אין לו שלמות כי אם על ידי חברו כי עקר התקון שיכללו כלם זה בזה באהבה ואחדות וכל אחד הוא בחינת מחצית עד שנכלל בחברו וחברו בחברו עד שנכללין כלם ברבוי שנוי דעתם באחדות הפשוט שזה יקר מאד אצל ה' יתברך כנ"ל. וזהו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט שזה בחינת מה שכתוב כפר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה, בחינת ולא נכר שוע לפני דל כמו שפרש רש"י שם שזה נאמר לענין השקלים שנתנו כל אחד בשוה מחצית השקל העשיר והדל וכו'. הינו כנ"ל כי עקר השקלים הוא לזכות לכלליות ואחדות על כן צריכין לתן כלם בשוה שלא יהיה חלוק ופרוד בין העשיר והדל ולא יתגאה ולא יגער העשיר בהדל, להורות שזה עקר התקון של הצדקה שעקרה להיות מתומכי אוריתא שהעקר לזכות לאהבה ואחדות ולא יתגאה העשיר על העני. כי העקר להכלל באחדות הפשוט שאי אפשר להכלל שם כי אם על ידי ענוה ובטול בחינת אהבה ואחדות שכל אחד יבטל עצמו לגבי חברו וזה רמז להם בהשקלים שצוה שיתנו כלם בשוה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט בחינת ולא נכר שוע לפני דל הנ"ל בחינת ורש לא שמע גערה. להורות שכלם שוים אצלו יתברך וכלם יש להם חלק בהקמת המשכן שעל ידי זה נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שנכללין יחד כנ"ל:
ועל כן באמת בשאר נדבות המשכן נתנו כל אחד כפי ברכת ה' וכפי נדבת לבו כמו שפרש רש"י שם שלש תרומות נאמרו כאן. אך בהשקלים הזהירם שיתנו כלם בשוה כדי שמזה ילמדו ויבינו העשירים רמזים לעצמם שלא יתגאו לעולם במתנת ידם אפלו כשנותנים הרבה כי ראוי להם להבין שה' יתברך יכול להקים המשכן על ידי העניים כמו על ידי העשירים כי העשר והכבוד מלפניו ויכול להוריש לזה ולהעשיר לזה. ובודאי מי שיש לו מעט דעת אמתי ראוי לו להבין שלא יתגאה אפלו העשר הנותן צדקה הרבה לתלמידי חכמים אמתיים, אדרבה ראוי לו להתביש ולהתבטל מאד מי הוא כי זכה לזה שנתן לו ה' יתברך עשירות כזה שזוכה להחזיק התלמידי חכמים, וגם עדין נשאר לו הרבה הון ועשר בביתו כי בודאי אינו נותן אפלו המחצה מעשרו, והעני והדל שהוא איש כשר כמותו ועל פי הרב יותר ממנו אין בביתו לחם ושמלה וגם אינו זוכה להחזיק התלמידי חכמים בממונו. ואיך יתגאה בהעשר שנתן לו ה' יתברך שנשאר אצלו הרבה וגם מחזיק התלמידי חכמים שזוכה שיהיה לו קרן קימת לעד. וכל זה רמז להם ה' יתברך בהשקלים שצוה שיתנו כלם בשוה להורות כמו שהאדנים שמקימין המשכן נעשו על ידי נדבת השקלים שנתנו כלם בשוה כמו כן היה יכול ה' יתברך לעשות כל המשכן על ידי כלם בשוה אך הוא חפץ לזכות את כל אחד כפי ערכו כפי אשר לו נתכנו עללות. אבל אתם העשירים אל תתגאו כי ממנו הכל כמו שאמר דוד כי ממך הכל ומידך נתנו לך. כי עקר הצדקה להחזיק התלמידי חכמים המולידים הלכות שזה בחינת הקמת המשכן שעוסקים הצדיקים בחינת משה בכל דור ודור שהעקר הוא אהבה וכלליות שעל ידי זה מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת פורים שהוא מחית המן עמלק כי עמלק פוגם בכל הנ"ל וכמבאר לעיל מזה (באות כז). כי ראשית גוים עמלק שהוא בחינת כופר ורוצה לבלבל ולהטיל פגם בהראשית והתחלה כאלו עדין לא התחיל ה' יתברך להושיע כלל. כי הוא הראשון שבא להלחם בישראל כשיצאו ממצרים והתגבר ברשעו לעמד נגד ישראל שעשה להם ה' יתברך נסים כאלה ביציאת מצרים עד שהכרח פרעה להודות כי ה' הצדיק וגרשם ממצרים, ועמלק הוא עז פנים כזה ויצא כנגדם וכמו שפרש רש"י שם על פסוק כתב זאת זכרון בספר וכו' משל לאמבטי רותחת וכו'. כי הוא כופר מתחלה ועד סוף שכופר בהנסים והנפלאות שה' יתברך עושה עמנו בכל עת ופוגם בכל התקונים המבארים לעיל והעקר שמתגרה ומתגבר שלא יתגלה חס ושלום אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכנ"ל. והוא אורב על כל ישראל תמיד והעקר מתגבר חס ושלום בעת הגלות והצרה שאז רוצה להטיל כפירות בלב כאלו עדין לא התחיל ה' יתברך להושיע את ישראל כלל. וזה בחינת התגברות המן עמלק בסוף הגלות של בבל שאמר מאחר שכבר התגבר נבוכדנצר והחריב את הבית המקדש שעמד כמה מאות שנים והגלה את ישראל מארצם וכו' שוב אין להם תקוה לשוב חס ושלום. ועל כן התגבר הוא וזרעו הטמא לבטל בנין בית המקדש כי אמר שאפס תקוה לישראל חס ושלום וזה שכתוב ישנו עם אחד ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אלקיהם ישן הוא דהינו שלא יושיע עוד חס ושלום לישראל כאלו הוא ישן. וזהו מפזר ומפרד בין העמים ודתיהם שונות מכל עם שאמר שהם מפזרים ומפרדים בין העמים בחינת רבוי שנוי דעות ומחלקת בחינת פזור ופרוד בין העמים שנפלו לדעות השבעים עמים שכל זה הפך כלליות הפעלות משתנות באחד הפשוט וכנ"ל. וזהו ודתיהם שונות וכו' שאמר שדת ישראל בבחינת התגברות השנויים והפזור והפרוד חס ושלום כי כפר בדת ישראל הקדוש שכל דת תורתנו הקדושה הוא שעל ידי דת תורתנו הקדושה נכללין באחד הפשוט על ידי כל מצוה ומצוה ועל ידי כל אות ודבור של התורה הקדושה כי אוריתא ישראל וקדשא בריך הוא כלא חד. והמן רצה להפך הקערה חס ושלום ואמר שהכל בהפך ועל כן רצה להתגבר על ישראל להשמיד להרג ולאבד וכו' כי הוא בחינת התגברות הדמים בשעת הצרה כי הוא מזרע עשו אדמוני על שם תגברת הדמים הרעים שמשם סטרא דמותא שנמשך מחטא עץ הדעת טוב ורע כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ וכו' שאז נגזר מיתה ועל כן רצה לכלות את ישראל חס ושלום. וכן הוא בכל דור ובכל אדם כמו שכתוב, מלחמה לה' בעמלק מדר דר שמתגבר על כל אדם בכל עת בכל מיני תחבולות להפילו חס ושלום כי הוא המסית הוא המסטין וכו' כי בתחלה מסית האדם למה שמסיתו ואחר כך מקטרג עליו עד שבא עליו איזה צרה ויסורים חס ושלום. והוא בעצמו שמחליש ומבלבל לב האדם שלא יצעק ויתחנן לה' יתברך כי מכניס בלבו כאלו אפס תקוה חס ושלום ורוצה להשכיח מדעתו כל הטובות והחסדים והנסים והנפלאות שעשה ה' יתברך עם אבותינו ועם כל אחד ואחד בפרטיות:
והתקון לכל זה הוא בחינת מרדכי שהוא בחינת הצדיק האמת בחינת מר דרור - מרי דכיא שהוא בשמים ראש של שמן המשחה שבו נמשח כל המשכן וכליו ואהרן הכהן ובניו שכל עבודתם במשכן ובבית המקדש הכל היה לכלל כל הפעלות משתנות באחד הפשוט וכנ"ל כי שם עקר התגלות אלהות כמו שכתוב, ונועדתי שמה לבני ישראל וכו' וכנ"ל. ועקר קדשת המשכן וכליו נמשך משמן המשחה שהוא ריח טוב דקדשה הנמשך מקדשה גבה מאד מאד שיש לו כח לקדש את כל המשכן וכליו וכו' להעלותם ולהכניסם מחל לקדש שעקר הקדשה הוא שנכללין באחדות הפשוט ששם כל שרש של כל הקדשות. נמצא ששמן המשחה שעשה משה היה לו כח נפלא כזה להעלות כל המשכן וכליו שנעשה מזהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן וכו' וכו' שהיה בו רבוי שנויים וגונין הרבה שיש בכסף וזהב וכו' שהם כלל כל חמדת העולם בפרט חמדת הממון שהוא בחינת התגברות הדמים וכו' הנ"ל. והמשכן שנעשה מכל זה היה תקון על כל זה כנ"ל, וכל קדשתו נמשך על ידי שמן המשחה שבו נתקדשו המשכן וכליו והעלה הכל, כל הגונין והשנויים הרבים שיהיו נכללין באחד הפשוט ששם כל הקדשות, שעל ידי זה היה כח במשכן לכפר על בני ישראל לטהרם מכל הטמאות שכלם הם בחינת כפירות הנמשכין מבחינת פרוד הנ"ל שמפרידין חס ושלום הפעלות משתנות וכו' כנ"ל. כי עקר התקון על ידי בחינת ריח טוב שהוא חיות הנשמה שהוא בחינת שמן המשחה שנעשה בתקונים נשגבים כאלה שיש לו כח להמשיך ריח טוב לכל הרחוקים מהקדשה שאי אפשר להחיותם כי אם בבחינת ריח טוב בבחינת הנאמר על נפשות ישראל המטלים בגלות תאותיהן ומדותיהן חס ושלום, סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני כמו שפרש רש"י שם שהם מיני ריחות:
כי בעונותינו הרבים בעצם חלישותנו עתה בתקף מרירות גלות כבר נחלש כחנו כל כך עד שאין אנו מרגישין נעם מתיקות צוף דבש אמרי נעם של הצדיקי אמת המחיין אותנו באמרות טהורות כאלה בבחינת כל אכל תתעב נפשם וכו'. ואין חיותינו אלא מה שאנו מריחין מרחוק מעט הריח הטוב הקדוש והנורא של חדושי תורתם הקדושה וזה בחינת הריח של שמן המשחה שבו נתקדש הכל ונכנס מחוץ לפנים שמשם קדשת מרדכי כנ"ל שהוא מכניע קלפת המן עמלק שרוצה להטיל פגם בראשית הישועה כאלו לא התחיל ה' יתברך עדין להושיע כלל. ומרדכי יודע כל זה ומכניס בחכמתו האמונה הקדושה בישראל ומאיר בלב האדם ומזכירו בכל עת כל הטובות והנסים והנפלאות שכבר עשה ה' יתברך עמנו בכלליות ובפרטיות וכו' וכמו שכתוב, ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו וכו' ועל ידי זה יש כח לצעק ולהתחנן לפני ה' יתברך שיושיענו גם עתה וכנ"ל שעל ידי זה היה תקף הנס של פורים שנכנע ונפל המן עמלק וברחמיו יתברך הפיר את עצתו וקלקל את מחשבתו ונתהפך הכל לטובה מהפך אל הפך כמו שכתוב, ונהפך הוא אשר ישלטו היהודים וכו'. וקבעו ימי הפורים האלה שמחה ומשתה ויום טוב לדורות להודיע שגם בעבדותנו לא עזבנו אלקינו שזהו תקף הנס והישועה הנפלאה של פורים שגדול מכל המועדים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי עקר הנס הוא מה שראינו שגם בעבדותנו בתקף הגלות, ה' יתברך משגיח כל כך בהשגחה נפלאה וסבב סבות לטובה מתחלה ועד סוף שדיקא על ידי המן תהרג ושתי המרשעת ואחר כך על ידי זה בעצמו יהיה תקף הנס שתלו את המן על ידי אסתר בהשגחות נפלאות כאלה כמבאר במגלה הקדושה. וצריך לשום לב לזה היטב להבין מזה שכמו כן גם עתה עדין לא עזב חסדו מאתנו וצריכין להתגבר בשמחה תמיד להמשיך קדשת שמחת פורים להאמין כי ה' יתברך עמנו גם עתה בתקף הגלות הזה ולתן תודה והודאה בכל יום על העבר ולבקש להבא וכו' כנ"ל:
וזה בחינת דברי שלום ואמת זה בחינת שלשה קוי האמת המאירין בהדבור שעל ידי זה נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שזהו בחינת שלום כנ"ל, וזהו דורש טוב לעמו בחינת הלכות שהיה דורש טוב לישראל ומברר כל הלכות התורה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיה פותח בדברים ודורשן. ודובר שלום לכל זרעו בחינת שלום הנ"ל שהוא בחינת התגלות אחדות הפשוט וכו' שזהו עקר גמר התקון כנ"ל. וזהו לכל זרעו דיקא כי העקר שיהיה נמשך שלום בחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות לכל זרע ישראל הנולדים בכל דור ודור בבחינת זרע יעבדנו יספר לה' לדור. כי עקר מלחמת עמלק הוא בכל דור מחדש מחמת שבכל דור ודור נמשכין הנשמות בחדושים נפלאים מחדש כי אין שני בני אדם שבכל הדורות שוים וכמבאר לעיל מזה (כג). ומחמת רבוי השנויים והשכליות המתחדשים בכל דור רוצה להתגבר עמלק להפריד במחשבה חס ושלום הפעלות משתנות מאחדות הפשוט וכנ"ל ועל כן מלחמה לה' בעמלק מדר דר. וזה בחינת כל החכמות של הבל המתעוררים מחדש בכל דור הן חכמות החיצוניות שהם חכמת הפלוסופיא המתגברין ביותר בכל דור והן שאר חכמות של העולם של שטות והבל שנדמה לכל אחד כאלו עתה העולם נתחכם יותר כאלו בדורות הקודמים לא היה להם שכל כלל להתאוות לכלים ותכשיטין אלו וכו' כאשר מצוי דברי שטות כאלה בין בני הנעורים. והכל נמשך מבחינת הנ"ל מחמת שבאמת בשרש קדשת הנשמות נמשכים בכל דור ודור בבחינת התחדשות לטובה כי עקר כבודו יתברך הוא דיקא שברבוי השנוי דעות העצומים יהיו נכללין באחדותו הפשוט כנ"ל. ואת זה לעמת זה עשה אלקים על כן רוצה בחינת זהמת עמלק להפך הכל כאלו היום הם חכמים להרע יותר. אבל ה' יתברך לוחם עמו בכל דור כנ"ל על ידי צדיקיו האמתיים ומגלה הלכות וחדושי תורה נפלאים כאלה בכל דור ודור עד שעל ידי זה מתגלה בכל דור ודור יותר התגלות אחדות הפשוט מתוך רבוי ושנוי דעות הרבה שהם בחינת פעלות משתנות וכנ"ל שזהו בחינת דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו דיקא בחינת ועד דור ודור אמונתו בחינת דור לדור ישבח מעשיך וכו' וכנ"ל. והבן היטב לקשר הכל מרישא לסיפא ותבין עצות והתחזקות להתקרב תמיד לה' יתברך ולהודות לשמו יתברך תמיד שזה עקר התכלית בחינת שעשוע עולם הבא וכנ"ל:
וזה בחינת פסח וגדל המצוה של ספור יציאת מצרים וכמבאר לעיל (באות טז
שעתה שכבר זכינו לצאת ממצרים וכו' תהלה לאל יש לנו התחלה טובה וכו' כנ"ל ועל כן צריכין להרבות לספר ביציאת מצרים וכו'. וזה עבדים היינו לפרעה במצרים כי עקר הגאלה היתה על ידי שבת על ידי שה' יתברך ברחמיו המשיך עליהם בעצמו בחינת קדשת שבת על ששת ימי החל שעל ידי זה נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שכל הפעלות משתנות כלם נמשכין מאחד הפשוט בעצמו יתברך שזה נתגלה אז מאד מאד על ידי כל האותות והמופתים הגדולים והנוראים והעצומים מאד אשר עשה משה לעיני כל ישראל שהפך ממים לדם ומדם למים ושלח צפרדעים וכשרצה סלק אותם בתפלתו. וכן בכל המכות שלקה את פרעה וכו' והראה שכל הטבע וכל הנהגת הפעלות המשנות שבכל העולם הכל ביד האחד הפשוט והם בידו כחמר ביד היוצר ומגלה סודו אל עבדיו הצדיקים שיוכלו לשלט בעולם להנהיג הכל כרצונם, וכל זה נמשך אז על ידי ה' יתברך בעצמו בבחינת אתערותא דלעלא כמובא כי עדין לא היו ראויים לגאלה כי עדין לא המשיכו התקונים הנ"ל הנמשכים על ידי תודה והודאה והלכות וכו' כי היתה הגאלה הראשונה ועדין לא קבלו את התורה ששם כל ההלכות וכמבאר לעיל מזה. אך ה' יתברך חמל עליהם על ידי זכות אבות ועל ידי מעט הטוב שמצא בהם עד שבנפלאותיו הנוראות הכריח את משה לילך לגאלם והמשיך עליהם בעצמו בחינת קדשת שבת לימי החל עד שנתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות על ידי כל האותות והמופתים וכו' כנ"ל. וזה בחינת שבת הגדול קדם פסח כי עקר הנסים של פסח היו על ידי קדשת שבת וכנ"ל ועל כן נקרא שבת הגדול כי זה עקר גדלתו יתברך כשנתגלה אחדותו יתברך מתוך פעלות משתנות כנ"ל שזה נעשה על ידי שבת וכנ"ל. וזה שמתחילין עבדים היינו וכו' כי קדם הגאלה בעת הגלות דהינו קדם שזכו להמשיך קדשת שבת לימי החל אז היינו עבדים מחמת ששלטו בחינת ימי החל שהם בחינת עבד כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ויוציאנו ה' אלקינו משם וכו'. הינו שה' יתברך בעצמו הוציאנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה אף על פי שלא היינו כדאי כי עדין לא המשכנו בעצמנו כל התקונים הנ"ל אף על פי כן חמל עלינו ה' יתברך והוציאנו בעצמו בכח רחמיו הנפלאים וכנ"ל. וזהו ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משעבדים היינו לפרעה במצרים הינו כי עקר יציאת מצרים היה לגלות אלקותו יתברך מדור לדור לעולם כמו שכתוב והודעתם לבניך ולבני בניך בחינת ועד דור ודור אמונתו, שזה זוכין על ידי תורה הלכה שמשם כל ההולדות הקדושות של זרע ישראל עם קדוש. אבל אז עדין לא היו ראויים לזה רק ה' יתברך בעצמו המשיך ברחמיו כל התקונים הנ"ל עד שגאלם בעצמו. אבל אלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא וכו' הרי אנו ובנינו וכו' משעבדים היינו וכו' כי עתה שכבר זכינו ליציאת מצרים ויש לנו התחלה טובה כנ"ל על ידי זה אנו זוכים בכל פעם לבחינת תודה הלכה כנ"ל. שעל ידי זה נמשך תולדות הבנים בקדשת ישראל שאנו יכולים ללמדם ולהודיע להם מדור לדור מאב לבן את מעשה ה' כי נורא הוא בחינת דור לדור ישבח מעשיך וכו' עד שכלם ילכו בדרך זה בדרך התורה הקדושה להודות ולהלל לה' יתברך תמיד וכו' ולעסק בהלכות וכו' עד שיגלו בכל דור ודור התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות שזה נעשה מחדש בכל דור ודור וכנ"ל. שכל זה הוא בחינת קדשת שבת שהוא בחינת בן לבטל בחינת עבדות של ימי החל. אבל אלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים ברחמיו בעצמו כנ"ל הרי אנו ובנינו ובני בנינו משעבדים היינו וכו' כי לא היינו זוכים להולדת הבנים בקדשה בבחינת בן בחינת חרות רק כל הבנים ובני בנים היו בבחינת עבדות כנ"ל שמשם היה כל הגלות של מצרים וכנ"ל:
וזהו ואפלו כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו זקנים כלנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. הינו שלכאורה קשה מדוע הזהיר כמה פעמים על ספור יציאת מצרים הלא עקר תכלית יציאת מצרים היה בשביל מתן תורה כמו שכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה שהוא מתן תורה. והיה ראוי לספר רק בהנס של מתן תורה ומדוע הזהיר ביותר על ספור יציאת מצרים וגם מתן תורה בעצמו התחיל אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' וכן ברב המצות. אבל על פי הנ"ל מבאר היטב כי עקר תקף הנס הוא ההתחלה שהוא יציאת מצרים שהיתה הגאלה הראשונה שהיתה קשה מאד מחמת שהא בהא תליא וכו' כנ"ל. וזה ואפלו כלנו חכמים וכו' כלנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים דיקא ביותר אף על פי שעתה כבר אנו יודעים את התורה שזה עקר התכלית שבשביל זה יצאנו ממצרים כנ"ל אף על פי כן מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים שהוא ההתחלה שעל ידי זה זכינו לידע את התורה שזאת ההתחלה היתה קשה ביותר כנ"ל. וצריכים אנו עתה לספר בזה ביותר כי גם עתה כל קיום התורה תלוי בזה כי כל מה שמודים ומשבחים אותו יתברך על גדל חסדו של ההתחלה שהוא בחינת יציאת מצרים שהיתה קשה מאד, כל מה שמספרים ביותר ומודים ומשבחים אותו יתברך ביותר, כן נמשכים כל התקונים הנ"ל ביותר שעל ידי זה חוזר ונגדל ההודאה ביותר וכו' וכן חוזר חלילה לטובה כנ"ל, שעל ידי כל זה זוכין לשמחה שהוא העקר להתחזק עצמו מכל מקום שהוא לשמח בישועת ה' וכו' שעל ידי זה הכל יכולים לכנס לקיום התורה וכנ"ל. ועל כן אפלו כלנו חכמים ונבונים וזקנים ויודעים את התורה וכבר עבר עלינו מה שעבר וזכינו לישועת ה' ונפלאות עצומות מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים שאז ההתחלה כנ"ל שעל ידי זה זוכין להתחזק בשמחה גם עתה שעל ידי זה עקר קיום התורה כנ"ל. וזהו וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח כי צריך כל אחד ואחד להרבות לספר ביציאת מצרים בכלליות ובפרטיות כמה נסים ונפלאות שעשה ה' יתברך עמנו די שתתגדל ההודאה בכל פעם ביותר שעל ידי זה עקר התקון כנ"ל וזהו וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח ואיתא בכונות הרי זה משבח בחסדים הינו בחינת מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה' בחינת חסדי דוד הנאמנים שנמשך על ידי תודה הודאה כמו שמבאר שם:
וזהו מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו' שהיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, זמן קריאת שמע דיקא כי על ידי רבוי הספור ביציאת מצרים נתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות כנ"ל שזהו בחינת קריאת שמע לגלות אחדות הפשוט בעולם בחינת ה' אלקינו ה' אחד, ה' אלקינו הינו אלקותו השוכן ומלבש בנו בכל הפעלות משתנות, ה' אחד הכל כלול ומיחד באחדותו הפשוט יתברך וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שצריך להאריך בד' דאחד כדי להמליכו למעלה ולמטה ובארבע רוחות שהם כלל הפעלות משתנות שבכל הששה קצוות שכלם כלולים באחדותו יתברך כי ה' אחד והכל נמשך ממנו יתברך לבד. וכל זה נתגלה על ידי רבוי הספור ביציאת מצרים ועל כן סבב ה' יתברך שהצדיקים הללו ספרו ביציאת מצרים וכו' עד שבאו תלמידיהם שקבלו מהם ההלכות שהם גם כן בחינת תודה כנ"ל ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע וכו' כי על ידי זה מתגלה אחדות הפשוט שהוא בחינת קריאת שמע כנ"ל:
ולהמתיק יותר לבאר מאמר הנ"ל כל המרבה לספר ביציאת מצרים וכו' הוא, כי כל מיני עצות שהאירו לנו רבותינו זכרונם לברכה שיכולין לחזק את עצמו על ידם אורב תמיד הבעל דבר לדחותו מהם חס ושלום על כן צריכין עקשנות גדול מאד, וכן הוא בענין הנ"ל שצריכין להתחזק להודות תמיד לה' יתברך על כל החסדים והנפלאות וכו' אף אם הוא כמו שהוא כי אף על פי כן כבר גמל עלינו נפלאות עצומות. אך הבעל דבר מתגבר בכל פעם להשכיח ולהסתיר חס ושלום וכו'. על כן צריך האדם להתגבר להרבות לספר ביציאת מצרים וכו' בבחינה הנ"ל. וזהו כל המרבה, המרבה דיקא שצריך להרבות כל כך עד שהוא ירבה הספור של יציאת מצרים על המונע עד שירבה עליו ויבטלו כעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין בטול אסור מרבה עליו ומבטלו. וזהו וכל המרבה לספר בחסדי ה' וכו' שהוא בחינת יציאת מצרים וכו' כנ"ל שמרבה הספור על המונע עד שמבטלו וכנ"ל הרי זה משבח וכנ"ל:
וזה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח אני ה' אני הוא ולא אחר. הינו שביציאת מצרים היה התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות כל כך עד שגם למעלה נתגלה אחדותו הפשוט יתברך כמו שמבאר שם בתורה הנ"ל שכשנתגלה אחדות הפשוט למטה נתגלה אחדותו הפשוט גם למעלה בחינת אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכו'. וזה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ולא שרף וכו' כי נתבטלו כל ההסתרות וההעלמות. כי לפעמים ה' יתברך מלביש הנהגתו על ידי המלאכים בבחינת הנה אנכי שולח מלאך לפניך שנאמר אחר החטא שמשה לא חפץ בזה כי אז יכולים לטעות חס ושלום כמו שטעה אחר על ידי זה וכמו שהזהיר שם הכתוב בעצמו השמר מפניו אל תמר ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אל תמירני בו, שמשם נמשך הטעות של כל העובדי עכו"ם וכן הטעותים של חכמי הטבע של עכשו כי המלאך נקרא אלהים שהוא בגימטריא הטבע. אבל אז ביציאת מצרים חמל עלינו ה' יתברך וגלה אחדותו הפשוט למטה ולמעלה שאין שום הנהגה בעולם כי אם על ידו בעצמו בבחינת אני ולא מלאך אני ולא שרף וכו' אני ה' אני הוא ולא אחר כי כל הפעלות משנות שבעולם הכל ממנו יתברך בעצמו וכנ"ל:
שיך לעיל:
ועל כן אומרים ברכת כהנים אחר ברכת התורה כי ברכת התורה זה בחינת הודאה הנ"ל שאנו מברכים ומודים בכל יום תכף בבקר על נעימות חלקנו שזכינו לקבל את התורה שזה עקר ההלוך להתקרב לה' יתברך מכל מקום שהוא כמו שמבאר לעיל (באות ה) שעל ידי זה נעשין כל התקונים הנ"ל עד שזוכין שיכללו כל הפעלות משתנות באחד הפשוט שזה בחינת שלום ואחדות בין כל ישראל שכל השנוי דעות יכללו יחד וכו' כנ"ל שזה זכה אהרן הכהן יותר על ידי שלא התקנא במשה אחיו אף על פי שהיה גדול ממנו ויצא לקראתו בשמחה כמו שכתוב וראך ושמח בלבו. ועל ידי זה זכה לכהנה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בשכר וראך וכו' זכה לחשן המשפט על לבו. על כן אומרים ברכת כהנים שהוא קדשת אהרן הכהן אחר ברכת התורה כי הם בבחינה אחת ותלויים זה בזה כנ"ל. ועל כן מסימין ברכת כהנים בשלום כמו שכתוב וישם לך שלום כי על ידי ההודאה הנ"ל שהוא בחינת ברכת התורה זוכין לשלום ואחדות כנ"ל וכל זה זכינו על ידי אהרן הכהן כנ"ל. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום הינו כנ"ל. וזהו אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כי עקר ההתקרבות אל התורה הוא על ידי בחינה הנ"ל על ידי תודה הודאה שהוא ברכת התורה שעל ידי זה זוכין לשלום שהוא בחינת קדשת אהרן הכהן כנ"ל: