ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות א
התאמת הקריאה
על פי מה שמבאר במאמר 'האי מאן דאזל למינסב אתתא וכו' מאי חזא דאזל להירא דמידלא מנה וכו'' סימן כט עין שם כל המאמר מתחלתו לסופו:
והכלל שצריכין לתקן העונות של השס"ה גידין על ידי תקון כלליות הגידין שעל ידי זה מרים המחין בבחינת כנשר יעיר קנו וכו' ומשם נמשך לבנונית להלבין הדמים שמהם הכתמים ואזי הוא בחינת בגדים לבנים, עין שם. וכן הוא בחינת תקון המשא ומתן על ידי תקון הכללי שהוא צדקה, שהוא גם כן בחינת כנשר יעיר קנו וכו', עין שם. וכן הוא בחינת תקון הכללי של הדבור על ידי שבח הצדיקים שהוא גם כן בחינת כנשר יעיר קנו וכו', עין שם:
וזה בחינת ירשה לבנים, כי הבנים הם בחינת תקון כלליות הגידים, דהינו תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא למעבד תולדין בקדשה ועל כן אחר מיתת אביהם שיך הממון להם, כי להם יש כח לתקן הממון בבחינת תקון הכללי, כי הם עצמן עקר תקון הכללי כנ"ל. כי תקון הממון הוא על ידי הצדקה שהוא בחינת השפעה בחינת זריעה בחינת זרעו לכם לצדקה, שהוא בחינת בנים ועל כן הממון ראוי להם וכשהם מקבלים ויורשין את ממון אביהם אזי נתתקן על ידי בחינת תקון הכללי ואזי נעשה בבחינת לבושין בחינת בגדים לבנים ובזה נתלבש נשמת אביהם שמת. כי ידוע שמי שמת בלא בנים חס ושלום, אזי נשמתו ערטילאי ועל כן אשתו צריכה יבום או חליצה לתקן הנשמה דאזלא ערטילאי. אבל כשיש לו בנים אזי אין נשמתו ערטילאי, כי הבנים הם בחינת תקון הכללי שעל ידי זה תקון הלבושין בבחינת בגדים לבנים כנ"ל. וביותר נתתקן כשמניח ירשה לבנים שעל ידי זה שבניו מקבלין ממונו והם מתקנים אותו בבחינת תקון הכללי שהוא בחינת תקון הבגדים כנ"ל בבחינת צדק לבשתי. כי תקון הממון על ידי צדקה כנ"ל, אזי על ידי זה נתלבש נשמתו בבחינת בגדים לבנים, כי זה עקר תקון המת שיהיה לו לבוש לנשמתו כדי שיוכל לעלות לחזות בנעם ה' וכו' כמובא. וזה בחינת והניחו יתרם לעולליהם אני בצדק אחזה פניך. שעל ידי שמניחין ירשה לבנים, על ידי זה זוכה ללבושין בחינת בגדים לבנים, בחינת צדק לבשתי. וזהו בחינת אני בצדק אחזה פניך, בחינת לבושין כנ"ל שנעשין על ידי תקון הירשה שעל ידי זה זוכה לחזות באור פני ה' כנ"ל:
וזה בחינת מה שהבנים אומרים קדיש שהוא שבח צדיקו של עולם, כי קדיש הוא השבח הגדול שבכל השבחים, כמובא בזהר הקדוש ועל ידי זה הוא גם כן בחינת תקון הכללי של הדבור כנ"ל. כי נפש המת צריכה לכל בחינת תקון הכללי כדי לתקן פגם כלליות השס"ה גידין שמשם סטרא דמותא, כי אין מיתה בלא חטא, כי גזרת המיתה הוא על ידי חטא אדם הראשון שפגם בכלליות הגידין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אדם הראשון משוך בערלתו היה (סנהדרין לח ע"ב) ועל ידי זה וידעו כי עירמם הם, הינו בחינת פגם הבגדים כנ"ל. ועל כן אז נגזר בעצב תלדי בנים, בחינת דם נדות שהוא פגם הבגדים, כמבאר שם, עין שם. וזה בחינת בעצבון תאכלנה, בחינת פגם הממון וחסרון הפרנסה שהוא גם כן בבחינה זו על ידי פגם הבגדים, כמו שכתב רבנו שם שהפרנסה תלויה בתקון הבגדים בבחינת לחם לאכל ובגד ללבש וכנ"ל. ועל כן בעת התקון נאמר ויעש להם כתנות עור וילבישם, כמובא בתקונים וכד תבו עבד להון וכו', כי עקר התקון בבחינת תקון הבגדים כנ"ל. ועל כן זה שמת צריכים לתקנו להכניע סטרא דמותא ועקר תקונו על ידי שמניח בנים, כי הבנים הם עקר בחינת תקון הכללי שהוא תקון סטרא דמותא כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל המניח בן לירשו כאלו לא מת. וזה בחינת חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים וכו', שעל ידי בנים חלקם בחיים וכאלו לא מת כנ"ל ועקר התקון על ידי הירשה שמקבלין הבנים כנ"ל. וזה בחינת והניחו יתרם לעולליהם שעל ידי זה תקון הבגדים בחינת אני בצדק אחזה פניך כנ"ל:
וזה שצועקין צדקה תציל ממות, כי זה עקר תקונו על ידי הצדקה שהוא בחינת תקון הבגדים, בחינת צדק לבשתי כנ"ל ועל כן צדקה תציל ממות, כי על ידי זה נתתקן ונתבטל סטרא דמותא כנ"ל:
ועל כן הבנים שהם הם התקון הכללי כנ"ל ועל כן הם מקבלים הירשה כנ"ל, על כן הם אומרים קדיש שהוא שבח צדיקו של עולם שהוא גם כן בחינת תקון הכללי כנ"ל. וזהו יתגדל ויתקדש שמה רבא, ראשי תבות יורש, בחינת קדיש יתום שהיתומים היורשים שהם בחינת תקון הכללי הם אומרים הקדיש שהם גם כן בחינת תקון הכללי כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל העונה אמן יהא שמה רבא בכל כחו מוחלין לו כל עונותיו, כי הוא בחינת תקון הכללי, בחינת תקון הבגדים שהוא תקון כל העונות של השס"ה גידין, כמו שמבאר שם, עין שם. וזה בכל כחו דיקא כדי לתקן כל הכחות בבחינת תקון הכללי שהוא בחינת כחי וראשית אוני ועל כן יש בקדיש עשרים ושמונה תבין ועשרים ושמונה אתון באמן יהא שמה רבא, כמובא, כי תקון הכח הוא בחינת תקון הכללי כנ"ל. וזה בחינת ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר שעל ידי תקון הדבור תקון כלליות הגידין, כי לאמר דא גלוי עריות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין נו) בחינת תקון כלליות הגידין וזה בחינת תקון הדבור בחינת כאשר דברת על ידי זה נגדל ונתתקן בחינת כח אדני כנ"ל:
ועל כן עקר הקדיש לשבח ולרומם בחינת שם י"ה בחינת יתגדל ויתקדש שמי"ה רבא, כמובא. כי זה עקר התקון על ידי שמרימין המחין בבחינת כנשר יעיר קנו שהם בחינת י"ה, כמובא וכמו שכתב רבנו נרו יאיר (סימן לו) על פסוק שבטי יה עדות לישראל. וזה בחינת ויתקדש שכונתו תקון שדי כמו שאיתא בכונות, הינו בחינת תקון הכללי שהוא בחינת שדי על שם ששדי ויורה כחץ תקונין לכל המקומות הדקים והצרים, כמו שמבאר שם, עין שם. וזהו יתגדל, כי על ידי הבנים שמולידין ישראל על ידי זה נתרחב ונתגדל גבול הקדשה, כי נפשות ישראל שרשם בקדשה עליונה מאד ושמו משתף בשמנו וכל מה שנתוספין ונתרבין ישראל נתגדל גבול הקדשה ונתגדל שמו, כביכול, ממש, כי שמו משתף בשמנו. ועל כן הבנים שהוליד בישראל הם אומרים יתגדל ויתקדש שמה רבא, כי הם בחינת הגדלת שמו, כביכול, כנ"ל ועל ידי זה בעצמו הם בחינת תקון הכללי מאחר שעל ידם נתגדל ונתקדש שמו ונתרחב גבול הקדשה כנ"ל ועל כן הבנים אומרים קדיש בבחינת תקון הכללי כנ"ל. ועל כן נתתקן הקדיש בלשון תרגום וגם יש בו לשון הקדש, הינו בחינת שלמות לשון הקדש על ידי לשון תרגום שהוא בחינת תקון הברית, בחינת תקון הכללי, כמו שכתב רבנו במקום אחר. וזהו בעצמו בחינת תקון הבגדים לבנים, שהם בחינת דם נעכר ונעשה חלב.וזהו בחינת תרגום, דהינו שנתברר ועולה הטוב אל לשון הקדש והרע נופל שהוא בחינת דם נעכר ונופל הפסלת, והטוב עולה ונתברר ונעשה חלב, כמובא, כי עקר הלבושין בבחינת תרגום שהוא בבחינת חשמ"ל, בחינת כתנות עור כמובא:
ועל כןבן קודם לבת, כי עקר תקון הכללי הם הבנים כנ"ל. ועל כן בשעת לדה דם נעכר ונעשה חלב, שהוא בחינת תקון הכללי בבחינת בגדים לבנים, כמו שמבאר שם. אך עקר התקון נמשך דיקא על ידי בחינת היכא דמידלי מנה, דהינו בחינת צדיק, בחינת תקון כלליות הגידין שהוא בחינת כנשר יעיר קנו נשרא דא רוחא, כמו שמבאר שם. ועל כן במקום שיש בן הוא קודם, כי הוא תקון גדול מאד, כי הוא גם הוא יש לו כח לתקן יותר, כי זה התקון צריכין לעשות בכל דור ודור עד ביאת משיחנו במהרה בימינו ללבן ולברר הכתמים שהוא בחינת תקון חטא אדם הראשון כנ"ל. והבן שהוא בבחינת צדיק, שהוא בחינת נשרא דא רוחא כי עמך ישראל כלם צדיקים. ועל כן יש לו כח להמשיך לבנונית ותקונים יותר ויותר, על כן הוא תקון גדול לאביו מאד ועל כן שיך לו לבדו כל הירשה, כי הירשה שיך רק למי שיש לו כח לתקן יותר בחינת בגדים לבנים כנ"ל. אבל הבת אין לה כח לתקן יותר, כי עקר התקון על ידי בחינת היכא דמידלי מנה כנ"ל, אדרבא, עקר הפגם של בחינת הכתמים של הבגדים נוגע בה שהוא בחינת מלכות, כמובן שם ועל כן היא עצמה צריכה תקון, כי האשה חסרה תקון ותקונה רק כשנשאת על ידי בעלה שהוא מתקנה בבחינת תקון הבגדים הנ"ל שהתקון הנ"ל הוא לבחינת האשה כמובן. ועל כן כל נחלתה ועשירותה שיך לבעלה, כי הוא מתקנה כנ"ל ועל כן אין לה במקום בן כלום, כי הוא קודם לה בודאי, כי הוא תקון גדול ביותר מאחר שיש לו כח לתקן יותר כנ"ל. אבל היא אדרבא, צריכה תקון כנ"ל ועל כן היא מעברת הנחלה, כי צריכה להעביר הנחלה לבעלה, כי הוא מתקנה כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:
כל שאינו מניח בן לירשו הקדוש ברוך הוא מתמלא עליו עברה, שנאמר:
והעברתם את נחלתו לבתו, לשון עברה, גם דורשין מזה לשון העברת נחלה על שם שהיא מעבירה נחלה לבעלה, כי הא בהא תליא, כי כל מי שאינו מניח בן לירשו הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה, הינו כעס שהוא בחינת התגברות הדמים, בחינת כבד כועס שהוא מלא דם וזה על ידי שלא הניח בן שהוא תקון הכללי תקון הדמים כנ"ל ועל כן מתעורר בחינת הכעס שהוא מהתגברות הדמים כנ"ל. וזה למדו מפסוק והעברתם את נחלתו לבתו לשון עברה כנ"ל, כי הבת אינה יכולה לתקן כל כך כנ"ל וזה על ידי שהיא צריכה להעביר נחלה לבעלה, כי אין יכולה להתתקן רק על ידי בעלה כנ"ל. נמצא שעל ידי בחינת והעברתם, דהינו שהוא מעביר נחלה כנ"ל, על ידי זה בעצמו מתגבר בחינת הכעס, בחינת הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה, כי לא נתתקנו הדמים כנ"ל, כי עקר התקון על ידי הבן שהוא בבחינת היכא דמידלי מנה כנ"ל:
וכן מחמת זה משפחת האב קרויה משפחה. אבל משפחת האם אין קרויה משפחה, כי אין יורשים רק מצד האב שהוא סטרא דדכורא שיש להם כח לתקן בבחינת היכא דמידלי מנה כנ"ל. אבל משפחת האם אין להם כח לתקן כנ"ל ועל כן אין יורשים כלל לעולם, אבל הבת יורשת במקום שאין בן והיא קודמת לכל שאר היורשים, כי לגבי אביה היא גם כן בבחינת תקון הכללי מאחר שהניח זרע בעולם ועבד תולדין, כי גם בשעת לדת הבת הדם נעכר ונעשה חלב על ידי בחינת כנשר יעיר קנו וכו' שעל ידי זה נולדה ואזי דם נעכר ונעשה חלב רק שהבן קודם, כי הוא תקון יותר מאחר שיש לו כח לתקן יותר כנ"ל. אבל כשלא הניח זרע לגמרי ואזי הוא פגום לגמרי ונשמתו ערטילאי חס ושלום, אזי אין יכולים לתקנו רק משפחת האב בבחינת היכא דמידלי מנה שעל ידם התקון כנ"ל:
וזה שאמרו בנות צלפחד, אם אנו חשובות זרע תנה לנו נחלה ואם לאו תתיבם אמנו. כי הא בהא תליא מאחר שחשובות זרע לפטר מן היבום כי אין נשמתו ערטילאי לגמרי, כי היבום הוא לתקן נפש המת דאזלית ערטילאי כידוע ומאחר שהם פוטרין מן היבום נמצא שהם גם כן בבחינת תקון הלבושין ועל כן ראוי להם הירשה כנ"ל. כי הירשה היא שיכת לזרעו, שהם בבחינת תקון הלבושין כנ"ל:
ברוך ה' לעולם אמן ואמן: