ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות ד
התאמת הקריאה
סדר נחלות:
הבן וכל יוצאי חלציו קודמין לבת וכו' האב קדם לכל יוצאי ירכו וכו' וענין הבכור שנוטל פי שנים:
על פי התורה אמר אל הכהנים בסימן ב', עין שם כל התורה מבאר שם שעקר הוא התפלה, כי עקר כלי זינו של משיח וכל המלחמות שיעשה וכל הכבישות שיכבש הכל משם וכו'. ומבאר שם שיוסף ששמר הברית זכה לבכורה שהוא בחינת עבודת התפלה, כי הבכור נוטל פי שנים. פי שנים הוא בחינת התפלה שיש בה סדור שבחו של מקום ובקשת צרכיו וכו', עין שם:
וזהו בעצמו בחינת מה שהבכור נוטל פי שנים, כי רבנו זכרונו לברכה לא באר שם רק שנטילת הבכור פי שנים הוא בחינת עבודת התפלה, אבל היא גופא מה שהבכור נוטל פי שנים לא נכתב שם טעמו וענינו וגם מה ענין פי שנים של הבכור לתפלה שיש בה שני בחינות שהם סדור שבחו ושאלת צרכיו:
אך הענין כי מה שיש בתפלה שני בחינות, שהם סדור שבחו של מקום ושאלת צרכיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לעולם יסדר אדם שבחו של מקום תחלה ואחר כך יבקש צרכיו, זה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין האשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי. כי התפלה היא בחינת אשה יראת ה' היא תתהלל, כמובא כי עקר התפלה הוא לתקן כלי השפע בשלמות, כידוע וכמבאר בהתורה ואתם תהיו לי וכו' (בסימן לד). כי ה' יתברך חפץ להטיב ורוצה להשפיע טובו וחסדו תמיד, אך אין יכול להמשיך השפע כי אם על ידי מעשה התחתונים דיקא, דהינו על ידי בני ישראל שנתן להם הממשלה על ידי שיתקנו כלי השפע בשלמות על ידי תפלה כתקונו. ועקר שלמות התפלה הוא על ידי האמונה, כי אמונה בחינת תפלה, כמו שמבאר כמה פעמים. כמו שכתוב: ויהי ידיו אמונה. ותרגומו, פרישן בצלו. והאמונה צריכה להיות שלמה בכל הבחינות ובלא זה אין להתפלה שלמות ואינה נעשית כלי לקבל השפע, כי עקר הכלי שנשלמת על ידי דבורי התפלה הוא על ידי האמונה השלמה שהיא עקר הכלי לקבל כל טוב, הינו שכמו שצריך שיהיה לו אמונה שלמה בה' יתברך שהוא בורא הכל ומנהיג מושל ומשגיח ובידו לשנות את הטבע כרצונו ולהשפיע כל טוב, כמו כן צריך שיהיה לו אמונה בעצמו להאמין באמונה שלמה שה' יתברך שומע ומאזין ומקשיב כל דבור ודבור של כל אחד מישראל אפלו מהגרוע שבגרועים, כי הוא יתברך שומע תפלת כל פה. ויש כח בכל אחד מישראל לפעל בקשתו ברחמים אצלו יתברך אם יתפלל באמת אליו יתברך, כמו שכתוב, קרוב ה' לכל קראיו וכו'. וכל זמן שאין לו אמונה בעצמו שיש גם לו כח להמשיך השפע בתפלתו עדין אין לו כלי לקבל השפע, כי אין לו מקום וכלי בלבו לקבל השפע מאחר שלפי דעתו הוא רחוק מלקבל השפע ולהמשיך השפע מאחר שאינו מאמין בעצמו שתפלתו עושה רשם. על כן עקר התהוות הכלי על ידי התפלה להמשיך ולקבל השפע ולפעל בקשתו הוא על ידי שלמות האמונה בכל הבחינות. שמאמין בה' יתברך שהוא כל יכול שליט ומושל ומנהיג כרצונו והוא חנון ורחום ושומע תפלת כל פה כנ"ל. ובשביל זה צריכין לסדר שבחו של מקום תחלה ואחר כך לשאל צרכיו, כי על ידי סדור שבחו של מקום נתחזקה האמונה בשלמות כנ"ל, ועל כן מזכירין בתחלת התפלה בסדור שבחיו זכות אבות כדי לחזק האמונה שהוא יתברך גומל חסדים טובים תמיד ועשה חסדים גדולים עם אבותינו ושמע תפלתם תמיד ובכחם וזכותם אנו מתחזקים שישמע גם את תפלתנו וימלא משאלותינו ברחמים וזהו כלל סדור שבחיו יתברך שאומרים בתחלת התפלה, כמו שאנו אומרים, אלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם וכו' האל הגדול וכו' גומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות וכו', הינו שמזכירין בשבחיו יתברך שהוא אלקי אבותינו שגמל עמהם חסד ושמע תפלתם תמיד, שעל ידי זה נתיחד שמו עליהם, והוא זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם שהם אנחנו עמו בכל דור ודור שאנו מעתדים לגאלה שלמה בקרוב ולקבל כל טוב וכו'. ועל ידי שאנו מזכירין כל זה בשבחיו, כי זה עקר שבחיו כשמזכירין טובו וחסדו, כי זה עקר גדלתו יתברך כנודע, על ידי זה נתחזק לבנו להתפלל בלב שלם אליו יתברך על צרכינו, כי על ידי זה נתחזק אצלנו האמונה בעצמנו שירחם גם עלינו וישמע תפלתנו וישפיע לנו כל טוב כאשר שמע תפלת אבותינו ויחד שמו עליהם וכנ"ל ועל ידי זה נעשה לנו כלי לקבל השפע וכנ"ל. נמצא שסדור שבחיו קדם שאלת צרכיו הוא בשביל לתקן הכלי בשלמות לקבל השפע וכנ"ל ועל כן בסיום שאלת צרכיו מסימין בברכת שומע תפלה, כי זה עקר שלמות התפלה כשאנו מאמינים שהוא שומע תפלת כל פה שעל ידי זה עקר שלמות הכלי לקבל השפע וכנ"ל, ואנו מתחזקים באמונה זאת שהוא יתברך שומע תפלה על ידי שסדרנו שבחיו יתברך ויתעלה תחלה שהוא אלקי אבותינו וזוכר חסדי אבות ומביא גואל וכו' וכנ"ל:
אבל עדין צריכין יגיעה ועבודה גדולה להיות חזק באמונה זאת בשלמות להאמין בעצמו שיש לו כח לפעל כל דבר בתפלתו, כי יש כמה מיני חלישות הדעת בלב האדם בענין זה כאשר יודע כל אחד בעצמו ורב בני אדם נדמה להם שהוא אין לו כח לזה ועל כן אינו מתחזק בתפלה. ועקר היגיעה הוא בתחלה, דהינו בעת שמתחיל להתחזק להתפלל בכונה בבחינת כל התחלות קשות, כי אז עדין לא ראה שום פעלה על ידי תפלתו. אבל כשזוכה להתגבר בכל כחו להתפלל בכונה עד שזוכה לפעל איזה דבר בתפלתו כגון שהתפלל על איזה דבר ונענה אזי הוא מתחזק בזה להאמין גם בעצמו שיש לו כח לפעל בתפלתו מאחר שרואה שכבר שמע ה' יתברך גם תפלתו ונענה ואז נעשה אצלו כלי לקבל השפע. כי עקר התהוות הכלי הוא על ידי האמונה, דהינו על ידי שמאמין גם בעצמו שה' יתברך שומע גם תפלתו וכנ"ל:
וזה בחינת בכור, כי משם נמשך הולדת הבכור, כי כל ההולדות וכל ההשפעות הכל נמשך רק על ידי התפלה ועל כן הולדת הבכור נמשך מבחינה זאת מבחינת הפעלה ראשונה שפועל איש ישראלי על ידי תפלתו שעל ידי זה נתחזקה אמונתו להתפלל תמיד ומשם נמשך הולדת הבכור שהוא הולדה ראשונה. וכל ההולדות שנמשכין אחר כך בכלם יש בהם חלק מהולדת הבכור, כמובא בכתבי האר"י ז"ל, הינו שכל התפלות שאחר כך שעל ידם כל ההולדות כלם יש בהם חלק מהפעלה הראשונה שפעל על ידי תפלתו, כי על ידי זה נתחזקה אמונתו להתפלל תמיד שעל ידי זה עקר התהוות הכלי להמשיך השפע כנ"ל, ועל כן נוטל הבכור פי שנים כנגד פי שנים שיש בתפלה שהם סדור שבחו יתברך ובקשת צרכיו, כי הם בחינה אחת ממש, כי סדור שבחו קדם שאלת צרכיו שהוא חזוק האמונה כדי לעשות כלי וכו' כנ"ל עקר בחינה זאת מקבל הבכור שהוא בחינת פעלה הראשונה שפועל על ידי תפלתו שאז היה צריך להתחזק ביותר להאמין בעצמו מאחר שעדין לא ראה שום פעלה על ידי תפלתו. אבל אחר כך שכבר פעל פעלה הראשונה בתפלתו אזי יכול בנקל להתחזק בכל פעם להאמין בעצמו מאחר שכבר ראה שפעל על ידי תפלתו. נמצא שכל ההולדות וכל ההשפעות שנמשכין אחר כך בכלם יש בהם חלק הפעלה הראשונה שהוא בחינת הולדת הבכור ועל כן מגיע לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי יש לו חלק כנגד כל אחד ואחד וכנ"ל. ועין בכתבי האר"י ז"ל מבאר בענין דרכי סודותיו הקדושים שפי שנים שנוטל הבכור הוא בבחינת אין האשה כורתת ברית וכו' שהוא בחינת ההוא רוחא דשדי בגוה, שהוא בחינת סוד היבום, כי מההוא רוחא דשדי בגוה בביאה הראשונה משם צריכין לקבל כל ההולדות של כל הבנים. ועקר מקבל הבכור וכל הבנים שבאים אחר כך מקבלין על ידו על כן מגיע לו פי שנים, עין שם. וכל הדברים האלה מבארים עתה על פי דרכנו בדרך הפשוט לעבדא ולמעשה להתחזק בתפלה תמיד וכנ"ל. ובאמת הכל אחד, כי גם פנימיות כונת האר"י ז"ל הוא להביא לידי מעשה (ובענין זה יש הרבה לדבר עד שיהיה נתפס מזה איזה התנוצצות בלב כל חד כפום מה דמשער בלבה ואין כאן מקומו):
ועל כן אין הבכור נוטל בראוי כבמחזק, כי כשהשפע ראוי לבוא עדין לא נגמר הכלי בשלמות ועקר מעלת הבכור הוא במחזק, דהינו בהשפע שכבר נמשכה בשלמות למטה על ידי שלמות הכלי עד שנתחזקה אצלו בשלמות, כי במעלות שלמות הכלי הנ"ל יש להבכור חלק יותר כנגד כל אחד ואחד כנ"ל, אבל כשראוי לבוא שעדין לא נגמר הכלי אין להבכור מעלה בו כנ"ל, על כן אין נוטל בו פי שנים וכנ"ל:
ועל כן תמצא ברב התפלות שמתחילין לספר בשבחו של מקום מה שכבר פעלו אבותינו בתפלתם, כמו שכתוב, אלקים באזנינו שמענו וכו' פעל פעלת בימיהם בימי קדם וכו' עד צוה ישועות יעקב וכו', הינו כמו שפעלת בימי אבותינו ועשית להם נסים וישועות גדולות, כן צוה ישועות יעקב גם עתה. וכן, בטחו ותפלטמו אליך זעקו ונמלטו וכו' וכן הרבה, כי אי אפשר לפעל בתפלתו כי אם כשמתחזק בדעתו שיש כח בידינו לפעל בתפלתנו שעל ידי זה עושה כלי לקבל השפע כנ"ל. אך לפעמים יכול הבעל דבר להחליש דעתו שאף על פי שאבותינו ורבותינו פעלו הרבה בתפלתם אבל איש גרוע כמוך איך אפשר שתפעל בתפלתך. אבל באמת לא כן הוא, כי ה' יתברך שומע תפלת כל פה כידוע וכנ"ל אך בתחלה קדם שרגיל בתפלה צריך התחזקות הרבה על זה אך אחר כך כשכבר פעל לפעמים איזה דבר בתפלתו אז נתחזק לבו להאמין בהאמת שגם תפלתו שומע ה' יתברך מאחר שראה שכבר שמע ה' יתברך את תפלתו כנ"ל. וזה בחינת מה שאמר דוד המלך עליו השלום, דרשתי את ה' וענני וכו'. זה עני קרא וה' שמע וכו'. שצועק ואמר זה עני קרא וה' שמע, כי היה ענו מאד ואמר על עצמו זה עני קרא ואף על פי כן וה' שמע ועל ידי זה הוא מחזק את עצמו לצעק ולהתפלל תמיד לה' יתברך וכנ"ל. וזה בחינת בכור שהוא בחינת עבודת התפלה וכנ"ל וכן בתפלת יונה הנביא:
מבטן שאול שועתי שמעת קולי וכו' בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי ותבוא אליך תפלתי וכו' וכן הרבה. והבן ושים לבך היטב לזה עד שתאמין בעצמך ותזכר בכל פעם כמה פעמים קראת מצרה אל ה' וכו' וענה אותך והושיעך ועל ידי זה תתחזק גם אתה בתפלה וה' יושיעך וכנ"ל:
וזה בחינת בן קודם לבת, כי עקר בריאת העולם היה כדי לגלות רחמנותו וטובו בעולם כידוע, אבל ה' יתברך מסר את כל העולם ומלאו ביד בני אדם, כמו שכתוב, והארץ נתן לבני אדם, שבני האדם כפי מעשיהם כן ימשיכו השפע מלמעלה להחיות ולקים את העולמות, כמו שכתוב, וכל שיח השדה טרם יהיה וכו' כי לא המטיר ה' אלקים ואדם אין וכו' ופרש רש"י, עד שבא אדם והתפלל וכו'. כי עקר המשכת השפע הוא על ידי התפלה שישראל מתפללין וכל מה שאיש הישראלי מרבה בתפלה וממשיך יותר שפע ורב טוב לבית ישראל כן מחיה ומקים כל העולמות ביותר ונתגלה גדלו וטובו יותר, שזהו עקר תענוגיו ושעשועיו יתברך, כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו', כי הוא חפץ חסד ורוצה להיטיב תמיד אך אי אפשר להמשיך השפע כי אם על ידי תפלת ישראל, על כן כל מה שישראל נתרבין יותר בעולם וממשיכים שפע יותר נתמלא רצונו יתברך יותר, כי כל חפצו יתברך להשפיע טוב לישראל תמיד וזה כל תענוגיו ושעשועיו כנ"ל. ובשביל זה נברא איש הישראלי כדי שיעסק בתורה ותפלה וימשיך שפע בעולם שעל ידי זה נתגלה אלקותו יתברך בעולם, כמו שכתוב, אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה לדעת בארץ דרכך וכמו שפרש רש"י שם, יאר פניו, להראות פנים שוחקות לתת טל ומטר, הינו המשכת השפע, על ידי זה לדעת בארץ דרכך וכו' יודוך וכו' עד וייראו אותו כל אפסי ארץ וכו'. כי על ידי המשכת השפע על ידי ישראל על ידי זה יכירו וידעו דרכיו יתברך שהוא שומע תפלת כל פה ועל ידי זה יודו אותו כלם וייראו אותו כל אפסי ארץ שבשביל זה נברא הכל כדי שיתגלה אלקותו בעולם שעקר ההתגלות הוא על ידי שרואין שישראל פועלין בתפלתם וממשיכין שפע ורב טוב וכנ"ל. וזה כל עבודת האדם כל ימי חייו להמשיך שפע ורב טוב על ידי מעשיו הטובים והעקר על ידי תפלה שעל ידי זה עקר המשכת השפע כידוע (וכמו שמבאר בהתורה ואתם תהיו לי וכו' בסימן לד, עין שם). ואפלו כשהאדם נפטר מהעולם צריך לראות שלא יהיה נפסק צנור השפע שהמשיך בעולם ועל כן צריך שישאיר אחריו בנים בזה העולם כדי שהם ימלאו מקומו וימשיכו השפע בעולם וכן מדור לדור לעולם כדי שלא יפסק השפע לעולם. ומחמת שעקר השפע שממשיכין על ידי תפלה אי אפשר להמשיך כי אם על ידי צדקה שעל ידי זה עקר שלמות התפלה, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל שעקר שלמות התפלה הוא על ידי צדקה על כן אחר פטירת האדם מזכירין ביותר לפני מטתו מצות צדקה וקוראין וצועקין לפניו צדקה תציל ממות. כי על ידי צדקה זוכין לתפלה שעל ידי זה עקר המשכת השפע שעל ידי זה נצולין מסטרא דמותא וזוכין לחיי עולם. כי כל אחד כפי מה שזכה להרבות בצדקה, כמו כן המשיך השפע בתפלתו וכמו כן זוכה לחיים לנצח, כי המשכת השפע הוא חיות וקיום כל העולמות ועל ידי זה בודאי נמשך עליו גם כן חיים טובים וארכים לנצח. ועל כן מגיע הירשה לבניו הזכרים, כי הזכר הוא בחינת משפיע ועל ידו נמשך השפע יותר מדור לדור שזה עקר ההשארה של האדם וכנ"ל ועל כן הוא מקבל הירשה. כי על ידי שמקבל הירשה מאביו, דהינו השפע טוב של אביו על ידי זה יכול להמשיך רב שפע וטוב עוד יותר ויותר, כי אין הברכה שורה על דבר ריק כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כמו שכתוב, הגידי לי מה יש לכי בבית וכו'. וזה גם כן נמשך מבחינה הנ"ל שכתבנו למעלה בענין בכור שעל ידי שהאדם רואה שכבר פעל איזה דבר בתפלתו על ידי זה נתחזק לבו יותר להתפלל. ועל כן כשיש איזה דבר שיחול עליו הברכה בקל יותר להמשיך השפע כי זה הדבר נמשך מאיזה תפלה, כי אין שום דבר בעולם נמשך כי אם על ידי תפלה ועל כן אז בקל יותר להמשיך עוד שפע מאחר שכבר יש איזה שפע שנמשך על ידי התפלה שמזה נמשך התחזקות הלב להתפלל יותר כנ"ל ועל כן על ידי הירשה שמקבלין הבנים על ידי זה ממשיכין השפע יותר ויותר שבשביל זה עקר בריאת האדם וקיומו בזה העולם כנ"ל. ועל כן הבן קודם לבת, כי עקר המשכת השפע על ידי הבן זכר, כי האשה היא בחינת מקבל בחינת דין. וגם זה צריכין כדי לקבל השפע בהדרגה ובמדה ושלא תשפע לחוץ חס ושלום. אבל העקר הוא האיש שעל ידו עקר המשכת השפע ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין האשה מתברכת אלא מפרי בטנו של איש. ועל כן אין המשפחה נקראת אלא על שם האב, כי עקר המשפחה הם בחינת כלל הצנור של השפע שנתתקן על ידי משפחה זאת. ועל כן כל משפחות ישראל כלם חנו סביב למשכן, כי המשכן הלך ביניהם וכלם היה להם חלק במשכן, כי המשכן הוא בחינת כלל תפלת ישראל, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, והמשכן נבנה מכמה וכמה דברים פרטיים, כי יש בו כמה קרשים וקרסים בריחים ועמודים ואדנים וכו' לולאות ומיתרים יריעות עליונות ותחתונות וקלעי החצר וכו'. וכל כלי המשכן שלחן ומנורה ומזבחות וכו'. וכל הפרטים שהיה בכל כלי, כגון כפתורים ופרחים וגביעים וכו' בהמנורה. ומסגרת של השלחן וקערותיו וקשותיו וכו' והכל כאשר לכל הם בחינת תפלת ישראל. כי יש כמה וכמה תפלות ישראל שמתחברין יחד ונעשה מהם בחינת קרש למשכן. ויש שנעשה מהם בחינת אדן למשכן וכו' וזה בחינת משפחות ישראל שסביב למשכן, כי כלל משפחה זאת הם בחינת חלק זה מהמשכן ומשפחה אחרת הם בבחינת פרט אחר מהמשכן. והעקר הוא התפלה שהיא עקר בחינת בנין המשכן כנ"ל. וכל אחד כפי תפלותיו כן הוא נשרש במשפחות ישראל שהם בחינת כלל המשכן וכליו וכנ"ל. ועל כן אין המשפחה נקראת אלא על שם האב, כי עקר המשכת השפע על ידי הזכר וכנ"ל ועל כן כשאין מניח זרע חוזרת הירשה למשפחתו, והאב קודם לכל יוצאי ירכו, כי המשפחה, שהם כלל הצנור, צריכין לקבל שפע ירשתו שהשאיר ועל ידי שחוזרת השפע ומגיע להם הם מתקנים במקומו הצנור שהיה צריך לתקן בבחינת או דודו או בן דודו יגאלנו, כי השפע נמשכת דרך צנורות רבים וכל צנור מתחלק אחר כך לכמה וכמה צנורות וכן להלן יותר וכל מה שנתתקנים צנורות רבים יותר נמשכת השפע ברבוי גדול ביותר, שזהו כל שעשועיו יתברך כנ"ל. וכל משפחה ומשפחה הם כלל צנור אחד שמתחלק לצנורות רבים כפי מספר בני המשפחה. וכשנפטר אחד מהם חס ושלום, בלא בנים צריכין בני המשפחה הקרובים אליו ביותר כגון אחיו ודודו וכו' לקבל השפע שלו. והם יתקנו החסרון שלו מאחר שהם בכלל נמשכין מצנור אחד ועל כן האב קודם לכל יוצאי ירכו, כי האב הוא שרש כלל הצנור של כל בניו ודורותיו הנמשכין ממנו ועל כן עקר התקון על ידו. ועל כן אפלו הבת קודמת לכל בני המשפחה, כי כשהירשה צריך לחזר למעלה חס ושלום לבני משפחתו מחמת שלא הניח זרע חס ושלום, זהו בחינת דינים, כי אור החוזר הוא בחינת דין. ועל כן בודאי הבת קודמת, כי בת היא בבחינת דין וצמצום כידוע וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק והעברתם שהקדוש ברוך הוא מתמלא עברה על מי שאינו מניח בן ליורשו ועל כן הבן קודם לבת מחמת שהבן בבחינת חסד בבחינת משפיע שזה העקר כנ"ל והבת בבחינת צמצום וכו' כנ"ל. אבל כשאין בן בודאי הבת קודמת לקבל הירשה מכל בני המשפחה, כי גם כשתחזר להם הוא בחינת דינים בחינת אור החוזר ועל כן בודאי יוכל להתחזק על ידה יותר מאחר שאף על פי כן היא מיוצאי חלציו ונמשכה ממנו כי עקר התקון שיהיה נמשך השפע למטה מדור לדור ולא שתחזר למעלה חס ושלום, כי אז קשה התקון ביותר וכנ"ל:
וזהו ששאלו בנות צלפחד אם אין אנו חשובות זרע תתיבם אמנו, כי סוד היבום הוא בבחינת הנ"ל לתקן נפש המת על ידי משפחתו, דהינו על ידי אחיו ומאחר שהבת חשובה זרע לפטר מהיבום בודאי מגיע לה הירשה, כי הם בחינה אחת וכנ"ל, כי סוד היבום הוא בבחינת ההוא רוחא דשדי בגוה, שהוא בחינת התחזקות בתפלה על ידי שראה שכבר פעל איזה דבר וכבר עשה איזה רשם בעלמא בתפלתו, כי כבר התחיל להמשיך איזה שפע כל שהוא ואף על פי שעדין לא נגמר כלל ואפלו אם חס ושלום מת בתוך כך, עם כל זה הוא נתתקן על ידי זה מאחר שכבר עשה איזה רשם כל שהוא על ידי תפלותיו ועל כן בודאי אם השאיר בת בעולם בודאי יכול להתתקן יותר, כי אף על פי שאין זה שלמות התקון, כי עקר שלמות התקון על ידי בחינת בן זכר שהוא בחינת משפיע כנ"ל, אף על פי כן יכול להתתקן על ידה יותר ויותר מאשר יתתקן על ידי משפחתו מאחר שאף על פי כן השאיר השארה גמורה בעולם ועל כן פוטרת מן היבום וכנ"ל. ועל כן בנות צלפחד חכמניות היו ותלו דין הירשה ביבום, כי הם בחינה אחת וכנ"ל. וזה שנסמך פרשת בנות צלפחד שהוא פרשת נחלות לפרשת משפחות בני ישראל שפרט אותם כלם בפרשת פינחס, כי דין הירשה נמשך מבחינת המשכן שהוא כלל תפלת ישראל, שהוא בחינת כלל משפחות ישראל שהלכו כלם סביב המשכן וכנ"ל:
וזה בחינת פורים שהוא הכנעת המן עמלק, כי מבאר בהתורה הנ"ל בסופה וזה לשונו, וזה שאמר רבה בר בר חנה וכו', כי בגלותנו כביכול, הקדוש ברוך הוא בהסתרת פנים וכו' וכל תפלותינו ובקשתנו על זה שפנה ערף אלינו שיחזר את פניו, כמו שכתוב, פנה אלי וכו'. וכשאנו רואים ארך הגלות ובכל יום אנחנו צועקים אליו ואינם נושעים ויש מעמנו בני ישראל שטועים חס ושלום, בלבם שכל התפלות הם לריק. אבל באמת כל התפלות הצדיקים שבכל דור ודור הם מעלים אותם ומקימים אותם, כמו שכתוב, ויקם משה את המשכן ומעיילין כל שייפא ושייפא לדוכתה ובונין קומתה של השכינה מעט מעט עד שישתלם שעור קומתה אז יבוא משיח, דא משה, וישלים אותה ויקים אותה בשלמות. וז"פ וכו' וכו' עד וסברינין יבשתא הוא, הינו שהתפלות אינם עושים פרות, אבל באמת אינו כן אלא סלקינן ואפינן ובשלינין, הינו כל התפלות סלקינן ועולין וכל מה שמרבין בתפלה נבנה השכינה ביותר וכו'. כשישתלם קומה של השכינה, הינו על ידי רב התפלות יכמרו רחמיו ויתהפך מדת הדין למדת הרחמים. וזה כד חם גבה אתהפך וכו' ואי לא הוי מקרבינין לספינתא וכו' זה בחינת חסד וכו', הינו למעני למעני אעשה כדאיתא במדרש מי הקדימני ואשלם וכו' ואף על פי שנראה שעל ידי תפלתנו ותורתנו יהיה הגאלה אף על פי כן צריכין אנחנו לחסדו שבחסדו יגאל אותנו וכו', עין שם כל זה היטב. וכמו שהוא בכלל ישראל כן הוא בפרטיות אצל כל אחד ואחד שכל מי שנכנס בעבודת ה' קצת וכבר עסק מעט או הרבה בהתבודדות ותפלות ותחנות ובקשות שיזכה שה' יתברך ישים פניו אליו ויקרבהו לעבודתו ויגאלהו מתאותיו ומדותיו הרעים והוא רואה שעדין לא נענה כי הוא עדין רחוק ממנו יתברך מאד ועל ידי זה יכול לטעות חס ושלום, שכל תפלותיו ושיחותיו היו לריק חס ושלום. אבל באמת אינו כן, כי אין שום דבור נאבד כלל, רק כל תפלה ושיחה עושה רשם גדול והצדיקים אמתיים מלקטים כל אלו התפלות והשיחות ובונים מהם בנינים נפלאים בחינת משכן וצריך כל אחד להתחזק הרבה בתפלה ושיחה תמיד יהיה איך שיהיה עד אשר על ידי רבוי התפלות יהיה נשלם הבנין של הצדיקים העוסקים בזה ללקט ולחבר ולהעלות אלו התפלות ואז יכמרו רחמיו יתברך וישוב אליו וירחמהו:
וזה בחינת תקף הנס של פורים שהוא מפלת המן עמלק שהוא גדול מכל הנסים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי זה הטעות שנכנס בלב כמה אנשים לטעות כאלו כל התפלות לריק חס ושלום, כשרואין שצועקין ומתפללים ומתחננים ימים ושנים ואינם נושעים כנ"ל, זה הטעות נמשך מבחינת קלפת המן _ עמלק שעל ידו עקר אריכת הגלות המר הזה שהוא גלות אדום, שהוא בחינת עמלק שהוא מזרע אדום. כי עמלק הוא כלל כל הקלפות והסטרא אחרא והוא המסית והוא המקטרג והוא המחליש את הדעת מלהתחזק בתפלה, כי הוא בעצמו מסית את כל אחד מישראל במה שהוא מסיתו בתאות ובהרהורים ובמדות רעות רחמנא לצלן, ומחמת זה מתגבר הגלות חס ושלום. ועל ידי זה בעצמו הוא מחליש את הדעת מלהתחזק בתפלה מאחר שמטעה אותם בדעתם הלא אתם רואים שאינכם פועלים כלל בתפלתכם חס ושלום. וכשמתרשלים בתפלה מתארך הגלות יותר חס ושלום. וכל מה שמתארך יותר הגלות מחליש הדעת מלהתפלל יותר ויותר וכן חוזרת חלילה חס ושלום חס ושלום. ועל כן באמת מתארך הגלות מאד עד שלא היה אפשר לצאת מהגלות חס ושלום על ידי רבוי תחבולותיו הרעים לולא ה' שהיה לנו שהוא בעצמו לוחם עמו בכל דור ודור, כמו שכתוב, מלחמה לה' בעמלק מדר דר. והוא ברחמיו שולח לנו בכל דור ודור צדיקים נפלאים שבחכמתם הנשגבה הם מכניסים בדעתנו לבלי ליאש עצמנו מן הרחמים בשום אפן ומכניסים בלבנו התחזקות נפלא להתחזק בתפלה תמיד יהיה איך שיהיה ועל ידי זה תבוא הגאלה במהרה. וזה בחינת תקף הנס של פורים, כי המן הרשע ימח שמו, הוא בחינת הקלפה שרצה להתגבר בסוף הגלות של בבל לעכב הגאלה ולהחליש לב בני ישראל מלהרבות בתפלה מחמת שרואים שכבר עבר הזמן שהבטיחו אותם לגאלם לסוף שבעים שנה ועדין לא נגאלו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שכלם חשבו וטעו ואף דניאל חשב וטעה, עין שם. ועל כן סבר המן להכניס הטעות בלב כאלו אין עוד תקוה חס ושלום, ועל כן אמר, ישנו עם אחד ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, אלקיהם ישן הוא. כי כל זמן הגלות כל זמן שאין ה' יתברך עונה לעמו ישראל לגאלם נקרא ישן, כביכול, כמו שכתוב, עורה למה תישן ה'. וכתיב, ויקץ כישן ה', כדאיתא במדרש אסתר. אבל באמת ישראל על ידי תפלתם מעוררים רחמיו יתברך מעט מעט בכל פעם עד שבמהרה יתעורר כביכול, משנתו בבחינת ויקץ כישן ה' ויגאלנו במהרה. כי באמת אין שנה לפניו יתברך חס ושלום, כמו שכתוב, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, רק שמחמת מדת הדין הוא יתברך, כביכול, מסתיר פנים מאתנו עד שנדמה כישן חס ושלום ואנו מחיבים להתפלל ולצעק אליו תמיד ולעורר רחמיו יתברך כמו שמעוררין מהשנה בבחינת עורה למה תישן ה' עד אשר על ידי רבוי התפלות יתעורר בשלמות וישוב אלינו וירחמנו וכנ"ל. אבל המן הרשע אמר, אלקיהם ישן הוא, כאלו אי אפשר לעוררו עוד חס ושלום, כי המן עשה עצמו עבודה זרה שהוא הפך עבודת התפלה, שהוא בחינת אמונה, כי הוא בחינת פגם התפלה, הינו בחינת הקלפה שמחליש לב האדם מלהתחזק בתפלה על ידי שרואין אריכת הגלות שצועקים ואינם נושעים וכנ"ל. כי המן הוא מזרע עמלק ימח שמו, וזה עקר מלחמת עמלק בכל דור ודור, כי עקר אריכת הגלות על ידו וכנ"ל. ועל כן הזהירנו התורה הקדושה לזכר מעשה עמלק, כמו שכתוב, זכר את אשר עשה לך עמלק וכו' אשר קרך בדרך, 'קרך' מלשון מקרה חס ושלום בחינת פגם הברית שזה עקר היצר הרע, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וזהו, קרך, לשון קרירות, הינו שהוא מקרר לב האדם מלהתחזק בתפלה שצריכה להיות בחמימות דקדשה בחינת חם לבי בקרבי וכו' דברתי בלשוני וכו', כי הוא המסית למה שמסית והעקר בפגם הברית והוא המחליש הדעת מלהתחזק בתפלה על זה מאחר שרואין שזה כמה שצועקין ואינם נושעים חס ושלום.
וזהו:ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, שהוא מתגבר רק על החלושי כח שבישראל. וזהו, ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים, 'ירא אלקים' זה בחינת תפלה שהיא בחינת יראה, כמו שכתוב, יראת ה' היא תתהלל, הינו שאתה עיף ויגע ואינך מתחזק בתפלה שהיא בחינת יראת אלקים. וזה בא ממנו בעצמו שהוא מחליש דעתך וכו' וכנ"ל. והזהירה התורה לזכר זאת היטב, כי צריכין לזכר זאת היטב היטב בלבו, כי התגברותו בחלישת הדעת הזאת הוא בלי שעור וצריכין לזכר את עצמו בכל פעם בגדל האזהרות של הצדיקים אמתיים שהזהירונו בכמה לשונות לבלי ליאש עצמנו מן הרחמים בשום אפן וכנ"ל:
כי בחינת קלפת המן עמלק רוצה להפיל שכחה בלב האדם כאלו עדין לא התחיל ה' יתברך להושיענו כלל חס ושלום. אחרי אשר באמת כבר ראינו בעינינו ישועות נוראות נסים ונפלאות עד אין חקר ואין מספר שעשה עמנו בכל דור עד היום הזה. כי הוציאנו ממצרים באותות נוראות במסות באותות ובמופתים וכו' ונתן לנו את התורה באותות נוראות וכו'. ויהושע כבש ארץ ישראל שלשים ואחד מלכים וכו'. וכל הנסים והישועות שבימי דוד ושלמה וכן בכל דור. אבל עמלק ימח שמו, רוצה להתגבר בכל פעם ולהחליש לב האדם כאלו עדין לא התחיל ה' יתברך להושיע כלל, ועל ידי זה בעצמו הוא מתגבר על ישראל גם בגשמיות ומאריך הגלות. וזה שנסמך פסוק ויבא עמלק וכו' לפסוק ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין, כי זהו בעצמו שנכשלו ישראל ונסו את ה' ואמרו היש ה' בקרבנו וכו' זהו בעצמו נמשך מקלפת המן עמלק ועל ידי זה ויבא עמלק וילחם עם ישראל גם בגשמיות, הינו כי קלפת עמלק מחליש לב האדם בעת הצרה חס ושלום, עד שרוצה להכניס בו שכחה שישכח כל הטובות והישועות שכבר עשה עמו ה' יתברך כמו שהיה אז שזה סמוך הוציאם ממצרים באותות נוראות כאלה וקרע להם את הים ונתן להם את ממונם והוריד להם המן וכו'. ואחר כך כשלא היה להם מים החליש דעתם כל כך עד שטעו ונסתפקו ואמרו היש ה' בקרבנו אם אין, ראה והבן והבט עד היכן כח הקלפה והסטרא אחרא מגיע. וכל זה מעשה קלפת עמלק שהוא כלול מכל הקלפות והסטרא אחרא שיכול לעקם הלב כל כך עד שיכול לבוא לטעות כזה אם אין משתדלין להתגבר כנגדו בכח הצדיקים האמתיים. וכן מבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י שם על פסוק זה היש ה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק וזה לשונו סמך פרשה זו למקרא זה לומר תמיד אני ביניהם ומזמן לכל צרכיכם ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם וכו'. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו וכו', עין שם. הינו כנ"ל שה' יתברך עושה עמנו נסים כאלה בכלל ובפרט בכל יום ויום וכמו שאנו אומרים על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וכו'. והסטרא אחרא בחינת קלפת עמלק בתחבולותיו מכניס בלב כפירות וחלישות הדעת עד שמספק אם יש ה' בקרבנו אם אין, ואז ויבא עמלק עליהם וילחם עמהם גם בגשמיות וכנ"ל, ועל כן עקר מלחמתו של משה רבנו עמו היה על ידי תפלה, כמו שכתוב, ויהי ידיו אמונה. ותרגומו, פרישן בצלו, כי עקר הכנעתו על ידי משה שהוא משיח בחינת צדיקי הדור שהם מתגברים כנגדו בתפלה ומכניסים בלב ישראל להתחזק בתפלה תמיד ולא ישמעו להסתתו והטעותיו חס ושלום וזהו והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה היו מתחזקים וכו', הינו כשפעל משה והכניס בלבם שיתחזקו בתפלה ויסתכלו כלפי מעלה היו מתחזקים ואם לאו חס ושלום, להפך, כי עקר ההתגברות כנגדו הוא על ידי התחזקות בתפלה תמיד וכנ"ל:
וזה בחינת ראשית גוים עמלק. כי כבר מבאר שם בהתורה הנ"ל שהתפלה הוא בחינת הבכור שנוטל פי שנים שהם בחינת סדור שבחו יתברך ושאלת צרכיו וכו', עין שם וכבר בארנו למעלה הענין שעקר ההתחזקות בתפלה הוא על ידי בחינת הולדת הבכור, שהוא בחינת ההולדה והפעלה הראשונה שהאדם פועל בתפלתו שעל ידי שהאדם רואה שכבר פעל איזה דבר בתפלתו שזהו בחינת הולדת הבכור כנ"ל על ידי זה הוא מתחזק בתפלה להלן יותר כי נתחזק אמונתו ונעשה כלי לקבל השפע על ידי שרואה שכבר פעל איזה דבר בתפלתו ובשביל זה התפלה הוא בבחינת בכור, עין שם. וזה בחינת בני בכרי ישראל, כי התגלות עבודת התפלה גלו ישראל בעולם כי אין אמנותנו אלא בפה. ולעתיד בעת הגאלה כשיראו כל העולם את גדל ורבוי הפעלות והישועות שפעלנו על ידי תפלותינו בכל ימי הגלות אז יתחזקו כלם בתפלה מחמת שהכל יראו אז מעלת התפלה על ידי גדלת ישראל שכל גדלתם זכו על ידי התפלה, כמו שכתוב, כי אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' וכו'. אבל מעלת תפלתם של העכו"ם אינה חשובה כל כך אז מאחר שהם לא התגברו בתפלה כנ"ל אלא אחר שראו מה שפעלו ישראל בתפלתם. אבל עם קדוש ישראל זכו להתגבר בתפלה בכל ימי הגלות בעת שלא ראו עדין מה שפעלו ועל כן נקראים ישראל בכור וראשית, כי הם גלו עבודת התפלה בעולם שזהו בחינת הולדת הבכור שהוא בחינת פעלה הראשונה שפועלים בתפלה שזאת ההולדה והפעלה חשובה ויקרה מאד, כי אז צריכין עקר ההתחזקות בתפלה בעת שלא ראה עדין מה שפעל וכנ"ל,:
ועל כן היה עקר יציאת מצרים על ידי מכת בכורות דיקא, כי על ידי כל המופתים לא נכנע פרעה בשלמות וחזק את לבו עד שהביא עליו מכת בכורות ובכורי ישראל נצולו ובזה נכנע בחינת בכור דסטרא אחרא ונתעלה ונתגדל בחינת בכור דקדשה שהוא בחינת עבודת התפלה ואז נתגלה פעלת תפלת ישראל וצעקתם כל ימי הגלות ואז נגאלו ויצאו ממצרים ואז נתקדשו הבכורות, כמו שכתוב, קדש לי כל בכור וכו'. כי את זה לעמת זה עשה אלקים, כי כמו שיש בחינת בכור בקדשה בחינת קדשת ישראל בחינת עבודת התפלה כנ"ל, כמו כן יש בחינת בכור דסטרא אחרא שהוא בחינת עמלק, בחינת ראשית גוים עמלק, הינו שבחינת קלפת עמלק הוא מתגבר בכל פעם כנגד בחינת הבכור דקדשה שהוא התפלה, דהינו אפלו כשפועלים איזה דבר בתפלה שהוא בחינת הולדת הבכור הוא מתגבר ומכניס כפירות ושכחה בלב כאלו עדין לא התחיל ה' יתברך לשמע תפלתו כלל ועל כן נקרא עמלק ראשית בחינת ראשית גוים וכו', כי הוא רוצה להתגבר כנגד בחינת ראשית, שהוא בחינת בכור כאלו עדין לא התחיל ה' יתברך להושיע כלל. ומשם מבחינת ראשית גוים עמלק, משם היתה יניקת בכורי מצרים, כי עמלק כולל כל העכו"ם ובפרט מצרים, כי שר של מצרים הוא אדום שהוא עמלק. ועל כן על ידי שהכה ה' בכורי מצרים על ידי זה נפסק ונתק יניקת מצרים מבחינת קלפת עמלק שכל הגליות על ידו, ועל ידי זה לא היה כח להקלפה להכביד את לבו עוד ואז הכרח להסכים שיצאו. אבל מחמת שעמלק בעצמו לא נפל עדין רק שנפסק יניקת פרעה ומצרים ממנו על ידי הריגת הבכורים וכנ"ל על כן אחר כך אחר שיצאו התגבר עוד והפך את לב פרעה ועבדיו ואמרו מה זאת עשינו וכו' וכל זה על ידי קלפת עמלק שחזר ונתעורר, כי הוא מתעורר ומתגבר בכל פעם. וזה שאיתא במדרש ויגד וכו' כי ברח העם שהמגיד היה עמלק, הינו כנ"ל, כי המגיד והמסית לפרעה לאמר שישראל ברחו ושיתגבר לרדף אחריהם זה עמלק, כי זה מעשה עמלק שיתגבר בכל פעם ויכחיש הכל ויכניס שכחה וטעותים בלב כאלו לא היה עדין שום ישועה חס ושלום וכנ"ל. ועל כן אחר שנפל פרעה וחילו בים לגמרי אחר כך בא עליהם עמלק בעצמו, כי הוא בעצמו לא נכנע עדין כנ"ל ועל כן התגבר הוא בעצמו ולא הסתכל על כל הנפלאות והישועות שעשה ה' יתברך עמנו ובא להלחם כנגדם, כי הוא בחינת ראשית שמתגבר כנגד בחינת בכור שהוא בחינת ראשית שהוא בחינת עבודת התפלה כנ"ל ועל כן ה' יתברך בעצמו לוחם עמו בכל דור וכנ"ל:
וזה בחינת סמיכת גאלה לתפלה שקדם שנכנסין בתפלה להתפלל על צרכינו בתפלת שמונה עשרה אנו מזכירין גאלת מצרים ומזכירין הכנעת בכור דסטרא אחרא כמו שאומרים, כל בכוריהם הרגת ובכורך ישראל גאלת, ובזה אנו מזכירין עצמנו מה שפעלו ישראל כבר בתפלתם, שזהו בחינת הולדת בכור דקדשה, שהוא בחינת עבודת התפלה, כי על ידי זה נתחזק הלב להתפלל כנ"ל ועל כן אז אנו מתחילין להתפלל, כי עקר ההתחזקות בתפלה הוא על ידי בחינת הולדת בכור שהוא בחינת גאלת מצרים על ידי שאנו מזכירין עצמנו מה שכבר פעלנו על ידי תפלתנו וכנ"ל:
הכלל שקלפת המן עמלק הוא המחליש לב בני ישראל בסוף הגלות בעת שהגאלה מוכנת לבוא, רק צריכין עוד כמה תפלות לגמר בנין המשכן כדי שיכמרו רחמיו יתברך וישוב אלינו פנים בפנים והוא בתחבולותיו מחליש לב האדם כאלו כבר אפס תקוה חס ושלום, מאחר שרואין אריכת הגלות כל כך שזה כמה שצועקין ואין נושעים וכנ"ל. וכן מבאר בכונות האר"י ז"ל בכונות פורים שהתגברות המן אז היה בסוף גלות בבל בעת שכבר התחיל התקון למעלה שיחזרו פנים בפנים והוא רצה לבטל זאת ועל כן התגבר לבטל בנין בית המקדש וכו', עין שם. נמצא בעת שכבר הגאלה סמוכה ומוכנת לבוא וכבר התחיל התקון למעלה בבחינת פנים בפנים הוא מתגבר לבטל זאת מכניס בלב כאלו כל התפלות הם לריק חס ושלום, ואינם פועלים כלל וכנ"ל. ועל כן רצה לכלות את ישראל לגמרי חס ושלום, להשמיד להרג ולאבד וכו', כי עקר כח ישראל הוא על ידי תפלה שהוא בחינת חרב וכלי זינו של משיח שהם הצדיקים שבכל דור כנ"ל בהתורה הנ"ל. ואז כשהחליש דעתם מלהתפלל על ידי זה התגבר הוא בבחינת חרב שלו, בחינת ועל חרבך תחיה. ועל כן רצה לכלותם לגמרי, חס ושלום, על ידי חרבו שיש לה כח כשאין ישראל מתחזקים בתפלה שהוא בחינת חרב וכלי זינו של ישראל כנ"ל, כי בזמן שאין הקל קול יעקב, אז, והידים ידי עשו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי עקר התגברותו היה על ידי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ועל שנהנו מסעדה של אותו רשע ועל שנכשלו בנשים נכריות. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. שכל הפגמים האלה הם בחינת פגם עבודת התפלה, כי השתחוו לצלם, שהוא עבודה זרה כפירות, שזה הפך עבודת התפלה שהיא אמונה כנ"ל. ונכשלו בנשים נכריות, שהוא פגם הברית, זהו פגם התפלה, שהוא בחינת חרב דקדשה שתלויה בתקון הברית בחינת חגר חרבך על ירך כנ"ל בהתורה הנ"ל. ונהנו מסעדה של אותו רשע זה בחינת פגם המשפט שזוכין על ידי צדקה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי אכילה דקדשה הוא בחינת צדקה וחסד, בחינת תקון המשפט בבחינת צדיק אכל לשבע נפשו, בחינת גמל נפשו איש חסד, כמו שאמרו, הלל כשרצה לאכל, איזל ואגמל חסד עם נפשי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה. כי צריכין לאכל במדה ובמשקל בבחינת משפט, בבחינת יכלכל דבריו במשפט. וזה שכתוב, אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו (ירמיה כב). כי תקון המשפט על ידי אכילה דקדשה. וזהו בחינת אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו אי לך ארץ וכו'. כי המלך והשרים שהם עוסקין במשפט צריכין לאכל בעת ובזמן בישוב הדעת בקדשה ובטהרה כדי שלא יקלקלו המשפט על ידי פגם תאות אכילה וכנ"ל. וכן מובן בהתורה חדי רבי שמעון בסימן סא שעל ידי מותרות אכילה נפגם המשפט. ועל כן אסור לאכל קדם התפלה, כמו שכתוב, לא תאכלו על הדם כדי שלא לפגם במשפט על ידי האכילה שעל ידי זה נפגם התפלה חס ושלום, כי עקר תקון התפלה על ידי תקון המשפט כנ"ל. ועשו שפגם בעבודת הבכורה שהיא בחינת תפלה ובזה אותה, כמו שכתוב, ויבז עשו את הבכרה. היה הפגם שלו על ידי תאות אכילה בחינת הלעיטני נא וכו'. על כן על ידי שנהנו מסעדה של אותו רשע שהוא פגם תאות אכילה על ידי זה פגמו במשפט שהוא פגם התפלה כנ"ל. ועל כן רצה המן, ימח שמו, להתגבר כנגד צדקות ישראל שהם בחינת שקלים. ואמר, ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך. כי צדקה בחינת תקון המשפט שהוא תקון התפלה והוא רצה להתגבר כנגד זה, כי עקר התגברותו הוא כנגד האמונה הקדושה שהוא עבודת התפלה. כי עקר האמונה תלוי בתפלה שצריכין להאמין שה' יתברך כל יכול והוא מלא רחמים ומתאוה לתפלתן של ישראל ושומע תפלתם תמיד וכנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך. תמן תנינן באחד באדר משמיעין על השקלים. כי עקר הצדקה הוא בבחינת שקלים, כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שצדקה הוא בחינת משפט שעל ידי זה יודעין איך ללחם עם החרב שיהיה קולע אל השערה ולא יחטא וכו', עין שם, שזהו בחינת שקלים, הינו שהצדקה היא בבחינת שקלים מחמת שעל ידי צדקה זוכין לבחינת משפט שזהו בחינת שקלים בחינת משקל שיכלכל דבריו במשפט, דהינו במשקל שיהיה קולע אל השערה ולא יחטא כנ"ל, (ובענין שקלים היה בלבי הרבה לבאר אך לא אסתיע מלתא לכתבו בזמנו ונשכח):
נמצא שקלפת המן עמלק הוא בחינת הקלפה המחלשת ומרשלת לב האדם מלהתפלל מחמת שרואין אריכת הצרות והגלות רחמנא לצלן וכנ"ל שזהו בחינת סברינין יבשתא הוא הנאמר בהתורה הנ"ל שסוברים חס ושלום כאלו כל התפלות לריק חס ושלום, שזה הטעות נמשך מקלפת המן עמלק כנ"ל. ועל כן היה הכנעתו על ידי מרדכי ואסתר שהם בחינת כלל התפלות של הצדיק האמתי וכנסת ישראל. כי מרדכי היהודי זה בחינת צדיק הדור שהוא בחינת משיח, שהוא בחינת ריח שהוא כלול מכל התפלות, כי כל מלחמתו וכל הכבישות שלו הם על ידי תפלה, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. כי מרדכי הוא בחינת בשמים ראש מר דרור שתרגומו מרי דכיא, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, הינו בחינת ראש ושרש של כל התפלות שהם בחינת ריח, בחינת משיח, כי הוא בחינת בשמים ראש מר דרור. וזהו בשמים ראש, 'ראש' דיקא בחינת ראש ובכור שהוא עבודת התפלה כנ"ל, הפך בחינת ראשית גוים עמלק שהוא בחינת התרשלות מהתפלה כאלו עדין לא התחלנו לפעל כלל. ומרדכי בחינת בשמים ראש וכו' שמחזק את לב כל אחד ואחד מישראל להתחיל בכל פעם מחדש להתחזק בתפלה, כי כבר פעלנו הרבה אך עדין אנו צריכין לפעל הרבה מאד עד שנגמר הבנין בשלמות בחינת בנין המשכן להחזיר ה' יתברך אלינו בבחינת פנים בפנים וכנ"ל. וכנגד עצם הגדלה ונפלאות הישועות וכו' שאנו צריכין לפעל עדין לא התחלנו להתפלל כראוי כלל, ואף על פי כן כבר עזר לנו ה' יתברך הרבה מאד, אך בכל יום ויום אנו צריכין להתחיל להתחזק ולהתגבר בתפלה מחדש, כי לגדלתו יתברך אין חקר והוא מחזק לבנו לבטח בחסדו יתברך תמיד ולהתחזק בתפלה תמיד כי אין שום תפלה לריק חס ושלום, רק כל תפלה ותפלה עושה רשם ונבנה מהם קומת השכינה שהוא בחינת בנין בית המקדש וכו' עד שישתלם שעור קומתה אז יכמרו רחמיו וישוב אלינו וכו' כנ"ל. שכל זה הפך בחינת קלפת המן עמלק. ועל כן הוא מכניע ועוקר קלפתם הרעה. ועל כן באמת בשעת גזרת המן התחזק בתפלה הרבה, כמו שכתוב, ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו ויזעק זעקה גדולה ומרה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בן שמעי בן קיש, שהקיש על דלתי רחמים וכו'. וכן הכניס בלב כל ישראל להתחזק בתפלה, כמו שכתוב, ובכל עיר ועיר וכו' וצום ובכי וכו'. וכמו שכתוב, ודברי הצמות וזעקתם. נמצא שמרדכי הוא צדיק הדור בחינת משיח, בחינת ריח, בחינת שרש כלל תפלות ישראל שאליו צריכין כל ישראל לקשר תפלתם, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ואסתר היא בחינת כנסת ישראל בחינת התפלות של כל אחד ואחד מישראל מה שמתפללין בתקף אריכת גלותם וצרתם בגוף ונפש. והיא נקראת אסתר על שם ההסתרה בחינת ואנכי הסתר אסתיר פני וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו שבעת אריכת הגלות נדמה כאלו ה' יתברך מסתיר פנים ממנו וכאלו התפלות הם לריק חס ושלום. אבל כנסת ישראל עם קדוש בחינת אסתר הם מחזקים את עצמם בתפלה תמיד אפלו בתקף ההסתרה שבתוך הסתרה, אפלו החלושי כח שבישראל שאין להם כח לסדר תפלתם כראוי עד שמתגברת עליהם מלכות הרשעה בחינת מלכות אחשורוש בחינת ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש, גם אז הם מתגברים בתפלה תמיד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבשעה שבאה אסתר לתוך בית אחשורוש ונסתלקה הימנה שכינה צעקה אז קלי קלי למה עזבתני וכו'. וזה רמז על כל אחד מישראל כשיורד חס ושלום אפלו למקומות שהסטרא אחרא בחינת מלכות הרשעה מתפשטת שם, והקדשה שהיא השכינה מסתלקת ממנו צריך גם כן לחזק לבו אז ולצעק קלי קלי למה עזבתני וכו'. וכל התחזקות בחינת אסתר לצעק תמיד לה' יתברך היה על ידי מרדכי המרמזה על כך, כי מרדכי בחינת צדיק הדור עוסק תמיד ללמד עם כלל ישראל בחינת אסתר שיחזקו עצמן בתפלה תמיד אפלו בעת אריכת הגלות בכלל, ובפרט בגוף ונפש אפלו בתקף ההסתרה כמו שכתוב, ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו. כי אסתר נקראת הדסה על שם התפלות שעוסקים בהם תמיד שהם מעלין ריח טוב כהדס, כי גם התפלות של החלושי כח שבישראל שהם בבחינת אסתר בבחינת הסתרה גם הם מעלין ריח טוב לפניו יתברך על ידי הצדיק הדור בחינת מרדכי שאליו אנו מקשרין תפלתנו שהוא מעלה גם תפלתנו לפניו יתברך לריח ניחוח, כי כל החיות והגדול של אסתר שהיא בחינת כנסת ישראל הוא על ידי הצדיק הדור שהוא בחינת משיח, כי הצדיק הוא מכניס בלב ישראל ומחזק לבם להתפלל תמיד והוא מקבל כל תפלתם שמקשרין אליו ומעלה אותם לפני ה' יתברך ובונה מהם קומת השכינה וכו', כמו שמבאר שם. וזהו, ויהי אמן את הדסה היא אסתר שהוא מגדל ומעלה את תפלת ישראל, שהם בחינת ריח, שהם מתפללין בתקף ההסתרה בעת אריכת הגלות כנ"ל. וזהו, היא אסתר בת דדו, כי גם התפלות אלו של חלושי כח שבישראל שהם בבחינת הסתרה הם גם כן יקרים מאד ונקראים בת מלך פנימה. וזה בחינת אסתר בת דדו בחינת ברתא דמלכא שנקרא דודו של הצדיק, כמו שכתוב, זה דודי וזה רעי. וזה, כי אין לה אב ואם, אב ואם זה בחינת המחין, כי אב בחכמה ואם לבינה, הינו מחמת שאין להם מחין לאלו החלושי כח על כן צריך הצדיק לגדלם ולחזקם בכל פעם. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו'. מלמד, שהיתה יושבת בחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי, הינו אף על פי שהתגבר עליה תקף מלכות הרשעה היתה מחזקת עצמה בכל פעם והיתה טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי, דהינו שאשה יראת ה' בחינת אסתר בחינת התפלה של החלושי כח שהתגברה עליהם זהמת מלכות הרשעה אף על פי כן לא הניחה את מקומה והיתה מחזקת עצמה בכל פעם להטהר ולהתקשר לבחינת מרדכי שהוא הצדיק שבדור לקים מאמר מרדכי שמזרזה ומחזקה להרבות בתפלה תמיד יהיה איך שיהיה:
ועל ידי זה זכינו לתקף הנס של פורים אשר כמוה לא נהיתה, ונקבעו ימי הפורים לדורות לעשות אותם ימי משתה ושמחה, כי זכו מרדכי ואסתר אז על ידי עצם קדשתם וגדלתם על ידי שהרבו בתפלה והכניסו בישראל להרבות בתפלות וצעקות אפלו לאחר גזר דינם עד שבטלו הגזרה ונתהפך הדבר שתלו את המן וכו'. והיה להם נס נורא וישועה כזאת עד שזכו להמשיך הארה הזאת בכל דור ודור שגם בימי הגלות האחרון הארך המר הזה יאיר עלינו הארת מרדכי ואסתר בכל שנה ושנה, שעל ידי זה נזכה להתחזק בתפלה תמיד אפלו עתה שהגלות מתארך מאד מאד בעונותינו הרבים בגוף ונפש בכלל ובפרט. וזה בחינת גדל שמחת פורים, כי זה עקר השמחה כשזוכין לידע בברור שה' יתברך שומע תפלותינו תמיד כאשר שמע תפלתנו בימי מרדכי ואסתר, כמו שכתוב, אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי וכו'. על ידי זה אנו בטוחים שגם עתה ישמע את שועתנו בכלל ובפרט, כמו שכתוב, ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך וכו':
ועל כן כל המועדים בטלים וימי הפורים לא נבטלים , כי גאלה האחרונה תגדל מאד עד שלא יהיה נזכר כל כך תקף הנסים של הגאלה הראשונה, וכמו שכתוב, ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' וכו' וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שתהיה גאלה אחרונה עקר ויציאת מצרים טפלה לה. ומגדל השמחה שיהיה אז תמיד מעצם רבוי הישועות והנפלאות שיהיה לנו אז לא יהיה נכר כל כך שמחת יום טוב שהם זכר ליציאת מצרים, כי גאלה האחרונה תגדל ביותר הרבה מאד ויהיו כל ימינו ימים טובים ימי ששון ושמחה. וכמו שכתוב, ונרננה ונשמחה בכל ימינו עד שלא יהיה נכר שמחת יום טוב מאחר שיהיו כל ימינו בשמחה. אבל שמחת פורים יהיה נכר גם אז מאחר שעל ידי הנס של פורים שהוא מחית עמלק וגדלת מרדכי זכינו להמשיך עלינו הארת מרדכי, שהוא בחינת בשמים ראש מר דרור, שעל ידי זה זכינו להתחזק בתפלה תמיד גם בסוף אריכת הגלות המר הזה. ועל ידי זה היה עקר הגאלה האחרונה, כי עקר כלי זינו של משיח הוא התפלה כנ"ל, על כן ימי הפורים לא יתבטלו גם אז מאחר שעל ידם היה עקר הגאלה האחרונה וכנ"ל:
וזה מתנות לאביונים שהוא צדקה שצריכין להרבות בפורים כי עקר שלמות התפלה שעל ידה היה הנס של פורים הוא על ידי רבוי הצדקה, שהוא בחינת שקלים, בחינת משפט וכנ"ל:
וזה בחינת משלוח מנות איש לרעהו, זה בחינת גמילות חסד שגדולה מהצדקה, כי גמילות חסד הוא בין לעניים בין לעשירים, זה בחינת מה שמבאר שם בהתורה הנ"ל בסוף על מאמר רבה בר בר חנה ואי לא הוי מקרבינן לספינתא טבעינן שעקר הגאלה יהיה על ידי חסדו וכו'. כי אף על פי שצריכין להתחזק הרבה מאד בתפלה תמיד אף על פי כן אסור לטעות שעל ידי תורתנו ותפלותינו יהיה הגאלה רק עקר הגאלה יהיה בחסדו כמו שכתוב למעני למעני אעשה וכו'. וזה בחינת אסתר ירקרקת היתה אלא שחוט של חסד משוך עליה, ירקרקת זה בחינת בושה, כמו שנמצא בדברי רבותינו זכרונם לברכה כמה פעמים 'הוריקו פניו' על ענין בושה. הינו שאסתר בחינת כלל ישראל שמרבין בתפלה בכל ימי אריכת הגלות עד שנזכה לגאלה שלמה היא בחינת ירקרקת, בחינת בושה, הינו שמתבישין בעצמן, כי יודעין שאין ראוי להם להגאל על ידי תפלתם כי אפלו כשאנו מחזקין עצמנו להרבות בתפלה ביותר אף על פי כן אין כח בתפלותינו להביא הגאלה השלמה אלא שחוט של חסד משוך עליה בחינת למעני למעני אעשה וכו', הינו כנ"ל שעקר הגאלה יהיה בחסדו ואי לאו חסדו היינו נטבעים בגלות חס ושלום, בחינת ואי לא דהוה מקרבינן לספינתא בחינת חסד טבעינן וכו' כנ"ל וזה בחינת הושטת השרביט הזהב שהוא בחינת החוט של חסד הנמשך על בחינת אסתר שעל ידי זה היה תקף הנס:
וזה צריך כל אדם לידע מאד שכל אחד כפי אריכת גלותו בתאותיו ומדותיו הרעים שזה עקר הגלות, הוא צריך להרבות בתפלה מאד מאד כל ימי חיי הבלו. ואפלו כשרואה שמתפלל הרבה ואינו נענה והתאות והבלבולים מתגברים עליו בכל פעם יותר, אף על פי כן אל יטעה שתפלותיו ושיחותיו הם לריק חס ושלום, רק ידע ויאמין שאין שום דבור נאבד לעולם וכל תפלה ושיחה עושה רשם עד שיגמר הבנין שצריך, אז יכמרו רחמיו יתברך וישוב אליו וירחמהו וכנ"ל. ועל כן הוא צריך להתחזק להרבות בתפלה ושיחה תמיד. אך אף על פי כן כשיהיה לו איזה ישועה אל יטעה שעל ידי תפלותיו ומעשיו הטובים פעל זאת רק ידע שהכל בחסדו וכנ"ל. ואף על פי שאנו יודעים שאי אפשר לנו לפעל הישועה השלמה בתפלותינו אף על פי כן אנו צריכים לעשות את שלנו להרבות בתפלה כפי כחנו ואז יכמרו רחמיו ויעשה בחסדו למענו ויושיענו בקרוב. וגם זה הוא בכלל מה שמבאר שם בהתורה הנ"ל שצריכין בתפלה להיות קולע אל השערה ולא יחטא, הינו שלא יטה לימין או לשמאל, הינו שלא יטעה חס ושלום, שהתפלות הם לריק חס ושלום מחמת שזה כמה שצועקים ואין נושעים שזה בחינת נוטה לשמאל שעושה מדת רחמיו כאלו הוא אכזרי חס ושלום, כאלו אין ה' יתברך שומע תפלת ישראל. וכן אל יטעה לומר מאחר שאי אפשר לפעל בתפלותינו כי אם בחסדו אם כן למה לנו להרבות בתפלה כלל נסמך על חסדו לבד, כי גם זה טעות גדול, כי זה בחינת נוטה מן הצד לימין שלא כראוי שסומך רק על חסדו לבד. כי באמת שניהם כאחד טובים שצריכין להרבות בתפלה מאד תמיד ולידע האמת שאין אנו כדאי לפעל בתפלותינו כי אם בחסדו ואף על פי כן אנו צריכין לעשות את שלנו להרבות בתפלה תמיד וה' יתברך יעשה את שלו וימשיך עלינו חסדו למענו ויושיענו מהרה. וזה החסד אנו ממשיכין על ידי משלוח מנות איש לרעהו שהוא גם לעשירים שהיא בחינת חסד, שצריכין ביום הגדול הזה לגמל חסד כל אחד עם חברו אף על פי שהוא עשיר ואינו מקבל צדקה חס ושלום, אף על פי כן צריכין לגמל חסד כל אחד עם חברו כדי להמשיך עלינו חסדו הגדול שעל ידי זה עקר הנס והישועה, כי מתנות לאביונים הוא בחינת צדקה שהוא תקון התפלה כנ"ל. ומשלוח מנות הוא בחינת המשכת החסד הנ"ל שעל ידי זה עקר הגאלה והישועה השלמה וכנ"ל:
וזה בחינת סעדת פורים, זה בחינת תקון המשפט, כי אכילה דקדשה הוא בחינת תקון המשפט כנ"ל:
וזה בחינת מקרא מגלה, זה בחינת התורה שנתחדשה ונתגלה על ידי רבוי התפלות, כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שכל התורה שאדם לומד היא באה בתוך התפלה והם מחזקין זה את זה, עין שם. ועל כן מי שרוצה לזכות לחיים אמתיים צריך שניהם עסק התורה והתפלה, כי הם מחזקים זה את זה, כמו שמבאר שם, עין שם. ועל כן מרדכי שהיה מרבה בתפלה היה מרבה בעסק התורה עם תלמידים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיה ראש לסנהדרין ונקרא פתחיה שהיה פותח בדברים ודורשן ועל ידי התורה שעסק נתחזקה התפלה עד שפעל בקשתו. וכן על ידי התפלה נתחזקה התורה שהוא בחינת נשמות ונתחדשה מחדש בבחינת עבור עד שזכו לקבל את התורה מחדש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, קימו וקבלו וכו'. וכל זה זכו על ידי רבוי התפלה שעל ידי זה נתחדשה התורה כנ"ל ועל ידי זה הדר קבלוה אז מחדש וכנ"ל. וזהו בחינת המגלה הקדושה שהוא בחינת התחדשות התורה שקבלו אז מחדש על ידי רבוי התפלות והתורה שעסקו שעל ידי זה נתלבשה התורה בתוך התפלה עד שנתחדשה לגמרי וזכו לבחינת תורה חדשה שהיא המגלה הקדושה, שהיא בחינת ספר תורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיא שוה בכל דיני כתיבתה כספר תורה וכנ"ל:
וזה בחינתגדל עצם המעלה לעשות מהתורות תפלות, כי כל התורה שאדם לומד באה בתוך התפלה ונתחדשה שם והם מחזקין זה את זה כנ"ל. וזה אפלו כשהתורה שעוסק בה אין לה שיכות בפשיטות עם התפלה כגון שלומד דיני ממונות ואחר כך מתפלל על שמירת שבת וכיוצא. אבל בודאי הוא מעלה יתרה ועצומה כשזוכה לעשות תפלה מהתורה בעצמה שעוסק בה שאז התורה והתפלה הם אחדות גמור ביותר ואז מחזקין זה את זה ומאירין זה לזה ביותר ויותר. ועל כן ענין זה לעשות מתורות תפלות יקר מאד מאד ונעשה מזה שעשועים גדולים למעלה שאין דגמתם, כמבאר בדבריו הקדושים זכרונו לברכה, כי מיחדים על ידי זה תורה ותפלה ביחוד נפלא עד שנעשים אחדות גמור והם מחזקים זה את זה ביותר וכנ"ל:
וזה בחינת מצות מילה, בחינת חתוך ופריעה שהוא תקון הברית שעל ידי זה זוכין לתפלה שהוא חרב פיפיות, כמו שכתוב , רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, כמבאר בהתורה הנ"ל וזה בחינת חתוך הערלה ופריעה. כי איתא שקלפת הערלה ופריעה שהם חופין על הברית קדש, הם בחינת תרין עננין דמכסין על עינין, שהם בחינת עשו וישמעאל, הינו כי עשו וישמעאל הם בחינת פגם הברית, בחינת קלפת הערלה והפריעה שהם מבלבלין דעת האדם מלהתחזק בתפלה. עשו הוא בחינת עמלק שיצא ממנו, הוא בחינת קלפת הערלה הגמורה, כי הוא כפר בעקר ואינו מודה בתפלה כלל והוא מטעה לב האדם שאין התפלה מועלת חס ושלום מאחר שמתארך הגלות ובכל יום צועקין ואין נושעים וכנ"ל. ועל ידי שחותכין את הערלה החופה על הברית, על ידי זה מבטלין קלפתו הרעה ונמשך בחינת תקון הברית שעל ידי זה זוכין להתחזק בתפלה תמיד, כי עקר תקון התפלה על ידי תקון הברית שממשיכין על ידי מצות מילה וכנ"ל. אבל עדין יש קלפה שניה שהוא קלפת הפריעה שהיא בחינת קלפת ישמעאל שמשם נמשך טעות אחר בלב להתרשל בתפלה חס ושלום, דהינו שלפעמים נדמה להאדם שכבר שמע ה' יתברך בודאי את תפלתו, בפרט כשרואה איזה צמיחת קרן ישועה שאז נדמה לו שכבר נתקבלה תפלתו והוא מתרשל להתפלל יותר. וגם זה אינו טוב, כי אף על פי שצריכין להאמין באמונה שלמה שאין שום תפלה לריק חס ושלום, אפלו כשאין רואין שום ישועה כלל וכנ"ל, אף על פי כן אפלו כשרואין איזה ישועה אסור לבטל תפלותיו בשביל זה, כי עדין לא נגמרה הישועה ועדין אנו צריכין ישועה ורחמים רבים עד שנצא מגלותנו לגמרי ומי שטועה בעצמו חס ושלום, ומתרשל בתפלה מחמת שנדמה לו שכבר שמע ה' יתברך את תפלתו זה נמשך מקלפת ישמעאל, כי ישמעאל על שם כי שמע ה' אל עניך. ותרגומו, ארי קבל ה' צלותיך. ומשם משתלשל הקלפה השניה הנ"ל שהיא בחינת קלפת הפריעה, שהיא קלפת ישמעאל שמטעה לב האדם להתרשל בתפלה מחמת כי כבר שמע ה' את תפלתו כנ"ל. ועל ידי מצות פריעה מבטלין גם הקלפה הזאת וזוכין להתחזק בתפלה תמיד, כי צריכין לידע ולהאמין שבודאי ה' יתברך שומע תפלת כל פה ואפלו כשאין רואין שום ישועה צריכין להאמין שאין שום תפלה לריק חס ושלום ולהתחזק בתפלה יותר כנ"ל. אבל גם כשרואין איזה ישועה אסור לבטל תפלתו בשביל זה רק צריכין לשמח בישועתו ולהיות מודה על העבר ולבקש להבא, כי עדין אנו צריכין הרבה ישועות מאד כל ימי חיינו עד שנזכה למה שאנו צריכין לבוא אשר בשביל זה באנו לעולם הזה ועל כן צריכין עדין להרבות בתפלה וכנ"ל:
וזה שמצינו באסתר שהיא בחינת התפלה של כלל ישראל כנ"ל שאפלו כשראתה ישועה גדולה ונפלאה ונסים נוראים כאלה שכבר הכרח המן להרכיב את מרדכי ברחוב העיר ולקרא לפניו ככה יעשה לאיש וכו' ואחר כך נפל לגמרי ותלו אותו על העץ, אף על פי כן גם אחר כך כתיב ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן וכו'. הינו אפלו כשכנסת ישראל רואה ישועות ונסים גדולים ונפלאים שהסטרא אחרא נפלה מאד, אף על פי כן אינם מסתפקים בזה ועדין הם עומדים מתפללים ובוכים ומתחננים לפניו כבן המתחטא לפני אביו שיעביר את רעת המן שהוא הסטרא אחרא לגמרי שיזכה להטהר ולהקדש לגמרי, כי אף על פי שכבר עשה לנו ה' יתברך נסים וישועות הרבה ואנו צריכים להודות לו עליהם ולשמח בהם תמיד, אף על פי כן אנו צריכים עדין להרבות בתפלה מאד, כי עדין אנו צריכים ישועות רבות כל ימי חיינו וכנ"ל. וזה בחינת וישב מרדכי אל ביתו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ששב לשקו ולתעניתו, הינו כנ"ל שאף על פי שראה ישועה כזאת, אף על פי כן צעק יותר וכנ"ל:
ועל כן מל ולא פרע כאלו לא מל. כי כשאינו פורע ואינו מבטל קלפת ישמעאל ומתרשל בתפלה מחמת שנדמה לו שכבר פעל בתפלתו הרבה וכנ"ל, שזהו בחינת קלפת ישמעאל, בחינת קלפת הפריעה כנ"ל, על ידי זה חס ושלום נתעכב גמר ישועתו ויתארך גלותו חס ושלום מאחר שמתרשל בתפלה, ואז יחזר ויתעורר בחינת קלפת עשו שהוא עמלק, שהוא בחינת קלפת הערלה ויאטם ויטמטם לבו לגמרי מלהתחזק בתפלה מאחר שרואה שזה כמה שצועק ואינו נענה. וחס ושלום יוכל לטמטם לבו כל כך עד שישכח לגמרי את כל הישועות שכבר עזרו ה' יתברך וכמבאר לעיל שזה מעשה עמלק שמכניס שכחה בלב כאלו עדין לא התחיל ה' יתברך להושיע כלל וכנ"ל, על כן מל ולא פרע כאלו לא מל. כי על ידי זה חס ושלום, חוזר ונעור גם קלפת הערלה שהיא קלפת עשו שהוא עמלק כנ"ל. על כן צריכין להעביר שניהם כדי לזכות להתחזק בתפלה תמיד, כי צריכין להאמין ולזכר כל הישועות והנפלאות שכבר עשה ה' יתברך עמנו ממצרים ועד הנה בכלליות ובפרטיות ולהיות מודה על העבר וצועק לעתיד לבוא ולהעתיר ולהתפלל הרבה לה' יתברך כל ימי חיינו וכנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מפני מה אין קורין הלל בפורים, בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן, ורבא אמר קריאתה זהו הלולא, הינו הך ולא פליגי, כי הלל אומרים על גאלה שלמה כמו יציאת מצרים שיצאנו מעבדות לחרות לגמרי שעל זה נקבעו כל הימים טובים שהם מקראי קדש שבהם הוא בטול מלאכה, כי אז נתבטל זהמת הנחש מלכות הרשעה. אבל בפורים עדין לא נתבטלה מלכות הרשעה לגמרי, כי אכתי עבדי אחשורוש אנן ועל כן באמת פורים מתר בעשיות מלאכה ועל כן אין בו הלל, אבל באמת זהו בעצמו תקף הנס הנפלא של פורים שהוא גדול מכל המועדים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר הנס וההארה הנפלאה והעצומה של פורים הוא שאנו ממשיכין עלינו הארה נפלאה כזאת שהוא הארת מרדכי שנזכה להתגבר בתפלה גם בימי אריכת הגלות הזה כנ"ל. וזה עקר שמחת פורים שאנו שמחים בחסדו שאנו בטוחים שגם עתה ישמע תפלתנו ויגאלנו מהרה. וזהו קריאתה זהו הלולה, כי עקר ההלל של פורים הוא קריאת המגלה שמפרסם תקף הנס שגם בעת אריכת הגלות בעת שנדמה שה' יתברך מסתיר פנים ממנו גם אז ה' יתברך שומע תפלתנו כמו שהיה בימי מרדכי ואסתר שאז היה בסוף הגלות והרבה חשבו וטעו ונדמה להם שלא ישוב עוד ה' יתברך אלינו חס ושלום. ומרדכי ואסתר התחזקו בתפלה גם אז עד שזכו לנס ואנו ממשיכין עלינו ההארה הגדולה הזאת בכל שנה ושנה להתחזק בתפלה תמיד בכל ימי אריכת הגלות הזה שאף על פי שאכתי עבדי אחשורוש אנן ומלכות הרשעה מושלת עלינו כל כך, אף על פי כן אנו בטוחים בחסדו ומחזקים עצמנו להתפלל תמיד עד שיכמרו רחמיו עלינו, וזה עקר ההלל של פורים בחינת קריאתה זהו הלולא, כי זה עקר ההארה שממשיכין בפורים שגם בעבדותנו באריכות הגלות נתחזק בתפלה תמיד שזה עקר מחית קלפת עמלק על ידי תקף גדלת מרדכי שמאיר עלינו אז כנ"ל:
הלכה ה בהלכות פריקה וטעינה הלכה ה אות כג: