ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · אפטרופוס ב

מי שמת והניח יורשים קטנים וכו' צריך מורישם למנות להם אפטרופוס שיתעסק בשבילם. אם לא מנהו. הבית דין חיבים למנות להם אפטרופוס שהבית דין אביהם של יתומים. אפטרופוס שמנהו אבי יתומים לא ישבע, מנהו בית דין ישבע:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ענין אפטרופוס:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על פי המאמר המתחיל פרקא רביעאה מספרא דצניעותא עתיקא טמיר וסתים זעירא דאנפין אתגליא ולא אתגליא בסימן כא, עין שם כל המאמר. ובקצור כי יש שכל פנימי ומקיף, דהינו מה שהאדם משיג ומבין הוא בחינת פנימי שנכנס לתוך המח לפנים, ומה שאין האדם יכול להשיג ולהבין זה בחינת מקיף שמקיף את המח ואין יכול לכנס לתוך המח לפנים. והשכל הפנימי מקבל חיות מן המקיף. וצריך כל אחד להשתדל לעשות מהמקיפים פנימים וכו'. וכל אלו הקשיות שאנו נבוכין בהם כמו הידיעה והבחירה הם בשכל המקיף שאי אפשר לאנושי להשיג זה השכל המקיף עד לעתיד כי אם היה משיג זה השכל היה יוצא מגדר אנושי והיה בגדר מלאך והיה מתבטל הבחירה לגמרי וכו'. ולבוא לבחינת שפע אלקי בחינת רוח הקדש שהוא בחינת מקיף הנ"ל הוא על ידי שמקדש שתי עינין ושתי אזנין ותרין נוקבין דחטמא ופומא שהם שבעת הנרות שעל ידם נמשך שפע אלקי שהוא בחינת המקיף הנ"ל. ולפעמים שהשפע אלקי והשכל הנ"ל הם בבחינת העלם ועבור ואז יפה צעקה לאדם בין בתורה ובין בתפלה וכו', עין שם כל זה היטב. וזה בחינת יבום וחליצה, כי זה הולך בלא זרע ולא הניח אחריו ברכה שימשיכו שכל הפנים בעולם וכו', עין שם. ועין שם מה שמבאר אחר גמר המאמר מה ששיך לזה המאמר ומה שמבאר על פסוק נחמו נחמו, כי הכל אחד עם המאמר הנ"ל, עין שם. כי הידיעה עקר הנחמה מכל הצרות והיא עקר החיים. וכשנשלם הידיעה אזי נשלם כל החסרונות בבחינת אם דעת קנית מה חסרת וכו', עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת גדל הרחמנות העצום שיש על יתומים קטנים. ועל כן צריכין למנות להם אפטרופוס שהוא אבי יתומים, כמו שפרש רש"י על תבת אפטרופוס שהוא לשון אבי יתומים, עין שם. כי באמת עקר החיות הבנים קטנים הוא מאביהם שהוא חיותם ממש, כי עקר חיות האדם הוא רק מהשכל שהוא עקר חיות האדם, כמו שכתוב (קהלת ז), החכמה תחיה וכו' וכמובן במאמר הנ"ל. ועל כן הבנים קטנים שאין דעתם שלמה עדין עקר חיותם מאביהם שהוא מאיר בהם הדעת על ידי שמשתדל בצרכיהם ומשגיח עליהם בכל הדברים שעל ידי זה מאיר בהם דעתו והוא עקר חיותם כנ"ל. כי אב ובן זה בחינת פנימי ומקיף, כמובן בספרים. וזה בחינת גדל החיוב שמחיב האדם להניח בנים בעולם, כי עקר בריאת האדם בעולם הזה הוא בשביל שימשיך שכל הפנים שהוא בחינת מקיף בעולם הזה כדי שיגלה אלקותו יתברך בעולם, כי בכלליות העולמות כלל העולם הזה הוא בבחינת פנימי והעולם הבא הוא בחינת שכל המקיף, כי כל מה שיש בעולם הזה אפשר להבין ולהשיג, אבל עולם הבא עין לא ראתה וכו', כי הוא בחינת מקיף שאי אפשר להשיג. וצריך האדם להמשיך שכל המקיף שהוא בחינת אב, בחינת עולם הבא לתוך פנימיות השכל בעולם הזה להמשיך השכל ממקיף לפנימי מאב לבן, מעולם הבא לעולם הזה ובשביל זה עקר בריאת האדם, כי עקר הוא הדעת וכנ"ל וכמובן במאמר הנ"ל וכאשר נשמע מפיו הקדוש מענין זה בעת שהיה עוסק בדברי המאמר הנ"ל. וזה בחינת בנים שמחיבים להניח אחריו בזה העולם, כי הבן נמשך ממח האב ומי שזוכה להניח בן זה בחינת שהמשיך שכל המקיף לפנימי, כי מהאב נמשך הבן, דהינו ממקיף לפנימי, כי אב ובן הם בחינת מקיף ופנימי וכמובן במאמר 'בראשית ברא' מאמר וחצי מאמר אב ובן, עין שם (סימן כב). ועל כן על ידי שמניח אחריו בן, על ידי זה דיקא זוכה ליעול לפרגודא דמלכא לזכות לעלות לעולם הבא ובלא זה חס ושלום אי אפשר לו לעלות, כמובא בזהר (בראשית מח). כי כל אחד כפי מה שזוכה בעולם הזה להשיג ולהבין ולעשות מהמקיף פנימי, כמו כן זוכה בעולם הבא למקיפים עליונים אחרים וזה עקר שעשוע ותענוג עולם הבא. ועל כן על ידי שהניח בן, שזה בחינת שהמשיך השכל והמח מאב לבן, ממקיף לפנימי, על ידי זה הוא זוכה למקיפים אחרים בעולם הבא ועל כן האב זוכה לעלות בעולם הבא על ידי שהניח אחריו בנים דיקא, אבל כשאין זוכה חס ושלום להניח בנים אי אפשר לו לעלות מאחר שלא זכה בעולם הזה להרבות ולהגדיל הדעת שבשביל זה בא לעולם, להגדיל הדעת ולעשות ממקיף פנימי שזה בחינת בנים כנ"ל ואז זוכה למקיפים אחרים שזהו בחינת עולם הבא כנ"ל. אבל כשלא הגדיל הדעת חס ושלום, ולא הניח בנים ולא המשיך השכל מאב לבן, ממקיף לפנימי, אינו יכול לזכות למקיפים אחרים שהם שעשוע עולם הבא:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שהביא רבנו זכרונו לברכה במאמר הנ"ל ענין יבום ולכאורה אין לו קשר גמור ענין יבום למאמר הנ"ל, אך על פי הנ"ל הכל אחד, כי ענין הנ"ל להמשיך ממקיף לפנימי וענין בנים שמחיבים להניח בעולם הזה הכל אחד וכנ"ל ועל כן מגיע הירשה להבנים מאחר שהם בחינת המשכת השכל ממקיף לפנימי, שזהו עקר שלמות והגדלת הדעת כנ"ל. ומשם נמשכין כל ההשפעות כנ"ל דעת קנית מה חסרת. ועל כן נמשכת כל ההשפעה וכל העשירות מהאב לבן, כי כמו שנמשך הדעת מאב לבן, כמו כן נמשכין עמו כל ההשפעות והעשירות. שזהו בחינת הירשה השיך לבנים, כי כל ההשפעות נמשכין מהדעת כנ"ל. נמצא שאב ובן הם בחינת מקיף ופנימי ועל כן עקר חיות הבנים על ידי האב שמאיר עליהם הדעת שהוא עקר החיות כנ"ל, כי הפנימי מקבל חיות מהמקיף כנ"ל. ועל כן כשנסתלק האב הרי הוא כאלו נסתלק חיותם ממש מחמת שאין מי שיאיר בהם דעתו שהוא עקר חיותם. ועל כן האב קדם מיתתו צריך למנות להם אפטרופוס, והאפטרופוס נקרא אבי יתומים, כי הוא נעשה בחינת אבי יתומים ממש מאחר שמשגיח עליהם בדעתו ומאיר עליהם דעתו ועל ידי זה ממשיך עליהם בחינת הארת האב שהוא הארת הדעת מאב לבן כנ"ל. ועל כן האב בעצמו צריך למנות להם אפטרופוס כדי שיהיה להאפטרופוס התקשרות עם האב בעצמו ויהיה לו כח לאחר הסתלקותו להמשיך הארת האב לבנים על ידי שמנהו האב בעצמו ומסר לו כחו ועל ידי זה יש לו כח להמשיך הארת האב לבנים אחר הסתלקותו ולהאיר בהם הדעת להחיות אותם, שזהו עקר בחינת האפטרופסות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת החלוק שיש בין מנהו אבי יתומים בעצמו שאין צריך לשבע ובין מנהו הבית דין שצריך לשבע, כי השבועה הוא בחינת התקשרות כמובא, כי שבועה זה בחינת שבעת הנרות הנ"ל שעל ידם ממשיכין הארת המקיף לפנים וזה לשון שבועה, לשון שבעה בחינת שבעת הנרות הנ"ל. וזהו בחינת שבועה שמטילין על מי שחשוד על איזה שקר מטילין עליו שבועה כדי שיגיד האמת, כי עקר אחיזת השקר הוא רק כשאין הדעת בשלמות, דהינו שאין ממשיכין הדעת ממקיף לפנימי, שזהו עקר שלמות הדעת, כי בלבול הדעת זה בחינת שקר, כי כשאין הדעת שלם והוא מבלבל אזי יכול לטעות עצמו ולומר על דבר הפך מן האמת. אבל כשהדעת שלם אין בו טעות ושקר רק אמת, כי השכל השלם הוא רק כלו אמת, כי השכל השלם מחיב רק האמת לאמתו. נמצא שהשקר הוא בחינת ערבוב הדעת והאמת הוא בחינת דעת השלם. ועקר שלמות הדעת הוא כשממשיכין הדעת ממקיף לפנימי כנ"ל ושם עקר האמת כנ"ל ועקר אחיזת השקר הוא כשאין ממשיכין הדעת ממקיף לפנימי ואז אין הדעת שלם ואז יש אחיזת השקר כנ"ל. כי העולם הזה נקרא עלמא דשקרא והעולם הבא נקרא עלמא דקשוט, כי עולם הבא בחינת מקיפים, בחינת שלמות הדעת הוא בחינת אמת, אבל העולם הזה, שהוא בחינת הדעת שאין שלם כל כך שם אחיזת השקר. וכשמקשרין העולם הזה אל העולם הבא, דהינו שממשיכין ממקיף לפנימי, מעולם הבא לעולם הזה, על ידי זה נשלם הדעת ונתבטל השקר, כי העולם הבא בחינת מקיף הוא בחינת אמת בחינת עלמא דקשוט וכנ"ל. ועל כן כשאחד חשוד על שקר וזהו רק מחמת שאינו ממשיך הארת הדעת מעולם הבא לעולם הזה ממקיף לפנימי, על כן הוא צריך לשבע. והשבועה הוא בחינת שבעת הנרות כנ"ל שעל ידם ממשיכין המקיף לפנים כנ"ל, כי השבועה הוא בחינת התקשרות שמקשר ומאיר הארת עולם הבא בחינת מקיפים לפנים על ידי בחינת שבעת הנרות כנ"ל ואזי אינו חשוד עוד על שקר, כי כשממשיך המקיף לפנים על ידי בחינת שבעת הנרות שהם בחינת שבועה אזי נתבטל השקר כנ"ל (כי תקון שבעת הנרות הנ"ל הוא על ידי שמקדש עיניו ואזניו ותרין נוקבין דחטמא ופומא, וקדשת הפה הוא על ידי אמת, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל והפה הוא כלליות שבעת הנרות הנ"ל, כי הפה הוא בחינת מלכות שכלול מכל שבעת הנרות):

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא שעקר השבועה הוא בחינת שמקשר וממשיך הארת המקיף לפנים מעולם הבא לעולם הזה מאב לבן כנ"ל. ועל כן כשהבית דין ממנין אפטרופוס מטילין עליו שבועה שהוא בחינת התקשרות הנ"ל כדי שיוכל האפטרופוס להמשיך הארת האב לבן מעולם הבא לעולם הזה, שזהו עקר בחינת האפטרופסות להמשיך הארת האב לבן מעולם הבא לעולם הזה, שזהו עקר בחינת האפטרופסות, כי הוא צריך שיהיה נעשה אבי יתומים ממש להמשיך להבנים הארת האב וזה נעשה על ידי השבועה שמטילין עליו, כי על ידי השבועה שמקשרין וממשיכין מאב לבן, ממקיף לפנימי, מעולם הבא לעולם הזה, שזהו עקר בחינת האפטרופסות כנ"ל ואזי אינו חשוד עוד שיעלים מממונם מאחר שמקשר וממשיך מאב לבן על ידי השבועה ונעשה אבי יתומים ממש ואזי רחמי האב על הבן ואזי בודאי לא יעלים ממונם כלל, כי עקר רחמי האב על הבן בחינת כרחם אב על בנים הוא רק בחינת הארת הדעת שמאיר בהם, כי הדעת הוא הרחמים, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר:

העתקת הקטע עם מראה המקום

אבל כשמנהו האב בעצמו אין צריך לשבע כי על ידי שמנהו אבי יתומים בעצמו לאפטרופוס נתקשר ממילא להאב ויש לו כח להמשיך הארת האב לבנים על ידי שאביהם בעצמו התקשר עמו בחייו ומסר לו כחו ומנהו לאפטרופוס ואזי תכף כשנסתלק מתלבש בו הארת האב ועל כן יש לו כח להחיות הבנים להאיר בהם הדעת מאב לבן מאחר שאביהם בעצמו התקשר עמו בחייו ומסר לו כחו ודעתו ועל כן אין צריכים לשבע כי נתקשר ממילא כנ"ל. אבל כשלא מנהו בעצמו אף על פי שיש להבית דין כח למנות אפטרופוס, אף על פי כן צריך שיהיה לו איזה בחינת התקשרות להאב כדי שיוכל להמשיך השכל והחיות מאב לבן וכו', שזהו עקר בחינת האפטרופסות, ועל כן הוא צריך שבועה, כי על ידי בחינת השבועה, שהוא בחינת התקשרות בין עולם הזה ועולם הבא, בין אב לבן, בין פנימי למקיף, על ידי זה יש כח להאפטרופוס להיות נעשה אבי יתומים ממש, כי נתקשר על ידי השבועה שמטילין עליו וממשיך הארת הדעת מאב לבן וכו' ואזי נעשה אבי יתומים ממש, כי מאיר בהם הדעת מאב לבן, ממקיף לפנימי, שזהו עקר בחינת האפטרופסות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פורים, כי המן עמלק הוא בחינת כפירות ואפיקורסות, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. ועקר הכפירות והאפיקורסות הם באים על ידי אלו הקשיות והמבוכות שאי אפשר למצא להם תרוץ על פי שכל אנושי כמו הידיעה והבחירה. ובאמת אלו המבוכות הם בשכל המקיף שאי אפשר להשיגו בזה העולם כי אם היו משיגין זה השכל של הידיעה והבחירה וכיוצא היה מתבטל מגדר אנושי והיה מתבטל הבחירה לגמרי וכמבאר כל זה במאמר הנ"ל. אבל המן עמלק, שהוא בחינת אפיקורוס וכופר, לא היה מאמין בזה שיש בחינת שכל המקיף ששם מתבטלין כל הקשיות והמבוכות של האפיקורסים ועל כן רצה להתגבר על ישראל חס ושלום, על ידי קשיות ואפיקורסות אלו ועל כן עשה עצמו עבודה זרה וזה בחינת כפירות ואפיקורסות. ועל כן רצה להעביר את ישראל לגמרי חס ושלום, כי השכל המקיף הנ"ל הוא בחינת סגלה וישראל נקראו עם סגלה, כי הוא דבר שאי אפשר להשיג אשר בחר עם מתוך עמים וכמבאר כל זה במאמר הנ"ל ועל כן עקר קיום ישראל עם סגלה הוא רק כשמאיר השכל המקיף הנ"ל שהוא בחינת סגלה וכנ"ל. אבל המן שכפר בהמקיפים הנ"ל בבחינת הסגלה על כן היה שונא ישראל עם סגלה ורצה להעבירם מן העולם חס ושלום, כי גברה שנאתו עליהם על אשר נבחרו מכל העמים. וכמו שאמר בהמסירה שלו, ישנו עם אחד וכו' ודתיהם שונות מכל עם וכו' (אסתר ג). כי מאחר שלא רצה להאמין שיש בחינת סגלה ומקיף ששם בזה השכל הכל נכון ואין שום קשיא כלל רק שאי אפשר להשיג זאת בזה העולם, אבל הרשע הזה, ימח שמו, לא רצה להאמין בזה על כן חרק שניו על עם קדוש ישראל עם סגלה מדוע נבחרו מכל העמים להיות דתיהם שונות מכל עם וכו'. ועקר התגברותו היה בזמן הגלות בבל בסוף השבעים שנה שאז היה בחינת שנה, כמבאר בכתבים, כי שנה היא בחינת הסתלקות המחין. וזה בחינת מה שמובא שם במאמר הנ"ל שלפעמים המחין והמקיפים הנ"ל הם בהעלם ועבור ואז יפה צעקה לאדם וכו', עין שם. ועל כן רצה המן הרשע להתגבר בזמן השנה, דהינו בזמן הסתלקות המחין שהוא בחינת העלם, ואז כשאין שום שכל המקיף מאיר ומתגלה כי הם בבחינת שנה בהעלם ועבור. ועל כן אז רצה להתגבר חס ושלום על ידי הקשיות הנ"ל שהם בחינת מקיפים כנ"ל. ועל כן היה עצתם לעשות עץ גבה חמשים אמה לתלות את מרדכי, כי החמשים אמה הם כנגד חמשים שערי בינה (וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה שהחמשים אמה הם כנגד נון יום של ספירת העמר, שהם בחינת נון שערי בינה כידוע). ושער החמשים אי אפשר להשיג, כמובא, כי הוא בחינת מקיפים עליונים הנ"ל שאי אפשר להשיגם בזה העולם בשום אפן ורצה המן הרשע, ימח שמו, לתלות את מרדכי על עץ גבה חמשים אמה. והתליה הוא שמגביהין אותו עד ראש העץ ומשליכין את האדם משם, הינו שרצה להעלות את מרדכי היהודי, שהוא כלליות ישראל, עד ראש העץ שגבה חמשים אמה, הינו עד בחינת שער החמשים, שהוא בחינת שכל המקיף שאי אפשר להשיגו כנ"ל ולהשליכו משם חס ושלום. כי רצה המן להכניסו בתוך חקירות וקשיות של זה השכל המקיף הנ"ל שהוא בחינת שער החמשים ולהשליכו משם, כי אי אפשר לעמד בזה השכל, כי אי אפשר להשיגו בזה העולם. ורצה המן להתגבר על מרדכי בחקירות וקשיות של זה השכל הנ"ל כדי שיפל משם חס ושלום. וזה בחינת תליה על עץ גבה חמשים אמה שהוא בחינת שער החמשים שכל המקיף העליון הנ"ל שאי אפשר להשיגו כנ"ל. ועל כן היתה באמת עת צרה גדולה אשר כמוהו לא נהיתה מאחר שהתגבר בחקירות וקשיות אלו שאי אפשר למצא להם תרוץ על פי שכל אנושי כי הם בשכל המקיף שאי אפשר להשיגו כנ"ל, בפרט שהתגבר בעת שהמחין בהעלם ועבור בבחינת שנה כנ"ל. אבל ה' יתברך עשה עמנו נסים ונפלאות והיה אז באותו הדור מרדכי. ומרדכי הוא בחינת עתיקא כי משם שרש נשמתו, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה וכמובן בפרי עץ חיים. ובחינת מרדכי הוא בחינת התגלות האור הסתום והגנוז מאד בחינת עתיקא טמיר וסתים שהם בחינת המקיפים העליונים הנ"ל שהם טמירים וסתומים, כמבאר במאמר הנ"ל, ומרדכי הוא בבחינת התגלות האור הגנוז הזה, כמובן בפרי עץ חיים בחינת ויעבר מרדכי וכו', עין שם. ועל כן היה למרדכי כח להכניע קלפת המן עמלק שהיה מתגבר על ידי המבוכות שבאים משכל המקיף שהוא טמיר וסתים ואי אפשר להשיגו בשום אפן כנ"ל. כי מאחר שאחיזת מרדכי היה מבחינת האור הגנוז הזה בבחינת התגלות, על כן היה לו כח להכניעו, כי אף על פי שבאמת עדין אי אפשר להשיגו, אף על פי כן מחמת ששרש מרדכי היה משם בבחינת התגלות כנ"ל היה לו כח להכניעו לבטל כל המבוכות הנ"ל ולהראות בשכל שאי אפשר להשיג חקירות אלו ולהכניס אמונה שלמה בעולם, כי היה לו כח להכניע קלפת המן וכו' וכנ"ל. וזה בחינת ומרדכי ידע את כל אשר נעשה (אסתר ד), כי שרשו היה מבחינת השכל הגנוז הנ"ל ששם הבחירה והידיעה כלו חד וזה בחינת ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, כי הבחירה היא בתוך הידיעה רק שאי אפשר להשיג זאת בשום אפן רק מרדכי היה מבחינת השכל המקיף הזה שהוא טמיר וסתים כנ"ל. וזה בחינת (שם ח) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה וכו', זה בחינת לעתיד לבוא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, שהם בחינת המקיפים הנ"ל שיתגלו לעתיד, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. כי עטרה הוא בחינת מקיף וזה בחינת ועטרת זהב הנ"ל הנאמר במרדכי, הינו שזכה לבחינת מקיפים הנ"ל שהם בחינת עטרות כנ"ל. וזה בחינת לבוש מלכות תכלת וכו', כי הלבושים הם בחינת מקיפים, כמבאר שם על פסוק עז והדר לבושה וכו', כי מרדכי, שהוא בחינת התגלות אור הגנוז כנ"ל, הוא זוכה לכל המקיפים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ומחמת שאז היה בחינת שנה בחינת הסתלקות המחין בבחינת העלם וכו' כנ"ל, על כן היו צריכים צעקה להוליד המחין כנ"ל וכמבאר היטב במאמר הנ"ל. וזה בחינת הצעקות הגדולות שצעקו אז כל ישראל, כמו שכתוב (שם ט), ודברי הצמות וזעקתם. וכמו שכתוב (שם ד(: זעקה גדולה וכו'. כי אז היו צריכים אלו הצעקות כדי להוליד המחין כנ"ל, כמבאר במאמר הנ"ל היטב, עין שם. וזה שאמרה אסתר וצומו עלי (שם ד), 'עלי' דיקא, כי אסתר היא בחינת השכינה כידוע ששם המחין הם בהעלם והסתר בעת בחינת העבור ועל כן נקראת אסתר מחמת שאז היה בחינת שנה והיו המחין והשפע אלקי הנ"ל שהם המקיפים הנ"ל בהעלם והסתר ואז צריכין אנחנו לצעק במקום צעקת השכינה, כביכול, כמו שמבאר במאמר הנ"ל על פסוק צור ילדך תשי עין שם. וזהו וצומו עלי. 'עלי' דיקא, כי הצום והצעקה בחינת ודברי הצמות וזעקתם הם בשביל השכינה שהיא בחינת אסתר כנ"ל. כי הצום הוא גם כן בחינת צעקה וקולות הנ"ל, כי ענוי בגימטריא קול, כמובא בכונות יום כפור וערב יום כפור. וזה בחינת צום קול ממון, בחינת תשובה תפלה צדקה מעבירין את רע הגזרה, כי כלו חד, כי צום קול ממון הכל בחינה אחת בחינת קולות הנ"ל שעל ידם מולידין המחין. כי איתא בדברי רבנו זכרונו לברכה במאמר צוית צדק עדתיך (סימן כג) שקדם שמולידין ומרויחין ממון צריכין גם כן בחינת שבעים קלין כפולין בחינת קשין מזונותיו של אדם כפלים כיולדה, עין שם. כי באמת לדת והתגלות המחין ולדת ורוח הממון הכל אחד, כי כל ההשפעות תלויים בדעת וכשצריכין להמשיך השפעת הממון צריכין להמשיך השפעות הדעת ועל כן צריכין שבעים קלין גם כן כמו בלדת המחין (ואפשר משום זה צריכין שבעים קלין כפולין, כמו שמבאר שם, עין שם, כי צריכין שני מיני לדות והתגלות, כי תחלה צריכין להוליד המחין והדעת ולזה צריכין שבעים קלין פעם אחת ואחר כך צריכין להוליד עוד הפעם, דהינו להמשיך ההשפעה מן הדעת למטה שיהיה נמשך ונתהוה מן הדעת השפעה גשמיות וזה גם כן בחינת הולדה וצריכין עוד שבעים קלין ועל כן צריכין שתי פעמים שבעים קלין בחינת כפלים כיולדה) כי הכל תלוי בדעת, כמבאר היטב במאמר הנ"ל על פסוק נחמו נחמו בבחינת דעת קנית מה חסרת, עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן כשנותנין צדקה מממונו נמצא שלוקח ממונו שהוא כלול משבעים קלין הנ"ל, כי לא השיג זה הממון כי אם על ידי קלין כנ"ל, וכשלוקח זה הממון ונותנו בשביל השכינה, כביכול, דהינו שנותן צדקה לעניים שהם מאנין תבירין דילה, זהו בחינת צעקת השבעים קלין הנ"ל שצריכין לצעק במקום השכינה כדי להוליד המחין כנ"ל, כמבאר היטב שם במאמר הנ"ל, כי צדקה מממונו בשביל השכינה הוא ממש בחינת השבעים קלין הנ"ל, כי הממון כלול משבעים קלין כנ"ל. וזה, והכסף יענה את הכל, כי ממון הוא בחינת עניה בקול כנ"ל. וזה בחינת עשיר יענה עזות, כי ממון ועשירות הוא בחינת קולות כנ"ל. וזה בחינת אגרא דתעניתא צדקתא, כי התענית הוא בחינת קולות וכנ"ל, כי בתענית צועקין ומתריעין וכמו שאנו אומרין בתענית, עננו ה' עננו, היה נא קרוב לשועתנו וכו'. כי זה עקר התענית לצעק אל ה' ועל כן 'ענוי' בגימטריא 'קול' כנ"ל ועל כן אגרא דתעניתא צדקתא, כי צדקה מממונו הוא גם כן בחינת קולות כנ"ל וזה בחינת צום קול ממון שהם כלם בחינה אחת כנ"ל. וזה בחינת תשובה תפלה צדקה שהם צום קול ממון מעבירין את רע הגזרה, כי כל הגזרות וכל הצרות חס ושלום, כלם הם מחמת חסרון הדעת וכשנשלם הדעת נתבטלין כל הצרות וכל החסרונות, כמבאר היטב שם במאמר הנ"ל. נמצא שכל הגזרות והצרות, חס ושלום הם רק שהמחין והדעת הם בבחינת העלם ועבור ועל כן צריכין לצעק דיקא כדי להוליד הדעת ואז יתבטלו כל הצרות ועל כן על ידי תשובה תפלה צדקה שהם צום קול ממון שכלם בחינה אחת בחינת הקולות כנ"ל על ידם מעבירין את רע הגזרה, כי על ידי הדעת נשלמין כל החסרונות ונתבטלין כל הגזרות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מתנות לאביונים שנותנין בפורים זה בחינת הצדקה הנ"ל שהיא בחינת קולות כדי להוליד המחין וכו' כנ"ל ועל כן רצה המן לבטל זאת ורצה לשקל עשרת אלפים ככר כסף לבטל חס ושלום, שקלי ישראל, הינו לבטל בחינת הקולות הנ"ל שנתגלין על ידי צדקה של שקלי ישראל. וזה בחינת (שקלים פ"א מ"א) באחד באדר משמיעין על השקלים 'משמיעין' דיקא בחינת קולות כנ"ל. ורצה המן לבטל זאת ועל כן נותנין בפורים מתנות לאביונים לעורר בחינת הקולות הנ"ל כדי להוליד המחין כנ"ל. ועל כן נוהגין להתענות תענית אסתר וגם גובין אז מעות שקלים הכל בשביל בחינת הקולות הנ"ל שעל ידם נולדין המחין ונתגלין ויוצאין מבחינת שנה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת חיב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. וזה בחינת מקיפים העליונים הנ"ל ששם הידיעה והבחירה כלו חד ושם כלו טוב ושם הוא בחינת דלא ידע וכו' ואי אפשר להשיג זה השכל עכשו. ובפורים צריכין להשתכר עד שיעלה ויגיע עד שם ועקר השכרות של פורים הוא ביין, זה בחינת נכנס יין יצא סוד, כי מובא במאמר הנ"ל על פסוק נחמו נחמו יאמר אלקיכם, כי יין לארמא קלא, עין שם. וזה בחינת שתית היין של פורים, זה בחינת קולות הנ"ל שמעוררים אותן על ידי היין שהוא בחינת לארמא קלא ועל ידי זה נתגלין המחין בבחינת נכנס יין יצא סוד, כי יין נתן בשבעים אותיות זה בחינת שבעין קלין הנ"ל ועל ידם יוצא ונתגלה הסוד, הינו המחין והמקיפים שמשיגים על ידי בחינת היין של פורים שהוא בחינת שבעין קלין הנ"ל ועל ידם יוצא ונתגלה הסוד, הינו המחין והמקיפים שמשיגים על ידי בחינת היין של פורים שהוא בחינת שבעין קלין הנ"ל שעל ידם נולדין ונתגלין המחין והמקיפים שהיו מתחלה בסוד בבחינת העלם כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת סעדת פורים, כי על ידי האכילה דקדשה נשלם הדעת, כמבאר במקום אחר וזה עקר כונות האכילה דקדשה כדי להשלים הדעת והמח על ידה בבחינת צדיק אכל לשבע נפשו, בחינת והשביע בצחצחות נפשך, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, והצחצחות זה בחינת המקיפים הנ"ל, שהם בחינת אורות הצחצחות כידוע ועל ידי האכילה הקדושה זוכין לה. וזה בחינת אכילת שבת שהוא מצוה גדולה, כי בשבת מאירין המקיפים הנ"ל, שהם בחינת עתיקא, כי שבת הוא בחינת עתיקא קדישא רעוא דרעוין כידוע ועל כן אז מצוה גדולה לאכל כדי לקבל על ידי אכילת שבת הארת המקיפים בבחינת והשביע בצחצחות נפשך, בחינת אז תתענג על ה'. וזה בחינת סעדת פורים, כי בפורים מתגלין ומאירין המקיפין הנ"ל בחינת עתיקא, בחינת מרדכי כנ"ל בחינת מר דרור ואיתא ברעיא מהימנא מקטרת מר, דא כתר שהוא בחינת עתיקא כידוע ועל כן אז בפורים מצוה גדולה לאכל, כי אז מקבלין על ידי האכילה הארת המקיפים העליונים הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת משלוח מנות איש לרעהו, דהינו שצריך כל אחד לשלח לחברו מהמאכלים של פורים. זה בחינת מה שכתב רבנו זכרונו לברכה שם במאמר הנ"ל שמי שזוכה לבחינת התגלות המקיפים הוא צריך להטיב מטובו לאחרים ולגלות הסגלה לעם סגלה, דהינו לדרש ברבים ולגלות לאחרים מה שזכה שנתגלה לו מהארת המקיפים הנ"ל וכו', עין שם. וזה בחינת משלוח מנות איש לרעהו, כי המאכלים של פורים הם בחינת הארת המקיפים. כי במאכלים דקדשה, שהם בחינת מאכלים של פורים כנ"ל בהם מתגלין המחין והמקיפים כנ"ל ועל כן כל אחד מחיב לשלח לחברו מהמאכלים של פורים משלוח מנות כדי להטיב מטובו לאחרים. כי המשלוח מנות ששולחין אחד לחברו מהמאכלים של פורים זה מרמז על המקיפים שזוכין בפורים שהם מאירין בהמאכלים כנ"ל שצריך כל אחד לגלות ולהאיר בחברו הארה זו ולהטיב מטובו לאחרים כנ"ל. ועל כן נקרא משלוח מנות לשון מן כי הם בחינת מן שהוא דעת, כמובא, בחינת מאכל של צדיקים לעתיד לבא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, למה נקראו שחקים? ששם שוחקין מן לצדיקים לעתיד לבא. ועקר מאכל הצדיקים לעתיד לבא זה בחינת השגת המקיפים הנ"ל שיתגלו לעתיד בבחינת צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כנ"ל. נמצא שהמן שהוא מאכל צדיקים לעתיד לבא, הוא בחינת דעת בחינת מקיפים הנ"ל וזה בחינת מאכלים של פורים כנ"ל. וזה בחינת משלוח מנות, כי הם בחינת מן שהוא בחינת מקיפים כנ"ל ועל כן צריך כל אחד לשלח לחברו כדי להטיב מטובו לאחרים כנ"ל, כי על ידי האכילה מתחברת הנשמה עם הגוף ומאיר המקיף לפנים, כי גוף ונשמה הם בחינת פנימי ומקיף כדלקמן ועל כן על ידי אכילה בקדשה אכילת פורים, על ידי זה דיקא מאירים המקיפים כנ"ל ומאלו המקיפין המתגלין בפורים שהם מלבשים בהמאכלים כנ"ל שולח כל אחד לחברו משלוח מנות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שקורין פרשת פרה אחר פורים, כי פרה אדמה הוא חקה וזה בחינת מקיפים הנ"ל שאי אפשר להבינם שהם בחינת חקת התורה שאי אפשר להבין טעם הדבר כמו פרה אדמה שמטמא טהורים ומטהר טמאים. וזה בחינת חיב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, זה בחינת מקיפים הנ"ל שמאירין בפורים כנ"ל ועל כן אחר פורים שמאירין אז המקיפים הנ"ל כנ"ל קורין אז פרשת פרה שהיא גם כן בחינת מקיפים הנ"ל, כי היא חקת התורה שאי אפשר להבין כנ"ל. ועל כן פרה אדמה, שהוא בחינת מקיפים הנ"ל מטהרת מטמאת מת כי על ידי הארת המקיפין הנ"ל שעל ידם נשלם הדעת כנ"ל, על ידי זה נטהרין מכל הטמאות, כמו שכתב רבנו שם על הפסוק לב טהור ברא לי אלקים וכו', שעקר הטהרה על ידי תנועת השכל. כי על ידי תנועת השכל שלהבת הלב עולה מאליה ועל ידי זה נטהר הלב, עין שם במאמר הנ"ל ובמאמר המתחיל לב טהור ברא לי אלקים (סימן קנו) השיך גם כן למאמר הנ"ל. וזה בחינת שרפת הפרה, בחינת שלהבת הלב שנתחמם ונבער הלב על ידי השגת המקיפים שעל ידם נשלם הדעת, וכל המקיפים נמשכין מבחינת מקיפים עליונים שאי אפשר להבינם כלל שהם בחינת פרה אדמה, בחינת חקת התורה כנ"ל. כי עקר הטמאה היא טמאת מת וזה מחמת הסתלקות הנשמה שהיא אור הפנים שהיא בחינת השכל, כי השכל הוא הנשמה שמחיה הגוף בבחינת החכמה תחיה וכמובא במקום אחר. וכשמסתלק הנשמה שהיאא השכל נשאר הגוף טמא, כי עקר הטהרה על ידי השכל כנ"ל (וזה בחינת שבעת ימי אבלות חס ושלום, המובא שם במאמר הנ"ל, עין שם כדי להעלות הנשמה לאור הפנים מאחר שנפרדה מהגוף, עין שם). כי גוף ונפש הם בחינת פנימי ומקיף, כי הגוף אפשר להבינו בשכל, אבל הנשמה אי אפשר להשיגה, כי גוף ונפש הם בחינת עולם הזה ועולם הבא, בחינת פנימי ומקיף. ועקר טהרת הגוף וקדשתו הוא על ידי השכל בחינת הנשמה שהוא בחינת מקיפים הנ"ל, שהם בחינת רוח הקדש, שהם בחינת טהרת הלב כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן פרה אדמה, שהיא בחינת מקיפים הנ"ל, היא מטהרת מטמאת מת ועל כן כל מעשי הפרה שבעה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבעה כהנים שבעה כבוסין וכו'. זה בחינת שבע הנרות המבארין שם שעל ידם ממשיכין השכל מאור הפנים הנ"ל, עין שם. כי אדם הראשון פגם במקיפים עליונים הנ"ל שאי אפשר להבינם שמזה נמשכין כל המבוכות כמו הידיעה והבחירה כנ"ל. וזה בחינת עץ הדעת טוב ורע, דהינו לידע טוב ורע, שהוא בחינת הבחירה איך הוא בהידיעה, ומחמת שפגם בזה נאמר, ביום אכלך ממנו מות תמות. ועל כן על ידי פרה אדמה חקת התורה שמטהרת טמאים ומטמא טהורים על ידי זה מטהרין ומבטלין טמאת מת על ידי שמאמינין בבחינת חקת התורה, דהינו במקיפים עליונים הנ"ל שאי אפשר להבינם ואז מאירין המקיפים ונמשך הארת השכל ומזה נמשך כל הטהרות כנ"ל, כי הא בהא תליא, כי צריך כל אחד ואחד להמשיך לעצמו הארת השכל, דהינו להכניס המקיף לפנים. אבל המקיפים עליונים שאי אפשר להשיגם אסור לו לכנס לשם רק לסמך על אמונה. וכשרוצה לחקר שם חס ושלום, נתבטל השכל לגמרי ונאמר על זה, כי ביום אכלך וכו', אבל כשמאמין שאלו החקירות הם בשכל המקיף העליון שאי אפשר להבינו מזה בעצמו מאירין המקיפים וזוכה שיתגלה לו הארת השכל מה שאפשר לאנושי להבין ועל ידי זה נטהר הלב כנ"ל. וזה בחינת פרה אדמה שכל מעשיה שבעה שבעה כנגד שבעת הנרות כנ"ל שעל ידי זה נמשך הארת השכל ועל ידי זה נטהרין מכל הטמאות, כי עקר הטהרה על ידי תנועת השכל, עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן: ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים (אסתר ט) ראשי תבות אלו"ל, כי אלול בחינת השגת המקיפים, כמבאר בסוף מאמר הנ"ל והבן:

העתקת הקטע עם מראה המקום