ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ה
התאמת הקריאה
הלכה ה:
מהדורא בתרא, ראש השנה תיו ריש לפרט קטן:
צריך לכתב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא, כי היכי דלא להוי מתנתא טמירתא:
כי כל דבר יש לו שרש למעלה ושרש ענין מתנה מה שנמצא בעולם שאחד נותן מתנה לחברו נמשך ממה שגם אצלו יתברך נמצא אוצר מתנת חנם שלפעמים חונן ונותן במתנת חנם אף על פי שאינו מגיע לו על פי משפט. כי ה' יתברך מנהיג עולמו בצדקה ובמשפט, כמו שכתוב, אוהב צדקה ומשפט וכתיב, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ובאמת הוא מדרכיו הנפלאים והנעלמים מאד שאי אפשר להבין ולהשיג, וכמו שמתמיה ומתפלא הפיוט על זה ביוצר של יום ראשון דראש השנה כמו שאומרים שם, ובמקום משפט אין צדקה ובאין משפט יש צדקה ואתה במשפט תעשה צדקה. כי באמת הוא פלא גדול שאי אפשר להבין כי ה' יתברך ברא את העולם בשביל האדם הבעל בחירה כדי שיזכה לקבל שכר הטוב הגנוז במשפט כדי שלא יאכל נהמא דכסופא, כמובא. ועל כן בהכרח שינהיג העולם במשפט כי אם לאו אם כן חזר הדבר לכמות שהיה שיאכל נהמא דכסופא ואם כן על מה טרח כל הבריאה. וזהו באמת ענין קשיות המלאכים שקטרגו על בריאת האדם ואמרו, מה אנוש כי תזכרנו וכו', כי עתיד למחטי קמך ולארגזא קמך וכו'. והשיב להם ה' יתברך, וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכו'. ולכאורה תמוה דקארי לה מאי קארי לה וכי לא ידעו המלאכים שה' יתברך רחום וחנון והלא הוא מטיב ומרחם על כל דרי מעלה בחסד חנם. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שהם אוכלין בחינת נהמא דכסופא שהוא רק ברחמים במתנת חנם, ואם כן מה קול הרעש הזה שהרעישו על בריאת האדם שעתיד לחטא, הלא ה' יתברך רחום וחנון?! אך כל קשיתם היה ענין הנ"ל, שהקשו כמו ממה נפשך, כי הם הבינו תכף שבריאת האדם הוא כדי שיקבל שכר במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא כמותם. ועל כן הקשו אם כן איך אפשר שיתקים, כי הלא עתיד למחטי וכו'. ואם תאמר שתמחל לו ברחמיך, אם כן יאכל נהמא דכסופא בבושה גדולה יותר מבתחלה, כי קדם בריאתו לא חטא ועכשו חטא ואתה מרחם עליו ונותן לו במתנת חנם אם כן בושתו יותר מרבה ולמה לך לבראתו? אבל ה' יתברך לא השגיח עליהם והשיב להם, וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכו'?! הינו שהשיב להם שאין אתם מבינין ומשיגין דרכי, כי אף על פי שאני רוצה לברא האדם כדי שיקבל שכרו במשפט, אף על פי כן בודאי לא לחנם נקראתי רחום וחנון, כי בודאי לא אעזב דרכי רחמי וחסדי מן האדם אף על פי שנברא במשפט, כי עליו דיקא יתגלו רבוי רחמנותי וחנינותי, כי על העליונים שאינם חוטאים אין נכר על ידם כל כך רבוי רחמיו, רק על האדם דיקא שעתיד לחטא, על ידו דיקא יתגלו רבוי רחמי עד אין קץ ותכלית. רק שבודאי אי אפשר לכם להשיג זאת איך יתנהג במשפט ובצדקה, כי זהו נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג וכנ"ל. וזהו בחינת בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקים עמד ושתף מדת הרחמים במדת הדין. ולכאורה קשה, הלא ידוע שה' יתברך טוב ומטיב ומלא רחמים וכל בריאת העולם היה בשביל לגלות רחמנותו וטובו כמבאר בכל ספרי קבלה הקדושים, ואיך שיך שיעלה במחשבה לברא העולם במדת הדין?! אך באמת גם מה שעלה במחשבה לברא העולם במדת הדין היה גם כן מצד רחמיו וחסדיו, כי מעצם רחמיו רצה לברא את האדם שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא, על כן בודאי ראוי מצד רחמיו דיקא שיברא העולם במדת הדין ומשפט כי אם לא כן יהיה נהמא דכסופא, כי באמת גם כל דיניו ומשפטיו יתברך נמשכים רק מחסדו וטובו, כי מדת הדין לא נתהוה כי אם כדי שיהיה צמצומים וכלים לקבל החסד בתוכם כידוע ועל כן באמת גם הדין הוא חסד גדול. וכמובא על פסוק אברהם הוליד את יצחק וכו'. וזה בחינת בגבורות ישע ימינו. והכל בשביל האדם כדי שיקבל שכרו הטוב במשפט וכנ"ל, אבל ראה שאין העולם מתקים, על כן שתף מדת הרחמים במדת הדין וכו' וברא את העולם שיתנהג במשפט ובצדקה כנ"ל ובאמת אי אפשר להשיג זאת וכנ"ל:
ואלו השתי בחינות משפט וצדקה הם בחינת תורה ותפלה, הינו בחינת תורת ה' ותפלת ה' שאי אפשר להשיג כי אם מי שזוכה לעלות מדרגא לדרגא עד שנכלל באין סוף ששם הוא תורת ה' ותפלת ה' ממש:
כי איתא בהתורה 'חותם בתוך חותם' סימן כב. שצריכין להתחזק בעזות גדול דקדשה כנגד העזי פנים שכל התנשאותם רק על ידי עזות וכו'. וכן צריכין עזות דקדשה נגד עזות הגוף וכו'. ועזות הוא בחינת קולות דקדשה וכו' בחינת קול שופר וכו'. ולבוא לעזות הוא על ידי שמחה בחינת כי חדות ה' היא מעזכם. ולשמחה זוכין על ידי בחינת נעשה ונשמע שהם שני הכתרים שהכתירו את ישראל בשעת קבלת התורה שהם בחינת ושמחת עולם על ראשם וכו'. ונעשה ונשמע הם בחינת נגלה ונסתר, בחינת תורה ותפלה, בחינת תורת ה' ותורתו בחינת בראשית ברא מאמר וחצי מאמר וכו' וכו'. וצריך לעלות מדרגא לדרגא וכו' עד שיהיה נכלל בתחלת האצילות שהוא ראשית נקדת הבריאה, ושם הנסתר בחינת תפלה הוא תורת ה' ממש וכו' וכו'. ואחר כך כשנכלל באין סוף שם הנעשה בחינת התורה הוא תורת ה' ממש, והנשמע, בחינת תפלה, הוא תפלת ה' ממש, כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תורה ותפלה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפלין וכו'? וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל וכו'? ובודאי יש חלוק בין תורה ותפלה שלנו ובין תורת ה' ותפלת ה' וכו'. וקדם שעולין מדרגא לדרגא צריך שיהיה ירידה קדם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה וכו', עין שם כל זה היטב היטב:
נמצא שיש אצלו יתברך תורה ותפלה וזה בחינת משפט וצדקה הנ"ל, כי תורה בחינת משפט, כי התורה נקראת משפט, הינו בחינת ההנהגה על פי משפט התורה, אבל כפי משפט התורה קשה להעולם להתקים, כי התורה מחיבת להחוטא ענשו חס ושלום, ואפלו תשובה לא היה מועיל על פי משפט התורה, אבל ה' יתברך שתף רחמים בדין ומנהיג העולם בצדקה וחסד, שזהו בחינת תפלה, בחינת תפלת ה' שהוא מה שמתפלל יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי מעלי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו מה שה' יתברך ממשיך בכל פעם רחמים עליונים מאד אף על פי שחטאו ישראל כמו שחטאו כדי שיתקימו עד שישובו כלם ברחמיו, כי על ידי שהוא יתברך מתפלל וכובש כעסו וממתיק הדין והמשפט ברחמים ובצדקה, על ידי זה בעצמו הוא מחליש ומבטל כח היצר הרע שכל כחו מדינים וגבורות ומגביר כח היצר טוב שכחו מחסדים ורחמים כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים ובפרט בסימן עב, עין שם. ועל ידי זה יתקים, ועשיתי את אשר בחקי תלכו וכו':
וכל זה הוא בחינת ראש השנה, כי זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי בראש השנה נברא אדם הראשון ובו נדון העולם אבל המשפט צריך שיהיה בצדקה כנ"ל, וזה כל עבודת הצדיקים הגדולים כל ימיהם והעקר בראש השנה שהוא תחלת הבריאה. כי עקר עבודת הצדיקים הוא להמתיק דינים ולהמשיך רחמים על ישראל ועל ידי זה בעצמו הם מחזירים את ישראל בתשובה וכנ"ל. וכל מה שהצדיק גדול ביותר וכל מה שבא למדרגה גבה ביותר הוא זוכה להמשיך רחמים וחסדים עליונים יותר ויותר. וכמו שמבאר בזהר הקדוש החלוק שבין נח ואברהם ומשה וכו'. אבל עכשו בתקף אריכת מרירת הגלות שישראל ירדו מאד מחמת אריכת הגלות בבחינת ותרד פלאים אין עוזר להם כי אם על ידי הצדיקים שזוכין לתורת ה' ותפלת ה' ממש שמעוררין אותו יתברך שיתפלל בעצמו בעד ישראל וימשיך רחמים וחסדים חדשים בכל פעם בחינת רחמים וחסדים שאינם כלים לעולם, בחינת חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, כי הם נכללין באור האין סוף ששם הרחמים אין סוף. והעקר עוסקים בזה בראש השנה, כי בכל ראש השנה חוזר ונעשה מה שהיה בתחלת הבריאה, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל, אבל בודאי בכל ראש השנה נעשה חדשות לגמרי רק שהוא מעין שהיה בתחלת הבריאה אבל בודאי הוא בבחינת התחדשות נפלא. כי זה ידוע שאין ה' יתברך עושה שתי פעמים דבר אחד. ועקר ההתחדשות הנפלא הנעשה בראש השנה מעין תחלת הבריאה הוא בענין המתקת הדינים, שבכל ראש השנה ממשיכין הצדיקים גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו המזכרים בזהר הקדוש שהם בחינת הצדיקים שזכו לבחינת נעשה ונשמע בתכלית המעלה עד שזכו לבחינת תורת ה' ותפלת ה' שזה עקר בחינת נעשה ונשמע בשלמות באמת. אלו הצדיקים ממשיכין בכל ראש השנה חסדים ורחמים חדשים שלא היה מעולם, להמתיק כל תקף הדינים המתעוררים בראש השנה שנמשכין מבחינת בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין שזה היה בראש השנה. כי עכשו עקר המשכת החסדים להמתיק הדין ולקים העולם הוא רק על ידי הצדיקים הנ"ל, כי בתחלת הבריאה המשיך ה' יתברך בעצמו מדת הרחמים ושתף במדת הדין וכו' כנ"ל, כי אז לא היה שום צדיק בעולם, אבל עכשו הכל תלוי בהתעוררות תחתון על ידי גדולי הצדיקים גברי כח הנ"ל, שהם בחינת עשי דברו לשמע בקול דברו, בחינת נעשה ונשמע הנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה זה הפסוק לענין נעשה ונשמע. וזהו גדל הפלא של ראש השנה של הצדיקים הנ"ל, שממשיכין בכל ראש השנה חסדים חדשים נפלאים מאד לבטל הקטרוגים של הפגמים של אותו השנה עד שממתיקין כל מיני דינים שבעולם. וממילא מבטלים כל הצרות והיסורים מישראל, וממשיכין שפע ורב טוב לבית ישראל. והעקר שעל ידי רבוי החסדים חדשים ונפלאים שממשיכין בראש השנה, על ידי זה מבטלין ומחלישין כח היצר הרע ומכניסין הרהורי תשובה והתחזקות נפלא בישראל להתחיל בכל פעם לשוב אליו יתברך מכל מקום שהוא, כי כל מה שממשיכין חסדים יותר וממתיקין דינים יותר, כמו כן מחלישין כח היצר הרע והסטרא אחרא שכל כחם מדינים כנ"ל:
וזה שמבאר בתורה הנ"ל שעל ידי נעשה ונשמע זוכין לשמחה, שעל ידי זה זוכין לעזות דקדשה להתגבר על עזות דסטרא אחרא של העזי פנים ושל הגוף, כי הא בהא תליא, כי על ידי נעשה ונשמע הנ"ל נמתקין כל הדינים שעל ידי זה מגבירין כח יצר טוב על יצר הרע, שזהו בחינת התגברות עזות דקדשה על עזות דסטרא אחרא וכנ"ל. כי עקר ההתקרבות אל הקדשה הוא על ידי עזות דקדשה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מפני מה נתנה תורה לישראל? מפני שהן עזין וכו'. וכמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל צריכין לדבר בזה הרבה, כי צריכין התחזקות גדול בכל יום ובכל פעם שהוא בחינת עזות דקדשה, כי הרבה הרבה עובר על כל אחד ואחד בכל יום ויום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו'. כי היצר הרע, שהוא באמת זקן וישן לגמרי, כי נקרא זקן וכסיל, רוצה בכל פעם להתחדש ומעורר את האדם לשטותיו והבליו כאלו הם חדשים עכשו, ועצות התורה הנפלאים הוא רוצה להתישן חס ושלום, כאלו הם ישנים חס ושלום. ובאמת הוא להפך וצריכין להתגבר בעזות גדול כנגדו מחדש ולהבין ולהאמין בהאמת כי נהפך הוא, כי התאות והשטותים והבלבולים הם ישנים מכבר, כי אין כל חדש תחת השמש, אבל למעלה מהשמש שהוא התורה, שם יש חדשות בכל יום ובכל פעם, כי עצות התורה עמקים מאד מאד והם מתחדשים בכל פעם וצריך להתחזק בהתחזקות ועזות דקדשה מחדש בכל פעם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, היום הזה נהיית לעם - בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכו'. אבל כל זה זוכין על ידי הצדיקים שזכו לנעשה ונשמע הנ"ל. והא בהא תליא כל מה שמתקרב אליהם זוכה לעזות דקדשה ביותר וכל מה שזוכה לעזות דקדשה ביותר הוא מתקרב אליהם ביותר וכו'. עד שיזכה לבוא לשלמות האמונה שממשיכין השבעה רועים וכו'. ועדין צריכין באור גדול לבאר את התורה הנ"ל וכבר מבאר מזה קצת במקום אחר אבל עדין צריכין לדבר בזה הרבה בענין ירידה שקדם העליה המבאר שם וכו' באפן שיוכל כל אחד להבין עצות והתחזקות נפלא על ידי התורה הנ"ל:
וזה בחינת כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה, על ידי שקרבתני לצדיקי אמת ושמת חלקי מיושבי בית המדרש שלהם וכו', אבל אלקים זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי וכו', הינו שקמים כנגדי העזי פנים שבדור וכו' וכנ"ל. ואתה ה' אל רחום וחנון וכו', שזה בחינת שלש עשרה מדות של רחמים שנמשכים מתפלת ה', כמו שכתוב, ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון וכו'. וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור ולמדו סדר התפלה כדרך שאני מתעטף, הינו שה' יתברך, כביכול, גלה אז למשה ולמדו איך הוא יתברך מתפלל בעצמו ואומר ה' ה' אל רחום וחנון וכו'. וכך יתפלל כל אחד מישראל שימשיך רחמים וחסדים מתפלת ה' בעצמו וכנ"ל. וזה שמבקש שם, פנה אלי וחנני תנה עזך לעבדך, שמכל הבקשות שצריך מבקש, תנה עזך לעבדך, שיזכה לקבל עזות דקדשה מה' יתברך. וזהו 'תנה עזך' דיקא הנמשך מתורתך ותפלתך מבחינת אל רחום וחנון שהוא בחינת תפלת ה' כנ"ל, הינו שיזכה לעזות דקדשה הנמשך מה' יתברך בעצמו, הינו עזות הנמשך מתורת ה' ותפלת ה' באמת, כי ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, וכל עזוז נוראותיו וגבורת מלחמתו הוא להכניס עזות דקדשה בישראל לבטל הדינים שמהם כל כח היצר הרע שהוא בחינת עזות דסטרא אחרא ולהגביר הרחמים והחסדים שהם בחינת צדקה בחינת תפלת ה' שמשם עקר העזות דקדשה שזהו בחינת נורא אלקים ממקדשך אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם וכו'. וזה עזי אליך אזמרה כי אלקים משגבי אלהי חסדי, כי עקר העזות דקדשה נמשך מהחסדים כנ"ל ועל ידי זה מתגברין להתחזק לקוות ולצפות לישועה לשמר ולהמתין עד אשר יפל ויתבטל העזות הרע שלהם שמתגברין ומתפשטין בכל פעם בעזות גדול דסטרא אחרא בכמה בחינות עד שכמעט קשה לעמד כנגדם והרבה נפלו על ידי זה רחמנא לצלן, אבל דוד המלך עליו השלום, התחזק עצמו בעזות דקדשה ואמר, עזו אליך אשמרה. וכמו שפרש רש"י שם, 'עזו', הינו העזות של השונאים החולקים שמתגברין בעזות דסטרא אחרא כל כך ימים ושנים הרבה, אבל אני על משמרתי אעמד ואשמר ואמתין עד ירחם ה' ויפיל עזותם נגדי בחינת עזו אליך אשמרה, כי אלהים משגבי אלקי חסדי יקדמני וכו' וכנ"ל. וזה, ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי וכו'. שלבקר, שהוא לעתיד לבוא, אשיר וארנן לך על גדל החסד שעשית עמי להגבירני ולחזקני בעזות דקדשה כזה שאוכל לעמד כנגד עזות דסטרא אחרא כזה, כי עזות דקדשה שהשפעת עלי נמשך מחסדים עליונים נפלאים מאד מאד הנמשכים על ידי תפלת ה' וכנ"ל (שסוד חסדים אלו יתגלו רק לעתיד, כי הם בחינת תפלת הנסתר העליון, בחינת תפלת ה', שהוא בחינת נסתר העליון וכמובן בהתורה הנ"ל):
וכל זה נמשך ונתתקן בראש השנה וכנ"ל, וזה בחינת ה' מלך גאות לבש וכו', שנאמר על ראש השנה, כמובא שאז ה' יתברך מגלה מלכותו ולובש בגדי גאותו וזהו לבש ה' עז התאזר בחינת עזות דקדשה הנ"ל שמשפיע בישראל כנ"ל. ועל ידי זה אף תכון תבל בל תמוט, כי עקר קיום העולם על ידי זה כי רק על ידי זה מקבלין ומקימין את התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מפני מה נתנה תורה לישראל? מפני שהן עזין וכנ"ל. ועקר קיום העולם על ידי התורה, כמו שכתוב, נמוגים ארץ וכל ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. וזה, נכון כסאך מאז וכו', הינו בחינת ראש השנה שאז ה' יתברך יושב על כסאו לשפט בצדקה שאז עקר כל התקונים הנ"ל הנמשכין על ידי תורת ה' ותפלת ה', שהם בחינת בראשית ברא וכו', כי אז נברא העולם וכו' שעל ידי זה נמשך עזות דקדשה בחינת קולות, שזהו בחינת קול שופר של ראש השנה וכל הקולות והשאגות שצועקין ישראל אז שכלם בחינת עזות, כמו שמבאר שם. אבל יש כנגדם עזות דסטרא אחרא בחינת רבוי הקולות דסטרא אחרא. אבל עזות דקדשה הנמשך מה' יתברך בעצמו יתגבר עליהם. וזהו, נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם, הינו האויבים והחולקים המתפשטים כנגדנו כמו נהרות ממש ומתנשאים בקולם שהוא בחינת עזות דסטרא אחרא המתפשט ומתגבר מאד. אבל מקולות מים רבים אדירים משברי ים שהם קולות בחינת עזות דסטרא אחרא (וכעין שפרש רש"י שם, עין שם) אדיר במרום ה', כי ה' יתברך בודאי אדיר ותקיף עליהם ויכניעם וישפילם על ידי עזות דקדשה הנ"ל, כי עדתיך נאמנו מאד, עדתיך, בחינת העדיים הנ"ל שהם בחינת שני הכתרים של נעשה ונשמע, בחינת תורת ה' ותפלת ה' וכמו שמבאר שם על פסוק עדות ה' נאמנה, עין שם. אלו העדות נאמנו מאד לביתך נאוה קדש, שהוא הבית המקדש שמשם תצא תורה ושם עקר מקום התפלה, כמו שכתוב , כי ביתי בית תפלה, שמשם נמשך העזות דקדשה בחינת נורא אלקים ממקדשך אל ישראל הוא נתן עז וכו'. וזהו, ה' לארך ימים. וכמו שפרש רש"י שם, אף על פי שארכו הימים אף על פי כן עדתיך נאמנו מאד, כי על ידי תורת ה' ותפלת ה', שהם בחינת עדתיך כנ"ל, על ידי זה נזכה לעזות דקדשה תמיד לנצח הכל וכנ"ל:
וזה בחינת המדרש פליאה המובא בכונות וזה לשונו, תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו, תאנא, איזהו חג שהלבנה מתכסית בו? הוי אומר, זה ראש השנה. ואמאי מתכסית הלבנה? לפי שביום זה הקדוש ברוך הוא יושב על כסא דין ודן את העולם והשטן בא ומקטרג על ישראל ומזכיר עונותיהם. ואומר לו הקדוש ברוך הוא:
הבא עדים. והוא הולך ומביא את החמה ואומר לו הקדוש ברוך הוא על פי שנים עדים יקום דבר והולך להביא הלבנה והיא מתכסית ומבקש אותה ואינו יכול למצאה, ואז הקדוש ברוך הוא עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים וכו' עד כאן לשונו, חמה ולבנה הם בחינת תורה ותפלה בחינת נעשה ונשמע וכו' כי חמה בחינת תורה שנקראת שמש, כמו שפרש רש"י על פסוק תחת השמש בקהלת. ולבנה בחינת מלכות דוד כידוע, בחינת תפלה, בחינת ואני תפלה. ועקר התפלה בחינת נשמע הוא בחינת רצונות וכסופין חזקים לה' יתברך בדבקות ובטול גמור אל אור האין סוף עד שבא לדבורים שה' יתברך מרחם עליו ופותח פיו לפרש שיחתו לפניו וכמובן בהתורה הנ"ל וכן בכמה מקומות בדבריו זכרונו לברכה. וזה בחינת לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, שעקר ההכנה ועריכת הלב שמכין ומעריך לבו בכסופין חזקים ובא לפני ה' יתברך לפרש שיחתו, וה' ברחמיו נותן מענה בפיו בחינת ומה' מענה לשון. וזה עקר בחינת נשמע שהוא בחינת תפלה, שהוא בחינת בטול אל אור אין סוף, כמו שמבאר שם. ועל ידי זה זוכה שישיג תורת ה' עד שנעשית תורתו, שזהו בחינת שעושה מהנשמע נעשה, מהנסתר נגלה, מתפלה תורה:
וזהו בעצמו מה שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר בסימן כה לקוטי תנינא לעשות מהתורה תפלה אף על פי שלפום רהטא נראים כסותרים זה את זה, כי כאן כתב לעשות מהתפלה תורה ושם כתב לעשות מהתורה תפלה, אך באמת בשניהם לדבר אחד נתכון, כי מה שכתב כמה פעמים לעשות מהתורה תפלה כונתו לעשות מהתורה שלא זכה עדין לקימה ולהשיגה, לעשות ממנה תפלה להתפלל לה' יתברך שיזכה לקימה ולהשיגה, וזהו בעצמו מה שכתוב כאן לעשות מתורת ה' בחינת תפלה בחינת נשמע, לעשות מזה תורתו בחינת נעשה וכו', כי התורה שלא זכה עדין לקימה כראוי ולהשיגה היא אצלו בחינת תורת ה', בחינת נסתרות ממנו. ועל זה צריך לבטל עצמו ולהתפלל הרבה לה' יתברך עד שיקימה וישיגה לעשות מתורת ה' תורתו. נמצא שעושה מהתורה תפלה, הינו מבחינת תורת ה', שהוא הנסתר ורחוק ממנו, עושה מזה תפלה שמתפלל לה' יתברך שיזכה לבוא לזה. ואחר כך כשזוכה לפעל בקשתו ומשיג בחינת הנסתר, בחינת תורת ה' אזי נעשה מתורת ה', שהוא בחינת תפלה, תורתו. נמצא ששניהם אחד:
ונבאר הדבר קצת, כי כונת אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שהזהיר מאד לעשות מהתורה תפלה, היה כונתו מהתורה שלא זכה עדין להגיע אליה הן מצד הקיום הן מצד ההשגה והעקר הוא הקיום כמו למשל כשלומד בתורה שעל ידי מצות ציצית זוכה להנצל מנאוף, כמו שכתוב, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ועל ידי זה יהיה נצול מעצות הפוכות שאינם אמת וכו'. ועל ידי זה יזכה לאמונה ולתפלה ולארץ ישראל וכו'. ויודע בעצמו רחוקו מזה הוא צריך להתפלל הרבה לה' יתברך ולעשות מהתורה הזאת תפלה להתפלל לה' יתברך שיזכה לקים מצות ציצית כראוי באפן שיזכה לכל הנ"ל. נמצא, שכל התורה הזאת היא אצלו בחינת תורת ה' מאחר שלא זכה עדין לקימה בשלמות הראוי באפן שיגיע לכל הנ"ל רק שהצדיק שגלה זאת התורה זכה לזה בשלמות כי אצלו היא תורתו (וגם נמוכה אצלו באלפים ורבבות מדרגות מבחינת תורתו, מבחינת הנגלה שלו, רק שהכרח להוריד עצמו בשבילנו לאמרה כך וכו', כמבאר מזה במקום אחר). אבל אצלנו הוא בחינת תורת ה', בחינת נסתר מאחר שלא זכינו לקימה כראוי, מכל שכן להשיגה ועל זה צריכין תפלה כנ"ל. ועושין מהתורה הינו מבחינת תורת ה' תפלה עד שזוכה לבוא לזה לקים ולהשיג זאת התורה ואז נעשה מתורת ה', שהיא בחינת תפלה, תורתו. נמצא ששניהם אחד, כי מה שכתוב כאן לעשות מהתפלה תורה, הינו בחינת תורתו שיהיה נעשה מהנסתר, שהיא בחינת תורת ה', יהיה נעשה מזה על ידי רבוי תפלות בחינת תורתו, שזהו בעצמו מה שאיתא במקום אחר לעשות מהתורה תפלה, הינו מתורת ה' מה שגלו הצדיקים ואנחנו עדין רחוקים ממנה, לעשות מזה תפלה עד שנזכה לזה ויהיה נעשה תורתו והרי בשניהם לדבר אחד נתכון וכנ"ל (ועין במקום אחר מזה בהלכות ספר תורה וכאן מבאר יותר בעזר ה' יתברך):
נמצא שחמה ולבנה הם בחינת תורה ותפלה ואף על פי שהלבנה קטנה מהחמה וכאן מבאר שתפלה בחינת נסתר גבה יותר? אך על פי הנ"ל מבאר קצת כי התפלה מקבלת מהתורה, כי מתפלל שיזכה לקים את התורה ועל ידי זה זוכה לבוא לזה לעשות תורת ה' תורתו וכן מדרגא לדרגא עד אין סוף. נמצא שהתפלה קטנה מהתורה, הינו מהנסתר, וגבה מהתורה, הינו מהנגלה, כי על ידי התפלה פועלין הכל ועושין מהנסתר נגלה ואזי היא בבחינת אשת חיל עטרת בעלה, המובא בכתבים. כי על ידי התפלה יכולין לעלות מתכלית תכלית דיוטא התחתונה עד תכלית מעלה העליונה עד אין סוף עד שיזכה לתורת ה' ותפלת ה', כמובן למעין בהתורה הנ"ל ובמקום אחר:
ואלו השתי בחינות, שהם בחינת חמה ולבנה, בחינת תורה ותפלה, בחינת נעשה ונשמע, הם בחינת שני עדים, כי הם בחינת שני העדיים שהכתירו את ישראל בחורב כשאמרו נעשה ונשמע וכנ"ל, כי העדיים, שהם הכתרים הנ"ל, הם בחינת עדים, כי הם מעידין על מעשי האדם בבחינת נשמתו של האדם מעידה בו, כי כפי מה שמקים וממשיך על עצמו בחינת נעשה ונשמע הנ"ל, כמו כן מכתרת נשמתו למעלה בשני העדיים שהם הכתרים הנ"ל, ולהפך להפך חס ושלום. וזהו בחינת מה שכתוב, ועתה הורד את עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך, שה' יתברך לא רצה לשפטם עד שיורידו עדיים, שהם הכתרים, ואז ידע מה לעשות להם כפי אשר יעידו עליהם אלו העדיים בעצמם איך וכמה פגמו בהם. וזהו בעצמו בחינת שני העדים שנאמנים בכל דבר, כי בכל מקום שיש הכחשה זה בחינת פגם אמונה, על כן מביאין שני עדים שהם בחינת שני עדיים הנ"ל שעל ידם נבנית האמונה בבחינת עדות ה' נאמנה הנ"ל, ועל כן שני עדים נאמנים לעולם, כי שני עדים הם בבחינת נעשה ונשמע, כי כבר מבאר שבכל דרגא יש בחינת נעשה ונשמע ואין שני בני אדם דומין זה לזה, על כן אלו השני אנשים ישראליים הבאים להעיד בודאי יש בהם קטן וגדול, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מכניסין את הגדול שבהם וכו'. וגדול וקטן הם בחינת נעשה ונשמע כנ"ל ועל כן הם נאמנים, כי על ידי בחינת נעשה ונשמע נשלם האמונה. ועל כן התורה נקראת עדות, כמו שכתוב, ונתת אל הארן את העדת וכו'. וכתיב, לחת העדת וכן הרבה. וגם התפלה נקרא עדות, כמו שכתוב, עדות לישראל להדות לשם ה'. וכמו שמבאר בהתורה תהומות יכסימו וכו' סימן ט, עין שם, הינו כנ"ל:
ועל פי זה יתבאר בעזרתו יתברך דברי המדרש הנ"ל, כי ה' יתברך אומר להשטן להביא עדים והוא רוצה להביא החמה ולבנה, שהם בחינת תורה ותפלה, בחינת נעשה ונשמע, שהם בחינת שני העדיים הנ"ל, שהם עקר העדים, ורוצה להביאם להראות שישראל פגמו בהם והוא מביא את החמה בחינת תורה והיא מכרחת להעיד על הפגמים שפגמו במעשיהם נגד התורה ואומר לו ה' יתברך:
על פי שנים עדים וכו'. והולך להביא הלבנה בחינת נסתר, בחינת תפלה והיא מתכסית מאד עד שאינו יכול למצאה. כי הנשמע, שהוא בחינת תפלה, בחינת רצון ובטול אל האין סוף של איש הישראלי, זה אינו יכול להשטין ולמצא ולהשיג כלל, כי רב בני ישראל רצונם וכסופם חזק ואמיץ מאד מאד לה' יתברך, בפרט באלו הימים אלול ועשרת ימי תשובה, בפרט בראש השנה ויום הכפורים שאז כל ישראל לבם נשבר בקרבם ומתקבצים בבית הכנסת ובבית המדרש ומרבין בתפלות ורצונם וכסופם חזק עד אין סוף לה' יתברך, עד שעל ידי רצונם החזק עולים עד אין סוף בכח הצדיקי אמת שהשיגו תורת ה' ותפלת ה' ועל כן אינו יכול למצא כלל את הלבנה בחינת תפלה, כי היא מתכסית מאד, כי הוא בחינת נסתר, בחינת נשמע שעולה עד אין סוף. וזהו בעצמו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש ומובא בדברינו שכתר הנעשה אבדו ישראל וכתר הנשמע נשאר להם, כמו שמבאר על פסוק ועתה ישראל שמע אל וכו', הינו כנ"ל, כי כתר הנעשה אבדנו בעונותינו, כי אין אנו יכולין לקים שום מצוה בשלמות, כי אף על פי שאנו מקימין המצות גם בגלות, אבל אין אנו יכולין לקים שום מצוה בשלמות הראוי, כי כמה מצות אי אפשר לקים כלל בגלות כמו קרבנות וכו' ואפלו המצות שמקימין אינם בשלמות הראוי וצריכין יגיעה גדולה לקים איזה מצוה כראוי. אבל כתר הנשמע, שהוא בחינת תפלה שעקרה בחינת רצון ובטול וכו' הנ"ל, זה אי אפשר לקח מישראל בשום אפן, כי איך שהוא אף על פי כן רצוננו וכספנו חזק ותקיף מאד מאד לשוב לה' יתברך בכל עת וכמו שכתוב, מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ (ועין במקום אחר מזה בהלכות ערב הלכה ג) וכמו שכתוב כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה וכו'. שכל זה נאמר על רשפי שלהבת תבערת הלב לה' יתברך בעמקות פנימיות רצונו, שאפלו הקטן שבקטנים במדרגה התחתונה מאד בוער לבו לה' יתברך עד אין סוף. ועל כן כתר הנשמע לא אבדו ישראל, ועל כן על ידי בחינת הנשמע בחינת רצון, בחינת תפלה וכו', אנו משלימין כל המצות, כמו שאנו אומרים קדם כל מצוה, יהי רצון מלפניך כאלו קימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה וכונותיה וכו', הינו כנ"ל, כי עקר קיומנו על ידי הרצון שהוא בחינת נשמע וכו' שעולה עד אין סוף, כי גם במדרגה התחתונה מאד יכולין לכסף עד אין סוף אחר שכבר גלו לנו הצדיקי אמת השגות כאלה שיש תפלת ה' שהוא בחינת סתרי נסתרות בחינת חסד וצדקה הנעלם ונסתר מאד. על כן אין השטן יכול למצא את הלבנה כלל ואז הקדוש ברוך הוא עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים על ידי תקיעת שופר, כי כל המדרש הנ"ל נדרש על פסוק תקעו וכו', כי עקר קול שופר שהוא בחינת עזות דקדשה נמשך מהשמחה שעקרה נמשכת על ידי בחינת נשמע, בחינת תפלה, בחינת רצון ובטול וכו' הנ"ל, כמו שמבאר שם ועל ידי זה נמשכין חסדים נפלאים חדשים בכל ראש השנה, חסדים שלא נתגלו מעולם שעל ידי זה נמתקין כל הדינים, כי נתגלה הצדקה שנעלם בהמשפט שזה עקר בחינת התקון על ידי כתר הנשמע וכו' וכנ"ל ועל כן על ידי זה הקדוש ברוך הוא עומד מכסא דין וכו':
הכלל שכל אדם בכל זמן צריך שיהיה לו כמה וכמה עליות וירידות כל ימי חייו, כי אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא כי אם על ידי ירידה שקדם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה כמובא. ומחמת אלו הירידות הרבה נכשלו ונפלו מאד, כי צריך אז התחזקות גדול שהוא בחינת עזות דקדשה בכל הבחינות וכנ"ל. וזה בחינת אריכת הגלות של כלל ישראל, כי כלל הגלות הוא בחינת ירידה שקדם העליה בבחינת מה שאמר ה' יתברך ליעקב כשהיה צריך לירד למצרים בגלות אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ובפרט הגלות האחרון הזה שעליו נאמר, ותרד פלאים וכו' וכנ"ל. וכל זה עובר על כל אחד ואחד בפרטיות, כי יש מי שאינו מתעורר כלל לעלות מירידתו ויש שמתעורר קצת אך מרבוי הירידות שעוברין עליו לטובתו כדי שיעלה מדרגא לדרגא, הרבה נפלו על ידי הירידות וכמובא מזה. על כן צריך שתדע שצריכין התחזקות הרבה ועקשנות גדול בלי שעור שכל זה הוא בחינת עזות דקדשה שמקבלין על ידי שמחה שנמשך מבחינת נעשה ונשמע וכו'. ועקר הכח שיוכל להתחזק מי שהוא אפלו בתכלית הירידה, הוא על ידי שמקבלין כח מבחינת גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו, שהם הצדיקים הגבוהים שזוכין לבחינת נעשה ונשמע העליון הנ"ל, שהוא בחינת תורת ה' ותפלת ה' ששם החסד והצדקה עד אין סוף בחינת חסדי ה' כי לא תמנו וכו', שזה החסד ממשיכין ביותר בראש השנה שהוא חסד גדול, כמו שמבאר במקום אחר וכנ"ל. כי באמת אי אפשר להבין החסד והצדקה הנמשך משם, כי הוא בחינת תפלת ה' שה' יתברך בעצמו, כביכול, צריך להתפלל על זה להמשיך ולגלות החסד הנפלא הנעלם הזה שאי אפשר להשיגו, כי תפלת ה' הוא בחינת סתרי נסתרות שבנסתרות עד אין קץ, כי הוא בחינת נסתר העליון הנ"ל שאין מי שישיג איך הוא יתברך עושה המשפט בצדקה וכנ"ל. ובזה יכול להתחזק כל אחד בכל עת, כי עקר נפילתו הוא מחמת שיודע שכפי משפט התורה חטא ופגם מאד וגם כי חזק עצמו כמה וכמה פעמים וסמך על חסדו יתברך שהוא בחינת נסתר, בחינת תפלה, אבל אחר כך פגם גם בזה מאד מאד עד אשר חס ושלום אפס תקוה. אבל כשמאמין שיש תפלת ה' שגלו חכמינו זכרונם לברכה וכנ"ל ששם החסד והצדקה עד אין קץ והוא בחינת נסתר גבה מאד שאי אפשר להשיגו כי אם גדולי הצדיקים המבחרים שזכו לזה, על ידי זה גם הוא יכול להתחזק בכחם, כי הם ממשיכין עזות דקדשה גם עליו וכנ"ל. רק העקר שיאמין בכחם הגדול ויהיה עז כנמר להמשיך על עצמו העזות דקדשה הנמשך מהם, כי שם בענין העזות הוא העקר מה שאין יודעין מהיכן ההתחלה (כמו שמבאר במקום אחר סימן קמז). כי כל מה שמתקרב אליהם יותר נמשך עליו העזות דקדשה יותר, וכל מה שממשיך על עצמו העזות דקדשה יותר הוא מתקרב אליהם יותר, כי כל דברי התורה הזאת וכן כל התורות נעוץ סופם בתחלתם ותחלתם בסופם ויתבאר במקום אחר. וכל זה זוכין בראש השנה ביותר. ועל כן הולכין ונוסעין לבוא על קברי צדיקים בערב ראש השנה, כי נעלם ממנו ולא נדע מי הוא זה שיכול להמשיך החסד העליון הנפלא הזה בעצם ירידתנו, כמו שכתוב, וראה את עמך מרודים מאד, כי אם הצדיקים שוכני עפר שגלו כל זאת וזכו לזה לבחינת תורת ה' ותפלת ה' וכנ"ל וכמו שכתוב, טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה וכו':
ועקר התקון על ידי בחינת משיח שיבוא בהסח הדעת ועין שם (בהגמרא סנהדרין צז) שהביא שם עקר מימרא זאת רק לענין משיח, כמו שאמר רבי זירא שם במטותא מניכו לא תרחקונה דתנינא וכו'. ועין שם מה שאמרו שם, אין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאלה, שנאמר, ואפס עצור ועזוב, כביכול, אין סומך ואין עוזר לישראל וכו', כי הא דרבי זירא וכו' כנ"ל. וכן אחר כך האריכו בזה שאין לצפות לשום קץ שבעולם שרוצים לרמז באיזה פסוק וכו', כמו שאמרו שם, תניא רבי נתן אומר, מקרא זה נוקב ויורד עד התהום, כי עוד חזון למועד ויפיח לקץ ולא יכזב. אם יתמהמה חכה לו, כי בוא יבוא לא יאחר, לא כרבותינו שהיו דורשים וכו' ולא כרבי שמעון וכו' ואמר רבי יצחק, תפח עצמן של מחשבי קצין וכו'. והנה אלו המימרות קשה להבין ונראין לכאורה כסותרין זה את זה, כי איך שיך ליאש עצמו מן הגאלה חס ושלום, הלא צריכין לחכות בכל יום שיבוא וכמו שאמרו שם אם יתמהמה חכה לו. אך אם כי דבריהם זכרונם לברכה עמקים מני ים, בפרט בענין זה שאמרו בעצמם שנוקב ויורד עד התהום, אך עם כל זה בהכרח צריכין להבין מדבריהם איזה רמזים איך להתנהג בזה באפן שנזכה להתחזק בתקותנו לקרב ולא לרחק חס ושלום. והעקר הוא פשיטות ותמימות להאמין שבודאי בוא יבוא לא יאחר אך אסור לחכות לשום קץ לומר שמהראוי שיבוא בשנה זאת כמו שטעו הרבה על שנה זאת שנת ת"ר לפרט קטן שאמרו שבשנה זאת יהיה הקץ וקלקלו הרבה בזה, כי גרמו כמה כפירות וחלול השם כידוע. וכן בשנים הקודמים אמרו כמה קצים כגון בשנת תקנ"ז ובשנת תק"ס ובשנת תקפ"א וכו' וכן הרבה. ושמעתי שגם על שנת ת"ק אמרו שהוא הקץ וכלם חטאו בזה הרבה כמו שקללו אותם רבותינו זכרונם לברכה ואמרו, תפח עצמן של מחשבי קצין שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא וכו', אלא אנו צריכין לקוות ולחכות אליו תמיד ואף על פי כן יהיה בבחינת הסח הדעת כי הוא קץ הפלאות שאי אפשר להבין שום רמז ורמיזא בעולם מתי יבוא, כי לבה לפומה לא גלי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אך אף על פי כן בוא יבוא בודאי במועדו ובזמנו פתאם בהסח הדעת בעת שלא יחשבו על אותה השנה ועל אותו היום כלל, כי קץ הגאלה נמשך מבחינת דרכי ה' שהם בחינת משפט וצדקה שאי אפשר להבין כלל, כי הגאלה תהיה רק בצדקה וחסד חנם לבד, כמו שכתוב, למעני למעני אעשה וכו', אך אף על פי כן יהיה בבחינת משפט. וזה בחינת מימרא הנ"ל אין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאלה וכו', הינו שיבינו שלפי מעשיהם אין תקוה חס ושלום, ואף על פי כן יחזקו עצמן בכח הצדיקי אמת לחטף תורה ותפלה ומעשים טובים כל מה שיוכלו לחטף ולקוות לחסדי ה' שיעשה צדקה במשפט כנ"ל. וזהו בחינת הפלגתא שהביא אחר כך, רבי אליעזר אומר, אם ישראל עושין תשובה נגאלים ואם לאו וכו', אמר לה רבי יהושע וכו'. ואלו ואלו דברי אלקים חיים, כי בודאי עקר הגאלה תבוא רק על ידי תשובה ומעשים טובים, כמו שכתוב, ובא לציון גאל ולשבי פשע ביעקב וכו'. אך אף על פי כן יהיה הכל רק בחסד ובצדקה, כי התשובה של השבי פשע לא יהיה בה כח להביא הגאלה רק ה' יתברך בחסדו וצדקתו יקרב הגאלה למענו כנ"ל. אך מחמת שאי אפשר להמשיך הצדקה וחסד כי אם על ידי בחינת משפט, על כן ההכרח להמתין עד שיעשו קצת תשובה שעל ידי זה יוכל בנפלאותיו להלביש הצדקה במשפט. וגם מעט התשובה הכל ממנו על ידי בחינת תורת ה' ותפלת ה' שעל ידי זה יכניס בלבם לצעק ולהתפלל תמיד לה' יתברך עד שיכמרו רחמיו, כי יראה כי אזלת יד וכו' ויקבל מעט דמעט תשובתנו ותפלתנו ברצון באפן שילביש בנפלאות נפלאותיו הצדקה במשפט ועל ידי זה תבוא הגאלה. ויקים:
ציון במשפט תפדה, על ידי, ושביה בצדקה, כי שביה לא יהיה כדאי בתשובתם להביא הגאלה אך על ידי תשובתם המעטה יעוררו צדקתו יתברך שילבישה במשפט עד שיקים ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה במהרה בימינו, אמן:
וזה על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, כי על פי כל הנ"ל בודאי עקר רב תפלותיו של האדם צריכים להיות ביותר שינצל מכל רע מבחינת נשיכת עקרב שהוא בחינת שטף מים רבים שלא יגיעו אליו, שלא יבוא בחינת העקרב וינשכנו פתאם חס ושלום, כי המציאות שרוצה האדם למצא, דהינו להרויח פרנסה הן מותרות ועשירות גדול הן הכרחיות, הכל בא בהסח הדעת כנ"ל ואין האדם פועל כלל ברבוי מחשבותיו וטרדותיו. ועל פי רב הוא הולך וחושב איך למצא פרנסה ועשירות וכו' ובתוך כך בא עליו בכל פעם הרפתקאות וצרות רחמנא לצלן, ופגעים מפגעים שונים עד שעל פי רב אינו עובר זמן מעט בלי פגעים וצרות ותלאות והרפתקאות הרבה וכידוע כל זה למי שמשים לב לזה. וכל אחד נדמה לו שרק עליו עובר כוס התלאות בכל פעם ובאמת אין בנמצא מי שנמלט מזה וכל זה בהתלאות והרפתקאות השכיחים, מכל שכן שיש הרבה שעוברים עליהם צרות גדולות רחמנא לצלן, שהם באים פתאם לגמרי בבחינת נשיכת עקרב ממש רחמנא לצלן. והאדם הוא שוטה ואויל והולך וחושב איך ישיג ממון ומקנא בחברו וכיוצא, ופתאם עובר עליו מה שעובר רחמנא לצלן, וכמו שכתוב, ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו, וכן מבאר בפסוקים ובמקומות הרבה וכמובא לעיל (ועין בשל"ה מה שחושב שם בדרך חרוזי אין רגע בלא פגע, אין יום בלא וכו' אין שמטה וכו', עין שם). על כן מזהיר אותנו הפסוק, על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, הינו בעת שרוצה למצא ולהרויח איזה דבר, שזהו בחינת מציאה הנ"ל צריך שיהיה עקר תפלתו רק לשטף מים רבים, שהם בחינת רבוי הצרות המתרגשות ובאות לעולם רחמנא לצלן, שהם בחינת נשיכת עקרב שאליו לא יגיעו חס ושלום, פתאם בהסח הדעת כנ"ל. ואז ישיג ממילא בחינת המציאה הבאה בהסח הדעת, כי זה ידוע וכבר דברנו בזה למעלה שה' יתברך טוב ומטיב תמיד ורוצה רק להטיב לכל בריה ומצדו לא יבצר לתת לכל איש רב שפע ועשירות מפלג וכל טוב. אך מחמת שההכרח שינהיג העולם גם במשפט כנ"ל, משם נמשכין כל דרכי ה' שמוריש לזה ומעשיר לזה, כמו שכתוב, כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים. וכתיב, ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם וכו'. ובודאי אי אפשר להבין דרכיו אלו, כמבאר בכל הספרים שגם משה בקש על זה להודיעו, כי נעלם ממנו דרכיו אלו שהם בחינת צדיק וטוב לו צדיק וכו'. רשע וטוב לו וכו' וכן ירמיה ודוד וחבקוק וכו' התפלאו על זה כמובא, כי הם בחינת דרכי ה' שאי אפשר להשיג, כי הם בחינת משפט וצדקה הנ"ל, דהינו שה' יתברך חפץ רק להטיב בצדקה וחסד עם כל אחד אך בהכרח שילביש הצדקה במשפט כנ"ל. ועל כן עקר התקון לזה הוא רק תפלה ותחנונים שהם בחינת נשמע, בחינת צדקה וחסד כנ"ל. שעל ידי שהאדם מתפלל אזי יש בחינת אתערותא דלתתא שעל ידי זה יכול לעורר הצדקה והחסד בדרך נפלא שיתלבש במשפט התורה ואף על פי כן יהיה כלו חסד וצדקה. והכל בכח התקשרות לצדיקי אמת שזכו לבחינת תורת ה' ותפלת ה' ממש וכנ"ל. ועל כן צריך שיהיה עקר תפלתו שינצל משטף מים רבים שהם בחינת נשיכת עקרב שנמשך מדינים מבחינת משפט שהוא הוא המעכב והמונע את המציאה טובה שתבוא, אבל כשיתפלל שינצל ממנו על ידי זה ימתיק ויבטל הדינים ואז בחינת המציאה ממילא תבוא, כי דרכו להטיב תמיד וכנ"ל ועין מה שאיתא בזהר הקדוש ומובא אצלנו בלקוטי א סימן פד, דלית יום דלית בו טוב, אך כמה נחשים ועקרבים סחרין לה דלא יעול לההוא טוב וכו', עין שם:
ובאמת כשנשים לב היטב בענין מעמדנו ומצבנו לפי שעה בזה העולם העובר כהרף עין אין אנו יודעין כלל מה לכנות ולקרא בשם מציאה ומה לכנות ולקרא בשם נשיכת עקרב, כי יש שמוצא עשירות גדול ולבסוף נהפך לו לרעה עצומה גם בזה העולם ועל כל פנים הוא צריך למות ולוקחין אותו מהממון או שלוקחין הממון ממנו בחייו, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה (כנדפס בספר שיחות הר"נ, עין שם). וכמו שהתפלא קהלת על זה ואמר:
יש הבל וכו' עשר שמור לבעליו לרעתו וכו' ואבד העשר ההוא בענין רע וכו'. ולהפך יש אחד שיש לו עניות ודחקות ויסורים רחמנא לצלן והוא לו לטובה גדולה בעולם הבא בודאי, ולפעמים ועל פי רב גם בזה העולם אחריתו טוב אם הוא איש כשר, כי טוב אחרית דבר מראשיתו, כי צדיקים תחלתם יסורים וסופן שלוה וכו'. אך תפלה מועיל על הכל, כי בודאי עקר התפלה צריך שתהיה שינצל מכמה וכמה נחשים ועקרבים הסובבים אותו בכל יום ורוצים למנעו מהטוב הגנוז בכל יום שהוא טוב אמתי בגשמיות ורוחניות, דהינו שינצל ממחשבות רעות והרהורים רעים ורעיונים מבלבלים שהם עקר בחינת נחשים ועקרבים הנושכים אותו בכל עת ורוצים לכלותו לגמרי חס ושלום, לולי ה' שעומד בעזרו, כמו שכתוב, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק זה, בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו'. אך כל מי שעוסק יותר להציל עצמו והעקר על ידי תפלה ותחנונים כנ"ל, הוא יכול להמשיך ביותר צדקתו וחסדו העליון מאד, ולהמשיך חסדים נפלאים חדשים בכל יום ובכל עת בבחינת חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים וכו'. ועל ידי זה ינצל מנחשים ועקרבים הנ"ל ויזכה להטוב הגנוז בכל יום שהוא בחינת מציאה טובה באמת. וכל זה הוא בחינת על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצא, כשרוצה למצא איזה מציאה כגון פרנסה וכו' וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק זה, 'לעת מצא', זו פרנסה וכו'. עקר התפלה צריכה להיות רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וכנ"ל:
וזהו, אתה סתר לי וכו'. כי דוד המלך עליו השלום, מלמד אותנו לסמך רק על ה' יתברך, כי אין כח בתפלותינו לבד להנצל בכל יום ובכל עת ובכל רגע ממה שאנו צריכים להנצל בגשמיות ורוחניות מאחר שהכל בא בהסח הדעת ובחינת העקרב רחמנא לצלן, אורב עלינו בכל עת ורגע, כמו שכתוב, יארב במסתר כאריה בסכה יארב לחטוף עני וכו'. ואיך אפשר לבשר ודם בפרט חלושי כח שבישראל שכבר נכשלו הרבה הרבה במה שנכשלו איך אפשר להם למלט נפשם מכל נשיכותיו בגשמיות ורוחניות הבאים בהסח הדעת פתאם רחמנא לצלן, על כן מבקש ואומר, אתה סתר לי, כי רק אתה סתר לי להסתירני מסוד מרעים וכו' הנ"ל, ומצר הנ"ל תצרני. וזהו, רני פלט תסובבני סלה, כי בודאי אני צריך להודות ולרנן לשמך הגדול תמיד על רבוי הפלטות וההצלות הנפלאות שאתה מפלט ומציל אותי בכל יום ובכל רגע ממש, כי אין בעל הנס מכיר בנסו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק, עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם, וכמו שתקנו לנו בשלחן ערוך לומר שלש פעמים בכל יום על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים הטוב כי לא כלו רחמיך וכו'. וזהו, רני פלט תסובבני סלה וכנ"ל:
ועל כן היה ההכרח שיקבל יעקב את הברכות מיצחק במרמה ובגנבה מקטרוג עשו, כי כבר מבאר למעלה באות כח שבחינת צדקה ומשפט הנ"ל, הם עקר דרך ה' שהתחילו האבות לילך בו. ועקר ההתחלה מאברהם, כמו שכתוב, כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וכנ"ל. אך בפרטיות האבות כל אחד יש לו בחינה מיחדת בפני עצמו, כי אף על פי שאברהם שמר צדקה ומשפט, אף על פי כן בחינתו המיחדת אליו הוא בחינת צדקה וחסד, כי אברהם מדתו חסד כידוע, ויצחק בחינתו המיחד אליו הוא בחינת משפט, בחינת גבורות יצחק כידוע. ועקר כלליות הצדקה והמשפט יחד הוא בחינת יעקב, כמו שכתוב, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ועל כן באמת מבאר במדרש ומובא לעיל רבנן אמרי, לא נברא אברהם אלא בזכות יעקב וכו'. ועל כן יעקב שזכה לכלל משפט וצדקה בשלמות, על כן היתה מטתו שלמה בלי פסול, אבל אברהם ויצחק אף על פי שכל אחד שמר דרך ה' לכלל צדקה ומשפט כנ"ל אבל מחמת שעדין לא נכללו בשלמות ועל כן אברהם היה עקר מדתו חסד בחינת צדקה, ויצחק עקר מדתו גבורה בחינת דין ומשפט, על כן יצא מהם פסלת ישמעאל מאברהם ועשו מיצחק, כי כלליות צדקה ומשפט יחד הם עקר בחינת היחוד השם שמשם נמשך בחינת יחוד הקדוש של איש ואשה כשזוכים ששכינה ביניהם, כי איש ואשה הם בחינת תורה ותפלה כידוע וכמובא במקום אחר. ועל כן האשה טפלה לבעלה ואף על פי כן לפעמים היא למעלה ממנו בבחינת אשת חיל עטרת בעלה וכמובא מזה הרבה בכתבי האר"י ז"ל כפי דרכו הקדוש, כי התפלה היא קטנה מהתורה וגדולה מהתורה, כי היא בחינת עקרת הבית שעומדת בין תורת ה' ובין תורתו, כי על ידי התפלה זוכין לגלות הנסתר והנשמע ועושין מתורת ה' תורתו:
נמצא שהתפלה קטנה מהתורה, דהינו מבחינת תורת ה' וגדולה מהתורה מבחינת תורתו. וזה בחינת שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא, בין צדיק עליון, שהוא בחינת תורת ה' ובין צדיק תחתון, שהוא בחינת תורתו והשכינה היא בחינת התפלה והבן. ועל כן גם למטה יש שזווגו קטנה ממנו ויש שהיא גדולה ממנו בבחינת אשת חיל עטרת בעלה. וזה בחינת אשה עולה עמו ואינה יורדת עמו, כי צריך להרבות בתפלה עד שיעלה בתפלתו בכל פעם מדרגא לדרגא להשיג הנעלם והנסתר יותר, ואז אשתו שהיא בחינת תפלה, בחינת אשה יראת ה' היא תתהלל עולית עמו בכל פעם. כי האדם על ידי בחירתו יכול לעלות למעלות גבוהות אף על פי שנשמתו ירדה אליו ממקום נמוך. ואזי אשתו עולית עמו, כי עקר עליתו על ידי בחינת אשה יראת ה' היא תתהלל, דהינו על ידי בחינת תפלה וכמבאר למעלה שעל ידי תפלה ורצון וכו' יכולין לעלות מדיוטא התחתונה עד רום גבהי מרומים וכנ"ל. ועל כן אברהם שהיתה עקר מדתו חסד וצדקה, ויגע לכללו במשפט כנ"ל, אבל עדין לא נכלל אז בשלמות, על כן יצא ממנו פסלת שהוא ישמעאל. וכן יצחק שהיה מדתו דין ומשפט אף על פי שכללו בצדקה וחסד אבל לא בשלמות כמו יעקב, על כן יצא ממנו פסלת שהוא עשו שהיה אדמוני שנמשך מתקף הדין. ועל כן נקרא ישמעאל על שם התפלה, כמו שכתוב, כי שמע ה' אל עניך, כי שרש יניקתו מבחינת רבוי הצדקה שהוא בחינת תפלה שלא נכללה כראוי בבחינת משפט. ועשו לשון עשיה ששרש יניקתו מרבוי דקדוק המשפט והדין שהוא בחינת תורה שלא נכללה כראוי בבחינת צדקה. כי התורה בחינת נעשה בחינת עשית מצות מעשיות, אבל צריך שתהיה נכלל התורה בחינת נעשה בחינת עשית המצות, בבחינת נשמע, בחינת תפלה, שהוא בחינת בטול ורצון ודבקות לאין סוף וכנ"ל. וזה ששאל עשו, אבא, איך מעשרין את התבן ואת המלח? שרמה את אביו בזה, כי הראה עצמו שמדקדק הרבה בכל מצוה לעשותה בחמרות יתרות, כי משם היה אחיזתו מפגם רבוי החמרות היתרות וכמובא בדברינו במקום אחר מזה שחמרות יתרות הם גם כן פגם גדול, עין שם. וכל זה מחמת שלא נכלל המשפט בחינת תורה בשלמות בבחינת תפלה וצדקה וכנ"ל:
ולבאר הדבר יותר קצת שיהיה מובן מזה למשכיל רמזים ועצות לילך בדרך ה' הוא, כי בודאי אי אפשר לילך בדרך צדקה וחסד חנם לבד שאם כן לא יעשה כלום חס ושלום. אבל גם לילך בדרך משפט לבד גם כן הוא פגם גדול, כי אין העולם מתקים על פי הדין לבד כנ"ל וכמו ששכיח הרבה שכמה וכמה נפלו ונתרחקו מה' יתברך על ידי רבוי המשפט והדין יותר מדאי, שהחמירו על עצמן הרבה עד שאומרים בלבם שאפס תקותם מחמת רבוי עונותיהם וקלקולם ופגמיהם העצומים והרבים כחול ימים. ואם כי אמת שפגמו וקלקלו הרבה, אף על פי כן הם צריכין לבטח בחסדי ה' וצדקתו וברחמיו שאינם כלים לעולם שעדין עדין יש תקוה בכל פעם בכל יום ובכל עת ובכל שעה כל ימי חייו אפלו אם הוא כמו שהוא כי חסדי ה' לא תמנו וכו'. וכבר כתבנו מזה במקום אחר שעקר נפילתו מחמת רבוי הדין והמשפט הנ"ל הוא רק הסתת הבעל דבר שמבקש לו תואנה בלבו לפטר עצמו מכל חס ושלום, מאחר שרואה קלקוליו הרבים. וכבר דברנו בזה הרבה ושלמה המלך עליו השלום צעק על זה, אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכהף אם רשעת מעט, אל תוסיף להרשיע, ואם כבר הרשיע הרבה מאד, אף על פי כן צריך גם הוא לקים מקרא זה שלא יוסיף וירשיע עוד הרבה יותר חס ושלום, וכל מה שממעט מלהרשיע יותר ויותר בודאי הוא טובתו לנצח, וגם על ידי זה יוכל לזכות בסוף לשוב לה' יתברך בשלמות, כי אין יאוש בעולם כלל כמו שצעק רבנו זכרונו לברכה על זה בקול גדול ועמק עמק מאד. כי כל תנועה והעתקה שמנתק עצמו מרע לטוב אפלו כחוט השערה אינה נאבדת לעולם, כי מדה טובה מרבה ממדת פרעניות. ומה כשאדם פוגם או עובר עברה חס ושלום ה' יתברך משגיח ומסתכל על כל פרט ופרט, כמו שכתוב: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וכו'. וכתיב, ממכון שבתו השגיח וכו' המבין אל כל מעשיהם. מכל שכן וכל שכן במדה טובה שבודאי אין שום תנועה טובה נאבדת לעולם. נמצא שפגם אלו הנופלים מחמת רבוי המשפט והדין כנ"ל זה נמשך מבחינת קלפת עשו וכנ"ל. ולהפך מי שירצה לסמך רק על חסדו ויפרק על לגמרי חס ושלום, זה בחינת קלפת ישמעאל וכנ"ל. ועקר השלמות זכה יעקב שכלל משפט וצדקה יחד בשלמות גדול כנ"ל על כן היתה מטתו שלמה בלי פסול כנ"ל:
ומחמת שיצחק היה עקר מדתו בחינת משפט, בחינת תורה, על כן היה קשה לו ביותר למצא זווגו שהוא בחינת תפלה כנ"ל. ועל כן לא נולד זווגו עד אחר העקדה שאז נמתק גבורות יצחק כידוע, כמו שכתוב, ויהי אחרי הדברים האלה, דהינו אחר העקדה. ויגד לאברהם שנולדה בת זוגו של יצחק, כמו שפרש רש"י שם, הינו כנ"ל. ועל כן נאמר ביצחק ויעתר יצחק לה' וכו' מה שלא נאמר לשון זה באברהם ויעקב, כי יצחק דיקא היה צריך להרבות ולהפציר בתפלה ביותר, שזהו פרוש ויעתר כמו שפרש רש"י שם, כי מחמת שמדתו היה בחינת משפט, בחינת תורה, בחינת תורה מפי הגבורה נתנה, על כן היה צריך להכריח עצמו בכח גדול לתפלה והכרח להרבות ולהפציר בתפלה כדי שיכלל המשפט בצדקה שהיה רחוק מזה לפי שרש מדתו וכנ"ל. וזהו ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו דיקא, כי דיקא על ידי אשתו רבקה הצדקת שהיא בחינת אשה יראת ה' היא תתהלל שנולדה אחר העקדה אחר שכבר נמתק דינו קצת, על ידה דיקא ויעתר יצחק, כי עקר תפלתו על ידי בחינת רבקה שהיא בחינת אשה יראת ה' וכנ"ל:
ועל כן בית הראשון שהיה בזכות אברהם ובית השני שהיה בזכות יצחק נחרבו על ידי קלפת עשו וישמעאל כמובא. ובית שלישי האחרון שאנו מקוים שיהיה בזכות יעקב יתקים לעולם. כי עקר כלליות צדקה ומשפט שהם בחינת תורה ותפלה ביחד הוא בבית המקדש, כי משם תצא תורה, כי הלוחות כלל התורה עומדים שם בבית המקדש בבית קדשי קדשים, ושם מקום התפלה, כמו שכתוב, כי ביתי בית תפלה. ועקר קיום הבית המקדש הוא כשנכללו צדקה ומשפט יחד, כמו שכתוב, במשיח, ושפט בצדק דלים. וכמבאר לעיל מזה. ועל כן שני הבתים שהיו בזכות אברהם ויצחק שאצלם לא נכללו בשלמות בחינת צדקה ומשפט על כן נחרבו וכנ"ל. אבל בית השלישי שיהיה בזכות יעקב שזכה לכלל בשלמות צדקה ומשפט על כן יתקים לעולם. אבל אף על פי כן מובא בספרי קדש שעקר הגאלה האחרונה תהיה על ידי שיהיה נמתק גבורות יצחק לבחינת ישחק, כי זה עקר התקון שיעקוב ואברהם ימתיקו גבורות יצחק בשלמות שעל ידי זה תהיה הגאלה האחרונה. וזה בחינת וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר וכו' שמתחיל תחלה מיעקב, כי עקר הגאלה תהיה על ידו, ויזכר גם זכות יצחק וגם זכות אברהם עד שאברהם ויעקב ימתיקו גבורות יצחק ויכללו הצדקה במשפט בשלמות שעל ידי זה תהיה הגאלה האחרונה ובנין הבית המקדש כנ"ל. וזה שכתוב אצל יעקב וזכרתי וכו' וכן אצל אברהם כתוב גם כן זכרון, ואף את בריתי אברהם אזכר, אבל אצל יצחק לא כתיב זכרון, כי עקר הזכרון לרחם על ישראל לגאלם מכל הצרות והגליות שהזכיר מקדם בפרשה, הוא רק על ידי אברהם ויעקב שהם ימתיקו גבורות יצחק שעל ידי זה יגאלם ברחמיו וחסדיו המרבים, כי לעולם מדת החסד והצדקה מרבה מהמשפט והדין. וכמו שכתוב, אהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ. וכתיב, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ. נמצא שהזכיר צדקה וחסד כנגד מדת המשפט כי מדה טובה מרבה לעולם. וזה בחינת אברהם ויעקב שאוחזים ביצחק להמתיק הדין והמשפט שלו ועל כן על ידי זה תהיה עקר הגאלה על ידי שימתיקו גבורות יצחק ויהיה נעשה מיצחק ישחק כמובא. וזה בחינת סוד התקיעות המובא בזהר הקדוש ובכתבים שאברהם ויעקב אוחזים ביצחק להמתיק דינו וכנ"ל. כי עקר כל התקונים נעשים בראש השנה שאז הוא עקר בחינת צמיחת קרן משיח כמו שמתפללין אז הרבה על זה כמו שכתוב וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו וכו':
ומחמת שיצחק היה צריך יותר להתגבר ברבוי התפלות בחינת ויעתר יצחק וכו' וכנ"ל על כן עקר התפלה מרמז ביותר בבחינת יצחק כמרמז בנשמת כמו שאומרים בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך וכו' עד תתהלל שהראשי תבות הם יצחק רבקה כמובא כי שם צריכים ביותר להתגבר לכלל תורה ותפלה יחד שהם יצחק ורבקה כנ"ל, ועל כן יצחק מרמז בראשי תבות י'שרים צ'דיקים ח'סידים ק'דושים שהם בחינת כלל הצדיקים והיראים מקימי התורה שעל שם זה נקראים בשם ישרים וצדיקים וכו' הינו בחינת תורה שזהו בחינת יצחק. אבל רבקה מרמזת בראשי תבות תתר'ומם תתב'רך תתק'דש תתה'לל שהם ראשי תבות רבקה, כי אלו התבות תתרומם תתברך וכו' הם בחינת כלל התפלה בחינת רבקה בחינת אשה יראת ה' היא תתהלל וכנ"ל. וזה שמובא שיצחק ורבקה הם בגימטריא תקט"ו כמו שאיתא בילקוט הראובני לפי דרכו, הינו כי תפלה בגימטריא תקט"ו שהוא יצחק ורבקה כנ"ל. כי שם עקר התפלה להמתיק גבורות יצחק כנ"ל:
ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה וכו' וכן הזהירו ביותר שלא לאחר תפלת המנחה כמו שאמרו לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' שדיקא סמוך למנחה הזהירו על זה ביותר כמובא בפוסקים. כי תפלת המנחה כנגד יצחק שתקן תפלת המנחה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כמו שכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, על כן אז צריכין לזהר ביותר להתפלל ושלא לאחרה לבטלה חס ושלום. כי שם צריכין התגברות ביותר ביותר להתפלל מחמת שהוא בחינת גבורות יצחק בחינת משפט שעקר המתקתו על ידי התפלה בחינת צדקה וכנ"ל. ועל כן אז כשיצא יצחק לשוח בשדה אז דיקא נזדמנה לו רבקה בתפלתו כמו שכתוב שם בפרשה כי רבקה בחינת תפלה וכו' וכנ"ל:
ועל כן כל מה שרואה האדם שהדינים שהם בחינת התגברות היצר מתגבר עליו ביותר הוא דיקא צריך להתגבר להרבות ולהפציר בתפלה ועתר יותר ויותר כדי להמתיק ולבטל תקף הדינים וכו' וכנ"ל, ועל כן עקר ההתבודדות שהוא בחינת שיחה בינו לבין קונו נאמר אצל יצחק ביותר, כמו שכתוב, ויצא יצחק לשוח בשדה, כי עקר השיחה וההתבודדות הוא להמתיק בחינת משפט והדין של יצחק וכנ"ל:
ועל כן רצה יצחק לברך את עשו כפי תקף דינו ומשפטו, אבל רבקה הצדקת שהיא בחינת תפלה כנ"ל, המתיקה הדין ולמדה את יעקב שילך במרמה וגנבה לקבל הברכות מיצחק דיקא, כי ידעה שיש כח בתפלתה ובתפלת יעקב שיכול לכלל הצדקה במשפט שיקבל הברכות מיצחק דיקא. אבל מגדל הקטרוג וההתגרות של עשו, שהוא בחינת עקרב שאורב על ישראל תמיד, בפרט בעת שרוצים לקבל הברכות, שהם בחינת מציאה טובה שאזי אורב ומקטרג ביותר וכנ"ל, על כן היה ההכרח שילך במרמה וסבב ה' יתברך שישלח יצחק את עשו לצוד ציד וכו' ובתוך כך קבל דיקא יעקב את הברכות וכמובא בזהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל מזה וכו', עין שם. וזה שאמר יצחק ליעקב, מה זה מהרת למצא בני, 'מהרת' דיקא, כי יצחק ראה והבין אז מרחוק שזה יעקב, כמובן בפרשה שאמר, גשה נא ואמשך וכו', על כן אמר לו מה זה מהרת למצא מציאה טובה כזאת להאכילני ולקבל הברכות על ידי זה, הינו כי אמר כי אני יודע שסוף כל סוף יגיעו כל הברכות אליך יעקב, אך הייתי סבור שבתחלה צריכין לתן הברכות לעשו, כי הוא צריך למשל תחלה. וכמו שאמר יעקב בעצמו, יעבר נא אדני לפני עבדו וכמובא, על כן רציתי לברכו תחלה ועל כן מה זה מהרת. 'מהרת' דיקא, 'למצא בני', כי לדעתי עדין אין הברכות, שהם בחינת מציאות טובות שלך. והשיב:
כי הקרה ה' אלקיך לפני. ואיתא במדרש רבי יוחנן וריש לקיש, חד אמר, אם לקרבנך המציא לך הקדוש ברוך הוא, שנאמר, וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וכו', למאכלך על אחת כמה וכמה. וחד אמר:
אם לזווגך המציא לך, דכתיב, הקרה נא לפני היום. וכתיב, וירא והנה גמלים באים, למאכלך על אחת כמה וכמה. והוא פלא לכאורה, כי לפום רהטא הוא קל וחמר פריכא, כי בודאי להציל יצחק מדין שחיטת העקדה וכן להזמין לו זווגו הוא הצלה יתרה מלהזמין לו מאכלו לפי שעה, אך על פי הנ"ל יובן המדרש היטב ויבוא כמין חמר ויערב לנפשך מאד בעזר ה' יתברך, כי דיקא זכות העקדה ומציאת זווגו הזכיר אז כשרצה לקבל הברכות, כי אמר, הלא בשביל קרבן העקדה שהוא להמתיק גבורותיך הקרה ה' את האיל וכן להמציא זווגך רבקה שהיא בחינת תפלה שממתקת בחינת משפט וגבורה של יצחק עזר ה' יתברך בדרך נפלא אף על פי שהיה קשה מאד למצא זווגך מעצם גבורותיך וכנ"ל, אף על פי כן חמל ה' והמציא אותה לך. והכל היה בשבילי בשביל שיצאו ישראל ממני. ועכשו למאכלך שאני רוצה להאכילך כדי לקבל הברכות כדי שיוכלו ישראל להתקים בעולם ולהתפרנס בכל תקף ואריכת מרירת גלותם על אחת כמה וכמה שיזמין ה' יתברך לפני. נמצא שמקשר יפה מאד המדרש הזה, כי דיקא על ידי המתקת העקדה ועל ידי זווגו רבקה בחינת תפלה כנ"ל, על ידי זה קבל הברכות וכנ"ל (וזה שכתוב בספר הא"ב אות ז) שאכילת הצדיקים גדול מקרבנות ומזווגן וכו'. והבן היטב:
ועל כן אמר יצחק אז, הקל קול יעקב וכו'. שהבין אז עצם כחו של יעקב שזכה לבחינת נעשה ונשמע בשלמות לכלל משפט וצדקה ביחד, שהם בחינת תורה ותפלה שעל ידי זה זוכין לעזות בחינת קולות, בחינת הן יתן בקולו קול עז, כמו שמבאר שם. על כן אמר אז יצחק, עתה ידעתי, כי הקל קול יעקב חזק מאד שעל ידי זה יתגבר על הידים ידי עשו, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, כי אני רואה ומבין שקולו הולך וחזק מאד מאחר שזכה להמתיק המשפט בצדקה עד שמצא להאכילני ולקבל הברכות שזה נמשך מכלליות תורה ותפלה שעל ידי זה זוכין לעזות דקדשה בחינת קולות, בחינת הקל קול יעקב וכנ"ל וזה בחינת הקל קול שני קולות, בחינת קול תורה וקול תפלה שנכללין יחד שעל ידי זה עקר התגברות העזות דקדשה נגד העזות דסטרא אחרא להתגבר על הידים ידי עשו שיונק מבחינת משפט כשאינו נכלל בשלמות בבחינת צדקה, אבל על ידי הקל קול יעקב בחינת שני קולות שנמשכין מתורה ותפלה שנכללין יחד, על ידי זה מתגבר על הידים ידי עשו ומבטלין אותם וכנ"ל:
ועל כן באמת היה יעקב בפחד גדול כשאמרה לו אמו, שיטעה את אביו לקבל הברכות ועל כן אמר לאמו אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע וכו'. כי היה מתירא מתקף הגבורות של יצחק ועל כן אמר אולי ימשני אבי, הינו שימשש וידקדק במשפט עמי אבי יצחק שהוא בחינת דין ומשפט, כי מחמת שארצה לקבל הברכות פתאם יתעורר משפטו עלי חס ושלום, למשש אותי ולדקדק בי ואזי חס ושלום והבאתי עלי קללה ולא ברכה, כי כן דרך קטרוג המשפט, שכל זמן שאדם נח ושקט ואינו מבקש למצא מציאות טובות הרבה אזי אין מתעורר עליו הקטרוג של המשפט כל כך, אבל תכף כשרוצה לחטף גדלה ועשירות גדול וכיוצא מתעורר עליו הקטרוג חס ושלום, לומר נעין במעשיו אם הוא ראוי לזה ואזי חס ושלום יכול להתהפך עליו הגלגל להפך, שזהו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שעיון תפלה מזכיר עונותיו של האדם, דהינו כשמעין בתפלתו שלא כראוי שאומר ראוי שהקדוש ברוך הוא יעשה בקשתי וכמו שפרש רש"י שם שאז מזכירין עונותיו אם ראוי לזה. וזהו בחינת כלל דברינו שכתבנו למעלה שעקר רב תפלתו תהיה רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, להנצל מהאורב והמשטין בחינת מצר תצרני וכו' ואז יוכל לבקש רחמים גם על הכרחיות פרנסתו וכו' וכנ"ל. וזה שהתפחד יעקב אולי ימשני אבי, שהוא בחינת משפט ודין שימשש וידקדק בי מחמת שבאתי לקבל הברכות ואזי והבאתי עלי קללה ולא ברכה שהוא בחינת נשיכת עקרב שבא פתאם שהוא ההפך מהמציאה וכנ"ל. והשיבה לו אמו, עלי קללתך בני אך לך קח לי וכו', הינו שאמרה לו רבקה שהיא מקבלת עליה לבטל הפחד הזה, כי היא דיקא יודעת לבטל זאת, כי רבקה היא בחינת תפלה, בחינת המתקת דין ומשפט של יצחק כנ"ל ועל כן היא דיקא יכולה לבטל פחד זה. וכמו שאיתא במדרש שאמרה לו, עלי לכנס ליצחק ולומר לו, יעקב צדיק עשו רשע, הינו כנ"ל שאמרה שהיא בתפלתה יכולה להמתיק גבורות יצחק ולגלות לו שישראל הם צדיקים נגד עשו הרשע כי אם הם כמו שהם עדין הם צדיקים כנגד רשעת העכו"ם שהם בני עשו. וזה מתגלה על ידי רבקה דיקא שהיא בחינת תפלה שממתיק הדין והמשפט כנ"ל שעל ידי זה יוכל יעקב לקבל הברכות וכנ"ל:
וזה בחינת הנסיון של אברהם ויצחק בשעת העקדה, כי ידוע קשיות העולם על גדל הרעש של נסיון העקדה, כי לפי גדל צדקתו של אברהם אין זה נסיון גדול כל כך לכאורה, כי נדמה לנו שגם אנשים פשוטים יעמדו בנסיון זה שכשיאמר לו ה' יתברך בפרוש לשחט את בנו יחידו בודאי יקים דבריו וישחטהו. אך עקר הנסיון היה מה שלא הרהר אחר מדותיו יתברך וכמובא מזה וכמובן בדברי רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י ממה שאמר אחר כך אפרש שיחתי לפניך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ואחר כך אמרת לי להעלותו לעולה וכו'. מובן מזה ומשאר מקומות שזה היה עקר הנסיון שלו וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ואני והנער נלכה עד כה ומובא בפרוש רש"י, אראה היכן הוא מה שאמר לי כה יהיה זרעך. אבל אברהם התחזק באמונה ולא הרהר אחר מדותיו ואמר, אף על פי שאיני מבין דרכיו, בודאי כך המדה שאי אפשר להבין דרכי ה' ואני מחיב לעשות את שלי להוליך בני יחידי לשחיטה ואף על פי כן אני מאמין שה' יתברך יקים כל דבריו שהבטיחני, כי דרכיו אי אפשר להבין כלל, כי הוא יכול לעשות שני הפכים בנושא אחד. וכמו ששמעתי ממנו זכרונו לברכה בזה הרבה. וזה בחינת מה שכתוב ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, כי כל האבות הקדושים הבינו וראו מרחוק שעקר התכלית והתקוה יהיה רק בסוף האחרון כשיבוא משיח וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק וגם את הגוי אשר יעבדו, לרבות שעבוד מלכיות וכן בכמה מקומות שכלם ראו גלות הזה המר האחרון הארך כל כך, אבל בעצם גדלת השגת ורוח קדשם לא יכלו לעמד על הקץ האחרון שהוא קץ הפלאות שהוא סתום ונעלם מאד מעין כל. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ויקרא יעקב לבניו וכו', שבקש לגלות להם קץ הגאלה ונסתלקה הימנו שכינה. וזהו בחינת מה שכתוב באברהם, וירא את המקום מרחק, שראה התקוה שהוא קדשת מקום הבית המקדש שהוא בית חיינו ושם כל תקותנו אבל ראה את המקום מרחק, כי אי אפשר לעמד על הדבר מתי נשוב לזה המקום הקדוש, אבל אף על פי כן ראה אותו בראיה יפה וברה שבודאי נזכה לזה המקום הקדוש סוף כל סוף רק הוא מרחוק (וכמבאר בדברינו בזה הרבה להוציא רמזים מזה כל אחד לעצמו לענין גאלת נפשו הפרטיות, עין שם בהלכות שלוח הקן הלכה ה). וזה בעצמו בחינת ואני והנער נלכה עד כה, כי בחינת כה מרמז על דבר שרואין מרחוק מאד וכמו שפרש רש"י בפרשת מטות, משה נתנבא בכה וכל הנביאים נתנבאו בכה מוסף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר, כי כל הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה שראו נבואתם מרחוק מאד אבל משה התנבא גם בזה הדבר שהוא בחינת שראה הנבואה בראיה יפה וברה, אבל גם משה התנבא בכה, כי היו כמה נבואות שגם הוא הכרח לראותן מרחוק מאד. וזה בחינת כה אמר ה' כחצת הלילה אני יוצא וכו'. כי סוד חצות לילה גם משה לא יכל לעמד עליו בשלמות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מכדי משה לא ידע חצות אימת ואמר כחצות, דוד ידע שאמר חצות לילה אקום להודות לך וכו', הינו כי משה ידע שעקר הוא הגאלה האחרונה שתהיה בזכות דוד והנלוים אליו שהם הצדיקים וכשרים העומדים בחצות לילה לקונן על חרבן בית המקדש שאז ה' יתברך וכל הצדיקים שבגן עדן צייתין לקלייהו וכו' ועל ידי זה תהיה הגאלה בבחינת שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל המתאבל על ירושלים וכו'. אבל לא יכל לעמד על הדבר מתי יהיה הקץ, כי הוא סתום מאד כנ"ל ועל כן גם בגאלה הראשונה רמז בדבריו שאמר כחצת הלילה אני יוצא, כי בכל דבריו ושליחותו הסתכל על הקץ האחרון שבשביל זה מאן בשליחות בתחלה וכו'. ועל כן רמז בדבריו ואמר כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים וכו', כי כל הגליות מכנים בשם מצרים וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ועל כן אמר כחצת, כי הקץ האחרון סתום מאד רק דוד שהוא בעצמו משיח אמר חצות לילה אקום וכו'. ועל כן אמר משה אז, כה אמר ה', כי נבואה זו של בחינת חצות שמרמז על קץ האחרון היא רחוקה מאד ואי אפשר לעמד על זה על כן אמר בלשון כ"ה וכנ"ל. וזהו בעצמו בחינת ואני והנער נלכה עד כה, הנאמר באברהם, כי האמין שאף על פי שמוליך בנו לשחיטה אף על פי כן בודאי יתקימו דבריו יתברך שאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, אך הוא בבחינת כה שרחוק מאד ואי אפשר להבין רק מרחוק רואין וכנ"ל. ועל כן אחר כך כשהציל ה' יתברך את יצחק והעלה איל תחתיו אז הבין אברהם יותר שאי אפשר להבין דרכיו ולעמד על סוף דבריו בפרט בענין הקץ האחרון שכל ההבטחות שהבטיחו לתן לו זרע ולהנחילם את הארץ הכל היה בשביל הקץ האחרון שרק אז יתקימו בשלמות כל ההבטחות אבל אי אפשר לעמד על סוף הדבר בשום אפן רק אנו מחיבים בכל יום לקים דברי ה' יתברך ומצותיו ולהאמין שעל ידי זה יתקרב הקץ ולחכות בכל יום שיבוא ואף על פי כן אם לא יבוא באותו היום נחכה ביום אחר עד שסוף כל סוף יבוא, כמו שאמרו, אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא לא יאחר. וזהו, ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שאין לו פרוש לכאורה וכאשר נדחק רש"י בפרושו. אך עתה יתפרש כפשוטו שקרא המקום של הבית המקדש שהוא עקר התקוה כנ"ל י"י יראה. הינו כי רק ה' יראה זה המקום להשרות בו שכינתו, כי רק הוא יתברך לבד יודע הסוף אבל אנו אסור לנו לחשב בזה שום קץ כלל. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, רק עלינו מטל בכל יום ויום לעשות את שלנו לסור מרע ולעשות טוב בכל יום ויום שעל ידי זה מתקרבת הגאלה, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ששאל את אליהו, אימתי יבוא מר? אמר לו, היום, היום אם בקלו תשמעו. ואם כבר היו כמה צדיקים וכשרים שעבדו אותו יתברך בכל יום ויום ואף על פי כן עדין לא בא, הוא מחמת הקלקול של אחרים שמעכבין ביאתו, אבל אף על פי כן כל אחד כפי עבודתו הוא מקרב הגאלה באותו היום וסוף כל סוף יתקבצו התנוצצות הגאלה שעוררו הצדיקים והכשרים בכל יום ויום ועל ידי זה תבוא הגאלה. וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה על מאמר רבה בר בר חנה, כד חם גבה אתהפיך בסימן ב, עין שם. וזהו, אשר יאמר היום בהר ה' יראה וכמו שפרש רש"י שקאי על כל יום של כל הדורות הבאים הקוראים מקרא הזה וכו', עין שם. הינו בחינת היום אם בקלו תשמעו הנ"ל, שבכל יום מתקרבת הגאלה כפי העבודה של כל אחד ואחד שעובד את ה' יתברך וכמו שאנו מברכין בכל יום מצמיח קרן ישועה. וזהו אשר יאמר היום, הינו בכל יום ויום של כל אדם שבכל דור ודור היום ה' יראה לעמו במקום הזה, כמו שפרש רש"י שם. כי בכל יום מתנוצצת הגאלה וה' נראה במקום הזה וכנ"ל, אך אף על פי כן לעמד על סוף הדבר מתי תהיה הגאלה השלמה בקץ האחרון, על זה אמר, ה' יראה, כי רק ה' יתברך בעצמו יראה זאת וכנ"ל. אבל אף על פי כן אשר יאמר היום, הינו בכל יום ויום בהר ה' יראה וכנ"ל. ועין מה שמבאר בסימן רעב על פסוק זה היום אם בקלו תשמעו שזה עקר העצה לעבודת ה' יתברך לחשב בכל יום ויום שאין לו רק זה היום בלבד וכו', עין שם והוא שיך לענין הנ"ל, כי הכל אחד, כי אסור לדחק את השעה וצריכין שלא לחשב רק אותו היום בבחינת זה היום עשה ה' וכו', ועל ידי זה יזכה לעבודת ה' יתברך וכמו כן יזכה שממנו לא יהיה עכוב משיח כל כך וכפי עבודת ישראל המקימים זאת ועובדים את ה' בכל יום, כמו כן מתנוצץ צמיחת קרן ישועה בכל יום וכנ"ל עד שסוף כל סוף יתקבצו כל עבודתם יחד ותבוא הגאלה בשלמות. וכל אחד כפי חלקו בהתקרבות משיח כן יזכה אז להתענג על ה' ולשבע מטובו הגדול שישפיע עלינו אז:
וזהו חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, בחינת צדקה ומשפט הנ"ל שבמשפט עושה צדקה שזה יהיה בשלמות כשיבוא משיח שיזכה לזה כנ"ל שעל ידי זה תהיה הגאלה השלמה וכנ"ל וזה זוכין על ידי קימת חצות שעל ידי זה תבוא קץ הגאלה כנ"ל. וזהו חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך שבחצות לילה כשקמים שעל ידי זה מקרבין הגאלה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכנ"ל אז צריכין להודות לו יתברך על משפטי צדקתו יתברך מה שהוא יתברך במשפט עושה צדקה שעל ידי זה עקר ההתחזקות לקוות ולחכות לישועה ולגאלה שלמה בכלליות ובפרטיות בכל עת וכנ"ל:
שיך לעיל לאות מ"ם, לענין מה שמובא שם שלעולם מדה טובה מרבה וכו':
וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ואעשך לגוי גדול, זה שאומרים אלהי אברהם וכו'. יכול, יהיו חותמין בכלם? תלמוד לומר, והיה ברכה, בך חותמין וכו', הינו כנ"ל. כי עקר חתימת וגמר הברכה של השלשה אבות אברהם יצחק ויעקב, שהם בחינת צדקה ומשפט וכלליות צדקה ומשפט יחד כנ"ל, עקר חתימת הברכה הוא רק מגן אברהם, כי אברהם בחינת צדקה וחסד שבו עקר חתימת וגמר הברכה, כי מדה טובה מרבה לעולם וכנ"ל:
וזה בחינת חנכה שהוא בחינת חנכת הבית המקדש, כי עקר קדשת הבית המקדש הוא כי שם הוא מקום התורה והתפלה, כמו שכתוב, כי מציון תצא תורה, כי שם עומד הארון עם הלוחות בבית קדשי קדשים ושם מקום התפלה, כמו שכתוב, כי ביתי בית תפלה, כי דרך שם עולין כל התפלות, כמו שכתוב, והתפללו אליך דרך ארצם והבית אשר בניתי לשמך וכו'. והעקר הוא כי שם השראת שכינתו יתברך ושם התורה הוא בחינת תורת ה' ממש, כי שם עומדים הלוחות שנתנו מידו יתברך ליד משה שהם מעשה אלהים, כמו שכתוב, והלחת מעשה אלהים המה כתובים באצבע אלהים, בחינת תורת ה' ממש וכן תפלת ה' ממש הוא שם בבית המקדש, כמו שכתוב, ושמחתים בבית תפלתי, שמזה למדו רבותינו זכרונם לברכה, שה' יתברך מתפלל כי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי וכו', כמבאר בברכות. כי כל קיומנו וחיותנו הוא רק על ידי תורת ה' ותפלת ה' ממש והעקר על ידי תפלת ה' שהוא בחינת מה שהוא יתברך מתפלל בעצמו ברחמיו הפשוטים לעורר רחמיו הרבים והגדולים, (כמבאר בהתורה עזי וזמרת יה בסימן קה ענין זה, עין שם). ועכשו שהבית המקדש חרב בעונותינו לא היה אפשר לנו להתקים לולא הצדיקים הגדולים שיש להם כח לעורר בחינת תפלת ה' בכל יום שמשם נמשכין חסדים חדשים בכל יום בבחינת חדשים לבקרים וכו'. שנמשכין על ידי עצם החסדים שהמשיכו בראש השנה שהוא בריאת העולם וכו' וכמבאר לעיל באות ג. שאלו החסדים נמשכו מראש השנה עד יום כפור להמתיק הדינים עד שביום כפור מתרצה ה' יתברך וסולח ומוחל עונות ישראל בכל שנה. ומשם נמשכין החסדים חדשים בכל יום ויום שבלא זה לא היה קיום להעולם עתה אחר החרבן כמו שצעק ירמיה בקנתו ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו וכו'. וכל אלו החסדים נמשכין על ידי הצדיקים הנ"ל שזוכין לתפלת ה' וכנ"ל:
וזהו בחינת תקף הנס של חנכה, כי מלכות הרשעה רצו להשכיח תורתך וכו' ולהחריב הבית המקדש קדם זמנו, כי רצו לעקר קדשת ישראל לגמרי חס ושלום, שעל ידי זה היה חוזר העולם לתהו ובהו, כי אין קיום להעולם בלא התורה, כי הסטרא אחרא בחינת מלכות הרשעה ראו והבינו שזה הבית השני לא יתקים וסופו לחרב כי גם אז בבנינו היה ידם תקיפה על ישראל, על כן רצו להחריבו תכף כדי להגביר החשך מאד להחשיך חס ושלום, עיני ישראל שיהיו מתיאשין מן הגאלה השלמה לגמרי. כי עקר בריאת העולם היה רק בשביל ישראל ובשביל התורה ובשביל הבית המקדש, כמו שכתוב, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, בשביל ראשית שהם ישראל והתורה ובית המקדש שנקראים ראשית וכו'. אך, והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום, שהם בחינת ארבע מלכיות, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. ומבאר בדבריהם זכרונם לברכה שמלכות יון הרשעה הם בחינת חשך ומלכות אדום שהוא הגלות של עכשו הוא בחינת תהום, נמצא שמלכות יון הרשעה שמשלה אז הם בחינת וחשך על פני תהום שהם החשך שמכסה על פני תהום שהוא הגלות הזה שנמשל לתהום. וכשנופלים באור יום לתהום גם כן מר מאד וקשה לעלות, מכל שכן כשמתגבר עוד החשך על פני התהום. וזה היה כונת מלכות יון הרשעה אז שהם בחינת וחשך שעל פני תהום, שרצו להגביר החשך מאד להסמיך הגליות יחד שיחרב הבית מיד כדי שיתגבר החשך על פני התהום כדי שלא יוכלו ישראל לעלות ולצאת חס ושלום. וה' יתברך ברחמיו המרבים נתן בלב הצדיקי אמת מתתיהו ובניו ללחם מלחמות ה'. ועקר כחם היה על ידי עזות דקדשה שהמשיכו מבחינת תפלת ה' ממש כמובא שיהודה בנו של מתתיהו היה נקרא יהודה מ'כ'בא'י' שהיה צועק במלחמה מ'י כ'מוך ב'אלים ה'. כי עקר השבח של מי כמוך וכו' הוא מה שה' יתברך מגביר החסדים על הגבורות לעזר לישראל, שזהו עקר גבורות גבורתו וכמו שנסמך לזה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא. נורא תהלת זה בחינת תפלתו יתברך, כי הוא יתברך נורא תפלות, כי תפלותיו הם נוראות מאד שעל ידי זה הוא עשה פלא להציל את ישראל. ועל כן זכו כשנצחום שהיה להם נס גדול כזה בנרות המנורה דיקא שעל זה קבעו לנו להדליק נר חנכה. להורות שעדין ה' עמנו ומאיר לנו אור גדול בתוך תקף החשך של מלכות הרשעה בבחינת אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי. ועל ידי זה עקר ה' יתברך מחשבתם הרעה ונתהפך לנו לטובה מהפך אל הפך. כי לא די שלא הגבירו החשך שעל פני תהום חס ושלום כנ"ל, אף גם נתהפך שתקנו לנו הצדיקים הנ"ל תקון גדול ונפלא לדורות שהמשיכו לנו מצוה חדשה קדושה ונוראה כזאת לדורות. עד שגם אנחנו עתה בתקף אריכת הגלות הזה, שהוא בחינת תהום ממש, זוכין להדליק נר חנכה, שהוא בחינת אור נפלא ונורא מאד שמאיר לנו בתוך חשכת אפלת התהום שעל ידי זה יש לנו תקוה שלא להתיאש מן הרחמים, כי עדין הוא יתברך מאיר לנו ברחמיו בבחינת כי אשב בחשך ה' אור לי כנ"ל. כי אור נר חנכה נמשך ממקום גבה מאד, כמובא בכונות, הינו מבחינת תורת ה' ותפלת ה' ממש, ועקר נפלאות מעלת נר חנכה הוא שנמשך ממקום גבה מאד מבחינת תורת ה' ותפלת ה' עד שיש לו כח להאיר למטה למטה בתוך חשכת אפלת התהום ממש כי כל מה שהאור גבה יותר יכול להאיר למטה למטה יותר, כמבאר במקום אחר:
כי הבית השני היה בזכות יצחק, כמובא, שהוא בחינת תקף הגבורות ועל כן לא היה גאלה שלמה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי היה חסר חמשה דברים והיו משעבדים תחת מלכי העכו"ם, אך אף על פי כן היה לנו טובה גדולה ונוראה ולולא הבית השני לא היה אפשר לנו להתקים בגלות הארך הזה מעצם החשך שעל פני התהום שיניקתו מבחינת גבורות יצחק, מבחינת ותכהן עיניו מראת, שצריכין להמתיקם בחסדים גדולים הנמשכין מתפלת ה' וכנ"ל ועל כן סבב ה' יתברך ברחמיו שאז בימי בית שני דיקא, שהוא כנגד יצחק שאז רצה להתגבר החשך וכו', שהוא בחינת מלכות יון הרשעה שמשלה אז, שאז דיקא נקבע לנו ימי החנכה הקדושים שבהם מדליקין נר חנכה הקדוש שהוא בחינת אור גדול שנקבע לנו להאיר לדורות גם בתוך הגלות הזה שהוא בחינת תהום וכנ"ל:
ועל כן הם שמונה ימי חנכה כנגד בחינת תורה ותפלה שכל אחד כלול מד', ד' שהם בחינת י'צ'ח'ק ור'ב'ק'ה', כי יצחק ארבע אותיותיו הם בחינת ישרים צדיקים חסידים קדושים שהם כלל התורה. ורבקה בחינת תתרומם וכו' עד תתהלל, שהם בחינת ארבעת חלקי התפלה,. כי התפלה כלול מד' דהינו ארבעת חלקי התפלה כנגד ארבעה עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. כי קרבנות וכו' כנגד עשיה. ופסוקי דזמרה כנגד יצירה וכו' כמבאר בכונות. וכן התורה כלול מד', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:
כיצד סדר משנה וכו'. נמצא ארבע פעמים ביד כל אחד וכמובא בהתורה מישרא וכו' (סימן ל). נמצא שתורה ותפלה הם שמונה בחינות, שהם בחינת ארבע אותיות של יצחק ורבקה וכנ"ל. וכנגד זה הם שמונה ימי חנכה שבהם מאיר אור גדול שעקרו נמשך מתורה ותפלה, הינו מתורת ה' ותפלת ה' שעל ידי זה נמתק כל הדינים שבעולם בכל דור ודור בכל שנה ושנה שמשם היה תקף הנס של חנכה. והארת הנס הזה נמשך עלינו בכל שנה ושנה שעל ידי זה אנו מתקימים בגלות הארך הזה. ועל כן נקרא חנכה בחינת חנכת הבית, כי על ידי תקף הנסים האלה אנו מאמינים שעדין ה' יתברך עמנו ומאיר לנו בתקף חשכת גלותנו ועל ידי זה אין אנו מתיאשין מן הרחמים שעל ידי זה נזכה לגאלה שלמה. כי על ידי זה נמשך בחינת חנכת הבית בכל שנה כמו שאנו אומרים מזמור שיר חנכת הבית בכל יום כי בכל יום נצמח צמיחת קרן ישועה עד שסוף כל סוף יתקבצו כל הישועות שנתעוררו ונצמחו על ידי תפלת ישראל ועל ידי זה תבוא הגאלה השלמה בבחינת כד חם גבה אתהפיך וכו', כמבאר לעיל:
וכל זה צריך כל אחד להבין מזה רמזים לעצמו שדיקא בתקף חשכת גלותו שהוא בבחינת תהום ממש בגשמיות ורוחניות, בחינת תהום אל תהום קורא, כמו שפרש רש"י, צרה קוראת לחברתה רחמנא לצלן, גם שם ה' יתברך מאיר בחסדו על ידי הצדיקים שממשיכין בחינת תפלת ה' שמשם החסדים שאינם כלים לעולם כנ"ל. אך כל אחד צריך להתחזק להאמין בזה ולהשתדל בכל מה שיוכל לצעק ולהתפלל לה'. והעקר שיעורר תפלת ה' בעצמו שיבקש מה' יתברך שיתפלל בעצמו עבורו וכנ"ל, כי כל מה שיש יותר איזה בחינת אתערותא דלתתא שאיש הישראלי מתפלל מלמטה, מתעורר ביותר כביכול כח תפלתו יתברך כידוע, כי זה עקר כלל כל כונות התורה והמצות וכל כונות התפלה, שעקר הכונה שעל ידי אתערותא דלתתא יתער לעלא כידוע. הינו כשאנו לומדין תורה או מקימין איזה מצוה על ידי זה מעוררין אותו יתברך לקים אותה התורה והמצוה. וכן כשאנו מתפללין לפניו יתברך אזי הוא יתברך בעצמו מתפלל, כי כל אחד מישראל הוא חלק אלוק ממש וכפי חלקו ושרשו באלקותו יתברך כן יש לו כח לעורר מלמעלה, אך בודאי יש חלוקים רבים, כי אלקותו יתברך מלא כל העולם מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין עד תכלית דיוטא התחתונה ואפלו בעשר כתרין דמסאבותא וכו', כמובא בדבריו זכרונו לברכה כמה פעמים (ובפרט בהתורה מי האיש החפץ חיים) רק שכל מה שהמדרגה יותר נמוכה שם אלקותו בצמצומים יותר ומלבש בלבושים יותר וכו'. ועל כן יש חלוקים ומדרגות רבות בין אדם לחברו ובאדם עצמו שצריך לעלות מדרגא לדרגא, כמבאר בהתורה הזאת 'חותם בתוך חותם' שאנו עוסקים בה. שאצל כל אחד כפי מדרגתו יש בחינת נגלה ונסתר, בחינת נעשה ונשמע, שהם בחינת תורת ה' ותורתו שהם בחינת תורה ותפלה וכו', כמו שמבאר שם, הינו שיש אחד שנמוך מאד שאינו יכול לעורר בתורתו ותפלתו אלא חיות אלקות המלבש בלבושים רבים וצמצומים גדולים שמחיה איזה מדרגה מעולם העשיה וכן מדרגא לדרגא. ועל כן עקר התקוה הוא על ידי הצדיקים הגדולים שזוכין לתורת ה' ותפלת ה' ממש שמאירין בנו שגם בתכלית שפלות דיוטא התחתונה, משם נדבק עצמנו ברצון חזק לתפלת ה' ממש, כי הרצון חפשי לעולם, כמבאר לעיל מזה שבגדל כח הצדיקים נוכל להתגבר ברצון חזק שהוא בחינת נשמע, בחינת תפלה וכו' להמשיך לעצמו רחמים וחסדים מתפלת ה' ממש שממנו נמשכין חסדים חדשים בכל יום שאינם כלים לעולם:
וזה בחינת כלל כונות התפלה בכל יום, כי מבאר בכונות האר"י ז"ל שכלל הכונות לתקן הארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה בעבדא ובמלולא, כי בתחלה צריכין לתקנם בעבדא על ידי יפנה ויטל ידיו שעל ידי זה דוחין הפסלת ומטהרין עולם העשיה. ועל ידי ציצית מתקנים עולם היצירה. ועל ידי תפלין של יד מתקנין עולם הבריאה. ועל ידי תפלין של ראש עולם האצילות וכל זה בעבדא. ואחר כך במלולא על ידי ברכת השחר וקרבנות וכו' מתקנים במלולא עולם העשיה. ועל ידי פסוקי דזמרה עולם היצירה. ועל ידי קריאת שמע וברכותיה עולם הבריאה ועל ידי תפלת שמונה עשרה עולם האצילות, הינו כי עבדא ומלולא הם בחינת נעשה ונשמע, כי נעשה בחינת עבדא בחינת תורה. ומלולא בחינת נשמע, בחינת תפלה שהוא בדבור דיקא. וצריכין לעלות מדרגא לדרגא עד אצילות ושם צריכין לכלל באין סוף עד שתהיה התפלה בחינת תפלת ה' ממש. וזה בחינת מה שמבקשין קדם התפלה ה' שפתי תפתח, וכו'. הינו שאיני יודע מה לדבר כלל ואיך להמשיך החסדים לבטל הדין רק ה' שפתי תפתח והוא בעצמו כביכול, ידבר בי כל דברי התפלה בבחינת רוח ה' דבר בי, הינו שאהיה נכלל בך עד שתהיה תפלתי בחינת תפלת ה' ממש. וזהו, 'ופי יגיד תהלתך', בחינת הוא תהלתך והוא אלקיך, שזה עקר שלמות התפלה שתהיה התפלה נכלל באחדותו יתברך, כמבאר במקום אחר, הינו בחינת תפלת ה' כנ"ל. וזה בחינת מעלת תפלה בצבור שאז אין תפלתו נמאסת בבחינת הן אל כביר לא ימאס, כי אכל בי עשרה שכינתא שריא. ועקר התקון על ידי החזן והשליח צבור כשהוא הגון כראוי, כי השליח צבור צריך שיהיה המבחר שבצבור שיוכל ללקט כל הנקדות טובות שיש בכל אחד מהצבור ולכלל עמהם בו יתברך עד שיעורר תפלת ה' ממש, שזהו בחינת חזרת התפלה בצבור שאז אומרים קדשה, כי על ידי חזרת התפלה על ידי זה מקבץ השליח צבור כל תפלות הצבור וכוללם יחד ועולה עמהם ונכלל בתפלת ה' ששם תכלית הקדשה העליונה על כל הקדשות, שזהו בחינת שלש קדשות, קדוש קדוש קדוש, בחינת קדשת התורה, בחינת נעשה ובחינת קדשת התפלה, בחינת נשמע, וקדוש השלישי הוא בחינת כלליות קדשתם יחד, כי העקר לכלל קדשת הנשמע בקדשת הנעשה וכנ"ל, וזהו בחינת מלא כל הארץ כבודו, כבוד זה בחינת מלך הכבוד, בחינת משפט, בחינת מלך במשפט יעמיד ארץ, כי עקר כבוד המלך שעושה משפט, הינו כי כל זה הוא עדין בחינת משפט שהוא בחינת תורה וכו' כנ"ל, כי גם בבחינת תורת ה' כלול כל הבחינות הנ"ל וכנ"ל, ואזי האופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעמת שרפים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, שזהו בחינת איה מקום כבודו, כמו שאומרים בקדשת כתר בשבת, הינו שאומרים שאין זה עקר שבח וכבוד ה' יתברך שכבודו הוא בחינת משפט מלא כל העולם, כי על ידי זה לא היה מתקים העולם כנ"ל רק באמת אין יודעין כלל איה מקום כבודו, כי דרכי משפטו אי אפשר להשיג, כי המשפט כלול בצדקה שנמשך מתפלת ה' כנ"ל שזה אי אפשר להשיג כלל, על כן עקר שבחו יתברך ברוך כבוד ה' ממקומו ששם רחמים גדולים מאד שאין לשער בחינת ממקומו הוא יפן ברחמים וכו'. ועל כן אומרים המלאכים זאת ברעש גדול, כי מזדעזעים מאד מאימת גדלתו יתברך מחמת שמבינים מרחוק עצם פלאות חסדיו עד אין קץ שהם עקר גדלתו יתברך כנ"ל שאי אפשר להם להשיג כלל כי אם הצדיקים הגדולים שהיו בזה העולם וכו' וכנ"ל. ומי שאינו יכול להתפלל עם הצבור עקר תקנתו לקשר עצמו לצדיקים שבדור הנ"ל שזכו לתפלת ה' ממש שכל עקר תקון התפלה על ידם, כי גם השליח צבור אין לו כח לכל הנ"ל אפלו אם הוא איש כשר והגון באמת כי אם בכח הצדיקים שצריך להתקשר אליהם ביותר כדי שיוכל להעלות כל תפלת הצבור לבחינת תפלת ה' כנ"ל:
ואחר חזרת התפלה אז אומרים שלש עשרה מדות של רחמים ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה', שזהו עקר בחינת תפלת ה' כנ"ל שזוכין לעורר על ידי תפלת כל ישראל כנ"ל ואז נופלים על פניהם, ומבאר בכונות שמפילין עצמן בכונה משמים לארץ כדי להעלות ניצוצות מעמקי הקלפות בשביל היחוד, הינו בחינת ירידה תכלית העליה המבאר בתורה הנ"ל ומובא לעיל, כי אי אפשר לכלל שם כי אם על ידי ירידה מקדם שהיא תכלית העליה שכשעומדין בנסיון בתכלית הירידה להתחזק גם שם ולהאמין כי רחמיו לא כלים וכנ"ל, אזי זוכים לתכלית העליה בכח הצדיקים לכלל בבחינת תפלת ה' ממש ששם נתהפך הכל לטובה, כי שם נמחלין כל העונות ונתהפכין לזכיות בבחינת ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו וכו', כמבאר שם בהתורה הנ"ל:
ואחר התפלה אומרים אשרי ובא לציון וכו' שאז חוזרים מאצילות לבריאה. ואחר כך על ידי תפלה לדוד ושיר של יום חוזרים מבריאה ליצירה. ואחר כך על ידי אין כאלקינו וקטרת חוזרים מיצירה לעשיה. והכל כדי להמשיך השפע טובה מעולם לעולם עד עולם הגשמי הזה, כמבאר כל זה בכונות, הינו כי זה עקר התקון להמשיך החסדים מתכלית המעלה מבחינת תפלת ה' ממש עד שיהיו נמתקין כל המשפטים והדינים שלמטה עד שיהיה נמשך השפע טובה לברכה לזה העולם הגשמי שזהו עקר כלליות הנשמע בהנעשה, הינו שבחינת החסדים מתפלת ה' יאירו עד למטה למטה בתכלית המדרגה התחתונה של עולם העשיה עד שיתקרבו הכל לה' יתברך וכנ"ל. ויהיה נמשך עלינו כל טוב בגשמיות ורוחניות וכנ"ל, שכל מה שנמתק הדין ביותר נתבטל כח היצר הרע וזוכין לשוב לה' יתברך ונמשך כל טוב לישראל, אמן:
ועל כן בתחלת התפלה מתחילין מפרשת העקדה, כי עקר כלל התפלה הוא להמתיק גבורת יצחק שזה נעשה על ידי העקדה, כי על כן כל ארבעת חלקי התורה וארבעת חלקי התפלה מרמזים ביצחק ורבקה בבחינת בפי ישרים תתרומם וכו' כנ"ל מחמת ששם עקר נפלאות פעלת התפלה וכנ"ל, ועקר המתקת גבורת יצחק היה על ידי העקדה על כן מתחילין בכל יום סדר התפלה מפרשת העקדה וכנ"ל. כי כבר מבאר שכל התחדשות החסדים שבכל יום ממשיכין בכח הצדיקים מראש השנה וכו' וכנ"ל, ובראש השנה עקר המשכת החסדים החדשים להמתיק הדינים הוא על ידי העקדה ועל כן בראש השנה ביום ראשון ויום שני שהם כיומא אריכתא קורין בהם לדת יצחק בחינת פחד יצחק והמתקתו על ידי העקדה ואומרים בשני הימים ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכר. ותוקעין בשופר להזכיר עקדת יצחק, כי על ידי זה עקר המתקת הדינים על ידי שממשיכין חסדים חדשים על ידי שמעוררין תפלת ה' וכנ"ל. ואז בראש השנה נמשך בחינת קבלת הברכות שמקבל יעקב בחכמה מיצחק על ידי ששולחין את עשו בכונה וכו', כמובן בכונות ובזהר הקדוש שזה נעשה בראש השנה וכנ"ל. וכל עקרו נמשך על ידי העקדה וכנ"ל:
וזה שמברכין בכל יום הגומל חסדים טובים לעמו ישראל, כי בכל יום נמשכין חסדים חדשים בבחינת חדשים לבקרים וכו' שעל ידי זה כל קיומנו וכו' וכנ"ל. ועתה מה יפה אף נעים מה שסדרו לנו חכמינו זכרונם לברכה ברוח קדשם להתפלל אחר כך יהי רצון מלפניך שתצילני וכו' מעזי פנים ועזות פנים, כי על ידי החסדים הנ"ל שעקרם נמשכין מבחינת תפלת ה' כנ"ל, על ידי זה נמשך בחינת עזות דקדשה שעל ידי זה נכנע ונופל עזות דסטרא אחרא של העזי פנים. ועל כן אז דיקא מתפללין כל זה להכניע ולבטל עזות דסטרא אחרא של העזי פנים על ידי החסדים הנ"ל וכנ"ל:
ועל כן אחר הקמת המשכן נצטוו בראשונה מיד על מצות הדלקת נרות המנורה, כמו שכתוב בתחלת פרשת ואתה תצוה וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' שנסמך מיד אחר פרשת תרומה שמדבר מעשית המשכן וכן בפרשת חנכת המזבח שהקריבו הנשיאים נסמך מיד פרשת בהעלתך את הנרת, כי עקר מעשה המשכן היה לתקן חטא העגל שהוא פגם האמונה שאז אבדו ישראל הכתרים הנ"ל של נעשה ונשמע, שבשלמות לא יחזרו לנו עד ביאת הגואל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אבל אף על פי כן התחיל משה רבנו לתקן מיד ולהחזיר לנו הארת קדשתם בכל פעם וזה היה על ידי הקמת המשכן שהוא תקון חטא הנ"ל, כי המשכן הוא בחינת קדשת הבית המקדש ששם מאירין בחינת שני הכתרים הנ"ל, שהם בחינת תורה ותפלה, בחינת נעשה ונשמע כנ"ל. ועל כן התחיל מיד מהדלקת נרות המנורה, כי זה עקר בחינת מצות הדלקת נרות המנורה בכל יום, כי זה ידוע שאור יום בחינת חסד, וחשכת לילה בחינת גבורות ודינים. ובכל יום עוסקין בהמשכת החסדים על ידי סדר התפלה בשחרית ומנחה כנ"ל ועל ידי כל עסק התורה והמצות שמקימין בכל יום. ובפרט בזמן שהמשכן או הבית המקדש היה קים שאז עסקו בעבודה בכל יום בכל סדר המערכה מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים וכו' שעל ידי כל זה המשיכו חסדים חדשים בכל יום להמתיק הדינים וכנ"ל. וכשמגיע סמוך לערב כד לילא פריש גדפהא על עלמא אז צוה לנו ברחמיו יתברך להדליק נרות המנורה על ידי שמן משחת קדש, כי אור נרות המנורה הקדושה נמשך מאור התורה והתפלה שהוא בחינת כלל העבודה של המשכן ובית המקדש שעסקו ביום בבחינת כי נר מצוה ותורה אור, הינו כי אור נרות המנורה נמשך מבחינת אור התורה שדולק ומאיר על ידי התפלה, שהיא בחינת רצון ודבקות, שהוא בחינת השמן זך של המנורה, כי שמן בחינת רצון, כמו שכתוב, יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו. וכמובן בהתורה ראיתי מנורת זהב וגלה על ראשה, שמפרש שם שהוא התפלה, שהוא בחינת המעין של השמן הטוב, עין שם. ומשם מאירים נרות המנורה, הינו מבחינת התורה אור שהוא בחינת משפט, בחינת נעשה שנמתק על ידי בחינת נשמע, בחינת צדקה, בחינת תפלה, שזה כלל העבודה שבכל יום לכלל הנשמע בהנעשה להמתיק המשפט בצדקה על ידי כלליות התפלה בהתורה וכנ"ל ומשם ממשיכין ומדליקין אור המנורה בכל יום וכנ"ל, להמתיק לעת ערב חשכת הלילה שלא יתגברו המשפטים והדינים בלילה חס ושלום, רק לילה כיום יאיר על ידי נרות המנורה שדולקין ומאירין בכל הלילה, שזהו בחינת ומשפטיך אור יצא, בחינת והוציא כאור צדקך ומשפטיך כצהרים. וכל זה היה נעשה בכל יום על ידי הדלקת המנורה בבית המקדש ובמשכן. ועכשו שנחרב הבית המקדש בעונותינו והיונים אז רצו להתגבר להגביר החשך שעל פני תהום לגמרי, חמל עלינו ה' יתברך שהמשיכו לנו הצדיקי אמת אור נר חנכה הקדוש שהוא בחינת הדלקת נרות המנורה שאנו ממשיכין אור הנ"ל, שהוא בחינת אור תורה ותפלה על ידי מצות נר חנכה שמדליק כל אחד בביתו וכנ"ל. ועל כן קורין פרשת חנכת המזבח ופרשת בהעלתך בחנכה וכנ"ל:
וזה בחינת חנכה ואיתא בכונות שהוא אותיות חנ"ה כ"ו בחינת ותתפלל חנה על ה', כי ותתפלל חנה על ה' זה בחינת תפלת ה' ממש, שהוא בחינת על ה', כמובן בכתבי האר"י, שזהו סוד שני השמות שבשלש עשרה מדות שהם ה' ה' שמבאר בזהר הקדוש קדמאה שלים, בתראה שלים יתיר (וכמובא בדברינו בזה במקום אחר, עין שם). הינו שה' יתברך כביכול, התפלל בעצמו בשם הראשון שהוא בחינת רחמים פשוטים להמשיך רחמים משם השני שהוא שלים יתיר, שהוא בחינת רחמים גדולים רחמים רבים. וזה השם השני הוא בחינת על ה' ולשם הגיעה חנה בתפלתה בחינת ותתפלל חנה על ה'. וזהו בחינת תפלת ה' וכנ"ל ומשם מדליקין נר חנכה. ועל כן מרמז בחנכה חנה כ"ו שמרמז על כל זה וכנ"ל, כי על ידי תפלת חנה הנ"ל בחינת תפלת ה' הנ"ל נולד שמואל שמשח את דוד, שהוא בחינת משיח שכל התקון יהיה על ידו, כי הוא ישיג בשלמות בחינת תורת ה' ותפלת ה' ממש, שהוא בחינת משפט וצדקה וכו' וכנ"ל שמשם כל האור של המנורה הקדושה שהוא אור נר חנכה בבחינת ערכתי נר למשיחי, שהוא בחינת האור האמת המאיר לנו עתה בתוך עמקות התהום וכנ"ל. וכמו שכתוב בפרשת בראשית המובא לעיל (באות נא) שמדבר שם מהארבע מלכיות שהם בחינת תהו ובהו וחשך על פני תהום וכנ"ל. אך ורוח אלקים - דא רוחו של משיח, מרחפת על פני המים, שעל ידי זה עקר התקון והתקוה. ועל ידי זה, ויאמר אלקים יהי אור, ויהי אור כי כל האורות הקדושים שהם בחינת אור המנורה, שהוא בחינת אור נר חנכה, נמשך משם וכנ"ל. ומחמת שחנה היתה צריכה אז להמשיך נשמת שמואל שעל ידו נמשח דוד שהוא בחינת משיח, על כן עלתה בתפלתה לבחינת תפלת ה', שהוא בחינת אורו של משיח שיזכה לזה בשלמות כנ"ל:
ועל כן היה דוד אדמוני עם יפה עינים. זה בחינת עזות דקדשה, כי היה לוחם מלחמת ה', כי עקר מלכות דקדשה הוא על ידי עזות דקדשה בבחינת ה' בעזך ישמח מלך (וכמבאר מזה במקום אחר) שנמשך מבחינת תפלת ה' וכנ"ל. ועל כן טעה יצחק בעשו שיצא אדמוני, כי סבר שתקף התגברות הדמים שבו הוא בחינת עזות דקדשה מחמת שהיה ציד בפיו, שהיה מרמה את אביו האיך מעשרין את התבן כאלו הוא צדיק, על כן סבר יצחק שגם האדמימות שבו שמראה שהוא שופך דמים, הוא בחינת עזות דקדשה שרוצה להתגבר נגד העוברים על דת, כי כבר מבאר בהתורה הנ"ל שצריכים להתפלל לה' יתברך שיזכה להבחין בין עזות דקדשה שעל ידו בנין ירושלים, ובין עזות דסטרא אחרא שהוא בחינת עז פנים לגיהנם, שזהו בחינת יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו, שנזכר באמצע המשנה הוי עז כנמר וכו', עין שם. ועל כן אפלו צדיקים גדולים יכולים לטעות בזה כמו שטעה יצחק בעשו וכנ"ל. וכן להפך עלה על דעת שמואל הנביא לטעות בדוד שהיה אדמוני אולי הוא בחינת עזות דסטרא אחרא, כמו שאיתא במדרש פרשת תולדות פרק סג, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני וכו', נתירא ואמר, אף זה שופך דמים כעשו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, עם יפה עינים. עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה וכו', עד כאן לשונו, עין שם. הינו כנ"ל, כי קשה להבחין בין עזות דסטרא אחרא, שהוא מסטרא דעשו ובין עזות דקדשה, שהוא בחינת מלכות דוד משיח שנמשך מתורת ה' ותפלת ה' וכנ"ל:
וזהו בחינת סוד כונות חנכה, כי מבאר בכונות שסוד אור חנכה הקדוש נמשך משם קדוש נ'ח'ל שהוא ראשי תבות נ'פשנו ח'כתה ל'ה' וזה השם בגימטריא דם אדם שהוא בחינת שם מ"ה וכו', עין שם. הינו שעל ידי הדלקת אור נר חנכה שנמשך מאורו של משיח, שהוא בחינת תפלת ה' על ידי זה יהיה נתתקן ונזדכך בחינת דם אדם שמשם כל העזות, כי עקר העזות על ידי רתיחת הדמים שבאדם ושם עקר הנסיון, כי שם צריכין עקר הזכוך והברור לזכות ולתקן דם אדם שיהיה העזות הנמשך על ידו בחינת עזות דקדשה בחינת אדמוני הנאמר בדוד. לא ההפך חס ושלום שהוא העזות דסטרא אחרא, שהוא בחינת אדמוני הנאמר בעשו וכנ"ל. וכל זה זוכין על ידי בחינת שם נ'ח'ל הנ"ל שעולה בגימטריא דם אדם כנ"ל, (שהוא גם כן הגימטריא של חנכה מכון ממש), הינו כי שם הנ"ל הוא יוצא מפסוק נפשנו חכתה לה' וכנ"ל, הינו בחינת רצון ודבקות ובטול בחינת תפלה הנ"ל שאין לנו שום סמיכה כי אם לה' עינינו תלויות, בחינת נפשנו חכתה לה', שהוא בעצמו יתפלל עלינו כי עזרנו ומגננו הוא לבדו שיודע איך להתפלל בעצמו ולהמשיך חסדים נפלאים עלינו, וזה, כי בו ישמח לבנו, כי על ידי תפלה בחינת תפלת ה' נמשך שמחה כנ"ל ומשם מבחינת נפשנו חכתה לה' בחינת תפלת ה' יוצא שם נחל הנ"ל שמשם מדליקין נר חנכה כנ"ל שמשם נתתקן ונזדכך דם אדם שיהיה בבחינת עזות דקדשה וכנ"ל:
ועל כן מפטירין בראש השנה בפרשת חנה הנ"ל ומסימין בתפלתה עד ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו, כי אז בראש השנה נפקדה חנה, כי כל זה בחינת ראש השנה כנ"ל, כי אז עקר צמיחת קרן משיח בחינת ועריכת נר לבן ישי משיחך, בחינת שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי ומשם הדלקת כל הנרות הקדושים, שזהו בחינת נר חנכה וכנ"ל. ועל כן מסימין בפסוק ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו, כי עקר הרמת קרן משיח שהוא התגברות מלכות דקדשה הוא על ידי עזות דקדשה וכנ"ל:
ועקר מעלת נפלאות נר חנכה שממשיכין אור העליון והנורא מאד הנמשך מתפלת ה'. ממשיכין אותו למטה מאד עד למטה מעשרה טפחים, כי זה עקר נוראות נפלאות הנס הזה שבכח תפלת ה' יהיו נמשכין חסדים חדשים כאלה עד שיאירו למטה מאד בתוך חשך ותהום ממש, להאיר לכל נפשות ישראל שנפלו לשם שלא יתיאשו מן הרחמים וכו', שזהו בחינת ירידה תכלית העליה הנ"ל. וזה שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה כי מרחמם (סימן ז בלקוטי תנינא) שכפי הסלח נא שפועלין ביום כפור כן זוכין לקדשת חנכה, עין שם. כי עקר סליחת עונות שפועלין ביום כפור על ידי בקשת סלח נא נמשך מבחינת נעשה ונשמע הנ"ל בחינת תורת ה' ותפלת ה' שמשם כל סליחת העונות בבחינת ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו הנ"ל ומשם כל קדשת חנכה, שהוא בחינת חנכת הבית המקדש ששם עקר כלליות תורת ה' ותפלת ה' וכנ"ל:
וזה בחינת ההלל של חנכה, בחינת הוא תהלתך והוא אלהיך בחינת שלמות התפלה הנ"ל שמשם עקר הנס של חנכה. וזה: 'וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול' שהזכיר רק ההלל של חנכה. כי כל הדלקת אור נר חנכה וכל תקף הנס, הכל הוא מבחינת תפלה בחינת אשה יראת ה' היא תתהלל, בחינת ובקרב קדושים תתהלל. כי הלל כלליות כל התפלות וההודאות וההלולים, כמו שפרש רש"י על פסוק כל נפלאותיך זה הלל שיש בו לשעבר ולעתיד לבוא ולימות המשיח וכו':
וזה שכתוב בכונות הנ"ל בענין דם אדם שהוא בחינת שם מ"ה ומהאלף שבשם מ"ה יוצא שם אהיה ברבוע שהוא גימטריא דם וכו', עין שם. וזהו בעצמו בחינת אל תקרי מה אלא מאה, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלמדו מזה לברך מאה ברכות בכל יום שהם בחינת כלל התפלה, הינו כי כשמכניסין א' לתוך מ"ה נעשה מא"ה בחינת מאה ברכות ואז נזדכך הדם הנמשך מבחינת הא' כנ"ל ונכלל בתוך מ"ה בבחינת דם אדם הנ"ל, הינו בחינת עזות הנמשך מדם אדם שיהיה עזות דקדשה שזה נמשך עקרו מתפלה שהוא בחינת אל תקרי מ"ה אלא מאה, הינו מ"ה ואלף בחינת אהיה ברבוע שעולה דם וכו', כי דם אדם נזדכך על ידי בחינת מאה ברכות שיהיה בבחינת עזות דקדשה כנ"ל:
וזה בחינת הצדקה של חנכה שנוהגין כל ישראל אז להרבות בצדקה, כי כל קדשת חנכה נמשך על ידי בחינת משפט וצדקה שהוא בחינת נעשה ונשמע וכו', תורה ותפלה וכו' ועקר הוא הנשמע בחינת תפלה בחינת צדקה שעל ידי זה ממתיקין המשפט שיהיה בצדקה וחסד גדול וכנ"ל. על כן מרבין אז בצדקה כדי לעורר על ידי זה בחינת צדקתו יתברך, בחינת תפלת ה' כדי להמתיק כל מיני משפטים ויתנהג עמנו בצדקה וכנ"ל. וזהו גדל מעלת הצדקה, כי העני בבחינת דין ומשפט, כי העניות נמשך מתקפא דדינא ועקר המתקת הדין הוא על ידי אתערותא דלתתא דיקא, דהינו כשנתעורר האדם הבעל בחירה שבזה העולם וחונן את הדל שעל ידי זה עקר המתקת הדין, כי אז דיקא נתעורר צדקתו יתברך לשפט בצדקה וחסד גדול. ועל כן מלוה ה' חונן דל, כי כביכול ה' יתברך בעצמו קשה לו לבטל הדין בעצמו, כי עקר ההמתקה על ידי האדם הבעל בחירה (ועין מזה במקום אחר):
וזה בחינת מה ששלח יעקב לאמר לעשו עם לבן גרתי ואחר עד עתה. כי יעקב ראה שעקר התגברות עשו, שהוא בחינת מלכות הרשעה, הוא על ידי עזות דסטרא אחרא שמשם עקר כח של מלכות הרשעה שהוא בחינת עזות מלכותא בלא תגא, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל וכמו שכתוב שעשו היה אדמוני וכו'. על כן שלח לו יעקב שכבר זכה לתורה ותפלה, שהם בחינת נעשה ונשמע, שעל ידי זה זוכין לעזות דקדשה, שעל ידי זה מכניעין עזות דסטרא אחרא שהוא בחינת מלכות עשו כנ"ל. וזהו, עם לבן גרתי. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, ותריג מצות שמרתי, זה בחינת תורה. ואחר עד עתה, זה בחינת תפלה, הינו שאמר לו אף על פי ששמרתי כל התרי"ג מצות וזכיתי לתורה, אף על פי כן איני מסתפק בזה ואני מחכה ומצפה ומתגעגע ברצונות חזקים תמיד לעלות מדרגא לדרגא לעשות מהנשמע נעשה על ידי רבוי תפלות וכנ"ל. וזהו ואחר עד עתה שאני מתאחר ומתמהמה ברצונות חזקים עד שזכיתי לבחינת עתה שהוא בחינת תפלה, בחינת נשמע, בחינת ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה, שהוא בחינת תפלה בחינת יראת ה' היא תתהלל, כמו שמבאר שם. שזהו בחינת אל תקרי מה אלא מאה, בחינת מאה ברכות שהם בחינת כלל התפלה כנ"ל. וזהו בחינת ועתה ישראל שמע אל החקים, שהוא גם כן בחינת נשמע, כמו שאיתא במדרש על זה במשל שהביא שם (ומובא בדברינו במקום אחר לקוטי מוהר"ן סימן ק"ך, עין שם). כי היראה בחינת תפלה הוא בחינת עתה בחינת היום אם בקולו תשמעו המובא לעיל שזה עקר העבודה תמה עקר האריכות ימים וחיים אמתיים שזוכין על ידי היראה בבחינת יראת ה' תוסיף ימים. שהעקר הוא על ידי שאין חושבין בדעתו כי אם אותה השעה והרגע שבאותו היום ואין חושבין מיום לחברו ולא משעה לחברתה וכמובא לעיל מזה כי אינך יודע מה ילד יום וכו'. שזהו בחינת ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה, 'ועתה' דיקא, וזהו בחינת ואחר עד עתה כנ"ל. נמצא שרמז לו שזכה לתורה ותפלה שמשם העזות דקדשה ועל כן בודאי יוכל לעשו שהוא עזות דסטרא אחרא וכנ"ל. וזהו, ויהי לי שור וחמור בחינת משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, כמובא במדרש, כי זאת הבחינה בשלמות יזכו ישראל על ידי צדיקי אמת שהם בחינת משיח שמכניסין תורה ותפלה בישראל שעל ידי זה זוכין לעזות דקדשה כנ"ל שהעקר הוא בחינת עתה, בחינת היום אם בקלו תשמעו, שיסתכל כל אחד לקשר אותה העת והרגע שעומד בה לה' יתברך להעלות הזמן לבחינת למעלה מהזמן וזה זוכין רק על ידי תורה ותפלה והעקר על ידי תפלה שהיא בחינת רצונות וכסופים וגעגועים טובים לה' יתברך שזה צריכין הכל בכל דרגא ודרגא הן צדיקים גדולים שצריכים לעלות מדרגא לדרגא. ומכל שכן הנמוכים מאד המנחים במקום שמנחים רחמנא לצלן, שצריכים להחיות עצמן בכח הצדיקי אמת רק בבחינה זאת בבחינת ועתה ישראל מ"ה וכו' ועתה ישראל שמע וכו'. לחטף בכל פעם איזה עת ורגע שבורחין מהרע וחוטפין איזה נקדה טובה וכן בכל פעם, כי איש כזה אם ירצה לחשב הרבה מה שעבר ולדאג על מה שיהיה יוכל לצאת מדעתו ולהשתגע ממש חס ושלום, וכל חיותו וקיומו הוא רק בחינת עתה הנ"ל, בחינת היום אם בקלו תשמעו וכנ"ל. וזה שכתב שם במדרש 'וצאן' אלו ישראל, 'ועבד ושפחה' - הנה כעיני עבדים אל יד וכו', חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז, עד כאן לשון המדרש, הינו בחינת תפלה ותחנונים וכנ"ל. וזהו, וצאן אלו ישראל, כמו שכתוב: ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. כי צריכין לעשות עצמה כבהמה בחינת אדם ובהמה תושיע ה' וכנ"ל על פסוק צדקתך, עין שם. כי אי אפשר להבין דרכי צדקתו וכו' וזה בחינת הלוא מעתה קראת לי אבי אתה וכו' הינו כנ"ל:
לקוטי תנינא:
וכל זה צריכין לקשר למה שמבאר (בסימן סא) על פסוק אני היום ילדתיך, עין שם שמשיח יזכה לבחינת למעלה מהזמן וכו'. וכל אחד צריך להמשיך על עצמו בחינה זאת בכח הצדיקי אמת הממשיכין אור של משיח בכל דור ודור בכל אדם ובכל זמן על כל מי שרוצה להתקרב לה' יתברך. שהעקר הוא על ידי בחינה זאת שיחשב בכל יום ובכל עת ובכל רגע שאין לו אלא אותה הרגע וכאלו נולד עתה. כי באמת מי שיש לו שכל אין הזמן כלום, כי העבר אין והעתיד עדין וההוה כהרף עין, כמובא מזה גם אצל המחקרים. והמשכיל יכול להבין שאין שום זמן כי אם רגע אחת בכל עת. ואותה הרגע גם כן אינה כלום נגד השכל שלמעלה מזה, כי באמת אין שום זמן כלל וכמבאר היטב בהתורה הנ"ל. ועקר ההעלמה שהעלים ה' יתברך השכל האמתי מהעולם שעל ידי זה התהוות הזמן הוא רק בשביל הבחירה וכמבאר מזה במקום אחר בדברינו. אבל גם בשכלנו שנדמה שיש זמן יכולים גם כן להבין שכל הזמן הוא רק רגע ממש שהוא הרגע קלה שעומד בה עתה כי העבר אין וכו'. ועקר לקשר אותה הרגע לה' יתברך, לבחינת למעלה מהזמן. ומי שמשים לב להסתכל על זה יוכל תמיד בכל עת ורגע להתחיל לקשר עצמו ולדבק עצמו לה' יתברך שזהו בחינת מצות הדבקות בו יתברך שהוא מצות עשה בתורה, כמו שכתוב, את ה' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק. וכתיב, אחרי ה' אלקיכם תלכו ואתו תיראו ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון. כי על פי הנ"ל יוכל כל אחד מכל מקום שהוא אפלו משאול תחתיות ממש לדבק עצמו בה' יתברך בכל רגע שירצה. וזה בחינת ראו עתה כי אני אני הוא, 'ראו עתה' דיקא, כי על ידי בחינת עתה כנ"ל תוכלו לראות כי אני אני הוא. ודעת לנבון נקל שענין זה אי אפשר להסביר בפה, מכל שכן בכתב, רק כל חד כפום מה דמשער בלבה יכול לתפס מזה רמזים אמתיים לדבק עצמו לה' יתברך בכל עת מכל מקום שהוא. ועל זה נאמר, אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני:
וכל זה הוא בחינת מאמר רבותינו זכרונם לברכה הנ"ל בענין שלשה דברים שבאים בהסח הדעת שהם, משיח, מציאה ועקרב. נמצא שהכל תלוי ברגע. וזה בחינת לך עמי בא בחדריך וסגר דלתך בעדך שצריכין לבוא באיזה חדר ולסגר הדלת בעדו ולהתבודד בינו לבין קונו, חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, שהעקר להתחבא עצמו רגע קלה ולדלג באותה הרגע על מה שצריך לדלג להמתיק החרון אף שמשם בחינת נשיכת עקרב חס ושלום, ולזכות למצא טוב אמתי שהוא בחינת מציאה, שזהו בחינת כי רגע באפו חיים ברצונו. שעל ידי בחינת רצון וכסופין טובים זוכין לחיים אמתיים לבטל החרון אף שבאותו הרגע שכל זה זוכין בכחן של הצדיקים אמתיים שהם בחינת משיח כנ"ל. וזהו שהקדים שם, זמרו לה' חסידיו וכו', כי רגע וכו' כי עקר התקון על ידי חסידיו שהם הצדיקים אמתיים וכנ"ל. וזהו שנסמך לזה, ואני אמרתי בשלוי בל אמט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עז וכו'. הינו כל הנ"ל שאין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל יום, כי הכל בא בהסח הדעת כנ"ל וצריכין רק לתלות עיניו למרום כנ"ל, שכל זה מבאר היטב בפסוקים אלו שנסמכו אחר כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה. ואני אמרתי בשלוי בל אמט לעולם, שבזה טועין העולם הרבה שכשמתחיל להם איזה בחינת שלוה סוברין שיהיה כן לעולם, אבל אין האדם יודע כלל מה ילד יום, כי ה' ברצונך העמדתה להררי עז שנתת לי איזה שלוה וכו', אבל תכף כשהסתרת פניך הייתי נבהל. על כן אין עצה ותחבולה כי אם אליך ה' אקרא וכו', כי אין מנוס מכל מה שיכול לעבר על האדם כי אם לתלות עיניו למרום ולהקדים תפלה לצרה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ואז הפכת מספדי למחול לי וכו' ותאזרני שמחה, כי עקר השמחה על ידי תפלה כנ"ל. וכל זה נאמר במזמור שיר חנכת הבית, כי כל זה כלול בהנ"ל:
וזה, בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרת. שבעת הנרת הם בחינת שבעה רועים שמכניסין ומאירין האמונה הקדושה בישראל, אבל אי אפשר להתקרב אליהם כי אם על ידי עזות דקדשה שמקבלין על ידי שני הכתרים שהם בחינת נעשה ונשמע וכו'. וכבר מבאר לעיל שקשה להבין מהיכן ההתחלה וכו'. ובאמת הכל נעשה על ידי הצדיקי אמת והעקר על ידי הצדיק שהוא בחינת משה משיח שהוא כלול מכל התקונים המבארים בתורה הנ"ל. כי משה הוא אחד מהשבעה רועים וכלול מכלם, כמו שמבאר שם והוא בעצמו ממשיך שני הכתרים הנ"ל שהם בחינת נעשה ונשמע. כמו שאיתא בכתבים שמשה חזר וזכה בהכתרים הנ"ל, כמובא מזה בכונת ישמח משה וכו'. והוא מאיר עלינו אור הכתרים הנ"ל ועל ידי זה אנו זוכין לשמחה בחינת עזות דקדשה ועל ידי זה זוכין להתקרב אליו שהוא כלליות השבעה רועים. שעל ידי זה מאיר וממשיך עלינו אמונה שלמה ונתתקן בחינת חותם הידין שעל ידי זה זוכין לחותם הרגלין וכו', שהוא גם כן מתתקן רק על ידו, כי רק הוא עושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים שטוען עם ה' יתברך, למה ה' יחרה אפך בעמך וכו'. נמצא שכל התקונים מראש ועד סוף הכל על ידו והוא בחינת פני המנורה שכל השבעת הנרות מאירין על ידו. וזהו, אל מול פני המנורה, שהוא בחינת משה שכלול מכל התקונים הנ"ל, יאירו שבעת הנרת, כי אי אפשר לקבל אורם כי אם על ידו כנ"ל. וזהו שכתוב הדלקת הנרות בלשון בהעלתך וכו', כי על ידי נרות המנורה מעלין כל הנפשות הנפולין בבחינת ירידה תכלית עליה הנ"ל, כי כל נפש מישראל הוא בחינת נר, כמו שכתוב, נר ה' נשמת אדם. וכלם עולין מירידתן ומאירין בכח תקון המנורה הנ"ל. וזהו, וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא, 'מקשה' פרש רש"י שהיתה כל המנורה עשויה מעשת אחד מראש ועד סוף, הינו שכל תקוני המנורה כלם תלויים זה בזה וכלם נעשים מעשת אחד. להורות שכלם נעשים מהצדיק בחינת משה בעצמו שממנו כל התקונים הנ"ל מראש ועד סוף. וזהו, עד ירכה עד פרחה מקשה הוא, שהצדיק הנ"ל ממשיך כל התקונים הנ"ל עד שמכניס בחינת עקשנות ועזות דקדשה גם בדיוטא התחתונה מאד בבחינת ירכין ורגלין בבחינת עד ירכה עד פרחה מקשה הוא. וזה בחינת עד פרחה בחינת פריחת וזריחת והתנוצצות אלקותו יתברך שמאיר גם בבחינת רגלין וירך, שמגדל העזות דקדשה שמכניס בכל אחד מישראל על ידי כל התקונים הנ"ל, על ידי זה פורח ומתנוצץ אור זריחת אלקותו יתברך גם בבחינת ירך ורגלין בבחינת עד ירכה עד פרחה מקשה הוא.
וזהו:כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שהיה משה מתקשה על מעשה המנורה עד שהראה לו ה' יתברך מנורה של אש וכו'. כי באמת הכל מאתו יתברך, כי כל התקונים הנ"ל נעשין על ידי תורת ה' ותפלת ה' בעצמו כביכול, שזהו בחינת המנורה, שהראה לו מלמעלה. וכן עשה משה את המנורה כי הוא נכלל בו יתברך וזכה גם כן לבחינת תורת ה' ותפלת ה' שעל ידי זה נמשכין כל החסדים העליונים ונתתקנים כל התקונים הנ"ל הכלולים במנורה. ועל כן נתקשה משה מאד על מעשה המנורה מחמת שראה שהכל נעשה מעשת אחד והכל תלוי זה בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה על כן היה קשה בעיניו מאד איך מכניסין ומאירין תקונים אלו בישראל. עד שהראה לו ה' יתברך שהכל ממנו יתברך רק העקר הוא הרצון האמת שמי שירצה באמת ברצונות חזקים להתקרב לה' יתברך יזכה לכל זה וכנ"ל. וזה שכתוב בסוף מראה המנורה של זכריה, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' בחינת רצון. כי העקר תלוי ברצון טוב וחזק ימים ושנים לה' יתברך באמת לאמתו על ידי זה יזכה לכל הנ"ל וכנ"ל:
על פי הנ"ל מבאר עצם גדלת קדשת נר חנכה שהוא בחינת הדלקת נרות המנורה, כי אורם הקדוש נמשך מבחינת אורו של משיח בחינת ערכתי נר למשיחי, כי הוא יזכה לבחינת משפט וצדקה בשלמות שעל ידי זה עקר קיום העולם על ידי שהוא יתברך בעצמו ממתיק המשפט בצדקה בדרכים נפלאים בכל יום ובכל עת ובכל שעה וכו' וכנ"ל. וזה שכתוב במדרש הנעלם פרשת נח הובא בילקוט הראובני פרשת בהעלתך. וזה לשונו, והנה עלה זית טרף בפיה, לולא שהעיר הקדוש ברוך הוא רוח הכהנים שהיו מדליקין נרות בשמן זית אז אבדה פליטת יהודה מן העולם. נמצא שעקר קיומנו הוא על ידי הנרות בשמן זית של המנורה שהוא בחינת נר חנכה, הינו כנ"ל: