ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נזיקין ב

אסור להזיק ממון לחברו ואם הזיקו אף על פי שאינו נהנה חיב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס. ובמשנה בגמרא בבא קמא מפרש יותר וזה לשונו, אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן. אפלו בראיתו אם יש לו הזק לחברו אסור להסתכל בו. לפיכך אסור לו לאדם לעמד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ענין אסור להזיק לחברו ואפלו בשוגג ובשנה וענין תשלומי נזק וענין הזק ראיה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על פי המאמר 'אשרי העם יודעי תרועה' סימן לה המתחיל, דע כי תשובה היא בחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן ומאן ההוא אתר חכמה, כי חכמה הוא שרש כל הדברים, כמו שכתוב, כלם בחכמה עשית. לכן צריך כל אחד לשמר את שכלו משכליות חיצוניות המכנה בשם בת פרעה. וחכמות חיצוניות הם בחינת קנה שבקלפה, כמו שכתוב, גער חית קנה וכו' שהוא כנגד קנה חכמה שבקדשה. וכשאדם מכניס בתוך שכלו מחשבות חיצוניות הם חכמות חיצוניות אזי נתמעט קדשת שכלו כפי המקום של חכמה חיצוניות וכו'. ועל זה השכל מתלקטים ומתחברים כל מדות רעות וכו' בחינת כרך גדול של רומי בחינת ירד גבריאל ונעץ קנה בים. שגם למעלה מהשתלשלות הגבורות נעשה סוספיתא דדהבא וכו' וכו'. ועליו נבנה כרך גדול של רומי, הינו נחש הקדמוני שהוא בונה בנינו על זה השכל החיצוני. ואחר כך כשאדם שומר את עצמו משכליות חיצונים לא זו אף זו שצריך לחדש השכל בכל עת וכו'. וזהו על ידי שנה, כמובא בזהר הקדוש חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו' ובשעת שנה המחין, הינו הנשמה באה בתוך אמונה וכו'. ויש כמה בחינות שנה. יש שנה בגשמיות וכו'. גם פשטי אוריתא הוא בחינת שנה לגבי דבקות הבורא וכו'. ויש שנה שהוא בחינת משא ומתן וכו', הינו משא ומתן באמונה וכו'. וזהו הרוצה שיחכים יעסק בדיני ממונות וכו'. ועקר חדוש המחין שמקבלין על ידי אמונה בשעת שנה מקבלין מאור הפנים וכו'. אבל כשאדם מכניס שכלו בתוך אמונה בבחינת שנה וכו' אזי צריך לשמר את האמונה שלא יינקו ממנה החיצונים כי היא שוכנת בתוך החיצונים בבחינת זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים וכו' וירושלים הוא בחינת אמונה בחינת לילה פשטי אוריתא בחינת מאור הקטן וכו'. וצריך להמשיך בחינת חשמל מעולם הבינה להלביש את המלכות, הינו אמונה שלא יינקו ממנה העכו"ם וכו' וזה נעשה כשמקים בשעת משא ומתן באמונה ודבר אמת בלבבו כרב ספרא וכו' ואזי אמא מסככת על בנהא וכו'. וזה בחינת הקרבת קרבן התמיד והקרבת הקטרת, כי על ידי התמיד עולה חכמה בינה דעת דעשיה ביצירה וכל הניצוצות הקדשה שבקלפה עולים בסוד אחד עשר סממני הקטרת בבחינת מלכות וכו', עין שם כל זה באר היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת אסור לעשות איזה הזק לחברו, כי כל ההזקות באין מפגם הדעת והשכל, כמבאר ומובן בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות. ועל כן לעתיד שיהיה השכל מפלא בעולם לא יהיה שום הזק בעולם, כמו שכתוב, לא ירעו ולא ישחיתו כו' כי מלאה הארץ דעה את ה' וכו'. וכן מבאר בהא"ב של רבנו זכרונו לברכה (אות ד דעת סימן כה) וזה לשונו כשאתה עושה איזה הזק ידוע להוי לך שפגמת בדעת. נמצא שכל הזקות על ידי פגם הדעת. וזה מרמז היטב במאמר הנ"ל, כי צריך כל אחד לשמר מאד את שכלו ממחשבות זרות. וכשפוגם בשכלו חס ושלום, ומכניס בשכלו חס ושלום, מחשבות זרות חכמות חיצוניות אזי נעשה חס ושלום סוספיתא דדהבא ונתן מקום לחית קנה לבנות בנינו על זה השכל החיצוני בחינת ירד גבריאל ונעץ קנה בים החכמה וכו' כנ"ל. נמצא שחית קנה מתגבר חס ושלום, על ידי פגם הדעת. וחית קנה הוא בחינת עשו וישמעאל בחינת חזיר היער, כמו שפרש רש"י שם (תהלים פ) שהם בחינת נחש הקדמוני הנ"ל שהם ראש לכל המזיקים שבעולם, כי הם מזיקי עלמא שמהם באים כל מיני הזקות שבעולם. וזה שכתוב בעשו יודע ציד איש שדה שהיה צד ומזיק כל בני עולם. וזהו, יודע ציד יודע דיקא, כי עקר יניקתן על ידי הדעת על ידי פגם הדעת כנ"ל. וכן בישמעאל כתיב, פרא אדם ידו בכל וכו'. כי הוא מזיק הכל כי הם החריבו את הבית המקדש שזה כולל כל ההזקות שבעולם, כי בשעה שהיה הבית המקדש קים היו הכל יושבים בשלום והשקט בלי שום הזק איש תחת גפנו וכו' כמו שהיה בימי שלמה. ועל ידי חרבן הבית המקדש על ידי כרך גדול של רומי בחינת עשו וישמעאל על ידי זה הזיקו והחריבו כל העשירות וכל ההשפעות של ישראל. כי הבית המקדש שם היו כלול כל עשירות דקדשה של ישראל בחינת זהב וכסף ונחשת וכו' ואבנים טובות שהיו בבית המקדש וכלים של בית המקדש שכל זה הוא בחינת עשירות דקדשה ומשם היה יוצא ההשפעה והעשירות לכל ישראל. והם על ידי שהחריבו והזיקו את הבית המקדש על ידי זה הזיקו הכל כי מאז אין שלום ושלוה והתגברו חס ושלום, מזיקי עלמא. נמצא שכל מיני הזקות באים חס ושלום, על ידי בחינת חית קנה - כרך גדול של רומי שהם מתגברים ויוצאים להזיק חס ושלום, על ידי פגם השכל כנ"ל בבחינת ירד גבריאל ונעץ קנה וכו'. ועל כן על ידי פגם השכל באים כל מיני הזק:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן אדם מועד לעולם וכו', כי עקר האדם הוא הדעת וזה גדר האדם שישמר דעתו ושכלו ואזי בודאי לא יזיק כנ"ל ועל כן הוא חיב אפלו בשעת שנה על הזק, כי אף על פי שבשעת שנה אין לו דעת אף על פי כן גם אז בשעת שנה חל עליו האסור והחיוב שלא יזיק, כי באמת בשעת שנה אף על פי שהוא בחינת הסתלקות המחין, אף על פי כן אז המחין באין בתוך אמונה וכו' כנ"ל ועל ידי זה המחין מתחדשין ומתחזקין ועל כן השנה היא ניחא למחין וכנ"ל. נמצא, שאדרבא, בשעת שנה המחין מתחדשין יותר. ועל כן מי שהוא אדם ודעתו שלמה ויש לו אמונה בשלמות אזי בודאי לא יבוא לידי הזק אפלו בשעת שנה או כשהוא שוגג שהוא גם כן בחינת שנה הסתלקות הדעת, כי אז המח בא בתוך אמונה ונתחדש על ידי זה יותר נמצא שהשנה הוא חזוק המח. ועל כן הוא מחיב שלא יבא לידי הזק גם אז בשעת שנה, כי כשהמח חזק נצול מהזק, כי כל ההזקות על ידי פגם המח כנ"ל, כי אז בשעת שנה המח בא בתוך אמונה ואמונה היא בחינת שמירה כי היא מדת שמור כידוע והאמונה שומרת על האדם. אזי כמו שהאדם צריך שמירה שלא יהיה נזק כן צריך שמירה שלא יזיק, כמו שכתוב אצל יעקב, 'ויירא ויצר', 'ויירא' שמא יהרג. 'ויצר', שלא יהרג. וכשזוכה האדם שיהיה דעתו שלמה ואמונתו שלמה אזי בודאי יהיה נשמר שלא יזיק אפלו בשעת שנה, כי האמונה שומרת את הדעת שבא בתוכה בשעת שנה שלא יהיה נפגם שלא יבוא לידי הזק שלא יינקו ממנו מזיקי עלמא. כי כל ההזקות על ידי פגם הדעת כנ"ל והאמונה מצלת את הדעת שבתוכה מזה. ועל כן האדם מועד לעולם אפלו בשעת שנה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואפלו בראיה אסור להזיק, כי צריך לשמר את האמונה שלא יינקו ממנה החיצונים וכו'. וזה נעשה על ידי החשמל שנמשך על ידי שמקים ודבר אמת בלבבו שעל ידי זה אמא מסככא על בניה, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם. ועקר הזק ראיה בא על ידי פגם האמת שבלב, כי עקר הזק ראיה הוא על ידי החמדה שבלב שהעין רואה והלב חומד ועל ידי שעינו צרה בשל חברו, כי יש קנאה וחמדה בלבו על ידי זה נמשך הזק ראיה, כי על ידי זה יכול להזיקו בראיתו. וזה עקר הזק ראיה, כי בודאי מי שעינו טובה בשלמות לא יזיק בראיתו, ואדרבא, נמשך ברכה בכל מה שמסתכל, כמובא בבחינת טוב עין הוא יברך וכו'. נמצא שעקר הזק ראיה על ידי פגם הלב, הינו על ידי החמדה שבלב. וזה בחינת פגם האמת, כי פגם תאות ממון הוא פגם האמת, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן כג) במאמר 'צוית צדק' וכו', כמובא לעיל. כי כשפוגם בתאות ממון וחומד את של חברו חס ושלום, הוא משנה האמת, כי משנה סדרי בראשית, כי כפי סדר מעשה בראשית שברא ה' יתברך וסדר הכל על מקומו מגיע על פי זה הסדר האמתי שיהיה לזה ממון כך וכך ולזה כך וכך וכו'. כי הכל על פי סדר מעשה בראשית, כמו שאמרו (תענית כה) איבעית דאחרוב עלמא ואפשר דאיברית בשעתא דמזונא. כי כפי סדר בריאת העולם היה מגיע שלא יהיה לו מזון לאותו התנא נמצא כשאחד רוצה וחומד של חברו זה בחינת שקר שרוצה לשנות האמת, דהינו הסדר האמתי של מעשה בראשית, כי כל מעשה בראשית נברא על ידי אמת בבחינת בראשית ברא אלקים סופי תבות אמת. ועל כן החומד הוא בחינת פגם האמת שהוא פגם תאות ממון כנ"ל ועקר החמדה בלב. נמצא, שהחמדה הוא פגם האמת שבלב. ועל ידי זה בא ההזק ראיה, כי שורינא דעינא בלבא תליא (כמובא סימן נד לקוטי א) גם עקר הזק ראיה הוא דבר המסור ללב כי אין אדם מכיר בזה כי יכול להסתכל בשל חברו וחברו לא ידע בזה כלל. ואפלו כשחברו יראה שמסתכל בשלו יכול להשמיט עצמו ולומר שאינו מתכון כלל להסתכל בשלו רק הוא מסתכל בשביל איזה דבר אחר וכיוצא בזה מה שיכול למצא לעצמו אמתלאות על הסתכלותו. ועל כן מהזק ראיה אין אדם יכול לשמר עצמו אם לא כשחברו בעצמו שומר את עצמו באמת שלא יתן עין בשל חברו ולא יביט בו כדי שלא יזיקנו בראיתו. נמצא שהזק ראיה הוא דבר המסור ללב, הינו שצריך שיהיה לו אמת בלבבו שלא יחמד את של חברו, כי עקר ההזק על ידי החמדה כנ"ל, כי על ידי החמדה לבד יכול להזיק את חברו, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן סט) וזה עקר הזק ראיה, כי שורינא דעינא בלבא תליא, כי העין רואה והלב חומד כנ"ל. ועקר כל ההזקות הם על ידי פגם הדעת כנ"ל, הינו כי כשיש לו חמדה בלבו לממון חברו ונפגם האמת שבלב אזי נפגם חס ושלום, החשמ"ל הנ"ל הנמשך מאמת שבלב וכשנפגם ונסתלק החשמ"ל חס ושלום אזי נסתלק השמירה של האדם, כי נסתלק השמירה של האמונה ונפגם האמונה חס ושלום, כי עקר שמירת האמונה הוא על ידי החשמ"ל הנמשך מהלב כנ"ל. וכשנפגם האמונה חס ושלום, נפגם המח, כי עקר קיום וחזוק המח הוא על ידי אמונה כנ"ל. ואזי כשהמח נפגם אזי יכול להזיק בראיתו, כי העין הוא שליח השכל, כמובא במקום אחר. וכמו שכתוב ותפקחנה עיני שניהם על שם החכמה נאמר, ועל כן יכול להזיק בראיתו על ידי פגם השכל שמשם באים כל ההזקות כנ"ל, כי אז כשנפגם השכל על ידי פגם האמונה שנפגם על ידי פגם החשמ"ל על ידי פגם הלב אז עננין מכסין על עינין שהם רומי רבתא ורומי זעירתא, כמובא (ברעיא מהימנא פינחס דף רנב) שהם בחינת כרך גדול של רומי שנבנה על זה השכל הפגום שמהם באים כל ההזקות כנ"ל. וזה בחינת הזק ראיה על ידי עננין דמכסין על עינין על ידי פגם המח על ידי פגם החשמ"ל הנמשך מהלב שהוא עקר השמירה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ומי שזוכה לבחינת ודבר אמת בלבבו שאין לו שום תאוה וחמדה לשל חברו, כי יש לו אמת בלבבו ועושה משא ומתן באמונה שלמה אזי בודאי לא יבוא לידי שום הזק כי זוכה שימשיך בחינת חשמ"ל לשמר את האמונה ועל ידי האמונה נשמר האדם שהוא המח בחינת הדעת שלא יהיה נפגם ואז לא יבוא לידי הזק כלל כנ"ל. ועל כן האדם חיב אפלו בשוגג, כי שוגג הוא בחינת שנה הסתלקות הדעת ואז נשאר האדם רק בבחינת אמונה לבד. ומי שזוכה לאמונה שלמה על ידי בחינת אמת שבלב על ידי החשמ"ל הנ"ל שעל ידי זה נשמר האמונה אזי נשמר מחו גם בבחינת הסתלקות על ידי האמונה כנ"ל ואזי בודאי יהיה נשמר מהזק כנ"ל. אבל כשפוגם ומזיק חס ושלום, אפלו בשוגג זה מורה שנסתלק השמירה חס ושלום, דהינו בחינת החשמ"ל הנ"ל שעל ידי זה נפגם האמונה ועל ידי זה בא לידי הזק בשעת הסתלקות המחין, דהינו בשוגג, כי עקר קיום ושמירת המחין בשעת בחינת הסתלקות הוא על ידי אמונה כנ"ל ועקר קיום האמונה על ידי החשמ"ל כנ"ל. וזה בחינת מה שהשוגג מביא קרבן על חטאו. וזה בחינת מה שהאדם צריך לשמר אפלו ממונו, דהינו בהמותיו שלא יזיקו, כי בחינת אמונה הנ"ל שנשמר על ידי החשמ"ל כנ"ל על ידי שעושה משא ומתן באמונה שלמה וכו' כנ"ל שעל ידי זה הוא קיום וחזוק המחין, זה בחינת הקרבת קרבן התמיד וקטרת, כי כל ניצוצי הקדשה עולין וכו', כמבאר שם, עין שם. וכל זה נעשה על ידי בחינת החשמל הנ"ל, כי האדם צריך להכניע רוח הבהמיות שהוא העדר הדעת שמשם באין כל המדות המגנות כנ"ל וכל החטאים חס ושלום, כמובא. ורוח הבהמיות הוא מבחינת נגה לו סביב כידוע שהוא סביב החשמ"ל, כמו שכתוב ומתוכה כעין החשמ"ל ונגה לו סביב. ונגה הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע שחציו טוב וחציו רע כידוע. ועקר עבודת האדם להכניע ולבטל הרע שבנגה שיהיה עולה הטוב ויהיה נכלל בקדשה שיהפך בחינת רוח הבהמיות לבחינת אדם בבחינת אדם ובהמה תושיע ה', בבחינת ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויים אדם, (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כריתות ו). הינו שמעלין מבהמה לאדם. וזהו צאן מרעיתי אדם אתם, כי זה עקר האדם כשמברר ומעלה מבהמה לאדם על ידי שמברר הטוב מהרע שיהיה נכלל נגה בקדשה. וכל זה נעשה על ידי בחינת החשמ"ל הנ"ל שהוא בחינת אש בחינת חיות אש וכו', (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה חגיגה יג). כי כשבחינת נגה רוצה לעלות אל הקדשה אזי רוצים גם השלש קלפות הטמאות וכו' לעלות עמם והאש היוצא מהחשמ"ל שורף אותם ואזי הם נופלים למטה רק נגה נכלל בקדשה כידוע, כי זהו בחינת שלהובא דאשא היורד בערב שבת וכו', כמובא במקום אחר. אבל מי שפוגם חס ושלום, באמת שבלב ואינו ממשיך בחינת החשמ"ל הנ"ל לשמר את האמונה כנ"ל ואזי חס ושלום, אין האמונה נשמרת אזי הם יונקים חס ושלום, מהאמונה מאחר שאין אש מחשמל לשרפם ואזי אין יכול נגה לכלל בקדשה, כי אדרבא, הם מתגברים חס ושלום, ויונקים מהקדשה כנ"ל. ועל כן כשהאדם חוטא בשוגג וזה מחמת שלא זכה לבחינת חשמל הנ"ל לשמר את האמונה כנ"ל כי אם היה נשמר האמונה על ידי החשמל היה נשמר מחטא אפלו בשעת הסתלקות הדעת אפלו בשוגג שהוא בחינת שנה, כי אז באה הנשמה והמח בתוך אמונה כנ"ל. ומאחר שפגם בבחינת החשמל הנ"ל אזי מתגבר חס ושלום, רוח הבהמיות הבאה מבחינת נגה שסביב החשמל, כי לא נכלל בקדשה כנ"ל. ועל כן צריך להביא קרבן בהמה כדי להכניע רוח הבהמיות, כי אש שעל המזבח הוא בחינת אש שלמעלה אש מחשמל, כי הבית המקדש הוא בחינת הלב של העולם בבחינת דברו על לב ירושלים (ישעיה מ) בבחינת והיו עיני ולבי שם. שמשם יוצא האש מחשמל בבחינת חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש (תהלים לט). וזה האש מחשמל שהוא האש שעל המזבח שורף את הקרבן ומכניע רוח הבהמיות ונכלל בהמה באדם, שזהו עקר הקרבן כידוע בבחינת אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וכו'. שעקר הקרבן שיעלה בחינת בהמה לאדם, כי על ידי האש הנ"ל נופלין למטה השלש קלפות הנ"ל ואזי נכלל נגה בקדשה כנ"ל. וזה בחינת הקרבת קרבן התמיד וקטרת, כי על ידי הקרבן על ידי האש ששורף את הבהמיות נופל הרע למטה אזי יכולין לברר כל הניצוצות הקדושים בסוד אחד עשר סממני הקטרת כנ"ל, שזהו בחינת שנגה נכלל בקדשה ושעל ידי זה עולין כל הניצוצות אל הקדשה כנודע:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן האדם חיב בהזק אפלו בשוגג כנ"ל. כי צריך להשמר אפלו בשוגג ואפלו בשעת הסתלקות הדעת בחינת שנה על ידי בחינת החשמל ששומר את האמונה ששם באין המחין בשעת בחינת שנה כנ"ל. ועל כן האדם חיב אפלו על נזקי בהמתו, כי האדם צריך להעלות אפלו בחינת בהמה לאדם על ידי בחינת החשמ"ל הנ"ל ואז אפלו הבהמה שלו לא תבוא לידי הזק על ידי שלמות הדעת שנשלם על ידי בחינת החשמל כנ"ל. כי עקר ההזק על ידי פגם הדעת כנ"ל. וכמו שכתוב (ישעיה יא), לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה. שעל ידי רבוי הדעת גם הבהמות וחיות אינם מזיקים כלל, כי אין שלמות להדעת כל זמן שאינו זוכה להמשיך בחינת החשמל הנ"ל שהוא שומר את האמונה שהיא עקר קיום הדעת כנ"ל. וכשזוכה לבחינת חשמל הנ"ל אזי נכלל נגה בקדשה ואזי מעלה כל הניצוצות אל הקדשה ועולה בהמה לאדם לבחינת דעת ואזי אין שום הזק אפלו בבהמות וחיות כנ"ל, כי הניצוצות הקדושים שנפלו באין משבירת כלים ומשם באין כל ההזקות שהם בחינת שבירה. אבל כשמעלין כל הניצוצות נתבטל בחינת השבירה בחינת הזק, כי הכל עולה אל הדעת בבחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן שהוא חכמה כנ"ל ועל ידי הדעת נתבטלין כל ההזקות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת תשלומי נזק, כמו שכתוב, כסף ישיב לבעליו. 'כסף' דיקא בחינת מסטרא דימינא מחא חורא ככספא בחינת שלמות הדעת הפך סוספיתא דדהבא שבא על ידי פגם הדעת כנ"ל. כי עקר שלמות הדעת תלוי במשא ומתן באמונה, כמבאר במאמר הנ"ל, כי עקר ברור הניצוצות על ידי משא ומתן, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות. כי בהממון הם כל הניצוצות כמובא במקום אחר. וכשעושה משא ומתן באמונה הוא בחינת הקרבת קרבן התמיד וקטרת שעולין כל הניצוצות אל הקדשה כנ"ל. ואז נתחדש מחו בבחינת הרוצה שיחכים יעסק בדיני ממונות כנ"ל. וכשעושה משא ומתן באמונה הוא עוסק בדיני ממונות כנ"ל. וכל דיני ממונות כלולים בדיני נזיקין ועל כן קרא התנא הסדר משניות שמדבר מדיני ממונות בשם נזיקין. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, האי מאן דבעי למהוי חסידא לקים מלי דנזיקין. כי אי אפשר לעשות משא ומתן באמונה כי אם כששמח בחלקו ומסתפק בשלו ואינו חומד את של חברו, אדרבא, מותר משלו לחברו שמקים ודבר אמת בלבבו כרב ספרא שעשה לפנים משורת הדין. וכשאינו חומד את של חברו ואזי אינו נפגם לבו ואין נפגם בחינת החשמל הנ"ל אז יכול לקים מלי דנזיקין כי אז יכול לשמר מלהזיק לחברו כנ"ל, אבל כל זמן שיש לו חמדה לממון חברו אזי בודאי לא ישמר מהזק, כי בראיה בעלמא יכול להזיקו ואפלו על ידי החמדה לבד יכול להזיקו, כמבאר בדברי רבנו במקום אחר וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא שכל דיני נזיקין, דהינו לשמר מהזק הוא תלוי בשמירת הלב, דהינו שלא יחמד את של חברו כנ"ל. ובזה תלוי כל המשא ומתן באמונה שהוא בחינת דיני ממונות כנ"ל. ועל כן כל דיני ממונות קרא התנא בשם נזיקין להורות שאי אפשר לקים כל דיני ממונות כי אם מי ששומר את עצמו מלהזיק לחברו. והעקר על ידי שאין לו חמדה בלב לשל חברו, כי בלא זה אי אפשר להשמר מהזק ואי אפשר לקים דיני ממונות, דהינו לעשות משא ומתן באמונה כנ"ל, כי הכל תלוי בבחינת החשמל שנמשך מהלב ועל כן העקר לשמר הלב שלא יחמד של חברו שלא יהיה נפגם חס ושלום, בחינת החשמל הנ"ל הנעשה מבחינת ודבר אמת בלבבו כנ"ל. ומי שפוגם בזה ומזיק את חברו חס ושלום, צריך לשלם לו במיטב, במיטב דיקא, כי צריך לחזר לברר הטוב שנתערב וכו' על ידי פגם הדעת שמשם בא ההזק שעל ידי זה נעשה סוספיתא דדהבא ונתערב טוב ורע חס ושלום. ועל ידי הממון שמשלם חוזר ומברר הטוב מהרע ומעלהו לשרשו ומחזירו להבעלים בבחינת כסף ישיב לבעליו בבחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן שהוא חכמה שהוא בחינת בעלים. כי חכמה הוא הבעלים של כל הדברים שבעולם, כי כלם בחכמה עשית (תהלים קד). ועל כן קראה התורה התשלומין כסף בחינת מסטרא דימינא מחא חורא ככספא, דהינו שחוזר ונתתקן המח בבחינת חורא ככספא הפך סוספיתא דדהבא. וזהו בחינת שצריך המזיק לשלם במיטב דיקא, כי צריך לברר הטוב וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת האי מאן דבעי למהוי חסידא לקים מלי דנזיקין. האי מאן דבעי למהוי חסידא לקים מלי דאבות ואמרי לה מלי דברכות, כי כלו חד, כי אי אפשר לקים מלי דנזיקין כי אם על ידי שלשה בחינות הנאמרין במאמר הנ"ל, דהינו שישמר מחו ודעתו ממחשבות חיצוניות וגם יחדש את מחו על ידי בחינת שנה וזה תלוי באמונה כשזוכה שיהיה לו אמונה שלמה כנ"ל וגם צריך לשמר האמונה על ידי אמת שבלב על ידי החשמל הנ"ל בחינת אמא דמסככא על בניה ואזי יכול להיות נזהר מהזק בין במזיד בין בשוגג בין ער בין ישן ואפלו מהזק ראיה כנ"ל. ושלש בחינות אלו הנ"ל הם בחינת שלשה אבות. חכמה בשלמות שהוא שרש כל הבריאה בחינת כלם בחכמה עשית, זה בחינת אברהם שהוא ימין בחינת מסטרא דימינא מחא חורא ככספא, כמובא במקום אחר. וזה בחינת אלה תולדת השמים והארץ בהבראם - באברהם, כי כלם בחכמה עשית. שנה הנ"ל שאז המח בא בתוך אמונה בחינת לילה, בחינת חשך וכו' כנ"ל, זה בחינת יצחק גבורות, בחינת חשך, בחינת ותכהינה עיניו מראת, שהוא בחינת ראש השנה שהוא בחינת פחד יצחק כידוע ואז הוא בחינת שנה כידוע, כמובא במאמר הנ"ל. ועקר המתקת פחד יצחק בחינת שנה הנ"ל הוא על ידי יעקב שהוא בחינת אמת בחינת ודבר אמת בלבבו הנ"ל. כי יעקב בחינת אמת הוא מכריע לצד ימין וממתיק פחד יצחק כנודע, כי יעקב בחינת אור הפנים, דהינו חדוש המחין שמקבלין מהאמונה בשעת השנה שעל ידי זה נתחדשין המחין שהם בחינת אברהם כנ"ל ואז נמתקין כל הגבורות, כי יעקב הוא בחינת אמת שבלב שמשם נמשך בחינת החשמ"ל הנ"ל בחינת אמא דמסככא על בניה שהוא בחינת סכת שלם שהוא בחינת יעקב, בחינת ויעקב נסע סכתה וכו' ולמקנהו עשה סכות (בראשית לג). ועל כן יעקב בחיר שבאבות ומטתו שלמה, כי הוא כלול משלשתן. כי עקר תקון המח והאמונה שהוא בחינת אברהם ויצחק כנ"ל הוא על ידי החשמ"ל הנ"ל הנמשך על ידי אמת שבלב שהוא בחינת יעקב כנ"ל. ועל כן כל זמן שלא נולד יעקב עדין לא היה המח בשלמות ולא היה אפשר להשמר מהזק, כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו שהן מזיקי עלמא כנ"ל שהחריבו שני המקדשות שהיה כנגד אברהם ויצחק, כי כל זמן שלא נתגלה יעקב אי אפשר לשמר המח בשלמות, כי עקר שמירת המח על ידי אמונה כנ"ל ועקר שמירת האמונה על ידי אמת שבלב בחינת יעקב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן מאן דבעי למהוי חסידא בחינת מח זך ככסף בחינת אברהם איש החסד לקים מלי דנזיקין כנ"ל. כי כשנשמר מהזק וזה אי אפשר כי אם על ידי בחינת החשמ"ל הנ"ל שעל ידי זה נשמר האמונה ועל ידי זה קיום המחין, כי בלא זה אי אפשר לקים מלי דנזיקין כנ"ל. ועל כן כשמקים מלי דנזיקין בודאי הוא חסיד, דהינו שמחו בשלמות שהוא בחינת אברהם איש החסד כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו:'ואמרי לה מלי דאבות', הינו הך. כי בודאי אי אפשר לשמר המח כדי שלא יבוא לידי הזק כי אם כשיזכה להיות נכלל בשלשה אבות על ידי שלשה בחינות הנ"ל, כי בלא זה אי אפשר לשמר את המח כנ"ל. וזהו, 'ואמרי לה מלי דברכות', כי עקר שמירה מלהזיק הוא תלוי רק בבחינת החשמל הנמשך מהלב כנ"ל, דהינו שלא יהיה לו חמדה בלבו שעל ידי זה הוא טוב עין בחינת טוב עין הוא יברך, הפך רע עין שבא על ידי נפש רחבה על ידי חמדת הלב כנ"ל שעינו רעה בשל חברו שאז יכול להזיק חס ושלום, בראיתו שזהו בחינת קללה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בכל מה דאסתכל אתלטיא. וצריך האדם שלא יהיה לו חמדה בלבו ויהיה לו לב טוב כדי שיהיה בבחינת טוב עין הוא יברך ואז דיקא יכול להשמר מלהזיק, כי בזה תלוי הכל כנ"ל. וזה בחינת מלי דברכות הפך רע עין בחינת הזק ראיה. רק יהיה בבחינת ברכה בחינת טוב עין הוא יברך כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שתם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם. כי האדם יש לו דעת ותכף כשמזיק זה בחינת פגם הדעת שמשם בא ההזק שנמשך מבחינת חית קנה כנ"ל. אבל הבהמה אין לה דעת והוא מבחינת נגה שחציו טוב וכו'. ודרך הבהמה להזיק שלא בכונה, כגון ברגל בדרך הליכתה או בשן להנאתה וכיוצא בזה. כי מחמת שאין לה דעת על ידי זה היא מזקת, כי כל ההזקות מהעדר הדעת כנ"ל. אבל שיהיה להבהמה כונה להזיק, להזיק בכונה שלא להנאתה, כגון בקרן וכיוצא. זהו שנוי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן אין נעשה מועד כי אם בשלשה פעמים וקדם לזה נקרא תם ומשלם רק חצי נזק, כי מהיכן נמשך שיהיה להבהמה כונה להזיק. אך זהו מבחינת פגם הדעת של האדם שנפגם על ידי פגם הלב הנ"ל שנפגם בחינת החשמל הנ"ל וכשאין נמשך החשמל אזי הם יונקים מהקדשה מבחינת הדעת, כי אין יכולין לברר נגה שמשם אחיזת הבהמה להכלל בקדשה, ואדרבא, הם יונקים מהדעת חס ושלום, שנכלל הבהמה בבחינת שלש קלפות הטמאות הנ"ל. ואזי כשהם יונקים מהדעת אז נמשך הדעת לבחינת הבהמה ונהפך יניקת הדעת להזיק בכונה כי הם מזיקי עלמא. נמצא, שעקר מה שמזיק הבהמה בכונה הוא מפגם הדעת של האדם על ידי שנסתלק בחינת החשמל שעל ידי זה נמשך הדעת להם חס ושלום, לבחינת בהמיות ושם נהפך הדעת חס ושלום, ונמשך מזה הזק בכונה הפך הדעת דקדשה ששומר מהזק. ועל כן אין נעשה מועד כי אם בשלשה פעמים, דהינו בפעם השלישי נעשה מועד ומשלם נזק שלם כנגד בחינת שלש קלפות הנ"ל שיונקים חס ושלום מהדעת. על ידי פגם הלב הנ"ל שעל ידי זה נעשית הבהמה מועדת בכונה כנ"ל. אבל קדם לזה עדין הוא תם ומשלם חצי נזק, כי עדין אין נכללת בהם רק הוא בבחינת נגה שמערב טוב ורע חציו טוב וחציו רע. ועל כן אינו חיב רק החצי נזק, כי עקר השמירה של הנזקין הוא על ידי הדעת על ידי החשמל הנ"ל וכו' שהוא בחינת שלשה אבות כנ"ל שהם מכניעין ומבטלין השלש קלפות הנ"ל ונכלל נגה בקדשה ואז אפלו הבהמה נשמרת מהזק לגמרי. וזהו בחינת קרבנות כנ"ל, וזהו בחינת הקרבת קרבן התמיד הנאמר במאמר הנ"ל שיהיה נכלל בהמה באדם שיהיה נכלל בחינת נגה וכו' בקדשה כנ"ל. ואז עולין כל הניצוצות הקדשה בסוד אחד עשר סממני הקטרת כנ"ל. ואז נכנע ונתבטל בחינת שור המועד שהוא בחינת תולע בגימטריא שור שנכנע על ידי הקרבת קרבן התמיד, כמובא בפרי עץ חיים. וזהו בחינת עולת תמיד, כמו שמבאר שם. וזהו להקריב לי במועדו הנאמר בתמיד על ידי שמקריבין התמיד במועדו ונכנע בחינת שור המועד כנ"ל. וכל זה על ידי בחינת יעקב כנ"ל. בחינת אל תיראי תולעת יעקב, כמו שמבאר בפרי עץ חיים. כי על ידי יעקב נכנע בחינת תולע הנ"ל, בחינת שור המועד, כי עקר בטול ההזקות על ידי החשמל הנ"ל הנמשך מבחינת יעקב שהוא בחינת אמת כנ"ל. וזה בחינת מה שאיתא בתקונים בסופו בראשית ברא אלקים ראשי תבות בבא דאנון תלתא בבא וכו' על שור על שה וכו', דהינו כל דיני ממונות שבתלתא בבות וכו' עין שם. כי דיני נזקין שבתלתא בבי הם מרמזין בתחלת התורה בתחלת בריאת שמים וארץ, כי הם בחינת שמירת המח כנ"ל. שעל ידי זה ברא העולם בחינת כלם בחכמה עשית. וזהו, בראשית ברא אלקים ראשי תבות בבא כנ"ל. וסופי תבות אמת, כי עקר שמירת נזקין בחינת דיני ממונות שבתלתא בבא הם על ידי אמת בחינת יעקב שעל ידי זה נמשך בחינת החשמל שעל ידי זה נשמר המח ועל ידי זה נתבטל כל מיני הזק בבחינת לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן הם תלתא בבא כנגד בחינת שלשה אבות הנ"ל שעל ידם עקר השמירה מנזיקין כנ"ל. והעקר על ידי יעקב שכלול משלשתן שהוא בחינת אמת כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת כה אמר ה' אל יעקב אשר פדה את אברהם. כי על ידי בחינת יעקב נצול אברהם שהוא בחינת החכמה כנ"ל. וזהו, אשר פדה את אברהם, דהינו מאור כשדים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבזכות יעקב נצול אברהם מאור כשדים. כי על ידי יעקב נמשך בחינת חשמל כנ"ל ואש החשמ"ל שורף ומכניע האש של הסטרא אחרא שרוצה חס ושלום, להתגבר על אברהם שהוא החכמה, כי מהאש יצאו והאש תאכלם (יחזקאל טו). ועל כן כשהאש של הסטרא אחרא רצה להתאחז באברהם בבחינת החכמה יצא אש מהחשמל שנמשך מבחינת יעקב ושרף אותם ונתבטל אש שלהם ולא היה יכל לשלט באברהם, כי מהאש יצאו והאש תאכלם כנ"ל. וזה בחינת, וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר. כי שני המקדשות שהיו כנגד אברהם ויצחק נחרבו כנ"ל, כי עקר השמירה על ידי בחינת יעקב כנ"ל. ועל כן לעתיד שיהיה גאלה שלמה יהיה הבית המקדש בזכות יעקב. ועל כן מנה הכתוב את האבות להפך והתחיל מיעקב תחלה, כי עקר התקון על ידי שיהיה נמשך סכת שלם בחינת חשמל הנ"ל מבחינת יעקב ועל ידי זה יהיה נשמר האמונה בחינת שנה בחינת לילה בחינת יצחק. וזהו, ואף את בריתי יצחק. ועל ידי האמונה יהיה קיום המח והחכמה בחינת אברהם. וזהו, ואף את בריתי אברהם. כי מתחלה שהיו אברהם ויצחק קדם ליעקב על ידי זה לא היה אפשר להמח שיהיה בתכלית השלמות. ועל ידי זה נחרבו שני מקדשות על ידי כרך של רומי וכו' כנ"ל. אבל לעתיד יהיה להפך שיתחיל מיעקב ואז יהיה נשמר האמונה והחכמה בחינת אברהם ויצחק. ואז והארץ אזכר, כי אז יזכר ה' יתברך את ארץ הקדושה להשיב ישראל לארצם ויבנה בתוכה בית המקדש שיהיה קים לעולם. כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב וכו' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום