ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · חובל בחברו
התאמת הקריאה
וזה בחינת מה שהחובל בחברו צריך לתקן בתשלומי ממון דיקא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבכל התורה כשחיב ממון ומלקות קים לה בדרבה מנה שהוא מלקות אבל בחובל ממונא משלם וכו':
כי כל החבלות וההכאות באין על ידי רבוי המחלקת השנאוי ומגנה מאד שהיו חולקים ומריבין כל כך עד שבאו לידי הכאות וחבלות, כמו שכתוב, וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן וכו'. וכמו שפרש רש"י, אין שלום יוצא מתוך מריבה וכו'. ועל ידי המחלקת פוגם מאד באמונה הקדושה, כמובא בדבריו זכרונו לברכה כמה פעמים שמחלקת הוא בחינת פגם אמונה מאד. כי עקר האמונה נמשך על ידי תקון הישיבות הקדושות שעוסקין בהם בתורה לשמה ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים [הפך הישיבות הרעות שעושין עתה פריצי בני עמנו הרוצים מה שרוצים חס ושלום כמפרסם דעותיהם הרעות ומעשיהם הרעים בכל ישראל המקום ירחם על שארית הפלטה וכו'] כמבאר בהתורה הנ"ל. ועקר תקון קבוץ הישיבה הקדושה הוא על ידי שלום, כמו שכתוב, שמחתי באמרים לי בית ה' נלך, שהוא הבית המקדש ששם עקר הישיבה הקדושה של הסנהדרין שהם ראש ושרש לכל הישיבות הקדושות שבישראל. וכמו שכתוב שם, כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. כי עקר תקון הישיבה הוא בחינת תקון המשפט כנ"ל, בחינת כי שמה ישבו כסאות למשפט וכו'. ושם באותו המזמור מתפלל עליהם שיהיה שלום בחילם, כמו שכתוב שם, שאלו שלום ירושלים וכו' יהי שלום בחילך וכו' למען אחי ורעי, שהם בחינת בני הישיבה הקדושה, אדברה נא שלום בך וכו'. כי עקר תקון הישיבה הוא על ידי שלום, כי צריכין לזהר מאד באהבת החברים, כמבאר במשנה בארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהן וכמו שהזהיר האר"י ז"ל על זה מאד מאד, כמובא בכתבים. ועל כן כשיש חס ושלום, איזה מחלקת בישראל הוא בחינת פגם הישיבה, פגם האמונה, ובפרט כשהתגבר המחלקת עד שבא לידי הכאה וחבלה, כי על ידי ההכאה שמכה אחד מישראל את חברו הוא מעורר חס ושלום, בחינת המכות מפלאות הבאים על ידי פגם האמונה, כמבאר שם שתקון האמונה הוא על ידי האיש תבונות שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו'. ועל כן זה שפגם באמונה, שזה מחמת שפגם בתקון של האיש תבונות שהוא המשכת רוחניות אלקות וכו' ועל כן באים עליו המכות מפלאות. כי כל המכות הם בחינת פרוד והסתלקות הרוחניות אלקות מתוך הצמצום, כי המכה בחינת נטילת נשמה שבאותו האיבר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, חובל משום מאי מחיב משום נטילת נשמה שבאותו האיבר, הינו נטילת והסתלקות הנשמה שהוא רוחניות אלקות מהאיבר הגשמי שהוא בחינת צמצום, ובפרט כשאחד מכה את חברו ישראל ועושה בו חבלה. שמעורר בידים בחינת המכות הנ"ל, כי נוטל ומסלק בידים בחינת הרוחניות אלקות שהוא הנשמה מאותו האיבר שבזה פוגם מאד מאד בהאמונה הקדושה שבנינה ותקונה על ידי זה כנ"ל. כי זה ידוע שהכל תלוי בהאדם הבעל בחירה, על כן כשהאדם חובל בידים בחברו שהוא בחינת נטילת נשמה שבאותו איבר הוא פוגם מאד בתקון האמונה וכנ"ל. על כן תקונו על ידי הממון דיקא שצריך לשלם ממון דיקא כפי החבלה, כמו שכתוב, עין תחת עין וכו', שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ממון. כי שרש הממון נמשך מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, כמו שמבאר שם, כי כל הממון והפרנסה שבעולם הכל נמשך מהצדיקים העוסקים בתקון זה להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים על כן על ידי הממון שנותן לו בעד החבלה בזה חוזר ומתקן הפגם שפגם באמונה על ידי החבלה, כי עכשו ממשיך בחינת המשכת רוחניות אלקות וכו' על ידי הממון שמשלם על פי התורה ששרשו נמשך מבחינת המשכת רוחניות אלקות וכו':
ועל כן כשראה משה שני אנשים עברים נצים ואמר לרשע למה תכה רעך. השיבו, מי שמך לאיש שר ושפט עלינו וכו'. ובזה פגם זה החולק מאד בבחינת משפט במה שאמר נגד משה בעזות כזה מי שמך לאיש שר ושפט. כי ההכאות ומריבות הם בחינת פגם הישיבה שמשם עקר תקון המשפט כנ"ל. ועל כן אז אמר משה, אכן נודע הדבר מה שישראל בגלות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י שם. כי בודאי על ידי מחלקת ובפרט הכאות וחבלות שזה עקר פגם המשפט שהוא בחינת פגם אמונה, על ידי זה עקר אריכת הגלות שבא על פגם אמונה, (כמו שמבאר כבר כמה פעמים):
ועל כן חיב החובל לשלם חמשה דברים שהם נזק וצער ורפוי ושבת ובשת. הכל בשביל לתקן על ידי הממון שמשלם כל הבחינות הנ"ל המבארים בתורה הנ"ל שכלם בחינת תקון אמונה:
נזק זה בחינת התקון להפגם שפגם בבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא התחלת תקון האמונה, כמובן שם. כי נזק משלם בעד האיבר שחסר ממנו, כמו שכתוב, עין תחת עין וכו'. וכבר מבאר שפגם החבלה שחסר או גרע ממנו כח איזה איבר זה בחינה שסלק הרוח חיים מאותו חלק הגוף, דהינו שהפריד בחינת רוחניות אלקות, שהוא הרוח חיים מאותו האיבר, שהוא בחינת צמצום כנ"ל, שזהו הפך התקון של המשכת רוחניות אלקות וכו' ובשביל זה משלם נזק:
צער זה בחינת התקון לתקן בחינת צעקת הקולות שצריכין לצעק ממעמקים לחתר המים עמקים עצה שמהם גדלה האמונה, כמו שמבאר שם. ובשביל זה צריך לשלם צער, כי צער זה בחינת קולות וצעקות מהלב מגדל צערו ומצוקתו וכאבו בחינת מן המצר קראתי יה, בחינת ויצעקו אל ה' ממצקותיהם וכו' ובשביל זה צריכין לשלם צער:
רפוי זה בחינת תקון העצה שמשם גדלה האמונה שמשם עקר הרפואה, כמו שמבאר שם, כי כל הרפואות הם בבחינת תקון העצות, כמובן בכונות מצמיח ישועות בורא רפואות, שהם בחינת נצח והוד, כמבאר בכתבים ונצח והוד הם בחינת רגלין, בחינת עצות כידוע:
שבת זה בחינת תקון הגאוה המבאר שם שהוא תקון פגם נאוף, כמו שמבאר שם בבחינת לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעיה ל). וזה בחינת טוב לשבת על פנת גג מאשת מדנים (משלי כא), הינו תקון תאות נאוף:
בשת זה בחינת עקר שלמות גמר התקון שהוא גמר תקון פגם נאוף, שהוא פגם המקרות הבאים מכל הבחינות המבארין שם, כי אין בשת אלא במקום עריין. כי כל הפגמים והקלקולים האלה תלויים זה בזה וכלם הם בחינת פגם אמונה. והעקר נמשך על ידי רבוי המחלקת והמריבות שמהם כל החבלות וההכאות שהם הפך השלום שעל ידי זה פוגמין מאד בתקון הישיבות הקדושות המרבין שלום בעולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. כי עקר תקון הישיבה על ידי השלום שעל ידי זה נתרבין התלמידים. כי על ידי השלום יכולין למשך כל העולם לעבודתו יתברך אפלו אמות העולם, (כמו שמבאר בהתורה רציצא בסימן כז). כי תקון האמונה תלוי בשלום, כמו שמבאר למעלה. וכן תקון המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים זה בחינת שלום, כי עקר השלום לחבר שני הפכים, כמו שמבאר במקום אחר, שזהו בחינת חבור המשכת רוחניות אלקות עם הצמצום שהם שני הפכים הרחוקים זה מזה מאד:
וה' נתן חכמה בלב הצדיקי אמת לחברם יחד שזה עקר השלום. וכן תקון העצה זה בחינת שלום, כי כשאינו יודע לתת עצה בנפשו זה בחינת חלקת העצה שלבו חלק ואינו יכול להכריע וכשה' יתברך עוזרו לתת עצה לנפשו זה בחינת שלום שנתאחד חלקות העצה שבלבו ונגמר לו עצה אחת אמתית ונעשה שלום בעצמיו בחינת עצת שלום, וכן תקון הגרים שהוא תקון הגאוה שמהם באים המזיקי עלמא שהם המנהיגים של שקר זהו בודאי תקון השלום. כי כל המחלקת על ידי הגאוה הרעה על ידי שכל אחד חפץ בכבוד מחמת גאותו ומתקנא בחברו וכו' שמשם כל המחלוקות שמהם כל הקלקולים שעל ידי זה נחרב בית שני על ידי שנאת חנם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ועל ידי זה כל אריכת הגלות המקום ירחם. על כן עקר התקון הוא שלום. וכן תקון תאות נאוף הוא בחינת שלום בחינת ברית שלום, כי פגם הברית זה בחינת מחלקת בחינת לא זכה כנגדו שהתאוה הרעה הזאת מנגדתו ומעבירתו מדעתו רחמנא לצלן:
כי בקדשה בשביל קיום העולם זה עקר האחדות והשלום כידוע ועל ידי זה מולידין בנים ומרבין ישראל עם קדוש בעולם שזה עקר השלום, כמו שכתוב, וראה בנים לבניך שלום. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אבל להפך חס ושלום, כשנוטה מהקדשה אחר התאוה הגשמית, מכל שכן וכל שכן רחמנא לצלן, על ידי הרהורים רעים רחמנא לצלן, פוגם מאד באחדות ובשלום כידוע. ועל כן באמת כל הקלקולים תלויים זה בזה. ועל כן קשה מאד התקון. ועל ידי זה אריכת הגלות בכלליות ובפרטיות גלות הנפש המר של כל אחד ואחד, כי מחמת שפגם בבריתו, בפרט בנעוריו, כי כמעט אין נמצא נקי מחטאת נעורים ושכיח הרבה שקלקלו הרבה מאד מאד כאשר הם יודעים בנפשם והרבה אשר נודע לרבים קלקולם העצום, על ידי זה הם רחוקים משלום ועל ידי זה מתגבר השקר שמשם כל המחלקת על ידי המזיקי עלמא ומשם כל בלבולי האמונה רחמנא לצלן וכו'. ועל כן הרוצה לחוס על עצמו צריך להמשיך את עצמו אל השלום בכל כחו שעל כל פנים לא יהיה הוא בכלל החולקים המחרחרים ריב וכו' ויצעק ממעמקים מעמק פנימיות לבבו שיחוס ה' עליו ויורהו עצה שלמה וכו' ואז יוכל להתתקן אפלו אם הוא כמו שהוא. ועקר השלום תלוי בממון שלא יהיה רודף אחר הממון ועל כל פנים שיזהר מאד מלגע בממון חברו ולא יקנא בחברו. כי רב המחלקת והמריבות הם על ידי הממון והפרנסה, כי הממון והפרנסה שרשו נמשך מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שזה עקר השלום שמשם הפרנסה והממון דקדשה, שהוא בחינת שלום, כמו שכתוב, השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, ועל כן שם התגרות הסטרא אחרא לעשות מחלקת כי את זה לעמת זה וכו':
ועל כן תקון של זה החובל בחברו שזהו רבוי עצם המחלקת שעל ידי זה פגם בכל הבחינות הנ"ל שהם תקוני האמונה שהוא בחינת שלום כנ"ל. על כן כל תקונו על ידי שישלם ממון להנחבל בעד כל חמשה דברים הנ"ל שעל ידי זה ימשיך שלום שהוא עקר תקון האמונה שעל ידי זה יתקן כל הנ"ל. ועל כן באמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה, אף על פי שנותן לו אינו נמחל לו עד שיפיסנו, כמבאר במשנה. כי עקר גמר התקון הוא הפיוס שצריך לפיסנו עד שיתפיס ויהיה אהבה ושלום ביניהם שזה עקר התקון כנ"ל:
ה' יתברך ישפות שלום אמתי על כל עמו ישראל ויתתקן הכל במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון:
וזה בחינת חנכה, שהוא בחינת חנכת הבית, דהינו חנכת הבית המקדש שהוא בחינת קדשת הבתי ישיבות שעוסקין בהם בהתגלות חדושי תורה המביאין לידי מעשים טובים ולקיום התורה. וזה בחינת הדלקת נר חנכה שהוא בחינת נר מצוה ותורה אור של הישיבות הקדושות המאירין לארץ ולדרים עליה. כי עקר האור נמשך מהם, כי התורה הקדושה היא האור של כל האורות וממנה המשכת השמן משחת קדש משח רבות קדשא לאדלקא שרגין ולאנהרא בוצינין. כי עקר מלכות יון הרשעה שעמדו אז על ישראל היה כל קנאתם על בית המקדש והעקר על אשר משם תצא תורה, כי אז בימי בית שני נתיסדו מאד הבתי ישיבות הקדושות, כי אז היו אנשי כנסת הגדולה שהם קבלו כל התורה כלה מהנביאים וכו'. ונתכנסו יחד הרבה זקנים קדושים וקבעו להם ישיבה קדושה ובררו לנו כל הלכות התורה כי מפיהם אנו חיים, כי לא היינו יודעים עתה שום הלכה. וזה ידוע כי את זה לעמת זה עשה אלקים על כן התגרה אז השטן והעמיד אז בעולם בתי הישיבות הרעים והמרים של חכמי יון שנתקבצו אז בימים האלו וקבעו להם בתי אספות לחכמות רעות שלהם שרבם כנגד דעת תורתנו הקדושה, בפרט בענין קיום המצות הקדושות בכל פרטיהם כידוע כל זה לבקי בהם קצת ועל כן התגרו אז ורצו להחריב את הבית המקדש ולבטל את התורה חס ושלום, שלא ימולו את בניהם וכו', אבל ימין ה' רוממה ותמיד ידו על העליונה, כמו שפרש רש"י. ועשה עמנו אז נסים נפלאים ונוראים והכל בכח הישיבות הקדושות שהם אנשי כנסת הגדולה והכהנים הקדושים שעוסקים לגלות התורה בעולם, כמו שכתוב, יורו משפטיך ליעקב וכו'. וכן עתה עקר המשכת הנס של חנכה בכל שנה ועקר קדשת ההדלקה הקדושה של נר חנכה הכל על ידי העוסקים בתורה באמת שהם בכלל בני הישיבות הקדושות, כי אפלו עשרה שיושבין ועוסקים בתורה הם בחינת ישיבה קדושה ושכינה שרויה ביניהם ואפלו חמשה ואפלו שלשה ואפלו שנים ואפלו אחד, כמבאר בהמשנה אבות. והעקר הוא העוסקים בשביל האמת ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים השואבים דעת התורה הקדושה מרבי אמתי אשר מהם עקר האור כנ"ל שזה בחינת קדשת נר חנכה כנ"ל, כי אור נר חנכה זה בחינת עמקות העצות שנתגלין מתוך עמק החשך בבחינת גולה עמקות מני חשך בחינת אור העצה, כמו שמבאר שם על מאמר חכמינו זכרונם לברכה ברישא חשוכא והדר נהורא וכו', עין שם:
כי כבר מבאר לעיל ובמקום אחר, שכל התקונים המבארים בתורה הנ"ל כלם תלויים זה בזה. והתורה נעוצה תחלתה בסופה וסופה בתחלתה. וכן באמצעותה וכו'. כי הסטרא אחרא והקלפה אורבת על האדם תמיד ועקר על האמונה הקדשה וכשזוכין להתגבר בכח הצדיק לצעק ממעמקים ולהמשיך איזה עצות עמקות ולגדל האמונה וכו' אז הם מתגרין אחר כך על ידי פגם הגרים שמהם נמשך גאות שמשם מתגברין המזיקי עלמא שהם המנהיגים של שקר וכו' שעל ידי זה מכניסין תאות נאוף בעולם. ולזה צריכין הכח של המגני ארץ שהם מעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה בחינת תפלין, כי המח הוא כמו נר דולק על ידי השמנונית שבגוף וכו'. ומבאר שם שזה התקון נגמר ביום כפור בחינת וביום צום כפור יחתמון וכו'. וכל התקונים נמשכין על ידי הרבי עם תלמידים שהוא בחינת הישיבה הקדושה שהם מעלין האמונה ומבטלין הגאות ומתקנים תקון החותם הנ"ל בבחינת חתום תורה בלמדי וכו'. וכל זה הוא בחינת נר חנכה שהיה הנס על ידי השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול וכו'. כי עקר עבודת הכהן הגדול הוא ביום כפור שאז עוסקין לכפר עונות ישראל שעקרם בפגם הברית כידוע, כמו שצועקין בכניסת יום כפור אור זרע לצדיק וכו' בשביל תקון זה כידוע, ועל ידי זה שעוסק הכהן הגדול בעבודתו לתקן זאת על ידי זה הוא מתקן החותם דקדשה שנתתקן ביום הכפורים כנ"ל. ועל כן היה הנס של חנכה על ידי השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול דיקא, כי הוא דיקא עוסק בתקון החותם דקדשה ביום הכפורים, כי השמן של ההדלקה הקדושה הוא בחינת אור השכל דקדשה שמאיר על ידי השמנים שבגוף על ידי ששומרים אותם שלא יצאו לחוץ חס ושלום, על ידי פגם הברית שלא יהיה חס ושלום, בבחינת החתים בשרו. רק יעלו אותם אל המח שיאיר וידלק המח על ידם בבחינת נר ה' נשמת אדם שיהיו נעשין מהם חותם דקדשה בחינת תפלין שאומרים אז בשעת הנחתן ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה להשפיע וכו':
נמצא ששמן של ההדלקה הוא בחינת תקון החותם דקדשה הנ"ל בחינת תפלין. ועל כן כתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שכפי הסלח נא שפועלין ביום הכפורים כן זוכין לקדשת חנכה, כי הכל אחד על פי הנ"ל, כי ביום הכפורים מתקנין החותם דקדשה על ידי הכהן הגדול שזהו בחינת נר חנכה שנמשך על ידי השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול כי הכל אחד וכנ"ל. [ועל כן באמת זאת התורה "כי מרחמם ינהגם", שמבאר שם שכפי הסלח נא של יום הכפורים כן זוכין לחנכה זאת התורה נאמרה באותה השנה שנאמרה התורה תקעו אמונה הנ"ל בראש השנה שמבאר שם כל הנ"ל ושתקון החותם נגמר ביום כפור. ואחר כך תכף בחנכה שאחריו נאמרה התורה כי מרחמם שמבאר שם שכפי הסלח נא וכו', כי הם שיכים זה לזה וקשורים זה בזה. והבן היטב כי יש בזה הרבה לדבר, ועין בחיי מוהר"ן מה שמבאר שבכל שנה קבל כל הזמנים הקדושים בהתחדשות נפלא וכו'] וכל זה נעשה ונתתקן רק על ידי הישיבה הקדושה הנ"ל שהם עוסקין בכל התקונים הנ"ל להאירם על עצמן ועל כל העולם כלו:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים, כי באמת שרש ההדלקה והארת האור הקדוש נמשך מהאיש תבונות שעוסק להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו' שעל ידי זה נמשך פרנסה ומצחצח נשמתו וכו', כי עקר האור של כל האורות הוא ה' יתברך, כמו שכתוב, ה' אורי וכו'. וכתיב, כי אתה תאיר נרי וכו'. אבל זה ידוע שה' יתברך בעצמו הוא למעלה מכל האורות. ואפלו שם אור אין שיך לומר עליו רק כשהצדיקים ממשיכין רוחניות אלקותו יתברך לתוך צמצומים זהו עקר שרש האור של כל האורות. כמו שבתחלת הבריאה המשיך ה' יתברך בעצמו על ידי הצמצומים שעשה תחלה כדי שיהיה באפשרות לקבל כידוע, שזהו בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו', שכל זה בחינת צמצומים שהיה קדם התגלות האור ואחר כך ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכו'. רק שבתחלת הבריאה היה הכל על ידי ה' יתברך בעצמו. ועתה נעשה הכל - כל התחדשות מעשה בראשית בכל יום ובכל עת על ידי הצדיקים שעוסקין בזה להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל ידי זה עקר המשכת האור כנ"ל. וזהו בחינת בוצינא דקרדינותא הנאמר בזהר הקדוש, כמו שכתוב בריש הורמניתא דמלכא בוצינא דקרדינותא, שפרשו שם המפרשים על תחלת הצמצום שעל ידי זה נתגלה האור. ועל כן נקרא בוצינא דקרדינותא, כי על ידי זה שיש צמצום וממשיכין לתוכו רוחניות אלקותו על ידי זה כל התגלות האור כנ"ל. אך בתחלת המשכת רוחניות אלקותו לתוך צמצומים הוא רק התנוצצות בעלמא בחינת בטיש בטישא וכו', שזהו בחינת מה שגם בגשמיות עקר התהוות אור האש היה על ידי שאדם הראשון בטש והכה שני אבנים זה בזה, שעל ידי זה יצא ניצוץ האש ששרשו מניצוץ האור המתגלה על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכנ"ל. ועל כן עדין אי אפשר להמשיך זה האור הדק בעולם, על כן התקון הוא על ידי שפע הפרנסה שנמשך על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, כמו שמבאר שם שעל ידי זה מצחצח נשמתו וכו'. וזהו בחינת השמן שצריכין אל האור שעל ידי זה מאיר האור בשפע גדול שיוכל להאיר לכל העולם, כי השמן הוא בחינת שפע הפרנסה בחינת כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר (מלכים א יז) וכו' וכתיב, להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד. וזה בחינת ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ואיתא במדרשים, שעלה זית שהביאה בפיה זה מרמז על סוד שמן של חנכה שמציל ממימי המבול שבלא זאת לא היה קיום להעולם, כמובא בילקוט הראובני, עין שם:
נמצא ששמן הוא בחינת שפע הפרנסה שעל ידי זה הצדיק מצחצח נשמתו. ועל כן אי אפשר שיאיר האור כי אם על ידי שמן, כי התנוצצות האור בעצמו שבא על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא שרש כל האורות כנ"ל אי אפשר לו לדלק ולהאיר מרב דקותו כי אם על ידי השמנים הנמשכים אליו שהם בחינת שפע הפרנסה וכו' כנ"ל, שעל ידי זה מצחצח נשמתו בבחינת להצהיל פנים, בחינת חכמת אדם תאיר פניו, שעל ידי זה נעשה בחינת איש תבונות שעל ידי זה יכול לדלות ולחתר המים עמקים שהם העצות עמקות שעל ידם גדלה האמונה, כמו שמבאר שם, כי עקר שלמות החכמה והתבונה והדעת הוא כשנעשה ממנו עצות עד שתתגדל האמונה על ידם. ומשם שרש האור של נר חנכה הקדוש שהוא בחינת הדלקת נרות המנורה וכל הנרות של מצוה. והצדיקים הגדולים העוסקים בזה אינם נחים ואינם שקטים בחינת כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום (רות ג). כי עוסקים בזה תמיד בכל עת להמשיך בכל פעם מחדש רוחניות אלקות לתוך צמצומים על ידי חדושי תורתם הנפלא שמחדשין בכל עת ומצחצחין נשמתם וממשיכין האורות בדרכים נפלאים עד שנעשין מהם עצות עמקות עד שמגדלין האמונה הקדושה על ידי זה. ואחר כך משגיחין להמשיך התקון בכל פעם בשלמות יותר באפן שלא יקלקלו האורבים חס ושלום, שלא יתקלקל על ידי פגם הגרים, ולגרש ולבטל הגאות הבא על ידם ולבטל כח המנהיגי שקר וכו'. ולתן כח להמגני ארץ שיוכלו להעלות השמנים מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה כנ"ל וכל שאר התקונים המבארים שם, כי לכל תקון של כל הקלקולים הנ"ל צריך להתחיל מראשית התקון שהוא המשכת רוחניות וכו', כי הצדיק הגדול עוסק בכל פעם להמשיך רוחניות אלקות וכו' בשכליות כאלו בתקונים כאלו באפן שיתתקן האמונה בשלמות ולא תתקלקל על ידי כל הפגמים הנ"ל, כי כל השמנים שבכל אדם שמהם מאיר השכל כנ"ל, שרשם משמן משחת קדש של הצדיק שממשיך רוחניות אלקות וכו' שמשם שרש האור והשמנים וכנ"ל:
וזהו בחינת מאמר הנ"ל שהשמן שהיה חתום לא היה בו להדליק כי אם יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים, הינו כי היונים, שהם הסטרא אחרא והקלפות האורבים לקלקל בכל הקלקולים הנ"ל, כי מתחלה מתגברים לקלקל האמונה חס ושלום, על ידי חכמות רעות שלהם שהם בחינת חכמות יון הרשעה, וכשמתגברים כנגדם על ידי צעקת הלב ממעמקים וכו' עדין הם מתגברים בגאות ונאוף וכו'. וצריכין כח המגני ארץ להעלות השמנים מהחתים לחותם דקדשה שזהו בחינת שהיונים טמאו כל השמנים שהם כל הבחינות של הדעת שרצו חס ושלום, לטמאות ולקלקל הכל על ידי כל הקלקולים הנ"ל. ונעשה הנס על ידי מעט השמן שהוא הדעת שמצאו על ידי תקון החותם דקדשה הנ"ל שהוא בחינת שהיה חתום בחותמו של כהן גדול כנ"ל שהוא השמן והדעת שמעלין מהחתים בשרו לבחינת חותם דקדשה כנ"ל. אבל לא היה בו להדליק כי אם יום אחד, כי הסטרא אחרא אורבת תמיד הן על כלל ישראל הן על כל אחד ואחד בפרט. ואפלו כשמתגברים קצת כשרים ומשברים תאותם ומעלין מהחתים לחותם דקדשה שמשם מתהוה השמן הקדוש בחינת הדעת הקדוש להאיר בעולם, אף על פי כן עדין הם מתגברים ומתגרים על שאר העולם ומביאים אותם לידי פגם הברית שהוא פגם הדעת. ולפעמים מתגרים בהתגברות גדול גם על הכשרים שכבר התחילו לשבר תאותם ולהעלות מהחתים וכו' כנ"ל עד שמכשילים אותם גם כן חס ושלום, וזה בחינת שבהשמן שהיה חתום וכו' לא היה בו להדליק כי אם יום אחד, הינו זמן מעט, כי אין בטוחים על מעט השמן והדעת הזה כי אם על יום אחד כי מי יודע מה ילד יום מה יהיה נעשה ביום השני. כי בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק צופה רשע לצדיק וכו'. וזה בחינת מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר וכו' (הושע ו). אבל בכח הצדיקים הגדולים האמתיים שהם בחינת אנשי כנסת הגדולה שהם בעלי הישיבות הקדושות האמתיות, שהם גדולים ויקרים מהכהן הגדול, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, יקרה היא מפנינים - מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, בזכותם ובכחם נעשה נס ודלק השמן שמונה ימים, כי אלו הצדיקים הם עוסקים תמיד להמשיך ולהשפיע השמן משחת קדש משרשו על ידי שממשיכים המשכת רוחניות אלקות וכו' והם כמעין הנובע וכנהר שאינו פוסק, כי הם אינם פוסקים מלהשפיע השמן משחת קדש משרשו עד שגומרים כל התקונים הנ"ל בשלמות, שזהו בחינת שנעשה נס שדלק השמן שמונה ימים. שמונה ימים זה בחינת שמונה מדות שהם מכתר עד הוד כידוע. כי כתר הוא התחלת הצמצום הראשון הקדוש שנמשך לתוכו בחינת רוחניות אלקות. ואחר כך מצחצח נשמתו ונעשה איש תבונות שזהו בחינת חכמה ובינה ומשם נמשך הדעת עד שנתהוה ממנו עצות קדושות שהם בחינת נצח והוד, שהם בחינת רגלין, בחינת עצות (כמובא במקום אחר). הינו שהצדיקי אמת עוסקין בתקונים הנ"ל ואינם פוסקים לעולם עד שמאיר האור עד שנעשין מהם עצות עמקות שאי אפשר לסתרן בשום אפן שעומדים כנגד הסטרא אחרא לבטל ולתקן כל הקלקולים הנ"ל עד שיגמרו מה שהתחילו, כי הם ממשיכין אורו של משיח בחינת ערכתי נר למשיחי שעל זה מבקשין בראש השנה ויום כפור ועריכת נר לבן ישי משיחך, שעליו נאמר:
כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד. שזהו בחינת נר המערבי ששם השכינה שורה שממנו היה מתחיל ובו היה מסים, כי הוא ממשיך השמן הקדוש תמיד וממנו כל ההדלקות של כל האורות הקדושות תמיד, כי אור תורתם הקדושה אי אפשר לכבות בשום אפן בבחינת עברה מכבה מצוה ואין עברה מכבה תורה, הינו התורה שלומדים לשמה לשמר ולעשות ולקים וכו'. כי למוד התורה שהיא מן השפה ולחוץ בודאי אינה יכולה להאיר בעולם והלואי שלא תקלקל בבחינת לא זכה נעשית לו סם מות. כמו שמצינו כמה וכמה שהיו לומדים גדולים וקלקלו אחר כך מאד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על דואג ואחיתפל ואחר, שהיה תורתם מן השפה ולחוץ. אבל התורה של צדיקי אמת שעוסקים להמשיך רוחניות אלקות וכו' עד שמגלין עצות עמקות וכו' אור הקדוש הזה אי אפשר לכבות בחינת מים רבים לא יוכלו לכבות וכו' בחינת עצת ה' לעולם תעמד וכו'. ומשם היה הנס של חנכה על ידי הצדיקים אנשי כנסת הגדולה שפעלו בנפלאות חדושי תורתם שדלק מעט השמן שמונה ימים. וכן עתה בכל דור ודור בכל שנה ושנה עקר הארת האור האמת שהוא בחינת אור נר חנכה הוא על ידי הצדיקים העוסקים בתקונים הנ"ל להמשיך בכל עת בחינת המשכת רוחניות וכו' שמשם שרש האור וכו', ועוסקים בשלמות כזאת שלא יהיה נפסק לעולם בבחינת צפחת השמן לא תחסר. עד שיהיו נמשכין בכל פעם עצות עמקות שאי אפשר לסתרן וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת מה שכתוב בחזקיהו (ישעיה י), וחבל על מפני שמן, כי חזקיהו בחינת משיח כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיה משיח וכו'. וזהו וחבל על שהוא על הסטרא אחרא, שהוא על סנחריב, כמו שפרש רש"י שם. כי בדורו התלבשה הסטרא אחרא בסנחריב וכן בכל דור ודור. ואמר הכתוב שהקדוש ברוך הוא יחבל וישחית על מפני שמן, שהוא בחינת שמן משחת קדש הנ"ל. כי חזקיה קבע ישיבות רבות בתורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בדקו מדן ועד באר שבע וכו'. ועליהם נאמר, ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וכו' כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה וכו' (ישעיה ז) כי ישליכו הכל וילכו לעסק בתורה (הפך מדעות רעות של המרבים להוכיח לעסק ברבוי מלאכות ומשא ומתן אמת שרבותינו זכרונם לברכה הזהירו על המלאכה, אבל לא על בעלי תורה, כמבאר בשלחן ערוך וכמה ספרים קדושים וכמו שאמר רבי נהוראי, מניח אני כל אמנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. ויש בזה הרבה לדבר ואין כאן מקומו). ועל כן על ידי עסק תורתו של חזקיה שהוא בחינת משיח שממשיך בכל עת בחינת השמן הנ"ל המאיר לעולם כלו על ידי זה יהיה נחבל ונשחת על הסטרא אחרא האורבים לקלקל חס ושלום, וזהו לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, 'שמן תורק' דיקא, שהשמנים של התורה האמתית הם טובים כל כך עד אשר אפלו שנדמה שהשמן הורק מהכלי, שזהו בחינת שמן תורק, אף על פי כן יגדל שמך לעולם. כי מעט השמן הנשאר מאיר לעולם כלו בכח הצדיקים המוסיפים בכל עת להמשיך השמנים שהוא הדעת הקדוש מחדש בכל פעם כנ"ל. וזהו, על כן עלמות אהבוך, שזהו בחינת הגרים ובעלי תשובה, כמו שפרש רש"י שם. כי על ידי השמן של הצדיקים הנ"ל שאין נפסק ריחו לעולם על ידי זה נתוספין בכל פעם גרים ובעלי תשובה וכנ"ל:
וזהו הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. זה בחינת שבח מעלת הישיבות הקדושות שעוסקים בתורה שהם נקראים אחים ורעים באמת, כמו שכתוב, למען אחי ורעי אדברה נא שלום.
וזהו:כשמן הטוב על הראש. בחינת שמן משחת קדש הנ"ל. וזהו ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו, שחושב כל השתלשלות המשכת שמן הקדוש שהוא הדעת הקדוש מראשית התחלתו עד שנמשך לבחינת עצות קדושות. וזהו כשמן הטוב על הראש, זהו בחינת התחלתו שנמשך על ידי המשכת רוחניות אלקות וכו'. ואחר כך יורד על הזקן זה בחינת איש תבונות הנ"ל בחינת מזקנים אתבונן, כי זקן זה קנה חכמה. וזהו זקן אהרן, כי עקרו נמשך על ידי אהרן הכהן הראש שהוא בחינת ראשי הישיבות שהם בחינת כהנים, כמו שכתוב, יורו משפטיך ליעקב וכו'. וזהו שירד על פי מדותיו, דהינו שיורד ונמשך לתוך המדות שהם בחינת העצות טובות, כי כל העצות טובות הם בבחינת המדות שהם מחסד עד הוד ששם כל העצות שמקבלים מהאיש תבונות שממשיך השמן הנ"ל. שעל ידי אלו העצות גדלה האמונה בחינת מלכות על ידי שמקבלת העצות מהצדיק האמת, שהוא בחינת צדיק יסוד עולם. וזהו, כטל חרמון שיורד על הררי ציון, זה בחינת שפע הטוב של הפרנסה הקדושה שמכנה בשם טל בחינת המן שהוא פרנסה שירד על ידי הטל כמו שכתוב וברדת הטל וכו' ירד המן עליו. וזהו כטל חרמון וכו' בחינת שפע הפרנסה טובה שירד על הררי ציון ששם שרש כל ההשפעות כידוע. כי על ידי הפרנסה מצחצח נשמתו שזהו בעצמו בחינת השמן הנ"ל. וזהו, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, הינו שיהיה נמשך החיים אמתיים שהוא קיום התורה עד העולם כי לא יהיה נפסק לעולם זה הטל והשמן על ידי גדל קדשת הישיבות הקדושות של הצדיקי אמת אשר עליהם נאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, נר חנכה איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד והמהדרין מן המהדרין וכו' מוסיף והולך:
כי כבר מבאר שנר חנכה הוא אור תורת אמת המאיר לעולם על ידי למוד הישיבות הקדושות שבישראל ועל כן יש בהם שלש בחינות. שהם השלש בחינות שבמצות נר חנכה. והוא, כי עקר נר חנכה הוא איש וביתו, כי מבאר לעיל שעקר קדשת כל בתי בני ישראל הוא מבחינת קדשת בית הישיבה הקדושה שהוא הרבי שלומד עם תלמידים וכו'. ומשם מאיר אור התורה והמצות שהוא בחינת נר חנכה כנ"ל. ועל כן עקר נר חנכה הוא בבחינת איש וביתו שהראש של הבית שהוא הבעל הבית צריך להדליק ולהאיר אור הנר חנכה הנ"ל. כי הראש של הבית, שהוא הבעל הבית, הוא בביתו בחינת הראש של הישיבה הקדושה ומשם מקבל חיותו וקדשתו שעקר אור התורה שהוא בחינת נר חנכה נמשך ממנו. ועל כן עקר נר חנכה הוא איש וביתו כנ"ל והמהדרין נר לכל אחד, כי המהדרין מדקדקין יותר שגם כל אחד מבני הבית ידליק נר חנכה, כי כל אחד מבני הבית הוא בבחינת התלמידים של הרבי שהוא הראש ישיבה, והמהדרין מתיגעים בתורה כל כך עד שגם אותן שהיו בבחינת תלמידים זוכין גם כן ללמד וללמד שדולין תורת רבם ומשקין אותה לאחרים ומאירין אור תורת הרב ועצותיו הקדושים לחבריהם. וזה בחינת הדלקת נר חנכה שהוא אור התורה של כל אחד ואחד מבני הבית שהם בבחינת התלמידים שגם הם צריכים להאיר תורת רבם בעולם, שזהו בחינת הדלקת נר חנכה כנ"ל. והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך, הינו כי אינו מספיק להם מה שמאירים ומלמדים תורת רבם בעצמה לאחרים אף גם הם מוסיפים והולכים בכל יום לחדש גם מעצמם חדושי תורה אמתיים המביאים לידי מעשה והם חותרים ומגלים עצות עמקות מה שאינו מבאר בפרוש בדברי תורתו של רבם, שעל ידי זה מחזקין את חבריהם ומעוררים אותם לעבודת ה' יתברך שכל זה הוא בחינת מוסיף והולך בחינת תוספת אור התורה בחינת חדושי תורה שמחדשים בעצמם מתוך דברי תורתו שקבלו מרבם האמתי. וזה בחינת המהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום וכנ"ל:
וזה בחינת ההלל של חנכה, זה בחינת המאמרות טהורות הנעשין על ידי תקון המחין על ידי המגני ארץ שמתגברין ומשברין ההרהורים רעים ומעלים השמנים מבחינת החתים לבחינת חותם דקדשה וכו' שזהו בחינת נר חנכה כנ"ל. ומשם נמשכין אמרות ה' אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנפשות הנפולות להחיותם בשבעה משיבי טעם בחינת מזקק שבעתים שנמשך מהשבעה ראשים של שתי השינין שבתפלין מחין חותם דקדשה הנ"ל שנמשכין מהשבעה רועים שמשה רבנו רעיא מהימנא כלול מהם וכו', כמו שמבאר שם, שכל זה אנו ממשיכין על ידי הדלקת השמן הקדוש של נר חנכה וכנ"ל, כי המחין של התפלין הם בבחינת שמן הטוב הזה, בבחינת ושמן על ראשך אל יחסר, אלו תפלין, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, שזהו בחינת מה שאנו נוהגין לומר בשעת הנחת תפלין ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה וכו'. ומכל זה נעשין האמרות טהורות הנ"ל, כמבאר שם. וזה בחינת ההלל של חנכה, כי הלל הוא כלו בחינת אמרות טהורות המשיבין ומחיין את הנפש מאד, בפרט נפש המר שעוברים עליה בעונותיו מה שעובר. וכשהצדיק האמת מחיה ומשיב נפשו בשבעה משיבי טעם שהם אמרות טהורות הנ"ל, הוא מחיה ומשיב נפשו כל כך עד שמעוררו ומקיצו שישמח נפשו במעט נקדותיו הטובים עד שיפתח פיו וישיר ויזמר וירנן ויהלל וישבח לה' יתברך על כל החסדים הנפלאים שעשה עמו למלטו ולהצילו מבין שניהם של הסטרא אחרא וכו', שכל זה הוא בחינת הלל שאומרים בימים שעשה לנו ה' יתברך נסים ברחמיו. שעקר הנסים והנפלאות והתשועות והמלחמות שעשה עמנו אז וגם עתה שנמשך עלינו קדשת הארת הנס בימים ההם בזמן הזה, הכל הוא מה שברחמיו נצלנו אז ועתה מהסטרא אחרא והקלפות שהם בחינת מלכות הרשעה בגשמיות ורוחניות. אשר בחמלתו הגדולה הצילנו מהם שלא נאבד ביניהם לגמרי חס ושלום, שלא השכיחו מאתנו תורתו ולא העבירו אותנו על חקי רצונו וכו'. ועל זה אנו אומרים הלל בלב שלם כאשר כל דברי ההלל הקדוש מלאים מזה, כמו שכתוב, מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון וכו'. אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני וכו'. שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות וכו'. מה אשיב לה' וכו'. מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. ה' לי לא אירא וכו', ה' לי בעזרי וכו', כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' וכו'. סבוני כדבורים וכו' בשם ה' וכו'. וכן הרבה. שכל אלו הדבורים הקדושים הם בחינת אמרות טהורות הנמשכין ממשה רבנו ומכל הצדיקים שהם בבחינת משה שמחיין ומשיבין את הנפש בהם עד שפותחין את פיהם שידברו בלשונם לעצמן אמרות טהורות הנ"ל להחיות ולהשיב בעצמו את נפשו, כי הדבור יש לו כח גדול, כי הצדיקים מעוררים אותם בבחינת התנערי מעפר קומי וכו' עורי דברי שיר. וכמו שכתב בהחרוזים הקדושים שלו, הרימה קולך הערב בשירות ותודה וכו' דלו עיניך למרום וכו':
גם ההלל הוא בחינת שמחה וכמו שאומרים, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. זה בחינת השמחה שממשיכין לחזק כח המלאך לתקן המאכלים שלא יהיו נפגמין השמנים חס ושלום, על ידי פגם המקרה הבא חס ושלום, על ידי פגם האכילה שלזה צריכין שמחה, כמו שמבאר שם. וזהו בחינת הלל שהוא בחינת שמחה כנ"ל. וזהו בחינת הסעדות שעושין בחנכה אף על פי כן שכתב בשלחן ערוך שרבוי הסעדות בחנכה הם סעדות הרשות וכו', הלא מסיק הרמ"א שיש אומרים שיש קצת מצוה בהם. ומסיק והוא העקר, שנוהגים לומר זמירות ושבחות בסעדות שמרבים בהם ואז הוי סעדת מצוה. וכך הוא האמת, כי בודאי כשמרבים בחנכה בסעדות בשכרות והוללות וכו', בודאי הם גרועים מסעדת הרשות, אבל רב ישראל הכשרים והיראים נוהגים לספר בהם מתקף הנס שעשה לנו אז ואיך נמשך לנו הארת הנסים והתשועות האלו בכל שנה ושנה, כאשר מבאר עתה בכל הספרים הקדושים, ובפרט בכתבי האר"י ז"ל שבכל זמן וזמן מזמנים הקדושים נמשך עלינו הארת אותו הנס שהיה בימים ההם כגון בפסח יציאת מצרים וכו'. ובחנכה הנס של חנכה וכו'. ועל ידי זה אנו שמחים בשמחה של מצוה בסעדות האלו ואז הוו בודאי סעדות מצוה בבחינת אין טוב לאדם כי אם לאכל ולשתות ולשמח בימים טובים, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר תקון האכילה, שהוא תקון הברית כנ"ל הוא על ידי שמחה כנ"ל:
גם ההלל הוא בחינת תקון המשפט שהוא עקר גמר התקון שצריכין להמשיך כנ"ל, כי תקון המשפט הוא לידע ולהאמין כי צדיק ה' וישר משפטיו וכו'. שכל זה נמשך מהרבי עם התלמידים שהם בחינת הישיבה הקדושה שעוסקים בלמוד הקדוש להמשיך אמונה הקדושה ודרכי התמימות האמתי בעולם וכו' וכנ"ל. שעל ידי זה זוכין לתקון המשפט להשיג בחינת צדיק וטוב לו וכו', שעל ידי זה ממשיכין בחינת תקון המשפט בלב כל אחד שלא יהרהר חס ושלום אחר מדותיו וכו' (וכנ"ל באות טו וכו'). וזה בחינת הלל, בחינת בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בחינת חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אשכילה בדרך תמים וכו', שכל זה הוא בחינת תקון המשפט:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שמצות נר חנכה הוא משתשקע החמה, שהוא משעת יציאת הכוכבים, כמו שכתוב בשלחן ערוך, עד שתכלה רגל מן השוק. כי מבאר שם בהתורה הנ"ל על מאמר רבותינו זכרונם לברכה כבריתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, שהעדר העצה זה בחינת חשכת לילה, והתגלות העצה זה בחינת אור יום, בחינת גולה עמקות מני חשך וכו', עין שם. כי זה עקר מעלת שלמות העצות האמתיות של הצדיק שמגלה ומאיר בלב האדם עצות עמקות מאד מאד מתוך תקף החשך הגדול המתגבר ומשתטח על האדם בכל פעם להחשיך הכל חס ושלום. וזהו בחינת מה שמצות נר חנכה הוא משתשקע החמה וכו', כי עקר התגלות אור העצה הטובה הוא ביום כנ"ל. כי כלליות העצות הטובות הם בחינת תרי"ג מצות שהם נקראים תרי"ג עטין דאוריתא. וכל מצות התורה שהם העצות קדושות, כמו שכתוב: לי עצה ותושיה, נצטוה משה ביום, כמו שכתוב, ביום צותו, מלמד שלא נדבר עמו אלא ביום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. גם רב קיום המצות הוא רק ביום כגון ציצית ותפלין וכו'. כי עקר אור יום הוא בחינת אור התורה והמצות שהם בחינת עצות קדושות אמתיות לזכות להכיר את הבורא יתברך על ידם, על ידי האמונה הקדושה שנמשך על ידם כנ"ל, וכשמגיע הלילה כד ליליא פריש גדפהא על עלמא ואור יום מסתלק וחשכת לילה מתחיל להחשיך זה בחינת שנסתלקין אור העצות שמשם החשך כנ"ל. ואז צריכין ישראל להתגבר בכח הצדיקים להאיר אור העצות גם בתוך חשכת לילה, דהינו להמשיך מאור היום אל הלילה שזה בחינת הדלקת הנר בלילה. כי כח האש שממנו מדליקין הנרות נמשך מאור יום, דהינו מאור החמה שמשם מקבלת הלבנה ומשם מקבל יסוד האש כחו, כי יסוד האש הוא תחת גלגל הירח כידוע ומשם מקבל כחו והכל נמשך מחם השמש, כי גם הלבנה מקבלת מהשמש. נמצא שכח מאורי האש שמשם מדליקין הנר נמשך ממאורי אור שהם אור החמה והלבנה שכל אורם נמשך מאור התורה והמצות שהם אורו יתברך בחינת כי שמש ומגן ה' אלקים. וכל זה הוא בחינה הנ"ל מה שהצדיקים ממשיכין גם בלילה מאור העצות של היום עד שגם בלילה יאירו מעט מעט אור העצות, שמשם הדלקת הנר בלילה, כי הצדיקים ממשיכין אורו יתברך גם בתקף חשכת לילה בבחינת גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר. וזה בחינת גדל כחו של יעקב אבינו שהוא בחיר שבאבות שהוא דיקא תקן תפלת ערבית, כמו שכתוב, ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וכו'. כי יעקב המשיך מאור יום לתוך תקף חשכת לילה שנוכל לחתר עצות עמקות בתקף חשכת לילה:
וזאת הבחינה נעשית בכל יום ובכל אדם ובכל דור. כי זהו בחינת בריתו של עולם שבכל יום ויום החשך קודם להאור, כמו שכתוב, ויהי ערב ויהי בקר וכו' ברישא חשוכא והדר נהורא, שנמשך מבחינת חשכת העצה שהיא קודמת לאור התגלות העצה הטובה האמתית כנ"ל. וזה נעשה בכל יום, כי בכל יום ויום כל ימי חיי האדם הוא צריך עצות עמקות להנצל בכל יום ממה שצריך להנצל שלא יאבד חיות היום חס ושלום, כי בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. על כן הוא צריך בכל יום ויום עצות עמקות מאד להנצל ממנו, והכל בשביל לגדל ולגלות האמונה הקדושה כנ"ל כי האמונה מתחדשת בכל בקר בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך, והכלל כשמגיע חשכת לילה זה בחינת שנסתלק אור העצות שהוא האור של היום שעבר ופנה ואז צריכין לחזר ולהתחיל לחתר העצות מתוך החשך הזה שהוא קודם לאור יום הבא, והכל בכח הצדיקים האמתיים שתקנו לנו להתפלל תפלת ערבית. וכן הוא מצוה דאוריתא לומר קריאת שמע גם בערב ליחד שמו יתברך. ורב הכשרים נזהרים לעסק בתורה בלילה ביותר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל ידי כל זה חותרים העצות בלילה מתוך עמק החשך. ועל כן בתפלת הלילה דיקא מבקשים בברכת השכיבנו ותקננו בעצה טובה מלפניך, כי אז דיקא מתחילין לחתר העצות עמקות החדשות שצריכין כפי היום הזה הבא שיבוא עלינו לטובה:
וכל זה הוא בחינת הדלקת נר חנכה משתשקע החמה שאז מסתלק אור יום שהוא בחינת אור העצות כנ"ל, ואז צריכין להדליק נר חנכה שהוא בחינת להמשיך קדשת הדלקת שבע קני המנורה שבבית המקדש כדי להמשיך מאור יום לתוך תקף חשכת לילה שנוכל לחתר בלילה העצות עמקות כדי לגדל האמונה הקדשה. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק, רגל זה בחינת עצות, כמו שכתוב: וכל העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך. וכמובא בדברינו כמה פעמים, הינו שצריכין להדליק ולהאיר בתחלת חשכת לילה אור נר חנכה שהוא בחינת אור העצות עמקות האמתיות, עד שיכלו ויתבטלו העצות מקלקלות עצות נבערות של ההמון הרודפים אחר הממון והבלי עולם הזה ביגיעות גדולות ומאומה לא ישאו בעמלם לעולם הבא על ידי עצתם הרעות. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק שיכלה רגל בחינת עצות מן השוק שהוא רשות הרבים שהוא מקום הסטרא אחרא שיכלו ויתבטלו העצות רעות מן העולם על ידי אור הדלקת נר חנכה הקדוש שהוא בחינת המשכת עצות עמקות טובות בתוך תקף חשכת לילה וכנ"ל. וזהו בעצמו בחינת משעת יציאת הכוכבים שזהו בחינת מצדיקי הרבים ככוכבים שהם הצדיקי אמת והכשרים הנלוים אליהם שהם ממשיכים העצות עמקות הנ"ל ועל ידי זה הם מצדיקים את הרבים וממשיכים אותם לה' יתברך:
וכל זה הוא מובן בכתבי האר"י ז"ל לפי דרכו בקדש אך שם הוא בדרך סוד ואי אפשר לאיש פשוט להבין משם עצות לעבודת הבורא יתברך. ועל פי דרכנו יכול כל החפץ באמת להבין רמזים והתעוררות נפלא להתקרב על ידי זה לה' יתברך בכל יום מחדש מכל מקום שהוא מכל מה שעובר עליו בכל עת. כי מבאר שם שסוד נר חנכה הוא על ידי ההארה שנמשך להמלכות מהמחין של היום וכו', עין שם ותבין:
ואף על פי שזה נעשה בכל יום, אף על פי כן לזכות להדליק נר של מצוה בשביל זה, שהוא בחינת נר חנכה, לא זכינו עד שהיה הנס הגדול בימי מתתיהו וכו', שדיקא אז שהתגברו חכמי יון כל כך עד שרצו להשכיח תורתו לגמרי חס ושלום, שזה עקר החשך בחינת וחשך על פני תהום - זה מלכות יון, אז דיקא חמל עלינו ה' יתברך ועמד לנו בעת צרותינו והפך החשך לאור גדול עד שדיקא אז גלו לנו המצוה הקדושה הזאת להדליק נר חנכה לאמשכא משח רבות קדשא ולאדלקא בוצינא להאיר עצות עמקות בתוך תקף החשך בכלל ובפרט באדם ובזמן כדי לגדל האמונה הקדושה שלא תשתכח התורה מישראל, וכן בכל דור ודור באים הצדיקי אמת ומאירין לנו עצות עמקות בתוך תקף החשך עד שמאירין עלינו בכל פעם אור יום בחינת גולה עמקות מני חשך וכנ"ל. כי על ידי הדלקת נרות חנכה בזמנו בימי הנסים האלו אנו ממשיכין האור הזה לכל השנה כלה לזכות תמיד לחתר העצות עמקות מתוך עמק החשך לגדל האמונה הקדושה עם כל התקונים הנ"ל. וכן הוא בכל המצות שעל ידי תקיעת שופר בראש השנה אנו ממשיכין בחינת תקון השופר על כל השנה כלה. וכן על ידי אכילת מצה בפסח וכו' וכן בכל המצות:
וכל זה אי אפשר לזכות כי אם על ידי למוד הרבה בישיבה הקדושה כנ"ל, כי מחמת שצריכין עצות עמקות הרבה בכל יום ובכל עת ועקר בעת החשך. כי לפעמים נחשך אצל האדם העצה גם ביום ואז לפי בחינתו הוא בחינת חשך כי חשך עליו היום. אבל אז דיקא צריך לחפש ולבקש ולחתר העצות עמקות על ידי צעקת הלב ממעמקים, כמו שמבאר שם, עין שם היטב. ומחמת שכל מה שהאדם חותר לשוב אל הקדשה הבעל דבר מתגרה כנגדו ביותר, כי כל הגדול מחברו וכו' וכמבאר מזה בדברינו הרבה. על כן צריכין ללמד הרבה הרבה דרכי העצות הנ"ל, שזהו בחינת למוד הישיבה הקדושה שמשם כל אור העצות לזכות לקים התורה והמצות שזה העקר, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה וכנ"ל:
גם הדלקת נר חנכה משתשקע החמה זה רמז שעקר המשכת אור התורה שהוא אור העצות הוא ביותר לאחר הסתלקות הצדיק האמת שהוא הרבי האמת. כי אז אחר הסתלקותו הוא בחינת שקיעת החמה, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק וזרח השמש ובא השמש, עד שלא שקעה שמשו של עלי וכו'. נמצא שהסתלקות הצדיק הוא בחינת שקיעת החמה. ואז דיקא צריכין להתגבר מאד מאד לעסק ולעין היטב בחדושי תורתו הקדושה שהם כלם עצות נוראות והתעוררות נפלא להתקרב אליו יתברך ולילך על ידיו ועל רגליו להתקרב להחברים להשרידים אשר ה' קורא שזה בחינת הישיבה הקדושה. כדי לחתר ולגלות העצות עמקות מתוך גדל החשך מה שצריך כל אחד לפי בחינתו בכל יום ובכל עת:
כי מבאר במדרש תנחומא פרשת בהעלתך שהצדיקים נקראים בעלי אספות. מחמת שעקר יגיעתם בתורה הוא אחר שנאסף הצדיק. כי בחייו היה יכל לשאל אותו כל ספקותיו אבל עתה ממי ישאל וצריך להתיגע בעצמו להבין עמקות תורתו הקדשה של רבו. וזהו בחינת שהדלקת נר חנכה, שהוא המשכת אור התורה וכו', הוא משתשקע החמה, דהינו לאחר הסתלקות הצדיק שאז צריכין התלמידים והנלוים אליהם להתחזק ביותר בלמוד ועיון היטב בתורתו הקדושה, שזהו בחינת למוד הישיבה הקדושה כדי לחתר משם העצות העמקות לכל אחד כראוי לו בכל עת כדי לגדל האמונה הקדושה עם כל התקונים הנ"ל למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד, אמן ואמן: