דילוג לתוכן הראשי

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב

גודל הטקסט
התאמת הקריאה
ריווח שורות
רוחב הטור
גוון דף הקריאה

נשמר רק בדפדפן הזה.

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · פסקה 1

?מתנת שכיב מרע אינה צריכה קנין ואם עמד חוזר בדבר אחר בכלה וכו':

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · א

על פי המאמר המתחיל ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכו' (סימן סו), עין שם המאמר היטב:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · א

והכלל בקצור, כי יש רוח לעלא רוח לתתא, ובשעת ההסתלקות נתאחדים ונתחברים יחד ועל ידי זה נסתלק, ועל ידי זה בעצמו נמשך בחינת פי שנים לתלמידיו וכו', עין שם. ושתי הרוחות הללו הם בחינת כח ופעל יד ימין ויד שמאל יוד של שם העצם ויוד של שם הכנוי, שבתחלה הם נקשרין יחד הכח והפעל וכו', כי סוף מעשה במחשבה תחלה. וזה בחינת קדם הבריאה, אך אחר כך נפתחין בבחינת פותח את ידך וכו' עין שם כל זה היטב:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · א

ולהוציא מכח אל הפעל העקר הוא על ידי אמת ועקר האמת הוא כשאין נצרך לבריות, כי הצריך לבריות פניו משתנין וכו', דהינו שאין האמת בשלמות וכו', עין שם. וכל המצות והעברות תלויים בזה בבחינת התפתחות הידים אלו וכו':

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · ב

וזה בחינת קנין סודר שאי אפשר לגמר המקח ומכל שכן מתנת בריא כי אם על ידי קנין ורב הקנינים הם קנין סודר. כי אי אפשר לגמר המקח ושום דבר כי אם על ידי בחינת מוציא מכח אל הפעל שזה עקר עבודתנו בזה העולם. וכל המצות ועשיות שלנו בזה העולם הכל בבחינת מוציא מכח אל הפעל, כי באמת אף על פי שכבר ברא ה' יתברך את כל העולם כלו הארץ וכל אשר עליה, עם כל זה הכל תלוי ביד ישראל שאנו צריכין בכל יום ממש לחדש את העולם ולהוציאו מכח אל הפעל על ידי עבודתנו במצות ובמעשים טובים בבחינת המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אין טוב אלא צדיק, דהינו כלל ישראל שנקראים כלם צדיקים, כמו שכתוב, ועמך ישראל כלם צדיקים, כי על ידם ה' יתברך מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, כי אף על פי שכבר ברא ה' יתברך את כל העולם, אף על פי כן כל העולם כלו צריך תקון וברור כידוע, לתקן העולם מקלקולו שנתקלקל על ידי חטא אדם הראשון ועל כן צריכין לחדש העולם בכל יום ולהוציאו מכח אל הפעל מחדש בכל יום ממש כדי לחדשו ולתקנו ולבררו וזה עקר כלל עבודתנו כידוע. ואי אפשר לחדש העולם ולהוציאו מכח אל הפעל מחדש כי אם על ידי שמקשרין תחלה הפעל אל הכח לחזר ולהעלות סוף מעשה אל המחשבה תחלה. וכשחוזר הפעל אל הכח, דהינו שחוזר כל העולם כלו ונכלל בשרשו באין סוף, כביכול אזי חוזרין ומוציאין מחדש כל העולם מכח אל הפעל ואזי נתחדש ונתברר ונתתקן על ידי זה, כי זה עקר הברור והתקון כשמעלין לשרשו ושם נתחדש ונתתקן כידוע. וזה עקר תקון התפלה וציצית ותפלין, כי בתחלה מבררין ועולין מעשיה ליצירה ומיצירה לבריאה וכו' על ידי ציצית ותפלין של יד ושל ראש וכן על ידי סדר התפלה קרבנות ופסוקי דזמרה וכו' כידוע. ואחר כך כשמעלין הכל לשרשו באצילות שהוא תפלת שמונה עשרה אזי אחר כך חוזרין וממשיכין כלליות העולמות מעלא לתתא מאצילות לבריאה וכו' על ידי אשרי ובא לציון וכו'. וזה עקר בחינת המשא ומתן שיוצא הדבר מרשות לרשות והכל בשביל ברור, והברור שנתברר הדבר הוא בחינת חדוש ממש כאלו נברא מחדש וכנ"ל. ועל כן אי אפשר שיצא הדבר מרשות לרשות כי אם כשחוזר הדבר מתחלה לשרשו אל הכח הראשון, כביכול, ומשם חוזר הדבר ונמשך לרשות חברו ועל ידי זה נתברר ונתחדש הדבר כנ"ל. כי באמת כשהחפץ ביד זה נמצא שקיומו וחיותו על ידי איש זה על ידי חלקי נפש רוח נשמה של זה האיש שבידו החפץ. ואחר כך כשבא ברשות אחר נמצא שקיומו וחיותו על ידי איש אחר והרי הוא כאלו נברא מחדש, כי עכשו יש להחפץ חיות וקיום חדש כי עכשו עקר קיומו והויתו של זה החפץ הוא על ידי איש הזה שבא ברשותו עכשו. ועל כן אי אפשר שיצא הדבר מרשות לרשות כי אם כשחוזר הדבר מתחלה אל שרשו הראשון ומשם חוזר ויוצא לרשות השני. ועל ידי שעולה הדבר לשרשו וחוזר ויוצא לרשות השני בשעת המשא ומתן על ידי זה עקר הברור של המשא ומתן כי כשעולה לשרשו נתחדש שם וזה עקר הברור כנ"ל. ועל כן אין קיום להמשא ומתן כי אם על ידי בחינה זו, דהינו בחינת מוציא מכח אל הפעל, דהינו שעולה הדבר לשרשו וחוזר ויוצא משם מהכח אל הפעל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שכתב רבנו זכרונו לברכה שם במאמר הנ"ל שאי אפשר להוציא מכח אל הפעל כי אם על ידי אמת, דהינו כשאין נצרך לבריות שאז דיקא האמת בשלמות, כמו שמבאר שם, עין שם. כי באמת לכאורה קשה אם כן הצדיקים הגדולים שרבם ככלם פרנסתם ממה שמקבלים מהמון עם, אם כן לפי זה הם רחוקים חס ושלום מן האמת חס ושלום:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · ב

וכבר שמעתי בפרוש מעין קשיא זו מפי רבנו הגדול זכרונו לברכה בזה הלשון, על מה שאנו מבקשים, ואל תצריכני לידי מתנת בשר ודם. איך אלו המקבלים שפרנסתם מזה איך הם מכונים בתפלה זו (כל זה שמעתי מתוך שיחותיו הקדושות שספר מזה בצחות לשונו הקדוש ולא שמעתי התרוץ על זה). אך באמת עקר בקשתנו הוא:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · ב

ואל תצריכני לידי מתנת בשר ודם, 'בשר ודם' דיקא, כי באמת עקר התכלית שצריכים לידע כי אין עוד מלבדו אין עוד ממש, דהינו שאין שום דבר נמצא בעולם כלל רק הוא יתברך לבדו כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, 'אין עוד' ממש, כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל כלל לא רק הוא לבדו יתברך כי הכל הבל. וכלא כלא קמה, כלא ממש וכן ראיתי בשל"ה שפרש כן הפסוק הנ"ל וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ולפי פשוטו הכונה שאין עוד אלקים זולתו יתברך, אבל הוא ז"ל פרש שהכונה שצריך לדעת ולהשיב אל לבו שרק ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד שום נברא ושום נמצא כלל, כי הכל אין ואפס ממש והכל בטל במציאות ממש נגדו יתברך. והן למעלה והן למטה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת הכל הבל ואפס ממש רק ה' הוא האלהים ואין עוד שום דבר כלל, ודבר זה אי אפשר להסביר רק כל חד לפום מה דמשער בלבה. נמצא שעל פי האמת שהכל בטל נגדו יתברך. והפעל נכלל בכח בבחינת סוף מעשה במחשבה תחלה. ועל כן אפלו כשמקבלים מאחד פרנסה או כיוצא הוא מקבל ממנו יתברך בעצמו מאחר שיודע שהכל אין ואפס ומקשר הפעל אל הכח כנ"ל אזי הוא מקבל רק מהכח הראשון דהינו מהבורא יתברך. וזה עקר בקשתנו שאנו מבקשין, ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, 'מתנת בשר ודם' דיקא שלא לטעות ולחשב חס ושלום שמקבל מהבשר ודם ממש, דהינו מגשמיות הגוף רק אפלו כשמקבל מאדם ידע שמקבל מהכח הראשון, כי הפעל מקשר בהכח וכנ"ל. וזה בחינת מה שכתב רבנו זכרונו לברכה שעקר האמת הוא כשאין נצרך לבריות כנ"ל, כי עינינו רואין שרב בני אדם הם נצרכין לבריות, כי מתפרנסין זה מזה וכל אחד צריך לטובתו של חברו ומאחר שהוא צריך לאיזה דבר לחברו הוא בכלל נצרך לבריות, כמובן שם במאמר הנ"ל ואם כן בודאי כמעט כל העולם הם נצרכין לבריות. אך העקר הוא בחינה הנ"ל, דהינו לידע שהכל מקשר בו יתברך ובטל נגדו יתברך ממש וכל מה שמקבל מחברו הכל מקבל ממנו יתברך ממש וכנ"ל ואזי הוא בודאי אינו נצרך לבריות אף על פי שמקבל מהם כנ"ל מאחר שיודע זאת בידיעה ברורה וזכה. וזהו בחינת אמת, כי זה עקר האמת כשיודעין שהפעל מקשר בהכח וכלא חד ואין שום דבר בלעדו יתברך כנ"ל רק כלא חד אז דיקא זוכין לאמת, כי עקר האמת הוא רק אחד וכמבאר היטב בדברי רבנו זכרונו לברכה במאמר אמר רבי עקיבא כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים (סימן נא), עין שם היטב, כי עקר האמת הוא רק כשמקשרין אחר הבריאה בקדם הבריאה שהוא כלא חד, עין שם היטב:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · ב

נמצא שעקר האמת כשאין נצרך לבריות, דהינו כשיודע שאין שום בריאה בעולם רק הכל אין נגדו ואחר הבריאה הוא כמו קדם הבריאה, כי הפעל מקשר בהכח וכנ"ל ואזי הוא בחינת אמת, כי זה עקר האמת כשיודעין שכלא חד כנ"ל, כי כל זמן שאין יודעין זאת אין האמת בשלמות, כי עקר האמת הוא רק בבחינת כלו אחד כנ"ל, דהינו כשמקשרין ומעלין הפעל אל הכח כנ"ל, (אבל כשמפרידין חס ושלום הפעל מהכח מזה עקר אחיזת השקר כנ"ל וכמבאר היטב במאמר אמר רבי עקיבא הנ"ל) ואז דיקא יכולין להוציא מכח אל הפעל. כי אי אפשר לנו להוציא מכח אל הפעל, כי אם כשמעלין תחלה הפעל אל הכח כנ"ל, שזהו בחינת אמת, בחינת אין נצרך לבריות כנ"ל ואז דיקא יכולין להוציא מכח אל הפעל כנ"ל:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · ג

ועל כן המתנה אין לה קיום כי אם על ידי קנין סודר שקונין על ידי הבגדים, כי הבגדים הם מרמזים על בחינת הפעל שהוא בחינת כלליות העולמות, שהם בחינת לבושיו יתברך כידוע, וזהו בחינת יוד של שם הכנוי שהוא בחינת פעל, כמו שמבאר שם, כי שם הכנוי, דהינו שם אדני הוא בחינת לבוש ונרתק לשם הויה ברוך הוא והוא בחינת מלכות בחינת פעל בחינת כלליות העולמות שהם בחינת לבושין אליו יתברך כידוע. וזה בחינת קנין סודר שקונין על ידי הבגדים, כי בזה מרמזין שהפעל נכלל בהכח שעל ידי זה עקר קיום המקח והמתנה כנ"ל, כי אי אפשר שיצא הדבר מרשות לרשות כי אם על ידי בחינה זו כנ"ל. גם צריכין שיתגבר האמת כדי שלא יהיה חזרה שלא יחזר מדבריו. ועקר האמת הוא על ידי בחינה זו על ידי שהפעל נכלל בהכח כנ"ל וזהו בחינת קנין סודר, כי הנותן הוא בחינת כח והמקבל הוא בחינת פעל, כי כח ופעל הם בחינת נותן ומקבל כידוע ועל כן על ידי שהנותן מקבל כנף בגדו של המקבל בזה מרמז שהפעל נכלל בהכח והעקר על ידי הבגדים שהם בחינת פעל כנ"ל ועל כן על ידם דיקא מרמזין שהפעל נכלל בהכח כנ"ל ואז דיקא יוצא הדבר מכח אל הפעל מחדש כנ"ל ואז יוצא מרשות לרשות ואזי הוא קיום המקח באמת בלי חזרה כנ"ל. וזהו גם כן בחינת קנין סודר בכל הקנינים, כי כל אחד שמקנה דבר לחברו אפלו במכירה הוא בחינת משפיע בחינת כח וחברו בחינת מקבל ועל כן נקנה על ידי קנין סודר שעל ידי זה הפעל נכלל בהכח כנ"ל. כי אי אפשר להוציא מכח אל הפעל כי אם כשמעלין ומקשרין תחלה הפעל אל הכח כנ"ל ועל כן אי אפשר שתצא המתנה או המכירה מהנותן אל המקבל שזהו בחינת שיוצא מהכח אל הפעל כי אם כשעולה תחלה מתתא לעלא, מהפעל אל הכח, שזהו בחינת קנין סודר שקונין על ידי הבגדים דיקא כנ"ל. וזהו בחינת ציצית שבתחלת היום כשאנו רוצין לכנס בתפלה כדי להוציא מכח אל הפעל כנ"ל ואנו צריכין תחלה להעלות מתתא לעלא לקשר הפעל אל הכח אנו עוסקין בתחלה מיד במצות ציצית שמצותה בהבגדים, כי על ידי תקון הבגדים דיקא על ידי מצות ציצית על ידי זה דיקא מעלין הפעל שהוא בחינת כלליות העולמות בחינת לבושין כנ"ל אל הכח וכנ"ל:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · ד

נמצא שעקר קיום המתנה דיקא הוא על ידי שמקשרין תחלה הפעל אל הכח בבחינת סוף מעשה במחשבה תחלה כנ"ל, שזהו נעשה על ידי קנין סודר וכנ"ל. ועל כן מתנת שכיב מרע אינה צריכה קנין, כי מתנת שכיב מרע הוא לאחר מיתה ואז בשעת ההסתלקות נקשרין שתי הרוחות ביחד רוח דלעלא ורוח דלתתא שהם בחינת כח ופעל. נמצא שאז נכלל הפעל בהכח ועל כן אז נקנה אליו המתנה בלי שום קנין כי יוצאת ממילא מרשות לרשות בדבור בעלמא מאחר שעכשו הפעל והכח נקשרים יחד שעל ידי זה עקר קיום המתנה על ידי שהפעל עולה ונתקשר לשרשו ואזי חוזר ויוצא המתנה מכח אל הפעל ועכשו נעשה זאת ממילא ועל כן אין צריך קנין וגם אין מועיל קנין כלל במתנת שכיב מרע כי אין קנין לאחר מיתה. כי הקנין הוא שמקשרין הפעל אל הכח וזה בחינת עקר עבודת האדם בעולם הזה כנ"ל, וזה אי אפשר לאדם לעשות כי אם בחייו שאז יש לו כח לקשר הפעל אל הכח שזה עקר עבודתו כנ"ל אבל אחר ההסתלקות אין לאדם כח לעשות זאת כי היום לעשותם ולא למחר. ועל כן אין קנין לאחר מיתה, כי אי אפשר אחר כך להעלות ולקשר בחינת הפעל אל הכח שזה בחינת קנין סודר, כי זה אין האדם יכול לעשות כי אם בחייו כי זהו כלל עבודתו כנ"ל. ועל כן מתנת שכיב מרע אינו יכול להקנות כי אם בלא קנין דיקא רק בשעת הסתלקותו הוא מקנה המתנה, כי אז עולה רוח דלתתא ונכלל ברוח דלעלא שזהו בחינת שעולה הפעל אל הכח ואז נקנה לו המתנה ויוצאת מהכח אל הפעל מהנותן למקבל וכנ"ל:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · ד

ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · ד

איתא בא"ב (אות א אמת סימן מח) מי שהיה שקרן בגלגול העבר אזי כשנתגלגל הוא אטר יד, עין במאמר ויהי נא פי שנים הנ"ל, ותבין הדבר קצת. כי יד ימין ויד שמאל הם כח ופעל ואי אפשר להוציא מכח אל הפעל כי אם על ידי אמת ועל כן כשהוא שקרן וכו' אינו מוציא מכח אל הפעל וקדם שמוציאין מכח אל הפעל אזי הכח והפעל נקשרין יחד ואין נכר בין ימין לשמאל. ועל כן כשנתגלגל הוא אטר יד, שזהו בחינת שאין נכר בין ימין לשמאל, עין שם מבאר שם מענין אטר יד, עין שם היטב. גם על פי הנ"ל שצריכין תחלה להעלות הפעל אל הכח וגם זה תלוי באמת כנ"ל ומי שהוא שקרן אינו יכול לקשר הפעל אל הכח ועל כן נעשה אטר יד, כי נשאר בבחינת שמאל שהוא בחינת פעל מאחר שלא העלה הפעל אל הכח:

מקורות ורישיון

מקור הפרק: קובץ Word מאתר אור ברסלב, הקלדת OYW (בלי הצהרת זכויות); הורד 20.10.2026

קרדיטים ומקורות

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ב · נחמן