פרפראות לחכמה · סימן א - תקעו ממשלה

מאמר זה נאמר בראש השנה תקס"ט שחל אז ביום חמישי וששי, וקודם ראש השנה זה סיפר מעשה נפלאה וכו', ואמר אחר כך שהמאמר הזה הוא פירוש על המעשה וכו' וקצת מזה מבואר לקמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם במאמר הנ"ל אות ב' ויבן ה' את הצלע נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי המלאכים מתקנאים מאד באדם כזה שיש לו ממשלה עליהם באשר שילוד אשה יזכה למעלה כזאת, ועל כן רוצין להפיל אותו, העיקר על ידי תאוות נשים חס ושלום, שמזה נמשך תולדתו שזה בחינת מעשה דרב עמרם המבואר לקמן ועל כן בתחילת הבריאה כשברא הקדוש ברוך הוא את חוה בשביל קיום המין המשיך תיכף התיקון, שלא יוכלו המלאכים להפיל אותו בתאווה הגשמיות חס ושלום על ידי קנאתם שמתקנאין בו ועיין בתיקונא שבעין סמוך לסופו שדרש שם (בראשית א) נעשה אדם וכו' למלכא דהוא ליה שלוחא מהימנא וכו', אמר לחיילוי אנא בעינא לשלטאה האי שלוחא דילי עלייכו וכו' נעשה אדם דיעביד פיקודי אורייתא וכו' ויהא ליה אגרא טבא ושלטנו עלייכו וכו', דהא מלאכי עילאי אף על גב דאינון (תהלים ק"ג) גבורי כח עושי דברו לא עבדין גבורה פולחנא דקודשא בריך הוא דאינון פלחין בהכרח ולית לון עירובא דבשרא ויצרא בישא, ובגין דא נעשה אדם וישלוט בכו, הדא הוא דכתיב (בראשית א) וירדו בדגת הים ובעוף השמים וכו', ומה דרעינא דליהוי שליט וממנא עלייכו אצדיקו דינא דילי ויהא ברעו דלכון דאנא אשרי שמי עליה וחותמא דילי בידיה דאיהו חותם הברית, מלאכייא דסטרא דימינא ברכו ליה וכו', והוו אחרנין דהוו שנאין ליה ואמרו (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו, ומזה מובן כל ענין הנ"ל ביותר ועל כן תיכף המשיך השם יתברך התיקון והעצה שיוכל האדם להתקיים בהממשלה על ידי שיאחז בכסא כבודו ועל הכסא דמות כמראה אדם וכו', ועל ידי זה יש כח להאדם התחתון לעמוד בממשלה זו ובזה מובן ביותר גם כן מה שאמר רב עמרם אנא בשרא וכו' היינו כמבואר בתיקונים הנ"ל, רק מה שזכה לזה היא על ידי עצה הנ"ל כמבואר בפנים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם אות ד', משמרה ראשונה חמור נוער וכו' כי מחמת שרוב טרדת האדם בעולם הזה הוא בתאוות ממון והיא מפורסמת ביותר, על כן נקראת משמורה הראשונה ואחריה תאוות אכילה שמפורסמת גם כן קצת ואחריה תאוות משגל שהיא מדברים שבצינעא וכו' :

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם, וזהו שאמרו רז"ל (עבודה זרה ע"ב) לא היה דוד וכו' היינו שמביא ראיה מדברי רז"ל שפירשו (תהלים ק"ט) לבי חלל בקרבי שלא היה לו חמימות כל כך לתאוה זו ל'בי ח'לל ב'קרבי ראשי תיבות חל"ב, וכן ח'ם ל'בי ב'קרבי ראשי תיבות חל"ב, כי הכל לפי החלב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם ושואג כארי היינו על הפסד היראה בחינת (עמוס ג) אריה שאג מי לא יירא רוצה לומר, נמצא שעל ידי שאגת האריה בא יראה, ועל כן על כל משמר ומשמר שעל ידו בא הפסד היראה בחינת חורבן ירושלים, על כן שואג השם יתברך כארי על חורבן ירושלים כפשוטו שזה בחינת הפסד היראה, ועל כן שואג כארי דייקא שהוא בחינת יראה ונוכל לומר בדרך צחות, אריה שאג מי לא יירא, היינו שזהו גופא בחינת שאגת האריה מי לא יירא, היינו על הפסד היראה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם אות ה', בבחינת (בכורות ו:) דם נעכר ונעשה חלב רוצה לומר כמובא בכוונות ספירה ושבועות ומובא גם כן בבאר היטב סימן תצד ס"ק ח' שזה רמז אכילת מאכלי חלב בשבועות:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם, אכילה כמו שכתוב (רות ד) וקרא שם בבית לחם וכו' רוצה לומר בדרך רמז ואסמכתא בעלמא, ודרש בית לחם מלשון לחם ומאכל ועיין בזוהר רות שבספר הר אדני שמפרש גם כן בית לחם מלשון לחם ומאכל (ויש לרמז עוד שאכילה הוא בחינת שם מדכתיב (יואל ב) ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה'):

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם, וזהו בחינת קרואי מועד אנשי שם וכו' הגם כי זה כתיב אצל עדת קרח, הלא ידוע שקודם שנכשלו במחלוקת הזאת היו באמת במדריגה גדולה כמו שאמרו רז"ל ולפי מה שמבואר אחר כך באות ז' שזה שזוכה ליראה יש לו השתוקקות להתמנות, אפשר לומר שזה גם כן כוונת הכתוב שהודיע מעלתן שזכו להמשיך בחינת התלת מוחין שבג' רגלים שזה בחינת קרואי מועד, ועל ידי זה זכו לתקן הג' מדות הנ"ל וזכו ליראה שזה בחינת אנשי שם, ומחמת זה היה להם תאוה והשתוקקות להתמנות וכו' :

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם אות ז', אדני משה כלאם וכו' נראה לעניות דעתי כי רומז רבינו ז"ל, כי אז פגמו ישראל בכל הג' מדות הנ"ל כמו שכתוב (במדבר י"א) מי יאכילנו בשר בחינת תאוות אכילה, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, חנם דייקא בלא ממון כפשוטו, כי הזמין להם השם יתברך דגים בכדיהם כמו שאמרו רז"ל ובזה מיושב כפשוטו מה שהקשה רש"י והלא מקנה רב היה להם וכו', כי לא רצו לאכול מהמקנה מחמת תאוות ממון כי חסו על ממונם, ורצו לאכול בשר בחנם דייקא בלא חסרון ממון על ידי זה ובזה מדוקדק לשון מי יאכילנו דייקא, כי הלוקח וקונה מחבירו מאכל אין שייך לומר על זה לשון מאכילו, מאחר שאוכל משלו ומאכיל שייך באם מאכיל אותו בחנם כמו המאכילך מן וכו', וכמו שפירשו המפרשים ז"ל על משנת (דמאי פ"ג א) מאכילין את העניים דמאי עיין שם נמצא מבואר בזה שפגמו גם בתאוות ממון, ורבותינו ז"ל דרשו ביומא דף עה אין חנם אלא עריות וכן (במדבר י"א) וישמע את העם בוכה למשפחותיו וכו' זה בחינת שפגמו בתאוות משגל וזה שאמרו רז"ל במדרש איכה הובא בילקוט פרשת בהעלותך, שתי בכיות בכו ישראל כאן בוכה למשפחותיו ובמרגלים, וגרם להם שתי בכיות קול ברמה נשמע וכו' ועל נהרות בבל וכו' גם בכינו וכו', כי ג' מדות אלו הם מחריבי ירושלים כנ"ל וזה שאמר לו השם יתברך (במדבר י"א) אספה לי שבעים איש ודרשו רז"ל (מובא בילקוט שמעוני שם) כנגד שבעים ימים טובים של ישראל, ז' ימי הפסח, ח' ימי החג, ראש השנה, יום הכפורים, עצרת, נ"ב שבתות היינו שרצה השם יתברך להמשיך אז תיקון לאלו המדות שתיקונם על ידי הרגלים, וראש השנה ויום הכפורים גם כן שייכים לענין זה כמבואר קצת במאמר זה בסופו, וכמובן בהמעשה שעל המאמר הנ"ל, ושבת היא תחלה למקראי קודש, ואי אפשר להאריך עוד בזה כאן אך אף על פי כן מחמת פגם אלו המדות מרמזת התורה הקדושה שנפגם אז הנבואה, ועל כן לא יכלו הזקנים לקבל נבואה בעצמם רק באמצעות משה רבינו ע"ה, כמו שכתוב (שם) ויאצל מן הרוח אשר עליו וכו', וזה שכתוב ויתנבאו ולא יספו ופירש"י לא נתנבאו אלא אותו יום לבדו (וגם לפירוש התרגום ומתנבאין ולא פסקין יש לומר בהיפוך, שרומז הפסוק שזה מחמת שקבלו מנבואת משה, אבל אם היו בעצמם מקבלין הנבואה היה הדבר רק לפי שעה ולא היו יכולים לעמוד בנבואתם מחמת התגברות הפגמים הנ"ל אך שיטת רוב המפרשים והמדרשים ז"ל הוא כפשוטו שלא הוסיפו להתנבאות עוד והוא מחמת הנ"ל) וזה שכתוב (שם) וישארו שני אנשים וכו' ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים וכו' ויתנבאו במחנה, היינו שנבואתם היה רק מבחינת כתובים שהוא בחינת רוח הקודש ולא בחינת נבואה (וכן מבואר להדיא פירוש זה בדברי הר' חיים ויטאל ז"ל בפירוש אחר התיקונים), ואז אמר יהושע אדוני משה כלאם וכו', כי המלאך הנ"ל הוא בחינת השכינה כמבואר בסוף המאמר, והוא עצמו בחינת הכתובים כאשר יבואר לקמן, ועל כן הטל עליהם וכו', ואז אמר משה מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם, היינו מי יתן שיתתקנו המדות הנ"ל אצל כל ישראל ואז יזכו ליראה ולהשפעת הנבואה עד שיהיו כולם נביאים, ויקבלו הנבואה מרוח ה' בעצמו ולא באמצעות שום אדם :

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאמרו רז"ל במדרש תהלים י"ד הקדוש ברוך הוא אמר (דברים ה) מי יתן והיה לבבם זה ליראה, משה אמר (במדבר י"א) מי יתן והיה כל עם ה' נביאים, ודוד אמר (תהלים י"ד, נ"ג) מי יתן מציון ישועת ישראל שני פעמים, ואז יתקיימו שני הבחינות הנ"ל (יחזקאל ל"ו) ונתתי לכם לב חדש, וכתיב (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם, היינו כנ"ל שהשם יתברך אמר מי יתן והיה לבבם וכו' ליראה אותי וכו', היינו שיזכו ליראה שלימה התלויה בלב ומשה אמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים וכו', היינו בחינת השפעת הנבואה שנמשך על ידי שלימות היראה שבלב הנ"ל ודוד אמר מי יתן מציון ישועת ישראל וכו', היינו בנין ירושלים בפועל ממש אז יתתקנו שני בחינת הנ"ל בשלימות דכתיב ונתתי לכם לב חדש וכו', בחינת תיקון הלב על ידי שלימות היראה התלויה בלב (וכמו שכתוב ירמיה ל"ב ונתתי לכם לב אחד וכו' ליראה אותי וכו'), וכתיב אשפוך רוחי על כל בשר וכו' היינו בחינת השפעת הנבואה הנ"ל (ועיין ספרי שופטים פרשה קע"ו נביא אקים להם הא למדת שבשכר יראה זכו שעמדו להם נביאים היינו כנ"ל):

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם אות ח' ט', ועל ידי הנבואה נגאלת התפלה מן הגלות וכו' כי התפלה היא בחינת בורא ניב שפתים בחינת נבואה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי שלימות כוונת התפלה היינו לכוון לבו לשמים, ולשפוך את נפשו לפני השם יתברך כמדבר עמו פנים אל פנים, וזאת ההארה והתנוצצות אלקות שבלבו כאלו רואה אותו יתברך ומשיח לפניו את כל אשר עם לבבו זה בחינת רוח נבואה ממש כמובן וזה שאמר ר' חנינא בן דוסא לא נביא אנכי וכו' אלא אם שגורה תפלתי בפי וכו', ולמדו רז"ל דבר זה מפסוק בורא ניב שפתים וכו' כי כשיש השפעת הנבואה בעולם, אף על פי שאין מי שיתנבא ממש, אף על פי כן על ידי זה נגאלת התפלה עד שהיא בבחינת נבואה כנ"ל, ואז התפלה היא בבחינת דבר ה' שזה עיקר בחינת נבואה בחינת (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך וכו' (ועיין גם במאמר על אשר מעלתם סימן מ"ח):

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם אות י' אך יש ג' עבודות המפסיקין עבודת התפלה וכו' רוצה לומר אפילו מי שזכה לתקן הג' מדות התלויים בלב שהם תאוות ממון ותאוות אכילה ותאוות משגל וכו', עד שזכה על ידי זה לגאול את התפלה מגלותה וכנ"ל, אף על פי כן צריך ליזהר מג' עבודות הללו המפסידין עבודת התפלה, והם ביזוי אנשים ופגם אמונה ופגם הברית כי אף על פי שזכה לכל הנ"ל עד שעל ידי זה זכה לבחינת בנין ירושלים שהוא בחינת יראה שלימה התלויה בלב, ואז בוודאי יש לו גם אמונה בשלימות, כי שלימות היראה תלוי באמונה כידוע, ומובא גם בדברי רז"ל, אף על פי כן צריך ליזהר שלא להכשל באיזה בחינת פגם אמונה בדקות גדול מאד (וכמובן במאמר סוד כוונת המילה סימן ס"ג ובשאר מקומות), כי על ידי זה נפגם עבודת התפלה שלא תהא בשלימות גדול כזה שהוא בחינת דבר ה' שהוא שורש הכל וכן אף על פי שזכה לתקן בחינת חמימות תאוות המשגל, אף על פי כן עדיין נשאר בו איזה חמימות מעט המוכרח למצוות הבורא יתברך כמבואר שם, על כן צריך להשמר מאד שלא לפגום בזה איזה פגם כל שהוא, שהוא בחינת פגם הברית ועיין בליקוטי הלכות, הלכות ערלה הלכה ד מה שמבואר בזה והכל עולה בקנה אחד:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם אות י"א, שסמך גאולה לתפלה וכו' היינו שגאל את התפלה מן הגלות וכו' והנה לעיל אות ח' מבואר בפנים שעל ידי נבואה נגאלת התפלה וכו' ואפשר שלזה תקנו רז"ל לסמוך גאולה לתפלה בפסוקי נביאים דייקא, כמו בשחרית ונאמר (ישעיה מ"ז) גואלנו ה' צבאות, ובערבית (ירמיה ל"א) כי פדה ה' את יעקב וכו' שהם פסוקי נביאים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם אות י"ג, גם ואדעך בשם זה בחינת הנפשות וכו' דהיינו התקשרות לשרשי הנשמות שהם בחינת כסא כבוד רוצה לומר כי אף על פי שכבר הוא במדרגה גבוה כזו, אף על פי כן צריך התקשרות לשרשי הנשמות בכדי שלא יפילו אותו המלאכים העומדים לשמאל (כמובן מלשון התיקונים הנ"ל), ומתקנאים בו ומקטרגים עליו, אף על פי שבאמת גם הם מקבלים מתפלתו שהיא בחינת דבר ה' וכמו כן לענין המפורסמים שהם רק על ידי עזות, ועזותם נופל לפניו כי (בבא מציעא ג) אין אדם מעיז פניו לפני בעל חובו, אף על פי כן נראה לעניות דעתי שרק הוא לבדו היינו הבעל תפלה הנ"ל מבין על דבר זה איך שעזותם נופל לפניו, כי באמת הוא ברוחניות ודקות גדול ורק לפי שעה בעלמא, ובתוך כך יכולין להתגבר בעזותם עד שיעיזו פנים כנגדו גם כן וירבו במחלוקת עליו ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה שהוא בחינת משיח, שהתגברו כנגדו עדת קרח וחלקו עליו, וכן כנגד המלאכים אמר לו השם יתברך אחוז בכסא הכבוד כמבואר לעיל בפנים ולפעמים על ידי זה בעצמו שנופל בדעתו לפניו, הוא מתגבר אחר כך כנגדו לחלוק עליו, וכיוצא בזה מצינו במקרא כמה פעמים, כגון אצל קין והבל וכו', וכן אצל הצדיקים הגדולים, כגון השבטים עם יוסף (בראשית ל"ז) ויקנאו בו אחיו וכו', וכן שאול ודוד וענין זה מצינו כמעט בכל דור ודור:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם ואדעך בשם וכו' כנ"ל נמצא נעוץ סופן בתחלתן, כי על ידי בחינת שם המובא לעיל בפנים באות ה', היינו על ידי תיקון הג' מדות שהם בחינת שם, ועל ידי זה זוכה ליראה שבלב שהוא בחינת שם, על ידי זה זוכה לידע ולהכיר המפורסמים בעלי השם, ולקשר עצמו עם נפשות ישראל שהם בחינת שם, בחינת (בראשית ב) נפש חיה הוא שמו:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם אות י"ד, (תהלים צ"ג) ה' לאורך ימים היינו שהוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יומא אריכתא וכו' רוצה לומר כי מה ששני ימים של ראש השנה הם כיומא אריכתא, הוא מחמת שראש השנה הוא בראש חודש (כידוע בדברי רז"ל בראש השנה ל: ומסכת ביצה ד') שזה בעצמו גם כן חסד גדול מהשם יתברך, כי הוא יודע מקומו של כל אחד ודן את הכל לכף זכות לכל אחד כפי מקומו וכמבואר בפניםבכסא ליום חגינו היינו ראש השנה רוצה לומר כי רז"ל דרשו בכסה ליום חגיגו (תהלים פ"א) איזה חג שהחודש נתכסה בו (רוצה לומר שהוא בראש חודש) זה ראש השנה היינו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שופר זה בחינת הלב וכו' וגם שופר הוא בחינת יראה ובחינת נבואה ובחינת תפלה וכו' הנה ג' דברים אלו שהם יראה נבואה ותפלה כולם הם תלויים בבחינת הלב יראה הוא דבר המסור ללב בחינת (דברים ה) מי יתן והיה לבבם זה ליראה וכו' כנ"ל נבואה שנאמר (תהלים צ) ונביא לבב חכמה כמו שדרשו רז"ל שהוא מלשון נבואה תפלה הוא עבודה שבלב כמו שדרשו רז"ל (תענית ב) ובדרך דרש נוכל לומר שתיקון ג' דברים אלו הם בחינה אחת עם בחינת תיקון הג' מדות שבלב יראה הוא בחינת תיקון תאוות המשגל בחינת (בראשית כ) כי אמרתי רק אין יראת אלקים וכו' והרגוני על דבר אשתי, וכתיב (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, וכמבואר במאמר פתח ר' שמעון סימן ס' נבואה הוא בחינת תיקון תאוות ממון כמו שאמרו רז"ל נדרים ד' לט שכל הנביאים היו עשירים וכו' וכמובן גם בדבריו ז"ל לקמן בסי' ס"ד כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים וכו' תפלה הוא בחינת תיקון תאוות אכילה בחינת (תהלים ס"ג) כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי, בפרט כי התפלה הוא בחינת פרנסתו של הקדוש ברוך הוא כמבואר במאמר תהומות יכסיומו בליקוטי א' סימן ט', והוא במקום קרבן שנאמר בו (במדבר כ"ח) את קרבני לחמי וכו', ועל ידה נמשך כל פרנסתן ואכילתן של ישראל, שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ברכות י:) לא תאכלו על הדם (קדושים י"ט) לא תאכלו קודם שתתפללו וכו', בפרט כפי המבואר במאמר זה כי עיקר גידול כל הצמחים וכל מיני מאכל הוא רק על ידי התפלה שהוא בחינת דבר ה', וכמו שאמרו רז"ל על פתח הקרקע היו עומדין עד שבא אדם הראשון והתפלל וכו' :

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם, גם שופר הוא בחינת שיח השדה שחוזרים כחם לתוך התפלה וכו', יוב"ל ראשי תיבות ו'יצא, י'צחק, ל'שוח, ב'שדה יש לפרש כי יובל הוא בחינת חירות, והכח המלובש שבכל שיח השדה כשחוזר ועולה לשרשו שהוא התפלה בחינת דבר ה' זה בחינת יובל וחירות בחינת בשנת היובל וכו' תשובו איש אל אחוזתו:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם, כשהוא עולה למעלה מהם וכו' וכו' עיין בכוונת מוסף של ראש השנה מה שמקדימין אז פסוקי כתובים לפסוקי נביאים וכו' :

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזו הוא המעשה שסיפר רבינו ז"ל סוף קיץ תקס"ח קודם ראש השנה תקס"ט הנ"ל, ובאותו העת הביא לו השוחט דקהילת טעפליק כסא נפלאה (צבוע בצבע אש), וסמוך לזה סיפר שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא והיה אש סביבה, והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה, וכשחזרו משם אזי תיכף נתקשרו זה עם זה ונעשו שידוכים ביניהם, וגם כל מנהיגי הדור כולם הלכו לראותה ושאלתי כמה היא רחוקה ומפני מה תיכף נעשו שידוכים, והלכתי והקפתי סביבם לילך שם ושמעתי שהולך ובא ראש השנה, והייתי מסופק אם לחזור אם להתעכב שם (והיה נבוך בדעתו בזה), ואמר בלבו איך אשאר בכאן על ראש השנה, ואמרתי בדעתי לפי הגוף חלש שיש לי למה לי לחזור, והייתי שם ובאתי להכסא וראיתי שם ראש השנה ראש השנה ממש, וכן יום הכיפורים יום הכפורים ממש, וכן סוכות סוכות ממש גם שמעתי שהיו צועקים (ישעיה א) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, מה לכם לדון את העולם ראש השנה בעצמו ישפוט, וברחו כולם עם כל מנהיגי הדור כולם ברחו וראיתי שם שהיה חקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי העולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו, ובשביל זה נעשין תיכף שידוכים, כי כל אחד מצא שם וראה את בת זוגו ומאחר שבימים הקודמים למדתי, נפל בדעתי שפסוק (דניאל ז) כ'רסיה ש'ביבין ד'י נ'ור ראשי תיבות שדכ"ן, כי על ידי הכסא נעשין שידוכים כנ"ל גם כרסי"ה ראשי תיבות ר'אש השנה, י'ום הכ'פורים, ס'וכות, ועל כן בשמיני עצרת זווגא דמטרוניתא ושאלתי מה יהיה פרנסתי, ואמרו לי שאהיה שדכן, והאש הקיף סביבו:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי באמת ראש השנה הוא טובה גדולה, כי הוא מועד שהלבנה נתכסה, שעל זה נאמר (חולין ס:) הביאו עלי כפרה, והוא טובה גדולה להעולם, כי על ידי כל זאת אנו יכולין לבקש כפרה בראש השנה וכו' כמבואר בפנים במאמר הנ"ל וכו' והדברים סתומים ונעלמים מאד מאד גם חסר קצת כי לא נכתב בשלימות ואחר סיפור זה בראש השנה אמר מאמר תקעו ממשלה הנ"ל, ואמר שהוא פירוש על המראה הנ"ל ופעם אחת דיבר מהמעשיות וכו' והזכיר אז ענין זה מקשר המעשה הזאת עם התורה הנ"ל, כמה נורא ונפלא ונשגב מאד הענין הזה למי שיש לו לב להבין ואז אמר אם אין אתם שמחים איני יודע מה לכם, כלומר שראוי לנו על כל פנים לשמוח מאד תמיד כשזכינו לטעום אורות נוראות כאלו וכו' גם אחר שסיפר המעשה הזאת אמר שאתם יכולין לומר עליה תורה כל ימי חייכם :

העתקת הקטע עם מראה המקום

אמר המחבר, כבר מבואר לעיל שהדברים סתומים ונעלמים מאד גם חסר קצת וכו' כנ"ל, ועל כן בוודאי אי אפשר להבין על נכון סוד הקדוש של הסיפור הזה עם המאמר תקעו הנ"ל, ואיך המאמר הזה הוא ביאור ופירוש על המראה הזאת אף על פי כן אמרתי לרשום איזה הערות קטנות בענין זה כפי הנראה לעניות דעתי הגם כי דברים פשוטים המה הכסא שהיה האש סביבה הוא בחינת הכסא העליון שעליה נאמר בדניאל ז' חזי הוית עד דא כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב (ופרש"י כסאות הוטלו ונתקנו לישב במשפט וכו' ועתיק יומין יתיב הקדוש ברוך הוא יושב למשפט וכו') כרסיה שביבין די נור גללוהי נור דליק וכו' דינא יתיב וספרין פתיחין וזה שסיפר שהלך והקיף סביבם לילך שם אל הכסא ושמע שהולך ובא ראש השנה (שהוא יום המשפט וכתיב (תהלים ט) כונן למשפט כסאו וכמוהו רבים) וכשבא לשם ראה ראש השנה ראש השנה ממש, יום כפור יום כפור ממש, סוכות סוכות ממש (כי כל הימים הללו הקדוש ברוך הוא יושב על כסא המשפט עד גמר הדין בהושענא רבא כידוע), ושמע שהיו צועקין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, מה לכם לדון את העולם, ראש השנה בעצמו ישפוט (כי ראש השנה הוא בראש חודש והוא בחינת חודש ומועד ביחד וכמו שדרשו רז"ל בכסה ליום חגינו איזה חג שהחודש מתכסה בו זה ראש השנה וכשאדם יושב לדבר בחבירו זה בחינת שעושה ראש השנה שיושב ודן את חבירו, ומי הוא זה שיכול לשפוט את חבירו כי המשפט לאלקים הוא, כי רק הוא יתברך מקומו של עולם ויודע מקומו של כל אחד ויכול לדון את כל אדם לכף זכות כל אחד כפי מקומו ואנו רואין רחמנותו יתברך במה שקבע יום הדין של ראש השנה בראש חודש וכו' כמבואר בפנים במאמר תקעו הנ"ל אות י"ד וזהו שהיו צועקין חדשיכם ומועדיכם, היינו היום הדין שלכם שאתם יושבין ודנין את האדם שזה בחינת ראש השנה שהוא חודש ומועד ביחד זה שנאה נפשי, מה לכם לדון את העולם מאחר שאין אתם בחינת מקומו של עולם לידע מקומו של כל אחד ולקיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו והוי דן את כל אדם לכף זכות, ועל כן מה לכם לדון את העולם ראש השנה בעצמו ישפוט, כי ראש השנה שהוא בראש חודש שאז אמר הקדוש ברוך הוא בעצמו כביכול הביאו עלי כפרה זהו בעצמו שורש הדבר לדון את כל אחד לכף זכות, ושיוכל כל אחד להרים פניו לפניו יתברך ולבקש ממנו כפרה כמבואר בפנים) וברחו כולם עם כל מנהיגי הדור כולם ברחו (כי אפילו המנהיגי הדור, לא מיבעיא המפורסמים של שקר שפרסומם הוא רק על ידי עזותם ואינם כלל בבחינת שרשי נשמות ישראל שהם בחינת הכסא הכבוד אלא אפילו מנהיגי הדור אמתיים שהם באמת בחינת שרשי נשמות ישראל וכל נשמות ישראל נחלקים תחתם, אף על פי כן עדיין לאו כל אחד מהם זוכה לבחינת כל התיקונים המבוארים בפנים בשלימות, עד שיהיה בבחינת (איוב כ"ו) מאחז פני כסא לאחוז בבחינת כסא הכבוד שרשי נשמות ישראל, עד שיהיה בבחינת מקומו של עולם, עד שעל ידי זה יוכל לעשות ראש השנה כמבואר בפנים וזה מובן גם כן ממה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ל"ג) כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם וכו' על כן ברחו משם) וראה שם שחקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי עולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו, ובשביל זה נעשין תיכף שידוכים וכו' כנ"ל (כי כסא זו היא בחינת כסא הכבוד שרשי נשמות ישראל, ושם כל הנשמות כל אחת עם בת זוגו כמובן בדבריו ז"ל בליקוטי א' סי' רס"ה (ועיין זוהר לך לך פה:) כ'רסיה ש'ביבין ד'י נ'ור ראשי תיבות שדכ"ן כי על ידי הכסא נעשין שידוכים (היינו כנ"ל) גם כרסי"ה ראשי תיבות ראש השנה יום כפור וכו' (היינו גם כן כנ"ל) ועל כן בשמיני עצרת זווגא דמטרוניתא (כי כמו שבחזירתם מן הכסא נעשו שידוכים כן הוא בשורש העליון גם כן שאחר ראש השנה יום כפור סוכות שהם בחינת הכסא אז הוא בחינת זווגא דמטרוניתא שמשם שורש השפעת נשמות ישראל זכרים ונקבות כמובן בזהר לך לך הנ"ל ועיין בפרדס הרימונים שער מהות והנהגה פרק כב) ושאל מה יהיה פרנסתו, ואמרו לו שיהיה שדכן (היינו בחינת שדכן הנ"ל שהוא מאחז פני כסא שאי אפשר לזכות לזה כי אם מי שתפלתו הוא בבחינת דבר ה' שהיא שורש הכל והוא בחינת המלוה הגדול שכולם לוים אצלו וצריכין להחזיר כחותם אליו מי שזוכה לזה בוודאי פרנסתו בריוח, כי הפרנסה רודפת אחריו שזה בחינת (שמות כ"ג) (ועבדתם את ה' אלקיכם) ובירך את לחמך ואת מימך כפשוטו, היינו שיהיה לו ברכה בפרנסתו ובדרך צחות נוכל לומר כי מי שהוא בבחינת שדכן הנ"ל אז הוא יכול לעשות ראש השנה ומשם נמשך פרנסה, על דרך שאמרו רז"ל (ביצה ט"ז) מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה) (והאש הקיף סביבו כי הכסא הוא בחינת אש כנ"ל ותיקוני הכסא היינו לזכות לזה לבחינת מאחז פני כסא שהוא על ידי בנין ירושלים, היא בחינת אש בחינת (בתפילת נחם) ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור (זכריה ב) ואני אהיה לה חומת אש סביב גם ירושלים הוא בחינת הכסא כמו שכתוב (ירמיה ג) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה', וכמובא במאמר היכל הקודש בליקוטי א' סי' נ"ט ובנין ירושלים הוא בחינת יראה שלימה התלויה בלב, זה בחינת אש כמו שכתוב (דברים ה) כי יראתם מפני האש ועל ידי יראה בא השפעת הנבואה וכו', זה בחינת אש בחינת (שמות ג) וירא מלאך ה' אליו בלבת אש הנאמר בתחילת נבואת משה, ואחר כך במעמד הר סיני כתיב (דברים ד) ודבריו שמענו מתוך האש, וכן כתיב הרבה פעמים אש בענין זה ועל ידי זה נגאלת התפלה עד שהתפלה היא בבחינת דבר ה', זה בחינת אש כמו שכתוב (שם) הלא כה דברי כאש וכו' גם כי שלימות התפלה הוא להתפלל בכוונת הלב ובהתלהבות רשפי אש שלהבת יה בבחינת (תהלים ל"ט) חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש וכו' ועל ידי זה יכול לעשות ראש השנה שהוא יום המשפט, זה בחינת אש כמו שכתוב (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט וכמובן בסימן נ"ט :

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכן תיקון הג' מדות שבלב הוא גם כן בחינת אש תאוות ממון הוא בחינת נור דליק בחמימות תאוות ממון כמבואר במאמר אשרי העם סי' י"ג, ושם נאמר שתיקון תאוות ממון הוא על ידי צדקה עיין שם וזה בחינת (שמות ל) זה יתנו ואמרו רז"ל (מדרש מנחומא צ"א) שהראה לו כמין מטבע של אש אכילה הוא בחינת אש אוכלה, כי עיקר האכילה הוא לקיים הליחות שרשיות שבאדם שלא יכלו חס ושלום על ידי האש היסודי שבאדם כידוע וכשזוכין לאכילה דקדושה אז השלחן הוא בחינת מזבח, ואכילתו הוא בחינת קרבנות שנאמר בהם (במדבר ס"ח) את קרבני לחמי לאשי משגל הוא בחינת אש בחינת (תהלים ל"ט) חם לבי בקרבי המבואר במאמר הנ"ל, ונאמר (משלי ו) היחתה איש אש בחיקו וכו', ואמרו רז"ל (סוטה י"ז) איש ואשה וכו' לא זכו אש אוכלתן, זכו שכינה שרויה ביניהם היינו על ידי שם י"ה שבאיש ואשה נמתק האש עד שהוא בקדושה בבחינת שכינה שרויה ביניהם, ואז האש בבחינת שלהבת י"ה המבואר בכוונת שבת כידוע וכן ענין תיקון הג' עבודות המפסידין עבודת התפלה זה גם כן בחינת אש אל תהי בז לכל אדם, על דרך שאמרו רז"ל (ברכות ו:) הנצרך לבריות כאלו נידון באש ובמים שנאמר (תהלים ס"ו) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים וכן דרשת רבותינו ז"ל בבא מציעא ע"ה: לענין מי שהנושה שלו עובר לפניו, ופירוש החידושי אגדות כי מחמת שנתבייש ואזיל סומקא ואתי חוורא ובתחלה פניו מאדימות מחמת בושה זה בחינת אש ואחר כך אתי חוורא זה בחינת מים וכתיב (תהלים ע"ח) בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו ודרשו רז"ל במדרש תהלים על נדב ואביהוא שהיו אומרים איזה אשה הוגנת לנו וכו', שבזה פגמו בבחינת אל תהי בז הנ"ל ונידונו באש, ואמרו רז"ל (ברכות מ"ג:) מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן אש ואל ילבין פני חבירו וכו' תיקון פגם עבודה זרה הוא בחינת אש בחינת פסילי אלהיהם תשרפון באש ובעגל כתיב (שמות ל"ב) ואשליכהו באש וכו' וכן התיקון היה על ידי אש שנאמר (שם) וישרוף את העגל וכו' ונאמר (דברים ט) ואשרוף אותו באש וכו' פגם הברית הוא בחינת אש כמו שכתוב (איוב ל"א) כי אש הוא עד אבדון תאכל ונאמר (משלי ו) היחתה איש אש וכו' כנ"ל ושמירת הברית היא בחינת אש בחינת בראשית ברית אש, וכמובא במאמר סוד כוונת המילה סי' ס"ג ועל ידי תיקון ג' עבודות הנ"ל זוכין לעבודת התפלה עד שהוא בבחינת דבר ה' שזה בחינת אש וכנ"ל, עד שזוכין על ידי זה לאחוז עצמו בכסא הכבוד שהוא בחינת אש כנ"ל, ועל ידי זה יש לו ממשלה על המלאכים שהם בחינת אש בבחינת שאמר רב עמרם (קידושין פ"א) אנא בשרא ואנת אש ואנא עדיפנא מנך כמבואר בפנים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה מבואר במאמר זה על פסוק (בראשית ב) ויבן ה' את הצלע שהיא חוה אם כל חי בחינת כסא הכבוד שרשי נשמות ישראל ומבואר בפרי עץ חיים בכוונת ראש השנה שהיה ראוי שיבוא העולם לשלימות תיקונו ביום שנברא בו אדם הראשון שהוא בראש השנה, אך מחמת הפגם נתקלקל הענין, וצריכין לעסוק בתיקון זה בכל שנה ושנה מראש השנה עד שמיני עצרת וכו' נמצא מבואר שהתיקון של בחינת ויבן ה' את הצלע הנ"ל שהוא בחינת הכסא הנ"ל נעשה בכל שנה מראש השנה עד שמיני עצרת כמובן שם בכוונות הנ"ל ואפשר לומר שזה גם כן בכלל דבריו ז"ל שראה שם ראש השנה ראש השנה ממש, וכן יום כפור וסוכות הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל זה כתבתי בדרך דרש בעלמא, כי מאד עמקו מחשבותיו של רבינו ז"ל, ודבריו עומדים ברום רומו של עולם וכלולים בהם סתרי תורה הרבה ותעלומות חכמה עד אין חקר, בפרט בענין זה אשר הוא בעצמו ז"ל הפליג בנפלאות הענין כנ"ל ועיין נפלאות רבות על פי מאמר תקעו ממשלה הנ"ל בליקוטי הלכות, הלכות ציצית הלכה ג, והלכות ערלה הלכה ד, והלכות שלוחין הלכה ד ועוד בכמה מקומות בדבריו ז"ל ועיין בזוהר פנחס רנ"ג: שהשלש רגלים הם כנגד השלשה אבות שהם בחינת חסד גבורה תפארת, וראש השנה הוא בחינת דינא דמלכותא וכו' עיין שם וידוע שהם בחינת רגלי הכסא עיין במאמר אבא שאול סי' נ"ה וזה גם כן בחינת הג' תפלות שתקנו האבות כמבואר שם ואפשר לומר שזה גם כן בחינת תיקון הג' מדות שנתתקנין על ידי השלש רגלים, ועל ידי זה נבנית ירושלים שהיא בחינת יראה שזה בחינת ראש השנה שהוא מקור היראה כידוע :

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת תקעו בחדש וכו' המבואר בסוף המאמר, תקעו זה בחינת ממשלה הנ"ל וכו', בחודש זה בחינת התחדשות המוחין שבשלש רגלים בבחינת (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים שכל המועדים והרגלים הם על ידי חידוש הירח וכו' וענין התיקון להתקיים בהממשלה הנ"ל שהוא על ידי שיאחז בבחינת כסא הכבוד וכו' כנ"ל, זה אינו מרומז להדיא בפסוק זה, רק באמת כל הבחינות האלו הם בעצמם גם כן בחינת הכסא כנ"ל ועיין בזוהר תצא רפ"ג שדרש הפסוק (ישעיה נ"ח) א"ז תקרא וה' יענה על ענין השלש רגלים וראש השנה וכו' א"ז ז' יומין דסוכות וחג שמיני עצרת א"ז מצה וז' יומין דפסח א"ז סוכה וז' מינין דלולב וכו' עיין שם :

העתקת הקטע עם מראה המקום

ולענינינו אפשר לרמז שזה בחינת (תהלים צ"ג) נכון כסאך מאז היינו בחינת אז הנ"ל, שהם בחינת תיקוני הכסא מעולם אתה כי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי הוא יתברך קודם לעולם וכן הכסא היא גם כן בבחינת (שמואל א ב) וכסא כבוד ינחילם כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל כמבואר בפנים וזה (תהלים צ"ג) נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וכו', היינו הקטרוגים שמתעוררים על האדם וכו' מקולות מים רבים וכו' אדיר במרום ה' כי השם יתברך אדיר מכולם וממתיק ומשתיק את כל הקטרוגים, כי הוא יתברך מקומו של עולם ודן את כל אחד לכף זכות לפי בחינת מקומו של כל אחד וזה עדותיך נאמנו מאד, כי רק עדותו יתברך נאמנה, והוא יתברך יכול להעיד על כל אחד כפי שיודע תכלית נקודת מקומו של כל אחד, לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים כמבואר בפנים ובאמת שורש מקומו של כל אחד מישראל ברוחניות הוא בבחינת הכסא הנ"ל ששם שרשי נשמות של כל ישראל כנ"ל :

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועיין זוהר תרומה קל"ה: לית אתערותא דלעילא לאתרעא עד דישראל מתערי לתתא כמה דאוקימנא דכתיב בכסה ליום חגינו ליום חג לא כתיב אלא ליום חגינו וכו' (והוא על דרך שאמרו רז"ל שהמלאכים שואלים להקדוש ברוך הוא אימתי ראש השנה, והקדוש ברוך הוא אומר להם אני ואתם נשאל לבית דכן שלמטה וכן אמרו רז"ל במסכת ראש השנה כי חק לישראל הוא וכו' אין בית דין שלמעלה נכנסין לדין אלא אם כן קדשו בית דין של מטה את החודש) ואפשר שמרומז בזה הלשון של הזוהר הקדוש סוד הענין המבואר במאמר זה שצדיק הגדול וכו' יכול לעשות ראש השנה שזה בחינת בכסה ליום חגינו המבואר בסוף המאמר ואפשר שגם הראש השנה של מעלה תלוי בו כמובן מלשון הזוהר הקדוש הנ"ל ועיין שם גם כן מענין תיקוני הכסא ומילוי הירח ועיין שם גם בדף קל"ח ומרומז גם בדברי רבינו ז"ל בהמעשה של הבנים שנחלפו וכו' :

העתקת הקטע עם מראה המקום