פרפראות לחכמה · סימן ו - קרא את יהושע

אבל מי שבורח מן הכבוד שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום (היינו ששומע חרפתו ובזיונו ושותק בשביל שיזכה על ידי זה לתשובה), אזי הוא זוכה לכבוד אלוקי וכו' כמבואר באות ב' שזה בחינת זביחת היצר שנאמר על זה (תהלים נ) זובח תודה יכבדנני וכשהוא מכבד את הקדוש ברוך הוא אז השם יתברך מכבד גם אותו בחינת כי מכבדי אכבד, ואז כבודו בבחינת (משלי כ"ה) כבוד אלקים הסתר דבר וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

אות ד' וכבדתו מעשות דרכיך וכו' כי שבת הוא בחינת תשובה, שהוא בחינת כבוד ה' שזה בחינת כבוד שבת וכו' :

העתקת הקטע עם מראה המקום

אות ה', ונעשה על ידי זה אדם לשבת על הכסא וכו' רוצה לומר כי ישראל נקראו אדם, וקודשא בריך הוא וישראל כולא חד כמבואר לקמן, וכד ישראל אשתלימו בעובדייהו כביכול שמא קדישא אשתלים כמבואר בזוהר ויקרא ד:, וכן מבואר בכמה מקומות בדברי רז"ל כי כל התיקונים שלמעלה כפי תיקון מעשה האדם הישראלי ועל כן כשישראל זוכין לכל התיקונים המבוארים במאמר זה, שעל ידי זה נעשה תמונת אלף ואז הם בבחינת אדם, אז גם למעלה כביכול נשלמין כל הבחינות הנ"ל, עד שמגיעים התיקונים למעלה למעלה כביכול עד הכסא ואדם היושב על הכסא כמבואר בפנים וזה שמבואר גם לקמן מענין כריתת זרעו של עמלק שזה בחינת תיקון נקודה התחתונה ועל כן מלחמת עמלק תלוי ביהושע וכו', וידוע מאמר רבותינו ז"ל (מדרש תנחומא סוף תצא) שכביכול אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, כי כפי שאדם זוכה לתשובה ולכבד את ה' שאז כבודו הוא גם כן בבחינת כבוד אלוהים וכנ"ל, כמו כן גם בכלליות נכנעין כל העכו"ם תחת ישראל שזה בחינת (תהלים מ"ז) ידבר עמים תחתינו וכו', זה בחינת חיריק נקודה התחתונה וכו', היינו כפי שישראל זוכין לתקן הנקודה התחתונה שהוא בחינת ותחת רגליו וכו' על ידי הדמימה והשתיקה, כמו כן זוכין גם בכלליות שנכנעין העכו"ם תחת רגליהם ונמחה זכרו של עמלק שהוא כל תוקף זוהמת הרע של הסטרא אחרא, ואז השם שלם והכסא שלם גם למעלה כביכול כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם באות ג', אבל הקדוש ברוך הוא מה שמחריש לאדם וכו' אין זה אלא כדי שיקבלו עונשם בעולם הבא שאז מסדרין לעיניו עונותיו וכו' נראה שרמז בזה כי אם יעניש אותו בעולם הזה אפשר שלא ישים אל לבו כלל שהעונש בא לו על עונותיו ויתקצף עוד יותר חס ושלום כי בעולם הזה אי אפשר לגלות לאדם מלמעלה האמת בתכלית השלימות כדי שלא תתבטל הבחירה, אבל לעתיד שאז תתבטל הבחירה ממילא אז יסדרו לעיני האדם את מעשיו ויוכיחו אותו על פניו בבחינת אוכיחך ואערכה לעיניך (ועיין בסימן צ"ח בענין גל של עצמות שזה בעצמו גם כן עונש וצער גדול מאוד כשאדם רואה מה שפגם) נמצא גם השתיקה ששותק הקדוש ברוך הוא להרשע אין זה בשביל נקמה חס ושלום, רק גם כן לטובתו ובשביל קיום הבחירה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם בסוף אות ה', את גאון יעקוב זה בחינת וא"ו שבתוך האלף וכו', וזה בחינת המצוה למנות להם מלך וכו' רוצה לומר כי מלך הוא בחינת תפארת ותפארת הוא בחינת הוא"ו הנ"ל אך אף על פי כן לכאורה אין מובן הענין כלל מה שרמז את הבושה שמשתנה פניו לכמה גוונין (שזה הוא בחינת וא"ו הנ"ל) במצוות מינוי מלך ונראה לקרב אל השכל קצת, כי כמו שהוא"ו הוא הממוצע בין הנקודה העליונה לנקודה התחתונה, וכשזוכה לידום ולשתוק שעל ידי זה נעשה הבחינת נקודה התחתונה אז נעשה מהבושה בחינת וא"ו ומקבל על ידי זה אור נקודה העליונה שהוא בחינת כבוד אלוהים וכשאינו שותק על בזיונו אז הבושה חס ושלום הוא בבחינת ובוזי יקלו כמו כן גם בחינת כבוד מלכים כשרודף אחר הכבוד אז הכל חוקרין אחריו על כבודו בחינת (משלי כ"ה) כבוד מלכים חקור דבר וחולקין עליו וכו', אבל כשבורח מן הכבוד ואינו רוצה כבוד המלכות כלל רק שכלל ישראל מכריחין אותו לקבל המלכות, וכן מן השמים מכריחין אותו לזה, אז כבודו בבחינת כבוד אלוהים שאסור לחקור כלל אחר כבודו שזה בחינת המצוה של כבוד מלכים, כמאמר רבותינו ז"ל בפרט של מלכי ישראל, שזה בחינת שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך (כתובות י"ז) ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וזה שנאמר אצל שלמה (דברי הימים א' כ"ט) וישב שלמה על כסא ה', כי המלכות שלו היתה בבחינת הוא"ו הנ"ל שהוא בחינת האור שמאיר הנקודה העליונה שהוא בחינת כבוד אלוהים הסתר דבר שהוא בחינת כסא דמתכסיא כנ"ל, אל הנקודה התחתונה שהוא בחינת מלכות עד שנעשה על ידי זה אדם לשבת על הכסא, בחינת עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין שישראל שנקראו אדם ישבו על הכסא ויתנו הדין לכל באי עולם ומשיח יזכה לבחינת המלכות בשלימות דייקא על ידי החרפות שסבלו ישראל כל כך בבחינת (תהלים פ"ט) אשר חרפו עקבות משיחך ועל ידי שסובלין ישראל כל החרפות בשביל שמחזיקין בקדושת השם יתברך ובתורתו הקדושה, יהיה נעשה על ידי זה בחינת רקיע שמים בחינת וא"ו שבתוך האלף ויקבלו מאור הנקודה העליונה בפרט על ידי מלך המשיח, שעליו נאמר (במדבר כ"ד) דרך כוכב מיעקב והוא יכניע כל הסטרין אוחרנין תחת רגלי הקדושה, וימחה זכר עמלק לגמרי ויבנה לנו את בית הבחירה שזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כ:) שמצוות העמדת המלך קודם לכריתת זרעו של עמלק:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובדקות יותר ובביאור יותר קצת, כי העיקר מה שצריכין למעט בכבוד עצמו הוא בכדי להרבות כבוד המקום, אבל במה שנוגע בכבוד המקום אסור למעט חס ושלום וכן אסור לשתוק על מיעוט כבודו יתברך חס ושלום שזה בחינת מה שרמז רבינו ז"ל אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך וכו', כי אין זה שייך אצל הקדוש ברוך הוא נמצא כי אף על פי שההכרח לקבל חרפות ובושות בכדי לזכות לתשובה, אף על פי כן צריכין ליזהר ולהתפלל להשם יתברך על זה שיבואו עליו בזיונות כאלו שיתמעט רק כבודו על ידי זה אבל לא כבוד המקום חס ושלום (אם לא במקום שאי אפשר לתקן כגון החרפות שסובלין כלל ישראל מהעכו"ם, וכן עוד כל כיוצא בזה כמובן וכנ"ל שגם הקדוש ברוך הוא בעצמו כביכול מחריש ואינו מעניש את הרשע מיד, כי יודע שלא ישים אל לבו אלא אדרבה יתקצף עוד יותר כנ"ל)

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מצוות העמדת מלך שקודם לכריתת זרעו של עמלק, כי אף שצריכין לסבול חרפות ובזיונות, זה בשביל למעט בכבוד עצמו בכדי שיתרבה כבוד המקום, כי על ידי זה דווקא יכניע כל הסטרין אחרנין ויכרית זרעו של עמלק הרוצין למעט בכבוד המקום חס ושלום, על כן צריכין למנות מלך קודם, לידע שאין הכוונה למעט בכבוד ישראל לגמרי חס ושלום אפילו אם הדבר נוגע לכבוד המקום חס ושלום לא כן הדבר, רק תכלית התיקון של הבזיונות הוא בכדי שמהם עצמם יהיה נעשה בחינת הוא"ו שבתוך האלף שמחבר הנקודה תחתונה שהוא בחינת והארץ הדום רגליו לבחינת הנקודה העליונה שהוא בחינת כבוד אלוהים שאסור לחקור כלל על הכבוד הזה בכדי שלא ימעט כבודו חס ושלום, שזה בחינת מצוות העמדת מלך לידע שיש אדם כזה שחלק לו הקדוש ברוך הוא כבודו, וכבודו הוא כבוד המקום כביכול, וצריכין שתהא אימתו עליך וליזהר בכבודו מאוד, ואז דווקא נוכל להכרית זרעו של עמלק שרוצה למעט בכבוד המקום חס ושלום וזה שלמדו רז"ל (סנהדרין כ:) שצריכין להעמיד מלך תחלה שנאמר כי יד על כס יה ואחר כך מלחמה לה' בעמלק ואין כסא אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך היינו כנ"ל ע"ש עוד ותבין

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שהוזהר המלך מאוד לבלתי רום לבבו מאחיו שלא יהיה רודף אחר כבוד עצמו חס ושלום וידע שכבודו הוא רק בשביל כבוד המקום כנ"ל והוא בחינת הממוצע שצריך להמשיך הארה מהנקודה העליונה בחינת כבוד אלוקים לבחינת המלכות שהיא בחינת נקודה התחתונה שהיא בחינת כלל קדושת ישראל, ויכניע כל הצרים הרוצים למעט בכבוד המקום חס ושלום, רק יראה להרבות בכבוד המקום (ועל כן באמת אמרו רז"ל (גיטין ס"ב) מאן מלכי רבנן כי הצדיקי אמת זוכין גם כן לבחינת הכבוד הזה) וזהו שאמרו רז"ל יומא כ"ב: מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא היה בו שום דופי וכו' ואין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו חזור לאחוריך נמצא מבואר דבריו ז"ל שעיקר העמדת המלך וקיום מלכותו הוא על ידי החרפות ובושות כדי שלא יהיה רודף אחר כבוד עצמו ואמרו עוד שם מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו, כי אדרבא דייקא כשאינו לוקח המלכות לעצמו ואינו להוט אחר כבוד עצמו ומקבל מלכותו רק בשביל כבודו יתברך אז אסור למחול על כבודו בכדי שלא ימעט בכבוד המקום חס ושלום וע"ש עוד דף כ"ג מענין שתלמיד חכם אף על פי שהוא מהנעלבין ואינן עולבין, אף על פי כן צריך להיות נוקם ונוטר כנחש ונקיט לו בלבו כי מצד עצמו בוודאי ראוי לשתוק כי ה' אמר לו קלל ומסתמא החרפות באין לו לטובתו או לכפר עוונו שפגם בכבוד המקום חס ושלום או בכדי שיגיע על ידי זה למדריגה גדולה ביותר וכאשר יבואר לקמן, אך אף על פי כן מאחר שכבר יש לו חלק בכבוד המקום על כן אסור לו למחול על כבודו לגמרי רק להיות נקיט ליה בלביה וכו' (עיין רש"י שם וחידושי אגדות שם) נמצא במאמר זה מבואר כל דברינו הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

תמצית דברינו, כי ידוע כי דבר הממוצע צריך להיות בו מבחינת שתי הקצוות, כמו כן הבושה שהוא הממוצע בין הנקודה העליונה להנקודה התחתונה יש בה מבחינת שניהם, כשאינו מקבלה כראוי אז בא על ידה לשפלות גמור חס ושלום, ונעשה נבזה שפל כעפר ממש חס ושלום בבחינת (שמואל א' ב) ובוזי יקלו וכשמקיים (תהלים ל"ז) דום לה' וכו' אז והוא יפיל לך חללים בחינת (שם ק"ט) ולבי חלל בקרבי וזובח על ידי זה את יצרו (שהוא עיקר השונא שממנו באין לו כל החרפות ובזיונות), שזה בחינת כריתת זרעו של עמלק, ובהבושה הזאת שבא עליו מאיר בה אור הנקודה העליונה בחינת הכבוד העליון כבוד אלהים ואז הבושה הוא בבחינת העמדת מלך והכלל כי אי אפשר לזכות לכבוד אלהים אלא על ידי תשובה שהוא בחינת הכף של כבוד, ועיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק כי קודם התשובה אז עדיין בחינת אהיה בהסתרת פנים ממנו והסתרת פני אהיה גימטריא דם, ואז באין עליו שפיכות דמים ובזיונות ואז אם אינם מקבלם כראוי אזי בא על ידי זה לשפלות ובזיונות ביותר, ואז הבזיונות בבחינת ובוזי יקלו וכשזוכה לקיים דום לה' זוכה על ידי זה לזביחת יצרו ולתשובה שלימה עד שזוכה לבחינת כבוד אלהים, והבזיונות הם בחינת האוהל שעל ידו נעשה יחוד בין משה ויהושע שזה בחינת האור שהנקודה העליונה מאיר להנקודה התחתונה וזה נעשה בפרטות ובכלליות, מבחינת הדמימה והשתיקה שהוא בחינת נקודה התחתונה נמשך בכלליות בחינת כריתת זרעו של עמלק, ומבחינת הבזיונות עצמן נמשך בכלליות למנות להם מלך לישראל, ומבחינת תיקון הנקודה העליונה נמשך בכלליות בחינת בנין בית הבחירה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם בכוונות אלול, ועל פי זה תבין לקשר התורה היטיב וכו', כי בקי ברצוא היינו לבלי להסתפק עצמו במדריגתו רק לבקש אחר מדריגה יתירה בכל פעם, שזה בחינת מה שכתוב באות גימ"ל שצריך לאחוז תמיד במדת התשובה, כי צריכין לעשות תשובה על תשובה זה בחינת שם אהיה במילואו גימטריא קס"א בחינת אם אסק שמים שם אתה אסק אותיות קס"א, כי שם אהיה הוא בחינת תשובה ועיקר שלימות התשובה ומלואה הוא רק לאחוז תמיד במדת התשובה שזה בחינת אם אסק שמים וכו' בחינת בקי ברצוא, ותשובה הוא בחינת הנקודה העליונה שהוא בחינת סגול דא חמה, על כן צריכין לכוון השם הקדוש הזה בניקוד סגול ובקי בשוב בחינת ואציעה שאול הנך זה בחינת ס"ג, היינו כשהאדם הוא בבחינת נסוג אחור חס ושלום והוא רחוק מהקדושה לגמרי חס ושלום, אף על פי כן אל יתייאש עצמו לגמרי חס ושלום רק יקיים ואציעה שאול הנך ויבקש גם משם את השם יתברך ויחתור לזכות לתשובה רק שאז עדיין בחינת אהיה בהסתרת פנים ממנו ואז עוברין עליו חרפות ובזיונות, והוא צריך לחזק את עצמו ולקבלם באהבה ולידום ולשתוק כעפר, בחינת ונפשי כעפר לכל תהיה, בחינת והארץ הדום רגלי, ולקוות וליחל לזכות על ידי זה לתשובה ועל ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת נקודה התחתונה בחינת חיריק, על כן צריך לכוון השם הקדוש הזה בניקוד חיריק:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם בסוף המאמר שעל ידי שדן את המחרפים אותו לכף זכות שאינם חייבים כל כך במה שמבזים אותו, כי לפי דעתם וסברתם נדמה להם שראוי לבזות אותו ועל כן הוא שותק להם על בזיונו על ידי זה נעשה בחינת כתר וכו' לכאורה יש לדקדק כי הלא לעיל מבואר שצריך לשתוק בשביל תשובה על עוונותיו, כי עדיין הדם שבחלל השמאלי בתוקף ועוז ובשביל זה באין עליו בזיונות ושפיכות דמים נמצא שסובר שהבזיונות מגיעין לו באמת, וכאן מבאר שדן אותם לכף זכות שנדמה להם שראוי לבזות אותו משמע שבאמת אין ראוי להם לבזותו רק שלהם נדמה כך אך הענין מבואר על פי מה שכתב למעלה מהענין שצריך לאחוז תמיד במדת התשובה ואפילו כשזוכה לתשובה שלימה שאז זוכה לבחינת כבוד אלוהים, אף על פי כן צריך לעשות עוד תשובה על השגתו הראשונה וכן בכל פעם עד עולם.

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה התשובה הוא בבחינת שם אהיה וכל מה שזוכה לתשובה העליונה ביותר הוא בבחינת שם אהיה הגבוה יותר והנה מי שזכה לתשובה שלימה שהיא בחינת אהיה ורוצה לעלות לבחינת אהיה הגבוה יותר ואז הבחינת אהיה הזה עדיין בהסתרת פנים ממנו, והסתרת פני אהיה גימטריא דם, ובאין עליו שפיכות דמים ובזיונות והוא מהפך דם לדם ושותק על עלבונו, על ידי זה זוכה לתשובה עליונה ביותר שהוא בחינת אהיה הגבוה ביותר רק שיש לחוש בזה כי מאחר שכבר זכה לתשובה שלימה עד שכבודו הוא בבחינת כבוד אלוקים אם כן כשחולקין עליו ומבזין אותו פוגמין ישראל בכבוד אלוהים כביכול (ובאמת אמרו ז"ל (פסיקתא דרב כהנא ב' ד) שהקפיד הקדוש ברוך הוא על כבוד הצדיק יותר מעל כבוד עצמו כביכול) בפרט כפי שבארנו לעיל שצריכין ליזהר שעל ידי הבזיונות לא יתמעט כבוד המקום חס ושלום אך הצדיק דן את כל החולקים עליו לכף זכות, כי לפי דעתם וסברתם נדמה להם שראוי לבזות אותו, ואילו היו יודעים שכבר זכה לתשובה שלימה בחינת כבוד אלוהים גם הם היו מכבדין אותו, על ידי זה הוא שותק ומקבל הבזיונות באהבה וזוכה על ידי זה לתשובה עליונה ביותר בחינת כתר עליון ביותר, וכבוד אלוהים גם כן אינו מתמעט על ידי הבזיונות, רק אדרבה נתרבה כבוד המקום על ידי שדן אותם לכף זכות שזה שמבזין אותו הוא כי נדמה להם כי זה כבודו יתברך ומזה תבין דברי צחות שאמר רבינו ז"ל לענין המחלוקת שהיה עליו, ואמר הוא ז"ל עלי אין חולקין כלל כי אלו הייתי עושה כל מה שהם אומרים עלי היה ראוי באמת לחלוק עלי, וכיון שאין הדבר כן רק אדרבא בהיפך לגמרי מכל מה שהחולקין אומרים עלי, נמצא שגם הם אינם חולקים רק על העושה כן, אבל לא עלי תלונותם מאחר שאין בי שום שמץ מזה וכמבואר במ"א ומכוון לדברינו הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שם לעיל בכוונות אלול ימין במילואו עולה דרך ויש לומר בדרך צחות שזהו שאמרו רז"ל כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין היינו בחינת דרך הנ"ל שהוא בחינת ימין הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה מאמר זה נאמר בשנת תקס"ג הנ"ל בשבת תשובה וא"ו תשרי ואז הזכיר רבינו ז"ל בהתחלת התורה בסמוך את הפסוק (יחזקאל א) ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (ואחר כך בכתב ידו הקדוש לא הזכיר את הפסוק עד סמוך לסוף המאמר) ואז אחז בשתי ידות הכסא שישב עליו והיה מתנענע עם הכסא ואמר באימה וביראה ובמסירת נפש עצום מאוד בזה הלשון: כשיושבין על הכסא אז הוא אדם (ואמר בזה הלשון: אז מע זיצט אויף דער שטיל יענץ מאהל איז מען אמענטש) (ועיין זוהר תזריע דף מ"ח) והדברים סתומים מאד ואחר כך גמר כל התורה הנוראה הזאת, ובשעת אמירת התורה לא דיבר כלל מענין כוונות אלול, רק אחר כך כשגמר אמירת התורה הזאת אחר שהתפלל ערבית והבדיל, אחר כך חזר ודיבר מהתורה הזאת כדרכו תמיד, ואז ענה ואמר לאנשים חשובים זקנים שישבו אצלו אז שהיו מתפללין מתוך סידור האר"י ז"ל, תאמרו לי איך מרומז בהתורה הנ"ל כל כוונות של אלול והחרישו ולא ענו כי באמת אי אפשר בשום אופן להבין מעצמו סוד הכוונות אלול איך מרומזים בהתורה הנ"ל, וצוה להביא לפניו סידור האר"י ז"ל, ופתח אותו והראה להם הכוונות של אלול ואחר כך פתח פיו הקדוש והנורא והתחיל לגלות פלאות איך כל הכוונות של אלול מרומזים שם בדרך נפלא ונורא מאוד כמבואר מזה בספר אבל אי אפשר לצייר בכתב את השיעור שבלבי את כל הנעימות והנפלאות תמים דעים שהרגשתי אז בשעה שזכיתי לשמוע את כל אלה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

גם דיבר אחר שבת מהתורה הנ"ל שמדברת שם מענין משה ויהושע ואוהל מועד שהם בחינת נקודה העליונה ונקודה התחתונה וא"ו שבאמצע האלף וכו', ואז אמר לי בזה הלשון שבכל מקום שמתוועדים יחד רבי ותלמיד נעשה בחינה זאת בחינת משה ויהושע ואוהל מועד וכו' ואחר כך בהיותי במעדוועדיווקע אצלו דיבר עמי אחר פורים מענין הגימל מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ ששייך לזה (כנדפס במקומו) וסיים אז ואמר כי כל ג' מצוות אלו הם בחינת תשובה ושאלתי אותו ז"ל איך הג' מצוות אלו הם בחינת תשובה, ענה ואמר זה תאמר אתה (דאס זאג דוא שוין) ובזה הלכתי מלפניו ז"ל, ותיכף התחלתי לחשוב בזה ותיכף בדרך הליכתי מביתו לאכסניא שלי הזמין לי השם יתברך בזה חידושים נאים וכתבתי מה שחנני השם יתברך בזה, וזה היה התחלת חינוכי לחדש בתורתו הקדושה שחינך אותי ברחמיו ודרכיו הנפלאים, וביום שלאחריו הבאתי לפניו מה שכתבתי והוטב בעיניו, ושחק קצת מחמת שמחה, וענה ואמר תוכל ללמוד אם תהיה מתמיד (דיא וועסט קענין לערנין אז דוא וועסט באגערין) אך אף על פי כן אחר כך הוכרחתי להפסיק מלחדש עד שאלמוד תחלה ספרי הפוסקים הרבה ואחר כך ספרי קבלה וכו', עד שאחר כך צוה לי לחדש ואחר כך צוה לי לכתוב את החידושין שלי כאשר מבואר מזה במקום אחר (וכל זה העתקתי מספר חיי מוהר"ן אשר נכתב בלשון הר"ר נתן ז"ל בעצמו וכל המבואר כאן שאמר לו או שצוה עליו או ששאל אותו הכל הכוונה על הר"ר נתן ז"ל בעצמו):

העתקת הקטע עם מראה המקום

אמר המחבר, כמה הלכתא גברוותא יש לשמוע ולהבין מסיפור זה הנ"ל א' כמה גדולה ורמה מעלת הצדיק הקדוש וכו' עד שישיבתו על הכסא (להאיר בתלמידיו הקדושים ולגלות להם נפלאות מתורתו הקדושה וללמדם דרך ה' וכו') הוא בחינת ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וכו' ועיין זוהר תזריע דף מ"ח הנ"ל תאנא בכמה דרגין אתקרי שלמותא דלעילא כד יתיב קוב"ה בכורסייא ועד דלא יתיב קוב"ה בכורסייא לא אשתכח שלימותא דכתיב ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וכו' תאנא בששי נברא האדם בשעה שנשלם הכסא וכו' ולפיכך נברא האדם בששי שהוא ראוי לישב על הכסא וכו' ועיין מדרש הנעלם חיי שרה קכ"ו: אור הנשמה לעולם הבא גדול מאור הכסא וכו' ע"ש ב' מה שאמר להר"ר נתן ז"ל שבכל מקום שמתוועדים יחד רבי ותלמיד הוא בחינת משה ויהושע ואוהל מועד ולדעתינו העניה יש בזה דברים גבוהים ורמים, כי רמז בזה סוד ההתקשרות בינו ובין תלמידו הקדוש הר"ר נתן ז"ל כי מאמר זה נאמר סמוך מאוד להתקרבותו אליו ז"ל ומי שבקי קצת בספריו הקדושים של הר"ר נתן ז"ל, והכיר אותו בחייו ושמע דבריו ושיחותיו הקדושים ובקי קצת בעניניו וסיבותיו אשר עברו עליו יבין בלבו ויראה בעיני שכלו ממש כי היה מבחינה זו הנ"ל, כי רוב דבריו המה מהתחזקות בעבודת ה' לבלי לייאש עצמו שום אדם מישראל רק כל אחד ממקומו ידרוש ויבקש את ה' שזה בחינת בקי בשוב המבואר במאמר הנ"ל, שזה בחינת נקודה התחתונה בחינת יהושע ועיין עוד בליקוטי תנינא במאמר כי מרחמם ינהגם סימן ז', שם מדבר גם כן משני הבחינות המבוארים כאן וקורא אותם שם בשם דרי מעלה ודרי מטה בן ותלמיד ומבואר שם שבחינת התלמיד הוא בחינת יהושע ר"ת יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר, היינו מה שצריכין לחזק הדרי מטה שוכני עפר שהם בתכלית שפלות המדריגה לבלי יתיאשו עצמן ולבלי יסוגו אחור לגמרי חס ושלום, רק ידעו כי ד' גם אתם ועמם ואצלם, ע"ש התחזקות גדול ונורא.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ומאמר כי מרחמם הנ"ל נאמר בשבת חנוכה שנת תק"ע שהוא שנה האחרונה מימי חייו הקדושים של רבינו הקדוש ז"ל, ושם מוזכר ענין של ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו ושמעתי מאבי ז"ל ששמע מזקני תלמידיו הקדושים של רבינו ז"ל, שהבינו אז מרמיזותיו הקדושים של רבינו ז"ל שבמאמר זה נתן סמיכה לתלמידו הקדוש הר"ר נתן ז"ל ובאמת רוב שיחותיו הקדושות של הר"ר נתן ז"ל היה בענין זה לחזק את כל אחד מישראל בהתחזקות גדול נפלא ונורא מאוד לבלי יתייאש עצמו חס ושלום לגמרי רק שאיך שהוא אף על פי כן יתעורר ויתחזק מעתה על כל פנים לעבודת השם יתברך ממקום שהוא שם וכו', וכמבואר מזה נפלאות הרבה בספריו הקדושים, שזה בחינת מה שמצינו שאמר השם יתברך בעצמו ליהושע אחרי פטירת משה ג' פעמים חזק ואמץ, ומבואר בליקוטי תורה בשם האריז"ל כי ג' פעמים חזק גימטריא משה כי בזה האיר ליהושע הג' בחינות שהיו במשה וכו' וכו' ע"ש (ואפשר לרמז שהם נגד הג' בחינות שיש באלף נקודה עליונה ותחתונה ואמצע וידוע כי כל בחינה כלול מכל הבחינות וכו'), וכן ישראל בעצמן אמרו גם כן ליהושע רק חזק ואמץ

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועיין בליקוטי הלכות, הלכות שבת הלכה ז' שנתחדש בראש השנה שנת תר"ה שהוא ראש השנה האחרון מימי חייו הקדושים של הר"ר נתן ז"ל, שם מרומז הרבה מענין זה הנ"ל למי שמבין ברמיזה קצת ועוד יש לדבר בזה הרבה ומה שרימז בענין קרא את יהושע וכו', ואצונו דווקא אני בעצמי וכו', שסמוך להסתלקותו ממש לא נתן לו סמיכה בפירוש, ואף על פי כן כבר רימז לו סמיכתו סמוך להתקרבותו אליו וכן בענין מה שתחלת חינוכו בחידושי תורתו היה במאמר זה, ובענין מה שנראה בחוש כי כמעט כל השארת רשימתו הקדושה של רבינו ז"ל הוא רק על ידי הר"ר נתן ז"ל ויש בכל הנ"ל דברים נפלאים הרבה, ואי אפשר לבאר בכתב ואפילו בעל פה ואף על פי כן רשמתי ברמיזה קצת למען ידעו דור אחרון וכו'

העתקת הקטע עם מראה המקום

מתוך מה שמבואר לעיל שכל רבי ותלמיד המתוועדים יחד הוא בחינת משה ויהושע ואוהל מועד, מתוך זה מובן ממילא שכמו שמבואר במאמר הנ"ל שאי אפשר לזכות לתשובה שלימה שהוא בחינת הכבוד העליון סוד נקודה העליונה כו', כי אם על ידי שבאין עליו בזיונות ושפיכות דמים והוא דומם ושותק וכו', והבזיונות הם בחינת הוא"ו שבתוך האלף שהיא מחברת נקודה העליונה עם נקודה התחתונה ומבואר שם שעל ידי זה נעשה יחוד בין משה ויהושע וכו', ומזה מובן ממילא כי אי אפשר להתלמיד להתקרב עצמו אל רבו בהתקרבות אמיתי כי אם על ידי שעוברין עליו מניעות רבות ומחלוקת ובזיונות ושפיכות דמים הרבה, ועל ידי זה דווקא זוכה להתקרב אל רבו שהוא בחינת נקודה העליונה

העתקת הקטע עם מראה המקום

ומזה מובן קצת ענין המחלוקת שהיו כמעט על כל גדולי הצדיקים ז"ל שעסקו לקרב בני אדם לעבודת ה', כגון הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים ז"ל, וכן המחלוקת הגדול שהיה על רבינו ז"ל כי מלבד מה שמובן ממה שכתבתי למעלה כי הצדיק הגדול העולה ממדריגה למדריגה עליונה בכל עת, והוא בחינת הבעל תשובה האמיתי כי תשובתו הוא רק בבחינת תשובה של עולם הבא המבואר במאמר הנ"ל, היינו שזוכה בכל עת להשגה יתירה ועושה תשובה על תשובה על השגתו הראשונה, ובכל פעם שמשיג מדריגה עליונה ביותר זה בחינת שמשיג שם אהיה עליון ביותר, ועל כן מוכרח לעבור עליו בכל עת מחלוקת ורדיפות רק שהוא דן את החולקים עליו לכף זכות כנ"ל אות ו' מלבד זה המחלוקת והרדיפות מוכרחין ביותר בשביל ההתקרבות של תלמידיו המקורבים אליו כנ"ל, והתלמידים בעצמם מקבלין החרפות באהבה בשביל תשובה על עוונותם, רק בכדי שלא יגיע מהמחלוקת איזה פגם בכבוד שמים, כי כבוד רבם כבר הוא בבחינות כבוד שמים על כן צריכין לדון את החולקים לכף זכות כנ"ל (וגם בזה מיושב ביותר מה שדקדקנו לעיל באות וא"ו) כי הצדיק בעצמו אפשר שהיה יכול להגיע בכל פעם למדריגה העליונה על ידי שחותר לעלות בכל פעם וידוע כי צריך להיות ירידה קודם העליה (ועיין בסימן כ"ב במאמר חותם בתוך חותם), והנה מה שחותר בכל פעם לעלות ביותר זה בחינת בקי ברצוא בחינת נקודה העליונה בחינת סגול דקס"א כנ"ל, ובתוך זה הוא יורד קצת גם ממדריגתו הראשונה ואז היה יכול להיות נסוג אחור לגמרי חס ושלום, ולהרהר אחר מדותיו יתברך חס ושלום כאילו מרחקין אותו בכוונה, והבעל דבר אורב על זה מאוד להחליש להצדיק את דעתו בשעה שיורד ממדריגתו קצת אדרבה על הצדיק מתגבר עליו אז החלישות הדעת ביותר וכמובן מדברי רבינו ז"ל (בהמעשה של הצדיק שנפל לעצבות וכו'), רק שהצדיק מתגבר בגודל קדושת צדקתו ואין מהרהר אחריו יתברך רק שמתבייש מאוד לפני השם יתברך על שנפל קצת ממדריגתו, ואף על פי כן מקבל גם בחינת ההתרחקות הזאת באהבה, ומאמין כי ישרים דרכי ה' ומקוה ומייחל להשם יתברך לחזור למדיגתו ולא עוד אלא שיזכה למעלה יתירה ועליונה ביותר, על ידי זה זוכה באמת שהירידה הזאת היא תכלית העליה, כי על ידי שמתבייש מאד על ירידתו הוא מתחזק ומתגבר בכל עוז לעלות מירידתו עד שעולה על ידי זה למדריגה גבוה ביותר ובזה תבין ביותר ענין רצוא ושוב המבואר במאמר הנ"ל, שבתחלה הוא רצוא וזוכה לעלות למדרגה גבוה ביותר, וחותר לעלות עוד יותר ובתוך כך הוא נה ונסוג לאחוריו חס ושלום, רק שמתחזק את עצמו גם אז לבלי ליסוג אחור לגמרי, ואז ההתרחקות קצת הזה הוא אצלו לחרפה ובושה גדולה יותר מכל הבושות שבעולם, ונדמה לו ממש כאילו פו אותו מבית המלך אל החוץ חס ושלום, רק שאין מהרהר אחריו יתברך על זה, רק מקבל באהבה ומצפה לישועה ומקיים דום לה' וכו' ומכניע עצמו מאוד תחת הקדושה כעפר ממש, בבחינת והארץ הדום רגלי דא חיריק שזה בחינת חיריק דס"ג המבואר שם אז על ידי הבושה הזאת נעשה בחינת וא"ו וזוכה על ידי זה להתחבר עם הנקודה העליונה שהוא בחינת המדריגה הגבוה שחתר לעלות אליה כנ"ל

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובזה פרשנו מאמרם ז"ל (בבא בתרא ע"ה) כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו אוי לאותו בושה וכו', פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה זקנים שבדור אמרו אוי לאותו בושה וכו' (עיין רש"י שם שבזמן מועט כזה נתמעט הכבוד כל כך וכו' היינו בחינת הכבוד העליון הנ"ל) שבמאמר זה יש לדקדק א' בענין הסמיכות זה לזה וגם בענין כל צדיק נכוה וכו' אוי לאותו בושה, אם כן זה יהיה עונג עולם הבא שכל אחד יתבייש בפני חבירו אך יש לפרש הענין בדרך הנ"ל כי בעולם הזה יכול הצדיק לעלות למדריגה גבוה על ידי הירידה דווקא, שעל ידי זה הוא מתגבר לעלות ביותר עד שעולה למדריגה עליונה ביותר, אבל בעולם הבא אין שייך שום ירידה, רק שעל ידי שכל צדיק נכוה וכו' שעל ידי זה מתבייש מאוד כי אוי לאותו בושה, על ידי זה בעצמו יעלה ויתחבר גם אל מדרגה העליונה וכן הענין גם כן במאמר פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה זקנים שבדור, שהיו רוצים ונכספים לקבל אור נקודה העליונה בעצמה שהיא בחינת פני חמה, על כן אמרו אוי לאותו בושה וכו' (על ידי זה בעצמו זכו לקבל אור נקודה העליונה כנ"ל) נמצא מבואר שהצדיק בעצמו אפשר שהיה יכול לעלות למדרגות עליונות בכל פעם גם בלי מחלוקת, רק שאפשר שעל ידי המחלוקת זוכה לעלות בכל פעם בלי ירידה מתחלה כל כך, וזה ניחא לו ביותר, וגם כי המחלוקת הוא בשביל התקרבות תלמידיו הקדושים כנ"ל ולפעמים הצדיק עצמו עושה עצמו כאילו הוא מרחק לתלמידיו ואינו רוצה לקרב אותם, והתלמיד צריך לקבל גם זאת באהבה, ולהאמין כי בוודאי ישרים דרכי הצדיק ויתבייש מאוד על זה, ואף על פי כן לא יתרחק על ידי זה חס ושלום, רק אדרבה על ידי זה יתגבר ביותר לחתור אחרי ההתקרבות, ואז יזכה על ידי זה בעצמו להתקרב אל הצדיק בהתקרבות אמתי ולקבל ממנו הארתו הקדושה, וגם בזה לפעמים נסיון זה גדול יותר מהנסיון של הבזיונות שסובל מהחולקים ועיין בלקוטי הלכות הלכות ברכת הפירות הלכה ה"א שם תראה נפלאות הרבה מענין המאמר זה קרא את יהושע הנ"ל, ומכל מה שנתבאר בו בדברינו הנ"ל, וכן בהלכות שבת הלכה ז' הנ"ל, וכן עוד בכמה וכמה הלכות המדברים בענין מאמר זה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נשמט בענין המבואר בפנים באות ה"א שרקיע שמים הוא בחינת הבושה וכו', וממעל לרקיע דמות כסא וכו' עיין שבת ק"ד את בש גר דק אם את בוש וכו' גור בדוק, פירש רש"י נפשך תהא צרור תחת כסאי ודוק שמים היינו כנ"ל כי הבושה הוא בחינת רקיע שמים שממעל לו הוא הכסא כנ"ל, ועל כן נקט שם ודוק שמים על שם מאמר הכתוב (ישעיה מ) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאוהל לשבת בחינת האוהל המבואר בפנים, וע"ש עוד לעיל מזה אמר הקדוש ברוך הוא אם חוזר בו אני קושר לו כתר מבואר לענינינו שעל ידי תשובה זוכין לבחינת כתר כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום