יקרא דשבתא · חלק ב · סימן יב - איה מקום כבודו
התאמת הקריאה
שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ. והוא עיקר קיום ושלימות של כל הבריאה כולה וכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו. ועיקר התגלות כבודו ית' הוא ע"י קדושת שבת בבחי' וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. וזה בחי' כבוד שבת וזה בחי' מענגיה לעולם כבוד ינחלו בחי' כי מכבדי אכבד.
ובשבת קודש נמשך הארת הדעת הק' על כ"א בבחי' לדעת כי אני ה' מקדשכם. וכן לדעת כי אני ה' אלקיכם ע"כ צריכין להתקשר מאד אליו ית' ולקבל על עצמו בקבלה גמורה שלא יעשה לעולם רק מה שיש בזה כבוד להשי"ת. ואפי' אם נופל ח"ו לספיקות ויש שנפילתו גדולה מאד ר"ל שנופל לספיקות והרהורים גמורים ומהרהר אחר השי"ת אעפי"כ אם יחזיק עצמו בקדושת שבת אז בוודאי סוף כל סוף יעלה מנפילתו ויוכל להיות שהנפילה והירידה תהי' תכלית עלייתו.
וזה בחי' אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וכו' ודרז"ל אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו כי בוודאי ע"י קדושת שבת יזכה לתשובה שלימה עד שיתתקן הכל. כי מי שנופל לספיקות והרהורים הנ"ל שהם בחי' מקומות המטונפים שעליהם נאמר וכבודי לאחר לא אתן אעפי"כ גם שם יש חיות מהבורא ית' רק ששם חיותו וכבודו ית' סתום ונעלם בתכלית העלמה כי הם מקבלין חיות מבחי' מאמר סתום דבראשית שהוא בחי' איה מקום כבודו.
כי אי' וכו' הוא בחי' הכבוד העליון של המאמר העליון מכל העשרה מאמרות שהוא מאמר סתום דבראשית וע"כ כשנופל למקומות הנ"ל ומתבונן על עומק נפילתו וצועק ומבקש ומחפש ושואל גם ממקומות הנ"ל אחר כבודו ית' בבחי' איה מקום כבודו עי"ז הוא מדבק עצמו אל בחי' הכבוד העליון הנ"ל שהוא בחי' איה כנ"ל ועי"ז הוא מחי' את נפילתו ועולה משם בתכלית העליה עד שזוכה עי"ז להתגלות כבודו ית'.
וזה בחי' קרבן עולה שמכפר על הרהור הלב וכו' וזה בחי' תשובה כי זה עיקר התשובה כמובא בפנים.
ועיקר תיקון זה נמשך ע"י קדושת שבת כי שבת הוא בחי' תשובה כנ"ל כ"פ ואז עולין באמת בתכלית העליה לבחי' איה שהוא בחי' הכבוד העליון של המאמר סתום הנ"ל. שזה בחי' מה שאומרין אז בקדושת כתר איה מקום כבודו וזה בחי' עולת שבת בשבתו על עולת התמיד. כי ענין זה של בקשת איה הנ"ל הוא בחי' קרבן עולה כנ"ל ובשבת נשלם זה התיקון ביותר. וע"כ ע"י קדושת שבת זוכין לחזק לבו בהשי"ת תמיד ולחפש ולבקש תמיד אחר כבודו ית' כנ"ל. וזה בחי' משארז"ל מתן שכרה של שבת לא עבידא לאגלויי כי הוא בחי' הכבוד העליון של המאמר סתום הנ"ל וזה בחי' הנפש יתרה של שבת כי הנפש שרשה בכבוד כמבואר במ"א.
וע"כ ע"י קדושת שבת שאז מתנוצץ הארת קדושת הכבוד העליון הנ"ל ע"כ זוכין עי"ז לנפש יתרה.
וזשדרז"ל שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש. כי בשבת עצמו זוכין לקבל נפש יתרה ע"י הארת הכבוד העליון הנ"ל שהוא בחי' איה. ואחר שבת שאז חוזר ונתעלם הכבוד הנ"ל בתכלית ההעלמה. אך אעפי"כ ע"י הרשימה שנשאר מהארת שבת זוכין עכ"פ לבלי לישאר לגמרי בתוך ההעלמה וההסתרה ח"ו רק לחפש ולחתור ולהתגעגע ולצעוק שיזכה לצאת מתוך ההסתרה שזה בחי' וי אבדה נפש שמרגיש וצועק עכ"פ על אבדן נפשו שזה בחי' בקשת איה מקום כבודו הנ"ל שעי"ז זוכה לעלות בעליה גמורה באמת כנ"ל.
וזה מזמור שיר ליום השבת ר"ת למשה. כי משה זכה לעלות לבחי' הכבוד העליון של מאמר סתום דבראשית הנ"ל ולהמשיך משם הי"ג מדות של רחמים ולכפר עוונות ישראל וע"כ דרז"ל בראשית בשביל משה שנקרא ראשית וכו' ובכל שבת יורד משה עם שאר צדיקים להעלות נפשות החיים והמתים שנפלו לתוך עמקי הקליפות ועלייתם הוא ע"י שמחפשין אחר איזה הרהורי תשובה שהרהרו בחייהם וכו' וכמובן בזוה"ק שזה בחי' הענין של איה מקום כבודו הנ"ל שמאיר ביותר ע"י קדושת שבת כנ"ל. וזה טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון היינו בחי' הכבוד העליון הנ"ל.
להגיד בבוקר חסדך היינו בעת הארת התגלות כבודו ית'. ואמונתך בלילות היינו שאפי' בעת החשכות וההעלמה יתרה בחי' חשכת לילה צריכין לחזק לבו בהשי"ת ולהרבות בדיבורי אמונה ולהאמין כי גם שם נמצא השי"ת ולחפש ולדרוש גם משם אחר כבודו ית' בבחי' איה הנ"ל. וזה עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור שזה בחי' עורה כבודי עורה הנבל וכינור כי גם נגינה דקדושה מסוגל לזה לעורר הלב לחפש ולדרוש אחר כבודו ית' בבחי' אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי וכו'. וזה כי שמחתני ה' בפעלך וכו' כי בשעת נפילה שנתעלם ממנו הארת כבודו ית' אזי א"א לו לשמוח בפעלו ית' מאחר שכל פעל ה' למעניהו והכל ברא לכבודו והוא יודע בעצמו שרחוק כ"כ מכבודו ית' אבל ע"י בקשת איה הנ"ל שזוכה לעלות בתכלית העליה אז בוודאי הוא שמח בפעלו ית'.
וזה מה גדלו מעשך ה' מאד עמקו מחשבותך מאד דייקא שדרז"ל על סטרא דמותא שהם בחי' מקומות הנ"ל וגם שם נעלם חיותו וכבודו ית' ע"כ יכולין לעלות גם משם ע"י בחי' איה הנ"ל. וזה איש בער לא ידע וכו' בפרוח רשעים כמו עשב וכו' היינו התגברות הסט"א בחי' מקומות המטונפים שיניקתם הוא רק מהסתרה והעלמת כבודו ית' עד שרוצים לכפור בכל ח"ו ובאמת הוא להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה' כי הנה אויביך וכו' יתפרדו כל פועלי און ותרם כראם קרני כי לעולם ידו על העליונה ומלכותו בכל משלה ואפי' מי שהתגברו עליו בחי' המקומות הנ"ל אם לא יתייאש עצמו מן הצעקה והחיפוש ודרישה אחר כבודו ית' גם משם בבחי' איה הנ"ל עי"ז בעצמו יתבטלו ממנו כל ההסתרות הנ"ל ויזכה לעלות משם בתכלית העליה.
וזה אם תשיב משבת וכו' אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא שזהבחי' שורש הכבוד העליון של המאמר סתום הנ"ל. והרכבתיך על במותי ארץ שניצול משיעבוד מלכיות היינו שנתבטלין כל הסט"א שיניקתם מבחי' ההסתרה וההעלמה הנ"ל. והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה בחי' התגלות כבודו ית' בבחי' כל זרע יעקב כבדוהו ובשביל התגלות כבודו ית' היתה כל הבריאה כנ"ל שזה בחי' עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך. וזה בחי' גדול יהיה כבוד הבית האחרון וכו' כי הבית האחרון הוא כנגד יעקב כמו שארז"ל ואז יהיה עיקר שלימות התגלות כבודו ית'. וזשדרז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים היינו בחי' מלא כל הארץ כבודו בחי' וימלא כבוד ה' את כל הארץ. ועיין בליקוטי הלכות הלכות תחומין הלכה ואו שם מבאר ג"כ ענין קדושת שבת וכו' עפ"י המאמר הנ"ל ומאריך שם בדברים נפלאים.