יקרא דשבתא · חלק ב · סי' יט - עיקר התכלית
התאמת הקריאה
שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ והוא מעין עוה"ב שהוא עיקר התכלית ועיקר השגת התכלית הוא ע"י תמימות ופשיטות ויראת שמים ומצוות מעשיות וע"כ כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב בבחי' סוף דבר הכל נשמע וכו' כי זה כל אדם יכול להשיג ולקיים משא"כ השגת המושכלות לאו כל מוחא סביל דא וכמבפ"נ. וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת בנ"י ויאמר אליהם אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה כי העיקר הוא העשיה לעשות מצוות מעשיות הרבה שזה בחי' מלאכת המשכן כי נבנה עי"ז קומת השכינה כביכול. וביום השביעי יהי' לכם קדש וכו' כי דייקא עי"ז זוכין להשיג התכלית שהוא שכר עוה"ב בחי' שבת כי היום לעשותם כי בעוה"ז העיקר הוא העשיה כי הוא עולם המעשה וצריכין לעשות ולקיים מצוותיו ית' בתמימות ובפשיטות גמור בלי שום חכמות רק באמת ובאמונה שלימה ובאהבה וירא' ועי"ז דייקא יזכה למחר לקבל שכרם. וזה ויקהל משה את כל עדת ב"י כי זה התכלית יכולין כל ישראל להשיג. וזה שמבואר בזוהר שהפרישם מן הערב רב. כי הערב רב נאחז בהם הרע של עמלק שהוא בחי' דעת דסט"א שהלכו אחר חכמתם וחקירתם הרעה ושעיקר השגת התכלית הוא ע"י השגת המושכלות של פילוסופיא וכיוצא ועי"ז נעשה העגל. וע"כ הפריש משה את ישראל מהם והודיעם שכל ישראל יש להם חלק בהשגת התכלית שהוא בחי' שבת ודייקא ע"י תמימות ופשיטות ומצוות מעשיות. וע"כ אסור ללמוד בשבת בספרי חכמות כמבואר בשו"ע סי' שז. ועיקר התכלית הוא שיהי' נכללין באחדותו ית' היינו לדבק בו ית' בביטול גמור ובהתפשטות הגשמיות ובפרט בשעת תפלה שזה בחי' הוא תהלתך והוא אלקיך כמבואר בפנים. וזה בחי' קדושת שבת שהוא בחי' שביתה וביטול גמור עד שזוכין להכלל באחדותו ית' שהוא בחי' רזא דשבתא איהו שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו'.
וזה שאמרו רז"ל יכול שיהי' מלאכת המשכן דוחה שבת כי מאחר שהעיקר הוא העשיה שזה בחי' מלאכת המשכן כנ"ל א"כ יכולין לומר שזה בעצמו הוא התכלית עד שידחה שבת היינו שלא ישתוקק כלל לדביקות וביטול גמור אליו ית' רק יהי' טרוד תמיד בעשיה לבד ובאמת תכלית כל התורה והמצוות הוא לדבקה בו ית' כמבואר בכל דברי רז"ל וכמבואר גם בהשיחות הק' שאחר הסיפמ"ע שהעיקר הוא הכיסופין והרצון וההשתוקקות אליו ית' עד שכל העבודות והמצוות וכו' שעושה לא יהיו נחשבין בעיניו לשום עבודה עדיין נגד גודל הרצון והכיסופין שיש לו אליו ית' כי באמת מי שיודע מעט מגדולתו ית' איך יכול לומר להתפאר שיעבוד אותו ית' ושום מלאך ושרף אינו יכול להתפאר על זאת שיוכל לעבוד אותו ית' רק העיקר הוא הרצון להיות רצונו חזק ותקיף תמיד להתקרב אליו ית' ולדבקה בו ית' ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות ובאמת כל אלו העבודות הוא רק בדרך כאלו (קלאמירסט) נגד גדולתו ית' וכו' עיי"ש ועיקר הארת הרצון והדביקות הזה מאיר בשבת קודש שהוא מעין עוה"ב שהוא התכלית ועי"ז זוכין לידע שאפי' כל העבודות והעשיות שעושין בעוה"ז שהם בחי' מלאכת המשכן שזה העיקר בעוה"ז עולם המעשה כנ"ל. אבל עיקר שלימות העשיה הוא שיהיו נכללין באחדותו ית' כנ"ל שזה בחי' תעשה מלאכה שהמלאכה נעשית מאליה מאחר שנכלל באחדותו ית'. וע"כ ארז"ל שמלחמת עמלק היה ע"י חילול שבת. כי עמלק היה פילוסף וכפר בעיקר ע"י החקירות והחכמות שלו שהיו מיוסדין ע"פ חכמת הטבע. אבל קדושת שבת הוא בחי' אמונה ויראת שמים בתמימות ופשיטות עד שזוכין עי"ז דייקא להכלל באחדותו ית' ולבטל הטבע לגמרי שזה בחי' ויכל אל' ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ויכל ממש כביכול היינו שהמשיך הארה כזו עד שזוכין עי"ז לבטל עצמו אליו ית' בבחי' למעלה מכל הבריאה כולה וזה דייקא תכלית שלימות הבריאה כי רק בשביל זה נברא הכל וכמבואר בלקו"א סי' נב. וע"כ כל האומר ויכולו בליל שבת כאלו נעשה שותף להקב"ה במעש"ב וזה אם תשיב משבת רגלך וכו' אז תתענג על ה' שיזכה להכלל באחדותו ית' ע"י אמונה ותפלה שהוא ג"כ בחי' אמונה וזה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך בחי' הוא גוזר והקב"ה מקיים כי יכול לבטל הטבע ע"י תפלתו השלימה. וזהו והרכבתיך על במותי ארץ ודרז"ל שניצול משיעבוד מלכיות שכלולתם הוא עמלק וכ"ש ראשית גוים עמלק וכמבואר במ"א.
והאכלתיך נחלת יעקב אביך שיזכה להשגת התכלית של עוה"ב שהוא נחלת יעקב שבחר לחלקו העוה"ב ודייקא ע"י קיום התורה כפשוטה בתמימות שזה בחי' ויעקב איש תם וכו' וכתיב ותמימים ינחלו טוב ואין טוב אלא תורה וכתיב תורה ציוה לנו משה מורשה קהלות יעקב וכן עיקר היראה הוא בחי' יעקב בחי' ביראתך בזכות יעקב וכו'.