יקרא דשבתא · חלק ב · סימן צא - וידבר אלוקים וכו'
התאמת הקריאה
ע"י קדושת שבת זוכין לתשובה שלימה ולכפרת עוון.
ונמתקין הדינים ונתבטלין לגמרי ונעשה יחוד קב"ה ושכינתיה. כי שבת קודש הוא בחי' תשובה כנ"ל כ"פ.
וארז"ל המשמר את השבת מוחלין לו על כל עוונותיו.
ומבואר בזוה"ק כי אז דינין אתכפיין ולא מתערין כלל.
ואז עיקר שלימות יחוד קב"ה ושכינתי' שזה בחי' ובחרו באשר חפצתי דא זווגא דמטרוניתא. כי שבת הוא בחי' חכמה עילאה וחכמה תתאה שזה סוד שתי שבתות כנ"ל כ"פ. וע"כ אז עיקר זמן קיבוץ התלמידים להרב.
שזה בחי' ויקהל משה ודרז"ל שצריכין לעשות קהילות בכל שבת ולדרוש להם בד"ת. וחכמת הרב הוא בחי' חכמה עילאה ומה שהתלמידים מקבלין ממנו הוא בחי' חכמה תתאה. ובימי החול אז הוא בבחי' רגליה יורדות מות ואז יש יניקה להסט"א מבחי' החכמה תתאה כביכול. אבל בשבת אז עולין הרגלין בבחי' אם תשיב משבת רגלך. ואז יכולין לקשר כל החכמות שבעולם להשי"ת. ולהתורה שהוא בחי' חכמה עילאה. ועי"ז מקשרין גם השכל של ההמון עם ממקום שהם להשי"ת ולהתוה"ק. ועי"ז באים לידי תשובה שלימה. וזה בחי' מה שהת"ח מותרים להמשיך קצת יותר בתענוגי הגוף ג"כ לכבוד שבת ולמעט קצת בלימודים והפועלים וכו' צריכין להרבות בשבת בעסק התורה. כי ע"י שהת"ח והצדיקים מרבים קצת בענג שבת בתענוגי הגוף. ובאמת גם תענוגי הגוף שלהם מלובש בהם חכמה נפלאה וקדושה גדולה. ועי"ז מקשרין את השכל של ההמון עם אל התוה"ק. וע"כ הם עוסקין בתורה הרבה בשבת קודש עכ"פ וכבר מבואר לעיל מענין זה כ"פ.