יקרא דשבתא · סיפורי מעשיות · מעשה א - מענין אבידת הבת מלך ומציאתה
התאמת הקריאה
מבואר בהקדמת הסיפומ"ע איך שהיה המשמעות מדברי רבינו ז"ל אשר המאמר פתח ר"ש סי' סמך בליקו"א הוא ביאור ופירוש על ענין המעשה הזאת. וכבר מבורר בקונטרס הזה איך שכל ענין המאמר של פתח ר"ש הנ"ל כלול בענין קדושת שבת קודש עיי"ש. וידוע שקדושת שבת הוא בחי' הבת מלך שזה סוד שין בת. ומבואר בזוה"ק ובכתהאריז"ל מסוד הששה ימים שהם כנגד הואו קצצות בחי' הששה בנים.
ושבת הוא בחי' הבת מלך ונקראת טוב כ"ש מזמור שיר ליום השבת טוב וכו' וכמבואר בזוה"ק פ' נח ד' סמך וניתנה לטובים שהם ישראל בבחי' כנס"י יהי' בן זוגך. ובעוה"ר נתעלם קצת מקדושת שבת בבחי' שכח ה' בציון מועד ושבת. וכ"ש (הושע ב') והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה. עד שכמה פעמים גזרו העכו"ם על ישראל לחלל שבת ח"ו. וישראל מסרו נפשם על זה. וכן בכל דור ודור נמצאים צדיקים וכשרים שיש להם מס"נ ממש על ענין קדושת שבת וכן כלל ישראל ג"כ כ"א מהם נכסף ומשתוקק לקבל איזה הארה דקדושה מנעימות קדושת שבת ומתגעגעין על זה בכלות הנפש ומחפשין אחריה במטמונות עד שזוכין לפעמים לאיזה התנוצצות מקדושתה. ואז היא עצמה מודיע להם ונותנת להם עצה איך לחפש ולבקש אחריה ולמוצאה ולגלות קצת מקדושתה והעיקר ע"י כיסופין וגיעגועים והשתוקקות קודש שזה בחי' זכריהו מאחד בשבת. שצריכין לזכור בקדושת שבת בכל ימי השבוע ולהתגעגע ולכסוף ולהשתוקק אחרי קדושתה ולהכין עצמו בכל מה דאפשר ליה לקבל קדושתה. וגם צריכין למעט בענינים הגופנים בפרט בתאוות אכילה ושתיה בכל ימי החול שזה ג"כ הכנה גדולה לקבל קדושת שבת שהוא בחי' עולם הנשמות וכמובא בזוה"ק שבת הוא יומא דנשמתא ולא יומא דגופא. שזה בחי' מה שמבואר בשו"ע או"ח סי' רמט דרך אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת. הגם כי קדושת שבת שגבה כ"כ עד שנמשך אז קדושה גדולה גם על תענוגי הגוף כי אכילת שבת כולו קודש וכו' וכנ"ל כ"פ. וכן השינה של שבת כפי הצורך לו קדושה מאד וכמבואר בספרי קודש. אבל בחול צריכין למעט בזה בכל האפשר כי אז עיקר שליטת וממשלת הסט"א שעיקר אחיזתם בגופניות וגשמיות. וזה בחי' ההרהורי תשובה שבאין להאדם בשבת קודש כ"ז מבחי' זו הנ"ל. כי אז כ"א לפי בחינתו זוכה למצוא הבת מלכה והיא בעצמה מעוררת אותו ומחזקת אותו להשתדל לבקש ולחפש אחריה עד שיזכה למוצאה ולהמשיך ולגלות קדושתה ע"י התחבולות דקדושה הנ"ל. אך אעפי"כ לפעמים דייקא ע"י שהאדם מגיע סמוך אל הקדושה אז מתגבר עליו הבעל דבר ביותר ומפילו ח"ו כדרך שני אנשים כשנלחמים זה עם זה כשרואה האחד שזה קרוב מאד שינצח אותו חבירו. אזי מתעורר הוא ג"כ ומתחזק ומתגבר מאד להפיל את חבירו ח"ו וכמבואר במ"א עד שיש שאחר היגיעה וההשתדלות הרבה בעבודת ה' מתגבר הבע"ד אז על האדם העובד ח"ו עד שמפילו לבחי' שינה ומוחין דקטנות כ"כ עד שכל עבודתו ותורתו וכו' הכל בבחי' שינה וקטנות ואינו יכול להתעלות למעלה מחמת שאין לו חיות דקדושה כראוי בשלימות ויש שנופל כ"כ עד שהוא בבחי' שינה של שבעים שנה היינו שאינם יכולים לעורר אותו בשום פנים דקדושה מבחי' השבעים פנים לתורה כ"א ע"י סיפומ"ע של בחי' שנים קדמוניות שהם מבחי' עתיק וכמבואר במאמר פתח ר"ש הנ"ל. והן ההתעוררות ע"י השבעים פנים לתורה שהם בחי' שבעים שנה והן ההתעוררות ע"י בחי' שנים קדמוניות הכל כלול בקדושת שבת כמבואר לקמן בקונטרס זה על מאמר פתח ר"ש הנ"ל.
וע"כ אם יהיה האדם חזק בדעתו ולא יניח להפיל א"ע ולהחליש דעתו ולייאש עצמו לגמרי ח"ו בשום אופן רק אעפי"כ ישתוקק ויכסוף ויתגעגע ויבקש ויחפש וישתדל אחר כל עניינים שבקדושה בכל מה דאפשר ליה ובכל יכלתו ויקשר עצמו לצדיקי אמת אשר הם עיקר המשתדלים בכל דור ודור בענין זה לחפש ולבקש ולדרוש אחר קדושת הבת מלך ולהוציאה ממקום גלותה והתעמלות קדושתה ולהחזירה בשלום לבית אביה ויזהר בשמירת שבת קודש ולכבדו ולענגו בכל מה דאפשר ליה שאז עיקר זמן עליית המלכות בחי' הבת מלך יזכה לבא לתכלית שלימותו בפרטיות ובכלליות וכשארז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. ובמ"ר בשלח פ' כה מבואר שאלמלי שמרו שבת אחד כראוי מיד בן דוד בא.