יקרא דשבתא · חלק א · סימן י"ט - תפלה חבקוק

עיקר שלימות לשון הקדש הוא בשבת קודש בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת כי אז עיקר הזמן שכל לשונות העכו"ם שהם בחינת המדורה של שבעין כוכבים נופלין ונתבטלין על ידי השלהובא דאשא היורד בערב שבת כמבואר בכתבי האריז"ל ומבואר לקמן בפנים במאמר זה, ועל כן אז עיקר זמן קדושת הזווג כי אז נופל ונתבטל הרע הכולל שהוא תבערת המדורה של תאוות ניאוף ואז זוכה כל אחד מישראל שנמשך עליו איזה רוח הקדש כמבואר בזוהר הקדוש ורוח הקדש הזה הוא בחינת לשון הקדש שעל ידי זה נתבטל הרוח שטות של תאוות ניאוף וזוכה לקדושת הזווג בשלימות, גם אז עיקר הארת היראה הקדושה בחינת ירא שבת וכנ"ל כמה פעמים ועל ידי היראה הוא עיקר עשיה ותקון של לשון הקודש כמבואר בפנים, ויוסף שזכה לשמירת הברית ולשלימות לשון קודש על כן הוא בבחינת שבת קודש כמבואר בזוהר הקדוש ועל כן מבואר בו ששמר את השבת כמו שכתוב וטבוח טבח והכן וכמו שאמרו רז"ל וזה בחינת כבוד שבת בחינת כבד ה' מהונך המבואר בפנים, ועל כן מרבין לזמר מזמורים לכבוד שבת ואז עיקר זמן ביטול זוהמת הנחש והכנעתו כמבואר בזוהר הקדוש וכן אדם הראשון שנכשל על ידי הנחש בענין עץ הדעת עיקר תיקונו היה על ידי שבת כמו שאמרו רז"ל ששבת הגין עליו, וזה שאמרו רז"ל שכשפגע בקין ונודע לו כח התשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת היינו כנ"ל וזה טוב להודות לה' וכו' שכל זה הוא בחינת שלימות לשון קודש ואז עיקר הזמן שעולה הטוב שבתרגום ללשון הקודש שזה בחינת מה שהטוב שבנגה עולה ונכלל אז בהקדושה כידוע ומבואר גם כן בפנים, ועל כן גם השינה של שבת היא קדושה כמבואר בספרים קדושים כי אז עולה הטוב שבתרגום שהוא בחינת תרדמה בחינת שינה כמבואר בפנים וזה גם כן בחינת קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום וכמובן גם בפנים, וכשנשלם הלשון קדש על ידי שעולה ונכלל בתוכו הטוב שבתרגום על ידי זה נתעוררין ונתגדלין הכח של האותיות של מעשה בראשית שיש בכל דבר ואז כל אכילתו ושתייתו וכל תענוגיו אינו אלא מהתנוצצות האותיות שיש בכל דבר שזה בחינת ויטב לבו זה ברכות המזון ועל ידי זה מתנוצץ פניו גם כן באור הזה וכו' כמבואר בפנים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת גודל קדושת הסעודות של שבת וכל ענין ענג שבת כי מאחר שאז הוא בחינת שלימות לשון הקודש על ידי לשון תרגום על כן אז כל האכילה ושתיה וכל התענוגים הוא רק מהתנוצצות האותיות של לשון קודש שיש בכל דבר שזה בחינת ויטב לבו זה ברכת המזון כמבואר בפנים, ועל כן צריכין להזכיר שבת גם בברכת המזון ובברכת נחמות ציון דייקא וגם ברצה והחלצינו מזכירין נחמות ציון על שם ומציון יסעדך המבואר בפנים שמרמז על ענין זה, וזה שאמרו רז"ל הובא בתוספות ברכות דף ח: ד"ה ישלים שרבינו הקדוש ציוה לבניו שישלימו הפרשה קודם אכילת שבת דייקא כי במה שמשלימין הפרשה עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום בזה תלוי עיקר שלימות הסעודה והאכילה של שבת שיהיה מבחינת התנוצצות האותיות כנ"ל ועל כן צריכין לאכול בשבת בשמחה ובטוב לב כי זה בחינת ויטב לבו בחינת לב שמח יטיב פנים המבואר בפנים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שאמרו רז"ל ברכו באור פניו של אדם כי אז מאיר פניו של כל אחד מישראל בהזדככות גדול ועל כן פנים בפנים דבר ה' עמכם כמבואר בפנים היה בשבת כי הכל מודים כי בשבת ניתנה תורה כמו שאמרו רז"ל ועל כן היחוד עליון בבחינת פנים בפנים הוא בשבת כידוע, ועל כן עיקר הזמן המסוגל לשמוע תורה מפי הצדיק הוא בשבת כי אז הדיבור של הצדיק הוא ביותר בבחינת שלימות לשון הקודש וזה בחינת ויקהל משה שדרשו רז"ל שמצוה להקהיל קהלות ולדרוש בשבת בדברי תורה היינו כנ"ל. ומחמת שזה בחינת מצוות מילה היינו להעלות הטוב שבתרגום ללשון קודש ולהפיל הרע שבו ועל ידי זה נופל ממילא הרע של כל לשונות העכו"ם ומביא הארה והתנוצצות חדש בלשון הקדש שזה עיקר שלימות קדושת שבת כנ"ל, על כן מילה דוחה שבת ולא ניתנה שבת אלא למקיימי מצות מילה כמו שאמרו רז"ל ועל כן דייקא מילה בזמנה דוחה שבת אבל לא שלא בזמנה כי מאחר שהיה אפשר להמשיך התיקון קודם שבת על כן אסור לחלל עליה שבת, כמו שאסור לחלל שבת על ידי שאר מלאכות שהם גם כן בבחינה הנ"ל שנבראו מחוסר תיקון והאדם צריך להשלים גמר תיקונם כמבואר בפנים וכן עיקר הכח לקיים מצוות מילה מקבלין על ידי קדושת שבת כמבואר בזוהר הקדוש אמור דף צ"א.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה אם תשוב משבת רגלך וכו' היינו שישמור עצמו מחילול שבת גם רגל הוא בחינת הדיבור ובחינת היראה כמבואר במקום אחר וקראת לשבת ענג כי אז הסעודה והענג בקדושה גדולה כנ"ל, ולקדוש ה' מכובד קדוש ה' דוקא-בחינת כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה שזה בחינת תיקון הברית שזוכין על ידי שלימות לשון הקודש וזה לקדוש ה' מכובד בחינת כבד ה' מהונך המבואר בפנים כי שם עיקר הכבוד.

העתקת הקטע עם מראה המקום

גם אם תשוב משבת רגלך מרמז על שרגלי הקדושה עולים בשבת קדש מבחינת רגליה יורדות מות כנ"ל כמה פעמים, היינו כי בחול יש אחיזה גם לשאר לשונות העכו"ם לינק מבחינת לשון הקדש על ידי לשון תרגום שזה בחינת ואתה תשופנו עקב הנאמר להנחש שיונק מרגלי הקדושה שזה בחינת לא רגל על לשונו, אבל בשבת עולין רגלי הקדושה משם והרע של כל לשונות העכו"ם נופלים לגמרי וגם הטוב שבלשון תרגום עולה ונכלל בקדושה שזה בחינת עשות חפציך ביום קדשי שחפצי עצמו שהם דברי הרשות בחינת נגה בחינת תרגום כידוע עושה אותם רק בשביל כבוד שבת ולא בשביל עצמו, ומונע עצמו מלעסוק בחפצי עצמו שאין בהם כבוד שבת ובפרט מחפצים ומלאכות שיש בהם חילול שבת אף על פי שבחול הם גם כן דברי היתר ורשות מחמת שגמר תיקון עניני העולם צריך להיות רק על ידי אדם אבל בשבת אסור לעסוק בהם, כי על ידי קדושת שבת בעצמו נופל הרע לגמרי והטוב שבתרגום עולה ונכלל בקדושת לשון הקדש שזה עיקר גמר תיקון העולם על ידי קדושת שבת דייקא שאז שובתין מכל המלאכות.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה וקראת לשבת ענג וכו' כנ"ל וכבדתו מעשות דרכיך כי הדיבור נקרא גם כן דרך כמו שכתוב וידרכו את לשונם וכמו שאמרו רז"ל, וכן אמרו רז"ל אשה נקראת דרך היינו הדיבור של לשון קודש שהוא בחינת חוה אשה זה בחינת דרך דקדושה ולעומת זה יש בחינת דרך אשה מנאפת כמבואר בפנים, אבל בשבת נתבטלין בחינת הדרכים שיש בהם אחיזת הסטרא אחרא והולכין רק בדרך הקודש, גם דרך הוא בחינת יראה כמו שכתוב אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו וזה ממצוא חפציך ודבר דבר היינו שיזכה לבחינת דיבור של שבת דיבור של לשון הקדש שהוא פנימיות החיות והכח שיש בכל חפצי האדם ותענוגיו ועניניו שבכולם מלובש בהם האותיות של לשון קודש, אז תתענג על ה' היינו שיהיה כל תענוגיו מהתנוצצות האותיות של ל"ב אלקים שבמעשה בראשית והתנוצצות הזה הוא כביכול בבחינת על ה' כי האותיות של לשון קודש הבא מלמעלה הוא כביכול מחוסר תיקון וגמר תיקונו על ידי שהאדם מעלה הטוב שבתרגום ומביא התנוצצות חדש בבחינת לשון הקודש, והרכבתיך על במותי ארץ שניצול משיעבוד מלכיות כמאמר רז"ל כי נופל ונתבטל הרע של כל הלשונות ונכנעים תחת בחינת לשון הקודש בבחינת ורוממנו מכל לשון, והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי יעקב אבינו זכה לשלימות לשון הקודש שזה בחינת הבכורה שהוא פי שנים בחינת שנים מקרא ועל כן זכה גם כן לקבל הברכות שזה בחינת כה תברכו בלשון הקודש וקבל הבכורה מעשו על ידי שהיה להוט מאד אחר האכילה הגשמיית שזה בחינת ויאכל וישת ויקם וילך ודרשו רז"ל בלא ברכת המזון וכו' (היינו שלא היתה אכילתו מבחינת התנוצצות האותיות שזה בחינת ברכת המזון), ויבז עשו את הבכורה בחינת בזיון ובשת שהוא במקום עריין בחינת פגם הברית היפך קדושת הבכורה שהוא בחינת לשון הקודש תיקון הברית, ואחר כך ברח יעקב אל לבן הארמי שהוא בחינת תרגום לשון ארמית ועסק שם לברר הטוב שבתרגום ולהעלותו ללשון הקודש שזה בחינת מה שהוציא משם האימהות והשבטים וצאן לבן שהיה בהם ניצוצי קדושה הרבה כידוע, וזה ויעקב קרא לו גלעד שהעלה הטוב שבתרגום ללשון הקדש כמבואר בפנים ומחמת שזכה לזה על כן לא ראה טפת קרי מימיו כי על ידי זה ניצולין ממקרה לילה רחמנא ליצלן כמבואר בפנים, וזה בחינת וזאת אשר דבר להם וכו' איש אשר כברכתו וכו' בחינת הדיבור של לשון הקודש שבו עיקר הברכה כנ"ל וזה בחינת וזאת הברכה וכמו שאמרו רז"ל ועל כן הוא הראשון שמבואר בו קדושת שבת, וזהו שנסמך ישגבך שם אלקי יעקב לפסוק ישלח עזרך מקודש וכו' שמרמז על שלימות לשון הקודש על ידי לשון תרגום כמבואר בפנים ועל כן זכה לאור הפנים בחינת מבקשי פניך יעקב סלה ואמרו רז"ל שופריה דיעקב וכו' כמבואר במקום אחר, וזה וישמע יעקב אל אביו וכו' ובזה תלוי שלימות הדיבור של לשון הקודש הבא על ידי היראה דתליא באודנין כמבואר בפנים, ויצא יעקב מבאר שבע שהוא בחינת מלכות פה כידוע בחינת לשון קודש שהוא בחינת חסד כמו שכתוב ותורת חסד על לשונה, וילך חרנה שהלך להמתיק החרון אף (על דרך שפירש רש"י וימת תרח בחרן עד כאן חרון אף של מקום וכו') היינו שהלך להכניע הרע של לשונות העכו"ם שמהם עיקר החרון אף ח"ו וגם להכניע הרע שבתרגום שהוא לשון ארם שמדברין בו בחרן ולהעלות הטוב שבו, ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וכו' אבנים הן אותיות כידוע וישכב במקום ההוא ודרשו רז"ל ויש כ"ב אותיות וכו' היינו כי תרגום הוא בחינת חושך בחינת תרדמה ושינה שעל ידי זה נשלמו כ"ב אותיות של לשון הקודש ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וכו'.

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי על ידי שלימות לשון הקודש זכה לחלומות קדושים וחלם שם ענין הסולם שמרמז על האדם שכל תיקון העולמות תלוי בו שזה בחינת והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו כמובא ולא עוד אלא גם כביכול והנה ה' נצב עליו והכל על ידי שעיקר גמר תיקון העולמות הוא על ידי שמעלין הטוב שבתרגום ללשון הקודש שזה רק על ידי האדם הבעל בחירה דייקא וזה שנתבשר שם על ירושת הארץ שהוא גם כן בבחינה הנ"ל כמו שכתוב אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ וכמבואר במקום אחר ונתבשר שם שיזכה לנחלה בלי מצרים כמו שכתוב ופרצת ימה וקדמה וכו', כי כשזוכין לזה אז נכנעין תחתיו כל הלשונות ונתקיים בחינת כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וכו' וזה ויקץ יעקב וכו' ויירא וכו' כי זכה ליראה שבה תלוי שלימות לשון קודש כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך והאכלתיך דייקא כי אז זוכה לשלימות האכילה שתהיה אכילתו רק מבחינת התנוצצות אותיות הדיבור שיש בכל דבר וזה שסיים כי פי ה' דבר, ומחמת שבשבת קדש מאיר בהאכילה בחינת התנוצצות האותיות על כן תבשיל של שבת מוטעם ביותר וריחו נודף כמו שאמרו רז"ל (שבת קיט) תבלין אחד יש לנו ושבת שמו ואנו מטילין לתוך התבשיל וריחו נודף ודייקא מי שמשמר את השבת מועיל לו וכו' כמבואר שם היינו כנ"ל, ועל כן נתתקן לומר בכניסת שבת פני שבת נקבלה כי שבת הוא בחינת הצדיק שפניו מאירות כל כך עד שעל ידי קבלת פנים שלו לבד נתעוררין בתשובה כמבואר בפנים ועל כן מצוה לקבל פני הרב בשבת כמו שאמרו רז"ל, גם בשבת מאיר פני כל אחד מישראל בהזדככות גדול עד שנראה וניכר קדושת אור הפנים של שבת בפנים שלו בבחינת פנים בפנים דבר ה' עמכם המבואר בפנים נמצא שכל אחד כפי בחינתו מקבל הארה והתנוצצות קודש בהפנים שלו מבחינת הפנים דקדושה של קדושת שבת ממש, וזה בחינת פני שבת נקבלה ומחמת זה בעצמו פניו של אדם מאירות ביותר בשבת כמו שאמרו רז"ל ברכו באור פניו של אדם היינו כנ"ל וזה שאמרו גם כן ברכו במטעמים היינו בתבלין של שבת וכנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה מבואר בפנים כי חטה מרמז על כ"ב אותיות הדיבור של לשון קודש וכן מבואר בזוהר הקדוש גם כן ולעניות דעתי נראה כי שעורה מרמז על לשון תרגום והיא ממוצעת בין חטים שהם רק מאכל אדם ובין שאר זרעים של מאכל בהמה, ועל כן גם שעורים הם על פי רוב מאכל בהמה סוסים וחמורים כמו שאמרו רז"ל (פסחים ג:) שעורים נעשו יפות אמרו ליה צא ובשר לסוסים וכו' ואף על פי כן הם לפעמים מאכל אדם גם כן בפרט בתבשיל ושכר, כי הוא בחינת תרגום שמעלין הטוב שבו ללשון הקודש ומהרע שבו יונקין על ידו שאר לשונות העכו"ם שהם בחינת רוח סערה כמבואר בפנים, ואפשר שבשביל זה נקראים שעורים על שם שיונק מבחינתם בחינת הרוח סערה (וגם ידוע לטבעיים שעיקר גידול השעורים הוא על ידי הרוחות שמנשבין וסוערין עליהם ועיין בפנים במאמר משפטים סימן י' והבן), וזה שכתוב (ישעיה כח) ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכו' ופירש רש"י כך הוא מנהגו זורע החטה באמצע החרישה והשעורה זורע סביב וכו' הוא בחינת תרגום בחינת נגה בחינת ונגה לו סביב המבואר בפנים, ועל כן נאמר ליחזקאל (יחזקאל ד) ועוגת שעורים תאכלנה וכו' כי בעוונותינו הרבים היה אז כח ללשונות העכו"ם להתגבר על ישראל על ידי שינקו מבחינת שעורים בחינת תרגום, ועל כן בשבח ארץ ישראל נאמר ארץ חטה ושעורה היינו ששם שלימות לשון הקודש על ידי תרגום, וזה שנאמר אצל גדעון (שופטים ז) והנה צליל לחם שעורים וכו' ועל ידי זה היה אז מפלת מדין על ידי שהכניעו אותם בשרש יניקתם על ידי מצוות הנפת עמר שעורים כמו שאמרו רז"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן גם הסוטה שנחשדה בפגם ניאוף שהוא בחינת הרע של כל הלשונות היה קרבנה מנחת שעורים היינו כנ"ל, וידוע שהתקרבות הגרים הוא ממה שנתברר הטוב שבנגה ועל כן נאמר גם במצות שבת וגרך אשר בשעריך ועל כן התקרבות רות היה בתחלת קציר שעורים ואמרו רז"ל-בקצירת העומר הכתוב מדבר, ונאמר ותדבק בנערות בועז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החטים בחינת שלימות לשון קודש על ידי תרגום כנ"ל (וזה בחינת מה שממחרת הפסח מקריבין עומר שעורים וכתוב בו ממחרת השבת (ואין כאן מקום לבאר באריכות) ובשבועות מקריבין שתי הלחם של חטים), וזהו שאמרה נעמי לרות ועתה הלא בועז וכו' הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה היינו שעוסק לברר ולהעלות הטוב שבתרגום שהוא בחינת שעורים ובחינת לילה בחינת תרדמה ועל כן כתיב אז ויאכל בועז וישת ויטב לבו ואמרו רז"ל זו ברכת המזון וכמבואר בפנים, וזה ויבא לשכב בקצה הערמה ואמרו רז"ל (מדרש רבה רות פרשה ד') לפי שהיו אותו הדור שטופים בזימה וכו' על כן עסק אז לתקן בחינת תרגום ולהשלים את לשון הקודש שעל ידי זה נופל ונתבטל תאוה זאת ואז היה עיקר התחלת שלימות התיקון וההתקרבות של רות, וזה וימד שש שעורים וישת עליה ואמרו רז"ל שרימז לה שממנה יצא משיח וכו' היינו כי שלימות לשון הקודש על ידי תרגום בתכלית השלימות יהיה רק על ידי משיח ועל כן יתבטל אז הרע של כל הלשונות בשלימות ונאמר כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה וכו', ולשון הקדש הוא בחינת רוח הקדש ועל כן נאמר אצל משיח ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וכו' ועל כן רימז לה ענין זה בשעורים דייקא ועל כן נאמר (שמואל ב' כא) שתלו את בני שאול בתחלת קציר שעורים ואמרו רז"ל שנתגיירו על ידי זה גרים רבים, וזה שנאמר (הושע ג') ואכרה לי וכו' וחומר שעורים ולתך שעורים וכו' עיין רש"י שם אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים כי שלימות לשון הקודש שיהיה נגמר על ידי משיח הוא על ידי שלימות היראה שיאיר עליהם אז שזה בחינת ונחה עליו רוח ה' וכו' רוח דעת ויראת ה' ועיין בליקוטי הלכות הלכות חדש הלכה ד'.

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה בענין המבואר בפנים שעל ידי שזוכה להעלות הטוב שבתרגום ללשון הקודש וכו' על ידי זה מביא התנוצצות חדש באותיות הדיבור של לשון הקודש המלובשים בכל דבר, יש לומר שהוא על דרך שמבואר לקמן בפנים במאמר מי האיש החפץ חיים סימן ל"ג עיין שם היינו כי כל זמן שאינו מתקן לשון תרגום ומעלה הטוב שבו אז יש גם לשאר לשונות העכו"ם יניקה ח"ו מבחינת לשון הקודש, ועל כן גם מלמעלה מעל ימין האור ואין ממשיכין הארה גדולה על האותיות של לשון הקודש המלובשים בכל דבר בכדי שלא ליתן על ידי זה כח גדול ביותר לשאר לשונות העכו"ם היונקים משם, אבל כשמעלין הטוב שבתרגום ומפילין הרע שבו שעל ידי זה נופל ממילא גם הרע של שאר לשונות ונעשין בחינת פה להם ולא ידברו אז יכולין להאיר מלמעלה התנוצצות חדש והארה גדולה ביותר על האותיות המלובשין בכל דבר, ואז כל אכילותיו וסעודותיו הכל רק מהתנוצצות האותיות בבחינת ויאכל וישת ויטב לבו זה ברכת המזון כמבואר בפנים היינו כי כשאוכל כפשוטו ומברך אחר כך ברכת המזון בכוונה אזי גם כן עולין ונתבררין על ידי זה האותיות שהיו מלובשין במה שאכל כמובא רק שאף על פי כן האותיות מלובשין עדיין קצת בההנאה גופניית וכח גופני שקבל מהמאכל בגשמיות, אבל כשזוכה שכל אכילתו וסעודתו הוא רק מהתנוצצות האותיות אזי באכילתו הוא מקבץ האותיות ומפשיטן מלבוש הגשמיות ומצרף מהם צרופים קדושים ומחזירם לשרשם ממש על ידי ברכת המזון וכיוצא בשאר דיבורים קדושים שמדבר בכח האכילה הזאת, וזה בחינת סועדים בו (רק) לברך שלש פעמים שהסעודה היא רק בשביל בחינת ברכת המזון כנ"ל ואי אפשר לבאר כל כך בדברים דקים ורוחניים כאלה.

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה ההתנוצצות חדש שבא מלמעלה על האותיות כפי הנ"ל הוא מבחינת עולם המחשבה ששם השורש העליון של אותיות הדיבור, וזה בעצמו גם כן בחינת לשון קודש היינו לשון הנמשך בשרשו מבחינת קודש שהיא מחשבה עליונה כידוע וכמובא גם כן בזוהר הקדוש, וידוע בזוהר הקדוש שבנין הדיבור של לשון הקדש הוא על ידי מחשבה קול ודיבור כמובא במקומות הרבה בזוהר הקדוש, ואפשר שזהו ענין הג' סעודות של שבת שהם בחינת עדן נהר גן היינו בחינת מחשבה קול ודיבור בשרשם העליון, וזה גם כן בחינת אז תתענג על ה' נגד בחינת עדן בחינת מחשבה עליונה שמשם שרש קדושת שבת כמו שכתוב ושמרתם את השבת כי קדש הוא כי שבת הוא עולם המחשבה כידוע, והרכבתיך על במותי ארץ היינו בחינת הדיבור בחינת מלכות פה כנ"ל והאכלתיך נחלת יעקב אביך כנגד בחינת קול בחינת הקול קול יעקב כידוע ויש גם בענין זה לבאר הרבה ומובן ממילא:

העתקת הקטע עם מראה המקום