יקרא דשבתא · חלק א · סימן כח - בני לן ביתא

מבואר בכתבי האריז"ל, לכוון בשבת בשני שמות אלו הקדושים שהם א"ב"ג"י"ת"ץ ש"ק"ו"צ"י"ת. וזה בחינת חסד ואמונה, א"ב"ג"י"ת"ץ הוא בחינת חסד.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ש"ק"ו"צ"י"ת הוא במלכות שהוא בחינת אמונה. כי בשבת נמשכין חסדים גדולים, כמבואר בזוהר הקדוש.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ונשלמה האמונה הקדושה שהוא בחינת מלכות שזה בחינת שבת מלכתא והוא יסוד האמונה כידוע. וזה בחינת (תהלים צב) "מזמור שיר ליום השבת וכו' להגיד בבקר חסדך" (בחי' חסד לאברהם בקר דאברהם) "ואמונתך בלילות" בחינת תיקון האמונה שהיא בחינת לילה. והוא בחינת השם ש"ק"ו"צ"י"ת גימטריא תולע"ת שהיא בחינת יעקב כמבואר בכתבים שזה בחינת "תולעת יעקב". ויעקב תיקן ערבית שזה בחינת "ואמונתך בלילות". וזה בחינת "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם". כי אמונה אתקריאת כד איתחבר בה אמת.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל ידי שני השמות הקדושים הנ"ל נתבטלין כל העבודה זרה והכפירות שהם בחינת אלהים אחרים שנכנעין ונתבטלין בשבת כמבואר בזוהר הקדוש. כי שרש יניקתם הוא מבחינת קליפות דעשיה. שיש להם איזה יניקה ואחיזה מבחינת הקדושה דעשיה שהוא א"ל אדנ"י גימטריא צ"ו. ועל כן אמרו רז"ל (סנהדרין נו:) אין צו אלא עבודה זרה כמבואר בכתבים (זוהר בראשית כז:). ועל כן הכנעתם גם כן על ידי חסד שהוא בחינת אל, כמו שכתוב (תהלים נב) "חסד אל כל היום". ועל ידי מלכות דקדושה (בחינת אמונה) שהוא בחינת אדני.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן היה אברהם אבינו הראשון שקרא להשם יתברך בשם אדני כמו שאמרו רז"ל. כי אברהם היה איש החסד וראש למאמינים. ועל כן בשבת שמאירין השני השמות הקדושים בהארה יתירה א"ל, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד גימטריא שב"ת כמבואר בכתבים, על כן נתבטלין אז כל העבודות זרות והכפירות. ועל כן אמרו רז"ל 'אפילו עבד עבודה זרה וכו' מוחלין לו'. ועל כן שב"ת אותיות בש"ת. כי על ידי זה נתבטלין החרפות ובושות הבאים על ידי הכפירות הנ"ל. והנה שרש יניקתם הוא מאלפין שבלאה ועל ידי החסד מתקנין אלו האלפין כמבואר בפנים. ועל כן היו נשואי יעקב ללאה בתחלת כניסת שבת כמובא. ועיין בכוונות ומנהגי האריז"ל דף מ"ח. כי יעקב היה בו גם כן מבחינת אברהם כידוע וכמו שאמרו רז"ל 'אברהם נקרא ישראל' וכו'. ואמרו שאברהם לא ניצול מכבשן האש אלא בזכות יעקב וכו' (בראשית רבה פרשה ס"ג).

העתקת הקטע עם מראה המקום

גם שבת הוא בחינת התלמיד חכם האמת, כמבואר בזוהר הקדוש, והכנסת שבת כהכנסת אורחים תלמידי חכמים שצריך לשמש לפניהם וכמו שאמרו רז"ל (שבת דף קי"ט) 'רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק, אמר: אלו מקלעין לי רב אמי ורב אסי מי לא מכתיפנא קמייהו וכו'. אלו איקלע לן רבי יוחנן לא מכתפינן קמיה וכו. וכמבואר גם בתיקונים. ועל כן על ידי הכנסת שבת נמשך גם כן התיקון של בחינת עולת תמיד, כמבואר בפנים ביתר שאת. וזה בחינת 'עולת שבת בשבתו על עולת התמיד' וכו', עיין זוהר אחרי דף ע"ט וזה בחינת מוסף שבת שהוא סוד יוסף הצדיק (כמבואר בזוהר הקדוש) שנאמר בו (בראשית ל) "אסף אלקים את חרפתי". כי על ידי בחינת עולת שהיא בחינת תולע הנ"ל נתבטלין החרפות, ועל כן נקרא יוסף שור בחינת 'תולע' גימטריא 'שור' כמבואר בכתבים. ועל כן יעקב ויוסף הם הראשונים שמבואר בהם שמירת שבת כמו שאמרו רז"ל. ועל כן דרשו רז"ל על יעקב שקבע תחומין, כי תחום שבת הוא סוד האלפין הנ"ל. ועל כן הם אלפיים אמה לכל רוח. נמצא שהאדם יש לו מהמקום שעומד עליו, או ממקום עירובו אלפיים אמה למזרח ואלפיים למערב, ובכללם הם ד' אלפים וכן לצפון ולדרום. וזה שמבואר בכתבי האריז"ל כי תחו"ם אותיות חות"ם שהוא בגימטריא ג' פעמים שם אהי"ה במילואיהם וכו' שמשם שורש האלפין הנ"ל כידוע. וזה (שמות לא) "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם" ודרשו רז"ל 'לדרתם' כתיב, שיהיה לו דירה נאה ומתוקנת לכבוד שבת. כי דירה של שבת הוא בחינת ביתא בין שמיא לארעא המבואר בפנים, כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ, והוא יסוד וקיום של השמים והארץ. כמו שכתוב: "ויכולו השמים והארץ" וכו'. והכנסת שבת הוא בחינת הכנסת אורחים תלמידי חכמים אמתיים לתוך ביתו שהוא בחינת תיקון האלפין שבלאה כנ"ל. וזה 'לעשות 'את 'השבת ראשי תיבות לא"ה. וזה לדרתם כנ"ל. וזה 'ברית עולם' ותרגומו 'קים עלם', כי הוא קיום העולם כנ"ל. ועל כן נסמך שבת אצל מקדש, כי מקד"ש גימטריא גם כן תמ"ד הנ"ל (כמובא בכתבי האריז"ל) נתתקן על ידי שבת כנ"ל. ועל כן מצוה לחדש בשבת בדברי תורה, כי אז החידושי תורה בוודאי אמתיים ונמשכין מהאלפין שבקדושה. ולא עוד, אלא שאז על ידי קדושת שבת מתקנין גם האלפין ומעלין הטוב שבהם בבחינת: 'תוכו אכל וקליפתו זרק' כמבואר בפנים. ואפשר שזה סוד מה שבערב שבת עולה הטוב שבנגה ונכלל בקדושה, והרע שבו ומכל שכן הרע של השלש קליפות טמאות לגמרי נופל ונתבטל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה (ישעיה נח) "אם תשוב משבת רגליך". היינו שלא יצא חוץ לתחום שבת שמרמז על האלפין דקדושה כנ"ל. ותמי"ד במילוי יוד גימטריא חות"ם ותחו"ם.

העתקת הקטע עם מראה המקום

"עשות חפציך ביום קדשי". היינו שלא יעשה מלאכה בשבת, כי זה חילול שבת, היינו בחינת בזיון ובושה וחרפה בחינת עבודה זרה. וזה בחינת "ואת שבתותי חללו כי אחרי גילוליהם לבם הולך" (יחזקאל כ').

העתקת הקטע עם מראה המקום

"קדשי בזית ואת שבתותי חללת" (שם כ"ב). כי חילול שבת הוא בחינת בזיונות ועבודה זרה. ועל כן אמרו רז"ל 'המחלל שבת בפרהסיא הוא כעובד עבודה זרה'.

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי כל עובדין דחול הם בחינת בירורים היינו לברר התורה מאחיזת אלפין הנפולין הנ"ל, וכן כל הדרכים שהולכים ונוסעים בחול הם רק בשביל זה כמבואר בליקוטי הלכות. אבל בשבת אסורים כל המלאכות, כי האלפין נתתקנין ממילא על ידי קדושת שבת ואסור לעורר אז שום עובדין דחול. גם "אם תשוב משבת רגלך" מרמז על עליית הקדושה בשבת מבחינת "רגליה יורדות מות" כמבואר בכתבים. היינו כי השקר אין לו רגלים. היינו התורות של השידין יהודאין הנמשכין מאלפין הנ"ל, הן פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו כמבואר בפנים, וכמו שאמרו רז"ל (גיטין ס"ה עיין שם) עליהם, שאין להם כח ברגליהם. ועל כן אמרו רז"ל 'הני ברכי דרבנן דשלהי מנייהו', כי רוצים לינק מרגלי הקדושה כמבואר בכתבים הנ"ל. אבל בשבת מאיר השם שקוצי"ת שהוא בחינת "תולעת יעקב" בחינת "תתן אמת ליעקב" שזה בחינת "א'ם ת'שוב מ'שבת" ראשי תיבות אמ"ת. ואז עולין הרגלין אל הקדושה ואין להנ"ל שום אחיזה בהם. וזה: "עשות חפציך ביום קדשי", שימנע מחפצי עצמו שלפעמים יש בהם אחיזת אלו הנ"ל, שמסיתין אותו לזה שהם בחינת עבודה זרה כנ"ל, שזה בחינת "ובשיקוציהם נפשם חפצה" (ישעיה סו) אבל בשבת נופלין ונתבטלין על ידי שמאיר אז בחינת חסד דאברהם שזה בחינת "כי חסד חפצתי-ולא זבח, ודעת אלקים מעולות" (הושע ו) היינו, שעיקר תיקון העולות הוא גם כן על ידי שממשיכין על ידי זה בחינת תולע דקדושה, שהוא בחינת חסד כנ"ל. שעל ידי זה מתתקנין האלפין, וממשיכין תורות כאלו שזוכין לדעת את השם יתברך על ידם. וזה גם כן בחינת "כי חפץ חסד הוא", וזה בחינת "עשות חפציך ביום קדשי" שימנע מחפצי עצמו ויעסוק בחפצי שמים, להמשיך תורת אמת הנמשכין מאלפין דקדושה שזה בחינת "כי אם בתורת ה' חפצו" וכו'.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה "וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד". 'מכובד' דייקא היפך בחינת החרפות ובושות הנמשכין מאלו הנ"ל. וזה גם כן בחינת ענג שבת. כי אלו התורות הנפולות הנמשכין מאלפין הנ"ל הנפולין דרך השידין הנ"ל, אף על פי שבני אדם מתענגין בהם גם כן כי כל דבריהם דרך משל ומליצה וטעמים נפלאים, אבל אין בהם תועלת כי אין בהם כח להדריך את האדם בדרך הטוב, כמבואר בפנים. וזה בחינת (קהלת ב) "ותענוגות בני אדם שדה ושדות". ודרשו רז"ל 'שידה ושידתין' וכו'. ועיין זוהר בראשית י"ט: היינו כי יש בחינת ענג שנמשך מבחינת הקליפות והשידין הנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל זה צועק הנביא (ישעיה נז) "על מי תתענג,ו על מי תרחיבו פה תאריכו לשון" ופירש רש"י: 'כשאתם מתעתעים ומלעיבים בנביאים' היינו כי על ידי שמתענגים מהתורות הנ"ל, ואחר כך כשרואין שאין בהם תועלת, הם מלעיבים ומבזים ומחרפים את היראי ה' שתורתם תורת אמת בנבואה ורוח הקודש. וזה "הלא אתם ילדי פשע זרע שקר" וכו'. היינו כי מחמת שהחידושים הנ"ל נמשכין דרך הקליפות, שהם בחינת פשע ושקר שאין לו רגלים, ומבישא לא הוה טבא. על כן אין בהם תועלת. ובחינת ענ"ג זה מתהפך לנג"ע. כי הם נקראים "נגעי בני אדם" כידוע. ומשם באים חרפות ובזיונות בחינת "נגע וקלון ימצא" (משלי ו) מה שאין כן התורות של התלמידי חכמים אמתיים הנמשכין מאלפין שבקדושה הענג שמקבלין מחידושי תורה כאלו, הוא ענ"ג אמתי ענ"ג דקדושה, שהוא ראשי תיבות ע'דן נ'הר ג'ן. כי ממשיכין תורתם ממקום גבוה ונורא בחינת עדן, "עין לא ראתה" דרך האלפין שבקדושה, עד שממשיכין אותם לגן סדרים דאורייתא, ומלבישין אותם בלבושים כאלו, עד שמורים בהם דרך ישרה לעבודת ה', שזה בחינת דרך עץ החיים שבגן עדן. וחדושים כאלו הם בוודאי ענג אמתי. שזה בחינת (איוב כב) "קח נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך (היינו בחינת התורות הקדושות הנ"ל) אם תשוב עד שדי תבנה תרחיק עולה מאהליך". (היינו שאפילו אם כבר נלכד בהתורות הנפולות הנ"ל, וישוב על כל פנים מעכשיו להתורות הקדושות שהם בחינת 'שדי' שהוא השם הקדוש שמכניעין בו את השידין והקליפות, כמבואר בזוהר הקדוש. וזה בחינת היו"ד של שדי שמרמז על תיקון האלפין כמבואר בפנים. ועל כן כשישוב עד שדי- 'תבנה', היינו שיזכה לבנין בית דקדושה שהוא בחינת 'בין שמיא לארעא' כמבואר בפנים. ולא עוד אלא ש'תרחיק עולה מאהליך', היינו שירחיק ויבדיל ויפריש את הסטרין אחרנין, שלא יהיו להם אחיזה בהאלפין שבלאה שזה בחינת 'מאהליך', כי אה"ל אותיות לא"ה כמובא בכתבים) ושית על עפר בצר וכו' (עיין רש"י ומפרשים), היינו שיזכה לבנות בתורה בנינים ומבצרים חזקים, ויאסוף בהם אוצרות וסגולות מלכים מלאים עצות ודרכים נפלאים וישרים לעבודת ה'.-'ביראה ואהבה' שהם בחינת 'זהב וכסף' כידוע. וזה שסיים "כי אז על שדי תתענג" שיזכה לענג אמתי, ענג דקדושה, שהוא בחינת 'שדי', היפך מתענוגות בני האדם שנמשכין ממקום שנמשכין וכנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת (תהלים לז) "שכן ארץ ורעה אמונה" (בחינת השם הקדוש שקוצי"ת שהוא בחינת מלכות בחינת אמונה כנ"ל). "והתענג על ה'" וכו'. וזה גם כן "וענוים יירשו ארץ" (בחינת "ואנכי תולעת ולא איש" שהוא בחינת ענוה כמו שאמרו רז"ל וענוה הוא בחינת לאה כמבואר בכתבים, שזה בחינת 'עשתה ענוה עקב לסילותא' כידוע) "והתענגו על רוב שלום". כי שם עיקר הענג כנ"ל. ונתבטלין כל מיני מדנים ומחלוקות וחרפות ובושות וזוכין לשלום. וזה בחינת ענג שבת כנ"ל, בבחינת "אהבה בתענוגים". כי על ידי האהבה בחינת חסד של אברהם אוהבי מתקנין האלפין שהם בחינת התענוגים דקדושה כנ"ל. וזה "וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד". כי אז זוכין לכבד את יראי ה' שהם בחינת קדושים. כמו שכתוב "יראו את ה' קדושיו". והם בבחינת שבת בחינת ירא שבת. וכמו שכתוב (מלאכי ג) "וזרחה לכם יראי שמי" ודרשו רז"ל 'אלו שומרי שבת' ומחמת שבשבת נמשכין תיקונים הנ"ל, על כן מצוה לענג אותו ולכבדו כפשוטו גם כן. וזה "וכבדתו מעשות דרכך ממצוא חפציך ודבר דבר", בכדי שלא יעורר שום עובדין דחול ואפילו דיבור של חול שיש בהם ח"ו אחיזת אלו הנ"ל. "אז תתענג על ה' והרכבתיך" וכו' שמרמז על גימ"ל בחינות עדן נהר גן הנ"ל. וגם "אז תתענג על ה'" היינו שעל ידי שישמור שבת כפשוטו, ויזהר בענג וכבוד שבת, יזכה לקבל פנימיית קדושת שבת, שזה בחינת "אז תתענג על ה'" שיזכה לבחינת אמונה וענוה שנאמר בהם לשון ענג.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וגם לבחינת חידושי תורה אמתיים שהם בחינת ענג, ונמשכין בשרשן מבחינה עליונה וגבוהה מאד שזה בחינת על ה' דא עתיקא כידוע. "והרכבתיך על במותי ארץ" היינו שינצח את אויביו המבזים ומחרפים אותם שזה בחינת "ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך". וכמו שדרשו רז"ל 'שניצול משיעבוד מלכיות', כי הם מקבלים גם כן מאלו הנ"ל. והם נקראים "במותי ארץ" כי הם פורחים באויר בגובה הארץ. אבל הוא ירכוב עליהם וימשול בהם על ידי שיזכה לחידושי תורה אמתיים שהם שרש המלכות דקדושה. כמו שכתוב (משלי ח) "בי מלכים ימלוכו". "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" בחינת "אל תיראי תולעת יעקב" הנ"ל. והוא זכה לישא את לאה בקדושה גדולה ולהמתיק דיניה וכו' כמבואר בכתבים. ובו מבואר שמירת שבת כנ"ל. וזכה לנחלה בלי מצרים. כי שרש האלפין הנ"ל הם גם כן לפעמים בבחינת שלג ולפעמים בבחינת צמר כמבואר בכתבים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועיין בליקוטי תורה להאריז"ל על פסוק "אם יאדימו כתולע כצמר יהיו", ולפעמים פוגמין כל כך עד שאלו הנ"ל יונקין מאלפין הנפולין עד שנעשה מאותיות צמ"ר מצ"ר ח"ו. אבל יעקב אבינו שהוא בחינת תולעת יעקב, זכה לבטל כל הקליפות ושלא ליתן להם שום אחיזה עד שזכה לנחלה בלי מצרים. וזה שסיים "כי פי ה' דיבר". כי דרשו רז"ל על פסוק "אל תיראי תולעת יעקב" 'מה תולעת אין כחו אלא בפה אף ישראל אין כחם אלא בפה' כי על ידי הדיבור דקדושה שיש להם, מכלין ומנצחין את כל האויבים שלהם, ומבטלין כל הכפירות על ידי דיבורי אמונה התלוים בפה של אדם.

העתקת הקטע עם מראה המקום

כמו שכתוב "אודיע אמונתך בפי" וכמבואר במקום אחר, וזוכין לברר ולהעלות גם הטוב שבאלפין הנפולין שזה בחינת (ירמיה טו) "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה". וגם כי זוכה לבחינת תורת חסד, שהוא בחינת חסד דאברהם, ומבואר בזוהר הקדוש 'טוב טוביה כלול בגויה חסד דאתפשט לבר'. היינו שמלמד תורתו לאחרים ומקרבם לעבודת ה' שזה בחינת (משלי לא) "ותורת חסד על לשונה" כמו שדרשו רז"ל. ואז הוא בוודאי בבחינת "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה".

העתקת הקטע עם מראה המקום

היינו שזוכה לבחינת "ותגזור אומר ויקם לך" כמו שדרשו רז"ל, וזה שנסמך פסוק "ותגזור אומר ויקם לך" לפסוק "כי אז על שדי תתענג" וכו' היינו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום