יקרא דשבתא · חלק א · סימן נה - אבא שאול אומר

קדושת ארץ ישראל נמשך משבת. וכן הנפש יתרה של שבת הוא בבחינת ארץ ישראל כנ"ל כמה פעמים ובפרט בסימן ל"ז עיין שם. כי בשבת אז התפלה בשלימות בבחינת התנוצצות אור האבות כמבואר בזוהר הקדוש בראשית דף כג: שבחול מתקבלין התפלות בבחינת שור ארי נשר. ובשבת קודשא בריך הוא נחית בג' אבהן לקבלא בהון בת יחידא דיליה ודא שין בת וכו' וכן הוא בתיקונים 'ובאתר דאבהן תמן שכינתא תמן' שהוא בחינת קדושת ארץ ישראל שזה בחינת "וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור", שזה בעצמו גם כן בחינת שבת שין בת, היינו האבות עם השכינה כמבואר בזוהר הקדוש, ועל ידי כל זה זוכין לראות במפלת הרשעים שזה בחינת מה שבמזמור שיר ליום השבת מאריך בענין מפלת הרשעים, כמו שכתוב "כי הנה אויבך ה' כי הנה אויביך יאבדו וכו' ותבט עיני בשורי" וכו'. גם שבת הוא בחינת 'תלת גוונין דעינא ובת עין', ואז זוכין כל ישראל לבחינת תיקון הראיה בבחינת "ראו כי ה' נתן לכם השבת", וזוכין לראות למרחוק ולהשיג צדקתו של הקב"ה, שאפילו מה שמצליח את הרשעים ומזכה אותם בדין בעולם הזה, הוא גם כן רק בשביל מפלתם, ובשביל להציל על ידי זה את הצדיק מארס עיניהם של הרשעים כמבואר בפנים. שזה גם כן מה שמאריך לבאר ב"מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון", "טוב להודות לה'" הוא בחינת שלימות התפלה שזוכין על ידי שרואין ומשיגין צדקת משפטיו של השם יתברך "כי לא אצדיק רשע" שזה בחינת עליון כמו שכתוב (איכה ג') "להטות משפט גבר נגד פני עליון לעוות אדם בריבו ה' לא ראה", וכן (תהלים ז) שמדבר גם כן מצדקת משפטיו יתברך ומפלת הרשעים כמו שכתוב "אלקים שופט צדיק" וכו', וסיים "אודה ה' כצדקו ואזמרה שם ה' עליון", ושם ט' "אזמרה שמך עליון בשוב אויבי אחור וכו' כי עשית משפטי ודיני ישבת לכסא שופט צדק" וכו'. וזה "להגיד בבוקר חסדך", היינו בעת שרואין במפלת רשעים ממש שזה בחינת בוקר כמו שכתוב (תהלים קא) "לבקרים אצמית כל רשעי ארץ", וכמו שאמרו רז"ל, אז בוודאי צריכין להגיד חסדו יתברך שעושה עם הצדיקים ומכניע את הרשעים לפניהם, "ואמונתך בלילות" שאפילו בעת החושך והגלות והצלחת הרשעים, אף על פי כן צריכין להאמין מאד בהשם יתברך כי ישרים משפטיו, ובוודאי הכל רק לטובת ישראל. וזה "איש בער לא ידע וכו' בפרוח רשעים כמו עשב וכו' להשמדם עדי עד" וכו', וסיים "להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו" כי בוודאי צדיק וישר הוא יתברך.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן גם במנחה של שבת אומרין גם כן "צדקתך כהררי אל" אף על פי ש"משפטיך תהום רבה" כמבואר בפנים, ועל ידי כל זה נתפשט הלב מעקמימותו וזוכין לישרת לב ולאמונה שלמה, שעל ידי זה זוכין לשלימות התפלה כמבואר בפנים, ושלימות התפלה הוא בחינת פרה אדומה כמבואר בפנים. וזה בחינת שבת ודינין ופרה במרה נצטוו, כי על ידי קדושת שבת זוכין לראות צדקת משפטיו ודיניו של השם יתברך כי הוא אוהב משפט צדק ודין אמת, ועל ידי זה זוכין לשלימות התפלה שהוא בחינת פרה אדומה. ודייקא במרה, כי שם ראו בחינה זאת כמו שכתוב (שמות טז) "ולא יכלו לשתות מים ממרה וכו' ויורהו ה' עץ וכו' וימתקו המים", ואמרו רז"ל 'אותו עץ הרדופני היה', שהוא מר והראה להם השם יתברך שהוא ממתיק מר במר, היינו שדייקא על ידי שישראל סובלין מרירות הגלות והשיעבוד על ידי הצלחת הרשעים, זהו דייקא שלימות טובתן והצלחתן של ישראל ומפלתן של רשעים כנ"ל. גם בשבת נכנעת הסטרא אחרא מאד כמבואר בזוהר הקדוש, ועל ידי זה נכנע הרע בכלל ובפרט שזה בחינת אפר שבתפלה כמבואר בפנים. ועל כן גם 'מלאך רע בעל כרחו עונה אמן' כי גם הרע נעשה כסא לקדושה כמבואר בפנים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן בשבת בנקל יותר להתפלל בבחינת התפשטות הגשמיות. כי על ידי קדושת שבת נכנע ממילא כלל הגופניות והחומריות. כי שבת הוא עולם הנשמות ולא עולם הגוף כנ"ל כמה פעמים בשם הזוהר הקדוש.

העתקת הקטע עם מראה המקום

גם אז מסוגל ביותר לקשר את עצמו עם נפשין רוחין ונשמתין של שוכני עפר על ידי קדושת הנשמה יתירה שזוכה כל אחד בשבת. ולפעמים זוכה האדם לקבל אז חלקי נפש רוח ונשמה שלו שכבר נתתקנו בשלימות בגלגולים הקודמים. ולפעמים זוכה לקבל גם חלקי נפש רוח ונשמה של צדיקים קדמונים. גם משה רבינו עליו השלום עם עוד כמה צדיקים יורדים בכל ערב שבת לעסוק בתיקון נפשות ישראל של החיים והמתים כמבואר כל זה בכתבי האריז"ל. ועל כן צריכין בשבת ביותר לקשר את עצמו ובפרט בשעת התפלה עם נפשין ורוחין ונשמתין של שוכני עפר בפרט ובכלל שזה בחינת עפר שבתפלה כמבואר בפנים. גם בחינת שבעה שבעה הנאמר בפרה שמרמז גם כן על שלימות התפלה בבחינת (תהלים קיט) "שבע ביום הללתיך" כמבואר בפנים, זה בחינת השבעה ברכות שיש בתפלת שבת.

העתקת הקטע עם מראה המקום

גם עיקר תיקון השלש קולות הוא על ידי קדושת שבת, כי בשבת נמשך בחינת דעת ומוחין גדולים לכל אחד לפי בחינתו כנ"ל כמה פעמים, ועל ידי זה נתבטלין כל מיני אמונות כוזביות שהם כסילות גמור בבחינת (קהלת ה) "קול כסיל ברוב דברים". גם קדושת שבת הוא בחינת קדושת הדיבור דקדושה, ועל כן צריכין למעט אז בדיבור בבחינת "ודבר דבר" הנאמר בשבת. ועל ידי זה נתבטל בחינת "קול כסיל ברוב דברים". ועל כן אמרו רז"ל 'כל המשמר את השבת אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו', כי על ידי שבת נמשך בחינת ביטול עבודה זרה ואמונות כוזביות וזוכין לאמונה שלימה וישרה. גם שבת הוא בחינת לב כמבואר בתיקונים, ועל ידי זה נמשך בחינת חיזוק הלב לכל אחד מישראל שיהיה כח בלבו להכיל את שכלו וחכמתו, כי אמרו רז"ל 'שקולה שבת ככל התורה והמצות'. נמצא שעל ידי קדושת שבת בעצמו הוא כאלו קיים כל התורה ומצות ומעשים טובים, ועל ידי זה זוכה לבחינת חיזוק הלב שהעיקר הוא על ידי מעשים טובים, ואז אינו בבחינת 'חכמתו מרובה ממעשיו' וזוכה ללב טוב וטהור בבחינת 'וטהר לבנו לעבדך באמת והנחילנו באהבה וברצון שבת קדשך'. ועל ידי זה נכנע בחינת "קול ענות" וכו', היינו הקול של האפיקורסים והפילוסופים שמחטיאים על ידי חכמתם הרעה ביותר כמבואר בפנים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

גם על ידי קדושת שבת נתבטלין כל החרפות ובזיונות שיש לאדם משונאים בבחינת "כל היום כלימתי נגדי וכו' מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם". כי שבת בסגולתו להשבית אויב ומתנקם כמבואר לקמן בסימן נ"ז בפנים. ועל ידי זה נתבטלין כל החרפות ובושות בבחינת "והשבית קצין חרפתו". וזה בחינת שב"ת אותיות בש"ת, כי על ידי קדושת שבת ניצולין מחרפות ובושות ונתבטל בחינת קול מחרף ומגדף הנ"ל. וזה בחינת השבעה קולות שאומרין בכניסת שבת במזמור לדוד והם כנגד חג"ת נה"ימ כמבואר בזוהר הקדוש ובכוונות.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה "קול ה' על המים", כנגד בחינת חסד ששרשו בחכמה כידוע, ששם שורש האמונה הקדושה כמו שכתוב "ה' בחכמה יסד ארץ", בחינת 'אבא יסד ברתא' כידוע. ועל כן נקרא חכמה אב האמונה כמבואר בהקדמת התיקונים, ועל ידי זה נתבטלין כל האמונות כוזביות, וזה בחינת "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך" וכו'. קול ה' בכח כנגד גבורה ששרשה בבינה לִבָּא, היינו בחינת חיזוק הלב דקדושה (ששם עיקר הכח והגבורה כמבואר במקום אחר), שעל ידי זה נתבטל הפילוסופיא והאפיקורסות כנ"ל, "קול ה' בהדר" כנגד בחינת תפארת, בחינת "פאר וכבוד" בבחינת (תהלים ח) "וכבוד והדר תעטרהו", היפך בחינת החרפות ובזיונות הנ"ל ותנא והדר מפרש. כי מחמת שעיקר אחיזת הסטרא אחרא ויניקתה הוא מבחינת רגלין כידוע, על כן בכאן מבאר ביותר בחינת הכנעת הקולות דסטרא אחרא על ידי הקול דקדושה.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה "קול ה' שובר ארזים", היינו בחינת ביטול הקול כסיל ברוב דברים ואמונות כוזביות שהם בחינת ארז כמבואר בפנים. "קול ה' חוצב להבות אש" היינו חיזוק הלב דקדושה, שיוכל להכיל את דברי החכמה בתוכו והשכל הוא כאש עצור בלבו כמבואר בפנים. "קול ה' יחיל מדבר" וכו' 'מדבר' הוא בחינת שפלות בחינת "וממדבר מתנה" כמו שדרשו רז"ל (עירובין נד), היינו בחינת "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם" וכו' שזה בחינת "מדבר לא אדם בו" (איוב לח), שזה בחינת ביטול קול מחרף ומגדף, בחינת "טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדינים וכעס" (משלי כא). וזה גם כן "קול ה' יחולל אילות" כנגד בחינת מלכות בחינת תפלה. וזה שמבואר בכוונות לכוון בקול זה השם שק"ו צי"ת שהוא בחינת התפלה המקובלת בחינת שועתינו קבל ושמע צעקתינו וכו', ושם זה גימטריא תולעת כמבואר בכוונות פרשת התמיד וכנ"ל בסימן כ"ח, היינו בחינת "אנכי תולעת ולא איש" וכו'. וזה שסיים "ובהיכלו כולו אומר כבוד", שזה בחינת שלימות ביטול הקול מחרף הנ"ל, על ידי שבשעת תפלה הוא עומד בהיכל המלך ושם נתהפכין כל הבזיונות לצירופי כבוד כמבואר בפנים. ומחמת שעל ידי זה נתגלה קדושת ארץ ישראל שהיא בחינת "גם זאת", בחינת שיעור חלה כמבואר בפנים, על כן מבואר בשלחן ערוך אורח חיים סימן רמ"ב שנוהגין ללוש שיעור חלה לבצוע ממנה לכבוד שבת וכו'.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה "אם תשיב משבת רגלך", היינו שעל ידי קדושת שבת תזכה לשלימות התפלה שהוא בחינת רגל כמבואר בפנים, והתפלה תהיה בשלימות כל כך, עד שיתנוצץ על ידה אור זכות אבות שהם בחינת רגלי הכסא כמבואר בפנים. גם מרמז על עליית רגלי הקדושה מאחיזת הסטרא אחרא שזה בחינת תיקון השלש קולות הנ"ל. וזה "עשות חפציך ביום קדשי" שיזהר מעשיית חפציו שיש בהם אחיזת הכסילות, בחינת (במדבר יא) "שטו העם ולקטו"-בשטותא, שזה בחינת "כי אין חפץ בכסילים" בחינת "קול כסיל ברוב דברים לא יחפוץ כסיל בתבונה". ובשבת צריכין לעסוק רק בחפצי שמים שהם בחינת חכמה ושכל דקדושה וביטול כל מיני אמונות כוזביות שהן כסילות ממש. "וקראת לשבת ענג" זה בחינת חיזוק הלב שיוכל להכיל החכמה והשכל דקדושה בתוכו שזה עיקר הענג כנ"ל כמה פעמים. כי עיקר הענג הוא בלב כמבואר במקום אחר, והפילוסופים וכו' הנ"ל הם רחוקים לגמרי מענג דקדושה, וכל ימיהם מלאים כעס ומכאובות כמבואר במקום אחר. וזה (משלי יט) "לא נאוה לכסיל תענוג" מכל שכן אלו שעליהם נאמר (משלי כו) "ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו", כי הם גרועים יותר מן הכסילים. וזה "נואף אשה חסר לב" דקאי על אלו הנ"ל כמבואר בפנים. וזה "נגע וקלון ימצא", כי ענג וכבוד נתהפך אצלם לנגע וקלון. וזה "ולקדוש ה' מכובד" בחינת ביטול החרפות ובזיונות שהם היפוך הכבוד.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה "וכבדתו מעשות דרכיך" ודרשו רז"ל 'שלא יפסיע פסיעה גסה כי נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של אדם'. וזה פגם בקדושת שבת שהוא בחינת חיזוק הראיה לראות למרחוק צדקת משפטיו של השם יתברך כנ"ל, שעל ידי זה זוכה לשלימות התפלה שנקראת דרך כמבואר בפנים. "ממצוא חפצך ודבר דבר" שלא יבקש על צרכיו, כי אז התפלה בשלימות בבחינת "שבע ביום הללתיך", ואין שואלין אפילו על צרכיו הגשמיים מחמת כבוד שבת, בכדי שלא לזכור בצערו ושלא להרהר אחר יושר משפטיו יתברך שהם גם כן בבחינת חפץ, כמו שכתוב (קהלת ח') "כי לכל חפץ יש עת ומשפט" וכו' עיין רש"י שם. וזה "אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ" וכו' עיין רש"י שם (קהלת ה') "אז תענג על ה'" 'דא עתיקא קדישא', כי על ידי כל הנ"ל זוכין לראות במפלת רשעים, ועל ידי זה נתגלין פני ה' לעושי טוב כמבואר בפנים, ובבחינת עתיק שם עיקר אור הפנים כידוע. "והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך" זה בחינת ירושת ארץ ישראל שהיא גבוה מכל הארצות, ונקראת נחלת יעקב כמו שפירשו המפרשים ז"ל. ובזוהר הקדוש דרשו "והרכבתיך על במתי ארץ" 'דא חקל תפוחין קדישין' היינו בחינת שלימות עליית המלכות שהיא בעצמה בחינת אמונה בחינת תפלה בחינת קדושת ארץ ישראל כידוע. ורבותינו ז"ל דרשו שניצול משעבוד מלכיות כמו שכתוב "ואתה על במותימו תדרוך" וכו', היינו שרואה במפלת הרשעים ונכנעים תחתיו.

העתקת הקטע עם מראה המקום

"והאכלתיך נחלת יעקב אביך" 'דא זעיר אנפין' בחינת תפארת, שהוא בחינת כלליות אור האבות, בחינת "ותפארת בנים אבותם" וכנ"ל כמה פעמים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שדרשו רז"ל (שבת קיח) 'שזוכה לנחלה בלי מצרים' כי על ידי זה יכולין לגלות קדושת ארץ ישראל לעולם אפילו כשהיא בגלות תחת יד הסטרא אחרא, בבחינת "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם". כי נתבטלין על ידי זה כל מיני מצרים דסטרא אחרא ונתגלה קדושת ארץ ישראל גם עכשיו, שגם זכות אבות בעצמה הוא בבחינת בלי מצרים, בחינת לעולם זכות אבות קימת וכו' וכנ"ל בסימן ל"ז. וזה "כי פי ה' דיבר", היינו שכל זה זוכין על ידי שלימות התפלה של שבת עד שהוא בבחינת דבר ה' בעצמו, שזה בחינת "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך" וכו', היינו שעל ידי הצל שנעשה על ידי התגלות יד ה' בבחינת "ותאחז במשפט ידי", על ידי זה נתחזקין מאור עיניו של הצדיק וזוכה לשלימות התפלה בבחינת כל התיקונים הנ"ל, שאז התפלה בבחינת דבר ה', מאחר שזוכה לבחינת התפשטות הגשמיות כל כך בשעת התפלה עד שאין מרגיש גם את עצמו, כי כל ישותו נתבטל ואין כאן אלא המלך בעצמו שזה בחינת "ובהיכלו כולו אומר כבוד". אזי כל דבורי תפלתו הם בחינת דבורי המלך בעצמו כביכול, בבחינת "אדני שפתי תפתח" כמובן בפנים. ועל ידי תפלה כתיקונו מתנוצץ אור זכות אבות וזוכה לכל הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום