יקרא דשבתא · חלק א · סימן סה - ויאמר בועז

שבת הוא בחינת השדה העליונה ששם גדלים כל נשמות ישראל שזה בחינת שבת וינפש כי שבת הוא עולם הנשמות. כי הוא שורש כלל נשמות ישראל ומשם פורחין כל הנשמות כמבואר בזוהר הקדוש ובספר הבהיר וכנ"ל כמה פעמים. וזה גם כן סוד חקל תפוחין קדישין שנאמר בשבת וכמבואר בכתבי האריז"ל בסוד מה שיוצאין אל השדה לקבל שבת. גם שבת הוא בחינת הבעל השדה שמשתדל בכל תיקוני השדה ולתקן הנשמות ולהכניסם וכו' כמבואר בפנים. כי קדושת שבת כלול מכמה בחינות כמובן בזוהר הקדוש ובכתבים. וזה ויקהל משה את כל עדת בני ישראל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

משה הוא בעלה דמטרוניתא שהוא בחינת השדה הנ"ל כידוע. ואז נצטוו על מלאכת המשכן שמרמז על בנין קומת השכינה כביכול (כידוע וכמובא לעיל בפנים בסימן ב) שהיא בעצמה בחינת השדה הקדוש הנ"ל כידוע. ונצטוו גם על שבת כי בכ ל קדושת שבת מקהילין ומכניסין כל נשמות של עדת בני ישראל לתוך קדושת השדה הנ"ל אפילו אותן נשמות שנדחו אל החוץ ח"ו שזה בחינת מה שאמרו רז"ל אפילו עבד עבודה זרה וכו' מוחלין לו וכו'. וזה בעצמו גם כן בחינת הנשמה יתרה שזוכה כל אחד מישראל לקבל בשבת.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שמבואר בזוהר חדש שהתיקון של נפשות הרשעים ח"ו הכל על ידי קדושת שבת.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שמבואר בכתבי האריז"ל שבכל ערב שבת יורד משה רבינו עליו השלום עם שאר צדיקים גדולים להעלות נפשות החיים והמתים שנפלו לעמקי הקליפות היינו כנ"ל שעוסק בתיקונים להעלותם מנפילתם ולהכניסם לתוך השדה הקדוש כנ"ל. ומחמת שהבעל השדה הנ"ל עוברין עליו יסורין הרבה ודברים קשים ומרים מאד והוא בגודל כחו וצדקתו עובר על כולם ועושה פעולות השדה כמו שצריך וכמבואר בפנים. על כן אמרו רז"ל שבת במרה נצטוו בחינת המרירות והיסורין שעוברין על בעל השדה הנ"ל שהוא בחינת שבת. ועל כן התחיל התנא אבות מלאכות וכו' החורש והזורע והקוצר וכו' שהם מלאכות השדה בגשמיות בעובדין דחול והיו גם כן במלאכת המשכן שהוא בחינת השדה הקדוש הנ"ל אבל בשבת אסורין כולם. כי אז נמשכין כל תיקוני השדה בשלימות נפלא על ידי קדושת שבת. וכשנתתקנין הנשמות שהם גידולי השדה הנ"ל אזי טוב ויפה מאד להתפלל כי אז התפלה על תיקונה כמבואר בפנים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון כי אז התפלה על תיקונה.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכשהנשמות עושין פירות שעושין רצונו של מקום אזי מאירין עיני בעל השדה וכו'. וזה בחינת שבת שהוא בחינת תלת גוונן דעינא ובת עין כמובא בתיקונים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכשמאירין עיני בעל השדה אזי יכול להסתכל בכל אחד להביאו אל התכלית וכו' ואז הדיבור כהוגן בשלימות. היינו שהדיבור הוא בבחינה אחד שבכל דיבור ודיבור של התפלה יהיו נכללין כל דיבורי התפלה וכשעומד בסוף התפלה יהיה עדיין עומד בתיבה ראשונה של התפלה ולא יפרד ממנה גם כן שזה בחינת התכלית שהוא בחינת כולו טוב כולו אחד בחינת ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וכו' כמבואר בפנים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שבת שהוא בחינת התכלית כי הוא תכלית מעשי שמים וארץ והוא מעין עולם הבא שהוא התכלית ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד. שזה בחינת מה שמבואר במאמר הזוהר הקדוש שאומרין בכניסת שבת כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד וכו' עד דאתעבידת ברזא דאחד וכו' והא אוקימנא רזא דה' אחד ושמו אחד. רזא דשבת איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' צלותא דמעלי שבתא דהא אתאחדת כורסייא יקירא קדישא ברזא דאחד וכו' וזה שדרשו רז"ל ימים יוצרו ולו אחד בהם זה שבת. כי שבת הוא בחינת כולו אחד ועל כן גם כל ששת ימי המעשה כלולין בו כמו שכתוב כי ששת ימים וכו' וינח ביום השביעי וכמבואר בזוהר הקדוש וכן אמרו בזוהר הקדוש אין טוב אלא שבת וכו' כי שבת הוא בחינת כולו טוב כולו אחד שזה בחינת התכלית כנ"ל. ועל כן בטלין בו כל הדינין והיסורין כמו שכתוב ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך וכו' כמבואר בזוהר הקדוש ואין שואלין בו שאלת צרכיו כדי שלא יהא נזכר בצערו כמו שאמרו רז"ל. כי כשזוכין להסתכל על התכלית אז נתבטל כל מיני צער ויסורין כי התכלית הוא בחינת כולו טוב וכמבואר בפנים. כי עיקר הצער שיש להאדם מהיסורין הוא רק מחמת שלוקחין ממנו הדעת עד שאינו יכול להסתכל על התכלית שהוא כולו טוב וכמבואר בפנים. אבל בשבת שאז נמשך הארת הדעת והמוחין על כל אחד מישראל וכנ"ל כמה פעמים. ועל כן נתבטלין אז כל מיני צער ויסורין על ידי שזוכין להסתכל על התכלית שהוא בעצמו בחינת שבת כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בעצמו גם כן בחינת הנשמה יתרה שזוכין בשבת.

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי התכלית הוא בחינת שבת עולם הנשמות כמבואר בליקוטי תנינא סימן ל"ט במאמר לכו חזו וכו' ועל כן נקרא שבת מלשון ביטול כנ"ל כמה פעמים. כי אז זוכין לבטל עצמו באמת אל התכלית וזה שאמרו רז"ל כיון ששבת (פירש רש"י שיצא השבת) וי אבדה נפש.

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי כשחוזר ושב מהביטול אל כלי המוחין אז מתגברין ומתחזקין היסורין ביותר ממה שהיו קודם הביטול כמבואר בפנים. ועל כן כשיוצא השבת מרגישין ביותר הצער והיסורין שהם בחינת נגעי הנפש ועל כן צועקין וי אבדה נפש. ומזה בעצמו יכולין לידע ולהבין שזכה בשבת לנפש יתרה על ידי בחינת הביטול וההסתכלות אל התכלית שמחמת זה אחר שבת רוצין היסורין והדינין להתגבר ביותר ח"ו שזה בחינת וי אבדה נפש.

העתקת הקטע עם מראה המקום

אך על ידי השמחה שזוכין על ידי הביטול אל התכלית שזה בחינת גודל השמחה של שבת וכמבואר בזוהר הקדוש. והשמחה הוא כלי אל חידושי תורה ועל כן הכל מודים כי בשבת ניתנה תורה ואז קורין בתורה כל סדר הפרשיות בשלימות. וגם מצוה גדולה לחדש בתורה בשבת כמבואר בזוהר הקדוש ועל ידי החידושי תורה שזוכין על ידי הרשימו של הביטול על ידי זה מקררין היסורין אחר כך. וזה בחינת מה שבשבת במנחה מתחילין תיכף לקרות בתורה הפרשה של שבת הבא. וזה וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים וכו' ודרשו רז"ל (בבא קמא פ"ב) שהלכו שלשת ימים בלא תורה עמדו נביאים ותקנו להם שיהיו קורין בתורה בשבת במנחה ובשני וחמשי וכו' ועל כן נסמך זה לפרשה ויבאו מרתה וכו' וירהו ה' עץ וכו' ושם נצטוו על שבת היינו כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן על פי רוב התגלות חידושי תורה של גדולי הצדיקים הוא בשבת במנחה בסעודה שלישית וכמובן גם במדרש משלי פרשה ל"א בבניו של ר' מאיר. כי דייקא מחמת שמתחיל קדושת שבת להסתלק שזה בחינת שחוזרין ושבין מבחינת הביטול אל התכלית אל כלי המוחין ואז מהרשימו של הביטול נעשין חידושי תורה כנ"ל ועל ידי זה מקררין היסורין ומכבין צמאון הנפש. ועל כן אומרין בערב שבת במנחה במזמור הודו ישם נהרות למדבר ומוצאי מים לצמאון ארץ פרי למלחה וכו'. כי הנפש היא בת השכל כמבואר בפנים ועל כן בשבת שאז השכל בשלימות ואזי הנפש בשלימות ועושה פירות וזה בחינת אשר פריו יתן בעתו שדרשו רז"ל על זווג של שבת וכשמסתלק קדושת שבת שהוא שלימות קדושת השכל והמוחין אזי הנפש בבחינת צמאון בחינת ארץ פרי למלחה כמובן בפנים. וזה בחינת וי אבדה נפש שזה בחינת הרגשת היסורין שבששת ימי החול. אך אחר כך על ידי שחוזרין ושבין אל קדושת שבת השני על ידי זה ישם מדבר לאגם מים וכו' ויזרעו שדות וכו' בחינת תיקוני השדה הנ"ל ויעשו פרי תבואה שהנפשות עושין פירות כנ"ל. וכן התחלת המזמור הוא גם כן בענין זה תעו במדבר וכו' רעבים גם צמאים וכו' ויצעקו וכו' יודו לה' חסדו וכו' כי השביע נפש שוקקה וכו' וזה גם כן בחינת הוי כל צמא לכו למים וכו' שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם. וזה גם כן בחינת ענג שבת.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה אם תשיב משבת רגלך היינו שלא לצאת חוץ לתחום שבת. כי על ידי קדושת שבת נתתקנין כל נפשות ישראל וחוזרין ושבין ונכללין בתוך השדה הקדוש הנ"ל ואז כל אחד כפי בחינתו קונה שביתה במקומו ואסור לו לצאת חוץ לתחום שבת בבחינת אל יצא איש ממקומו וכו'. כי היוצא חוץ לתחום שבת על ידי זה נפשו ונשמתו נדחית ויוצאת מבחינת קדושת השדה הנ"ל. ואז קשה לה מאד לחזור לשם וכמובן גם בפנים. גם רגלך הוא בחינת התפלה ובחינת הדיבור וכמבואר במקום אחר וכל זה נתתקן על ידי קדושת שבת שהוא בחינת הביטול אל התכלית כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה עשות חפצך ביום קדשי שלא לעשות חפציו בשבת. כי לבטל עצמו אל התכלית הזה ולהסתכל עליו בשלימות צריכין לסתום עיניו מחיזו דהאי עלמא (שהם בחינת עובדין דחול שבששת ימי המעשה לגמרי) וזה ראו כי ה' נתן לכם את השבת 'ראו' דייקא. כי על ידי קדושת שבת מאירין עיניו בקדושה גדולה וזוכה להסתכל על התכלית שהוא בעצמו בחינת קדושת שבת. וזה על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים בכדי שלא יצטרכו בשבת לעשות שום מעשה ואפילו לחשוב איזה מחשבה בעלמא בשביל פרנסה וצרכי עולם הזה כמו בחול שהיו מצפין על ירידת המן ויצאו ללקוט. אבל בשבת צריכין לסתום עיניו מכל בחינת חיזו דהאי עלמא לגמרי וזה וקראת לשבת ענג כי כשזוכין לסתום עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ולהסתכל רק על התכלית על ידי זה ניצולין מכל נגעי הנפש בבחינת הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך המבואר בפנים ואז זוכין לענג דקדושה שהוא היפוך מנגע בבחינת אין למעלה מענג ואין למטה מנגע כידוע וזה בחינת מעלת קדושת ענג שבת כי אז גם תענוגי הגוף בקדושה גדולה מאחר שזוכין להסתכל רק על התכלית. וזה ולקדוש ה' מכובד ודרשו רז"ל אין כבוד אלא תורה היינו בחינת התחדשות התורה שזוכין על ידי הרשימו של הביטול אל התכלית. גם מחמת שהביטול אל התכלית זה עיקר שלימות השכל ותיקון הנפש כמובן בפנים ושלימות השכל שם עיקר הענג והכבוד כנ"ל כמה פעמים. וכן תיקון הנפש הוא בחינת כבוד כמבואר במקום אחר והוא בחינת ענג בחינת ותתענג בדשן נפשכם כנ"ל וזה בחינת קדושת ענג וכבוד שבת. וזה וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו רז"ל שלא יפסיע פסיעה גסה כי הפסיעה גסה מבלבלת המחשבה מלעיין ואז קשה לו לבטל עצמו אל התכלית במחשבה זכה ונכונה בשלימות. וזה ממצוא חפצך ודבר דבר שלא ידבר שום דיבור מעניני חפציו בכדי שלא יפגום על ידי זה בקדושת שבת שהוא בחינת הביטול אל התכלית בשלימות. ורז"ל דרשו מזה שלא יבקש על צרכיו בשבת כי על ידי הביטול אל התכלית נתבטלין כל החסרונות והיסורין כי שם כולו טוב כולו אחד כנ"ל וזה בחינת נותנין לו כל משאלות לבו שאמרו רז"ל על המענג את השבת בבחינת והתענג על ה' (שזה עיקר בחינת התכלית) ויתן לך משאלות לבך.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה אז תתענג על ה' היינו שיזכה לבחינת דביקות אמתי וביטול אל התכלית בתכלית השלימות והמדריגה העליונה ונפלאה מאד כי גם בבחינת הביטול אל התכלית יש כמה וכמה בחינות ומדריגות רבות מאד. וזה שדרשו בזוהר הקדוש דא עתיקא שהוא בחינת על ה' כידוע שזה בחינת הביטול ודביקות עליון ונפלא ונורא מאד כידוע.

העתקת הקטע עם מראה המקום

והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחינת תיקון השדה העליונה הנ"ל בשלימות ובכתבי האריז"ל מבואר שמרמז על עליית המלכות (שהוא בחינת השדה הנ"ל) עד בחינת המוחין היינו שלימות תיקון וגידול הנפש (שהוא בחינת מלכות כידוע) על ידי השכל כמבואר בפנים כי הנפש הוא בת השכל וזה גם כן בחינת שב"ת ש'ין ב'ת'. ש'ין הוא בחינת המוחין והשכל כידוע וכמבואר במקום אחר וב'ת' הוא בחינת הנפש כנ"ל. ורז"ל דרשו על זה שניצול משיעבוד מלכיות שהם מבחינת עשו איש שדה בחינת שדה דסטרא אחרא. כי הנפש שיוצאת ונדחית מהשדה הקדושה אזי תיכף נלכדת ח"ו ברשת הסטרא אחרא שהם בחינת שיעבוד מלכיות. ועל ידי קדושת שבת ניצול מהם וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א שהוא בחינת התורה הקדושה כידוע.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב היינו שזוכה להתחדשות התורה שנמשך מבחינת הרשימו של הביטול כנ"ל ורז"ל דרשו על זה שזוכה לנחלה בלי מצרים היינו שנתבטלין כל מיני יסורין שהם בחינת מיצרים להאדם כי עיקר תיקון היסורין בשלימות הוא על ידי התחדשות התורה הנ"ל כמבואר בפנים. גם נחלה בלי מצרים הוא בחינת כולו אחד הנ"ל שעל ידי זה נשלם הדבור והתפלה שיהיה בבחינת אחדות פשוט שאפילו כשיהיה בסוף תיבה אחרונה של התפלה יהיה נכלל ודבוק עדיין גם בבחינת תחלת התיבה ראשונה של התפלה שזה בחינת למעלה מבחינת גבול ומיצר לגמרי בחינת נחלה בלי מצרים. וזה כי פי ה' דבר כי זוכה שדיבורי התפלה שלו הם בחינת דברי ה' ממש בחינת ואשים דברי בפיך. ודברי ה' הם בבחינת אחדות פשוט הנ"ל בחינת אחת דבר אלקים וכו' וכמו שדרשו רז"ל. וזה שמובא במקום אחר ושייך גם כן למאמר זה שאח"ד ראשי תיבות ד'ברי א'לקים ח'יים. כי דברי אלקים חיים הם בבחינת אחדות פשוט הנ"ל. ועל כן אף על פי שזה אוסר וזה מתיר אלו ואלו דברי אלקים חיים כי שם נכללין שני הפכים בנושא אחד וכו' וכמבואר במקום אחר.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה גם כן בחינת ע'דן נ'הר ג'ן ראשי תיבות ענ"ג כמבואר בזוהר הקדוש 'עדן' הוא בחינת הביטול אל התכלית כמבואר בפנים 'נהר' הוא בחינת המשכת התורה שהוא בחינת מים שעל ידי זה מכבין צמאון הנפש ומתקנין אותה. והנפש הוא בחינת 'גן' כמבואר בפנים. גם עדן הוא בחינת התכלית בחינת עין לא ראתה. גן הוא בחינת השדה העליונה הנ"ל נהר היוצא מעדן להשקות את הגן הוא בחינת הבעל השדה שעוסק בתיקוני השדה והוא בחינת יעקב ויוסף בחינת תפארת ויסוד. כי תפארת הוא בחינת בעלה דמטרוניתא כידוע.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן נקראים כל נשמות ישראל בשם יעקב ויוסף כי מהם שורש גידולם. ועל כן עיקר הכנעת עשו איש שדה דסטרא אחרא הוא רק על ידם כמו שאמרו רז"ל אלה תולדות יעקב יוסף וכו'. וזה שנאמר אצל יעקב כשבא סמוך לחרן ששם עסק לברר וללקט מבית לבן נשמות ישראל שהן אילנות ודשאים דאתרביאו בגן ושדה הנ"ל נאמר שם וירא והנה באר בשדה וכו' היינו שראה הארת הנהר היוצא מעדן הנ"ל שהוא בחינת הבאר ונחל נובע המשקה את השדה. וכן אחר כך כשאמר לו השם יתברך לחזור לארץ ישראל נאמר ויקרא לרחל וללאה השדה וכו' וכן אחר כך כשבא לארץ ישראל נאמר ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען וכו' ויחן את פני העיר ומזה דרשו רז"ל שקבע תחומין ושמר את השבת שעל ידי זה עיקר תיקוני השדה הנ"ל. ועל כן נאמר תיכף ויקן את חלקת השדה וכו' (ויש עוד לבאר בזה ואין כאן מקומו) ואחר כך נתן שכם ליוסף שנאמר בו גם כן ששמר את השבת כמו שאמרו רז"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן סיפר יוסף בחלומו והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה ותרגומו מאסרין אסרין בגו חקלא כי כל השבטים היו צדיקים גדולים וכולם עסקו בתיקוני השדה הנ"ל שעל ידי זה נתתקנת התפלה שהוא כמשל האדם ההולך בשדה ומלקט שושנים ופרחים נאים וכו' ועושה אגודה אחת ואחר כך מלקט עוד ועושה אגודה אחרת וכו' וכמבואר בפנים ועל כן באמת יש שנים עשר נוסחאות התפלה שהם כנגד שנים עשר שבטים. גם מחמת שעיקר שלימות התפלה הוא לכוללה באחדות גמור כנ"ל שזה בחינת שעושה אגודות וקשרים. כי קושר ואוגד כל התפלה באגודה אחת. והנה כל השבטים שהיו מבני יעקב היה להם חלק בתיקונים אלו (אך) והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסובנה אלמותיכם ותשתחוין לאלמתי היינו כי עיקר גמר שלימות תיקוני השדה תיקון התפלה הוא על ידו כי הוא גננא דגינתא כידוע. ועל כן אחר כך כשנתקנאו בו השבטים ומכרו אותו נאמר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה וימצאהו איש והנה תועה בשדה ונאמר אחר כך ויבך אותו אביו בחינת שדה בוכים המבואר בפנים וכן אחר כך כשבאו השבטים למצרים אל יוסף נאמר שם כמה פעמים בכיה כמו שכתוב ויסוב מעליהם ויבך וכן ויבקש לבכות וכו' וכן ויתן את קולו בבכי וכן עוד רבים וכן אחר כך כשבאו השבטים לפני יוסף אחר פטירת יעקב להתנצל לפניו נאמר ויבך יוסף בדברם אליו ועל ידי מכירת יוסף נתגלגל שירדו אבותינו למצרים שזה בחינת פגם השדה הנ"ל שכל הנשמות הגדלים בה כביכול נתגרשו ונדחו משם וירדו למצרים שהוא לעומת הגן הנ"ל כמו שכתוב כגן ה' כארץ מצרים ועל כן נאמר גם אצל משה והנה נער בוכה וכו'.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן עיקר תיקון החטא של מכירת יוסף הוא על ידי שמירת שבת כמבואר בזוהר חדש. כי כל תיקוני השדה שעל ידי הבעל שדה הנ"ל הכל כלול בקדושת שבת כנ"ל. ומחמת שתיקוני השדה הנ"ל בשלימות הוא עבודה גדולה מאד עד שלפעמים צריכין צדיקים גדולים שהם בחינת בעלי השדה להסתלק בשביל זה כמובן בפנים וזה בחינת הסתלקות יוסף משה דוד בשבת במנחה והם בעצמם גם כן בחינת עדן נהר גן הנ"ל כמובן והם בחינת תיקוני השדה בשלימות שזה בחינת שלימות התפלה שתהא בבחינת אחדות. ועל כן אומרין אז בתפלת המנחה אתה אחד וכו' כי אז עולה ז"א ומלכות בעליות גדולות מאוד כידוע ואז מאיר בהארה נפלאה מאד בחינת אור התכלית שהוא בחינת ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו' כמבואר בפנים. וזה גם כן בחינת מוסף שבת שהוא כנגד יוסף כידוע היינו כנ"ל וזה שאמרו רז"ל כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וכו' כי בפרשת ויכולו מבואר ששבת הוא בחינת ביטול אל התכלית בחינת ויכלו השמים והארץ וכו' ויכל אלקים ביום השביעי וכו' ויכל ממש כפשוטו בחינת התכלית שאז יתבטל הכל ליכלל באחדותו יתברך ממש כי על ידי קדושת שבת זוכין לדבק עצמו אל השם יתברך ולבטל עצמו אל התכלית עד שיוצא אז האדם כביכול מגדר הבריאה לגמרי ואז הוא למעלה מהמדות למעלה אפילו מכלי המוחין ונכלל באמת באחדותו יתברך וכמובן גם בפנים. ועל ידי זה עיקר שלימות התפלה של שבת קדש. ועל כן אומרים פרשת ויכולו בתפלה ראשונה של שבת. ועל כן כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. כי כל מעשה בראשית היה רק בשביל זה התכלית וכמבואר בסימן נ"ב. במאמר הניעור בלילה וכמבואר גם במקום אחר ועל כן נקרא שבת תכלית מעשה שמים וארץ. ועל כן אמרו שם שהמלאכים מניחים ידיהם על ראשו ואומרים וסר עוונך וחטאתך תכופר כי אין יסורין בלא עוון. ועל ידי הביטול אל התכלית נתבטלין כל היסורין כנ"ל ונתכפרין העוונות גם כן. כי שם העוונות נתהפכין לזכות בבחינת מי יתן טהר מטמא לא אחד היינו בחינת התכלית שהוא בחינת כולו אחר כנ"ל ועל כן אמרו רז"ל באמת כל השומר שבת וכו' מוחלין לו על כל עוונותיו.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאמרור ז"ל בבראשית רבא פרשה י'. ג' צבאים הם צבא לשמים וארץ שנאמר ויכולו וכו וכל צבאם.

העתקת הקטע עם מראה המקום

צבא ליסורין שנאמר הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכו'.

העתקת הקטע עם מראה המקום

צבא לתלמידים שנאמר כל ימי צבאי אייחל עד בא חליפתי עד יקום חילופי וכו' עיין רש"י ומתנת כהונה שם. ושם זכה צבא לו (פירש רש"י צבאות השמים וארץ נעשו בשבילו) ואם לאו צבא עליו (היינו שבאין עליו יסורין ומיתה רחמנא ליצלן) היינו כי צבא פירושו מלשון קץ וזמן כמו הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו היינו שיש תכלית וקץ לכל דבר שאז יחלוף ויעבור ויתבטל והזמן בעצמו גם כן אין בו ממש כי הוא פורח ושט מרגע לרגע כמאמר החכם העבר אין והעתיד עדיין וההוה כהרף עין. ועל כן מי שזוכה לדעת ושכל אמתי הוא סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא והבלי הזמן לגמרי ומסתכל רק על התכלית ואז זוכה להשיג התכלית על ידי כל הנבראים שבעולם שהם בחינת השמים והארץ וכל צבאם. וזה בחינת שבת שהוא תכלית מעשה שמים וארץ וכמבואר בליקוטי תנינא סימן ל"ט במאמר לכו חזו ואז צבא לו שכל צבאות השמים והארץ נבראו בשבילו מאחר שזוכה להשיג התכלית על ידם שבשביל זה נברא הכל כנ"ל ואם לאו צבא עליו היינו שבאין עליו יסורין והוא רוצה לברוח ולהנצל מהם ומוכרח לנוס מהם ולדבק עצמו אל התכלית שמזה נטבע בטבע האדם לסתום עיניו בחזקה בשעת יסורין וכמבואר בפנים ולפעמים בא עליו מיתה ממש רחמנא ליצלן והכל רק בכדי להביאו אל התכלית. וגם כי כל העונשים והיסורים הם בחינת מיתה וכמבואר בליקוטי תנינא סימן ס"ו. אך אחר שחוזר ושב מהביטול אל התכלית אז טבע היסורין להתגבר ביותר ואז מקררין היסורין ומכבין צמאון הנפש על ידי התחדשות התורה שזוכין על ידי הביטול כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת צבא הנאמר בתלמידים כמו שפירש רש"י שם כל צביוני ותוחלתי לתורה ולתלמידים. כי כשזוכין להתחדשות התורה בפרט כשזוכין להאיר התחדשות התורה שלו בהתלמידים אזי לא די שמקררין היסורין אף גם שזוכה לבטל עצמו בכל פעם אל התכלית שלא על ידי יסורין רחמנא ליצלן רק על ידי השגת התחדשות התורה שזוכה להשיג בכל פעם שהוא למעלה מהגבול לגמרי בבחינת לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצוותך מאד. שזה בחינת התכלית שהוא למעלה מהגבול לגמרי כנ"ל ועל כן נקראת התורה נחלה בלי מצרים בחינת נחלת יעקב כנ"ל. וזה נעשה אצל כל אדם בפרטיות. אך עיקר ענין זה בכלליות נעשה על ידי הבעל השדה הנ"ל שהוא עוסק בכל זה בשלימות להביא כל נשמות ישראל אל התכלית שזה בחינת מה שעוסק בתיקוני השדה כנ"ל והבעל השדה עם השדה הקדוש הם עיקר בחינת שמים וארץ שהן בחינת מטרוניתא ובעלה דמטרוניתא כידוע. וכמו שכתוב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וכו' כי אם הרווה את הארץ והולידה וכו' וכמורגל גם בדברי רז"ל. ועל ידם זוכין ישראל לסתום עיניהם מחיזו דהאי עלמא לגמרי ולהסתכל רק על התכלית שזה בחינת צבא הנאמר בשמים וארץ כנ"ל. אך מחמת שהוא עבודה גדולה מאד והרבה יסורין ודברים קשין עובשרין על בעל השדה קודם שזוכה לגמור כל תיקוני השדה. ויש גדולי הצדיקים שאינם יכולים לגמור ענין זה כי אם על ידי הסתלקותם ומיתתם ממש רחמנא ליצלן וזה בחינת צבא הנאמר אצל יסורין. אך על ידי התחדשות התורה שזוכין להשיג על ידי הביטול על ידי זה מקררין היסורין ואז מי שהוא בעל כח גדול ונפלא ונורא מאד יכול לגמור לפעמים התיקון גם בחיים חיותו. ואפילו אם מוכרח להסתלק בשביל זה ח"ו הוא גומר התיקון אחר כך על ידי תלמידיו וזה בחינת צבא הנאמר בתלמידים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שהוכרך משה רבינו עליו השלום להסתלק ואחר כך הכניס יהושע את ישראל לארץ ישראל והכל על ידי התחדשות התורה שהאיר בו משה רבינו עליו השלום. וזה בחינת מה שאמר השם יתברך ליהושע משה עבדי מת ועתה קום עבור את הירדן הזה וכו' רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי וכו' היינו כנ"ל. וזה דודי ירד לגנו לערוגת הבשם לרעות בגנים וללקוט שושנים ודרשו רז"ל במדרש שיר השירים וללקוט שושנים לסלק את הצדיקים שבישראל וכו' היינו כי לפעמים אי אפשר לגמור תיקון הגן והשדה הנ"ל שזה בחינת לרעות בגנים כי אם על ידי הסתלקות הצדיקים שזה בחינת וללקוט שושנים. וזה אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים. כי אז דייקא גומר השם יתברך ענין תיקון הנשמות שיזכו לבטל עצמן אל התכלית ולדבק עצמן בהשם יתברך בדביקות עצום ונפלא בבחינת אני לדודי ודודי לי על ידי התחדשות התורה שהאירו הצדיקים בתלמידיהם שזה בחינת הרועה בשושנים שהם התלמידים כמו שדרשו רז"ל (שבת דף ל') על פסוק שפתותיו שושנים אל תקרי שושנים אלא ששונים וכו' עיין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום