יקרא דשבתא · חלק א · סימן ד - אנכי
התאמת הקריאה
שבת הוא מעין עולם הבא כמו שאמרו רז"ל. ואז זוכין לידע שכל מאורעותיו הם לטובתו. ועל כן אין שואלין צרכיו בשבת ואמרו רז"ל כדי שלא יזכור ברופא חולי שיש לו חולה בתוך ביתו ויצטער. ולכאורה אינו מובן כי גם עכשיו יוכל לזכור שיש לו חולה ויצטער ביותר מחמת שאי אפשר לו גם כן להתפלל על רפואתו אך לפי הנ"ל מבואר היטב. כי מבואר לקמן סימן קע"ז שצריך האדם לבטל רצונו נגד רצון השם יתברך שלא יהיה לו שום רצון אחר רק כמו שרוצה השם יתברך הן שיהיה לו ממון או בנים או לאו וכו'.
ובזה הוא ממליך מלכותו יתברך בשלימות וכו' עיין שם. ולכאורה גם זה אינו מובן כי אם כן למה תקנו כל התפלות של שאלת צרכיו, והשם יתברך בעצמו כביכול מבקש מן האדם שיתפלל אליו כמו שכתוב וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני, וכתיב יונתי בחגוי הסלע וכו' השמעני את קולך, וכמו שאמרו רז"ל הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. אך כל זה מבואר כפי המבואר בפנים במאמר זה כי כל זמן שאין יחוד שלם כביכול בין שם הויה לשם אלקים שהיא בחינת מלכות ואז מברכין על הרעה דיין אמת, אז חיוב גדול דייקא להתפלל על שאלת צרכיו ותפלה צורך גבוה כביכול, כי רוב היסורים של אדם רחמנא ליצלן נמשך מזה בעצמו שאין היחוד בשלימות והמלכות הוא בגלות כביכול בין העכו"ם והם יונקים מבחינת המלכות כמבואר בפנים, ולפעמים גורמים הפגמים כל כך עד שהעוונות בעצמם מייסרין את האדם בבחינת תמותת רשע רעה כמובא בפנים. ואז בוודאי צריכין להתפלל להשם יתברך שימרק ויכפר לו עוונותיו ברחמיו המרובים ולא על ידי יסורים וחולאים רחמנא ליצלן.
ואז אדרבא התפלה זו בעצמה הוא בחינת מלכות כידוע מאחר שמתפלל על בנין המלכות ושיהיה היחוד שלם ואז ממילא ינצל מכל הצרות והיסורים רחמנא ליצלן.
ובדרך זה צריכין להתפלל כי בוודאי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו והוא יתברך רוצה בוודאי בפנימיות רצונו לזכות את ישראל בכל טוב ברוחניות וגשמיות בעולם הזה ובעולם הבא. ומתפללין על זה שלא יגרמו עוונותינו ח"ו לעכב השפע שרוצה השם יתברך להשפיע עלינו. אבל כשזוכין לבחינת תיקון המלכות בשלימות ונעשה יחודא שלים בין שם הויה לשם אלקים. אז בידוע שגם מה שנראה בעולם הזה ליסורים ח"ו הם רק יסורין של אהבה וכולו טוב וכולו אחד.
ועל כן בשבת שאז עולה המלכות כביכול מביניהם והיחוד אז בשלימות כמבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל. ועל כן יודעין אז בידיעה שלימה שהכל לטובתו ואין שואלין על צרכיו. וזה-'שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא' היינו בזכות שבת בעצמה כי מאחר שנתתקן ברוחניות יתתקן ממילא בגשמיות גם כן ברצונו יתברך ודרשו רז"ל בזוהר הקדוש ביום הניח לך ה' אלקיך מעצבך ומרגזך וכו' כי אז נתבטל כל העצבות והרוגז וכולא אהבה וכו'. וזה שאמרו בזוהר הקדוש אין טוב אלא שבת שנאמר מזמור שיר ליום השבת טוב וכו'. כי אז בחינת כולו הטוב והמטיב. ועל כן נקרא השבת אחד כמו שכתוב ימים יוצרו ולא אחד בהם. כמו שדרשו רז"ל 'זה יום השבת' שאז כולו אחד.
ואז שלימות תיקון המלכות ונופלין ונתבטלין כל בחינות אלקים אחרים כמבואר בזוהר הקדוש והמלכות הוא בחינת דבר כמבואר בפנים. וזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת ושבת הוא בחינת תשובה כמבואר במקום אחר. ומחמת שעיקר התיקון הוא על ידי וידוי דברים על כן מבואר בספרים קדושים שצריכין להרבות מאד בתשובה ובווידויים ותחנונים הרבה בערב שבת בכדי לתקן מה שפגם בחול ולזכות ולכנוס בשלימות לקדושת שבת. (ועיין בשלחן ערוך של הרב ז"ל שגם בשבת מותר לומר וידויים וכו' עיין שם סימן רפ"ח).
וזה שאמרו רז"ל שכשפגע אדם הראשון בקין ואמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי. אמר אדם הראשון אם כך גדול כח התשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה', ועיין פרקי דרבי אליעזר פרק י"ט דדריש מלשון וידוי וכן במדרש תהלים. היינו כי בתחילה סבר כי תיקון המלכות תלוי בזה לשמור עצמו מאד שלא לפגום בה ח"ו. וכששמע מקין שאף על פי שכבר פגם כל כך ואף על פי כן על ידי שעשה תשובה והתודה ואמר גדול עווני מנשוא נתכפר לו קצת אף על פי שלא היתה תשובתו בשלימות כמו שאמרו רז"ל.
ועל כן פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת כי שבת הוא בחינת תשובה ובחינת תיקון המלכות, וזה טוב להודות לה' היינו בחינת וידוי דברים כמו שכתוב ומודה ועוזב ירוחם כמו שדרשו רז"ל זובח תודה הזובח את יצרו ומתוודה עליו וכו', וזה ולזמר לשמך עליון, היינו כי שם הוא בחינת אלקים בחינת מלכות כמבואר בפנים.
ועל ידי עוונות ח"ו נותנין להם יניקה מבחינת אלקים.
ועל כן נקראים אלקים אחרים כמבואר בפנים. אבל על ידי התשובה והוידוי דברים שזה בחינת קדושת שבת שאז עולה המלכות מביניהם ואז הוא בבחינת כי אתה ה' עליון על כל הארץ מאד נעלת על כל אלהים. וזה כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ בחינת שלימות עליית המלכות בחינת כי מלך כל הארץ אלקים. וכמו שכשיוצאין מצרה רחמנא ליצלן צריכין להביא קרבן תודה ולזמר להודות לה' בבחינת יודו לה' חסדו וכו'. כמו כן מכל שכן כשזוכין לתיקון בחינת המלכות ולזכות על ידי זה לידיעה שלימה שהוא מעין עולם הבא לידע שכל מאורעותיו הם לטובתו שאז ממילא נתבטלין כל מיני צער ויסורין אזי בוודאי צריכין להודות לה'. ועל כן אמרו רז"ל כל הקרבנות בטלין לעתיד חוץ מקרבן תודה היינו כנ"ל. וזה שפתח במזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' כפשוטו גם כן. ועל פי דרך זה יכולין לפרש כל ענין המזמור כמובן, וזה שתקנו לומר סמוך לכניסת שבת מזמור הודו מחמת עליית המלכות כידוע.
וזה שאמרו רז"ל שכל המענג את השבת ניצול משיעבוד מלכיות. היינו כי אז בחינת הכנעת המלכות דסטרא אחרא, וזהו שאמרו שם (שבת קיח) נותנין לו נחלה בלי מצרים וכו'. נותנין לו כל משאלות לבו היינו כנ"ל. כי הוא מעין עולם הבא שהוא בחינת כולו טוב כולו אחד בלי שום מיצר וגבול. וזהו שאומרים במאמר הזוהר הקדוש כגוונא דמתייחדין לעילא באחד וכו'. והא אוקימנא רזא דהויה אחד ושמו אחד וכו', רזא דשבתא איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו'. ולית שולטנא אחרא בכולהו עלמין בר מינה, וכן מבואר להדיא ששבת הוא בחינת עליית המלכות דקדושה והכנעת המלכות דסטרא אחרא והמשכת התיקון שיהיה לעתיד בחינת ה' אחד ושמו אחד כנ"ל. ואז נמשך בחינת תיקון העצמות כי הנפש הוא מבחינה אחת עם העצמות כמובן במאמר ס"ז במאמר ויבן וכו'. ובשבת זוכין לנפש יתרה ונתדשנין העצמות בבחינת מתוק לנפש ומרפא לעצם (משלי טז), וגם כי אמרו רז"ל האוכל ושותה בתשעה באב עליו נאמר ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם, ומזה מובן ממילא שעל ידי אכילת שבת נתתקנין העצמות בקדושה גדולה וזה שנסמך, ועצמותיך יחליץ לענין אם תשוב משבת וכו' (ישעיה נ"ח). וזה שאמרו רז"ל (מדרש רבה בהר פרשה ל"ד) יחליץ ינוח לפיכך תקנו לומר בשבת רצה והחליצנו וכו'. גם שבת הוא בחינת התלמיד חכם שהוא בחינת משה בחינת ישמח משה במתנת חלקו.
והוא בחינת כלליות התורה כמו שאמרו רז"ל שקולה שבת ככל התורה כולה (עיין זוהר שמות ד' קנ"א) והיא בחינת אש בחינת השלהובא דאשא היורד בכל ערב שבת שהוא בחינת רשפי אש שלהבת יה כמבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל. ועל ידי זה נכנעין הקליפות טמאות שהם בחינת אש מתלקחת דסטרא אחרא, ועולה מהן המלכות דקדושה וכל ניצוצות הקדושה כידוע שזה בחינת כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש. וזה בחינת לא תבערו אש בכל מושבותיכם הנאמר בשבת לבד מאש המזבח כמבואר הענין בזוהר הקדוש. וזה שנאמר (ירמיה י"ז) והיה אם שמוע תשמעון וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' היינו בחינת תיקון המלכות דקדושה. ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת וכו' והצתי אש בשעריה וכו', היינו בחינת התגברות אש דסטרא אחרא שהיא בחינת שורש המלכות דסטרא אחרא. וזה שאמרו רז"ל (שבת קי"ט) אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת וכו'. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת היינו כנ"ל. ועל כן בבנין ירושלים של לעתיד נאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב בחינת אש דקדושה שהוא בחינת שורש המלכות דקדושה שהוא בחינת ירושלים כידוע.
גם שבת הוא בבחינת ענוה בחינת שבו איש תחתיו הנאמר בשבת כמבואר במאמר בטח בה' סימן ע"ט.
והוא בבחינת שמשים עצמו כשירים בחינת לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת וכו'. והוא בבחינת ביטול כל ההרגשות והחמריות. ועל כן נקרא שבת מלשון שביתה וביטול. וזה כי בו שבת וינפש כי נתבטל החמריות על ידי גודל הארת הנפש שמאיר אז רוחניות הנפש, והוא בבחינת איש חכם כי אז עולין עד החכמה כמבואר בפירוש האריז"ל שבסוף ספר התיקונים שזה סוד הפסוק חשבתי דרכי ואשיבה רגלי וכו'. ועל כן יש כח בשמירת שבת לכפר עוונות כמו שכתוב ושומר שבת מחללו ודרשו רז"ל מחול לו כי הוא בבחינת ואיש חכם יכפרנה.
גם שבת הוא בחינת תיקון כל המדות הנמשכין מהד' יסודות. כי אותיות שבת שהן שי"ן ב"ת מרמזין על האבות עם השכינה שהם שורש בחינת הד' יסודות אש רוח מים עפר כמבואר בזוהר הקדוש. גם כל השלש בחינות שיש בהתקרבות לצדיקים הכל כלול בקדושת שבת.
הבחינה ראשונה שנעשה על ידי שרואה את הצדיק. זה בחינת ראו כי ה' נתן לכם את השבת. ראו דייקא כי שבת בעצמו הוא בחינת התלת גוונין דעינא ובית עין כמבואר במקום אחר. ושבת הוא בחינת התלמיד חכם כנ"ל. וכמבואר בזוהר הקדוש ועל כן אמרו לר' שמעון בר יוחאי ז"ל אנת הוא שבת וכו'. ועל ידי הראיה הנ"ל נתבטל כל בחינת עצבות ותאוות רעות שזה בחינת ביום הניח ה' לך מעצבך שנאמר על קדושת שבת ואז מאיר אור האהבה דקדושה של בחינת ענג שבת בחינת אהבה בתענוגים עד שנתבטלין ממילא כל בחינת אהבות המדומיות של התאוות. וזה שמובא בכתבי האריז"ל את שבתותי תשמרו כי א"ות ה"יא ב"יני ו"ביניכם ראשי תיבות אהבו וכו'.
הבחינה שניה שהוא הצדקה שנותן לתלמיד חכם זה בחינת קדושת מעלת הצדקה של שבת שזה בחינת וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה שמש בשבת צדקה לעניים וכנ"ל בסימן ב'. גם ההוצאה בעצמה של שבת הוא בחינת צדקה בחינת לוו עלי וכו'. בחינת מלוה ה' חונן דל. ועיין זוהר צ"ו דף כ"ט: ובתיקונים דף נ"ח. ועל ידי זה ניצול מדברים בטלים וכו' ומגאוה וזה "ודבר דבר" הנאמר בשבת. ונאמר בו שבו איש תחתיו המרמז על ענוה ושפלות כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל (שבת קי"ח) 'עשירים שבשאר ארצות מפני מה הם זוכין מפני שמכבדין את השבת'. כי על ידי שנתבטלין המדות הנ"ל זוכין לעשירות כמבואר בפנים. וזה שנסמך (ישעיה נ"ח) ענין הצדקה הלא פרוס לרעב לחמך וכו' אז יבקע כשחר אוריך וכו'. לענין שמירת שבת אם תשוב משבת רגליך וכו'. וקראת לשבת ענג וכו' וזהו אם תשוב משבת רגליך שמרמז שבשבת עולין רגלי הקדושה מאחיזת העצבות והקליפות שנאחז בהם בימי החול, כמובן בפנים לקמן סימן קל"ט ובסימן רע"ז ובליקוטי תנינא סימן ב' במאמר ימי חנוכה נמצא שמבואר כאן ענין ביטול העצבות, עשות חפציך ביום קדשי מרמז על ביטול התאוות שלבו של אדם חפץ ומתאוה להם בחינת כי חפץ בבת יעקב הנאמר בשכם, וקראת לשבת ענג היינו בחינת אהבה דקדושה של עונג שבת כנ"ל. לקדוש ה' מכובד וכו' היינו בחינת ביטול הגאוה ורדיפת הכבוד, ממצוא חפצך ודבר דבר זה בחינת ביטול דברים בטלים וכיוצא רק שיהיה הדיבור בקדושה בחינת דיבור של שבת.
הבחינה השלישית שהוא וידוי דברים לפני תלמיד חכם שעל ידי זה מחריבין בניני המלכות דסטרא אחרא ובונין הדיבור דקדושה שהוא בחינת מלכות וזוכין להכלל באין סוף עד שזוכין על ידי זה לדעת שלימה לידע שכולו טוב וכו'. זה נכלל גם כן בקדושת שבת כנ"ל. ועיין זוהר בראשית דף נ"ו מענין שפגם אדם הראשון באתוון דאורייתא כלהו. ואחר כך חזר בתשובה וכו'. כד אוליד בר אודי על חטאו וקרא שמו שת וכו'. ולא נתתקנו האותיות בשלימות עד שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו את השבת וכו', מבואר ענינינו שעיקר גמר תיקון האותיות שבמלכות על ידי הוידוי דברים של אדם הראשון הוא על ידי קדושת שבת שזה בחינת התיקון שנעשה על ידי וידוי דברים לפני תלמיד חכם דייקא שהוא בחינת שבת כנ"ל. שזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת כנ"ל. ואז עולין כל העולמות עם האותיות שבהם לשרשן היינו לבחינת רצון אין סוף שנתגלה בשבת בחינת רעוא דרעווין המבואר בפנים. בחינת ועתיקא קדישא גלי רצון דילי'.
ועל ידי זה זוכין לתפלה בהתלהבות גדול ובהתפשטות הגשמיות בשבת וזוכין לדעת שלימה בחינת לדעת כי אני ה' מקדשכם הנאמר בשבת וזוכין לידע שכולו טוב כולו אחד. שזה בחינת ה' הוא אלקים בחינת ה' אחד ושמו אחד כנ"ל וזה שסיים הפסוק הנ"ל. אז תתענג על ה' על ה' דייקא בחינת עתיקא קדישא כמבואר בזוהר הקדוש היינו בחינת התגלות רצון אין סוף והרכבתיך על במותי ארץ בחינת חורבן המלכות דסטרא אחרא כמו שדרשו רז"ל על זה המענג את השבת ניצול משיעבוד מלכיות שנאמר והרכבתיך על במותי ארץ וכו'. והאכלתיך נחלת יעקב אביך שהוא נחלה בלי מצרים היינו הדעת הנ"ל לידע שכולו טוב כנ"ל שזה בחי' מה שאמרו רז"ל דעת קנית מה חסרת.
וזה כי פי ה' דיבר היינו כל התיקונים הנ"ל נעשין על ידי תיקון אותיות הדיבור שבמלכות שהוא בחינת פי ה' בחינת מלכות פה כידוע והתלמיד חכם מפריש לו דרך לפי שורש נשמתו, וזה גם כן כלול בקדושת שבת בחינת וכבדתו מעשות דרכיך וזה שנסמך שם (ישעיה נ"ח) ובנו ממך חרבות עולם וכו' (בחינת בנין המלכות דקדושה שנחרבה) וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת (היינו בחינת דרכי התשובה שמתגלין) אם תשוב משבת וכו'-כי כל זה כלול בקדושת שבת כנ"ל, וכשנתתקן המלכות בשלימות אז גם אלו שהם מאחורי הקדושה נעשין כסא לקדושה ועוזרים גם הם לבנות הבנינים של הקדושה וזה בחינת מה שמבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל ענין מה שבעליות שבת אז עולה גם קליפת נוגה ונכללת בקדושה ונגה הוא בחינת תרגום שהוא בחינת אחוריים של הקדושה כמבואר בכתבי האריז"ל. ולפעמים נכללת בסטרא אחרא ח"ו בבחינת השלש קליפות טמאות ובעליות שבת נכללת בקדושה ושלהובא דאשא יורד מלמעלה להכניע הג' קליפות טמאות הנ"ל שלא יתאחזו בה כנ"ל.
וכשנגה נכללת בקדושה נעשין על ידי זה גרים כידוע.
וזה שנסמך (ישעיה נ"ו) ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת וכו' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי וכו' כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים כי תפלה הוא בחינת מלכות כנ"ל. וזה בחינת ונתתי להם בביתי ובחומותי וכו'. כי שמירת שבת קדש הוא בחינת בנין הבתים וחומות של המלכות דקדושה כנ"ל. ועל כן נסמך ענין שמירת שבת למלאכת המשכן והמקדש ואין מלאכת המשכן דוחה שבת כי אדרבא עיקר הבנינים דקדושה שהם בחינת בנין המשכן הוא על ידי שמירת שבת כנ"ל. ועיין (יחזקאל כ') ואת שבתותי קדשו וכו' לדעת כי אני ה' אלקיכם. כי על ידי שבת זוכין לשלימות הדעת שהוא ה' הוא האלקים כנ"ל. בחינת אנכי ה' אלקיך המבואר בפנים. וזה שנאמר בפרשה ואתחנן שמור את יום השבת וכו'. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים היינו שהתגבר העבדות שהוא בחינת המדות רעות של הד' יסודות ובחינת המלכות דסטרא אחרא שנקרא ארץ מצרים כמבואר בפנים. ויוציאך ה' אלקיך משם וכו' על כן ציוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת, כי על ידי זה באין לבחינת שבת שהוא מעין עולם הבא בחינת כולו הטוב והמטיב כמבואר בפנים: