ימי התלאות · א
ספר חלקי: מה שחסר בו מפורט בעמוד הספר.
התאמת הקריאה
איש עשיר היה בברסלב ושמו משה, הנקרא בשם משה חינקעס, והוא היה ממקורבי אדמו"ר הקדוש מוהר"ן זצ"ל, והיה עקר מבנים. ואדמו"ר הקדוש זצ"ל קדם פטירתו, בעת שסדר צואתו לפני מוהרנ"ת, אמר לו אז בזו הלשון "משה אז ער וועט זיך געטין אין חתנה האבין קינדער" [משה, אם הוא יתגרש ויתחתן שוב, יולדו לו ילדים].
ואחר פטירת אדמו"ר זצ"ל באומאן בשנת תקע"א, כשחזר מוהרנ"ת זצ"ל לביתו לנעמירוב דרך ברסלב, ספר זאת לפני משה הנ"ל, ויעצו לגרש את אשתו כדי שיהיה לו בנים. אך משה לא היה לו רצון לזה, ואמר לו, שכפי מה שדבר הוא עם אדמו"ר זצ"ל מזה שאין לו בנים, הבין שהמניעה לזה היא על ידו בעצמו. אבל מוהרנ"ת הרבה לדבר עמו, והוכיח לו שהוא טועה בדבר, והרבה להזהירו שיגרש את אשתו, מרב כוספו שיתקימו דברי אדמו"ר זצ"ל, כי ידע אשר כל דברי אדמו"ר זצ"ל הם ככסף צרוף בעליל, ובלי ספק יהא לו בנים על־ידי־זה.
(חסר, ובכתב יד שאצל ר' מאיר אנשין נכתב יותר באריכות וזה לשונו: משה חינקעס הנ"ל, דר עם אשתו הראשונה כמה שנים והיה חשוך בנים, ומתוך דברי רבנו ז"ל על אודות זה, נדמה לו שרבנו ז"ל תולה הדבר בו, שהוא אינו מסגל לבנים.
ובכן היה כל ימי חיי רבנו זצ"ל, כלאחר יאוש מלהוליד בנים, ומחמת זה, לא היה לו אף מחשבה לגרש את אשתו הראשונה ולשא אחרת, אולי יבנה מאחרת. עד שקדם הסתלקות רבנו זכרונו לברכה שלפני מוהרנ"ת ז"ל, היה עוסק בדבר הצואה בכתב ובעל פה, ואז אמר גם פתאם למוהרנ"ת ז"ל, אם משה יגרש את אשתו, יהיה לו בנים - "אז משה וועט זיך געטין וועט ער האבין קינדער".
וכן אחר הסתלקות רבנו ז"ל, כשחזר מוהרנ"ת לברסלב ומסר מלין אלו של צואת רבנו ז"ל, למשה הנ"ל, הוא אמנם לא האמין לדבריו בשביל שכבר לפי תפישתו בדברי רבנו ז"ל כנ"ל הוא לאחר יאוש. פעם הזמן משה הנ"ל למוהרנ"ת ז"ל בבקר בשעה שהיה לבוש בטלית ותפלין דר"ת, ואז עוד הפעם הזכיר צואת רבנו ז"ל הנ"ל אודותיו, והוא עומד בדעתו ואינו חפץ להאמין, עד שמוהרנ"ת זצ"ל מחזק אמונתו ברבנו ז"ל ובקיום דבריו קפץ ונשבע לו בזו הלשון: "כמו שאני לבוש בטלית ותפלין שכן אמר רבנו ז"ל".
מזה נתעורר משה הנ"ל לתת אמון לדבריו, ותכף הלך לביתו ושאל את אשתו אם חפצה להתגרש, ואמרה הן, ומה את חפצה בעד זה? אני חפצה שנחלק עם הוננו ורכושנו שוה בשוה. וכן עשה וגרשה. מיד התחילו לדבר אודות שדוך, ושדכו אותו לאחות הרב מטאמאשפיל. וגם הר' נתן ז"ל הסכים לזה השדוך, והיא היתה לו לאשה ושמה עלקי.
עבר זמן אחר הנשואין ואין סימן לבנים גם עם אשה זו. ובכן כפעם בפעם בא בטענה למוהרנ"ת, עד שמוהרנ"ת צוה עליו שיסע לאומאן ויהיה שם בטענה זו על ציון רבנו ז"ל: הלא עשיתי כאשר צויתם עלי על־ידי הר' נתן וגרשתי את אשתי הראשונה, ואיה אפוא ההבטחה שיהיה לי בנים עם השניה שנשאתי זה זמן, ואין אף סימן לבנים.
בצאתו מהציון הקדוש נפל ברעיונו הפסוק "זרעו לכם לצדקה", והיה נחשב אצלו הדברים כאלו יצאו מפי רבנו ז"ל פה אל פה, שב לברסלב ופזר מעות לצדקה, ואשתו ילדה בן ובת, עד כאן לשונו.