ירח האיתנים · ירח האיתנים · סי' יב תהלה לדוד

בר"ה עוסקין כל ישראל בבנין המלכות דקדושה ע"י אור הבינה אימא עילאה שזה סוד השופר כמבואר בכוונות. ואח"כ מעלין אותה ממעלה למעלה לבחי' חיבוק ונישוק וזיווג עד שבשמיני עצרת אז הוא זזווגא דמטרוניתא פב"פ כמובא לעיל כ"פ, וזה בחי' כל הענין המבואר בפנים במאמר הנ"ל, ומחמת שעיקר התיקון להביא אותה לבחי' שכינתא בין תריא צדיקיא יתבא שהיא בחי' צדיק העליון וצדיק התחתון המעלה להשכינה מ"נ כדי שתתדבק, ע"כ צריכין לנסוע ולבוא אל הצדיק הדור על ר"ה ואשרי למי שזוכה לשמוע בר"ה חידושי תורה מהצדיק, ועכ"פ נוהגין כל ישראל להתפלל על קברי צדיקים בערב ר"ה כי מקום גניזתם הוא בחי' צדיקים ירשו ארץ שזה בחי' עליית השכינה הנ"ל כמבפ"נ ועיין ליקות"נ סי' ק"ט, וגם כי ע"י הפגם של הלימוד שלא לשמה עי"ז נעשה פירוד ח"ו בין התורה שבע"פ להצדיק שחידש זאת התורה ואינה נכנסת עמו לקבורה כמבפ"נ, וע"כ קודם ר"ה שעוסקין לתקן זאת כנ"ל הולכין להתפלל וללמוד על קברי הצדיקים, וזה בחי' יום תרועה יהיה לכם ומובא בזוה"ק שמרמז על מדתו של יעקב וכן קול השופר מרמז על זה כי יעקב הוא בחי' הצדיק המחדש חידושין דאורייתא בחי' תורה שבע"פ בחי' מלכות ולומד תורתו לשמה כמבפ"נ, וזה בחי' אברהם יצחק יעקב דוד שמרמזין בהתקיעות כמובא, דוד הוא בחי' מלכות בחי' התורה שבע"פ ותיקונה ועלייתה ע"י אברהם שהוא בחי' חסד ואהבה כמבפ"נ. ויצחק הוא בחי' השמחה בחי' וקראת את שמו יצחק על שם הצחוק והשמחה שזה בחי' שמחין ביסורין המבפ"נ כי יצחק הוא הראשון שביקש להתפלל על היסורין כשארז"ל, גם יצחק הוא מבחי' בינה כמובא לעיל בשם הליקויטי תורה להאריז"ל, וזה בחי' נתת שמחה בלבי המ בפ"נ, יעקב הוא בחי' החכמה כ"ש ויעקבני ותרגומו וחכמני וכמבואר בדבריו ז"ל בסי' א' ובסי' ע"ד שעי"ז עיקר בנינה עד שראויה לזיווג כביכול כמבפ"נ, ומחמת שהנשיקין הם ע"י חכמה ע,כ נאמר אצל יעקב בפירוש וישק יעקב לרחל, ועי"ז ממילא נתעורר זיווגא דגופא בגופא בחי' שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא, וזה ג"כ סוד יעקב ששרשו בהדעת שמשם הזיווג, וע"כ זכה שיצאו ממנו יוסף ובנימין שהם סוד שני הצדיקים הנ"ל כידוע, וזה בחי' המלך הקדוש שממשיכין על המלכות אור החכמה שהיא בחי' קודש כידוע, וזה בחי' ובכן יתקדש שמך שהוא כנגד בחי' אברהם בחי' חסד ששרשו בחכמה שהיא בחי' שמחה בחי' וגילו ברעדה, ובכן תן כבוד כנגד יעקב בחי' כבוד חכמים ינחלו, ובכן צדיקים כנגד דוד, וזה בחי' צדי"ק וצד"ק המובא בכוונות היינו שמעלין המלכות בחי' צדק אל בחי' צדיק וזה צדיקים תרי משמע כי שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא כנ"ל, וזה ועולתה תקפץ פיה כי עכשיו ע"י שיונקין כביכול מבחי' המלכות תורה שבע"פ עי"ז יש להם פה לדבר על הצדיק עתק וכו' אבל כשמעלין אותה מביניהם אז ועולתה תקפץ פיה וכו' כי תעביר ממשלת זדון בחי' ביטול המלכות דסט"א שמתגרה בהאדם בגאוה וגדלות ומסיתו ללמוד שלא לשמהולדבר על הצדיק וכו' וזה ותמלוך וכו' בחי' עלךיית המלכות דקדושה לשלימותה, וזה בחי' תקיעת שופר כי ארז"ל תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה גם תקיעה היא מלשון זיווג כמבואר בכוונות כי ע"י החכמה מזדווגת בין תרין צדיקיא כנ"ל, וזה בחי' תקיעה תרועה תקיעה זה בחי' שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא, כי תרועה הוא בחי' השכינה בחי' מלכות בחי' תורה שבע"פ כ"ש ותרועת מלך בו ותרגומו ושכינת מלכיהון בהון, וזהו שארז"ל שתרועה היא אותיות תור"ה עי"ן בחי' עיי"ן פנים לתורה שזה בחי' כלל תורה שבע"פ והיא יושבת בין צדיק עליון שחידש זאת התורה ועכשיו משפיע בה ובין הצדיק התחתון הלומד להתורה וכו' כמבפ"נ, וזה בחי' התקיעה שלפניה ושלאחריה, כי תקיעה היא בחי' ההתקשרות להצדיק כמובא לעיל כ"פ, וע"כ צריכין לתקוע שברים ותרועה כי מחמת שעוסקין בזה להעלות השכינה בחי' תורה שבע"פ מהגלות שהיה לה בפה הלומד שלא לשמה שעי"ז לא די' שגרם צער להשכינה כביכול אלא שמקבל כח עי"ז ויש לו פה לדבר על הצדיק עתק ורודף את הצדיק התחתון וחולק עליו, ולא עוד אלא שרודף גם הצדיק העליון שחידש זאת התורה. אלא שזאת הרדיפה נעשה ממילא לפי תומו מחמת שאין התנא שהוא הצדיק העליון יכול לסבול הנשיקין שלו ואינו יכול להתדבק עמו רוחא ברוחא, וכנגד זה תוקעין שברים ורתועה, שברים הוא גנוחי גנח בחי' האנחה שמתאנח הצדיק העליון על הלמדן שלומד תורתו שלא לשמה ועי"ז אינו יכול להתדבק עמו רוחא ברוחא וע,כ מתאנח ע"ז, כי האנחה הוא מוציא רוח ומכניס רוח היינו שמוציא התנא הצדיק העליון ומרחיק ממנו הרוח של הלומד שלא לשמה ומכניס בעצמו רוח דקדושה, גם כי ע"י האנחה שהיא בבחי' תוסף רוחם יגועון עי"ז נגווע ונאסף התנא מהרוח של הלומד שלא לשמה ומדבק עצמו בהרוח דקדושה עיין כ"ז לקמן בפנים סי' ק"ח ק"ט, אך עכ"ז מאחר שאין הלומד מכוון לרדוף אותו רק שנעשה זאת ממילא כנ"ל ע"כ הוא רק בבחי' גנוחי גנח בחי' אנחה, אבל כנגד בחי' הצדיק התחתון שרודף אותו ממש בכח התורה שבע"פ שלומד כנגד זה תוקעין תרועה שהוא יילולי ייליל, כי הצדיק התחתון מילל וצועק על גודל הצער שיש לו מהלמדן שאינו כראוי בפועל ממש, ומחמת שהרדיפה להצדיק העליון הוא תיכף בשעת הלימוד והרדיפה להצדיק התחתון הוא אחר ה ע"כ שברים קודם לתרועה, ובאמת גם בהלימוד של הצדיק שלומד לשמה שזה בחי' יעקב בחי' תרועה כנ"ל יש בזה ג"כ בחי' שברים ותרועה, כי מחמת שצריך להמשיך בלימוד תורתו חיות רוחני בחי' אורך ימים בימינה וחיות גשמי בחי' בשמאלה עושר וכבוד וע"כ כשהוא דבוק בחיות רוחני הוא בבחי' גנוחי גנח, כי מכריחין אותו מלמעלה להתאנח על חסרון פרנסה של ישראל שזה בחי' שמפילין אותו לבחי' שמאלה של תורה בשביל טובת העולם ואז ברגע זו שנופל לבחי' שמאלה אז מחמת גודל קדושתו אינו יכול לעמוד ולשבות כלל במדריגה זו ותיכף מיילל וצועק על שבא לידי מדה זו וחוזר לבחי' ימינה של תורה כמובן כ"ז בפנים וזה בחי' תרועה. וע"כ בר"ה שאז צריכין להמשיך שני השפעות הנ"ל, וע"כ מתפללין אז הרבה על החיים בחי' אורך ימים בימינה, וכן מזונותיו של אדם קצובות לו מר"ה כמו שארז"ל שזה בחי' בשמאלה עושר וכבוד, ע"כ אז עוסקין הצדיקים בענין זה ביותר וע"כ נקרא זה החודש תשרי שהוא בחי' תשר"ק כשארז"ל כי אז עוסקין בעליית המלכות בחי' תורה שבע"פ שהיא בחי' תשר"ק כמובן במסכת שבת דף ל"א במעשה דהלל עם הגר ע"ש ובפירש"י, וזה בחי' הענין שיש אז בין יעקב לעשו כמובא בזוה"ק כי מחמת שגם הצדיק צריך ליפול ברגע קלה לבחי' שמאלה בשביל להמשיך ממון ופרנסה לישראל ע"כ יש לתורת התנא והצדיק שני משמעות בחי' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, ומחמת שמבחי' שמאל משם אחיזת עשו הרשע ע"כ הוא מתגרה בישראל ללמוד תורה שלא לשמה לגמרי ח"ו ואז הוא לוקח כל השפע לעצמו ר"ל כידוע, ולא עוד אלא שרודף את הצדיק בחי' יעקב עד שמוכרח לנוס ולברוח ממנו, וע"כ בר"ה שהיא בחי' שמאל כידוע אז עשו רוצה להתגבר ביותר והמקטריגין העומדים לשמאל מקטרגים מאד מחמת הלימוד של הלומדים שאינם הגונים, אך ע"י תקיעת שופר שעי"ז נמשך יראה והתעוררות התשבוה לכל ישראל שזה עיקר תיקון הלימוד שתיהיה יראת חטאו קודמת לחכמתו ותכלית תורה תשובה ומעש"ט, והעיקר בכח הצדיקים העוסקםי בזה בר"ה ביותר עי"ז נמתקים כל הקיטרוגים ונכנע קליפת עשו ואז זוכין ישראל לשפע רוחניות ולשפע גשמיות כנ"ל, וזה תקעו בחודש שופר וכו' כי חק לישראל הוא וכו' ודרז"ל מזה שמזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה, ומחמת שהמזונות נמשכין מבחי' שמאלה של תורה שזה בעצמו בחי' ר"ה כנ"ל, ע"כ נתעוררין אז ביותר אותם העומדים לשמאל והתיקון הוא ע"י תקיעת שופר כנ"ל, וזה בחי' אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זה בחי' בנין המלכות מהצירופים של תורה שבע"פ שבפה הלמדן, וזה זכרונות כדי שיבוא זכרוניכם לפני לטובה זה בחי' עליית המלכות להזדווג בין תרין צדיקיא שהן מסטרא דדכורא כידוע, וזה בחי' זכר צדיק לברכה וזה נעשה ע"י בחי' חכמה כנ"ל שזה בחי' זכרון בחי'כי אין זכרון לחכם עם הכסיל, וזה ובמה בשופר שמרומז על עולם הבינה שמשם מתחיל התיקון של כל הנ"ל כמבפ"נ:

העתקת הקטע עם מראה המקום

אח"כ עוסקין בתשובה בכל ימי התשובה ועיקר התשובה תלוי בלימוד התורה לשמה כי אז המאור שבה מחזירו למוטב, וע"כ באמת ארז"ל הרגיל ללמוד פרק אחד ילמד שני פרקים, וע"כ עיקר תשובת האדם צריך להיות על ביטול תורה או על הלימוד שלא לשמה כי אם היה לומד תורה לשמה היה ניצול מכל מכשול כמו שארז"ל אורייתא וכו' מגינא ומצלא, ובוודאי זה נאמר רק על הלומד לשמהמה שאין כן שלא לשמה ממש אר"ל מוטב לו שנהפך שלייתו על פני, וארז"ל כל האומר אין לו אלא תורה אפילו תורה אין לו, וע,כ עיקר התשובה על שפגמו בלימוד התורה בבחי' שארז"ל יתלה בביטול תורה, עד שביו"כ אז המלכות עולה עד הבינה ששם שורשה ואז ניזונית מחמשה קולולת הפנימיים שזה סוד ה' עינויים וחמשה תפלות שמתפללין אז כי שם אין אחיזה לשום מחשבה זרה מבחי' חיות גשמי של אכיחלה ושתיה גשמיית שמזה נשתלשל בחי' הלימוד של שלא לשמה מחמת שהצדיק צריך בלימוד תורתו להמשיך גם חיות גשמי שזה בחי' שמאל כנ"ל, אבל יום הכפורים הוא בחי' עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה גשמיית רק ניזונין ממזון דק ורוחני מאד שאין בו השתלשלות אחיזה לשום דבר חיצוני, ואפילו השטן לית ליה רשות לאשטוני ואז נתבטל אחיזת עשו שיניקתו מבחי' הושט כידוע היינו מבחי' אכילה ושתיה וחיות גשמי, אבל יו"כ הוא כנגד יעקב שהוא כנגד בחי' הקנה שאין בו שום אכילה ושתיה רק קולות קדושים בבחי' הקול קול יעקב ואז אפילו החיות גשמי שצריכין ישראל לקבל מן התורה בשביל קיום התורה כי אם אין קמח אין תורה הכל נמשך אז משרשו העליון מבחי' מזון דק ורוחני מאד עד שאין בו שום השתלשלות אחיזה להחיצונים, וע"כ יו"כ כנגד יעקב (ועיין מגלה עמוקות אופן ק"ג) כי יעקב הוא בחי' הצדיק הלומד תורתו לשמה וכו' כמבפ"נ, ואז נתקיים תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז כי אז לית רשות לשטן לאשטוני כנ"ל, ואחר יו"כ אז מתחילין החסדים ליכנס ומתחיל להאיר בחי' וימינו תחבקני המבואר בפנים, עד שביום ראשון של סוכות נמשכין חסדים גדולין מאד כמבואר בכתבים שעל ידם תיקון המלכות כמובא לעיל כ"ואז נמשך עליה אור הבינה שזה בחי' סוכה העליונה, והמלכות עצמה היא בחי' סוכת דוד בחי' תורה שבע"פ, וזה בחי' השמחה של סוכות כי שם מקור השמחה בחי' יין המשמח של סוכות כי שם מקור השמחה בחי' יין המשמח בחי' נתת שמחה בלבי:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' הד' מניים אתרוג דומה ללב זה בחי' בינה לבא וגם בחי' מלכות היא אז בבחי' צור לבבי כמבפ"נ, לולב דומה לשדרה בחי' הצדיק וע,כ נקרא כפות תמרים בלשון רבים בחי' בין תרין צדיקיא יתבא, הדס דומה לעינים היא בחי' חכמה כי עינים על שם החכמה נקרא כמבואר במ"א. ערבה דומה לשפתים בחי' נשיקין, וע"כ ערבי נחל רומזין ג"כ לנצח והוד דגופא כי עי"ז נעשה ג"כ זווגא דגופא בגופא כמבפ"נ, ורז"ל דרשו פרי עץ הדר זה אברהם וכו' בחי' חסד בחי' וימינו תחבקני, כפת תמרים זה יצחק בחי' שמחין ביסורין בחי' בינה לבא כנ"ל, ענף עץ עבות זה יעקב בחי' חכמה כנ"ל, וערבי נחל זה יוסף בחי' הצדיק הנ"ל וע"כ נקרא ג"כ בלשון רבים כנגד תרין צדיקיא הנ"ל, וע"י נטילת הד' מינים אלו ממשיכין ג"כ חסדים כידוע, וחסד שרשו בחכמה כידוע, וע"כ ע"י החסדים נמשך ונתגלה ג"כ אור החכמה העליונה בבחי' אל (שהוא שם החסד בחי' חסד אל כל היום) נהירו דחכמתא, ועי"ז עולה המלכות לבחי' נשיקין וזיווג, וע"כ בשמיני עצרת אז היא זיווגא דמטרוניתא פנים בפנים וע"כ שמיני עצתר הוא כנגד מלכות דוד בחי' תורה שבע"פ ואז שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא, ואז כל ישראל (שהם בחי' צדיקים כ"ש ועמך כולם צדיקים וכו') עולים אז לתורה ונכללים בה בבחי' מ"ג (ועיין מאורי אור שתורה כוללת גם תורה שבע"פ עמה), והצדיק העליון משפיע בה ואז השמחה גדולה מאד בחי' אור צדיקים ישמח ויעקב הוא אז רישא לחדוותא כי יעקב הוא בחי' הצדיק הלומד לשמה גם הוא בחי' חכמה שעי"ז נגמר כל הבנין הנ"ל, וע"כ מסיימין התורה בשבירת הלוחות ששיבר משה לעיני כל ישראל להורות שתורה בלא מעש"ט אין בה שלימות ואז אפילו תורה אין לו כנ"ל כי נסתלק ממנו האור שבתורה והרוח הקודש שבה ונשאר בחשך כמובן בפנים, ותיכף מתחילין בראשית ברא א' את השמים ואת הארץ בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ, והארץ היתה תהו ובוהו וכו' כי הסט"א מתגברת מאד להעלים אור התורה שבע"פ ולינק ממנה ע"י הלמוד שלא לשמה, והתיקון הוא ע"י ורוח א' מרחפת וכו' דא רוחו של משיח בחי' מלכות דוד שהוא בעצמו בחי' תורה שבע"פ והוא יזכה לבחי' רוח חכמה ובינה וכן לבחי' חסד הנ"ל כ"ש ועושה חסד למשיחו לדוד וכו' שעי"ז יתקן הכל ויעלה התורה שבע"פ לשרשה לבחי' חיבוק נישוק זיווג, וזה ויאמר א' יהי אור זה אברהם בחי' חיבוק וימינו תחבקני כנ"ל, ויקרא א' לאור יום זה יעקב בחי' חכמה שעי"ז בחי' נשיקין וזיווג, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד שנכלל בחי'תורה שבע"פ עם תורה שבכתב ועלתה לשרשה בשלימות:

העתקת הקטע עם מראה המקום