זמרת הארץ: ליקוטי תנינא, סיפורי מעשיות ושיחות · סיפורי מעשיות
התאמת הקריאה
מבואר בהקדמת הסיפורי מעשיות שמאמר פתח ר' שמעון שבלקוטי מוהר"ן קמא סי' ס' הוא כמו פירוש וביאור על זאת המעשה וכו'. ואין אתנו יודע עד מה. וכבר נתבאר לעיל איך שמאמר פתח ר"ש הנ"ל יש לו שייכות לענין קדושת א"י. אך גם כאן במקומו יש איזו רמזים לזה. כי א"י היא בחי' מלכות בחי' הבת מלך כידוע ונקראת ארץ טובה וניתנה לטובים שהם ישראל כמו שאמרו רז"ל יבא טוב וכו'. וכשנעשה המלך ברוגז עליה בחי' חרון אף ח"ו אזי אמר שהלא-טוב יקח אותה. היינו בחי' הסטרא אחרא ועכו"ם והם מתפשטים שם עם חיילותיהם והולכים אחר שרירות לבם וממלאים בה כל תאותיהם ועושים כל ימיהם כחגים. ופנימיות קדושת א"י נעלמת מאד בעונותינו הרבים ואין דורש ואין מבקש והקב"ה שאוג ישאג על נוהו. וציון גם היא במר תבכה וכו'. ונמצאים בכל דור ודור אנשים כשרים מישראל שהם בחי' המשנה למלך (כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך אבל בישראל יש מה הקב"ה מחי' מתים אף ישראל וכו' כמו שאמרו ז"ל) שמשתתפים ג"כ בצערם של השי"ת והשכינה כביכול. ומשתדלים לחפש ולבקש ולגלות קדושתה ועוסקים בזה במסירת-נפש עצום וזמן מרובה מאד עד שזוכים שמוצאים את הבת מלך במקום גלותה עכ"פ. והיא בעצמה מגלה להם תחבולות איך להוציאה משם. והעיקר הוא להרבות בכיסופין וגיעגועים קדושים. שזה בחי' צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים וגו' וכתיב נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד' ולגם להתענות. כי מאחר שתחלת הפגם הי' ע"י אכילה כמו שכ' פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת וגו' וכמבואר בזוה"ק. שזה בחי' בננו זה זולל וסובא וגו' וגם ביום האחרון שלא לישן. כי א"י בפנימיות קדושתה היא בחי' מוחין דגדלות ושינה היא בחי' מוחין דקטנות בחי' אחד מס' במיתה שמשם יש יניקה ואחיזה להסט"א ח"ו. אך לפעמים מתגבר היצר הרע כל כך עד שאוכלין איזו אכילה שאינה בשלימות ובאים לידי שינה וישנים זמן מרובה מאד. (שזה בחי' מה שמבואר במאמר פתח ר' שמעון הנ"ל שיש בני אדם שישנים כל ימיהם וכל עבודתם את ד' היא רק בבחי' שינה וקטנות ובלי חיות ושכל דקדושה. ואז אין עבודתם יכולה לעלות למעלה וכו' ומבואר שם שלפעמים באין לידי שינה ע"י אכילה שאינה בשלימות). ואח"כ כשנעור קצת משינתו וחוזר והולך לבקש ולחפש אחר הבת מלך עד שמוצא אותה עוד הפעם במקום גלותה ואז הקילה עליו קצת בענין התעניות רק העיקר להרבות בכיסופין וגיעגועין והתבודדות הרבה בכל פעם. והעיקר לשמור עצמו מהשינה. היינו לעורר עצמו בכל פעם ולהתחדש ולהתחזק בעבודת ד' בכל פעם בהתעוררות חדש ובחיות ושכל דקדושה. כי קדושת ארץ ישראל היא בבחי' ולבי ער וכמו שכתוב אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ופירש"י שאם ידעתי לא ישנתי. אך שם היתה גם השינה בקדושה גדולה בבחינת תרדמה של נבואה. אבל משינה פשוטה שהיא בחי' מוחין דקטנות ממש צריכים להשמר מאד. אך היצה"ר מתגבר כ"כ עד שמביא דייקא לבחי' שינה עד שיש שנפלו ע"י שינתם מכל השבעים פנים לתורה שזה בחי' מה שהי' ישן שבעים שנה. והבת מלך עצמה מנערת אותו בכל פעם ולא ננער והיא בוכה ומתמרמרת מאד כי יש רחמנות גדול מאד עליו ועליה כמבואר בפנים. ואעפ"כ מאירה עליו איזה רשימה מבחי' המקיפין שלה הקדושים באופן שכשיתעורר משינתו עוד הפעם ידע איך לחפשה ולבקשה עוד. אך עכשיו צריכים תחבולות אחרות. כי צריכים לבקש אותה אצל הר של זהב ומבצר של מרגליות ושם ימצאנה וכו'. והגם שאין אתנו יודע עד מה כוונתו ז"ל בזה. אך התורה הק' ניתנה לדרוש כדכתיב דרושם הם לכל חפציהם כידוע. ע"כ נראה לעניות דעתי שהוא כעין מה שמבואר בתיקונה חמישאה מהתיקונים אחרונים במאמר קם ר' שמעון על רגלוי וכו'. עביד בגין שכינתא דאיהי בגלותא ואם היא באומאה הא אבא ואימא דאינון חכמה ובינה יכולין למעבד התרה וכו'. ואם היא נדר מסטרא דאבא ואימא ולא בעו. אנא סליק לגבי ההוא דאתמר ביה כי יפלא ממך דבר דאתמר ביה במופלא ממך אל תדרוש דיפטור נדר וכו'. שזה בחי' מה שמבואר במאמר פתח ר"ש הנ"ל שיש שנפלו כ"כ בשינתן עד שצריכים לעוררם ע"י סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות וכו' שזה בחי' תיקוני עתיק בחי' זקן וכו'. וסוף כל סוף זכה למצוא את הבת-מלך ולהוציאה ולהחזירה לשורשה ולמקומה בשלום. ועיין בהקדמת הסיפורי מעשיות שם יש דברים שמבוארים ביותר קצת:
המעשה הזאת לא שמענו עליה שום רמז וביאור. אך אותיות בולטות ומצטרפות מאליהם. כי מובן להדיא שמדבר מסוד יחוד צדיק וכנסת ישראל שזה סוד בנין ירושלים וגאולת ישראל. ואיך שהשכינה כביכול מקושרת עם ישראל בקשר אמיץ ודביקות גדול ולא תפרד מהם לעולם ועד. וכל הסיבות שעברו על הבת-קיסר ועל החתן שהוא הבן-מלך והכל כדי להפריד ח"ו הקשר שביניהם. והיא בגודל חכמתה וצדקתה עברה על הכל והתנהגה עם כל א' כפי בחינתו. כי הגזלנים והרוצחים הרגה לגמרי והכל בחכמה גדולה כמבואר בפנים ונמלטה מבן הסוחר ומהמלך ועי"ז עברו עליהם יסורים גדולים כי נתגרשו ממקומם. ואיך שהמיתה מרחוק ע"י הזכוכית השורף את הקרח שהוא בן המלך הזקן (ומסתמא הי' מבחי' המלכות דסט"א כמובן) ושרפה את המוח שלו עד שנפל עי"ז למימי הים. ועי"ז נתגלגל הדבר עד שנתקבצו כולם ואז החזירה להמלך את הבנות-שרים ושב למדינתו ומלכותו. ולבן-הסוחר החזירה הספינה שלו עם הסחורה עם ריוח עשירות הרבה בכפלי כפלים ממה שהי' כי כבר הי' שם גם כל העשירות המופלג מאד שלקחה מן הגזלנים. ולהבן-מלך שהוא החתן שלה באמת אמרה נלכה ונסעה ושבו לביתם וכו'. ובודאי יש בכל ענין וענין ובכל דיבור ודיבור מסיפורי מעשות אלו רזין גדולים ועילאין. והכל נוגע בסוד עולם התיקון וקיבוץ גליות לא"י והתגלות קדושת א"י ע"י מלך המשיח ובנין ערי יהודה וישראל בבנין עולם. (יה"ר שנזכה):
מבואר בפנים כי הדברים סתומים וחתומים לבד מהרמזים שגילה רבינו זצ"ל בעצמו. ואעפ"כ מבואר שמדבר מסוד עולם התיקון וביטול הקליפות והסטרא אחרא בבחי' ואת הרוח הטומאה אעביר מן הארץ. ומענין האילן הנפלא שכל ענף ופרי ועלין שלו יש להם סגולה מיוחדת זה מסוגל לבנים וזה לרפואה וכו'. ואח"כ מרמז שיש אילן שאם הי' מושקה לא הי' נשאר מן השדים כלום. ואיך שנהי' רעידת אדמה ונשקה האילן כולו ולא נשאר מהם כלל ונעשו כלא היו. (ועי' יחזקאל מ"ז) והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית וגו' והנה אל שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה וגו' ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והי' פריו למאכל ועלהו לתרופה. עי' רש"י שכתב פירש ז"ל להתיר פה אלמים ופה עקרות ומשמעו לשון רפואה וכו' שזה בחי' האילן הנ"ל. ואם האילן הזה הוא עצמו זה האילן שאם הי' מושקה לא הי' נשאר מן השדים כלום כמובן לכאורה בפנים. א"כ מה שהשמש קובלת לפני הירח אודות זה האילן שהיא זורחת עליו ומייבשת אותו. וכן מה שהירח השיבה לה באשר שהיא דואגת דאגת אחרים. אבל היא דואגת דאגת וצער עצמה באשר שהשדים יונקים מרגליה ולפיכך אין לה כח ברגליה וכו'. ובאמת אם הי' נשקה זה האילן לא הי' נשאר מהם כלל וממילא היתה תרופה גם להלבנה על צערה. נמצא שבסוד עולם התיקון יתתקן הכל כנ"ל. ואפשר שזה ענין ובתורתו יהגה יומם ולילה בחי' חיבור יום ולילה בתורה בחי' המקום שהיום והלילה מתקבצים יחד המבואר בפנים והי' כעץ שתול על פלגי מים בחי' האילן הנ"ל. וזה שהזהיר השי"ת ליהושע בתחלת כניסתו לא"י לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. ובמלחמת גבעון אמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וגו'. וכל זה צריכים לבאר עוד. וזה בחי' שמש ירח עמד זבולה וגו' עי' רש"י (חבקוק ג'). וזה בחי' הר ציון ירכתי צפון וגו' כי הנה המלכים נועדו וגו' הם בחי' השמש והירח שנאמר בהם ולמשול ביום ובלילה וכו' וכמובן גם בזוה"ק. וע"כ שם עיקר עיבור השנים וקידוש החודש:
עחחם שם בהרמזים שאח"כ מובא הפסוק ואשני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי וגו' כי שם כלולים כל חלקי העולם וכו'. ושם עיקר תיקון העצה דקדושה. ועי' גם לקמן בסי' ו' בהרמזים מענין חזה ציון קרית מועדינו וגו'. וזה בחי' כי הנה האבן וגו' על אבן א' שבעה עינים וגו' עי' רש"י (זכרי' ג') כי שם כלליות כל השבעה אקלימים וכמובן גם בדברי רבנו ז"ל (ועי' שער החצר מ"א ס"ה). ושם מקריבים על אש המזבח קרבנות שרובם הם רק משור ושה כי עזים הם ג"כ בכלל שה כמו שאמרו רז"ל וכמו שפירש"י בפ' בא על הפסוק מן הכשבים או מן העזים וכו'. ועי"ז נתכפרין העונות וניצולין מאש הגיהנם וכיוצא וכמו שאמרו רז"ל (במ"ר פקודי פ' נ"א):
המעשה הזאת אומרים שהי' משמעות מדברי רביז"ל שיש בה סוד שם מ"ב וכו' כמבואר במקום אחר. ועי' זוהר חדש (סוף פ' כי תבא) בלקוטים ובגין דא לא עאלו ישראל לארעא עד דנטלו תלתין מטלנין אחרנין ואשתלם רזא דשמא דמ"ב וכו' עי"ש. גם מה שמבואר כאן מהבן מלך שנעשה מצורע ואח"כ נתרפא ונתייבש הצרעת ונקלף כל העור ממנו ואז נתגלה ונראה שהוא כולו מאבנים טובות והיו לו כל הסגולות של כל האבנים טובות. מצינו כעין זה לענין ירושת א"י. כמו שאמרו רז"ל על פסוק כי תבאו אל ארץ כנען ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם וכמו שפירש רש"י שם שעי"ז מצאו ישראל מטמוניות של זהב שהטמינו האמוריים בקירות בתיהם. ועי' במ"ר שדרשו רז"ל פסוק זה על חורבן בית המקדש. וסיים שם ולקחו אבנים אחרות כמ"ש הנני יסד בציון אבן אבן בוחן פינת יקרת וגו'. ושם הי' האבן שתיה שבו נכללו כל הי"ב אבני יעקב שהם בחי' הי"ב שבטים שהי' סגולות כל האבנים טובות. שזה בחי' י"ב אבני החושן כמובא ודרשו רז"ל (ב"ר פ' ט"ז) שם הבדולח ואבן השוהם לענין א"י:
בארץ ישראל היו גבורים גדולים כמפורש בכמה מקראות ובדברי רז"ל וכתיב הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו'. גם כתיב כי הוא על ימים יסדה וגו' וכתיב ירושלים הרים סביב לה וגו'. גם שם עיקר האמת כנ"ל כמה פעמים. גם שם עיקר הענוה כמ"ש וענוים יירשו ארץ וגו'. גם קדושת א"י היא בבחי' המלך שהתמונה שלו לא נמצאה אצל שום מלך כי הוא נסתר מבני אדם וכו' והוא רחוק מבני מדינתו. כמובן בזוה"ק (פ' לך ע"ח) לענין אברהם אבינו שהשיג כל סטרי דישובי עלמא וידע חילין די ממנן עלייהו וכד מטי לגו נקודה דאמצעיתא דישובא (בחי' קדושת א"י) תקיל בתקלי' וכו' וחמי דהא חילא עילאה דעלה לית ליה שיעורא עמוק וסתים וכו' תקיפי דעמיקין ולא יכיל למיקום ביה וכו' עי"ש. גם בהרמזים שבסוף המעשה מובא הפסוק חזה ציון קרית מועדנו:
עיין במדרש שוחר טוב (משלי ל') שממית בידים תתפש זו מלכות וכו' ו היא בהיכלי מלך שהחריבה מקדשו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. ושם שממית וגו' זה עמלק וכו'. וממילא מובן כי הזבוב הם בחי' החלושי כח שבישראל שקליפת עשו ועמלק רודפת אחריהם רק שהדף שכתוב בו נימוסי ישראל שהיא התורה הק' מגינה עליהם כמאמרם ז"ל כל זמן שהקול קול יעקב וכו'. ואמרו על עזבם את תורתי לואי אותי עזבו ותורתי שמרו וכו'. ועיין בהרמזים שבסוף המעשה מובא שם ענין ד' מה רבו צרי וגו' שמכוון גם לענין צרת כלל ישראל וגלותם וכו'. ושם ויענני מהר קדשו סלה. ודרשו רז"ל בשעה שהי' מקדשך בנוי היית עונה את תפלתינו ואף עכשיו הוא הר שנאמר ויענני מהר קדשו סלה:
עיקר שלימות התורה ותפלה וכל עבודת ד' הוא בא"י כנ"ל כמ"פ. כי א"י נקראת ארץ החיים כי שם העבודה עם חיות דקדושה בחי' החכמה תחי'. כי שם בחי' מוחין דגדלות בחי' המאור הגדול. וזה בחי' והי' כי יביאך וגו' אל הארץ וגו' לתת לך ערים גדולות וטובות וגו'. וכן בפ' עקב שמע ישראל אתה עובר וגו' ערים גדולות וגו'. ואמרז"ל עד הנהר הגדול נהר פרת מפני שנזכר עם א"י קראו גדול וכו'. אך א"י היא אחת מג' דברים שנתנו ע"י יסורים ועיקר היסורין הוא ע"י המונעים הרשעים מוציאי דבת הארץ כמבואר במאמר ט' תיקונין לקו"מ קמא ס' כ'. כי זה בחי' כל המניעות שעברו על בן הרב. כי הצדיק הוא בחי' אחת עם קדושת א"י בבחי' צדיקים יירשו ארץ וכמו שכתוב והארץ לעולם עומדת ופירש"י כל צדיקי ישראל נקראים ארץ כמ"ש ואתם תהיו לי ארץ חפץ. וזה בחי' ואת הבית הגדול ודרשו רז"ל בית שמגדילין בו תורה ותפלה שמגדילים דייקא. כי שם התורה והתפלה בבחי' מוחין דגדלות. וע"כ שם העבודה בשלימות בלי שום חסרון כמו שכתוב לא תחסר כל בה בבחי' דעת קנית מה חסרת. וזה שמובא בזוה"ק שלימו לא אשתכח אלא בארעה קדישא:
ארץ ישראל היא בחי' תמימות כמו שכתוב כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה. ואברהם אבינו ע"ה שהי' הראשון לירושת א"י נאמר בו התהלך לפני והיה תמים. וכן יעקב אבינו ע"ה שהי' העיקר לירושת א"י כמו שכתוב ויעמידה ליעקב לחוק וגו' לך אתן את ארץ כנען נאמר בו ויעקב איש תם. וכלל כנסת ישראל נקראת יונתי תמתי. וכתיב בפ' שופטים כי אתה בא אל הארץ וגו' תמים תהי' עם ד' אלקיך. ומחמת התמימות זוכין שם למדת ההסתפקות באכילה ושתיה ומלבושים שזה בחי' ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (היינו שלא מחמת עניות אוכלים בה לחם לבד. רק שבהלחם טועמין בו כל מיני מטעמים) לא תחסר כל בה (היינו גם מלבושים וכיוצא. כי מלבוש אחד יספיק להם לכל וכמובא גם בס' שער החצר שפסוק זה מכוון אל מדת ההסתפקות) ושם זוכין להיות בשמחה וחדוה תמיד כנ"ל כמה פעמים. ולהתענג בעבודת ד' בכל מה שעושה בעבודת ד' כל אחד כפי בחינתו. שזה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ד' וגו' וכתיב וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. והנה באמת שם עיקר שלימות החכמה כי אין חכמה כחכמת א"י ואעפ"כ מתנהגין בתמימות. כי באמת זה בעצמו עיקר החכמה לילך בתמימות וכמבואר במ"א. ועי"ז זוכין לכל טוב כמ"ש לא ימנע טוב להולכים בתמים וכתיב ותמימים ינחלו טוב. ושם זוכים לאמונה שלימה להאמין במלכו של עולם אע"פ שהוא סתום ונעלם מאד ולית מחשבה תפיסא ביה כלל אעפ"כ הכל מתנהג על ידו ית' ובהשגחתו הפרטיית גם על השפלים. בפרט בא"י אשר הוא ית' דורש אותה תמיד עיני ד' אלקיך בה וגו'. שזה בחי' כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה מה שאינו כן בחוץ לארץ שהיא תחת יד הע' שרים אע"פ שכולם תחת ממשלתו ית' אעפ"כ יכולין לטעות ח"ו ולכפור ח"ו בהשגחת מלכו של עולם ית' וכאילו יש להשרים בעצמם איזה כח וממשלה. שזה בחי' וקמת ועלית וגו' לא תסור וגו'. שזה בחי' מה שצריכים להאמין שיש צדיקים גמורים שיודעים להשתמש בשמות הק' בקדושה גדולה בעת ההכרח ולבטל עי"ז כל כח הסטרין אחרנין והקליפות רח"ל. כי הגם שהאמת הוא שצריכים להאמין רק בהאמונה הק' ושאין כח לשום דבר שבעולם נגד רצונו ית' כי אין עוד מלבדו כתיב. אעפ"כ צריכין לידע ולהאמין כי יש גם סטרין אחרנין רח"ל שאין נראים ג"כ לרוב בני אדם ואינם מושגים ע"פ השכל האנושי. ואעפ"כ יש כמה פעולות בעולם שעושים הרשעים והמכשפים ע"פ שמות הטומאה. שזה בחינת מה שאמרו רז"ל למה נקרא שמם מכשפים וכו'. והסנהדרין היו צריכים ללמוד גם מעשה כשפים בכדי להבין ולהורות. ושם בא"י זוכין לידע ולהבדיל בין האור ובין החושך היינו בין המעשים והפעולות שנעשין ע"י שמות הטומאה והכשפים וכיוצא שהם בחי' חושך ממש. ובין המעשים והפעולות שנעשים ע"י תפלות הצדיקי אמת שיודעים לכוון בשמות הקדושים וכיוצא בזה בקדושה גדולה. וכמבואר בלקו"מ קמא סי' רל"ד. ועיקר השמוש בשמות הק' בקדושה הוא בא"י כמ"ש בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגו'. ובאמת אלו הכפירות של החכמים להרע שכופרין בכל בהמלך והבעל-שם ולהבדיל גם בהרוחות רעות רח"ל שהם הסטרין אחרנין. כל זה נמשך מהסטרין אחרנין בעצמם כי רק הם מעקמין את לבם כ"כ עד שיכפרו בכל ולבסוף הם בעצמם נוקמין בהם בבחי' תמותת רשע רעה עד שמשליכין אותם לרפש וטיט ממש ומענים אותם בענוים קשים. וגם שם מעקמין את לבם כ"כ עד שאינם חוזרים עדיין מדעתם הרעה. בבחי' רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה. ואין להם תקנה רק ע"י צדיקי אמת בחי' הבע"ש המבואר בפנים כי רק הוא יכול להוציאם מהרפש והטיט ולבטל כל אלו הסט"א הנ"ל בביטול גמור כעפרא בעלמא. ואז חוזרים גם החכמים הנ"ל ומודים ושבים אל האמת:
מבואר בהרמזים שבסוף המעשה שמדבר מסוד הגאולה וכו'. והנה יש לומר שכלל ישראל הם ג"כ בבחי' בן הבערגיר כי האבות נקראים הרים כמו שדרשו רז"ל מדלג על ההרים בזכות אבות וכו'. וכתיב שמעו הרים וגו' אילין אבהן וא"י בכלל ובפרט ירושלים נקראים הר ד' וכתיב ירושלים הרים סביב לה וכתיב לד' הארץ ומלואה וגו' כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה מי יעלה בהר ד'. ואמרו רז"ל שא"י יושבת על שבעה ימים ועל נהרות וכו' בחי' במימות המבואר בפנים. ומצינו בשבח א"י כל המימות הנ"ל כמו שכתוב בורות חצובים וגו' וכתיב ארץ נחלי מים עינות ותהומות וגו' וכתיב ישם מדבר לאגם מים (עי' תרגום) וכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה ואמרו רז"ל (שבת ק"ט) כל המים דינם כמקוה שנא' ולמקוה המים קרא ימים וגו'. והשי"ת התקשר עם אבותינו ועמנו בקשר אמתי והבטיח לנו שיהי' הקשר אמיץ וחזק לעולם ועד ושלא להחליף אותנו באומה אחרת ומסר לנו סימנים קדושים איך להחזיק הקשר הזה גם בימי ענינו וגליותינו עד אשר בעתה אחישנה. והנה המקטריגים גוברים כל כך רח"ל עד אשר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ממש ח"ו. וחסדי ד' כי לא תמנו לגמרי ח"ו רק נתחלף לנו על הגלויות ושיעבוד מלכיות. והסט"א אורבת בכל עת לנתק ח"ו הקשר הק' שבין השי"ת ועמנו ולפעמים מתגברת כ"כ עד שנכנס איזה יאוש קצת גם בלב ישראל מחמת אריכת הגליות וכו'. עד שעי"ז כמעט שאנחנו בעצמינו מוסרים הסימנים הק' לאחרים ח"ו. אך ואתה מרום לעולם ד' ולעולם ידו על העליונה וסוף כל סוף יגמור השי"ת את שלו וכל הירידות יתהפכו לעליות גדולות עד אשר יתוקן הכל כמבואר בפנים:
מבואר בלקוטי הלכות הלכות ברכות השחר שמה שנעשה מיום שנברא העולם מה שבא הנחש ופיתה לחוה ומה שהרג קין את הבל ונמרוד השליך את אברהם לכבשן האש וישמעאל רצה להרוג את יצחק ועשו רצה להרוג את יעקב וכו' וכו' הכל בסוד החילופים הנ"ל. וממילא מובן שזה ג"כ סוד מה שהיתה א"י תחלה ביד כנען. וכן מה שבעוה"ר חרבה א"י אח"כ וגלו ישראל מתוכה לבין העכו"ם. בפרט כפי המבואר לעיל בשם במגלה עמוקות שכשישראל בא"י הם בבחי' בנים ובחו"ל הם בבחי' עבדים וכו'. היינו שגם בקדושה הם עצמם רק בבחי' עבד דקדושה שאין לו רשות לחפש בגנזייא דמלכא לבד ממה שבגשמיות הם תחת רשות וממשלת העבד דסט"א בחי' עבדים משלו בנו וגו'. עד שעי"ז נופלים בדעתם ומתייאשים ח"ו ממעלת קדושתם עד שיש שבאים עי"ז למה שבאים בבחי' ויתערבו בגוים וגו'. וכמבואר בפנים גם לענין הבן מלך שעי"ז שנתגרש ממקומו וכו' בא למה שבא רח"ל. אך אעפ"כ ואתה מרום לעולם ד' כי סוף כל סוף יתתקן הכל כמב"פ. גם מבואר לעיל שא"י היא מבחי' הג"ע. וכן מבואר בדברי רז"ל שמה שגלו ישראל מא"י היא בבחי' אחת עם מה שנתגרש אדם הראשון מג"ע. ועיקר התיקון הוא ע"י שבת שהיא בחי' מלך שהי' שלום בימיו. וע"כ אמרו חז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שחללו בה את השבת. וכן אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין (ועי' במפרשים טעם לשתי שבתות דייקא וכו') וע' זוהר (תרומה קל"ח) מבואר מענין השירה שאמרו פרות הבשן בעת שנשאו הארון לבית שמש ומענין ששבת היא בחי' מלך שהשלום שלו וכו' ומענין שיש שני בחינת שבת וכו'. ואפשר שזה סוד השתי שבתות שאמרו רז"ל. גם ירושלים היא בחי' כסא ד' כמו שכתוב בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ד' וגו'. בפרט הבית המקדש שנאמר עליו כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. ושם עיקר כל תיקונהא דשכינתא בחי' מטה שולחן כסא מנורה וכמבואר בזוה"ק. ושם עיקר שלימות הניגון והשיר הנפלא בחי' השיר שהיו הלוים אומרים בביהמ"ק. ושם עיקר סוד העיבור וקידוש החודש שזה בחי' חדתותי דסיהרא. ושם עיקר תיקון המלכות ועלייתה למקומה ושורשה בבחי' ימלוך ד' לעולם אלקיך ציון וגו' ונאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' והיתה לד' המלוכה ונאמר כי מלך ד' צבאות בהר ציון ובירושלים וגו'. ונאמר ועבדי דוד מל עליהם ונאמר ובקשו את ד' אלקיהם ואת דוד מלכם:
עיין בהרמזים שבסוף המעשה נאום ד' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. גם עני שורש כל הסברות של כל הכתות המבואר בפנים שנתתקנו אח"כ ע"י המלך עם אנשיו. כי בקדושה יש לכל סברה של כל כתה וכתה שורש גדול וכמבואר בלקוטי הלכות הל' תפלה כל זה מצאנו בקדושת א"י וירושלים וכו'. כי אמרו רז"ל עשר קדושות קדשה א"י והם כנגד בחי' העשר מדות עשרה דברים של בחי' עולם התיקון. הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא הכבוד נתתקנו אח"כ ע"י המלך הזקן עצמו שמצאוהו יושב בשדה מוכתר בכתר והוטב בעיניהם כי הוא מכובד גדול. זה נמשך כי בשרשו הכבוד הוא באמת דבר גדול וכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו וכל העשרה מאמרות היו רק בשביל התגלות כבודו ית'. ועיקר התגלות כבודו ית' הוא בא"י. בבחי' מלא כל הארץ כבודו ובירושלים נאמר נכבדות מדובר בך וגו'. והעיקר הוא בבית המקדש שנאמר וכבוד ד' מלא את הבית ונאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד ונאמר שאו שערים ראשיכם וגו' ויבא מלך הכבוד וגו' ונאמר כי בנה ד' ציון נראה בכבודו וזה כי מלך ד' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד ונאמר לשכון כבוד בארצנו. ובאמת אפי' בשעת הגליות והחורבן אעפ"כ הכבוד דקדושה במקומו עומד בחי' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואמרו רז"ל כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ושכנתי כתיב אע"פ שאתם גולים בשדה שכינתי לא זזה מכם וכו'. וכתיב ציון שדה תחרש וגו' ואמרו רז"ל מעולם לא זזה שכינה משם וכו' שזה בחי' מה שמצאוהו להמלך הזקן יושב בשדה מוכתר בכתר וכו' שזה בחינת מה שאמרו ז"ל והשימותי את מקדשיכם אף כשהם שוממין קדושתם עליהם וכו'. ומחמת שהכבוד הוא דבר גדול כל כך ע"כ צריכים ליזהר מאד שלא להיות רודף אחר הכבוד שלא להשתמש בשרביטו של מלך ח"ו. רק אדרבא למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום ואז דייקא זוכה לכבוד דקדושה באמת בבחי' כי מכבדי אכבד וכמבואר במ"א. הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא רציחה וכו' ואח"כ זכו לקבל את המלכה למלך עליהם על שמצאו אותה יושבת בים של דם שנעשה מן הדמעות שלה. זה נמשך בשרשו ממדת הדין והגבורה דקדושה בחי' ד' מיתות בי"ד שהיו נוהגין בא"י ואצל שבט לוי נאמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'. ואמרו רז"ל בזוה"ק (בראשית קנ"א) ירושלים דינא היא ועל דינא קיימא וכו'. וזה בחינת המלכה בחינת דינא דמלכותא דינא. וזה שכתוב (ישעי' א') צדק ילין בה (בחי' צדק מלכותא קדישא) ועתה מרצחים היינו כנ"ל. וע"כ באמת המלכות דקדושה היא בחי' תכלת דאכלי כולא ושצי כולא שעושה קץ ותכלית וכליה מכל הרשעים וכו' שצריכים לנקום בהם ולבער הרע מקרב הארץ כמובא במאמר לשמש בלקו"מ קמא סי' מ"ט. וזה בחינת ארץ אוכלת יושביה כמובא (בשער החצר סי' ע"א). ואעפ"כ אמרו רז"ל (סנהדרין מ"ו) אם כך המקום מצטער על דמם של צדיקים וכו'. ונאמר קול ברמה נשמע וכו' רחל מבכה על בניה וגו'. שזה בחינת הדמעות שבכתה המלכה על אבידת המלך וכו' ואנשיו עד שנעשה ים של דם כנ"ל. הכת שאמרו שראוי להמליך את מי שיש לו שפע מזונות הרבה וניזון רק ממזונות דקים וכו'. וזכו אח"כ לקבל עליהם למלך את התינוק שהי' יושב בים של חלב שהוא בן הבת מלכה. זה נמשך ממה שבאמת צריך האדם לדקדק באכילתו שלא יהי' מאכל גס המבלבל את המוח כי המוח הוא כפי המזון כמבואר בלקו"מ קמא סי' ס"א מאמר חדי ר' שמעון. וגם שלא תהי' אכילתו בבחי' מאכל בהמה כמו שאמר עשו הלעיטני נא וגו' וכמו שדרשו רז"ל. רק שיהי' המאכל בבחינת מאכל אדם בבחינת צדיק אוכל לשובע נפשו אוכל קימעא ומתברך במעיו שזה בחי' ואכלתם לחמכם לשובע וגו' שנאמר בברכת א"י. כי שם האכילה בקדושה בבחי' אכילת מן וכנ"ל וכמובא בשער החצר. ושם בחינת ההסתפקות בעניני האכילה כמו שכתוב אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו' וכמובא.וזה בחינת (משלי כ"ז) ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וגו' ואמרו רז"ל למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בני ביתו בשר ויין וכו' אך אע"פ שמזונות א"י הם מזונות דקים ורוחנים ביותר מחמת שנשפעת ע"י הקב"ה בעצמו כמו שאמרו רז"ל אעפ"כ נאמר ה חיתך ישבו בה (עי' מצודת דוד תהלים ס"ח) ודרשו רז"ל (עירובין נ"ד) אם משים אדם עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת ואמרי לה שמסרחת ואוכלת תלמודו מתקיים בידו וכו'. וזה תכין בטובתך לעני אלקים היפוך מדעת הכת הנ"ל שבחרו להם תחלה איש עשיר למלך מחמת שמדקדק הרבה במזונותיו שלא להיות ניזון ממאכלי שאר בני אדם וכו'. כי זה היפוך ממש מדרכה של תורה שאמרו רז"ל פת במלח תאכל וכו'. הכת שאמרה שיפת תואר ראוי' למלוך מחמת שעי"ז נתרבה ישוב העולם כמו שכתוב לא תהו בראה לשבת יצרה. והעיקר הוא שיהי' העולם מיושב מבני אדם בעלי אמונה שלימה ודעת אמתי כמבואר במקום אחר. שזה בחינת גודל המצוה שיתרבה ישוב א"י כמו שאמרו רז"ל. ושם עיקר היופי דקדושה כמש"כ מציון מכלל יופי וכתיב יפה נוף וגו' וכמ"ש כלילת יופי וגו' ואמרו רז"ל עשרה קבין יופי ירדה לעולם תשעה נטלה ירושלים וכו'. וכלל קדושת א"י הוא בבחינת רחל כידוע שזה בחי' ורחל היתה יפת תואר וגו' בחינת עולמיתא שפירתא וכו' כידוע. והיופי דקדושה נמשך מבחינת ואור פניך כי רציתם שזה בחי' הדרת פנים שתלוי העיקר בשמירת הברית וביטול תאוה זאת. כמש"כ עוז והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. כמובן במאמר רציצא לקו"מ קמא סי' כ"ז. וזה שכתוב אל תחמוד יפיה בלבבך וגו' ותבטחי ביפיך וגו' ותתעבי את יפיך וגו' ונאמר שקר החן והבל היופי אשה יראת ד' היא תתהלל בחי' קדושת א"י שהיא בחי' אשה יראת ד' כנ"ל כמ"פ. והוא בחי' הבת מלכה שמלכה אח"כ על הכת הנ"ל. הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא הדיבור וכו'. זה נמשך ממשה שבקדושה בודאי הדיבור יקר מאד כי הצדיקים הם גבורי כח עושי דברו שעושים ומנהיגים עם הדיבור כרצונם כמבואר בלקו"מ תנינא סי' ס' מאמר ימי חנוכה. ויש להצדיקים כח לברוא עולמות בדיבורם כמו שאמרו רז"ל וכמובא בזוה"ק מה אנא עבדי שמיא וארעא במילולי וכו'. ועיקר שלימות הדיבור הוא בחי' הדיבור של לשון הקודש. כמבואר במאמר הנ"ל ובמאמר תפלה לחבקוק בלקו"מ קמא סי' י"ט. ועיקר שלימות הדיבור של לשה"ק הוא בא"י כנ"ל כמ"פ. אך הכת הנ"ל נתעו כאשר נתעו ונתתקנו אח"כ ע"י שקבלו עליהם למלך את המליץ הנפלא של המלך שהי' יכול לדבר ולהמליץ בשירות ותשבחות נפלאים להמלך שזה עיקר שלימות הדיבור הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא שמחה וכו'. זה נמשך ממה שבקדושה באמת עיקר השלמות הוא לעבוד את ד' בשמחה תמידיית כמש"כ תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה וגו'. וכמובא בשם האריז"ל וכמבואר הרבה מזה בדברי רבינו ז"ל ובספרי לקוטי הלכות. והשמחה דקדושה היא מקושרת וכלולה עם אהבה דקדושה כמו שכ' ויעלצו בך אוהבי שמך. ועיקר שלימות השמחה הוא בא"י בפרט בירושלים. כמש"כ ששון ושמחה ימצא בה וגו' וכתיב ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה וכתיב ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם ועוד פסוקים רבים כאלו וכנ"ל כמה פעמים. אך הכת הנ"ל נתעו בזה לשמחה של הוללות ושכרות רח"ל ונתתקנו אח"כ ע"י שמלך עליהם האוהב נאמן של המליץ. כי זה עיקר השמחה לשמוח בשמחה של מצוה ולעבוד את ד' בשמחה בפרט מי שזכה לישב בא"י צריך לשמוח מאד בקדושת א"י ואע"פ שעכשיו היא בחורבנה בעוה"ר צריכים לקבל בשמחה את התנחומין שהקב"ה מנחם אותנו ע"י נביאיו וצדיקיו הק' ולהאמין בהם באמת ולצפות לישועה בכל עת עד שנזכה לראות באמת בשמחתה גם עכשיו צריכים להמשיך על עצמו בכל עת שמחה מבחי' השמחה שלעתיד. כי עיקר התכלית הוא חכמה. זה נמשך ממה שבקדושה בודאי החכמה יקרה מאד וכמבואר בפסוקים רבים. אך הם נתעו עי"ז לחכמות חיצוניות ואפיקורסות רח"ל. ובאמת עיקר שלימות החכמה היא החכמה דקדושה שמיוסדת על יסוד התורה והאמונה הק' שזה בחי' שלימות החכמה שבארץ ישראל. כמו שאמרו רז"ל (קידושין מ"ט) עשרה קבין חכמה ירדו לעולם תשעה נטלה א"י וכו'. ופירש"י חכמה תורה וד"א. (ועי' בלקו"מ תנינא סי' ע"ח מענין תורה ודרך ארץ שיש לזה שייכות עם א"י וכבר נתבאר לעיל). ואמרו רז"ל אין חכמה כחכמת א"י ואין תורה כתורת א"י. וגם הכת הנ"ל נתתקנו אח"כ ע"י החכם של המלך. הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא להשגיח לגדל האיברים ע"י אכילה ושתיה וכו'. זה נמשך ממה שבקדושה אכילת הצדיקים ועובדי ד' בודאי יקרה מאד והוא בבחי' קרבנות ממש. ואמרו רז"ל אצל יצחק אם לקרבנך המציא לך הקב"ה למאכלך על אחת כמה וכמה. וכן גידול האברים בקדושה הוא בודאי ג"כ דבר גדול והסנהדרין היו צריכין להיות בעלי קומה ומשה רבינו ע"ה היתה קומתו עשר אמות וכן אצל אברהם אבינו נאמר האדם הגדול בענקים והפליגו רז"ל בגודל קומתו. וכן על יעקב אבינו אמרו שהיו שתי ידיו כשתי עמודי שיש. וכן בשאול נאמר משכמו ומעלה גבוה מכל העם. וכן הפליגו רז"ל על כמה גדולי ישראל בגודל גובה קומתם ובגודל כחם וגבורתם. כי בקדושה היא בודאי דבר גדול ואמרו רז"ל אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. ועיקר שלימות הגבורה דקדושה הוא בארץ ישראל כמבואר בדברי רז"ל מגודל גבורתם. וכן שם שלימות האכילה דקדושה כנ"ל כמה פעמים. וגם הכת הנ"ל נתתקנו אח"כ ע"י הגבור של המלך. הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא עשירות זה נמשך ממה שבקדושה בודאי העשירות יקר מאד וכמו שאמרו ז"ל רבי מכבד עשירים. כי יש בכסף וזהב דקדושה גוונין עילאין וכמבואר בדברי רבינו ז"ל הרבה מזה. אך הכת הנ"ל נתעו בזה מאד ע"י תאות ממון עד שבאו לע"ז ממש רח"ל. כמבואר בלקו"מ קמא סי' כ"ג שתאות ממון היא בחי' ע"ז ממש וכלולה מכל הע"ז של כל השבעים אומות. וע"כ עיקר שלימות העשירות דקדושה היא בא"י ששם זוכים לביטול תאות ממון כנ"ל כמ"פ. ושם עיקר שלימות הצדקה בחי' וצדקה בכרמל תשב שעי"ז זוכין לשבר תאות ממון כמבואר בלקו"מ קמא בסי' כ"ג הנ"ל. וגם הכת הנ"ל נתתקנו אח"כ ע"י הממונה על האוצרות שהי' אצל המלך. אך עיקר התיקון של כל הכתות הנ"ל הי' ע"י הבעל תפלה שזכה למלוך על הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא רק לעסוק בתפלה ושירות ותשבחות להשי"ת ולהיות ענו ושפל ברך וכו' וכן כל מה שזכו למצוא ולקבץ את כל הקיבוץ הק' של המלך ואנשיו הכל הי' בזכות הבעל-תפלה הכשר ובזכות תפלותיו הק' וכמבואר בפנים. כי התפלה כלולה מכל הבחינות הנ"ל בקדושה כי היא בחי' כבוד בחינת שימו כבוד תהלתו כמבואר בלקו"מ קמא סי' ב' במאמר אמור אל הכהנים. וכמש"כ יקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני וכתיב יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו. וכן אע"פ שעיקר התפלה היא רחמים ותחנונים אעפ"כ היא כלולה ג"כ ממדת הדין שזה בחי' מה שלפעמים צריכין להתפלל תפלה בבחי' דין בחי' ויפלל שעשה פלילות עם קונו וכמבואר בלקו"ת סי' ח' מאמר תקעו תוכחה. ועי' בלקו"מ קמא סי' פ' מאמר ד' עוז לעמו יתן שהתפלה צריכה להיות במסירת נפש שהיא בחי' גבורה מדת הדין. וכן עיקר מפלת העכו"ם בבחי' דאכלי כולא ושצי כולא הנ"ל הוא ע"י תפלה. וכן ע"י תפלה בשלימות נתבטל הרג ואבדון מן העולם כמובן במאמר מחאת כפים לקו"מ קמא סי' מ"ד. ונתבטל הכעס כמובן בספר המדות אות התבודדות. וכן התפלה היא בחי' מזון דק ורוחני כמש"כ כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי. וכן התפלה היא בחי' אשה יראת ד' שהיא היפוך בחי' הבל היופי. גם ע"י תפלה זוכים לבנים כמו שכתוב ויעתר יצחק וגו' ויעתר לו ד' . וכן התפלה היא בחי' שלימות הדבור בחי' ד' שפתי תפתח וגו' וכתיב בורא ניב שפתים וגו' ודרשו רז"ל אם תפלתו שגורה בפיו. גם ע"י תפלה בשלימות זוכים לשמחה כמבואר בלקו"מ קמא סי' ה' מאמר בחצוצרות ובסי' כ"ב מאמר חותם בתוך חותם. וכן עיקר שלימות התפלה הוא כשהיא בשמחה כמבואר במ"א וכמו שאמרו רזּ"ל (ברכות ל"א) אין עומדין להתפלל וכו' אלא מתוך שמחה של מצוה. גם עיקר מעין החכמה יוצא מבחי' תפלה כמבואר בלקו"מ קמא סי' ח' מאמר ראיתי מנורת זהב גם ע"י שלימות התפלה נתגדלין האיברים ונתדשנין העצמות. בבחי' ושמועה טובה תדשן עצם כמבואר בלקו"מ ק' סי'נ' מאמר הצילה מחרב. גם התפלה היא בחי' הממונה על האוצרות בחי' עשירות דקדושה כי כל ההשפעות טובות נמשכין רק ע"י תפלות ישראל. גם ע"י תפלה בשלימות זוכין לשלימות התפלה בכל פעם ביותר. כי יש שלימות למעלה משלימות בענין התפלה. וצריכין לזכות לתפלה שלימה כזאת עד שתהי' התפלה אחדות א' עמו ית' בבחי' הוא תהלתך והוא אלקיך. כמבואר בסי' י"ט לקות"נ וכמבואר עוד מענין שלימות התפלה בלקוט"מ קמא סי' כ"ב מאמר חותם בתוך וחותם הנ"ל. ועיקר שלימות התפלה הוא בא"י כנ"ל כמ"פ. נמצא שכל העשרה דברים הנ"ל שהם בקדושתן העליונה בחי' עולם התיקון הכל כלול בקדושת ארץ ישראל. ושם קדושת בחי' המאכלים שעל ידם ממאסים בממון כמבואר בהרמזים שזה בחינת אשר אור לו בציון וגו' וכנ"ל. ועי' בלקוטי הלכות הל' תפלה הנ"ל. (ועי' בבא בתרקא קכ"ב אי לימא לשופרי וסניא אטו בשופטני עסקינן ופירש"י שמסתלקין מנחלתן בזוזי וכו' ר"ל כי שם ממאסין בממון):
עיקר הזקנה והחיים ארוכים זוכים בא"י כמו שכתוב למען תאריך ימים על האדמה וגו' וכתיב והארכתם ימים בארץ אשר תירשון וכן הרבה. וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ח') איכא סבי בבל תמה אמר למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה כתיב וכו'. ושם עיקר הזכרון דקדושה כנ"ל כמ"פ. ושם ראשית נקודת הבריאה כמו שכ' מציון מכלל יופי וגו' וכמו שדרשו רז"ל כי ארץ ישראל נבראת תחלה ובפרט בית המקדש כמו שאמרז"ל. וע"כ שם יכולים לזכות לזכרון דקדושה כל כך עד שיזכור כל מה שנעשה עם כלל הבריאה מתחלת אצילות בחי' נשמה כמש"כ נותן נשמה לעם עליה וגו' עד שיצאה הבריאה מכח אל הפועל ממש. שזה בחינת חתיכת הטבור. כי ירושלים היא טבור הארץ כמובא. וגם שם יכולין לזכות למעלה יתירה ביותר עד שיהי' נכלל בבחי' אין-סוף ממש. שזה בחי' מה שהתפאר העור שזוכר לאו כלום. היינו שזוכר אפילו מה שקודם נר"ן שהיא בחי' "אין" כמבואר בפנים. ועי' רש"י (שיה"ש) על פסוק שררך אגן הסהר וכו'. וכן שם בא"י זוכים לחיים טובים שאין בהם שום חסרון כמש"כ לא תחסר כל בה וכמש"כ למען תחיון וטוב לכם וגו' בארץ אשר תירשון וכתיב לראות בטוב ד' בארץ חיים. וכן שם עיקר שלימות החכמה כי אין חכמה כחכמת ארץ ישראל. וכן שם עיקר שלימות החידות והשירים בחי' שירו לנו משיר ציון בחי' השיר שהיו הלוים אומרים בביהמ"ק בחי' שיר השירים שנאמר כשבנה שלמה את הביהמ"ק. ושם עיקר ההשתוקקות והגיעגועים דקדושה בחינת צמאה לך נפשי וגו' כן בקדש חזיתיך לראות עוזך וכבודך וכתיב נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד' וגו'. ושם עיקר החסדים של אמת בבחי' מה שאמרו לרחב והי' בתת ד' לנו את הארץ ועשינו עמך חסד ואמת. כי כל ירושת א"י היא בבחינת חסד ואמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. ונאמר (תהילים פ"ה) רצית ד' ארצך וגו' אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו חסד ואמת נפגשו וגו' עי"ש במפרשים. ומחמת שעיקר התהוות הזמן הוא ע"י החסדים של אמת וזה בחי' להגיד בבוקר חסדך וגו' ותרגומו וקושטך בלילוון כי משם עיקר התהוות הזמן ע"כ עיקר חשבון הזמן כפי זריחת השמש ושקיעתה בארץ ישראל ובפרט בירושלים כמובא. ושם בחי' הלב כי הביהמ"ק הוא לבו של עולם כמו שאמרו רז"ל וע"כ נקרא על שם דוד כמש"כ ראה ביתך דוד וכמו שארז"ל כי דוד הוא בחינת הלב (וע"כ אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד). וזה והיו עיני ולבי שם. ושם בחינת המעין בחינת ומעין מבית ד' יצא. ושם בחי' הצפור הפורש כנפיו על הלב וכו' כמו שכתוב והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת דא כפורתא דלבא. ומחמת שמשתנים החידות והשירים כפי השינויים שבים הימים ע"כ היו הלוים אומרים שיר אחר בכל יום בפרט בשבת וראש חודש ויום-טוב. ובהחידות והשירים אלו כלולים כל החכמות וכו'. .
וזה בחינת זמרו משכיל. וזה שכתוב (ד"ה ב' ל') וידבר יחזקיהו על לב כל הלוים המשכילים שכל טוב לד' ופירש"י לענין שירה נופל לומר לשון שכל וכו'. ושם עיקר שלימות הדיבור של שבחים להשי"ת בחי' שבחי ירושלים את ד' ורבים כמוהו. ועכשיו היא בבחי' כבד פה בבחי' נאלמתי דומי' וגו' בחי' וכרחל לפני גוזזי' נאלמה. אבל לעתיד כתיב למען יזמרך כבוד ולא ידום כידוע. וכן הביהמ"ק הוא בחי' צואר כמו שכ' ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ופירש"י על שתי מקדשות וכו'. ושם עיקר שלימות הנגינה דקדושה בחי' עשרה מיני נגינה ושם עיקר שלימות הקול בחי' וישמע את הקול מדבר אליו וגו' וכתיב (שם ב' ה') ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד להלל ולהודות לד' וכהרים קול וגו' והבית מלא ענן בית ד' וגו' עי' שם. ושם בחינת השלכת קולות כמבואר בלקוטי הלכות הל' נדרים הל' ד' עי"ש. וכן הביהמ"ק הוא בחי' מיעוט מחזיק את המרובה כמו שאמרו רז"ל עומדים צפופים ומשתחוים רוחים. ועל ירושלים אמרו שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים וכתיב ונקוו אליה גוים רבים וגו' ואמרו רז"ל כי מיעוט מחזיק את המרובה. ועל כלל א"י אמרו רז"ל (כתובות קי"ב) למה א"י נמשלה לצבי מה צבי אין עורו מחזיק את בשרו אף א"י אינה מחזקת פירותיה. גם דרך שם עולים כל השבחים והבקשות של כל העולם ולזה צריך בחינת דיבור שהוא מיעוט מחזיק את המרובה כמבואר בפנים (ועי' גם בשבחי הר"ן סי' קע"ה מענין אנדאנסעניא) (אודיענץ). גם שם בחינת השתיקה שהוא בחינת מיעוט מחזיק את המרובה שזה בחינת ויהס כלב את העם אל משה כי רצה להמשיך עליהם בחי' השתיקה הנ"ל שעי"ז נתבטל כל המלשינות והקטרוגים של המרגלים מוציאי דבת הארץ. וזה וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים חרש מלשון שתיקה היינו כנ"ל. גם שם בחינת הדיבור שהוא מיעוט מחזיק את המרובה כי שם שלימות הדיבור של לה"ק כנ"ל כמ"פ ודיבור של לה"ק הוא בחינת מיעוט מחזיק את המרובה. כי בכל דיבור ודיבור נכללין בו סודות גדולים וענינים נפלאים הרבה כידוע ומובן קצת בכוונות האריז"ל על דיבורי התפלה וכו'. ועיקר שלימות התפלה היא בא"י כנ"ל כמה פעמים. גם שם בחינת השתיקה שהיא מיעוט מחזיק את המרובה כי שם שלימות החכמה כנ"ל כמ"פ. וסיג לחכמה שתיקה וכתיב לך דומיה תהלה אלקים בציון וגו' (ועי' עירובין י"ט מה שדרשו רז"ל על פסוק זה). וכתיב תולה ארץ על בלימה ודרשו רז"ל (חולין פ"ט) על מי שבולם עצמו וכו' וכתיב והארץ הדום רגלי מלשון דומיה ושתיקה כמובא במ"א. גם שם בחינת זה שמוליך ומנהיג את גלגל הירח כמש"כ עשה ירח למועדים וכתיב אלה מועדי ד' אשר תקראו אותם אל תקרי אותם אלא אתם ועיקר קביעות החודש והמועדים תלוי ביושבי א"י דייקא כמו שאמרו רז"ל שזה בחינת סוד העיבור שהוא דייקא בא"י. ועי' בלקו"מ קמא סי' ס"א מאמר חדי ר' שמעון. וכיבוש ראשון של א"י היה יריחו שנקראת כן על שם הירח שהיא מזלה של א"י כמובא. ושם זוכים לבא אל קדושת האילן הק' שיש לו ג' שרשים שהם אמונה. ענוה. ויראה. ואמת הוא גוף האילן שכל המדות האלו כלולין בקדושת א"י כמ"פ. ושם זוכין לעלות מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום לגמרי כי דרך שם עולים כל הנשמות לג"ע התחתון ומשם לג"ע העליון וכן עוד למעלה למעלה וכו' כמבואר בזוה"ק. גם שם עיקר רפואת הבת מלכה בכח הידים הקדושים כמש"כ אתה ידך גוים הורשת וגו' וכתיב אל הארץ אשר נשאתי את ידי וגו'. וזה בחינת (ד"ה ב' ז') ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם וכתיב (ישעי' ל') ביום חבוש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא שזה בחי' מה שיכול לחזור ולמשוך ולהוציא החצים אף לאחר שנזרקו בבחי' דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ. אעפ"כ נאמר אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא. וגם יש לומר כי העשרה עממין שהיתה א"י תחלה בידם ויטמאו אותה ופגמו בקדושתה הם בחי' העשרה מיני חצים שנזרקו להבת מלכה ואח"כ הוציאו ממנה החצים וירשו ישראל את ארצם. וזה שנאמר לענין ירושת א"י בפ' בלק יאכל גוים צריו וגו' וחציו ימחץ ותירגם אונקלוס וארעתהון יחסנון. גם שם עיקר שלימות הצדקה כמש"כ וצדקה בכרמל תשב כנ"ל כמ"פ. ובא"י נאמר כי הוא על ימים יסדה וגו'. ואפשר שזה נמשך ונשתלשל מבחי' סוד המבצר של מים המבואר בפנים. גם שם עיקר שלימות החכמה כי עשרה קבין חכמה ירדו לעולם תשעה נטלה א"י וכו'. ושם עיקר סמיכת החכמים כמו שאמרו רז"ל וכמובא לעיל. ושם כלליות כל העשרה מיני נגינה כנ"ל כמה פעמים. וע"כ שם עיקר רפואת הבת מלכה כנ"ל:
ארץ ישראל היא טובה מאד מאד בתכלית השלימות בלי שום חסרון כמש"כ לא תחסר כל בה. ונקראת ארץ חמדה טובה ורחבה נחלת צבי צבאות גוים שכל מלכי העכו"ם היו תאבים ונכספין אליה. ומה שלפעמים נראה בה לאחד איזה חסרון ח"ו ידע כי זה רק מחסרון דעתו שאינו מכיר בטובתה. וכן אמרו חז"ל בספרי ארץ הרים ובקעות כסבור אתה בגנותה של א"י מדבר אינו מדבר אלא בשבחה וכו'. וכעין שאמרו רז"ל על פסוק ארץ אוכלת יושביה אמר הקב"ה אני חשבתי לטובה וכו'. וזה בחי' הכל מעלין לא"י היינו שאין שם שום חסרונות רק כולו מעלות טובות וקדושות ונפלאות. וזה בחי' מה שאמרו רז"ל א"י גבוה מכל הארצות היינו שהיא גבוה גם באיכותה שמשובחת במעלות טובות יותר מכל הארצות וזה בחי' והוא יכוננה עליון כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל (מ"ר ויקרא פ' כ"ד) ישלח עזרך מקודש וכו' כל טובות וברכות ונחמות וכו' אינם אלא מציון וכו' עי"ש. ואמרו רז"ל למה נקרא שמה תבל שהיא מתובלת מכל הארצות שכל השאר ארצות מה שיש בזו אין בזו אבל א"י אינה חסירה כלום שנאמר לא תחסר כל בה וגו'. (ועי' שער החצר ש"י בשם המפרשים ז"ל שפירשו ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו היינו כעיר שנתחברו לבנינה כל האומנין שבעולם שבודאי אין בה שום חסרון כי מה שחסר לאומן זה גילה ותיקן אומן זה מכוון לענינינו הנ"ל):