זמרת הארץ · סימן יט. תפלה לחבקוק

גודל הטקסט

התאמת הקריאה

ריווח שורות

רוחב הטור

גוון דף הקריאה

נשמר רק בדפדפן הזה.

זמרת הארץ · סימן יט. תפלה לחבקוק · פסקה 1

עיקר קדושת א"י נמשך מבחי' הדיבור של לשון קודש שבו נברא העולם. בבחי' א' אלקים ד' דיבר ויקרא ארץ וכו' מציון מכלל יופי וכו'. וכן לענין ירושת הארץ לישראל נאמר פעמים הרבה לשון דיבור כמו אל הארץ אשר דבר ד' וכו' וכמוהו רבים. וזה בחי' דבר ד' מירושלים מירושלים דייקא. שהיא בחי' יראה. כמבואר בלקו"מ תנינא סי' א' שבזה תלוי' עיקר העשיה ותיקון של לשוה"ק. וזה אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע. כי מאחר שהם יראי ד' הדיבור שלהם יש לו שלימות כי הוא בבחי' יראה דתמן תליא שמיעה. על כן הדיבור שלהם חביב כ"כ עד שכביכול הקב"ה בעצמו גם כן מטה אזנו אליהם ומקשיב ושומע דיבורם ויכתב בספר זכרון לפניו בחי'. כתוב זאת זכרון בספר המובא בסוף המאמר. וזה ליראי ד' ולחושבי שמו. ודרשו רז"ל מחשבה טובה הק' ברוך הוא מצרפה למעשה. כי אף ע"פ שהעיקר הוא המעשה כי המחשבה היא רק בבחי' לשון הקודש הבא מלמעלה שצריכים לתקנו עדיין על ידי הבחירה במעשים טובים דייקא שעי"ז מעלה הטוב שבתרגום שהוא בחי' המתקלא והבחירה. אעפ"כ ישראל ששרשם מקדושת לשון הקודש וכולם בכלל יראי ד' כי הכל חפצים ליראה את שמך. ע"כ יש שלימות בלשון הקודש שלהם עד שגם המחשבה טובה מצטרפת למעשה. (ויש עוד לבאר בזה קצת על פי מ"ש לקמן שבירור הטוב שבתרגום הוא ע"י תיקון השגגות וכו'). והנה בא"י שם מקור היראה כנ"ל והוא בבחי' תיקון הברית כידוע שבכל זה תלוי בחי' שלימות לשון הק'. ולה"ק הוא בחי' רוח הק' כמב"פ והוא בחינת רוח נבואה כמאמר רז"ל דבר ד' זו נבואה. ועיקר הנבואה הוא בא"י. כנ"ל. ומחמת שארץ ישראל היא בחי' לשון הקודש ותיקון הברית שהיא בחינת כבוד. על כן נאמר בא"י נכבדות מדובר בך וכו' ונאמר לשכון כבוד בארצינו כנ"ל. והיא בבחי' אשה חכמה כי אוירא דא"י מחכים. ומחמת שעיקר שלימות לשון הקודש הוא ע"י שמבררין לשון תרגום שהוא מעורב טוב ברע והוא בבחי' אשה משכלת. כי לפעמים היא בבחי' משכיל ולפעמים בבחי' משכל. ע"כ נאמר לא תהי' משכלה ועקרה בארצך. ואצל יהושע נאמר כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ וכו'. רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות וכו' למען תשכיל בכל אשר תלך. כי על ידי קיום התורה בבחירתו מבררין הטוב שבתרגום ומשלימים את לשון הק' שהיא בחי' קדושת ארץ ישראל. וע"כ קודם שנכנסו לא"י הוכרחו למול. כי זה בחי' מצות מילה כמבואר בפנים. וגם כי לשון הק' תלוי בתיקון הברית. ע"כ נאמר וזה הדבר אשר מל יהושע וכו' עי' רש"י שם זה הדבר דייקא בחי' הדיבור של לשון הק'. ועל כן בוידוי בכורים שנותן שבח על ירושת הארץ מתחיל הסיפור ארמי אובד אבי. כי ההכרח לעבור דרך לשון ארם לשון תרגום ולברר הטוב שבו שזהו בחי' הבירורים הק' שבירר יעקב מבית לבן הארמי דייקא ואחר כך זוכין בשלימות לירושת הארץ. והעיקר ע"י קיום התורה כנ"ל. שזה בחי' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי. ויעקב אבינו שזכה לבחי' שלימות הדיבור של לשון הק' בחינת וזאת אשר דיבר להם. ע"כ לא ראה קרי מימיו כי על ידי זה ניצולין ממקרה לילה. וכן יוסף שזכה לשלימות הדיבור הנ"ל ע"כ נתנה לו הבכורה שהיא פי שנים בחי' לשון הק' שנים מקרא. וכשמעלין הטוב שבתרגום ומשלימין את הלשון הק'. על ידי זה נתעוררין ונתגדלין הכח של האותיות של לשון הק' שיש בכל דבר שבעולם וכו'. והכח הזה הוא בחי' כ"ח אתוון דמעשה בראשית. ועיקר הארתם הוא בארץ ישראל. כמאמרם ז"ל למה פתחה התורה בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. ועל כן התפלל משה רבינו ע"ה בחטא המרגלים ועתה יגדל נא כח ד' לענין ירושת הארץ. וע"כ עיקר מצות ברכת המזון הוא על ירושת הארץ. כמו שכתוב וברכת את ד' אלקיך על הארץ הטובה. כי משם עיקר ברכת המזון ומאירים האותיות שבו. ועל כן א"י ובפרט ציון וירושלים הם בחי' לב לבא דעלמא. כי שם מאירין ומתנוצצין האותיות של ל"ב אלקים דעובדא דבראשית. וזה בחי' ומציון יסעדך כפשוטו ממש. כי משם עיקר תיקון הסעודה שיהי' ניזון רק מציון האותיות שבכל דבר. ועי"ז זוכין לפנים מאירות וכו'. וזה בחי' קדושת ירושת הארץ שנאמר בה כי לא בחרבם ירשו וכו' ואור פניך כי רציתם. ונאמר אלקים צבאות השיבנו והאר פניך. וזה בחי' יאר פניו אתנו סלה אתנו דייקא. היינו שיהיו גם פנינו מאירות באור גדול ע"י הארת פניו ית'. וזה שמתפלל שם על פרנסת ושפע הארץ כמו שכתוב ארץ נתנה יבולה וכו'. כי כשנזונין בשלימות התיקון משפע ארץ ישראל בבחי' ומציון יסעדך כנ"ל. עי"ז זוכין לבחי' פנים מאירות הנ"ל וזה בחי' לחם הפנים. וזה בחי' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני וכו'. ודרשו רז"ל כדרך שבא ליראות כך בא לראות היינו שיהי' בבחי' רואה ונראה שזה בחי' פנים בפנים המובא בפנים. ומחמת שהצדיקים הם גבורי כח עושי דברו שהם עושים ובונים הדיבור של לשון הק' שהיא בחי' א"י. על כן נאמר צדיקים ירשו ארץ. וכו'.

זמרת הארץ · סימן יט. תפלה לחבקוק · פסקה 2

ואגב אולי יש לפרש בזה מאמר תמוה מאד בשוחר טוב תהלים ז' שגיון לדוד אמר שלמה המע"ה שומר פיו ולשונו כו'. וכן הוא אומר אל תבהל על פיך אמרו הנביאים לפני הקדוש ב"ה למה אתה מטיב לאומות העולם בעולם הזה. אמר להם לפי שכתבתי ומשלם לשונאיו וכו'. בא חבקוק כו' כך עשה לו צורת עוגה בארץ ואמר איני זז מכאן שנאמר על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי וכו'. אמר הקדוש ב"ה אני מחזיר על כל מי ששיבר קרדומו יבא אצלי. התחיל צוח עד אנה ד' שועתי ולא תשמע. ענה הקדוש ב"ה ואמר לו בן תורה אתה ולא עם הארץ כתוב לך בלוח אחד אלף בית ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ. וכן הוא אומר ויענני ד' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות. אמר לו הקדוש ב"ה וכו'. אף עכשיו כשיגיע הקץ אני גואלכם וכו'. כששמע חבקוק נפל על פניו וכו' ואמר אל תדין אותי מזיד אלא שוגג. שנאמר תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות עד כאן לשונו. וכן פירש רש"י שהתפלה היתה על זה שהטיח דברים וכו'. עי' ספר המדות החדש אות ממון ח' לכוין בבקיעת עצמם לסעודת מצוה שהוא בוקע ומפריד הרע מהטוב שבעץ הדעת וכו'. ועי' בשיחות הר"נ סי' ע"ט בענין מה שכשהאדם מתחיל ליכנס בעבודת ד' ומתקרב להתצדיק האמת אזי מתחיל להתברר הרע מהטוב שבו שמתחילה הי' מעורב עם הטוב ולא הי' ניכר כל כך. וצריך שיעמוד א' שיסיר ממנו חלאתו ופסולתו בכל פעם עד שישאר זך וצלול לגמרי באמת כראוי. והי' אפשר להוציא ממנו הפסולת והרפש מיד. אך על ידי זה יוצא גם המוח עם הרפש מאחר שמעורב הכל ביחד. על כן ההכרח להיות מתון עד שיזדכך מעט מעט עד כאן לשונו. והנה ענין הצלחת העכו"ם בעוה"ז ואריכות הגלות כל כך הוא ג"כ על דרך זה. כי נתערב הטוב והרע מאד וצריך בירור גדול ורב מאד וסוף כל סוף יתברר ויזדכך הטוב מתוך הרע לגמרי שזה בחי' ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. כי מאריך אף וממתין לו עד שתתמלא סאתו. שזה בחי' בפרוח רשעים וכו' להשמדם עדי עד. והנה בודאי היכולת ביד הקדוש ב"ה לאבד ולבטל את הרע של כל העכו"ם מיד. אך אם כן יוכל להיות נאבד גם הטוב שיש ביניהם עדיין. כי עיקר הבירור של בחי' עץ הדעת טוב ורע רצונו ית' שיהי' דייקא על ידי האדם שבשביל זה נברא העולם מחוסר תיקון. ועל כן ההכרח להיות מתון בדבר עד שישלם הבירור על ידי התערותא דלתתא של האדם דייקא. ואז יהפוך אל כל העמים שפה ברורה וכו'. שפה ברורה דייקא. היינו הניצוצות הק' של בחי' לשון הק' שנפל ביניהם בבחי' טט בכתפי שתים וכו' כמבואר במקום אחר. אך באמת עיקר הכח של הבירור ע"י האדם באתערותא דלתתא הוא ג"כ רק בכחו ית' כי ממך הכל וכו'. וכן השי"ת עוסק בזה תמיד לעורר את האדם שיהי' לו איזה אתערותא דלתתא קצת. אך אף ע"פ כן ההכרח שיהי' איזה אתערותא דלתתא קצת בבחי' פתחו לי כחודה של מחט וכו'. שזה בחי' שובו אלי ואשובה אליכם. וכמובא הרבה מזה בספרי קודש. והנה עיקר התשובה שעל ידה הבירור הוא ע"י הדיבור של לשון הקודש בעצמו שהוא להרבות בתפלה ותחנונים וכו'. וכמו שכתוב קחו עמכם דברים ושובו אל ד' וכו' ועל ידי זה נתברר הטוב שבתרגום ונשלם הלשון הק' ביותר ע"י אתערותא דלתתא של האדם. ובזה יובן התחלת המדרש הנ"ל שומר פיו ולשונו וכו' שצריכים לשמור את הדיבור וכו'. וענין מה ששאלו הנביאים על הצלחת העכו"ם והשיב להם ומשלם לשונאיו וכו' היינו כנ"ל. וכן חבקוק אמר על משמרתי אעמודה וכו' ואצפה לראות מה ידבר בי וכו'. היינו שהי' מצפה מתי יגמור הענין של שלימות הדיבור של לשון הק' שהיא בחי' נבואה לגמרי עד שיהי' מפלת העכו"ם והתקרבות הקץ. אמר לו הקב"ה אני מחזר על כל מי ששיבר קרדומו יבא אצלי. כי הדיבור של לשון הק' הוא בחי' חרב פיפיות והוא בחי' הקרדום שעל ידה מבקעין ומפרידין הרע מהטוב שבעץ הדעת. ובזה יובן גם המדרש שאמר שכשנברא הברזל נזדעזעו כל עצי היער. אמר להם אם לא יבא בי א' מכם (היינו היד של הקרדום שהוא מעץ) לא אוכל לעשות כלום כלום. כי ברזל הוא בחי' מלכות כידוע שהוא בחי' הדיבור של לשון הק' ונזדעזעו כל עצי היער שהם שבעים לשון של העכו"ם. כמו שכתוב ויחשוף יערות וכו' עי' רש"י שם וכמוהו רבים. אמר להם אם לא יבא בי א' מכם וכו'. היינו שעיקר הכנעתם על ידי שנתברר הטוב שבתרגום. (שהוא ג"כ בכלל הע' לשון ועולה ללשון הק' כנ"ל). היינו שהשיב לו הקב"ה שאפי' מי ששיבר קרדומו ופגם בלשון הק' אף ע"פ כן אני מחזר אחריו שיבא אצלי שהשי"ת בעצמו עוסק בזה ומעורר אותו ומחזר אחריו שישוב אליו. ואעפ"כ ההכרח שיהי' איזה אתערותא דלתתא קצת ושהאדם יבא אצלו ית' בבחי' שובו אלי וכו' כנ"ל. ואז התחיל צוח עד אנה ד' שועתי ולא תשמע. כי רצה ששלימות הדיבור של לשון הק' שלו שזכה לזה בצדקתו כי הצדיקים הם עושי דברו וכו' כנ"ל. על כן רצה שזה לבד יהי' האתערותא דלתתא לכלל הגאולה. ואז ביאר לו השי"ת הענין ביותר ואמר לו בן תורה אתה ולא עם הארץ. כי ארז"ל (ברכות מ"ז:) איזהו ע"ה כל שקרא ושנה ולא שימש תלמיד חכמים וכו' עיי"ש. ואף שהכונה כפשוטו כמו שפירש רש"י מכל מקום י"ל שמרמז גם למה שעוסק רבינו ז"ל במאמר זה לבאר מה שההכרח לנסוע להצדיק לשמוע מפיו ולא די בלימוד ועיון בספרים לבד. ומאחר שאין אתה ע"ה וידעת שההכרח לשמש ת"ח ולשמוע מפיהם דייקא ולא די בעיון בספרים לבד וכל זה בשביל שלימות לשון הק'. וזה בחי' מה שהתורה שבכתב עיקר שלימות' ע"י התורה שבעל פה דייקא. וכמבואר במקום אחר. שזה ג"כ בחינת דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב וכו'. וכמובא בסוף מאמר זה. נמצא מזה בעצמו מובן ג"כ שצריכים בירור אחר בירור. ובתחילה הי' רק התורה שבכתב לבד ושאר התורה הכל בעל פה. ואח"כ נתמעטו הלבבות והוכרחו להתיר לכתוב גם תורה שבעל פה שהיא המשנה. ואעפ"כ אין זה מספיק עדיין והיו צריכים גם אחר כך לשמש ת"ח ולשמוע פירוש המשנה מפיהם דייקא כי מה שנכתב בספר הוא כבר בבחי' הלשון הק' הבא מלמעלה שאין לו שלימות עד שיעלו הטוב מן התרגום. ואי אפשר לבאר בזה כל כך וכן הוא בכל דור ודור. ע"כ כתוב לך אלף בית שהם בחי' האותיות של לשון הק' ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ. כי אם תעסוק בענין זה תבין מעצמך שאי אפשר למהר הקץ כ"כ מחמת שלימות הבירור שצריכים עדיין על ידי אתערותא דלתתא של האדם דייקא. וזה כתוב חזון (נבואה היא בחינת לשה"ק) ובאר על הלוחות למען ירוץ הקורא בו כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב. כי אע"פ שתכתוב הנבואה בביאור היטב שהיא בחינת שלימות לשון הק'. אעפ"כ יצטרכו עוד לנבואה והמשכת התיקון של שלימות לה"ק ביותר עד שיוגמר הבירור אז יושלם הדיבור של לשון הקודש בשלימות. שזה בחינת ויפח לקץ ולא יכזב שיושלם הדיבור בבחינת קץ הגאולה בשלימות באמת. וזה אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר. כי ההכרח להיות מתון מתון כנ"ל. (וזה בעצמו גם כן בחינת חשמל עתים חשות עתים ממללות). כי צריכים להיות מתון מאד בענין המשכת התיקון הנ"ל ואי אפשר לחטוף ולגמור התיקון בפעם אחת. כי עת לחשות ועת לדבר. שגם מחמת זה בעצמו ג"כ צריכים לנסוע ולהתקרב להצדיק שבדור דייקא. וכמובן במאמר ויבן ד' אלקים את הצלע סי' ס"ז. ובמאמר ויהי' אחר סי' ע"ו. כששמע חבקוק זאת נפל על פניו ואמר אל תדינני מזיד אלא שוגג. כי חשש אולי בזה שהפציר כ"כ פגם בהדיבור של לה"ק ח"ו. ועל כן שב ויתפלל על זה תפלה לחבקוק על שגיונות ד' שמעתי שמעך וכו' שזה מרמז על המשכת התיקונים הנ"ל. ובזה יובנו גם כן הפסוקים (במלאכי ג') שמדבר שם מענין הצלחת הרשעים וכו' אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו וכו'. ופירש רש"י שהם נדברו שלא לידבק במעשיהם הרעים (שזה בחינת שלימות הדיבור של לשון הקודש שתלוי ביראה). ואע"פ שאינו ממהר להשיב גמול הקשבתי ושמעתי וצויתי לכתוב להם ספר זכרון והיו לי דבריהם מקוימים ליום אשר אני עושה סגולה ואוצר ושם אראה אתכם מה בין צדיק לרשע ושבתם וראיתם מה בין צדיק לרשע וכו' היינו כנ"ל. כי בכל דור עוסקים הצדיקים להמשיך בחינת שלימות לשון הק' על ידי יראה. ואע"פ שאי אפשר לגמור התיקון עדיין בשלימות. אעפ"כ דבריהם נכתבים בספר לזכרון. כי הם בבחי' כתוב זאת זכרון בספר וכו' וע"י כל זה נתברר הטוב שבתרגום בכל פעם עד שיוגמר הבירור בשלימות ע"י היראה שהיא בחי' אוצר. אז יהי' מפלת הרשעים ויתבטל ויפול הרע שבכל הע' עכו"ם לגמרי על ידי שלימות לשון הק'. בבחי' לשון נופל על לשון הטוב יעלה לתכלית שלימותו כנ"ל: