ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה מ״ז · אות י׳וּבָזֶה תָּבִין נִפְלָאוֹת בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות כד), שֶׁדָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק: וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלוּאִים – זֶה הַתּוֹלֶה תְּפִלָּיו. גַּם אָמְרוּ (מנחות קג:): – זֶה הַקּוֹנֶה מִן הַפַּלְטֵר. זֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ, כִּי אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וּשְׁנֵיהֶם דָּבָר אֶחָד. כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא תּוֹלֶה תְּפִלָּיו, וּפוֹגֵם בַּתְּפִלִּין, שֶׁהוּא מִדַּת אֱמֶת, אֲזַי הוּא בְּהַסְתָּרַת פָּנִים, וְנִתְמַעֵט הַשֶּׁפַע שֶׁלּוֹ, וּמְזוֹנוֹתָיו מְצֻמְצָמִין, וְצָרִיךְ לִקְנוֹת מִן הַפַּלְטֵר.
וְעַל כֵּן כְּתִיב עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (דברים י״א:י״ב): תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ, כִּי דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי (תהילים ק״א:ז׳), אַךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא מִדַּת אֱמֶת, תָּמִיד עֵינֵי ה' בָּהּ וְכוּ':
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה מ״ז · אות י״אוְהִנֵּה כְּשֶׁהַצַּדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ, וְלֹא מֵחֲמַת תַּאֲוָה הַגַּשְׁמִיּוּת, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת נְשִׂיאוּת פָּנִים, וְנִזּוֹן מִמִּדַּת אֱמֶת. וְכַאֲשֶׁר בְּכֹחַ אֲכִילָה זוֹ עוֹמֵד לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה', אֲזַי יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת יַעֲקֹב, מִדַּת תִּפְאֶרֶת, שֶׁהוּא כְּלָלוּת הַגְּוָנִין. וְהוּא בְּחִינַת שָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם. וְגַם כֵּן בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַשְׁפָּעָתָהּ גַּם כֵּן מִמִּדַּת יַעֲקֹב כַּנַּ"ל.
וְעַל־כֵּן בְּכֹחַ זֶה נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אֱמֶת, בְּדִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנּוֹבְעִים וְיוֹצְאִים מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה, כִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא אַיָּלָה שְׁלוּחָה, וְהַיְנוּ: הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר; כִּי הַנִּזּוֹן מִבְּחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא אַיָּלָה שְׁלוּחָה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת אֱמֶת, אֲזַי: הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר – כְּלוֹמַר, שֶׁנּוֹתֶנֶת מֵעַצְמָהּ וּמִכֹּחָהּ אִמְרֵי שָׁפֶר, לְשׁוֹן תִּפְאֶרֶת, שֶׁהֵם אִמְרֵי אֱמֶת, וְעַל כֵּן יוּכַל לִבְרֹא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהֵם גַּם כֵּן מִמִּדַּת אֱמֶת כַּנַּ"ל.
וְעָלָיו נֶאֱמַר (ישעיהו נ״א:ט״ז): וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה – אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי; מָה אֲנָא עֲבַדִי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא בְּמִלּוּלִי, אַף אַתֶּם וְכוּ' בְּמִלּוּלָא כַּנַּ"ל (הקדמת הזוהר דף ה.), כִּי בַּדְּבָרִים הָאֲמִתִּיִּים, יוּכַל לִבְרֹא שָׁמַיִם וָאָרֶץ. [וְזֶה: וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן; הַיְנוּ עַל יְדֵי אִמְרֵי אֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִמְרֵי צִיּוֹן, אִמְרֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה: עַמִּי אָתָּה – אַל תִּקְרֵי עַמִּי וְכוּ' כַּנַּ"ל].
וְכֵיוָן שֶׁיָּכוֹל לִבְרֹא שָׁמַיִם וָאָרֶץ חֲדָשִׁים, יוּכַל לַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג עוֹלָמוֹ עַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְהַטֶּבַע הוּא עַל פִּי הַנְהָגַת הַגַּלְגַּלִּים כַּיָּדוּעַ, וְכֵיוָן שֶׁהַצַּדִּיק יָכוֹל לִבְרֹא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, אֲזַי הוּא מְשַׁנֶּה כָּל הַגַּלְגַּלִּים, וְעוֹשֶׂה טֶבַע חָדָשׁ, וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים, שֶׁהֵם שִׁנּוּי הַטֶּבַע. וְהָעִנְיָן פֶּלֶא, וְדוּק:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה מ״ז · אות י״בוְזֶה:
וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ – כְּלוֹמַר, מַה שֶּׁתֹּאכְלוּ, הֵן מְעַט וְהֵן הַרְבֵּה, תִּשְׂבְּעוּ, וְלֹא תִּהְיוּ מְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲוַת אֲכִילָה – אֲזַי תִּהְיוּ בִּבְחִינַת נְשִׂיאוּת פָּנִים, וְנִזּוֹנִין מִמִּדַּת אֱמֶת. וּבְכֹחַ אֲכִילָה זוֹ:
וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֵיכֶם – כַּנַּ"ל, אֲזַי תִּהְיוּ שֻׁתָּפִין לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹא שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
וְזֶהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם, דְּהַיְנוּ: אַל תִּקְרֵי "עַמִּי" אֶלָּא "עִמִּי", מָה אֲנָא וְכוּ'. וְכֵיוָן שֶׁתּוּכְלוּ לִבְרֹא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אֲזַי לְהַפְלִיא – שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת נִפְלָאוֹת וּמוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
וְהַיְנוּ דְּסִיֵּם וְלֹא יֵבֹשׁוּ וְכוּ' – כִּי בְּחִינַת הַבּוּשָׁה הוּא גַּם כֵּן כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, כִּי אָזֵל סֻמָּקָא וְאָתֵי חִוְרָא (ב"מ נח:), וּפָנָיו מִשְׁתַּנֶּה לְכַמָּה גְּוָנִין, וְהוּא מִדַּת תִּפְאֶרֶת, מִמִּדּוֹת הַנְּפוּלִין.
וּמַה מָּתְקוּ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְפִי זֶה (ברכות ו:): כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת פָּנָיו מִשְׁתַּנֶּה כִּכְרוּם, שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה לְכַמָּה גְּוָנִין. כִּי כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, וְהַיְנוּ מִפְּנֵי שֶׁפָּגַם בְּמִדַּת אֱמֶת, וְהוּא בְּהַסְתָּרַת פָּנִים, שֶׁהוּא מִדַּת אֱמֶת, כְּלָלוּת הַגְּוָנִין כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן פָּנָיו מִשְׁתַּנִּין כִּכְרוּם לְכַמָּה גְּוָנִין, שֶׁהוּא גַּם כֵּן מִדַּת תִּפְאֶרֶת מִמִּדּוֹת הַנְּפוּלִין, כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה וְכוּ'.
וְעַתָּה הַמִּקְרָא הַזֶּה נִדְרָשׁ כְּמִין חֹמֶר: וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹע – בִּבְחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְאָז תּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת נִפְלָאוֹת: אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא, כַּנַּ"ל. אֲזַי: וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם; כִּי מֵאַחַר שֶׁאַתֶּם בִּבְחִינוֹת אֱמֶת, כְּלָלוּת הַגְּוָנִין, אֵינְכֶם צְרִיכִין לְהִתְבַּיֵּשׁ, שֶׁהִיא כְּלָלוּת הַגְּוָנִין בְּמִדּוֹת הַנְּפוּלִין. עַל כֵּן: וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם.
וְזֶהוּ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר (בראשית דף כה: ובתיקון נא): עֵשֶׂב הוּא ע"ב שי"ן, תְּלָת רָאשִׁין, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שֶׁהוּא הַגְּוָנִין.
וְהַיְנוּ: בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ – שֶׁתְּשַׂדֵּד הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁלְּךָ, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ – לֶאֱכֹל וְלִשְׂבֹּעַ, רַק לְהִסְתַּפֵּק בְּמֻעָט – אֲזַי: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב: