ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ב׳ · אות ג׳ג וּמִזֶּה בָּאָה הוֹלָדָה בְּנָקֵל. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאִשָּׁה כּוֹרַעַת לֵילֵד יַרְכוֹתֶיהָ מִצְטַנְּנוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סוטה יא:), וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַהוֹלָדָה, כִּי הַדָּמִים עוֹלִין לְמַעְלָה, וַאֲזַי נִדְחָק הַמָּקוֹם שָׁם, וַאֲזַי הֵם דּוֹחִים אֶת הַוָּלָד לַחוּץ, וְאַחֲר־כָּךְ חוֹזְרִים הַדָּמִים לִמְקוֹמָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁחוֹזְרִים לֵילֵךְ כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל.
כִּי גַּם הַהֲלָכָה הִיא בְּחִינַת הוֹלָדָה, כִּי יֵשׁ תַּמְכֵי אוֹרַיְתָא, שֶׁנּוֹתְנִים מָמוֹן לְלוֹמְדֵי תּוֹרָה, וּבִתְחִלָּה הֵם מְחַסְּרִים מָמוֹנָם מֵעַצְמָם, כִּי כְּשֶׁנּוֹתְנִים הַמָּמוֹן לְהַתַּלְמִיד חָכָם, נֶחְסָר אֶצְלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יַרְכוֹתֶיהָ מִצְטַנְּנוֹת, כִּי דָּמִים תַּרְתֵּי מַשְׁמַע; אֲבָל אַחַר כָּךְ, עַל־יְדֵי מָמוֹנָם שֶׁמַּחֲזִיקִין הַתַּלְמִיד־חָכָם, וְנוֹלָד הֲלָכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד, אֲזַי עַל־יְדֵי הַשְׁפָּעַת הַחֶסֶד חוֹזֵר וְנִתְמַלֵּא הַחִסָּרוֹן.
וְזֶה בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, בִּבְחִינַת (ישעיהו ל׳:כ״ו): וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, הַנֶּאֱמָר לֶעָתִיד, כִּי הַלְּבָנָה טִבְעָהּ קַר, בְּחִינַת חִסָּרוֹן וּקְרִירוּת, וַעֲתִידָה לְהִתְמַלֹּאת כְּאוֹר הַחַמָּה, בְּחִינַת מִלּוּי הַחִסָּרוֹן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הוֹלָדָה, בְּחִינַת הֲלָכוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת (בראשית ב׳:ד׳): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם – בְּאַבְרָהָ"ם (ב"ר פ' יב), הַיְנוּ חֶסֶד, כִּי הַהוֹלָדָה – עַל־יְדֵי בְּחִינַת הֲלָכוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת (תהילים ק׳:א׳): מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַייָ כָּל הָאָרֶץ. לְתוֹדָה – אוֹתִיּוֹת תּוֹלָדָה. הָרִיעוּ לַייָ כָּל הָאָרֶץ – רָאשֵׁי תֵבוֹת "הֲלָכָה", כַּמּוּבָא. כִּי הַהֲלָכוֹת, בְּחִינַת תּוֹדָה, הֵם בְּחִינַת תּוֹלָדָה כַּנַּ"ל:
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה י): אָסָא חָלָה אֶת רַגְלָיו, עַל שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים וּבִטֵּל אוֹתָם מִן הַהֲלָכוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה חָלָה אֶת רַגְלָיו, כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת תִּקּוּן וְקִיּוּם הָרַגְלִין, כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁחוֹזְרִין וְהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל, וְאָסָא שֶׁפָּגַם בָּזֶה וּבִטֵּל אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִן הַהֲלָכוֹת, עַל־כֵּן חָלָה אֶת רַגְלָיו:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ב׳ · אות ד׳ · חלק 1 מתוך 2 (חלוקת האתר)ד וּכְשֶׁזּוֹכִין לִבְחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַלֶּה אוֹר הָאֱמֶת וּמֵאִיר בְּהַדִּבּוּר, כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁהַדָּמִים שׁוֹטְפִין עַל הַלֵּב הוּא בְּחִינַת פְּגַם הָאֱמֶת, בִּבְחִינַת (משלי כ״ט:י׳): אַנְשֵׁי דָּמִים יִשְׂנְאוּ תָם, אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיּוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה, אֲזַי מֵאִיר הָאֱמֶת, בִּבְחִינַת (מיכה ז׳:כ׳): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם. חֶסֶד לְאַבְרָהָם – הַיְנוּ הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל – עַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר הָאֱמֶת וּמַשְׁלִים הַדִּבּוּר, כִּי עִקָּר שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר – עַל־יְדֵי אֱמֶת, כִּי קוּשְׁטָא קָאֵי וְכוּ' (שבת קד), וַאֲפִלּוּ שֶׁקֶר אֵין לוֹ קִיּוּם רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (במדבר י״ג:כ״ז) עַל פָּסוּק: וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְכוּ').
נִמְצָא שֶׁעִקָּר קִיּוּם וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא עַל־יְדֵי הָאֱמֶת, שֶׁהוּא מֵאִיר בְּהַדִּבּוּר עַל־יְדֵי שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, בִּבְחִינַת (תהלים נ): אֵל־אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר. כִּי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵם מְקוֹר הָאֱמֶת, וְעַל יָדָם מֵאִיר הָאֱמֶת בְּהַדִּבּוּר, דְּהַיְנוּ בְּרִבּוּעַ הַדִּבּוּר, הַיְנוּ בְּחִינַת אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר.
כִּי יֵשׁ רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, וְעַל כֵּן כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, וְהָיָה הַדִּבּוּר בַּגָּלוּת, נֶאֱמַר בְּמֹשֶׁה (שמות ד׳:י׳): לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשׁוֹם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ וְכוּ', זֶה בְּחִינַת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר.
כִּי יֵשׁ דִּבּוּר שֶׁל צְדָקָה, בִּבְחִינַת (ישעיהו ס״ג:א׳): מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם עַל הַחַי, שֶׁהוּא הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא גֶּדֶר הָאָדָם, וְהוּא בְּחִינַת צְדָקָה, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֶסֶד עִם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁזֶּה גֶּדֶר הָאָדָם, שֶׁדַּרְכּוֹ לִגְמֹל חֶסֶד, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַחַי. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: נַעֲשֶׂה אָדָם, וּכְתִיב: וְשֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם וְכוּ'. מָה הָתָם צְדָקָה אַף כָּאן צְדָקָה (הקדמת הזוהר דף יג:), שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה נִקְרָא אָדָם, כִּי הַצְּדָקָה, שֶׁמִּשָּׁם הַדִּבּוּר, הוּא גֶּדֶר הָאָדָם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: לֹא אִישׁ דְּבָרִים־אָנֹכִי, הַיְנוּ הַדִּבּוּר שֶׁל צְדָקָה, בְּחִינַת (תהילים קי״ב:ה׳): טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו, דְּהַיְנוּ גְּמִילוּת חֶסֶד וּצְדָקָה.
וְיֵשׁ דִּבּוּר שֶׁל תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת (הושע י״ד:ג׳): קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'. וְזֶה בְּחִינַת: גַם מִתְּמוֹל, בְּחִינַת דִּבּוּר שֶׁל תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים צ׳:ג׳-ד׳): וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל.
וְיֵשׁ דִּבּוּר שֶׁל עֲשִׁירוּת, דְּהַיְנוּ עֲשִׁירִים קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת (בראשית מ׳:י״ב): שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִיגִים, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין צב): שְׁלֹשָׁה שָׂרֵי גֵּאִים, דְּהַיְנוּ עֲשִׁירִים קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת (כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם), שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּחִינַת דִּבּוּר, בִּבְחִינַת (משלי כ״ב:י״א): חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ, הַיְנוּ הַדִּבּוּר שֶׁל קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת. וְזֶה בְּחִינַת: