ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״א · אות א׳אָמַר, שֶׁעַל־יְדֵי אֲמִירַת תִּקּוּן חֲצוֹת יְכוֹלִין לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ כְּמוֹ עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת. כִּי מִסְּתָמָא אֵין אוֹמְרִים חֲצוֹת עַל הֶעָבָר, וְעִקָּר אֲמִירַת חֲצוֹת הוּא עַל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו עִם הָאָדָם, וּכְשֶׁיֹּאמַר חֲצוֹת בִּבְחִינָה זוֹ, יְכוֹלִין לִמְצֹא כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ בְּתוֹךְ אֲמִירַת חֲצוֹת:
וְכֵן אֲמִירַת תְּהִלִּים וְכַיּוֹצֵא צָרִיךְ לִרְאוֹת, שֶׁיִּמְצָא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כָּל מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים וּבְתוֹךְ כָּל הַתְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וּסְלִיחוֹת וְכַיּוֹצֵא. וּבְקַל בִּפְשִׁיטוּת בְּלִי חָכְמוֹת יְכוֹלִין לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כָּל הַתְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, וּבִפְרָט בִּתְהִלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָט.
וְכָל אָדָם, כָּל מִלְחֲמוֹת הַיֵּצֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ, הַכֹּל מְבֹאָר וּמְפֹרָשׁ בִּתְהִלִּים, כִּי עִקָּרוֹ נֶאֱמַר עַל מִלְחֲמוֹת הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו, שֶׁהֵם עִקָּר הָאוֹיְבִים וְהַשּׂוֹנְאִים שֶׁל הָאָדָם, שֶׁרוֹצִים לְמָנְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים וּלְהוֹרִידוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, אִם לֹא יִשְׁמֹר עַצְמוֹ מֵהֶם.
וְרַק עַל עִנְיַן מִלְחָמָה זֹאת נִתְיַסֵּד כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים. כִּי עִקָּר כְּלָל וְשֹׁרֶשׁ וִיסוֹד שֶׁל כָּל הָעֵצוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא רַק אֲמִירַת תְּהִלִּים וּשְׁאָרֵי תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהִתְבּוֹדְדוּת לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו שֶׁיְּקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְרַק עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה; אִם יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ מְאֹד תָּמִיד לְהַעְתִּיר וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אָז בְּוַדַּאי יְנַצֵּח הַמִּלְחָמָה. אַשְׁרֵי לוֹ.
כָּךְ הֵבַנּוּ מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּמְצָאִים כַּמָּה עֵצוֹת טוֹבוֹת בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהֵם מְלֵאִים עֵצוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל־פִּי־רֹב קָשֶׁה לְהָאָדָם לְקַיֵּם הָעֵצָה בְּעַצְמָהּ. עַל־כֵּן הָעִקָּר הוּא תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, עַל־כָּל־פָּנִים יְדַבֵּר בְּפִיו בְּאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁהוּא, וִיבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, שֶׁיּוֹצִיא אוֹתוֹ מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר וְיַחֲזִירֵהוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, וְאַל יִתֵּן דֳּמִי לּוֹ עַד שֶׁיַּעֲנֵהוּ.
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא קוֹרֵא וְצוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה זְמַן רַב מְאֹד, וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יַעֲנֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִיקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי בְּלִי סָפֵק, רַק חֲזַק וֶאֱמָץ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לב), שֶׁתְּפִלָּה צָרִיךְ חִזּוּק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים כ״ז:י״ד): קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה', וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: וְאִם לֹא תִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתְךָ, חֲזֹר וְקַוֵּה. וְכֵן לְעוֹלָם, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם:
וּכְבָר מְבֹאָר זֹאת בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים. אַךְ צְרִיכִין לִכְפֹּל וְלִשְׁנוֹת זֹאת וְלִזְכֹּר זֹאת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה מִינֵי חֲלִישׁוּת וּבִלְבּוּלִים עַל זֶה בְּלִי שִׁעוּר, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב. עַל־כֵּן צְרִיכִין לַחֲזֹר זֹאת אֲלָפִים פְּעָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק וְיִתְאַמֵּץ לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, שֶׁיְּקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה.
נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם.
כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב.
חַסְדֵּי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״ב · אות א׳פַּעַם אֶחָד בָּאתִי אֵלָיו זַ"ל, וְסִפֵּר לִי, שֶׁזֶּה בְּסָמוּךְ הָיָה אֶצְלוֹ רַב אֶחָד, וְדִבֵּר עִמּוֹ, וְאָמַר לְפָנָיו תּוֹרָה, (הַיְנוּ שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר לִפְנֵי הָרַב הַנַּ"ל תּוֹרָה). וְלֹא זָכִיתִי, שֶׁיַּחֲזֹר וְיֹאמַר אוֹתָהּ הַתּוֹרָה לְפָנַי, רַק אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁסִּפֵּר לִי, שֶׁאָמַר אָז מֵעִנְיַן בֹּעַז וְרוּת,
שֶׁבֹּעַז וְרוּת הֵם סוֹד סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, כִּי בֹּעַז הוּא בְּחִינַת גּוֹאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ג׳:י״ב): כִּי גוֹאֵל אָנֹכִי וְכוּ', וְרוּת הִיא בְּחִינַת תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז:): לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רוּת, שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה דָּוִד, שֶׁרִוָּה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְהָיָה מוּבָן מִדְּבָרָיו זַ"ל, שֶׁגִּלָּה בָּזֶה תּוֹרָה גָּבוֹהַּ, אַךְ לֹא זָכִיתִי לְשָׁמְעָהּ:
גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, שֶׁאָמַר אָז, שֶׁכָּל הַהַשָּׂגוֹת הַגְּבוֹהוֹת מְאֹד שֶׁהוּא מַשִּׂיג, אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלוֹ כְּנֶגֶד אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁהוּא מְגַלֶּה בִּפְנֵי הָעוֹלָם. כִּי בְכָל דִּבּוּר וְדִּבּוּר שֶׁהוּא מְגַלֶּה בִּפְנֵי הָעוֹלָם, תְּלוּיִים בּוֹ כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים:
(פֵּרוּשׁ, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי הַהַשָּׂגוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁאֵינוֹ מְגַלֶּה הֵם גְּבוֹהִים אֲלָפִים וְרִבְבוֹת פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר, כְּנֶגֶד מַה שֶּׁהוּא מְגַלֶּה בִּפְנֵי הָעוֹלָם, כַּמְבֹאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן זֶה אֵינוֹ חָשׁוּב וְיָקָר בְּעֵינָיו כָּל־כָּךְ, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מְזַכֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל־כָּךְ בָּזֶה. וְהָעִקָּר הוּא אֶצְלוֹ, כְּשֶׁהָעוֹלָם זוֹכִין לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דִּבּוּר, כִּי בְּכָל דִּבּוּר וְכוּ' כַּנַּ"ל).
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״ג · אות א׳בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵעַ עוֹד אָז אֵיזֶה אָדָם, דְּהַיְנוּ שֶׁשּׁוֹמֵעַ וּמַרְגִּישׁ שֶׁעוֹמֵד עוֹד אָדָם אֶחָד בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ, הוּא לֹא טוֹב. כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ, שֶׁיְּצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ, שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא אֲנִי וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד.
וּבַמַּאֲמָר "אַבָּא שָׁאוּל וְכוּ' פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי וְכוּ'" (בסי' נ"ה), שָׁם מְבֹאָר בִּטּוּל גָּדוֹל יוֹתֵר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, שֶׁמְּחֻיָּב הָאָדָם לְבַטֵּל עַצְמוֹ כָּל־כָּךְ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, עַד שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אֲפִלּוּ אֶת עַצְמוֹ כְּלָל בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ, רַק אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כִּי אָז, בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, הָאָדָם עוֹמֵד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם (באות ו): מִי הוּא, הֲלֹא יֵשׁוּתוֹ נִתְבַּטֵּל, וְאֵין כָּאן אֶלָּא הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״ד · אות א׳הָיָה אוֹהֵב מְאֹד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת שֶׁל סְתָם בְּנֵי־אָדָם, הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים הַכְּשֵׁרִים, וְהָיָה אוֹהֵב מְאֹד מִי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בְּתוֹךְ הַסִּדּוּרִים הַגְּדוֹלִים, כְּדֶרֶךְ הַהֲמוֹן־עַם הַכְּשֵׁרִים.
וְהָיָה מַזְהִיר וּמוֹכִיחַ אוֹתָנוּ כַּמָּה פְּעָמִים לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשַׁבָּת, וְהָיָה מַקְפִּיד וְכוֹעֵס מְאֹד עַל מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו וְאֵינוֹ מִתְאַמֵּץ לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת אוֹ שְׁאָר עֲבוֹדוֹת פְּשׁוּטוֹת, כִּי עִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת גָּמוּר, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים:
וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הַחוֹלַאַת הַכָּבֵד שֶׁנִּסְתַּלֵּק עַל־יָדוֹ, קֹדֶם לָזֶה, כָּל יָמָיו הָיָה מְזַמֵּר זְמִירוֹת הַרְבֵּה בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״ה · אות א׳שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁהִזְהִיר אוֹתוֹ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְעַיֵּן בְּתוֹרָתוֹ, וְיִרְאֶה לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ אֵיזֶה דָּבָר, (כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר עַל זֶה לְכַמָּה וְכַמָּה מֵאֲנָשָׁיו).
וְאָמַר לוֹ: אִם תִּזְכֶּה לְכַוֵּן אֶל תֹּכֶן כַּוָּנָתִי בְּתוֹרָתִי – מַה טּוֹב, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא תּוּכַל לְכַוֵּן כַּוָּנָתִי, אַף־עַל־פִּי־כֵן טוֹב מְאֹד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְהִרְהוּרִים. כִּי כָל הַהִרְהוּרִים בָּאִים עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּחַדְּשִׁין אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְדַמֶּה מִלְּתָא לְמִלְּתָא, עַל־יְדֵי־זֶה מְתַקְּנִין פְּגַם הַהִרְהוּרִים שֶׁבָּאִין עַל־יְדֵי הַמְדַמֶּה:
גַּם אָנֹכִי בְּעַצְמִי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, שֶׁהִזְהִיר מְאֹד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, וְאָמַר שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד עַל הֶעָבָר. וְאָמַר שֶׁאֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד לְבַד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ, הוּא גַּם־כֵּן טוֹב מְאֹד, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד.
גַּם אָמַר שֶׁהוּא טוֹבָה לְנִשְׁמַת אֲבוֹתָיו שֶׁכְּבָר נִסְתַּלְּקוּ: