ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קע״ב · אות א׳כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, הֵן בָּנִים אוֹ פַּרְנָסָה אוֹ בְּרִיאוּת, הַכֹּל הוּא מִצַּד הָאָדָם עַצְמוֹ, כִּי אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹפֵעַ עָלָיו תָּמִיד, אַךְ הָאָדָם עַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹשֶׂה צֵל לְעַצְמוֹ, שֶׁאֵין מַגִּיעַ עָלָיו אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן נַעֲשֶׂה הַצֵּל הַמּוֹנֵעַ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַגִּיעַ לוֹ הַחִסָּרוֹן לְפִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעַל יָדָהּ נַעֲשֶׂה הַצֵּל.
וְהִנֵּה הַצֵּל הוּא מִדָּבָר גַּשְׁמִי שֶׁעוֹמֵד נֶגֶד דָּבָר רוּחָנִי (הַיְנוּ דָּבָר שֶׁהוּא דַּק מִמֶּנּוּ), כְּמוֹ גֶּשֶׁם עֵץ וָאֶבֶן נֶגֶד אוֹר הַלְּבָנָה וְהַחַמָּה עוֹשֶׂה צֵל, וְכֵן לִקּוּי חַמָּה וּלְבָנָה עַל־יְדֵי צֵל הָאָרֶץ, וְכֵן הַחַמָּה בְּעַצְמָהּ נֶגֶד מַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה, הוּא גַּשְׁמִיּוּת, וְעוֹשֶׂה צֵל נֶגְדּוֹ,
וְעַל־כֵּן הָאָדָם כְּפִי גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו, כֵּן עוֹשֶׂה צֵל בְּעַצְמוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אוֹר וְשֶׁפַע שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל אִם הָאָדָם מְבַטֵּל עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲזַי אֵינוֹ עוֹשֶׂה צֵל, וּמְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְעִקַּר אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא הַכָּבוֹד, כִּי כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לֹא בָּרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ״ג:ז׳): לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו וְכוּ'.
וְזֶה: מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (שם ו); הַיְנוּ אִם הוּא מִלֹא כָל הָאָרֶץ, שֶׁאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲזַי מְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא הַכָּבוֹד.
וְזֶה (משלי ג׳:ל״ה): כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ; כִּי הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא (איוב כ״ח:י״ב), וְעַל־כֵּן הַחֲכָמִים שֶׁהֵם אַיִן, זוֹכִים לְכָבוֹד, עַל־יְדֵי שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים צֵל לְהַפְסִיק, כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם גַּשְׁמִיּוּת כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קע״ב · אות ב׳וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת – חַיִּים וְטוֹבָה לָעוֹלָם, וּלְהֵפֶךְ – לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן הַצַּדִּיק, כְּשֶׁמַּרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, הוּא טוֹב, וְכֵן לְהֵפֶךְ.
וְזֶה: רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, אֶת הַמָּוֶת וְכוּ', הַיְנוּ לַפָּנִים שֶׁלָּכֶם:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קע״ג · אות א׳עַל יְדֵי הַכְּתָב יָכוֹל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְהַכִּיר הַנֶּפֶשׁ וּפְנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַכּוֹתֵב, וְהָאֱמוּנָה וְשֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ.
כִּי יֵשׁ בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה, כִּי הָאֱמוּנָה בְּעַצְמָהּ יֵשׁ לָהּ חִיוּת וְשֹׁרֶשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם אֱמוּנָה, שֶׁמִּשָּׁם נִלְקָח הָאֱמוּנָה, וְעוֹלַם הָאֱמוּנָה יֵשׁ לוֹ גַּם־כֵּן אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הָאֱמוּנָה,
וְהִיא בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, כִּי הַנֶּפֶשׁ וְהָאֱמוּנָה הֵם בְּחִינָה אַחַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו כ״ו:ח׳-ט׳): נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה, וּכְתִיב (תהלים צב): וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת.
וְעַל־יְדֵי הַכְּתָב אֶפְשָׁר לְהַכִּיר הַנֶּפֶשׁ וּפְנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהִיא בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: אָנֹכִי, שֶׁאָמְרוּ חָכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קה): אֲנָא נַפְשִׁי כְּתַבִית יְהַבִית, הַיְנוּ שֶׁהַכּוֹתֵב נוֹתֵן נַפְשׁוֹ בְּתוֹךְ הַכְּתָב, וְגַם פְּנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ, כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: אֲנִי – נוֹטְרִיקוֹן: אֲנָא נַפְשִׁי יְהַבִית – דָּא שְׁכִינְתָּא חִיצוֹנִיּוּת, אָנֹכִי – דָּא שְׁכִינְתָּא פְּנִימִיּוּת. נִמְצָא, שֶׁהַכ' מְרַמֵּז עַל בְּחִינַת שְׁכִינְתָּא פְּנִימִיּוּת.
וְכֵן אִיתָא בְּ"עֵץ־חַיִּים" לְעִנְיַן הִתְלַבְּשׁוּת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁהַכֶּתֶר הִיא פְּנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, וְהַכ' הִיא בְּחִינַת כֶּתֶר, כַּמּוּבָא לְעֵיל, כִּי הַשְּׁכִינָה הִיא בְּחִינַת נֶפֶשׁ, כַּיָּדוּעַ,
נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי הַכְּתָב, שֶׁהוּא בְּחִינַת כ', נִתְגַּלֶּה וְנִרְאֶה בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, פְּנִימִיּוּת הָאֱמוּנָה, כַּנַּ"ל:
וְהַדִּבּוּר שֶׁמְּדַבֵּר עִם הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, הוּא בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה מֵהַכְּתָב, כִּי הַכְּתָב אֵינוֹ רַק פְּעֻלַּת הַנֶּפֶשׁ, וּמִתּוֹךְ הַפְּעֻלָּה יָכוֹל הַצַּדִּיק לְהָבִין מַהוּת הַנֶּפֶשׁ, וְהַדִּבּוּר הוּא הַנֶּפֶשׁ בְּעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ה׳:ו׳): נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ,
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַדִּבּוּר הוּא דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵחֲמַת שֶׁהוּא צַדִּיק אֱמֶת, וְהַדִּבּוּר הוּא מַהוּת הַנֶּפֶשׁ בְּעַצְמָהּ, עַל־כֵּן יָכוֹל לִרְאוֹת מַהוּת הַנֶּפֶשׁ בְּעַצְמָהּ:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קע״ד · אות א׳כְּשֶׁהַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם, גּוֹבְרִים עַל הָאָדָם, אֵין לְהַמִּתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ, שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ הַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם,
וּכְמוֹ דְּאִיתָא, שֶׁנֹּחַ לֹא קָרָא לוֹ אָבִיו שֵׁם בְּעֵת לֵדָתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהָיָה אָז הָעוֹלָם בְּדִינִין, וְעַל־כֵּן לֹא רָצָה אָבִיו לִתֵּן לוֹ שֵׁם, כִּי עַל־יְדֵי הַשֵּׁם יִהְיֶה נִכָּר וּמְסֻיָּם בֵּין הַמְקַטְרְגִים, וְיוּכְלוּ הַדִּינִים לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו.
וְזֶהוּ כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל מִרְיָם, לֹא הִזְכִּיר שְׁמָהּ, רַק אָמַר סְתָם: אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר י״ב:י״ג); כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ הַדִּינִין גּוֹבְרִים עָלֶיהָ, לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר שְׁמָהּ בְּפֵרוּשׁ כַּנַּ"ל,
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֶעֱלִים שְׁמָהּ בְּרֶמֶז נִפְלָא בְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ. כִּי נָא רְפָא בְּגִימַטְרִיָּא מִרְיָם יוֹכֶבֶד, מְכֻוָּן מַמָּשׁ, הַיְנוּ שֵׁם הַחוֹלָה וְשֵׁם אִמָּהּ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר עַל הַחוֹלֶה כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין עָלָיו, אַךְ לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר בְּפֵרוּשׁ, כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קע״ה · אות א׳עִקַּר מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, וַאֲפִלּוּ הַחֲרָטָה טוֹב מְאֹד שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, שֶׁמֵּרֹב שִׂמְחָתוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא מִתְחָרֵט וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד עַל שֶׁמָּרַד נֶגְדּוֹ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, וּמִתְעוֹרֵר לוֹ בְּכִיָּה מֵחֲמַת רֹב הַשִּׂמְחָה, וְזֶה עִקַּר מַעֲלַת הַבְּכִיָּה, שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה.
וְזֶה בְּכִיָּה הוּא רָאשֵׁי־תֵּבוֹת: בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם (תהלים פט) – שֶׁעִקַּר הַבְּכִיָּה שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי בְּכִיָּה הוּא מִתְעוֹרֵר מִשֵּׁם ס"ג, שֶׁהוּא בְּבִינָה, וְעַל־כֵּן בְּכִיָּה בְּגִימַטְרִיָּא הַמִּלּוּי שֶׁל ס"ג, כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י,
הַיְנוּ שֶׁהִתְעוֹרְרוּת הַבְּכִיָּה תִּהְיֶה מִשִּׂמְחָה, כִּי בִּינָה – לִבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הַלֵּב מֵבִין; וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הִיא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ד׳:ח׳): נָתַתָּ שִׂמְחָה בְלִבִּי; וּמִשָּׁם צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הִתְעוֹרְרוּת הַבְּכִיָּה כַּנַּ"ל, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּק הַבְּכִיָּה. וְהָבֵן: