ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ב · אות ה׳ · חלק 2 מתוך 2 (חלוקת האתר)וּמַחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַשָּׂרִים הַנַּ"ל, הֵם סְמוּכִים לְהַדִּבּוּר, וּכְשֶׁמִּתְגַּבְּרִים אֲזַי מַמְשִׁכִין אֶת הַדִּבּוּר לְגָלוּת מִצְרַיִם, בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן, בְּחִינַת (תהילים ס״ט:ד׳): נִחַר גְּרוֹנִי, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דִבּוּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית שֶׁמַּרְעִיב אֶת עַצְמוֹ, הוּא מַמְשִׁיךְ מֵימֵי הַחֲסָדִים לְלַחְלֵח הַגָּרוֹן, וְאָז יוּכַל לְדַבֵּר.
וְזֶה בְּחִינַת (בראשית י״ב:י׳): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ – רָעָב הַיְנוּ בְּחִינַת תַּעֲנִית, שֶׁמַּרְעִיב אֶת עַצְמוֹ. וְזֶה הוּא דְּבֵקוּת אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הֲוָיָה אֱלֹקִים בְּחִינַת אֲחוֹרַיִם – מִסְפַּר רָעָב. [כִּי שֵׁם הֲוָיָה בַּאֲחוֹרַיִם, דְּהַיְנוּ י י"ק יק"ו יקו"ק, עוֹלֶה ע"ב. וְשֵׁם אֱלֹקִים בַּאֲחוֹרַיִם, כָּזֶה א' א"ל אל"ק אלק"י אלקי"ם עוֹלֶה ר', וּשְׁנֵיהֶם יַחַד עוֹלִים רע"ב.]
וַיֵּרֶד אַבְרָהָם מִצְרָיְמָה – הַיְנוּ הוֹרָדוֹת מֵימֵי הַחֲסָדִים לְלַחְלֵח מֵצַר הַגָּרוֹן, לְהוֹצִיא אֶת הַגָּרוֹן מִבְּחִינַת נִחַר גְּרוֹנִי. בִּבְחִינַת (שם): הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה, לְלַחְלֵחַ הַנְּגִיבָה, לְהִתְקַיֵּם (ישעיהו נ״ח:א׳): קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ.
וְאָז כְּשֶׁנִּתְדַּבְּקִין אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַקְּלִפּוֹת לִכְנֹס לְשָׁם וְלִינֹק, וְאָז נִתְגַּלִּין הַפָּנִים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה. וְאָז: וַיִּרְאוּ אוֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה (בראשית שם). הַיְנוּ, שֶׁאֵלּוּ הַשָּׂרִים הַנַּ"ל, רוֹאִים אֶת יוֹפִי הוֹד הַדִּבּוּר, וַיְהַלֲּלוּ אוֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה. וְכָל זֶה הוּא מְכֻוָּן מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לְהוֹצִיא בִּלְעָם מִפִּיהֶם, בְּחִינַת: עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ. וְזֶה: וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה.
וְזֶה (משלי ל״א:ל׳): אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל, בְּחִינַת: וַיְהַלֲּלוּ אוֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה. אֵין זֶה אֶלָּא בִּשְׁבִיל: תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, הַיְנוּ לְהוֹצִיא נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִבֵּינֵיהֶם; כְּשֶׁהִיא מוֹצִיאָה כָּל חִיּוּתָהּ מִבֵּין הַקְּלִפּוֹת, אֲזַי מַשְׁלִיכִין כָּל הָעַכּוּ"ם אֶת אֱלִילֵיהֶם, וּפוֹנִים כֻּלָּם לֶאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, לִקְרֹא כֻּלָּם בְּשֵׁם ה'. וְזֶה עִקַּר קִשּׁוּטֵי הָאֱמוּנָה, שֶׁיִּקְרְבוּ אֲחֵרִים לֶאֱמוּנָתָהּ:
וְזֶה בְּחִינוֹת (סבא משפטים דף צה): עוּלִימְתָּא שַׁפִּירְתָּא דְּלֵית לָהּ עֵינִין. עוּלִימְתָּא שַׁפִּירְתָּא – זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת (שיר השירים ו׳:ד׳) יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי, בְּחִינַת: וּרְעֵה אֱמוּנָה; דְּלֵית לָהּ עֵינִין – הַיְנוּ אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ"ל, שֶׁאֵין לְעַיֵּן בָּהֶם, וְצָרִיךְ לְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ.
גּוּפָא טְמִירְתָא וְאִתְגְּלֵי – כִּי הִיא טְמִירָא, כִּי אִם תִּשְׁאַל אֶת הַמַּאֲמִין אֵיזֶה טַעַם בֶּאֱמוּנָה, וַדַּאי אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב לְךָ טַעַם, כִּי אֱמוּנָה אֵינוֹ שַׁיָּךְ אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ טַעַם. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן: וְגַלְיָא – הַיְנוּ שֶׁאֵצֶל הַמַּאֲמִין הַדָּבָר גָּלוּי, כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו אֶת הַדָּבָר שֶׁהוּא מַאֲמִין בּוֹ, מֵחֲמַת גֹּדֶל אֱמוּנָתוֹ הַשְּׁלֵמָה.
נָפְקַת בְּצַפְרָא וּמִתְכַּסְיָא בִּימָמָא – כִּי הָאֱמוּנָה מִתְחַדֶּשֶׁת אֵצֶל הָאָדָם בְּכָל בֹּקֶר, בְּחִינַת (איכה ג׳:כ״ג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ'. וּמִתְכַּסְיָא בִּימָמָא – מֵחֲמַת טִרְדַּת עִסְקֵי עוֹלָם, נִתְכַּסֶּה הָאֱמוּנָה.
מִתְקַשְּׁטַת בְּקִשּׁוּטִין דְּלָא הֲווֹ – הַיְנוּ עִקַּר קִשּׁוּטֵי הָאֱמוּנָה, כְּשֶׁמְּקָרְבִין אֶצְלָהּ בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא הָיוּ מְקֹרָבִין לָהּ:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ב · אות ו׳ו וּכְשֶׁהָאֱמוּנָה כָּל כָּךְ בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי אֲכִילָתוֹ הִיא יְקָרָה מְאֹד, כִּי נִתְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּבְחִינַת: וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְרוּת וְכוּ'; אֲזַי, הָאֱמוּנָה הִיא מַמְלֶצֶת עַל הָרְחוֹקִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּקָרֵב אוֹתָם בְּצֵל כְּנָפָיו.
וְזֶה הִיא מְלִיצָתָהּ. כִּי עִקַּר טָעוּתָם שֶׁל הָרְחוֹקִים מֵאֱמוּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִגָּלוּי עַל הַסָּתוּם, וּמֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים מִגָּלוּי, שֶׁהַנְהָגַת הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי מַעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת, נָפְלוּ בְּטָעֻיּוֹת, כָּל אֶחָד לְפִי טָעוּתוֹ. וְיֵשׁ חוֹשְׁבִים שֶׁהַכֹּל עַל פִּי הַטֶּבַע, עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג. וְיֵשׁ חוֹשְׁבִים שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבֹד אֶת הָאֶמְצָעִי, כְּמוֹ שֶׁטָּעוּ בָּעֵגֶל, שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֵגֶל אֶמְצָעִי בֵּינָם לְבֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁאָמְרוּ: אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ (שמות ל״ב:א׳), בְּחִינַת אֶמְצָעִי.
וּבְטָעֻיּוֹת כָּזֶה רַבִּים נִכְשָׁלִים, וְעוֹשִׂים אֶת הַסִּבּוֹת אֶמְצָעִי בֵּינָם לְבֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל מַאֲמִינִים גַּם כֵּן בְּאֶמְצָעִי, וְאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְסִבּוֹת. הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים לְמָשָׁל בְּהַסִּבָּה שֶׁל פַּרְנָסָה, שֶׁהוּא הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, וְאוֹמְרִים הַסִּבָּה שֶׁל מַשָּׂא־וּמַתָּן עִקָּר. כְּאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם, בְּלֹא הַסִּבָּה שֶׁל מַשָּׂא וּמַתָּן, אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִתֵּן לָהֶם פַּרְנָסָה. וּבְהַסִּבָּה שֶׁל הָרְפוּאָה, שֶׁהוּא סַמִּים, עוֹשִׂים מֵהֶם עִקָּר, כְּאִלּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּלִי הַסַּמִּים, אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְרַפֵּא.
וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא סִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת וְעִלַּת כָּל הָעִלּוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לְשׁוּם סִבָּה, וְעִסְקֵנוּ בְּאֵלּוּ הַסִּבּוֹת, צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְלֹא לַעֲשׂוֹת מֵהַסִּבּוֹת עִקָּר.
וּכְשֶׁהַצַּדִּיק מְבַטֵּל בִּתְפִלָּתוֹ אֵיזֶה חִיּוּב שֶׁל מַעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת, אֲזַי נִתְיַדֵּעַ מֵהַגָּלוּי עַל הַסָּתוּם, שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקַי נִמְצָא, שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת הַצַּדִּיק, וּמְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכוֹת וּמְשַׁנֶּה הַטֶּבַע. וְכָל זֶה יִהְיֶה לֶעָתִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים סח): עֲתִידִים צַדִּיקִים לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּתִים, וּשְׁאָר נִפְלָאוֹת:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ב · אות ז׳וְזֶה: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָא – דָּא תִּקְרֻבְתָּא דְּמַלְכָּא לְמַלְכָּא.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדוֹנִי – שֶׁהַשְּׁכִינָה מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל אֵלּוּ הָרְחוֹקִים.
יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי – וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד אֶמְצָעִי.
וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ – עַל הֶעָבָר.
כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה – פַּרְעֹה, לְשׁוֹן הִתְגַּלּוּת;
כִּי אַתָּה אֵינְךָ יָדוּעַ לִבְנֵי אָדָם אֶלָּא מֵהַגָּלוּי, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵינְךָ יָדוּעַ אֶלָּא מֵהַגָּלוּי, לְפִיכָךְ טָעוּ כָּל אֶחָד לְפִי טָעוּתוֹ; אֲבָל כְּשֶׁאַתָּה מְבַטֵּל רְצוֹנְךָ בִּשְׁבִיל רְצוֹן הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מועד קטן טז:): הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא גּוֹזֵר וְצַדִּיק מְבַטֵּל. אֲזַי יֵדְעוּ מֵהַגָּלוּי עַל הַסָּתוּם, כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁמַּעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת מְחַיְּבִים אֵיזֶה גְּזֵרָה, וְצַדִּיק מְבַטֵּל, אֲזַי יֵדְעוּ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקַי נִמְצָא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹן הַצַּדִּיק.
וְזֶה: מַה פַּרְעֹה גּוֹזֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם – פַּרְעֹה, הַיְנוּ מַעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת הַגְּלוּיִים לְכָל גְּזֵרָתָם,
אַף אַתָּה גּוֹזֵר וְאֵינְךָ מְקַיֵּם – כִּי הַצַּדִּיק מְבַטֵּל: