ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קס״ד · אות א׳לְעִנְיַן סִפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת.
לְמָשָׁל: רוֹפֵא שֶׁנֶּחֱלָה וְהֻכְרַח לִמְסֹר אֶת עַצְמוֹ לְיַד הַדָּאקְטֶיר הַגָּדוֹל, וְהָרוֹפֵא רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן לוֹ רְפוּאוֹת כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ, לְהוֹצִיא לוֹ שֵׁן וּלְגַלְּחוֹ, אֲבָל הַדָּאקְטֶיר יוֹדֵעַ רְפוּאוֹת יְקָרִים וַחֲשׁוּבִים שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לוֹ.
כֵּן יִזְדַּמֵּן, שֶׁיָּבוֹא אִישׁ לְהַתַּלְמִיד־חָכָם וְצַדִּיק הַדּוֹר, שֶׁהוּא רוֹפֵא חֳלִי הַנְּפָשׁוֹת, וְרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַצַּדִּיק רְפוּאוֹת, הַיְנוּ הַנְהָגוֹת וּדְרָכִים, כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ. אֲבָל בֶּאֱמֶת הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ רְפוּאוֹת וּדְרָכִים יְשָׁרִים, שֶׁצָּרִיךְ לְהַנְהִיגוֹ לִרְפוּאָתוֹ.
וְהִנֵּה לִפְעָמִים הַהֶכְרֵחַ לִתֵּן לְהַחוֹלֶה אֵיזֶה סַם, אֲשֶׁר אִם יִתְּנוּ לוֹ הַסַּם בְּעַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא, יָמוּת הַחוֹלֶה בְּלִי סָפֵק, עַל־כֵּן הַהֶכְרֵחַ לְעָרֵב הַסַּם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.
כֵּן יֵשׁ אֲנָשִׁים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת לָהֶם פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה הַצָּרִיךְ לִרְפוּאָתוֹ, כִּי הַתּוֹרָה הִיא רְפוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ג׳:ח׳): רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ; כִּי בְּהַתּוֹרָה יֵשׁ שְׁנֵי כֹּחוֹת: סַם חַיִּים וְסַם מָוֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עב:): זָכָה – נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים; לֹא זָכָה – נַעֲשֶׂה לוֹ סַם הַמָּוֶת.
וְעַל כֵּן אִם יֹאמְרוּ לוֹ הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא, יָמוּת בְּלִי סָפֵק, כִּי אֶצְלוֹ שֶׁלֹּא זָכָה נַעֲשֶׂה סַם מָוֶת, עַל־כֵּן הַהֶכְרֵחַ לְהַלְבִּישׁ לוֹ פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אֲחֵרִים,
וְלִפְעָמִים גַּם זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אַף אִם יַלְבִּישׁוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אֲחֵרִים. עַל־כֵּן מַלְבִּישִׁין הַתּוֹרָה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים חִיצוֹנִיִּים, לְמַעַן יוּכַל לְקַבֵּל הָרְפוּאָה הַגְּנוּזָה שָׁם. כִּי גַּם הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מְלֻבֶּשֶׁת עַתָּה בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְמָסְרָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קס״ה · אות א׳וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי יְיָ (ויקרא י״ט:י״ח):
הַיְנוּ שֶׁתְּקַבֵּל בְּאַהֲבָה כָּל הָרָעוֹת וְהַיִּסּוּרִין הַבָּאִים עָלֶיךָ, כִּי רָאוּי שֶׁתֵּדַע, שֶׁלְּפִי מַעֲשֶׂיךָ, אַחַר כָּל הַיִּסּוּרִים וְהָרָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ, עֲדַיִן הוּא מִתְנַהֵג עִמְּךָ בְּרַחֲמִים, כִּי הָיָה מַגִּיעַ לְךָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, לְפִי מַעֲשֶׂיךָ.
וְזֶהוּ: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ – שֶׁתֶּאֱהוֹב הָרָע שֶׁבָּא לְךָ, הַיְנוּ הָרָעוֹת וְהַיִּסּוּרִין הַבָּאִים עָלֶיךָ, חַס וְשָׁלוֹם, תְּקַבְּלֵם בְּאַהֲבָה,
כִּי כָּמוֹךָ – כְּמוֹ שֶׁאַתָּה הוּא, הַיְנוּ לְפִי מַעֲשֶׂיךָ,
אֲנִי ה' – בַּעַל הָרַחֲמִים, עֲדַיִן אֲנִי מִתְנַהֵג עִמְּךָ בְּרַחֲמִים, כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קס״ו · אות א׳כְּשֶׁהָעוֹלָם אֵצֶל הַצַּדִּיק, אָז יֵשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה.
כִּי אֱלִישָׁע, פַּעַם נִכְתַּב עָלָיו אִישׁ הָאֱלֹֹקִים, וּפַעַם – אֱלִישָׁע סְתָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר בשלח מד): כְּשֶׁהָיוּ בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֶצְלוֹ, הָיָה נִקְרָא אִישׁ הָאֱלֹקִים, וּכְשֶׁהָיָה לְבַדּוֹ נִקְרָא אֱלִישָׁע סְתָם:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קס״ח · אות א׳כְּשֶׁבָּא לָאָדָם גַּדְלוּת, סִימָן שֶׁיָּבוֹא לוֹ צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט״ז:י״ח): לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן,
וְכֵן כְּשֶׁהוּא שָׁפָל, סִימָן שֶׁיָּבוֹא לְכָבוֹד גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם טו): וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קס״ט · אות א׳וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (דברים ז׳:י״ב):
כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ צָרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, הֵן צָרוֹת בִּכְלָלִיּוּת אוֹ בִּפְרָטִיּוּת, אִי אֶפְשָׁר לְרַקֵּד, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִין, מוֹסְרִין אוֹתָן לִשְׁלוּחֵי הַדִּין, וְהֵם נִקְרָאִים רָצִים (זוהר בראשית דף מג), וְהֵם בְּחִינַת רַגְלִין, וַאֲזַי הָרַגְלִין כְּבֵדִים מֵחֲמַת הַדָּמִים שֶׁנִּתְפַּשְּׁטוּ לְשָׁם, הַיְנוּ הַדִּינִין,
כִּי דָּמִים בְּחִינַת דִּינִים. וּכְשֶׁנּוֹלָד הַדִּין אֲזַי יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין, כִּי בִּשְׁעַת לֵדָה יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵרַגְלֵי הָאִשָּׁה, וְעַל כֵּן נִצְטַנְּנִין רַגְלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יא:).
וְעִקַּר הַלֵּדָה – עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין, הַיְנוּ שֶׁיּוֹצְאִין הַדִּינִין מֵהָרַגְלִין, כִּי בִּשְׁעַת עִבּוּר הוּא בְּחִינַת דִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות כט:): בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם עֶבְרָה כְּאִשָּׁה עֻבָּרָה.
נִמְצָא, שֶׁעִבּוּר הוּא בְּחִינַת דִּין. וְלֵדָה הוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּין, כִּי אָז בִּשְׁעַת לֵדָה יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַלֵּדָה כַּנַּ"ל (וְעַיֵּן מִזֶּה בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא, בְּסִימָן ב).
וְעַל־כֵּן בְּעֵת הַדִּין וְהַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אִי אֶפְשָׁר לְרַקֵּד, כִּי אָז אִי אֶפְשָׁר לְהַגְבִּיהַּ הָרַגְלִין, כִּי הָרַגְלִין הֵם כְּבֵדִים בִּשְׁעַת הִתְגַּבְּרוּת הַדִּינִין, מֵחֲמַת שֶׁהַדָּמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּינִין, נִמְשָׁכִין אָז לְתוֹךְ הָרַגְלִין כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁיּוֹצְאִין הַדָּמִים, שֶׁהֵם הַדִּינִין, מֵהָרַגְלִין, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁנִּמְתָּקִין הַדִּינִין, אֲזַי הָרַגְלִין קַלִּים, וַאֲזַי יְכוֹלָה הַשִּׂמְחָה לְהִתְפַּשֵּׁט שָׁם, עַד שֶׁיְּרַקֵּד מֵחֲמַת הַשִּׂמְחָה:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קס״ט · אות ב׳וּלְהַמְתִּיק הַדִּין, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם דָּן אֶת עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶה, יָדִין וְיִשְׁפֹּט בְּעַצְמוֹ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר, אִם כָּךְ רָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת, וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וִיתַקְּנֵם כָּרָאוּי עַל־פִּי דִּין וּמִשְׁפָּט הַתּוֹרָה,
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁהָאָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, עַל יְדֵי זֶה מַמְתִּיק וּמְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה, אֵין דִּין לְמַעְלָה (וְעַיֵּן מִזֶּה לְעֵיל בְּסִימָן טו).
וְאָז כְּשֶׁנִּמְתָּק הַדִּין, אֲזַי יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין, וַאֲזַי יְכוֹלָה הַשִּׂמְחָה לְהִתְפַּשֵּׁט בָּרַגְלִין, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְרִקּוּדִין.
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קס״ט · אות ג׳וְזֶהוּ: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. וְהָיָה – לְשׁוֹן שִׂמְחָה. עֵקֶב – הֵם הָרַגְלִין, הַיְנוּ: לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה עַד שֶׁהָעֲקֵבִים שֶׁהֵם הָרַגְלִין יִשְׁמְעוּ הַשִּׂמְחָה, זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי:
אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם – שֶׁתִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמְכֶם הַמִּשְׁפָּטִים וְהַדִּינִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה כַּנַּ"ל,
וְאָז: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן – שֶׁתִּשְׁמְעוּ הַשִּׂמְחָה בְּהָרַגְלִין, עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹצְאִים מִשָּׁם הַדִּינִים כַּנַּ"ל.
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קס״ט · אות ד׳עוֹד מָצָאתִי, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: וְשָׁמַר ה' לְךָ אֶת הַבְּרִית. כִּי כְּשֶׁתִּזְכֶּה לְשִׂמְחָה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יִשְׁמֹר לְךָ אֶת הַבְּרִית, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּעֶזְרְךָ לִשְׁמֹר אֶת הַבְּרִית קֹדֶשׁ, כִּי עִקַּר פְּגַם הַבְּרִית הוּא עַל־יְדֵי עַצְבוּת כַּיָּדוּעַ,
כִּי פְּגַם הַבְּרִית בָּא עַל־יְדֵי הַקְּלִפָּה הַיְדוּעָה, שֶׁנִּקְרֵאת לִילִית, עַל שֵׁם שֶׁמְּיַלֶּלֶת תָּמִיד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עַצְבוּת,
וְעַל־כֵּן עִקַּר שְׁמִירַת הַבְּרִית זוֹכִין עַל־יְדֵי שִׂמְחָה, כִּי עַל־יְדֵי שִׂמְחָה זוֹכִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יַעֲזֹר לוֹ לִשְׁמֹר אֶת הַבְּרִית קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל.