ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ׳ · אות א׳טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּךְ הוּא בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים.
כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין מא:): שְׁלֹשָׁה אֵינָם רוֹאִים פְּנֵי גֵּיהִנֹּם וְכוּ', וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה רָעָה. לְמַאי נַפְקָא מִנָּהּ לִקְבּוּלֵי בְּאַהֲבָה. וּפֵרְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים, שֶׁמִפְּנֵי זֶה לֹא אָמַר כָּאן הַנַּפְקָא מִנָּהּ דִּלְעֵיל, כִּי קֹדֶם לָזֶה אִיתָא שָׁם: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַעֲבִירִין אֶת הָאָדָם עַל דַּעְתּוֹ וְעַל דַּעַת קוֹנוֹ. לְמַאי נַפְקָא מִנָּהּ לְמִבָּעֵי רַחֲמֵי. וְכָאן לֹא אָמַר נַפְקָא מִנָּהּ זוֹ. כִּי בְּאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה צְרִיכִין לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה דַּוְקָא, מֵאַחַר שֶׁעַל־יָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה פְּנֵי גֵּיהִנֹּם.
וְזֶהוּ בְּחִינַת שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּךְ, כִּי שַׁעַר הַחַרְסִית הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם (שֶׁהָיוּ מַשְׁלִיכִין שָׁם שִׁבְרֵי חֲרָסִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם), וְזֶה הַשַּׁעַר הוּא כְּנֶגֶד פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו י״ט:ב׳): וְיָצָאתָ אֶל גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר הַחַרְסִית. וְגֵי בֶן הִנֹּם זֶהוּ בְּחִינַת הַגֵּיהִנֹּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה לב: ועירובין יט): שְׁתֵּי תְּמָרוֹת יֵשׁ בְּגֵי בֶן הִנֹּם, וְעוֹלֶה עָשָׁן מִבֵּינֵיהֶן, וְזֶהוּ פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.
וְזֶהוּ שֶׁשּׁוֹבְרִין כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּךְ, כִּי מְרַמְּזִים לוֹ בָּזֶה שְׁנֵי עִנְיָנִים. הַיְנוּ שֶׁמְּרַמְּזִין לוֹ: אִם הִיא אִשָּׁה רָעָה, תִּזָּהֵר לְבַל תִּבְגֹּד בָּהּ, רַק תְּקַבֵּל בְּאַהֲבָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה אֵינְךָ רוֹאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹּם כַּנַּ"ל. וְאִם הִיא אִשָּׁה טוֹבָה, דַּע וּזְכֹר כִּי יֵשׁ גֵּיהִנֹּם, וְלֹא תִּהְיֶה נִמְשָׁךְ אַחַר תַּאֲוָתְךָ, וּתְקַדֵּשׁ עַצְמְךָ כָּרָאוּי, כִּי זָכוֹר תִּזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ גֵיהִנֹּם.
וְכָל זֶה מְרַמְּזִין לֹוֹ עַל־יְדֵי שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁעַר הַחַרְסִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס מְרַמְּזִין לוֹ שְׁנֵי עִנְיָנִים הַנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״א · אות א׳וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר (שמות כ׳:א׳):
דַּע, כִּי הַהִתְקַשְּׁרוּת בֶּאֱמֶת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הוּא תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְכַפָּרַת עָווֹן, וְנִמְתָּקִין הַדִּינִין וְנִתְבַּטְּלִין לְגַמְרֵי, וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ,
כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויגש דף רו:): כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ. תְּרֵין עָלְמִין קַדִּישִׁין, עַלְמָא עִלָּאָה וְעָלְמָא תַּתָּאָה וְכוּ', כַּד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא כְּדֵּין כָּל אַנְפִּין נְהִירִין וְכָל חוֹבִין אִתְעַבְּרוּ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.
כִּי דַּע, כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת חָכְמָה: חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה. וְחָכְמָה תַּתָּאָה נִמְשָׁךְ מֵחָכְמָה עִלָּאָה, וְיוֹנֵק וּמְקַבֵּל מִשָּׁם. וְהוּא כְּמוֹ הָרַב וְהַתַּלְמִיד, כִּי מַה שֶּׁהָרַב מְלַמֵּד עִם תַּלְמִידוֹ וְהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה. וְחָכְמָה עִלָּאָה, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָרַב מְלַמֵּד לְהַתַּלְמִיד, זֶה בְּחִינַת יוּד, וּמַה שֶּׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, הוּא בְּחִינַת לָמֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר (חגיגה טו: עיין רש"י שם). כִּי הַלֵּב פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר וְשׁוֹמֵעַ מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה מֵבִין הָאָדָם הַשּׁוֹמֵעַ,
כִּי עִקָּר הֲבָנַת הַתַּלְמִיד הוּא עַל־יְדֵי הַלֵּב, כִּי הָרַב צָרִיךְ לוֹמַר דְּבָרִים הַמִּתְיַשְּׁבִין עַל הַלֵּב. וְהַתַּלְמִיד צָרִיךְ לִתֵּן הַלֵּב וּלְהִתְבּוֹנֵן בַּמֶּה שֶׁאָמַר הָרַב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י״ז:ט״ז): לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֵב אָיִן. וְעַל־כֵּן מַה שֶּׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל הוּא בְּחִינַת לָמֶד, בְּחִינַת מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת לָמֶד, לְשׁוֹן תַּלְמִיד הַלָּמֵד מֵהָרַב. נִמְצָא שֶׁהָרַב וְהַתַּלְמִיד, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה, הֵם בְּחִינַת לָמֶד יוּד.
וְדַע, כִּי כְּלַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, וּכְלַל הַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, וּכְשֶׁהַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיּוֹנְקִים מֵחָכְמָה תַּתָּאָה הֵם נִפְרָדִים מֵהַתּוֹרָה וּמֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִבְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, כְּמוֹ הַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהָבִין מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר, זֶה בְּחִינַת מִעוּט הַלְּבָנָה, בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה.
כִּי כָל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, הוּא צָרִיךְ לְקַשֵּׁר שִׂכְלוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא לְהַתּוֹרָה וּלְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה. אֲבָל אִם מַפְרִיד שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶה בְּחִינַת (משלי ט״ז:כ״ח): וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף – שֶׁמַּפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְגוֹרֵם, חַס וְשָׁלוֹם, פְגִימַת הַלְּבָנָה עַל־יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר הַחָכְמוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת חָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל: