ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רפ״ב · אות ד׳וְדַע שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר רוֹעֶה, וְהוּא בְּחִינוֹת מֹשֶׁה, שֶׁהוּא רְעָיָא מְהֵימָנָא, וְזֶה הָרוֹעֶה הוּא עוֹשֶׂה מִשְׁכָּן.
וְדַע, שֶׁתִּנוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מְקַבְּלִים הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא מִזֶּה הַמִּשְׁכָּן, וְעַל כֵּן הַתִּינוֹק כְּשֶׁמַּתְחִיל לִקְרוֹת וּלְהִכָּנֵס בַּתּוֹרָה, הוּא מַתְחִיל מִן וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה (מ"ר צו פ' ז), שֶׁהוּא אָלֶף זְעִירָא, כִּי וַיִּקְרָא מְדַבֵּר מִגְּמַר הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁאָז קְרָאוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ מֵהַמִּשְׁכָּן, וְעַל כֵּן מִשָּׁם מַתְחִילִין הַתִּינוֹקוֹת, כִּי מִשָּׁם מְקַבְּלִין הֶבֶל פִּיהֶם כַּנַּ"ל, וּמִשָּׁם מַתְחִילִין לִקְרוֹת וּלְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַתּוֹרָה:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רפ״ב · אות ה׳וְדַע שֶׁכָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא בְּחִינַת רוֹעֶה, כִּי בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת מֹשֶׁה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, הוּא עוֹשֶׂה בְּחִינַת מִשְׁכָּן, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין הַתִּינוֹקוֹת הֶבֶל פִּיהֶם כַּנַּ"ל, וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, לְפִי בְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לוֹ תִּינוֹקוֹת שֶׁהֵם מְקַבְּלִין מִשָּׁם. נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר, סַךְ תִּינוֹקוֹת שֶׁהֵם מְקַבְּלִין הֶבֶל פִּיהֶם מִמֶּנּוּ, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לג:), שֶׁתִּינוֹקוֹת נִתְפָּסִין עַל עֲווֹן הַדּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: וּרְעִי אֶת גְּדִיּוֹתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרוֹעִים – שֶׁמִּתְמַשְׁכְּנִין עַל הָרוֹעִים,
וְזֶהוּ: עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרוֹעִים, שֶׁהֵם מְקַבְּלִין הֶבֶל פִּיהֶם מִבְּחִינַת הַמִּשְׁכָּנוֹת שֶׁל הָרוֹעִים, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁכָּל אֶחָד עוֹשֶׂה מִשְׁכָּן כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רפ״ב · אות ו׳אַךְ לֵידַע כָּל זֹאת, דְּהַיְנוּ לָדַעַת כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, אֵיזֶה הֵם הַתִּינוֹקוֹת הַשַּׁיָּכִים לוֹ, וְכַמָּה הֵם מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, וְלֵידַע כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה, וְהַדּוֹר שֶׁיָּבוֹא מֵהֶם עַד הַסּוֹף – דַּע, מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת נִגּוּנִים הַנַּ"ל, הוּא יָכוֹל לֵידַע כָּל זֶה.
וְזֶהוּ סוֹד מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּשְׁנָה (שבת יא): בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הַחַזָּן רוֹאֶה הֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים. הַחַזָּן, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת הַנִּגּוּנִים הַנַּ"ל, שֶׁהוּא יָכוֹל לִהְיוֹת חַזָּן וּשְׁלִיחַ־צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד כַּנַּ"ל. הוּא רוֹאֶה וְיוֹדֵעַ הֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין, הַיְנוּ אֵצֶל אֵיזֶה צַדִּיק הֵם מְקַבְּלִין הֶבֶל פִּיהֶם, שֶׁעַל־יָדוֹ הֵם קוֹרְאִין וְנִכְנָסִין בְּהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל:
תם ונשלם ספר ראשון.
תהלה לאל אחרון וראשון:
ואלה מוסיף על הראשונים. לקוטים חדשים שלקטתי מהחברים. מפיהם ומפי כתבם. שלא הובאו בראשונים:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רפ״ג · אות א׳דַּע, כִּי יֵשׁ שְׁנֵי צַדִּיקִים שֶׁהֵם מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, זֶה מֵחֲמַת שֶׁאֶחָד מְשַׁנֶּה מִדָּתוֹ שֶׁבְּשָׁרְשׁוֹ, וְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין שָׁאוּל וְדָוִד,
כִּי כְּתִיב (תהילים כ״ג:ו׳): אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי; וְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תרומה קסח): הַיְנוּ טוֹב הַיְנוּ חֶסֶד, אֶלָּא טוֹב – טוּבֵהּ כְּלִיל בְּגַוֵּהּ; חֶסֶד – דְּאִתְפַּשַּׁט לְבַר.
וְזֶה בְּחִינַת שְׁנֵי צַדִּיקִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד, רַק שֶׁזֶּה בְּחִינַת טוֹב, שֶׁטּוּבֵהּ כְּלִיל בְּגַוֵּהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְגַלֶּה תּוֹרָתוֹ לַאֲחֵרִים, וְהַשֵּׁנִי הוּא בְּחִינַת חֶסֶד, דְּאִתְפַּשַּׁט לְבַר, שֶׁמְּגַלֶּה תּוֹרָתוֹ לַאֲחֵרִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת: וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת.
וְזֶה בְּחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהָיָה בֵּין שָׁאוּל וְדָוִד, שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, הַיְנוּ מֵחֲמַת בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כִּי זֶה הָיָה בְּחִינַת טוֹב, וְזֶה הָיָה בְּחִינַת חֶסֶד, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין נג): דָּוִד דִּגְלֵי מַסֶּכְתָּא כְּתִיב בֵּהּ: יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ; שָׁאוּל דְּלָא גְּלֵי מַסֶּכְתָּא כְּתִיב בֵּהּ: אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כִּי שָׁאוּל דְּלָא גְּלֵי מַסֶּכְתָּא, זֶהוּ בְּחִינַת טוֹב, דְּטוּבֵהּ גְּנִיז בְּגַוֵּהּ. אֲבָל דָּוִד דִּגְלֵי מַסֶּכְתָּא, שֶׁהָיָה מְלַמֵּד תּוֹרָתוֹ לָרַבִּים, זֶהוּ בְּחִינַת חֶסֶד דְּאִתְפַּשַּׁט לְבַר, בְּחִינַת: וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ. וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה בֵּינֵיהֶם מַחֲלוֹקֶת,
כִּי הַמַּחֲלֹקֶת הוּא בְּחִינַת רְעָמִים, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן נ"ו), וְאִיתָא שֶׁהָרְעָמִים נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹצְאִין אֵדִים חַמִּים כְּמוֹ אֵשׁ, וְהָעֲנָנִים שׁוֹאֲבִין אוֹתָן הָאֵדִים חַמִּים, וּמֵחֲמַת שֶׁשּׁוֹאֲבִין אוֹתָם הָאֵדִים הַרְבֵּה עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַחֲזִיקָם בְּתוֹכָם, עַל־יְדֵי־זֶה נִבְקָע הֶעָנָן, וּמִזֶּה נַעֲשִׂין רְעָמִים.
וְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת הַנַּ"ל, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו כ״ג:כ״ט): הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ וְכוּ' – הִיא עֲצוּרָה בְּלִבּוֹ כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מְגַלֶּה אוֹתָהּ, עַל־יְדֵי־זֶה בּוֹקַעַת וְיוֹצֵאת בִּבְחִינַת רְעָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲלוֹקֶת כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת (ע"ז יט): שִׂיחָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים צְרִיכִין לִמּוּד, הַיְנוּ כָּל הַשִּׂיחוֹת שֶׁל הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁמְּשִׂיחִין וְחוֹלְקִין זֶה עַל זֶה, לָזֶה צְרִיכִין לִמּוּד, כִּי עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הַלִּמּוּד, מֵחֲמַת שֶׁאֵין מְלַמֵּד תּוֹרָתוֹ לַאֲחֵרִים וְטוּבֵהּ גְּנִיז בְּגַוֵּהּ כַּנַּ"ל: נִמְצָא, שֶׁהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁל צַדִּיקִים, הוּא נִמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל.
אֲבָל יֵשׁ מַחֲלֹקֶת שֶׁל הָרְשָׁעִים, שֶׁאֵינוֹ נִמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה כְּלָל, וְזֶהוּ שֶׁהָיָה קוֹבֵל דָּוִד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (תהילים קי״ט:פ״ה): כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְּתוֹרָתֶךָ; שֶׁהֵם מְשִׂיחִין וְחוֹלְקִין עָלַי שֶׁלֹּא עַל־פִּי הַתּוֹרָה כְּלָל: וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד (שם כג): אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי; שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיִּהְיֶה עָלַי רְדִיפוֹת וּמַחֲלֹקֶת, שֶׁיִּהְיֶה הַמַּחֲלֹקֶת רַק מִשָּׁם, מִבְּחִינַת טוֹב וָחֶסֶד, כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רפ״ד · אות א׳שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, שֶׁהוֹכִיחַ אֶת אֶחָד שֶׁאָמַר לוֹ, שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי לִלְמֹד מֵחֲמַת שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, אָמַר: שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן רָאוּי לוֹ לַחֲטֹף אֵיזֶה זְמַן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם. וְאָמַר, שֶׁזֶּהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לא), שֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם: קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה, קֶבַע הוּא לְשׁוֹן גְּזֵלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ״ב:כ״ג): וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ; הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם, אִם גָּזַל מִן הַזְּמַן שֶׁהוּא טָרוּד בַּעֲסָקָיו, אִם גָּזַלְתָּ מֵהֶן עִתִּים לַתּוֹרָה, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לַחֲטֹף וְלִגְזֹל עִתִּים לַתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַטִּרְדָּא וְהָעֵסֶק: