ימי מוהרנ״ת · חלק שני · אות יב

וְהִנֵּה אַחַר שָׁבוּעוֹת הָיָה דַּעְתִּי מְבֻלְבֶּלֶת מְאֹד וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת אֵיךְ אֶזְכֶּה לִמְצֹא אֹפֶן וְתַחְבּוּלָה לְהַעֲמִיד הַדְּפוּס, כִּי הָיוּ הַמְּנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת מְאֹד מְאֹד מִכָּל הַצְּדָדִים. וְגַם מְנִיעַת הַמָּמוֹן כִּי הָיוּ צְרִיכִין עֲדַיִן סָךְ רַב, וּבְיָדִי לֹא הָיָה אֲפִלּוּ זוּז כָּל שֶׁהוּא. וְהָיָה בְּדַעְתִּי לִנְסֹעַ עַל הַמְּדִינָה וְנִמְנַעְתִּי הַרְבֵּה מֵחֲמַת כַּמָּה טְעָמִים, וְלִבִּי הָלַךְ אָנֶה וָאָנָה כַּמָּה וְכַמָּה שָׁבוּעוֹת אַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת אִם לִנְסֹעַ אוֹ לַחְדֹּל: