ימי מוהרנ״ת · חלק שני · אות ל

גַּם בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר הָיָה אֶצְלִי רַךְ בַּשָּׁנִים אֶחָד וּשְׁמוֹ שְׁמוּאֵל שֶׁהָיָה יָכוֹל לְנַגֵּן הֵיטֵב, וְנִגֵּן לְפָנֵינוּ הַרְבֵּה. וְגַם הוּא נִמְשַׁךְ אַחֲרֵינוּ מְאֹד וְדִבֵּר עִמִּי קְצָת בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר בִּתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה וְכִסּוּפִין נִמְרָצִים לְהִתְקָרֵב לָאֱמֶת, אַךְ גָּבַהּ טוּרָא בֵּינוֹ לְבֵינֵינוּ כִּי רָחוֹק מִמֶּנּוּ הַדֶּרֶךְ. וְהַמִּתְנַגְּדִים רַבִּים שָׁם מְאֹד, וּבִפְרָט אָבִיו הוּא מִתְנַגֵּד גָּדוֹל מְאֹד, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן טוֹב לְפָנָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֶכֵּרוּת קְצָת עִמָּנוּ כִּי גַּם זֶה לֹא יֹאבַד לְעוֹלָם: